{
  "bookId": "hilchasa-kinachamani",
  "part": "1",
  "torah": "89",
  "title": "Hilchasa Kinachamani · Torah Verses Index (89)",
  "hebrewTitle": "הלכתא כנחמני · מפתח פסוקי התורה · (89)",
  "sourceUrl": "/reader/hilchasa-kinachamani/1/89",
  "plainUrl": "/reader-plain/hilchasa-kinachamani/1/89/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "בראשית\n\nא\n\nא בראשית תמן ראשי חמן בת (ת״ז ד) התורה היא טנתא בחי׳ האבות שהם תלת גוונין דעינא ובת עין בחי׳ השגחה וכ״א כפי קירובו אל התורה כן השגחת השי״ת עליו (ל״ק יג־ד) (עיין ת״ז ד־ז תמן).\n\nא בראשית למה התחילה התורה בראשית (ראה ב״ר א׳ למה) (ל״ק מד).\n\nא וזה בחי׳ בראשית בית ראשית היינו שני ראשית תשרי וניסן והם ימי תשובה כי בניסן עחידין ליגאל ואין הגאולה אלא ע״י תשובה ועי״ז יזכו לעתיד להשיג סודות התורה בחי׳ אורייתא דעתיקא סתימאה (ל״ק מט־ו) (ראה חי׳ כ׳׳א מ״ה והיא).\n\nא בראשית ברא (ר׳ ב״ר א׳ בראשית) (ל״ק קא).\n\nא בראשית ברא אלקים (ר׳ תהלים קי״א כח) (ל״ת ח־י).\n\nא בראשית לעיני כל ישראל, חיבור התחלת התורה בסופה בראשית ראש בית בחי׳ הבעל הבית של העולם היינו הצדיק האמת שהוא היופי והפאר של העולם שהוא בחי׳ יוסף בחי׳ (בראשית מב) ויוסף הוא השליט הוא המשביר וכר בחי׳ בעה״ב של העולם כי על ידו קיום הביהמ״ק וקיום הבתים והדירות של ישראל וע״י שנתגדל השם של זה הצדיק עי״ז נפתחין העינים של ישראל וזה בראשית לעיני כל ישראל בראשית היינו ראש בית בחי׳ הצדיק ע״י נפתחץ עיני כל ישראל שכ״א יסתכל על עצמו איך הוא אוחז בכל המתת (ל״ ת סז).\n\nא בראשית פרש״ י שבשביל זה פתח בבראשית שלא יאמרו גזלנים אתם כי הוא ית׳ ברא הכל וברצונו נתנה להם וברצונו וכר נמצא שעיקר כח ארץ ישראל הוא מבחי׳ עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שעי״ז יכולים ישראל לילך ולכבוש א״י (ל״ת עח) (ר׳ א״י מב־א).\n\nב ורוח אלקים מרחפת על פני המים, עיקר הרוח חיים הוא בהתורה והצדיקים דביקים בהתורה ע״כ עיקר הרוח חיים אצלם (ל״ק ח־ב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "ב ורוח אלקים מרחפת על פגי המים, היינו כשלומד תורה כי מים זו תורה אזי ורוח אלקים שהוא רוה״ק מרחפת וחופף עליו ושואב רוח חיים כי בלא תורה א״א לחיות כי כשבוער בלבו להשי״ת היה באפשרי להיות אוקיד כל גופא וכן ח״ו להיפך כשבוער לתאוות עוה״ז אבל כשלומר תורה או עושה מצוה היא מגנת ומצלת עליו ויכול לחיות (ל״ק עח) (ר׳ ת״ז יג ד׳ כז אלמלא).\n\nב ורוח אלקים מרחפת על פני המים (ר׳ ז׳ ויחי ר״מ ורוח) (ל״ ת לב).\n\nב ורוח אלקים מרחפת על פני המים היינו על פני התורה שנקראת מים (תענית ז׳) ע׳׳כ ע״י המנהיג האמיתי שהוא בחי׳ משה רוח הכולל שעל ידו מתנוצץ מוחו של כ״א כי הרוח אלקיס הוא בעצמו המוחין ע״כ עי״ז נמשך לכ״א חידושין דאורייתא כי החידושין דאורייתא הם ע״י בחי׳ הרוח אלקים שהוא שורה על פני התורה (ל״ ת עב) (ר׳ כי תשא ל״א ואמלא).\n\nד וירא אלקים את האור כי טוב (ראה חגיגה יב וירא וכו׳ כי טוב ליגנוז) (ל״ק לג־ה).\n\nר וירא אלקים את האור וכו׳ ויבדל וכו׳ (ראה תיקון ל׳ עא וירא) (ל״ק מד־מו).\n\nד וירא אלקים את האור כי טוב (ר׳ יומא ל״ח וירא) (קל״ק נד־ב).\n\nד וירא אלקים את האור כי טוב (ר׳ ברכות ח וירא) (ל״ק עד).\n\nה ולחושך קרא לילה, אדם הדבוק תמיד בעבודת הבורא ונתייגעים המוחץ שלו אזי ילמוד פשטא אורייתא בחי׳ שינה אזי המוחין שלו היינו נשמתו באה בתוך אמונה שהיא בחי׳ לילה ומתחזקים מעייפתם (ל״ק לה־ד)(ראה סנהדרין כד במחשכים) (תהלים צ״ב ואמונתך).\n\nה ולחשך קרא לילה, ע״י דברים בטלים ולשה״ר ופג׳ הב׳ בא עניות שהיא בחי חושך ותיקון הדיבור הוא ע״י תורה שלומדין בצר לאדם בעניות שהיא בחי׳ לילה ועי״ז נתבטל העניות (ל״ק לח־ד).\n\nה ויקרא אלקים לאור ירם, שכל יום צריך שיאיר ביותר וצריך האדם כל זמן שמזקין להוסיף בכל יום שבא אח״כ תוספות אור קדושה ודעת (ל״ת ד־ח) (ר׳ קינים פ״ג זקני).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "ה ויקרא לאור יום, ע״י תיקון הברית נתחזק יצרו הטוב ואז עיניהם רואין נפלאות וזה ויקרא לאור יום אור העיינין מעוררין יום נקם שבלב לבטל שאור וחמץ של יצר לב האדם רע הנשאר לו מנעוריו המסית את האדם להרהר אחר הת״ח שבדור לומר זה נאה וזה לא נאה (ל״ ת פג) (ר׳ הושע י׳ חלק).\n\nיג הנחש השיאני, כשמקבלין עצרת מרשעים הוא בחי׳ נישואין בקליפה בחי׳ הנחש השיאני (בראשית ג) לשון נישואין עצת הנחש שקבלה וע״י נישואין הטיל בה זוהמא ובמעמד הר סיני פסקה זוהמתן (שבת קמו) (ל״ק ז־ג).\n\nיג נחש שפיתה לחוה נחש הוא הרע הכולל כשאין שלימות בלה״ק אזי הוא שולט על לה״ק (עיין זוהר נח סה נחש שילטנותיה) (ל״ק יט־ג).\n\nטז את המאור הקטן לממשלת הלילה, יש בחי׳ לימוד שהוא נקרא בחי׳ שינה חשך לגבי דביקות הבורא והוא לימוד פשטא אורייתא כי כשהמוחין נתייגעים אזי ילמוד פשטי אורייתא אז המוחין שלו באים בתוך אמונה ומקבלין מאור הפנים יש מקבלים מאור פני התורה ויש מקבלים מאור פני הצדיקים (ל״ק לה־ה) (ראה אור הפנים ב).\n\nכד תוצא הארץ נפש חיה, ותרגומו לרוח ממללא, היינו הדיבור בא מתורה שבע״ פ וכשאדם לומד בקדושה הדין שחידש התנא או צדיק אחר מתדבק הרוח שלו ברוח התנא ודומה כאילו נושק עצמו עם התנא (ל״ק יב־א).\n\nכו נעשה אדם (ר׳ ז׳ בהק׳ יג נעשה) (ל״ק לז־ג).\n\nכו נעשה אדם בצלמינו כדמרתינו, וזה בחי׳ אדם ובהמה כי חלום ע״י מלאך זה בחי׳ אדם בחי׳ נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, דמותינו זה כח המדמה שהוא בצלמינו בבחי׳ מלאך בחי׳ חלום ע״י מלאך כי בשעת שינה המוח מסתלק ואין נשאר רק המדמה וכשהמוחין זכים אזי גם המדמה שנשאר הוא בבחי' מלאך בחי׳ חלום ע״י מלאך אבל חלום ע״י שד זה\n\nבחי׳ בהמה כבחי׳ (חבקוק ב) ושד בהמות יחיתן (ל״ת ה־ט) (ר׳ תהלים מ״ט אדם).\n\nכח ומלאו את הארץ, כי זה עיקר יישוב העולם כשהעולם ממולא מבני אדם היינו מבני דעה כי מי שאין בו דעת אינו אדם כלל, כי כמו שהאדם מצווה להעמיד בנים בעולם כן הוא מצווה להכניס דעת ויראת שמים בבניו ובתלמידים (ל״ת ז־ד) (ר׳ ב״ב קט״ז אשר).\n\nב",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "ג ויברך אלקים את יום השביעי, שבת היא בחי׳ אמונה שמאמין בחידוש העולם וביחודו ואמונה היא מקור הברכות (ל״ק לא־ב).\n\nג אשר ברא אלקים לעשות (ר׳ ז׳ בראשית מ״ז אשר) (ל״ק נד־ו).\n\nד אלה תולדות השמים והארץ (ר׳ ב״ר י״ב אלה) (ל״ת ד־ג).\n\nה שיח השדה, כשהאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים באין בתוך התפילה ומסייעין לו ונותנין לו כח בתפילתו וזה בחי׳ שנקראת התפילה שיחה בחי׳ שיח השדה שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו (ל״ ת יא) (ר׳ עקב י״א והאדמה).\n\nו ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, יש * שני מיני יראות יש מי שהוא ירא מה׳ מגדולתו ורוממותו ויש יראה למטה ממנה ע״י שירא מחיה או משר עי״ז הוא נזכר ובא ליראת ה׳ והיראה הראשונה היא בחי׳ א׳ והיראה הב׳ היא בחי׳ אד כי היא בחי׳ דלי דלות וע״י יראה זו אינו נמשך רק השפעות בעולם וזה ואד יעלה מן הארץ ע״י היראה התחתונה בחי' אד עי״ז והשקה את כל פני האדמה ע״י נמשכין השפעות (ל״ק קפה) (ר׳ צדיק קכב).\n\nז ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא, עיקר הנפש היא מהדיבור ע״י שמוציא הכיסופין בפיו נעשה הנפש בפועל אם כוסף להקדושה נעשה נפש קדושה ואם להיפך ח״ו להיפך (ל״ק לא־ז) (ל״ע רצון ב).\n\nז וייצר, בשני יודין והם שני יצרין היינו מחשבות טובות הם יצר טוב ומחשבות רעות הם יצה״ר כי עיקר היצרים הם המחשבות והחכמות שבלב (ל״ק מט־א).\n\nי ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי׳ לארבעה ראשים, עדן הוא בחי׳ תפלה למעלה מהטבע ונהר יוצא מעדן, החכמה הנמשכת מתפילה להשקות את הגן עי״ז זוכה ללון בעומקה של הלכה ומשם יפרד, כי עי״ז נפרד הרע מהד׳ יסודות ונשאר\n\nרק טוב והי׳ לארבעה ראשים הם ארבעה אותיות הוי׳ שהם שורש הטוב של ד׳ יסודות (ל״ק ח־ז).\n\n■ ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, נהר זה בחי׳ קול בבחי' (תהלים צג) נשאו נהרות קולם כי זה הקול משקה את הגן שעי״ז גדילים שם כל הריחות שהם בחי׳ יראה שזה בחי׳ מזונא דנשמתא (ל״ת ח־א) (ר׳ תולדות כ״ז הקול).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "־ ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, נהר יוצא מעדן זה בחי׳ צדיק יסוד עולם בחי׳ יסוד הפשוט אשר משם יפרד הד׳ יסודות שהם בחי׳ ארבעה ראשים נמצא שכולם 'נמשכיץ מהצדיק, וע״כ אם הוא מעניש אח אחד נוגע את הצדיק בעצמו וע״כ גם עונש לצדיק לא טוב (ל״ת סו) (ר׳ ישעיה ל׳ והיו).\n\nוע״כ כשנתגלה זה הצדיק ומתקרב אליו עי״ז ראוי לו להסתכל בעצמו על כל המדות איך הוא אוחז בהם כי כל המדות נמשכין מן הד׳ יסודות והד׳ יסודות נמשכין מן הצדיק כנ״ל (ל״ ת סז).\n\nטו ויקח ה׳ אלקים את האדם (ר׳ ז׳ בראשית כ״ז ויקח) (ל״ק לז־ג).\n\nיט נפש חיה הוא שמו, בהשם נגבל הנפש והחיות של כל דבר וע״כ כשקורין את האדם בשמו הוא מזומן תיכף אצלו כן התורה הוא שמו של הקב״ה היינו ששם נגבל החיות מתי החיים כי בלא מדה וצמצום א״א לקבל חיות מהשי״ת מחמת ריבוי אור והתורה היא בחי' מדות והמדות הם הימים ע״כ ע״י התורה קורא את החיות לתוך הימים והמדות (ל״ק נו־ג) (ר׳ דברים י״ז והיתה).\n\nכא ויפל אלקים ת׳ר׳ד׳מ׳ה׳, מספר ת׳ר׳ג׳ו׳ם כי ע״י שמעלין הטוב שבתרגום נופלין כל הע׳ לשון ו׳י׳פ׳ל׳ נוטריקון פ׳ה ל׳הם ו׳לא י׳דברו בחי׳ לשון נופל על לשון (ל״ ק יט־ד) (ועיין תרגום ה).\n\nכב ויבן עשאה כאוצר שעיקר עשי׳ ותיקון של לשון הקודש תולה ביראת ה׳ היא אוצרו (ל״ק יט־ג).\n\nכב ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם, ו׳י׳ב׳ן׳ ר״ ת ו׳תקעתיו י׳תד ב׳מקום נ׳אמן (ישעיה כב) שהוא בחי׳ ממשלה כמו שתרגם יונתן ואמניני׳ אמרכל מהימן משמש באתר קיט היינו בחי׳ ממשלה שיהי׳ לה קיום כי צריך כ״א לבא לזה התכלית שיהיה לו ממשלה על המלאכים ושלא יקנאו בו מלאכי השרת העצה על זה לקשר עצמו עם נשמות ישראל וזה בחי׳ הצלע שהיא בחי׳ חוה אם כל חי בחי׳ כסא הכבוד שרשי הנשמות שעי״ז יש כח לעמוד בממשלה זו וזה אשר לקח מן האדם\n\nהיינו אדם העליון ויביאה אל האדם היינו אל האדם התחתון (ל״ת א־ב) (ר׳ נשמה טו).\n\nכג לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, לשון נופל על לשון מכאן שנברא העולם בלה״ק לזאת היא הדיבור ע״י דיבור של לה״ק דהיינו לקדש הלשון עם דיבורים קדושים נופל ונתבטל הרע של לשונות עמים ואין לו שליטה על ישראל (ל״ק יט־ג).\n\nכג זאת הפעם עצם מעצמי מכאן שנתקררה דעתו בחוה (עיין יבמות ס״ג זאת) (ל״ק יט־ה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "כד ע״כ יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו, מכאן שנאסר להם עריות רוח הקודש אומרת כן, רוח הקודש היינו לשון הקודש שע״י נאסר התאוה של ניאוף (ל״ק יט־ג).\n\nכה ולא יתבוששו (עיין תיקון .נח ולא יתבוששו אין בושת) (ל״ק יט־ג).\n\nג\n\nא והנחש היה ערום, היינו דעת דסט״א שיונק ע״י נפילת הדעת דקדושה שנפגם ע״י אכזריות וכעס ומזה בא ח״ו תאוות ניאוף (ל״ת ח־ב).\n\nי את קולך שמעתי בגן ואירא, כי זה הקול משקה את הגן שעי״ז גדילים שם כל הריחות שהם בחי׳ יראה כי ע״י זה הקול נכנע בחי׳ עקב דס״א וזה הקול היא בחי׳ קול המוכיח הראוי (ל״ת ח־א).\n\nטז והוא ימשול בך, כל הפרנסה נמשך מהמלכות וע״כ כשהבעל חוגר מתניו נגד אשתו ומחייב עצמו לפרנסה אז נותנים לו קצת ממשלה כ״ש והוא ימשול בך כי ע״י הממשלה הוא יכול להמשיך פרנסה (ל״ת ז־י) (ר' דניאל ד׳ אילנא).\n\nיז בעצבון תאכלנה, אלו בנ״א הנופלים בתאוות ממון ואינם מאמינים שהקב״ ה יכול לפרנס בסיבה קלה הם אוכלי לחם בעצבון והם נקשרים בפנים רס״א (ל״ק כג־א) (ראה ממון ג).\n\nיח ואכלת את עשב השדה (ר׳ תד״א פ׳ לא בשעה) (ל״ק רסג).\n\nיט ב׳זיעת א׳פיך ת׳אכל ל׳חם, הר״ת עם הד׳ תיבות גימ׳ ת׳ל׳ז׳ גם ע׳ל׳ ה׳ש׳ח׳י׳ט׳ה׳ גימטריא ת׳ל׳ז׳ לרמז חסרון הפרנסה ע״י שוחטים שאינם מהוגנים (ל״ק לז־ו) (ראה איכה ה׳ בנפשינו).\n\nכא כתנות עור וילבישם (ראה תיקון סט וכד) (ל״ק לח־ו).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "ד\n\nג ועפר תאכל כל ימי חייך, עפר בחי׳ הממון והעשירות תאכל כל ימי חייך כי היא אוכלת ומכלה\n\nכל ימי חייו של האדם כי עפר הוא בחי׳ עצבות תאוות ממון (ל״ק כג־ה).\n\nו וקין שהיה מזוהמת הנחש כתיב ביה למה נפלו פניך שהיא בחי׳ אור התפילין וקין הביא מפסולת שראה חוב לכל אחד וכד תב בתובתא וישם ה׳ לקץ אות שזרח לו קרן היינו בחי׳ תפילין בחי׳ יראה בושה (ל״ק לחיו).\n\nו . למה חרה לך ולמה נפלו פניך, עיקר הצלם המאיר בפני אדם היא חכמת הבורא וע״י הכעס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ואז צלו סר ופניו נופלים וכשאין לו פני אדם אז מוראו סר כי נמשל כבהמות וצריו מצירים לו (ל״ק נדו) (ר׳ תענית).\n\nז לפתח חטאת רובץ, לפתח היינו פתחי פיך של לה״ק שהחטאת הזה רובץ לינק ממנו ע״י פגם הברית כי עיקר יצה״ר להחטיא את האדם היא בתאוה זאת (ל״ק יט־ג) (קל״ק יט־ז).\n\nז לפתח חטאת רובץ, היצה״ר שהוא המקטרג הגדול שממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות הוא יונק מהדיבור כשמוצא פתח לינוק דהיינו ע״י דברים בטלים ולה׳׳ר (ל״ק לח־ב) (ראה וירא כב ויהי).\n\nז א׳ם ת׳יטיב ש׳אח, ר״ת ש׳פת א׳מת ת׳יכון כי לעתיד יתהפך ריב לשונות ולא יהיה בחי׳ ריב ויהיה שפה אחת לעבדו שכם אחד ואז יתגבר האמת ואפילו עכו׳׳ם יחזרו לעבדו ואם לא תיטיב ל׳פתח ח׳טאת ר׳ובץ ר״ת ר׳ח׳ל׳ למפרע שהשכינה בחזרת אנפין בחי׳ ריב שהיא ריב בגלותא דמתגברין אומץ דעלמא אשר פיהם דיבר שוא (ל״ק מח).\n\nיב כי תעבוד את האדמה לא תוסף חת כחה לך, כשיש מלחמה בעולם השכל מחייב שיהיה יקרות כי נתעורר הקללה של קץ כי תעבוד וכד, כי קללה זו נאמרה על שפיכות דמים כי האדמה חייבת בזה כשיש ש״ד כי מן האדיים העולים מן הארץ מזה נעשה גשמים וכשיש מלחמות וש״ד אזי נעשה מן האדיים ש״ד ועל כן אין יורדים גשמים (ל״ת ס)(ר׳ יחזקאל ל״ה ותגר).\n\nסו וישם ה׳ לקין אות פרש״י החזיר מוראו עליהם כי נמשך עליהם יראה כי בזה יכולים להבין אם יש לאדם יראת שמים היינו בושה לאחר תיקון החטא כשאנו מסתכלין על פניו ונופל עלינו יראה ובושה (ל״ק ח־ו) (ראה דברים כ״ח וראו).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "טז וישב בארץ נח־ קדמת עדן, פי׳ שלא זכה לעדן ע״י שפגם באור התפילין וזה ק׳ד׳מ׳ת׳ ר״ת ק׳רקפתא ד׳לא מ׳נח ת׳פילץ (ל״ק לח־ו)(ראה תענית ז׳ מי).\n\nב ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אוהל ומקנה\n\nושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופס כינור ועוגב כי תיכף כשהיה בעולם רועה מקנה היה תיכף כלי זמר כי כל רועה יש לו ניגון מיוחד לפי העשבים שהוא רועה שם כי כל עשב יש לו שירה שאומר ומשירת העשבים נעשה ניגץ של הרועה וזה סוד מ״ש ותלד וכר וע״כ דוד המלך ע״ה שהיה יודע נגן (שמואל־א טז) ע״כ היה רועה (ל״ת סג)(ר׳ ישעיה כ״ד מכנף).\n\nכה וידע האדם, עיקר הולדה ע״ י דעת (ל״ ק נג) (ר׳ דעת טז).\n\nכט זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו, יש נחש שעל ידה בא עצבות רוח היינו בחי׳ לט מלאכות וע״י עצבות אץ הרוח דופק בסידורו ועיקר הכבידות בידים ששם עיקר רוח הדופק וכשהאיברים כבידים נחלש יותר רוח הדופק עד שיוצאת נפשו ח״ו וע״י האנחה הוא מחיה ומבריא את הרוח הדופק וניצול מעצבות (ל׳׳ק נו־ט) (ר׳ איכה ג׳ נשא).\n\nכט ויולד בן ויקרא שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו, היינו בחי׳ שבת שהיא בחי׳ בן בחי׳ נח נייחא דעילאץ ותתאץ שהוא מנחם ומשמח הכל מן העצבות בחי׳ זה ינחמנו וכר וכשזוכץ לבחי׳ לה״ק שהוא מקושר לשבת אזי ממשיכץ על ידו הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול (ל״ת ב־ה).\n\nו\n\nה וכל יצר מחשבות לבו וכר, כי עיקר היצרים הם המחשבות והחכמות שבלב (ראה ברכות ס״א וייצר יצירה לטב) (ל״ק מט־א).\n\nו ויתעצב אל לבו, עיקר גלות השכינה שהיא בחי׳ לב שהיא שמחתן של ישראל כשהעצבות שהם הקליפות גוברים עליה (ל״ק כד־ב).\n\nו ויתעצב אל לבו, כי בינה ליבא ודינץ מתערין מינה ומבחי׳ ליבא בינה נמחקים הדינים בחי׳ המתקת הדינים בשרשן (ל״ק מט־ז).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "ח חן בעיני ה׳ עיני ה׳ זה גוונין עילאין שהם בחי׳ כסף וזהב שם עיקר החן והפאר והוא ע״י צדקה שנותנין לעני הגון (ל״ק כה־ד).\n\nנח\n\nו\n\nט אלה תולדות נח (ר׳ ז׳ נח נ״ט אלה) (ל״ק סו־א).\n\nט אלה תולדות נח, וזה בחי׳ הספד על סילוק הצדיק והנה להצדיק שנסתלק אין לו הפסד כלל כי אם נתעלם ונסתלק מכאז הוא גדול ומפואר שם בעוה״ב\n\nבחי׳ את האלקים התהלך נח, אבל על הדור יתום שנשארו ועל התולדות דהיינו הבנים שנשארו הוא רחמנות גדול מאד ועליהם נאמר כמקונן אלה תולדות נח אלה הם התולדות והבנים של הצדיק בחי׳ נח שנסתלק ואלה הם תולדות היתומים שנשארו (ל״ת סז).\n\nיב כי השחית כל בשר את דרכו, כל היסורין שיש לאדם בדרכים כולם הם בשביל פגם הברית וע״כ צריך ליתן צדקה קודם צאתו לדרך כי צדקה היא תיקון הברית וינצל מצער בדרך (ל״ק לא־ד)(קל״ק לא־ח) (ראה צדקה כא).\n\nיב כי השחית כל בשר את דרכו, עיקר פגם הברית הוא בבחי׳ דרך וכוונת אלול הם תיקון לזה כי סוד כוונת אלול הוא הנותן בים דרך (ל״ ת פז) (ר׳ אלול ד).\n\nיג קץ כל בשר, בני אדם שהם דנים את כל אדם לכף חובה וחוקרים תמיד על חובות בני אדם הם מבחי׳ קץ כל בשר שהוא חוקר תמיד לעשות תכלית וכליון לכל דבר ולעורר דין ולקטרג (ל״ק לח־ב) (ראה איוב כ״ח קץ).\n\nיג קץ כל בשר, היצה״ר הוא בחי׳ רוח סערה הוא המקטרג הגדול שממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות וכל המלשינות והרעות שדוברים על האדם והוא יונק מהדיבור דהיינו דברים בטלים ולשה״ ר והוא עושה קץ וסוף לכל בשר (ל״ק לח־ב) (ראה דיבור יד).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "יד קנים תעשה את התיבה מה קינים מטהרים אף תיבתך מטהרת (עיין מ״ר בראשית לא מה קנים) (ל״ק יד־ט).\n\nטז צהר תעשה לתיבה, פרש״ י יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טוב כשהחשך היינו המחשבות זרות מסבבין את האדם ואינו יכול להתפלל עצה לזה צהר תעשה לתיבה שתדבר דיבורי אמת המאירים ואז תזכה לצאת מהחשך אבל יש שני בחי׳ אמת בחי׳ חלון אינו מאיר בעצמו רק ד״א מאיר בו אבל אבן טוב מאיר מעצמו והכל לפי גודל האמת שיש בתפילתו (ל״ק ט־ג).\n\nטז ואל אמה תכלנה מלמעלה, הקב״ה הוא עצם האמת והדיבור נקרא א׳מ׳ה׳ ר״ת ה׳ מוצאות הפה הכלולים מאש ומים וכשתדבר הדיבור באמת תכלינה מלשון ותכל נפש דוד (שמואל־ב יג) הקב״ה ישתוקק לשכון אצלך ויאיר לך (ל״ק ט־ג).\n\nטז א׳מה ת׳כלנה מ׳למעלה ר״ת אמת כי ע״י אמת הקב״ה חומד מלמעלה לשכק עם האדם (ל״ק ט־ג).\n\nטז ופתח התיבה בצדה תשים התיבה היוצאת באמת\n\nהיא תשים לך פתח בחשך שאתה ניצור בו(ל״ק ט־ ג).\n\nטז אופן ב׳, ופתח התיבה בצדה תשים בזה שאתה מתעורר לתשובה אתה עושה פתח לרשעים אחרים להוציאם מהחשך וזהו בצדה תשים שתעשה פתח לאותם שהם מן הצד מן הסטרא אחרא לעורר לבם, וזהו תחתיים שניים ושלישים תעשה כי עי״ז תקיים הג׳ עולמות (ל״ ק קיב וגם ט).\n\nטז אופן ג׳, ופתח התיבה בצדה תשים, שתתפלל דיבורי אמת שיעלו לשער ושבט שלו וזהו בצדה תשים בצד שלה בשער שבטו המגיע לו (ל״ק קיב).\n\nז\n\nא בא אתה וכל ביתך אל התיבה, שתכניס כל הכחות בתוך התפילה (פל״ח ל״ק ט־ג).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "ח\n\nכא ויאמר אל לבו לא אוסיף עוד לקלל, בחי׳ המתקת הדינים בשרשן כי מבחי׳ בינה ליבא דינין מתערין ומשם המתקתן כי ע״י התגלות מלכות דקדושה יתבטל מלכות דס״א (ל״ק מט״ז).\n\nט\n\nב ומוראכם וחתכם, כי עיקר המורא שמתייראין מן האדם אינו אלא ע״י צלם אלקים שבפני האדם וע״י כעס נתעוררים מקטריגים וצרים למטה על האדם הכועס ושולטים עליו ואינם יראים מלפניו כי ע״י כעס נדמה להם כבהמה (ל״ק נז־ו) (ר׳ קהלת ח׳ חכמת).\n\nז וראיתיה לזכור ברית עולם, ע״י אמונת חכמים שמאמין שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשוט ויש בהם רזין עי״ז מלביש את הקשת שהיא השכינה בלבישין דנהירין כי הצדיק נקרא קשת אזי וראיתיה לזכור ברית עולם ונמתקץ הדינים (ל״ק מב).\n\nטז וראיתיה לזכור ברית עולם, ע״י בחי׳ ארץ ישראל עי״ז נתעורר ונתתקן ברית עולם בחי׳ תפלה כי ע״י מחאת כפים בתפילה מגרשץ אויר הטמא של חו״ל ושואב אויר הק׳ של א״י ועי״ז ניצול ממחשבות זרות (ל״ק מד).\n\nכג ויקח שם יפת את השמלה בחי׳ ציצית וערות אביהם לא ראו כי ציצית מכסה על עריין וניצול מניאוף (ל״ ק דד).\n\nלד\n\nיב\n\nא לך לך לא״ י צריכים להיות מרוצה אפילו ללכת רגלי ולא כמו שאוסרים הרבה שהיו מרוצים לנסוע",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "רק מתוך הרחבה ובאמת אין זה רצון שלם (ח״מ שה״ל טו).\n\nב ואברכך ואגדלה שמך ופרש״י בממון, כי עיקר גידול השם והנפש הוא ע״י עשירות כי כל הנפשות שרשם בעשירות ועיקר שמירת השם שמירת הנפש אינו אלא שישמור מכעס כי הכעס פוגם בנפשו אבל כששומר עצמו מכעס אזי כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו(ל״ק נט־ה) (ר׳ כי תצא כ״ד ואליו).\n\nב והי׳ ברכה, מי שמקרב את הרחוקים לעבודת השי״ת הברכות מסורים בידו (ס״ה ברכה) (ר׳ ב״ר ל״ט והי׳).\n\nה ואת הנפש אשר עשו בחרן, ע״י בחי׳ אברהם שהוא בחי׳ שמירת הברית בבחי׳ ברית עילאה, עי״ז זוכה לחירות והוא עביד תולדין כי החירות תלויה בברית (ל״ק לא־ה).\n\nה ואת הנפש אשר עשו בחרן ע״י כיסופין נעשה נפש קדושה והוא מצייר אותיות התורה לטוב וע״כ ע״י אברהם שהוא בחי׳ חסד בחי׳ אהבה והשתוקקות נתקרבו להשי״ת (וכ״ז נרמז בהתרגום וית נפשתא דשעבידו לאורייתא כי ע״י כיסופין של אברהם נצטיירו אותיות התורה לטוב. המעתיק) (ראה שה״ש א׳ נקודות) (ל״ק לא־ו).\n\nה ואת הנפש אשר עשו בחרן, זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות לעבודת השי״ת הוא בונה היכל הקודש קודש היינו זה שבנ״א נשארים דבוקים ביראה שלימה על ידו עי״ז קדוש יאמר לו והיכל זה בחי׳ כבוד שע״י שמקרבים את עצמן לעבוהש״י אלו הרחוקים זה כבודו ית״ש (ל״ק נט־ א) (ד ישעיה ד׳ והנותר).\n\nי ויהי רעב בארץ, רעב היינו בחי׳ תענית שמרעיב א״ע וזה הוא דביקות אחורי הקדושה כי הוי׳ אלקים בחי׳ אחוריים מספר ר׳ע׳ב׳ (כי שם הוי׳ באחוריים דהיינו שחוזרים בכל פעם לאחור דהיינו יוד יוד הא וכו׳ עולה עב ושם אלקים באחוריים עולה ר׳ ושניהם יחד עולים רעב) וירד אברם מצרימה היינו הורדות מימי החסדים ללחלח מיצר הגרון שיוכל לדבר לפני השי״ ת, הלוך ונסוע הנגבה ללחלח הנגיבה ואז כשנתדבקין אחורי הקדושה שאי אפשר להקליפות לינק משם ואז נתגלין הפנים של הקדושה ואז ויראו אותה שרי פרעה שאלו השרים רואים את יופי הוד הדיבור ויהללו אותה אל פרעה וכל זה הוא מכוון מהשי״ ת להוציא בלעם מפיהם להוציא ניצוצות הקדושה מביניהם וכשהיא מוציאה כל חיותה מביז הקליפות אזי משליכיז כל העכו״ם\n\nאת אליליהם ופונים כולם לאמונת ישראל (ל״ק סב־ה) (ר׳ תענית ה).\n\nיא הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, וע״כ אברהם ויצחק כשבאו למקומות שלא היה שם יראה ותיכף כשרצו לכנוס לשם הרגישו זאת ע״י שהתחילו להרגיש לפי ערך גודל קדושתם יופי הנשים כי היראה היא ההיפך משקר החן והבל היופי ואח״כ תקן אברהם זאת והמשיך אריכת ימים כמ״ש ויגר אברהם וכו׳ ימים רבים בחי׳ יראת ה׳ תוסיף ימים (ל״ק ס־ג) (ר׳ משלי ל״ א שקר).\n\nיג",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "ז ויהי ריב בין רועי מקנה אבדם ובין רועי מקנה לוט והכנעני אז בארץ, כנעני בחי׳ סוחר כי עיקר המסחר ע״י מחלוקת כי אין רצון הקונה והמוכר שוה, אבל לעתיד שיהיה שלום מופלא בעולם אזי יתבטל המו״מ (ל״ק יד־יב).\n\nיד\n\nג ולא תאמר אני העשרתי את אברהם, (ר׳ ב״מ מ״ב לעולם) (ל״ק סיד).\n\nטו וירדפם עד חובה, וע״כ אברהם היה איש החסד ע״כ רדף אחר הד׳ מלכים כדי להכניעם שהן בחי׳ ד׳ מלכיות דס״א כי אברהם היה שונא ממון ועי״ז העלה את המלכות שהוא חכמה תתאה מהם והציל מהם את לוט שממנו יצא משיח שהוא עיקר מלכות דקדושה (ל״ק ל־ו).\n\nכג אם מחוט ועד שרוך וכו׳ ולא תאמר אני העשרתי את אברם, כי אברהם מאס ממון והיה שונא בצע שזה בחי׳ מלכות ע״כ זכה לחכמה תתאה שהיא ג״כ בחי׳ מלכות (ל״ק ל־ו) (ראה ב״ב ט״ז בת היתה).\n\nכג אם מחוט ועד שרוך נעל, (ראה סוטה י״ז בשכר) (ל״ק לה־ט).\n\nטו\n\nו והאמין בה׳, אברהם הוא ראש למאמינים וע״י אמונה משבר ומבטל ע״א והכפירות ומתגבר על אויביו (ל״ק כח־ב).\n\nו והאמין בה׳ ויחשביה לו צדקה, כי עיקר חשיבות הצדקה היא האמונה (ל״ק לא־ב) (ראה אמונה יח).\n\nו והאמין בה׳ ויחשביה לו צדקה, אמונה חשוב כצדקה (ס״ה אמונה יח) (ש״מ ע״ה לב) (ש״ה לד) (ר׳ צדקה סח).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "ח במה אדע, כשפגם אברהם במה אדע פגם בירושת הארץ שהיא בחי׳ אמונה תפילה היה גלות מצרים ודוקא יעקב ובניו ירדו מצרים כי הם בחי׳ שנים עשר נוסחאות התפילה (ל״ק ז־א).\n\nטז\n\nיא ישמעאל כי שמע ה׳ אל עניך, הצדיק שמקבל הרוח דקדושה שומע כל האנחות של הדביקים בו כי ממנו תוצאות חיים לכ״א (ל״ק ח־ח).\n\nיז\n\nא התהלך לפני, ע״י מדרגת אברהם שהוא בחי׳ אמונה ושמירת הברית היא בחי׳ בעל נפש ועי״ז גם הרגלין בחי׳ פרנסתו נעשה בחי׳ לחם הפנים ואז כל העכו״ם והכוכבים ומזלות כולם טורחין בשביל זה האיש (ל״ק לא־ט) (פל״ח לא).\n\nב והיה תמים, שלא תצטרך לדרוש אחר כוכבים ומזלות כי תהי׳ למעלה מהם (ל״ק לא־ט).\n\nוירא\n\nיח\n\nכז הנה נא הואלתי לדבר אל ה׳ ואנכי עפר ואפר, כי בחי׳ התפילה צריכה לבחי׳ עפר ואפר, עפר היינו שיקשר עצמו עם נ׳ר׳ן׳ של שוכני עפר בפרט היינו חלקי נר״ן שלו שבאו כבר בגלגול ונתקן ובכלל היינו נ׳ר׳ן׳ של שוכני עפר אתרים לעורר אותם שיתפללו עמו ובחי׳ אפר היינו להכניע הרע בפרט ובכלל בפרט היינו גופו המגושם יבטל בשעת התפילה ובכלל היינו פושעי ישראל שמתפלל עמהם יבטל הרע שלהם ויעשה מהרע כסא לקדושה (ל״ק נה־ה) (ר׳ חקת וזה בחי׳ עפר).\n\nכז ואנכי עפר ואפר, זה הצדיק היחיד בעולם הוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר וע״כ הוא יסוד העולם היינו בחי׳ עפר שכל הדברים הם עליו וזה הצדיק ממשיך כל ההשפעות להעולם (ל״ק ע) (ר׳ משלי י׳ וצדיק).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "כ\n\nז ועתה השב אשת האיש אלו הבעלי גאוה שאינם רוצים שילכו לצדיקים ומונעים גם אחרים, עליהם נאמר השב אשת האיש כי הבעל גאוה מכונה אבימלך שרוצה למלוך וחושב שיכול להתפלל אבל באמת צדיק מושל בתפלתו והקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים (חולין ס) (ל״ק י־ד).\n\nז השב אשת האיש כי נביא הוא א׳ש׳ת׳ ר״ת א׳דני ש׳פתי ח׳פתח וזהו השב אשת שתשוב התפילה להצדיק כי נביא הוא לשון ניב שפתיים כי הקב״ה משגר תפילה סדורה בפיו (ברכות לד) וזה מרמז ה׳ש׳ב׳ ה׳ר ש׳דה ב׳ית כי הצדיק מעלה התפילה לבחי׳ בית ואז מתגלה מלכותו גם לעכו״ם (ל״ק יד).\n\nטז וזה שאמר אבימלך לשרה הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים היינו כשיצא הממון מיד העכו״ם ליד הישראלי תיכף נתגלו הגוונין ונעשו בגדי ישע היינו כסות עינים שהכל תאיבין להסתכל בהם (ל״ק כה־ד) (ראה עכו״ם ט).\n\nכא\n\nז כי ילדתי בן לזקוניו, כי ע״י לידת יצחק שהוא התגלות היראה עי״ז נמשך אריבת ימים בחי׳ זקן בחי׳ יראת ה׳ תוסיף ימים (ל״ק ס־ה).\n\nכב\n\nא ויהי אחר הדברים וכו׳ (ר׳ ז׳ וירא ויהי) (ל״ק לחב).\n\nא וזה פירוש הפסוק ויהי אחר הדברים פירוש אדם שהוא תמיד בשוה שהוא בקטנות המוחין שהוא בחי׳ אלקים דינים והאלקים נסה את אברהם היינו לנסות ולהרים את בחי׳ המוחין דקטנות זה זוכין ע״י בחי׳ אברהם שהוא בחי׳ אהבה כי ע״י תשובה מאהבה זוכין למוחין דגדלות (ל״ק עו) (ר׳ ת״ז ע׳ קי״ח מסטרא).\n\nז ואיה השה לעולה, כשאדם נופל לבחי׳ מקומות המטונפים ונופל לספיקות ובלבולים גדולים ורואה שרחוק מאד מכבודו ית׳ ושואל וצועק איה מקום כבודו זה בעצמו תיקונו כי חוזר ושב אל הכבוד העליון שהוא בחי׳ איה מאמר סתום וזה בחי׳ עולה בחי׳ ואיה השה לעולה שבחי׳ איה היא בחי׳ השה לעולה לתקן ולכפר הרהור הלב כי ע״י בחי' איה נתתקן ועולה משם (ל״ת יב) (ר׳ ת״ז תיקון ב׳ ד־א בראשית).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "י ויקח את המאכלת, בשביל זה החליף נקרא המאכלת כי יש שוחט הגון שמאכיל ומפרנס לישראל כי הוא מלבוש הנפש שבחי במדבר דהיינו בהברכה שהוא מברך בכונה (ל״ק לז־ו).\n\nחיי שרה\n\nכד\n\nא ואברהם זקן זה בחי׳ הדרת פנים דהיינו שנזדכך חכמתו בתורה ויודע לדרשה בי״ג מדות עי״ז נזדכך קולו ועי״ז וה׳ ברך את אברהם בכל זה בחי׳ שלום (ל״ק כז־ז) (ראה מ״ר שה״ש א׳ שיר השירים).\n\nא ואברהם זקן בא בימים, אברהם דייקא שזכה לאהבה דקדושה שזה בחי׳ שלימות הדעת שעי״ז זוכין לבחי׳ ביטול הזמן והתאחדותו בבחי׳ למעלה מהזמן שזה עיקר בחי׳ אריכת ימים אבל מי שנופל מהדעת\n\nדקדושה ואינו מדבק מחשבתו בעלמא דאתי רק כל מחשבותיו בעניני עוה״ז הוא חי באמת חיים קצרים מאד שזה בחי׳ קיצור ימים ח״ ו (ל״ק נד פל״ח) (ר׳ דעת כז).\n\nא ואברהם זקן בא בימים וה׳ ברך את אברהם בכל, ואברהם שזכה לבחי׳ זקן בחי׳ אריכת ימים עי״ז זכה לעשירות כי צריך האדם להאריך ימיו כל שעה שבאה אח״כ להגדילה בתוספות קדושה וכן בכל פעם יהיו ימיו מתרחבין בתוספות קדושה וזה בחי׳ אריכת ימים שע״י זוכין לעשירות (ל״ק ס־ב).\n\nא ואברהם זקן בא בימים, היינו שהיו כל הימים שלו שלמים וגדולים כי מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא ומן קטיגור נעשה סניגור והיה יכול לבוא בכל יום אל טוב הגנוז היינו רזין דאורייתא השייך לו (ל״ק פד) (ר׳ מגילה כ״ח במה).\n\nח ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך, ראה והבט נפלאות תורתינו כי ר״ ת פסוק זה הם אותיות אלול ובאמצע הם תיבות תאבה האשה כי ע״י בחי׳ אלול היינו סוד כוונת אלול עי״ז תאבה האשה כי עי״ז נעשה בה רצון אליו נמצא שבאלו התיבות שדבר אברהם מענין החשש שמא לא תתרצה באלו התיבות עצמן גילה לו סוד התיקון לזה דהיינו סוד אלול שעי״ז תאבה האשה (ל״ ת פז) (ר׳ אלול ד). ובוודאי ידע אברהם שיצליח אליעזר את דרכו הראיה שאמר לו הוא ישלח מלאכו ולקחת אשה לבני משם ומה שאח״כ אמר ואם לא תאבה האשה י״ ל דזאת מסר אברהם לאליעזר לדורות הבאים שע״י כוונת אלול היינו תיקון הברית עי״ז תאבה האשה יהיה בה רצון אליו (עו״ש פח עה״ת פז בל״ת).\n\nסג ויצא יצחק לשוח בשדה, שתפילתו היתה עם שיח השדה שכל שיח השדה חזרו כוחם ונתנו אותם בתוך תפילתו כי התפילה היא בחי׳ דבר ה׳ והעשבים מקבלים ג״כ מדבר ה׳ (ל״ת א־יא) (ר׳ תפילה קיג).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "סג ו׳יצא י׳צחק ל׳שוח ב׳שדה ר״ ת י׳ב׳ו׳ל׳ שכל יבול השדה התפללו עמו כי כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים כולם באים בתוך התפילה ומסייעין לו ונותנין לו כח בתפילתו (ל״ת יא).\n\nתולדות\n\nכה\n\nיט אברהם הוליד את יצחק, כי אברהם הוא בחי׳ חסד\n\nויצחק הוא בחי׳ גבורה היינו שזה הדין הקדוש בחי׳ יצחק הוא נמשך מאברהם בחי׳ חסד כי באמת בזה הדינא קדישא מלובש חסד גדול כי הוא לטובתו בחי׳ את אשר יאהב ה׳ יוכיח (ל״ק עד).\n\nיט וזה שפרש״י על פסוק זה לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה היינו בחי׳ סטרא דמסאבא היינו שהדין של יצחק נמשך מאבימלך וע״כ צר הקב״ה קלסתר פנים של יצחק דומה לאברהם והיו הכל מודים שאברהם הוליד את יצחק פי׳ שהדין הוא בחי׳ דינא קדישא ומסטרא דאברהם בחי׳ חסד נולד יצחק (ל״ק עד).\n\nיט ואלה תולדות יצחק בן אברהם פרש״ י יעקב ועשו, כי המתקת הדין של יצחק ע״י חכמה בחי׳ יעקב דיבור בדיעה שהוא ידיעת התורה כי התורה הוא אור היפך החושך בחי׳ דין וע״י ידיעת התורה נמחק הדין (ל״ק עד).\n\nכה אדמוני כולו כאדרת שער פרש״י כטלית, כי יש טלית דקליפה בחי' טלית אדום בחי׳ עשו שמשם נמשך הרוח של רשעים וע״י טלית דקדושה בחי׳ טלית לבן רוח חיים דקדושה מכניעין אותו (ל״ק ח־ח).\n\nכז\n\nג שא נא כליך, דע שעל חליף טוב יכולין לראות כל הכלים של הבית המקדש איזה פנים יש להם עתה וז״ש כשאמר יצחק לעשיו שיבדוק הסכין וישחוט יפה שא נא כליך רמז על כלים של בית המקדש שהם נראין על הסכין יפה וכן איתא במדרש (בראשית סה) כליך זה בבל שנאמר ואת הכלים הביא וכו׳ נמצא שכליך מרמז על כלים של ביהמ״ק (ל״ק רעח) (ר׳ שוחט ד' ושם מבואר).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "ד ועשה לי מטעמים, (ר׳ ת״ז כא נ ועשה) (ל״ת פג).\n\nכב הקול קול יעקב כשלומד תורה ואין מבין שום חידוש זה נקרא בשם יעקב בחי׳ עיבור ואז צריך לצעוק הע' קלין כדי להוציא המוחין בבחי׳ לידה (ל״ק כא־ח).\n\nכב הקול קול יעקב, ע״י מזונא דגופא מגדילין בחי׳ עקב דס״א ועי״ ז נחלש עקב דקדושה שהוא בחי׳ עקב ענוה יראת ה׳ שהוא בחי׳ ריח והתיקון לזה הוא ע״י בחי׳ קול כי זה הקול הוא בחי' הקול קול יעקב וע״כ זכה יעקב לריח בבחי׳ ראה ריח בני וכו׳ הנאמר ביעקב והוא מכניע עקב דסט״א בבחי׳ וידו אוחזת בעקב עשו (שם כה) וזה הקול הוא בחי׳ קול המוכיח הראוי (ל״ת ח־א) (ר׳ תמיד כ״ח המוכיח).\n\nויצא\n\nכח\n\nכ ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, כי זה תלוי בזה כי פרנסה בנקל תלוי בבחי׳ בגדים לבנים בחי' תיקון הברית כי ע״י פגם הברית היא העדר הלחם (ל״ק כט־ה).\n\nכט\n\nיא וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך פרש״י שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה רחל היא התורה שבע״פ שהכל גוזזין ממנה הלכות כשאדם כשר לומד תורת התנא אז התנא נושק אותו והוא נושק התנא וזה וישק יעקב לרחל שהתנא נשק ודיבק את רוחו ברוח הקודש שבשכינה ויבך שראה שבגלות הזה ע״פ הרוב הלומדים אינם הגונים ועי״ז אין נכנסת עמו לקבורה שאין שפתותיו דובבות בקבר ע״י לימודו של הרשע (ל״ק יב־א).\n\nלפעמים הלמדן אומר איזה חידוש בשם עצמו ואין אומר בשם אומרו ועי״ז אינו נכנס עם התנא לקבורה שאין שפתותיו דובבות בקבר (ל״ק יב־א). לכאורה קשה הלא תיכף כשלומד הלמדן החידוש של הצדיק היה לו לחזור בתשובה ואיך מניחה התורה את הלמדן לילך ברשעתו תשובה ע״ז ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא פירוש בשעה שהגיד הצדיק תורה הגיד אותה בב׳ משמעות בחי׳ צדיקים ילכו בם ופושעים וכו׳ וזה כי אחי אביה ברמאות וכי בן רבקה הוא הכשירה ולא עוד ותרץ ותגד לאביה שהערמימות בא בנקל כי הקדושה צריך סיוע מלעילא (ל״ק יב־ב).\n\n־ג ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו, כשהלמדן יודע שמע יעקב בן אחותו שלומד בכשרות לשמה והתנא ציית לקלי׳ וירץ לקראתו שמתדבק רוחו עם רוח התנא בחי׳ נשיקין ויביאהו אל ביתו שמביא רוח התנא לתוך התורה שלומד עכשיו ויספר ללבן לשון ספיר ואור שהתנא מאיר להלמדן ומבאר לו את הדברים שלא בא אלא מתוך אונס אחיו שנטל ממנו ממונו שתורתו תסבול שני משמעות זה רק בשביל להמשיך שפע גשמיות בחי׳ שמאל נופל הצדיק לאיזה שגיאה דקה לבחי׳ שמאל אבל מצד התנא אין נפתל ועקש אך עצמי ובשרי אתה היינו שיתקשר הלמדן עם התנא בהתקשרות גדול וישב עמו חדש ימים שיתיישב עם רוח התנא איך לחזור בתשובה לחדש ימיו שעברו בחשך (ל״ ק יב־ג).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "יג אבל ת״ ח ש״י שתורתו להתייהר ולקנטר אינו שומע שמע בן אחותו רק הוא חושב אחי אתה ברמאות שגם התנא אמר תורתו בערמימיות וכולו רמאות ואינו רוצה לשוב בתשובה ודובר על הצדיק בגאוה ובוז (ל״ק יב־ג)\n\nלד הפעם ילוה אישי אלי שעתה הפעם שנולד לוי שעל ידו בא בחי׳ הניגון וכלי שיר לעולם ילווה אישי אלי בוודאי כי התחברות שני דברים הוא ע״י ניגון וכלי שיר וזה בחי׳ כלי זמר שמנגנין על חתונה (ל״ק רלז) (ר׳ נגינה יד).\n\nל\n\nכג אסף אלקים את חרפתי, כי שם יוסף ע״ש שלימות לה״ק תיקון הברית בו תלוי כבוד היפך החרפות ובזיונות (ל״ק יט־ג).\n\nכג אסף אלקים את חרפתי, כשנולד יוסף הצדיק נתגלה הנקודה ששם אהבה הקדושה אזי נתבטלו החרפות היינו אהבות רעות (ל״ק לד־ח).\n\nל ויברך ה׳ אותך לרגלי, כי יעקב זכה לעשות המצוות בשמחה ועי״ז עורר כל העולמות לעבודת השי״ת וזה לרגלי כי ע״י הרגלין שעורר שילכו בע״ה עי״ז נמשך הברכה לידים (ל״ק כ״ד מי הנחל).\n\nלז מחשוף הלבן, יעקב המשיך לבנונית ע״י תיקון הכללי נאמר בו יושב אוהלים בחי׳ שמים פרנסתו בבחי׳ מן לחם מן השמים והשפיע לבנונית בשס״ה גידין (ל״ק כט־ה).\n\nלא\n\nטז כי כל העושר וכו׳ (ר׳ ב״מ מב׳ לעולם) (ל״ק ס־ד).\n\nטו כי כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו, לנו ולבנינו דייקא כי עיקר העשירות ע״י האשה ובה תלוים הבנים כי האשה היא עיקר בחי׳ אילן והעשירות הם ענפים של האילן והבנים הם הפירות הגדילים בענפים (ל״ק סט) (ר׳ גזילה ב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "מז יגר שהדותא, לבן הארמי רצה לינק מהקדושה ע״י תרגום ע״כ קרא לו בלשון ארמי ויעקב היה מעלה התרגום ללה״ק ע״כ קרא לו גלעד בלה״ק (ל״ק יט־ ד) (עיין תרגום ד).\n\nוישלח\n\nלב\n\nח ויירא יעקב מאד, (ר׳ ברכות ד׳ ויירא) (ל״ ת ד־ה).\n\nלב ויזרח לו השמש, כי שמש היא בחי׳ צדקה היינו שיעקב ע״י האמת היה לו כח להמשיך ולהזריח לעצמו כל הצדקות וזה ויזרח לו השמש לו דייקא (ל״ק רנא).\n\n(א״ה א״ל כי אצל עשו כתיב כי ציד בפיו ות״א ארי מצידיה הוה אכיל והיה לו כח הצדקה ומחמת שהיה רחוק מאמת היתה הצדקה רחוקה ממנו כי הצדקה נמשכת רק אחר האמת וע״כ יעקב שהוא בחי׳ אמת משך לעצמו כל הצדקות של עשו ועי״ז הכניעו, ע״כ) (ר׳ צדקה מ) (ר׳ אמת כו).\n\nלג\n\nי ולקחת מנחתי מידי וכר, כי גם מה שנותנין לעכו״ם הוא ג״כ בחי׳ צדקה (ב״ב ט) וע״י צדקה נעשה רצון וזה שאמר לו ולקחת מנחתי מידי היינו צדקה כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים היינו כמו ראות פני אלקים שהוא בחי׳ שלש פעמים בשנה וכר את פני ה׳ דהיינו הימים טובים שעל ידם נתגלה הרצון ועיקר ההתגלות הרצון הוא ע״י צדקה כמו כן יהיה נעשה רצון אצלו ע״י הצדקה וזה ותרצני (ל״ ת ד־י).\n\nטז ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית, העוסק בבנין מזיק להם כשארז״ל (סוטה יא) כי צריך לבנות הבית בחכמה ושכל ואזי ראוי לבנות לו בית אבל כשבונה בלא שכל מתמסכן כי זה עונשו על שפגם בחכמה בחי׳ חכמת המסכן בזויה (קהלת ט) וע״כ ע״י מצות סוכה שהיא בחי׳ שכל בחי׳ אם לבינה עי״ז יכול לבנות בית (ל״ק רסו).\n\nוזה בחי׳ שבועות כי שבועות וסוכות הם אחד כי התורה יוצאת מבינה שהיא בחי׳ סוכה וע״כ תיכף אחר סוכות הוא שמחת תורה כי מבחי׳ סוכה משם יוצאת התורה ואז מתחלת התורה שהיא בראשית בחי׳ ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית היינו בית דבראשית וזה בחי׳ סיון שאז הוא זמן מתן תורה סיון ר״ת ויעקב נסע סכתה ויק לו בית ר״ ת לב זו התורה שמתחלת בב׳ ומסיימת בל׳ (ל״ ק רא).",
      "en": ""
    }
  ]
}