Hilchasa Kinachamani · General Index (cont.) (84)
הלכתא כנחמני · מפתח כללי — המשך · (84)
Source: https://ajew.org/reader/hilchasa-kinachamani/1/84

Segment 1
HE:
לו עיקר כבוד שבת הוא השמחה אשרי המשתדל לשמוח בשבת (קל״ת יז).

לז הכל כאשר לכל לא נברא אלא בשביל ישראל וישראל בעצמן עיקר בריאתן בשביל בחי׳ שבת (ל״ ת לט) (ר׳ בריאה ט).

לח דע כי שבת היא נקודה הפנימיות וממנה יונקים כל

הששה ימים שהם בחי׳ העיגולים סביב הנקודה (ז׳ ויקהל רד)והקליפות מוליכיץ את הרשעים סביב הנקודה ואינם מניחים אותם להתקרב אל הנקודה הפנימית וכל זמן שהוא בתוך כלל ישראל עדיין יש לו תקוה להתקרב אל הנקודה הפנימית והצדיק הוא בחי׳ שבת בחי׳ הנקודה פנימיות שממנו יונקים הכל (ל״ ת מה) (ר׳ תהלים י״ב סביב).

לט שבת הוא שמא דקוב״ה בחי׳ כח הראות כי שבת הוא שין בת תלת גוונין דעינא ובת עין גם הצדיק הוא בחי׳ שבת וע״כ ע״י הצדיק ושבת נפתחין העינים וזוכין להסתכל על עצמו בכל המדות איך הוא אוחז בהם (ל״ת סז) (ר׳ ת״ז ע׳ שבת).

מ ע״י שבת שהוא בחי׳ מאורי אור עי״ז נעשה דירה דהיינו בחי׳ הביהמ״ק שקיומו ע״י שבת גם דירה ממש כי ע״י שבת שהוא בחי׳ מאורי אור עי״ז נכנעין מאורי אש וניצולין משריפות נמצא שקיום דירות ישראל הוא ע״י שבת (ל״ת סז).

מאעונג שבת הוא מעין עוה״ב בחי׳ בלתי גבול וע״כ עיקר מה שיהיה נחיה ויקום בתחיה לעתיד הוא השפלות של כ״א כי שפלות ועניוות הוא בלתי גבול ועוה״ב הוא בלתי גבול וע״כ נאמר בו טועמיה חיים זכו כי מי שטועם טעם עונג שבת זוכה לחיים בחי׳ חיים נצחיים (כי ע״י שבת יכול לראות שפלותו באמת כמובא (בל״ק עט) (ל״ת עב).

מב ע״י תיקון הברית יכול להוציא דיבורי התפילה כחצים מן הקשת ואז נעשה בן חורין היינו שבא לקדושת שבת שאסור במלאכה וקדושת שבת זה בחי׳ תכלית הידיעה ותכלית הידיעה שלא נדע ובשביל זה שבת נקרא תכלית שמים וארץ (ל״ת פג) (ר׳ קהלת ז׳ אמרתי).

מג ע״י תיקון הברית פושט גופו המצורע שהוא ממשכא דחויא ולובש בגדי שבת היינו גוף קדוש מגן עדן (ל״ ת פג).

מד היה מזהיר ומוכיח אותנו כמה פעמים לזמר זמירות בשבת והי׳ מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו ואינו מתאמץ לזמר זמירות בשבת ובמוצאי שבת או שאר עבודות פשוטות כי עיקר היהדות הוא בפשיטות ובתמימות גמור בלי שום חכמות (ל״ת קד).

Segment 2
HE:
מה וגם הוא בעצמו ז״ל קודם שהגיע לו החולאת הכבד שנסתלק על ידו כל ימיו היה מזמר זמירות הרבה בכל שכת ובמוצאי שבת (ל״ת קד).

מו ע״י שמירת שבת ממשיך ע״ע אור של משיח גם ע״י תשובה (ס״ה שבת).

מז הרגיל בקללה עי״ז לא יהי׳ לו בגדים על שבת (ס״ה שבת).

מח עיקר קדושת שבת היא השמחה ולזמר הרבה זמירות ולא להתעצב מזה בעצמו שאינו שמח כ״כ רק לכסוף לשמחה של שבת (ש״ה קנה).

מט כשרוצץ להיות בשמחה בשבת זה ג״כ דבר גדול אבל העיקר להתחזק לזמר זמירות הרבה בשמחה ולהנהיג השלחן כל יום השבת בשמחה גדולה כי עיקר היא השמחה בשבת (ש״ה קנה) (ש״מ ע״ה עד).

נ קדושת שבת הוא כמו חתונה גדולה ושמחים מאד בחדוה גדולה ורוצה כ״ א ליבנס אבל צריכים זכי׳ שיראה מתוך סדק קטן (ש״ה רנד).

נא וצריך כל אדם לראות שפלותו ורוממות השי״ ת וזהו ע״י שמקבלין שבת בכבוד גדול ובקדושה כראוי כי שבת היא בחי׳ עין ועי״ז זוכין לראות שפלותו נמצא ע״י שמירת שבת ניצולין מגדלות ואזי זוכין לאמונה (ש״ה רסא) (ר׳ אמונה צד).

נב ע״י שמירת שבת ניצולין מגדלות ועי״ז נתבטלין כל הכפירות וזוכין לאמונה ונתמלא פגימת הלבנה ונתייחד השם הויה בהשם א לקים כמו שיהי׳ לעתיד וזוכין לקבל שפע וברכה וכל טוב (ש״ה רסא) (מ״ב שבת).

נג הזהיר מאד לבלי לאכול בצלים חיים כלל ואפילו ע״י תערובות ואפילו בשבת והלעיג על האומרים שבשבת מצוה לאכול דבר המזיק שהם בצלים חיים ואמר שמזיקים לכמה דברים וגורמים כמה עניני חולאת רק מבושלים מותר לאכול (ש״ ה רסה) (ר׳ הבעש״ט).

נר כח וזכות קדושת שבת הוא גדול מאד ועולה על הכל כמו שאמרו לענין אדם הראשון שכשחטא ונתגרש מג״ע אז שבת אגין עלוהי והבן מלך שנחלף ונתגרש ממקומו לא זכה לבא לגדולתו ושחשוב המלוכה אליו עד שנתנסה תחלה אם יוכל לכנוס לתוך הגן וזכה לכנוס ע״י שעמד עצמו אצל המלך שהיה שלום בימיו שהוא בחי׳ שבת ואח״ כ כשהעמיד אותו בתוך הגן אז זכו כולם ליכנס בתוכו וליצא ממנו בשלום (סי׳ מע׳ יא) (מ״ ב שבת).

Segment 3
HE:
שדים

א ע״י שמשברין הרהורי ניאוף וזוכין לתיקון המוחין עי״ ז ווכין לחלום ע״י מלאך ואז הוא נקרא אדם וכן להיפך כשאין המוחין זכים אז החלום ע״י שד ח ״ו ואז הוא נדמה כבהמה (הל״ ת ה־יא).

ב גם יש להמאכלים חלק בחלום ע״כ לפעמים נפגם החלום בבחי׳ חלום ע״י שד ח״ו ע״י המאכלים שאוכלים ויכולים לבא עי״ז לטומאת קרי ח״ו והתיקון לזה הוא שמחה להתחזק להיות בשמחה תמיד כי ע״י שמחה נותנין חיזוק להמלאכים המקבלים את השפע ומכניעין את השדים שלא יינקו מהשפע יותר מהראוי להם ועי״ז ניצולין מטומאת המקרה ח״ו (קל״ת ה־יב).־

שוחט

א הדם הוא הנפש שבא בגלגול וצריך השוחט לכוון להעלות הנפש שבדם (ל״ק לזיו).

ב עיקר חסרון הפרנסה שנתמעט בדורות הללו אין זה אלא ע״י השוחטים שאינם מהוגנים (ל״ק לז־ו) (ראה איכה ה' בנפשינו).

ג שוחט הגון הוא מלביש הנפש שבחי במדבר היינו בהברכה על השחיטה בכוונה ועי״ז הוא מאכיל ומפרנס לישראל (ל״ק לז־ו) (ראה בראשית כ״ב ויקח את המאכלת).

ג־א השוחט שהוא מקיים כיבוד אב הקב״ה משמרו שלא להאכיל טריפות וה״ה להיפוך (ס״ ה שוחט).

ד דע שעל חליף טוב יכולין לראות כל הכלים של בית המקדש איזה פנים יש להם עתה (ל״ק רעח) (ר׳ ב״ר ס״ה כליך).

ה בקנאו את קנאתי (פנחס כ״ה) בחי׳ הצדיק שאינו מקנא שום צדיק לא בעוה״ז ולא בעוה״ב רק אותו לבדו יח׳ (ל״ק רעח).

Segment 4
HE:
ו (א״ה שמעתי מהותיק וחסיד וכו׳ מאנ״ש הרב ר׳ אלחנן ני״ ו השייכות דע שעל חליף טוב וכו׳ להפסוק בקנאו וכו׳ כי בעת ששמע מורינו מוהרנ״ח ז״ל זה החידוש שעל חליף טוב יכולים לראות כל הכלים של הביהמ״ק נתפעל מאד מזה כי זה יכול להשיג רק צדיק גדול במעלה מופלגת מאד ואמר אל רבינו ז״ל אתם אין לכם את מי לקנא ענה רבינו ז״ל הלא כתיב בקנאו את קנאתי בחי׳ הצדיק שאינו מקנא שום צדיק וכו׳ ע״כ).

שונאים

א ע״י שנותנין מעשר ניצול משונאים (ר׳ מעשר ה׳) (ל״ק רכא).

ב כשיש מחלוקת על האדם אין לעמוד עצמו כנגד השונאים לומר כמו שעושה לי כן אעשה לו כנגדו

כי זה גורם שהשונא יבא למבוקשו והוא כמשל כשאחד חותר תחת בית חבירו אם הוא יעמוד עצמו ויחתור ג״ כ כנגדו אזי בוודאי בקל יבוא החותר למבוקשו אבל כשאחד חותר וחבירו עומד בפנים ושופך עפר ועושה תל כנגדו אזי מפיר מחשבתו כי נופל ונשאר בהשחת שכרה על חבירו (ל״ק רעז) (ר׳ מחלוקת מג).

שידוכים מיתמם

א הזיווג לפי התפילה עיין פסחים קי״ח קשין מזונותיו (ל״ק ט־ב).

ב שמירת הברית יש בו שני בחי׳ יש מי שזיווגו בששת ימי החול בחי׳ יחודא תתאה ויש מי שזיווגו משבת לשבת בחי׳ יחודא עלאה (ל״ק יא־ה) (עיין תהליס ק׳ ע״פ הריעו) (כ״ט השתחוו).

ג ע״י ריקודין של חתונה ממתיקין הדינים (קל״ק ל״ב).

ד יש שני מיני זיווגים היינו זיווג דקדושה הוא התקשרות לצדיקים ואל התורה ואל השי״ת זה נמשך מדעת דקדושה בחי׳ משה וזיווגים של עבירה נמשכים מדעת דקליפה בחי׳ בלעם והדיבור הוא התגלות הדעת וכשרשע מדבר מוליד אוירים ארסיים של ניאוף והשומע ממנו ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים (ל״ק מג) (ראה במדבר ל״ א ויקצוף).

Segment 5
HE:
ה מה שהכלה שולחת להחתן טלית יש ע״ז טעם גדול ע״ פ תורת אמת (ל״ק מט־ז).

ו מה שצועקין ואומרים שבת ומילי דבדיחותא שקורין עלה הכל שייך לחתונה ע״ פ חורת אמת (ל״ ק מט־ז).

ז מה שנותנין מעות כשקוראין שבת כי באורייתא של עכשיו יש ימין ושמאל אבל בעתיקא לית שמאל ובשביל זה כששומעין ישראל בשורת התורה דעתיקא שיתגלה לעתיד לבא בחי׳ יום שכולו שבת נותנין את המעות כי אין צריך למעות בעולם הבא (ל״ק מט־ז).

ח ענין אחר להורות וותרנות גדול בזה שמחלקין מעות להורות שהכלה היא בחי' ה״א שמדל״ת נעשה ה׳ בחי׳ ברכה עד בלי די שממשיכין היו״ד להדל״ת ונעשה ה׳ (ל״ק מט־ז) (ר׳ שבת ל״ב והריקותי).

ט וזה בחי׳ שבירת כלי חרס בשעת התקשרות הזיווגים להורות שעכשיו שנעשה התקשרות שהוא בשביל הולדה שהוא בחי׳ בטחון בחי׳ כליות שהם כלי הולדה עי״ז נתבטל ונשבר בטחון דס״א וגם מרמזין

להם שאם לא יתנהגו בקדושה ויבגדו ח״ו בבחי׳ הבטחון אזי יהיו בבתי׳ שבירת כלי חרס שזה נעשה ע״י מבטח בוגד (ל״ק ס־ח) (ר׳ בטחון ז).

י טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השידוך כי אלו הנשמות של הזיווג הם למעלה אחד אך למטה ההתאחדות שלהם הוא בהעלם עד השידוך אך זה ההתגלות הוא בחי׳ והחיות רצוא ושוב כי תיכף נתעלם כי עדיין היא אסורה עליו עד החופה וע״כ בשעת ההתקשרות שוברין כלי חרם היינו כמו ו ייצוץ שיוצא בשעה ששוברין כלי חרס שהוא רק גפי שעה בחי׳ רצוא ושוב (ל״ק רסה : )(ר׳ יחזקאל א׳ והחיות).

יא כשזוכין להלל והודאה להשי״ת על כל מה שעובר עליו וכן ע״י לימוד הלכות עי״ז זוכין לשלשה קוי האמת היינו להתפלל באמת גם לקבל תורת אמת מרבי אמתי שיורה -אותו בדרך ישר גם לעשות שידוכים אמתיים שיזמין השי״ת לו ולבניו זיווגם האמתי (קל״ת ב־ז).

יב כל היחודיס והזווגים הם בחי׳ ביטול האיסור וזה בחי׳ ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות נמצא שמאיסור נעשה היתר כי בתחילה היא ארוסה ואז היא אסורה ואח״כ נעשה היתר בנשואין וע״כ כשאירע שאלה בבית האדם והשאלה אסורה היא סימן שפגם ביחוד של מעלה כי היחוד הוא בחי׳ ביטול האיסור (ל״ח כט) (ר/תה ; לים ס״ח אלקים).

יג ע״י פגם הברית קשה להאדם למצוא זיווגו ואפילו אם ימצא תהיה לו מנגדת ולא תהיה נוטה אחר רצונו וע׳׳י כוונת אלול מתקנים פגם הברית ועי״ז יזכה למצוא זיווגו ותהיה נוטה אחר רצונו (קל״ ת פז) (ר׳ ברית בז).

Segment 6
HE:
יד טעם על שבירת כלי חרס בשעת השידוך כי מרמזים לו בזה ב׳ ענינים אם היא אשה רעה תזהר לבל תבגוד בה רק תקבל באהבה כי עי״ז אינך רואה פני גיהנום ואם היא אשה טובה דע וזכור כי יש גיהנום ולא תהי׳ נמשך אחר תאוותך ותקדש עצמך כראוי וזה בחי׳ שבירת כלי חרס בשעת השידוך כי שער החרסית היה בירושלים וזה השער הוא כנגד פתחה של גיהנום (ל״ת צ׳) (ר׳ סוכה ל״ב שתי).

סו מי שאינו יכול למצוא את זיווגו התיקון , לזה שישתדל לשמוע חידושי תורה מבר דעת (קל״ ת פט) (ר׳ מלאכי ב׳ כי).

טז ראוי להרהר בדברי תורה בשעת זיווג ואעפ״כ יוכל להוליד בנים אעפ״י שמחשבתו תהי׳ דבוקה אז

בהרהורי תורה וטוב מאד להרגיל עצמו בכך (ל״ת קו).

יז ע״י בקשת הרחמים זוכה לעשות שידוכים טובים הגונים (ס״ה רחמנות).

יח הדיבור בעצמו שמדברין מהשידוך עושה רושם בו ובה (ס״ה חיתון ז).

יט כל הדיבורים שמדברין בעניני שידוכים אע״פ שאינם נגמרים זה בעצמו זיווג ושידוך (ש״מ ע״ה קמג).

כ מה שאומרים על החתונה מילתא דבדיחותא ואומרים מקודם עלא רמז שאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו ע״פ כל עניני חתונה (ש״ה פו).

כא זיווג דקדושה הוא ע״י בחי׳ דעת כמ״ש והאדם ידע ואלו החכמים שאין להם אמונה בה׳ הם בחי׳ בעלי ראתן שדעתם מקולקל ופגום ויש להם שרץ במוחם ע״ב זיווגם נאחז בקליפה וע״כ הם נואפים (ש״ה קו) (ר׳ ברכות י״ב ולא).

כב לענין בני הנעורים שע״פ רוב מבלבל אותם בתפלתם מחמת שלא זכו להתקדש כראוי בקדושת הזיווג וע״כ קשה עליהם מאד להתפלל והוא ז״ל הזהיר על זה לבלי ליפול בדעתו מזה כלל ובשעת התפילה צריכין לשכוח הכל לגמרי ולהתגבר להתפלל בשמחה כראוי תמיד איך שהוא (ש״ה רפג).

Segment 7
HE:
שינה

א השרל היא הנשמה כי צריך לשמור עצמו משכליות חיצונים ולא זו אף זו שצריך לחדש השכל בכל עת וחידוש השכל היא ע״י שינה כי כשהמוחין מתייגעים אז ע״י שינה הם מתחדשים ובשעת שינה המוחין באים בתוך אמונה (ל׳׳ק לה־ב״ג).

ב גם יש בחי׳ לימוד שנקרא ג״כ שינה לגבי דביקות הבורא והיא לימוד פשטא אורייתא אזי המוחין שלו באים בתוך אמונה ונתחדשים (ל״ק לה־ד).

ג ויש שינה שהיא בחי׳ משא ומתן באמונה כי כשעוסק במו״מ באמונה אזי המוחין היינו נשמתו באה לתוך אמונה ונתחזקים מעיפתם (ל״ק לה־ד־ו) (ראה מוחין ז׳).

ד העיקר היא אמונה שצריכין קודם השינה לקשו עצמו אל האמונה שזה בחי׳ ק״ש שעל המטה וצריכין לקרותה בכוונה כדי לקשר נשמתו לתוך אמונה בשעת שינה ואז יזכה ע״י השינה לקבל שכל חדש ונשמה חדשה מאור הפנים (קל״ק לה־ט)(ראה אור הפנים ב).

ה כך ראוי להיות מנהיג יראי ה׳ תיכף בבוקר בהקיצו משנתו קודם שיעשה שום דבר יזכיר א״ע תיכף בעלמא דאתי ואח״כ צריך להמשיך הזכרון בפרטיות בכל מחשבה דיבור ומעשה שהשי״ת מזמין לו ומלביש לו בהם רמזים כדי לקרבו לעבודתו (ל״ק נד) (ר׳ ישעי׳ ס״ו והארץ).

ו שינה היא בחי׳ לאדבקא מחשבתא, בעלמא דאתי בכלליות כי בשעת שינה הנשמה עולה לעלמא דאתי כי צריכין לשמור הזכרון שלא יפול לשכחה שלא יהי׳ בדעתו ח״ו שאין עולם אלא אחד (ל״ק נד־ג) (ר׳ דעת כא).

ז כשרוצין להראות לו פניו ולעוררו משינתו צריכין להלביש לו את הפנים בסיפורי מעשיות כי יש ע׳ פנים לתורה והם בחי׳ ע׳ שנים כי כל אחד משונה מחבירו וצריך להלביש הפנים מחמת ג׳ טעמים א׳ כמו שמרפאין העיור צריכין לצמצם'האור שלא יזיק לו מה שיראה פתאום והטעם הב׳ שלא יתאחזו בו החיצונים והטעם הג׳ כי החיצונים האוחזין בו ■לא יניחו לו לצאת ע״כ צריך להלביש פניו שלא יהיו מכירין בו (ל״ק ס־ו).

ח יש כמה בחי׳ בזה שמלבישין את י הפנים יש שמתעוררין ע״י סיפורי מעשיות שהם בקרב שנים היינו המעשיות של ע׳ פנים אבל יש שנפל מכל הע׳ פנים עד שא״א לעוררו כ״א ע״י סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות שכל הע׳ פנים מקבלין חיות משם וזה בחי׳ רב חסד כי הלומד עם תלמידו הלכה אחת עושה עמו חסד אבל כשמעוררו ע״י סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות היא בחי׳ ורב חסד כי כל הפנים וכל החסדים מקבלין משם (ל״ק ס־ו).

ט יש בנ״א שישינים את ימיהם ואף שנדמה להעולם שהם עובדי ה׳ אעפ״כ אין להשי״ת נחת מהם כי נשאר כל עבודתם למטה כי היא בלא חיות ושכל ויש שנפלו לבחי׳ שינה ע״י תאוות ומעשים רעים ויש שהם אנשים כשרים ויפים רק שנפילתם היא ע״י אכילה כשאוכל מאכל שלא נתברר וצריכין לעוררו משינתו וא״א לעוררו כ״א כשנתעורר מעצמו כי צריך אתערותא דלתתא (ל״ק ס־ו) (ר׳ אכילה טו).

Segment 8
HE:
י דע שמיעוט שינה וכן רבוי שינה הוא ממעט תאוות ניאוף כי יש אש באדם מתחלת התולדה שמאש הזה בוערין באדם כל התאוות וע״י מעוט שינה או רבוי שינה האש הזה נחלש ואין לו כת לבעור אך שמזיק להמוח רק כשאדם ישן במדה כראוי אזי תאוות המשגל בתוקפה כי לא נחלש האש ע״כ אין חכמה

ואין עצה רק להתחזק להיות גבור לכבוש את יצרו וה׳ יעזור לו לסלק תאוה זאת מאתו (ל״ק רנג).

יא מי שאינו יכול לישון יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים (ס״ה אמונה).

יב מי שהוא מקודש יותר הוא רחוק מהשינה יותר (ס״ה שינה).

יג מי שאינו יכול לישון העצה לבלי להכריח עצמו לישון (ש״מ ש׳ל׳הש׳ ב׳).

יד דע שכל אדם קודם השינה הוא רואה כל הנשמות המתים הקרובים שלו כמו שקודם המיתה רואין הנשמות אבל אצל סתם בנ״א הוא רואה רק בהעברה בעלמא (ש״ה צ) (ר׳ נשמה כח).

טו יש כמה בלבולים המתדבקים בהמוח ובפרט בלבולי אמונה וע״י השינה נפרדים מהמוח (ש״ה קי).

טז כשנתתקן המוח אזי גם השינה טובה מאד (ר׳ קהלת ה׳ מתוקה) (ל״ת ה־טו).

שכחה

ר׳ זכרון ושכחה.

Segment 9
HE:
שכינה הק׳

א תורה שבע׳׳פ היינו שכינתא כ״ש מלכות פה ותושבע״פ קרינן לה (בפתח אליהו) וכשתורה שבע״ פ באה בתוך ת״ח שד יהודי שתורתו להתיהר ולקנטר זה נקרא גלות השכינה (ל״ק יב־א).

ב שכינה בין תרין צדיקיא יתבא בין צדיק עליון שחידש זאת התורה ועכשיו משפיע בה ובין צדיק תחתון הלומד התורה וזה בחי׳ נשיקין התדבקות רוחא ברוחא (ל״ק יב־ד).

ג על הסתלקות משה השכינה שהיא הלב עליון מיללת ובוכה עליו (ל״ק כ־ה).

ד הצעקה שאדם צועק בתפלתו ובתורתו כשנסתלקין המוחין בבחי׳ עיבור אלו הצעקות הס בחי׳ צעקת היולדת קודם שמולדת והקב״ ה מאזין צעקתנו והיא במקום צעקת השכינה ואז מולדת המוחק (ל״ק כאז).

ה עיקר גלות השכינה שהיא בחי׳ לב כשהעצבות שהם הקליפות גוברים עליה וכשעושה המצוה בשמחה מעלה השכינה מבין הקליפות (ל״ק כד־ב).

ו ע״י שאק משגיחין על הבגדים לשמרם מכתם ורבב ובעיקר ע״י מעשים רעים שהם עיקר הכתם גורמין פירוד בין קוב״ ה ושכינתי׳ואז שולטת שפחה בישא ואז דינא דמלכותא דן אותו (ל״ק כט־ג).

ז ע״י שמשמח עצמו בה׳ נשלמים כל החסרונות בהשכינה וגם החסרונות שבאין לאדם ונתעלה כל הניצוצות (ל״ק צ) (ר׳ תהלים ק״ד אנכי).

ח דע שיש אמצעי והיא השכינה שהיא אמצעי בין בנ״א יבין הש״י כביכול ומי שזוכה שלימודו עולה להשכינה אזי השכינה מקבלת לימוד התורה ומעלה להש״י ונמש! מזה שפע רוחניות ושפע גשמיות כי בהתורה יש אש ומים אזי עולה כח האש למעלה ונמשך ממנו שפע לכל העולמות וכח המים נעשה מזה שפע גשמיות ויורד לזה העולם (ל״ק קנט).

ט אך לא כל אדם זוכה שיהיה לימודו עולה להשכינה ואף אם לומד ביראת שמים וגם אומר שלימודו לאוקמא שכינתא מעפרא עכ״ז מי יודע אם ראוי לכך וכשאין לימודו עולה להשכינה וא״א לה לעלות ואזי יוצאין כל גרדיני נימוסין והן מכים עליה ומתפזרת למטה לכל העולם (ל״ ק קנט) (ר׳ קידושין ל״ט אורך).

Segment 10
HE:
י מסיפורי דברים של הנשים יכולים לידע מעמד השכינה איך היא אוחזת כעת (ל״ק רג) (ר׳ אסתר ב׳ מרדכי).

יא כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו לפני הש״י אזי גם השכינה כנגדו מפרשת לפניו שיחתה וצערה והיא מנחמת אותו שתבקש תחבולות לתקן כל הפגמים (ל״ק רנט) (ר׳ התבודדות טו).

יב כשאוכל בקדושה וביראת שמים ועושה מהפה קומת אדם עי״ז זוכה לעליה יותר גדולה ונעשה בחי׳ אדם העליון בחי׳ שכינה מדברת מתוך גרונו (ל״ת עז) (ר׳ יחזקאל א׳ ועל).

יג ע״י תיקון הברית יכול הלב להתלהב בשלהובין דרחימותא ומים רבים שהם אהבות ויראות חיצוניות אי אפשר להם לכבות את האהבה והשכינה היא מכסה בכנפיה על דמיהון של ישראל באהבה הזאת שלא ישלטו עליהם זרע מרעים שהם בחי׳ מי המבול (ל״ת פג) (ר׳ ברכות י״ב העובר).

שכל

א כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולהתקרב להשי״ת ע״ י אותו דבר וכשאינו מבין צריך להאמין בכל דבר שעובר עליו שמרמזין לו שישוב אליו ית׳ (ל״ק א׳) (ל״ה ח״מ הל׳ פקדון ד׳)■

ב עיקר התקשרות אל השכל דקדושה היא ע״י תמימות בחי׳ ויעקב איש תם (קל״ק א׳).

ג ישנם שני שכליים שכל אחד מה שהצדיק מקבץ

נפשות ושכל שני מה שמעלה אותם ומוריד עוז מבטחה בחי׳ אורייתא דעתידא לאתגליא לעתיד לבוא(ל״ק יג־ו).

ד לפעמים יש שנחשך אצל אחד אור הצדיק ואף שהוא אצלו אינו יכול לטעום ולהבין ולראות אורו הגדול של הצדיק זה מחמת עכירת המעשים דהיינו מעשים רעים וכסילות השכל דהיינו דעות נפסדות וחכמות נכריות (ל״ק יז־ב).

Segment 11
HE:
ה והתיקון לבטל כסילות השכל הוא ע״י בחי׳ מזבח שהוא אכילה בכשרות כראוי (ל״ק יז־ג).

ו יש שכל שאדם משיג אחרי הקדמות רבות ויש שכל שבא לאדם בלא שום הקדמה אלא ע״י שפע אלקי (ל״ק כא־א) (עיין תהלים קלט אחור).

ז התלהבות הלב נולד מחמת תנועת השכל דהיינו ע״י שהאדם מתנועע שכלו לחשוב בתורה ועבודה עי״ז נתלהב לבו להשי״ת (קל״ק כא־א).

ח יש חכמות עמוקות שאין יכולת במוח האנושי להבין על בוריו כמו הידיעה והבחירה והשכל הזה אין נכנס במוח אלא מקיף אותו מבחוץ והשכל הפנימי מקבל חיותו מהמקיף הזה (ל״ק כא־ד).

ט כשיתגלה לאנושי השכל של הידיעה והבחירה יצאו מגדר אנושי ויעלו לגדר מלאך (ל״ק כא־ד).

י סגולה שעושין לרפואה זה למעלה מהטבע שאין שכל אנושי מבין זה (ראה ואתחנן ז׳ עם סגולה).

י־א עיקר האדם הוא השכל וע״כ במקום שחושב השכל שם כל האדם וכשיודע ומשיג בידיעת השי״ ת הוא נכלל ביותר בו ית׳ (ל*׳ק כא־י).

יא עיקר הברכה שנשפע מהידים הוא השכל וכשבא למטה נעשה לכ״א כפי רצונו כי יש אחד שרוצה ברכה גשמיות ואחד רוצה שיהיה לו שכל בהשגת אור אין סוף ב״ה (ל״ק כד־ה מי הנחל).

יב כי צריך כ״א להוציא עצמו מהמרמה בחי׳ שרירות לב תאוות המדומיות וע״י שמשבר לבו האבן הולך אחר השכל (ל״ק כה־א).

יג אעפ״י שכבר שבר המרמה ונתקומם תכונת שכלו אבל השכל עדיין בכח אבל אח״כ כשחוקר בשכלו וחושב בעבודת השם זה בחי׳ שכל בפועל וכשמשיג כל מה שבשכלו להשיג אז שב שכלו שכל הנקנה שזה עיקר קיומו והשארותיו לאחר מותו מה שקנה והשיג בתורה ועבודה (קל״ק כה־א).

Segment 12
HE:
יד שכל הנקנה נקרא מה שאדם יודע הרבה דברים בידיעה אחת כי קודם צריך הקדמות קודם שידע הדבר ואח״כ משליך ההקדמות ויודע הכל בידיעה אחת (ל״ק כה־א).

טו צריך כ״א לבקש מלמד הגץ רבי הגדול ביותר שיוכל להסביר לו שכל עליון וגדול כזה שהוא השגת אלקות וכל מה שהוא קטן ביותר צריך רבי גדול ביותר (ל״ק ל־ב).

טז השכל העליון הוא מתלבש בהשכל התחתון והשכל התחתון הם המצות שהם חכמות הבורא ית׳ ובהם מצמצם נאוה ויופי שכל העליון שע״י זוכין להשגת אלקות (ל״ ק ל־ג)(ראה תיקון ע׳ שערא בעיגולא).

יז ולבא להשכל התחתון הזה א״א כי אם ע״י שונא בצע שישנא את הממץ בתכלית השנאה כי השכל תחתון והשונא בצע הם מסטרא דמלכות וזה תלוי בזה (ל״ק ל־ד) (ראה שמואל־א ח׳ ויטו).

יח כשאדם שומר עצמו משכליות חיצונים לא זו אף זו שצריך לחדש השכל ובזה מחדש נשמתו כי השכל היא הנשמה וחידוש השכל הוא ע״י שינה ובשעת שינה המוחין באים בתוך אמונה מתחדשים (ל״ק לה־ב־ד).

יט המתקות של כל הצמצומים והדינים הוא ע״י השכל (ל״ק סא־ו) (ר׳ מחשבות כג).

כ כי הנפש היא בת השכל כי עיקר גידול הנפש הוא ע״י השכל וכשהשכל כשלימות אזי היא עושה פירות אבל כשנפגם השכל אזי היא בחי׳ ארץ פרי למלחה והמליחות היא בחי׳ היסורץ שמרגישין והיא בחי׳ צמאון הנפש וע״י התחדשות התורה עי״ז מקררין היסורין ומכבין הצמאון (ל״ק סה־ד).

כא כי עיקר בחי׳ אדם הוא בחי׳ השכל האמתי שזוכין להשיג דהיינו חכמת התורה הק׳ כי יש ג׳ שכליות שכל פשוט שהוא בחי׳ חכמה וכשלומד ומבין נקרא בינה וכשיודע התורה נקרא דעת וג׳ שכליות אלו הם בחי׳ ידים לתורה בחי׳ יד הגדולה ויד החזקה ויד הרמה שבהם מתקבלת התורה והם ג״ פ י־ה כי י־ה הם חכמה ובינה וג״פ י־ה גי׳ אדם נמצא שעיקר שם אדם הוא השכל האמתי חכמת התורה אנפץ נהירין בחי׳ הרחקת ושבירת כל התאוות ומדות רעות (ל״ק קא) (ר׳ ברכות ס״ג זאת).

כב כל מי ששכלו קטן ביותר צריך לחלוק לו כבוד ביותר ע״ כ צריך האדם להגדיל דעתו כדי שיהיה בורח מן הכבוד (קל״ק רב).

כג כי מה שאדם מבין ומשיג בשכלו זה בחי׳ פנימי כי זה השכל נכנס לתוך שכלו אבל מה שא״ א לו להבין זה בחי׳ מקיפים כי זה הדבר מקיף סביבות שכלו וכשעוסק לדבר עם בני אדם ומכניס בהם דעתו נמצא שנתרוקן מוחו מהשכל והדעת שהיה לו אזי

Segment 13
HE:
עי״ז נכנם השכל המקיף לפנים וזוכה להבין מה שלא היה יכול להבין מתחלה (ל״ת ז־ו).

כד כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל ליפול בטעותים ומכשולות רבים ולבא לידי רעות גדולות ח״ו ויש שקלקלו הרבה כגון הרשעים הגדולים מאד המפורסמים שהטעו את העולם והכל היה ע״ י חכמתם ושכלם (ל״ת יב).

כה עיקר הזמן הוא מחמת קטנות הדעת וכל מה שהשכל גדול ביותר הזמן נקטן ביותר כמו בחלום שאז השכל נסתלק אז ברבע שעה יכולים לעבור כל השבעים שנה ואח״כ כשנתעורר מהשינה וחוזר השכל אליו אז רואה שכל הזמנים והשנים היו רק שעה מועטת וכן באמת בשכל הגבוה למעלה משכלנו גם מה שנחשב אצלנו לשבעים שנה ממש הוא ג״ כ רבע שעה או פחות וכן יש שכל גבוה כל כך עד אשר כל הזמן כולו נתבטל לגמרי (ל״ת סא) (ר׳ תהלים ב׳ בני).

כו השכל של האדם יכול לעמוד נגד כל התאוות ואפילו נקודה אחת מן השכל יכולה לעמוד כנגד כל העולם אם התאוות ובכל מקום שהוא יכולין להיות סמוכין להשי״ת וגם בשאול תחתיות ח״ו יכולין להתקרב אליו ית׳ ולעבדו ית׳ באמת (ש״ה נא).

כז א״א לשכל אנושי להבין דרכיו ית׳ והנהגתו את העולם בשום אופן (ר׳ השי״ת כא) (ש״ה קיח).

כח כל אדם במקום שמסתיים שכלו אסור לו להלך יותר כי זהו אצלו בחי׳ מה למעלה מה למטה רק לסמוך על אמונה לבד (ש״ה רבד) (ר׳ כי חשא ל״ג ושמתיך).

שכרות

א צריך להרחיק משכרות ולדקדק שלא לשתות יותר מיכלתו כדי שלא יבא לירי שכרות כי מעט השתיה לפי הצורך הוא טובה להרחיב דעתו אבל השותה יותר מדאי ומשתכר אזי אדרבא מתגברין תוקף הגבורות ונעשה כעס ,ורוגז ולפעמים מתגברין גבורות דס״א ויוכל לבוא לידי רעות ח״ ו (ל״ת כו) (ר׳ עירובין ס״ה כל).

ב ודע שע״י שכרות שוכחין כל המצות והאזהרות שצוה משרע״ה כי משה הוא מלובש בכל אחד מישראל בכל אבר ומזכיר כל אבר שיעשה המצוה השייכה לאותו אבר כי רמ״ח מצוות כנגד רמ״ח איברים וע״כ משה נקרא מחקק (דברים לג) שהוא גימ׳ רמ״ח שמזכיר רמ״ח מצוות וע״י השכרות שוכח אותם (ל״ת כו) (ר׳ משלי ל׳׳א פן).

שלום

Segment 14
HE:
א להמשיך שלום בעולם צריך להעלות כבוד הקב״ה לשרשו היינו ליראה (ל״ק יד־א).

ב כשמשלים פגמי היראה זוכה לשלום בעצמיו ועי״ ז יכול להתפלל וע״י התפלה זוכה לשלום הכללי (ל״ק יד־ח).

ג מוכיחי הדור שהם לימודי ה׳ היינו שלומדין כביכול את ה׳ ונותנין לו עצות מרבים שלום בעולם כי הולכין לפשר ולעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ולפניו ית׳ מקטינים הדבר ולפני ישראל מגדילים החטא מאד (ל״ק כב־א).

ד וכשהרע של הדור גובר על החותם ומקלקלין אותו שאין שומעין למוכיתי הדור נתקלקל שלום העולם ונעשה גירושין ומחלוקת היפך השלום (ל״ק כב־א).

ה לפי השלום שבדור כן יכולים למשוך את כל העולם לעבודתו ית׳ לעבדו שכם אחד כי ע״י השלום מסבירין זה לזה האמת עי״ז משליך כל איש את שקר אלילי כספו ומקרב עצמו להאמת (ל״ק כז־א).

ו ואי אפשר לבא לבחי׳ שלום אלא ע״י הארת והדרת פנים דהיינו שיזדכך חכמתו בחורה וידע לבארה בי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן (ל״ק כז־ב).

ז דרך השלום להתלבש במרירות אבל השי״ת מלא רחמים ואינו שולח על האדם רק כפי יכולתו (ראה ישעיה ל״ח הנה לשלום) (קל״ק כז־ז).

ח שלום בגופו שלום בממנו שלום בתורתו (ראה שבת ל״ג ויבא יעקב) (קל״ק כז־ח).

ט הכלל הוא שצריך לבקש שלום שיהי׳ שלום בין ישראל ולכ״א במדותיו ובמאורעותיו בין בטובו ובין בעקו ימצא בו השי״ ת וזה זוכין ע״י התורה וע״י הצדיקים שנקראים שלום (ל״ק לג־א) (ראה משלי ג׳ וכל נתיבותיה).

י יש אהבה שהוא בכח היינו האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמים קודם הבריאה ולעתיד לבוא שיתגלה אורייתא דעתיקא סתימאה אז יפשוט הקב״ה את לבושיו ויתגלה אהבה שהיא בדעת אזי יתרבה השלום (ל״ק לג־ה) (ראה זכרי׳ י״ד והיה).

Segment 15
HE:
יא כשאדם מרגיש איזה רעבון שמתגבר עליו תאות אכילה ידע שיש לו שונאים למטה ולמעלה וכשמשבר הבהמיות שלו המתאוה לאכול זוכה לשלום וכשיש שלום למטה יש לו שלום למעלה ואזי נתרבה שובע גדול בעולם (ל״ק לט) (ראה דברים י״א ונתתי).

יב לפי הגדלת הדעת כן נתרבה השלום כי מחלוקת

כעס ואכזריות הוא מחסרון הדעת וכל מה שתנתרבה הדעת נתבטל הכעס ע״כ ע״י עסק התורה שעי״ז נמשך דעת נתבטל הכעס ונמשך רחמנות ושלום (קל״ק נו־יג).

יג השלום תלוי בדעת והמחלוקת הוא היפך הדעת אך יש מחלוקת לש״ש שהוא באמת דעת גדול מאד יותר מהדעת של שלום כי באמת זה המחלוקת הוא אהבה ושלום גדול (ל״ק נו־ח) (ר׳ קידושין ל״ח את המן).

יד דע שלבטל ולהכניע האויבים די הצום או אכילת שבת לבד אבל לרוב השלום צריך גם להרבות בצדקה ע״כ צריכין ליתן צדקה ביום התענית וכן ליתן לעניים על שבת ואז יזכה לשלום רב (ל״ק נז־ ז) (ר׳ שבת ח).

טו יש חילוק בין השלום של תענית של חול ובין השלום של עונג שבת היינו השלום של תענית אין לו בחי׳ דיבור היינו שיש שלום בין בנ״א אבל אין יכולים לדבר זע״ז אבל ע״י אכילת שבת עם הצדקה זוכין לשלום שיש לו פה שמדברים זה עם זה (ל״ק נז־ח).

טז מחלוקת שבקדושה הוא מחלוקת תנאים ואמויאים שבגמרא שזה אוסר וזה מתיר ומהשתלשלותם למטה נתהוה ממנו מחלוקת היצה״ר ותיקון מחלוקת שבקדושה הן הלכות פסוקות כי פסק הלכה הוא השלום והכרעה וע״י לימוד הפוסקים הוא נתקשר להשלום שבקדושה ואז נתבטל מחלוקת היצה״ר שבלבו ויוכל לעבוד ה׳ בכל לבבו ונפתחו לו שערי השכל שידע להשיב על אפיקורסות שבלבו (ל״ק סב־ב) (ר׳ משלי כ״ח ומקשה).

יז ע״י השלום שיש בין ישראל בין א׳ לחבירו נתבטלין האפיקורסות שיש לכ״א מהם ע״י שידברו זע״ז וישיבו זה את זה מדעותיו הרעות והכפירות ובוודאי יבואו לאמונה שלימה ע״י השלום אבל ע״י מחלוקת באין כפירות וכ״א אוחז בדעתו מאחר שאינן מתוועדים יחד ואפילו יבואו יחד וידברו זה עם זה לא ישוב מדעתו מחמת נצחון המחלוקת (ל״ק סב־בה״ש) (ר׳ ב״ר ל״ח חבור).

יח ודע שע״י שפונה עצמו להממון מזה נעשים שונאים (ר׳ ממון לט) (ל״ק סט).

יט צריך כ״א לבטל מדת הנצחון והמחלוקת ולרדוף אחר השלום וזה זוכין ע״י שידבר הרבה בתורה ותפילה עי״ז יזכה לשלום (ל״ק עה) (ר׳ ישעי׳ ס״ג ויז).

Segment 16
HE:
כ עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים ע״ כ אל יבהלוך

רעיונך אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפך גמור מדעתך וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש אל תאמר שא״א לעשות שלום אדרבא זהו עיקר שלימות השלום שיהי׳ שלום בין שני הפכים (ל״ק פ) (ר׳ ז׳ ויקרא י״ב עושה).

כא לזכות לשלום הוא ע״י מסירת נפש על קידוש השם ועי״ז זוכין לדבר דיבורים קדושים לפני השי״ח ומה הוא קדושה חכמה וזה כשאדם מדבר בתורה ותפלה בחכמה ושכל ומבין ושומע מה ידבר נקרא קדושה ויש להשי״ת תענוג גדול מוה (ל״ ק פ) (ר׳ תפלה פט).

כב ע״י מחלוקת א״א לדבר כי עיקר הדיבור הוא משלום וע״כ אפילו אם אחד רוצה שלום רק שהם חולקין עליו עכ״ז אין השלום בשלימות על כן א״א לדבר ולהתפלל אף שהוא איש שלום (ל״ק רלט).

כג וע״כ מי שהוא בבחי' שלום יכול לידע כל הדיבורים של כל העולם כמו הקב״ה שנקרא שלום שהוא יודע כל הדיבורים של כל העולם וזה אותיות שלום ר״ת ומגיר לאדם מה שיחו (ל״ק רלט) (ר׳ עמוס ד׳ ומגיד).

כד ע״י מחלוקת בא עניות ואין זוכין לרפואה אבל ע״י שלום בא רפואה ופרנסה (קל״ק רעז) (ר׳ א״י לד).

כה שלום ואחדות שבין ישראל יקר מאד בעיניו ית׳ כי עי״ז נתגלה אחדותו הפשוט ית׳ גם למעלה וכל מה שרבים ביותר שהם בחי׳ פעולות משתנות כי הם דעות משונות נכללין יחד באהבה ואחדות ומסכימין לדעה אחת אמתיות דקדושה הדבר יקר ביותר אצלו ית, כי עי״ז נתגלה שכל פעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית׳ שברא כולם (ל״ת ב) (מ״ב שלום).

כו זה שרבים מסכימים לדיעה אחת זה בחי׳ שבת בחי׳ בן ואז הם בבחי, בנים למקום והשי״ת ג״כ מסכים לדעתם ובשביל זה יחיד ורבים הלכה כרבים (ל״ת ב) (מ״ב שלום).

כז כשאין לך שלום עם העולם אין נתקבל תפלתך (ס״ה תפלה).

כה דע כשיש שלום בעיר הוא מפני שאין בר דעת בעיר הזאת <ר׳ דעת עד) <ש״ה צד).

Segment 17
HE:
שלום בית

א הבע״ד מניח עצמו ע״ז לקלקל השלום בית בין בני הנעורים ועי״ו הוא תופסם במצודתו ח״ו (ש״ה רסג)

ב הזהיר מאד לכבד את אשתו כי הם בעיקר סובלים

צער גידול בנים כמו שאמרו חז״ל אוקירו לנשיכו וכן ארז״ל דיינו שמגדלות בנינו (ש״ה רסד).

שלש עשרה מדות

א הארת והדרת פנים הוא שיזדכך חכמתו בתורה וידע לבארה בשלש עשרה מדות שהם נמשכין מי״ג תיקוני דיקנא ווה זוכין ע״י תיקון הברית (ל״ק כזב) (ראה ויקרא י״ט והדרת).

ב לפי הזדככות חכמתו בי״ג מדות כן הזדככות קול רנתו ואז ע״י השמעת קולו בלבד הקב״ה מושיעו בעת צרתו (ל״ק כז־ד־ה).

שלש רגלים

א השלש רגלים הם הלב של השנה ובהם מאיר אור הפנים שהיא בחי׳ שמחה וכל המצות שעושין בכל השנה הוא מתקבץ אל הלב שהם השלש רגלים וע״כ הם ימי שמחה כי עיקר השמחה מן המצות (ל״ק ל־ה) (ראה ויקרא כ״ג אלה).

ב וע״כ יש ד׳ בחי׳ בכל רגל בפסח ד׳ כוסות בשבועות סדר המשנה בסוכות ד׳ מינים כנגד הד׳ הנ״ל בחי׳ מלכות דק׳ לבטל ד׳ מלכיות הס״ א וצריכין לזה ביום טוב לשוב בתשובה מתוך שמחה ועי״ז מקרבין הגאולה (ל״ק ל־ו) (ראה שמואל ב׳ י״א ויהי).

Segment 18
HE:
ג תשרי וניסן הם ימי תשובה כי בניסן עתידין לגאול ועיקר הגאולה ע״י תשובה ועי״ז יזכו לעתיד להשיג סודות התורה (ל״ק מט־ו).

ר עיקר הפסח תלוי במצות מילה כידוע (ל״ק נ).

ה א״ה (עיין בבה״נ בל״ת ע״ד וז״ל כי קדושת שמו הק׳ גימ׳ פסח ע״כ וע״כ אפשר לרמז כי עיקר להרגיש טעם בעניני ודעת רבינו ז״ל א״א אלא ע״י תיקון הברית וזה כי עיקר הפסח תלוי במצות מילה ע״כ) (ר׳ סנהדרין ל״ט והזונות רחצו רמז לזה)

ו סגולה להנצל מגדלות לכבד את הימים טובים ולקבלם בשמחה וחדוה ובהרחבת הלב ולענגם במאכל ומשתה וכסות כראוי כפי יכולתו (ל״ק קלה).

ז יום טוב הוא מוחין דאימא שהיא בינה וע״כ כשמקבל את היו״ט שהיא בינה זוכה לענוה כי יום טוב בגי׳ ס״ג עם היוד אותיות שהוא היפך גס רוח כי יו״ט מבטל הגדלות כי טבע הקטנות שיתבטל לגבי גדלות (ל״ק קלה! זר׳ איוב כ״ט ראוני).

ח בפסח צועקין בהתפילה ול״ק ר״א) (ר, איכה ב קול)

ט ז׳מן מ׳תן ת׳ורתינו ר״ת תמז כי בתמוז ניתנו הלוחות (יומא ד) וגם כאן חסר ואו כי ע״י הלוחות שנשתברו בחודש תמוז נתהוה השכחה וע״כ חסר ואו מתמז כי מאחר שנשתברו הלוחות נסתלק הואו כי הלוחות הם בחי׳ ואו (ל״ק קיז) (ר׳ מלאכי ג׳ זכרו).

י דע שמי שהולך ונחלק ונופל ואזי העולם שוחקין ממנו והוא מתבייש מזה זה בא ע״י שפגם בשמחת יו״ס כי יו״ט נקרא רגל וגם נקרא מועד וע״י שפגם בשמחת יו״ט נעשה מזה רגל מועד ע״כ רגלו מועדה ונפל וזה השחוק ששוחקין הוא בחי׳ שמחות נפולות מפגם שמחת יו״ט וע״כ מתבייש כי ע״א נקרא בושת והמבזה את המועדות כאלו עובד עכו״ם (פסחים קיח) ע״כ באה עליו בושה לפעמים לכפרה ולפעמים להזכירו שישוב (ל״ק רלה).

יא שבועות הוא רפואה להריאה כי ה׳ כנפי ריאה כנגד ה׳ חומשי חורה ובשבועות מקבלין התורה יכולין לקבל חיות חדש (ל״ק רסז).

יב בכל רגל נתתקן תאווה אתת משלש התאוות היינו בפסח נתתקן תאוות ממון בשבועות נתתקן תאוות משגל בסוכות נתתקן תאוות אכילה ולכן צריך ליזהר מאד בהמצות של כל רגל ולכבד את הרגל כדי לצאת מג׳ תאוות רעות הנ״ל (קל״ת א־ט).

Segment 19
HE:
יג ע״י כבוד השלש רגלים כראוי במאכל ומשתה ובגדים נאים כפי יכלתו ובקדושת וטהרת המחשבה ובשמחה ושאר עניני קדושת ושמחת יו״ט עי״ז זוכה האדם לדעת את ה׳ ולהמשיך הדעת אל הלב ועי״ז יתקן ויטהר הלב משלשה תאוות רעות הנ״ל ויזכה ליראה שלימה התלויה בלב שזה הוא עיקר הכל (קל״ת א־ח) (ר׳ קרח ט״ז קרואי).

יד התגלות הרצוץ הוא ע״י ימים טובים כי בכל יו״ט עשה השי״ת עמנו אותות נוראות שעי״ז נתגלה הרצון שהכל ברצונו ואין שום חיוב הטבע כלל בפסח יציאת מצרים באותות נוראות בשבועות מתן תורה באותות נוראות בסוכות היקף ענני הכבוד וע״כ כל יו״ט מכריז וקורא את הרצון וע״כ הימים טובים נקראים רגל שהיא בחי׳ יראה כי ע״י יו״ט שהוא התגלות הרצון עי״ז נעשה יראה (ל״ת ד־ו).

טו אך לא תמיד שומעין את קול הקריאה של יו״ט שמגלה את הרצון וזה ניכר בשמחת יו״ט כי כ״א כפי מה שמרגיש ושומע את קול הקריאה של יו״ט כמו כן יש לו שמחת יו״ט כי כשנתגלה שהכל ברצונו ית׳ אזי יודעים שכל השיעבודים והגלות וכל ההכבדות של העכו״ם ינקום בהם הוא ית׳ ויגאלינו

מידם אבל כשסוברים ח״ו שהכל ע״פ הטבע אין שייך נקמה בהם (ל״ת ד־ו).

טז אך לא כ״א שומע קול הקריאה הנ״ל של יו״ם כי יש חיות רעות והם חכמי הטבע שמראין בחכמתם המוטעת שהכל ע״פ הטבע וכאלו אץ שום רצון ח״ו ואפילו האותות נוראות שעשה עמנו הש״י משימים הכל בתוך דרך הטבע והחכמים הללו הם בחי׳ חיות רעות והם דורסים וטורפים רבים מבני עמנו שטועים אחריהם וסוברים כמותם וכשהם מתגברים אזי קול שאגתם עולה על קול הקריאה של יו״ ט שקורא את הרצון ואזי נשבת שמחת יו״ט כי עיקר שמחת יו״ט ע״י התגלות הרצון(ל״ת ד־ו) (ר׳ חקירות ה).

יז התיקון לזה הוא צדקה כי ע״י צדקה מתקנים פגם הזקנים שאינם כראוי ועי״ז מבטלץ שורש חכמת הטבע וזוכין לשמוע קול הקריאה של יו״ט ועי״ז זוכין לשמחת יו״ט וע״כ צריכץ להרבות בצדקה קודם כל רגל כדי לזכות לשמחת יו״ט בשלימות ועל ידה יוכל לקבל השפעת חסדו ית׳ עד שלא יצטרך לעשות שום עסק בשביל פרנסה וכל מלאכתו תהיה נעשית ע״י אחרים (קל״ת ד־י).

שם

א השם הוא הכלי של הדבר שבהשם נגבל הנפש והחיות של כל דבר וע״כ כשקורין את האדם בשמו הוא מזומן תיכף אצלו וכן התורה היא שמו של הקב״ה היינו ששם נגבל החיות מחי החיים כי בלא מדה וצמצום א״א לקבל חיות מהשי״ת מחמת ריבוי אור אבל ע״י עסק התורה. שהיא בחי׳ מדות וימים ממשיכין חיים ואריכות ימים (ל״ק נו־ג)(ר׳ תהלים ל״ ט ומדת).

ב עיקר שמירת השם שהיא שמירת הנפש הוא ע״י שישמור עצמו מכעס כי הכעס פוגם בנפשו וכששומר עצמו מכעס ומאריך אפו זוכה לעשירות גדול ועי׳׳ז מגדיל שמו ונפשו וזוכה לקרב נפשות הרבה להשי״ת שזה עיקר כבודו (קל״ק נט־ד).

ג עיקר יחוד קוב״ה ושכינחיה הוא ע״י הקדושים שמסרו נפשם על קידוש השם כידוע מעדן עשרה הרוגי מלכות והשם הוא הנפש וע״כ יש צדיקים שמוסרים שמם על קידוש השם היינו שעושיץ בכוונה בכדי לאבד שמו ופרסומו כי הכל דוברים עליו כזבים ויש לו שפיכות דמים מזה וזה בחי׳ מסירת נפש ממש ובזה מצילים את ישראל ממה

Segment 20
HE:
שהיה ראוי לבא עליהם ח״ו בשביל יחוד קוב״ה ושכינתי׳ (ל״ק רס>.

ר כשהצדיק נתגלה ונתפרסם זה בחי׳ שם שיש לו שם בעולם ובתוך זה השם של הצדיק האמת מלובש ומשותף שמו ית׳ כי שמו משותף בשמינו וכל מה שנתגדל יותר שם הצדיק נתגדל יותר שמו ית׳ כביכול (ל״ת סז).

ה שם ה׳ הוא בחי׳ (זכריה יד) ה׳ אחד ושמו אחד כי שמו ית׳ הוא אחדות פשוט אך למטה משתלשל משמו ית׳ שהוא בחי׳ ד׳ אותיות השם בחי׳ תלת גוונין דעינא ובת עין ואח״ כ משתלשל לד׳ יסודות ומקודם משתלשל לבחי׳ צדיק יסוד עולם שממנו נמשכין כל הד׳ יסודות (ל״ ת סז).

ו כשנתעלם שם הצדיק האמת ונסתלק מן העולם נתגדלים ונתפרסמים מפורסמים של שקר שאין בהם שם ה׳ כלל עי״ז כביכול נתמעט ונתעלם שם ה׳ ואזי נתגדלין בעולם בעלי שמות וקדריים ובאים לעולם ח״ו דברים שאין מועיל להם כ״א שמות הטומאה ועי״ז באים שריפות בעולם ר״ל (ל״ת סז).

ז בענין השם של אדם השם הוא דבר גדול מאד ובהשם רומז כל ענינו ובחינתו וכ״א כפי ענינו ומדריגתו כן יש לו צירוף ורמז (ש״ה מד).

ח דע שהשם שנותנין להאדם הוא לפי הפעולה שיש לו לעשות בעולם וכשגמר פעולתו בחצי ימיו ונחלה אז צריך לקרוא לו שם אחר שיתקיים עוד עד שיגמור פעולותיו מהשם ' השני (ש״ה צ״ה) (ר׳ חולאים ר״ל יג).

ט השם של האדם הוא הלבוש שלו לאחר מותו(ש״ה צה).

י משה רבינו ע״ה היה לו כמה שמות (ר, משה רבינו ל) (ש״ה צה).

שמחה

א עיקר השמחה היא בלב וא״א ללב לשמוח עד שיסיר עקמימיות שבלבו ועקמימיות שבלב מפשיטץ ע״י רעמים שזה בחי׳ קול שאדם מוציא בכח בתפילתו (ל״ק ה־ג).