{
  "bookId": "hilchasa-kinachamani",
  "part": "1",
  "torah": "92",
  "title": "Hilchasa Kinachamani · Torah Verses Index (92)",
  "hebrewTitle": "הלכתא כנחמני · מפתח פסוקי התורה · (92)",
  "sourceUrl": "/reader/hilchasa-kinachamani/1/92",
  "plainUrl": "/reader-plain/hilchasa-kinachamani/1/92/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "א ויהי ביום כלת משה (ב״ר יב) ומנין לאוהל מועד\n\nשחיתונין הי׳ דכתיב ביום כלת משה כלת כתיב, מי שקשה לו למצוא זיווגו ירגיל עצמו לקרות קרבנות הנשיאים (ס״ה חיתון).\n\nט בכתף ישאו ע׳׳י הנגינה האדם ניכר אם קבל עליו עול תורה וסימן בכתף ישאו, ודרז״ל (ערכין יא) אין ישאו אלא לשון שירה שנאמר שאו זמרה ותנו תוף ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאים בכתף את הארון היינו בחי׳ עול תורה (ל״ת לא).\n\nבהעלותך\n\nח\n\nב בהעלותך את הנרות פרש״י שתהא שלהבת עולה מאליה, התלהבות הלב נולד מחמת תנועת השכל כי טבע התנועה שמוליד חום דהיינו ע״י שהאדם מתנועע שכלו לחשוב בחורה ועבודה עי״ז נתחמם ונתלהב לבו להשי״ת נמצא כשזוכה לשפע אלקי שהשכל נשפע לו במהירות שאין צריך להשתמש בשום הקדמה עי״ז המהירות שלהבת הלב עולה תמיד מאליה (קל״ק כא־א),\n\nולהגיע להשכל שהוא בחי' שפע אלקי שהוא בחי׳ רוה״ק צריך שיקדש את פיו וחוטמו ועיניו ואזניו והן הן מאירין לו שפע אלקי הנ״ל היינו שישמור את עצמו מלהוציא שקר בפיו ויהיה לו יראת שמים שהוא בחי׳ חוטם ויהיה לו אמונת חכמים התלוי באודנין ויעצים עיניו מראות ברע כי הן הן מעוררין את השפע אלקי הנ״ל לבא כי הם תלוים במוח והן מעוררין את המוח שיהיה בבחי׳ קדם בבחי׳ פנים ע״י קדושת שבעת הנרות והמנורה בחי׳ המוח ופני המנורה היינו שפע אלקי הנ״ל (ל״ק כא־ב)(קל״ק כא־ה־ו).\n\nא וטהרת אותם, לוי הוא בחי׳ שמאל כידוע ועיקר אחיזת הטומאה הוא מבחי׳ שמאלא כי שמאל היא בחי׳ הטהרה בחי׳ הבחירה וכל וה נמשך מבחי׳ אחר הבריאה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל שאז היה כביכול שני בחי׳ האחד והבריאה נמצא שעיקר אחיזת השקר שהוא הטומאה הוא מחמת הריחוק מאחד כי באחד אין שייך טומאה (ל״ק נא) (ר׳ ז׳ בראשית מח־א עיקר).\n\nיא\n\nז והמן כזרע גד הוא, ע״י תיקון הברית זוכה לפרנסה בלי טורח בחי׳ לחם מן השמים כי פרנסה שהוא בטרחא הוא מחמת שלא תיקן תיקון הכללי (ל״ק כט־ה) (ראה תיקון כ״א והמן).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "ח שטו העם ולקטו(ראה ז׳ בשלח ס״ג שטו)(ל״ק ל־ד בפל״ח).\n\nח שטו העם, (ר׳ ד בשלח ס״ב שטו) (ל״ק נו־ו).\n\nיב כאשר ישא האומן את היונק, כי צדיק וכנסת ישראל הם בחי׳ משא ומתן הצדיק נקרא משא כי הוא נושא את העולם והוא נושא כל הברכות ומשפיע לכנסת ישראל והיא נותנת לכל העולם בחי׳ מתן ויחוד זה נעשה ע״י מו״מ באמונה (ל״ק נד־ג) (ר׳ מו״מ באמונה ו).\n\nכב הצאן ובקר ישחט להם וכו׳ ומצא להם ות׳׳א היספק להון והשיבו הש״י היד ה׳ תקצר, נמצא שבחי׳ הסתפקות הוא בבחי׳ יד הגדולה וע״י מעשר הוא בבחי׳ הסתפקות ועי״ז השי״ת מושיט ידו ומכסה עליו וניצול משונאים (ל״ק רכא) (ר׳ שבת ל״ב הביאו).\n\nכו ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים, שע״י שנסמכו אז וקבלו הרוח חכמה עי״ז הביאו הארה בכתובים היינו בכתב ידינו כי הסמיכה והכתיבה הם בחי׳ אחת (ל״ק סא־ב) (ר׳ סמיכה א).\n\nכח וזה שאמר יהושע למשה כשאמר לו אלדד ומידד מתנבאים במחנה אדוני משה כלאם פרש״י (סנהדרין יז) הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים וכו׳ כי צרכי ציבור היינו התמנות מכלה ומפסיד הנבואה כי נעשה מאותיות מלאך כלאם (ל״ת א־ז).\n\nיב\n\nא ותדבר וכו׳ במשה, דע שלשה״ר של העולם מזיק ופוגם את העניוות וע״י פגם זה א״א לצדיקים להיות ענוים וזה היה מעלת משרע״ה ששבחה התורה אותו שהיה כ״כ גדול במדת הענוה עד שאפילו לשה״ ר לא הזיק לענוותנותו וזה ותדבר וכו׳ שהיה פגם לה״ר בעולם אעפ״כ והאיש משה עניו מאד שאפילו פגם לה״ר לא הזיק לענווה שלו (ל״ק קצז) (ר׳ שלח י״ג ויקרא).\n\nג והאיש משה עניו מאד מכל האדם, כי ידע שפלותו באמת וידע חשיבות וגדולות ישראל ומחמת זה מסר נפשו וחיותו בעדם (ל״ק עט).\n\nג וז״פ הסמיכות והאיש משה עניו מאד וכו׳ לפ׳ ותדבר אהרן ומרים במשה כי הם דברו על אודות האשה הכושית אשר לקח והם אמרו שלקחה לשם יופי וע״כ דברו על הפרישות כי הם לא רצו להאמין שאפשר להיות פרוש וע״ז השיבה התורה וסמכה תיכף והאיש משה עניו וכר כי ע״י שהיה עניו מכל אדם היה אפשר לו להיות פרוש לגמרי",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "ולא היה לו יחודא תתאה כלל (ל״ק קל) (ר׳ סנהדרין י״ט תקפו).\n\nג והאיש משה עניו מאד מכל האדם וכו׳, לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד עד שא״א להקטן לקבל מחמת ריבוי האור ע״ כ מוכרח הגדול להכניע עצמו אצל הקטן ולילך אליו כדי! שעי״ז יתמעט האור כדי שיוכל הקטן לקבלו ומשה רבינו ע״ה היה גדול במעלה כ״ כ עד שאפילו לפני גדולים היה צריך להקטין עצמו ולהראות הכנעה נגדם כמ״ש והאיש משה עניו מאד מכל האדם וכו׳ היינו אעפ״י שגם הם היו גדולים מאד כגון יהושע ואהרן עכ״ז היה משרע״ה במעלה גדולה מאד עד שהוכרח להכניע עצמו נגדם כדי שיוכלו לקבל אורו (ל״ת לח) (ר׳ צדיק קפד).\n\nיב וזה שבקש אהרן אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו, כי ע״י סגירו דנהורא עלאה היא בבחי׳ מת כי מצורע חשוב כמת אשר בצאתו מרחם אמו זה בחי׳ יבום שע״י היבום איתתי׳ אמיה שאשתו נעשית לו אם ויאכל חצי בשרו היינו שאין לו בת זוג כי הבעל ואשתו הם תרי פלגא גופא ועכשיו שאשתו היא אמו נמצא שנאכל חצי בשרו ואין לו בת זוגו וזה שבקש אהרן על מרים שלא תהא נענשת ח״ו בעונש היבום שלא תהיה כמת בלא בנים אשר מוכרח לצאת שנית מרחם אמו היינו שאשתו נעשית לו אם אשר מחמת זה ויאכל חצי בשרו היינו חצי גופו שאין לו בת זוג (ל״ק כא־ו).\n\nיג א־ל נא רפא נא לה, וזה כשהתפלל משרע״ ה על מרים לא הזכיר שמה רק אמר סתם כי מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר שמה בפירוש ואעפ״כ העלים שמה ברמז נפלא בתוך תפילתו כי נ׳א׳ ר׳פ׳א׳ בגימ׳ מ׳ר׳י׳ם׳ י׳ו׳כ׳ב׳ד׳ היינו שם החולה ושם אמה שצריך להזכיר כשמתפללין אך לא רצה להזכיר בפירוש (ל״ק קעד)(ר׳ ז׳ נח ס״ט נח).\n\nיג א־ל נא רפא נא לה, לכאורה תמוה מאד כפל תיבת נא, אך משה רבינו ע״ה בקש אל נא בקש והתפלל בעצמך מלפניך היינו הרחמים פשוטים דז״א יעוררו הרחמים גדולים וזה רפא נא לה כי אז בוודאי יקבל ישועה שלימה (ל״ק קה) (ר׳ רחמנות ה).\n\nיר ואביה ירוק ירק בפניה וכו׳ תסגר מחוץ למחנה שבעת ימים ומרים שפגמה בכבוד משה שהוא בחי׳ שפע אלקי ופגמה בבחי׳ שבעת הנרות כי הוא היה עניו ושפל וסבלז ולא חרה אפו על בזיונו וזה בחי׳\n\nחוטם כשלימות וכתיב בי׳ פה אל פה אדבר בו זה בחי׳ פה וכתיב ותמונת ה׳ יביט זה בחי׳ עינים וכתיב בכל ביתי נאמן הוא זה בחי׳ אודניץ(שגילה לו השי״ת כל סודותיו כביכול פל״ח) בשביל זה נצטרעה ומצורע דא סגירו דנהורא עילאה (ז׳ תזריע מט) היינו אור הפנים וכתיב בה תסגר מחוץ למחנה שבעת ימים (ל״ק כא־ו).\n\nשלח\n\nיג\n\nב למטה אבותיו תשלחו, צריך לשלוח התפילה למטה אבותיו דרך שער ושבט שלו (ל״ק קיב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "טז ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ותרגום יהונתן כד חמי משה ענותנותיה קרא שמו יהושע ודחז״ל יה יושעך מעצת מרגלים, כי ע״י לה״ר שהעולם מדברים נעשה פירוד בין ענוה לחכמה ואז א״א לצדיקים להיות ענוים אם לא מי שהוא גדול במעלה במדת הענוה עד שפגם לה״ר אין מזיק לו ובזה מובן וכד חמי משה ענותנותיה היינו שהתפלל עליו שע״י לה״ר של המרגלים לא יופגם הענוה שלו (קל״ק קצז א״ה) (ר׳ גיטין נו בעובדא).\n\nיז עלו זה בנגב ופי׳ רש״ י פסולת א ״י, כי לפעמים הצדיק נופל ממדריגתו וכשבא אחד מן המון עם ומדבר עמו דברים של הבלי העולם והצדיק נהנה ממנו ומפקח דעתו והצדיק בא למדריגתו ואח״כ יכול הצדיק להעלותם לבחי׳ דעת וזה עלו זה היינו כשהצדיק צריך לעלות למדריגתו צריך אתה להיות בנגב לדבר עמו שיחת חולין כדי להחיותו ועי״ז ועליתם את ההר שיוכל אז הצדיק לקשר אתכם לבחי׳ דעת הנקרא הר (ל״ ק פא).\n\nיז עלו זה בנגב, עלו היינו שאתם המון עם עולים זה בנגב זה הוא בחי׳ הצדיק שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה היינו הצדיק הוא בנגב היינו פסולת א״י היינו שיחת חולין שהצדיק מלביש בהם את התורה ועי״ז יכול לקשר אתכם ועליתם את ההר היינו הדעת (ל״ק פא) (ר׳ מגילה ט׳ תלמי).\n\nלב ארץ אוכלת יושביה, לכאורה קשה הן אמת שהמרגלים הוציאו שקר מפיהם אך איך נכתב שקר שלהם בתורה שהיא אמת ויש לרמז ארץ אוכלת שאכילתה והשפעתה הוא מבחינת יושביה שהוא בחי׳ וישב יעקב שהוא מדת אמת שהוא בחי׳ שיבור וביטול תאות אכילה שמשם העשירות (ל״ק מז).\n\nלב ארץ אוכלת יושביה, ארץ בחי׳ אמונה כמ״ש שכן ארץ ורעה אמונה ווה אוכלת יושביה כי כשנכנס\n\nלארץ שהיא בחי׳ אמונה נאכל אצלה היינו שנתהפך למהותה היינו כשדבוק להצדיק ומאמין בו נאכל להצדיק ונתהפך למהות הצדיק ממש (ל״ק קכט). אופן ב. ארץ אוכלת יושביה ארץ ישראל יש לה ג״כ הכח הזה שהיושב שם נאכל אצלה ונתהפך למהותה הקדוש (ל״ק קכט) (ר׳ כתובות קי״א כל).\n\nלב ארץ א׳כ׳ל׳ת׳ יושביה ר״ת א׳תה ת׳שלם ל׳איש כ׳מעשהו היינו שהוא חסד גדול מאת השי״ת שהוא משלם מדה כנגד מדה שעי״ז הוא מבין לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה ועיקר מה שמשלם השי״ ת מדה במדה הוא בא״י (ל״ק קפז) (ר׳ תהלים ס״ב ולך).יד\n\nט לחמנו הם סר צילם מעליהם, לחמנו הם אימתי העכו״ם טורחים עבור הפרנסה שלנו כשסר צילם מעליהם העכו״ם נקראים צל והם מכסים אור השמש אבל ע״י שמירת הברית נתעלה ונתראה מראה חמה והם נשפלים תחתיו (ל״ק לא־ט) (ראה שמואל־א כ״א לחם חם) (פל״ח לא־ט).\n\nיז עתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר, לאמר דא גילוי עריות היינו תאות ניאוף נתבטל ע״י הדיבור של לה״ק וזה כאשר דברת לאמר כמו כן יגדל נא כח ה׳ היינו כפי השלימות של לה״ק שהוא י בחי׳ ביטול תאות ניאוף כן נתעורר כח ה׳ שבמעשה בראשית שהם האותיות שיש בכל דבר (ל״ק יט־ו) (עיין לה״ק ז).\n\nיט סלח נא לעון העם הזה וכו׳ כי משרע״ ה ביקש סלח נא על חטא המרגלים שגרמו חורבן ביהמ״ק כי אותו לילה ליל ט״ב היה שבו נחרב הביהמ״ק ובזמן שביהמ״ק היה קיים היינו בקיים מעוונות ומעת אשר חרב בית מקדשינו אין אנו יכולים לנקות עצמינו מן העוונות כי אין מי שיכפר בעדינו ומשה רבינו שידע כל זאת מסר נפשו על ישראל וביקש סלח נא וכו׳ וכשזכה לפעול הקשתו מזה נעשה חנוכת הבית היפך חורבן הבית (ל״ת ז־יא).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "וכן כ״א כפי מה שזוכה לפעול בקשת סלח נא בױה״כ שעי״ז נתתקן פגם חורבן הבית כמו כן נעשה בחי׳ חנוכת הבית בחי׳ חנוכה וע׳׳כ רמז משרע״ה צירוף חנוכה בפסוק סלח נא כי סלח נא לעון העם ה׳זה כ׳גודל ח׳סדך ו׳כאשר נ׳שאת וכו׳ הוא ר״ת ח׳נ׳ו׳כ׳ה׳ כי חנוכה נעשה ע״י סלח נא (ל״ת ז־יא) (ר׳ ביהמ״ק ג).\n\nכ ו׳יאמר ׳ה׳ ס׳לחתי כ׳דברך, ר״ת כ׳ו׳ס׳י׳, ד׳ב׳ר׳ ר״ת ד׳שנת ב׳שמן ר׳אשי כי יש צדיקים אמתיים\n\nשיש להם כח כששותין יין לפעמים למחול עוונות עי״ז כי ארז״ל שיין יש לו שני בחי׳ זכה נעשה ראש היינו כפי המוחין שזוכה הצדיק ע״י שתיית היין כמו כן זוכה לסליחת עוונות כי עיקר הסליחה ע״י החכמה בחי׳ (משלי טז) ואיש חכם יכפרנה (ל״ק קעז) (ר׳ משלי ט״ז ואיש).\n\nכד רוח אחרת, כל מנהיג ומנהיג יש לו בחי׳ רוח נבואה וגם עכשיו שבטלה הנבואה אעפ״כ בהכרח שיהיה להמנהיג בחי׳ רוח אחרת מה שאין נמצא בשאר ההמון שעי״ז זכה להיות מנהיג כי בלא זה מפני מה יזכה זה דייקא להיות מנהיג ולא אחר וע״י בחי׳ רוח הקודש שיש להמנהיג אמתי עי״ז כל המתקרבים אליו נתחזק ונתתקן אצלם האמונה האמתיות (ל״ת ח־ח).\n\nלד יום לשנה, כי ע״י לה״ ר נסתלק ממנו הדעת דקדושה ונופל לאהבת הבהמיות שהם בחי׳ מדמה בחי׳ חלום וזה רואין בחוש שבחלום נתארך הזמן כי ברבע שעה נדמה לו שעבר זמן רב שנה או יותר וע״ב היה עונשם ג״כ באופן זה יום לשנה כי ע״י אהבה נתאחד הזמן עד ששנה שלימה נחשב אצלו כמו יום אחד אבל ע״י לה׳׳ר נתארך הזמן בחי׳ יום לשנה (ל״ק נד פל״ח) (ר׳ דעת כה).\n\nטו\n\nכד מעיני העדה, בשביל זה נקראים הצדיקים עיני העדה כי על ידם נפתחין העינים כי ע״י שמתקרב לצדיקים נפתחין עיניו ומתחיל להסתכל על עצמו על כל המדות איך הוא אוחז בהם ולשוב בתשובה על כל המדות רעות שפגם בהם (ל״ת סז).\n\nלט ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (ראה ברכות י״ב אחרי עיניכם).\n\nלט ולא תתורו אחרי לבבכם, לשמור עצמם ממחשבות רעות למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי בחי׳ התגלות פעולות ומדות טובות והייתם קדושים לאלוקיכס בחי׳ לית קדושה פחות מעשרה בחי׳ יו״ד שממשיך לתוך הדל״ ת ונעשית ה״ א, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים שזה היה מסטרא דיובלא בחי׳ ביתא עילאה להיות לכם לאלקים בחי׳ קבלת עול מלכות שמים ביתא תתאה (פלח ל״ק מט־ז) (ר׳ ת״ז כ״א וזה בחי׳ הא).\n\nלט ולא תתורו וכר ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, כי תאוה זאת היא בחי׳ פגם עידם כמ״ש ואחרי עיניכם וכו׳ וע״כ צריך לקדש עצמו ביותר בפרישות גדול מזאת התאוה ואז יש לו עינים זכים לחזות ולהסתכל וליתן גדולה לכ״א כראוי לו ע״י",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "הסתכלות לבד ואז דוקא הוא יכול להיות מנהיג ישראל (ל״ ת עב) (ר׳ יתרו י״ח ואחה).\n\nלט ולא תתורו וכו׳ (ר׳ ברכות י״ב ולא) (ש״ה קו).\n\nקדח\n\nטז\n\nא כל המחלוקת נמשכים מבחי׳ קרח על אהרן (ר׳ תיקון ל׳ עא וירא) (ל״ק מד־מו).\n\nב קרואי מועד אנשי שם, אנשי שם זה בחי׳ ג׳ מדות רעות שהם תאוות ממון אכילה ומשגל שכ״א נקרא בחי׳ שם והג׳ מדות אלו הם בלב וע״כ הם מפסידים היראה שבלב וזה בחי׳ קרואי מועד אנשי שם שצריכין לקרות את המועדות דהיינו השלש רגלים לתקן את ג׳ מדות הנ״ל כי כל רגל הוא בחי׳ התחדשות המוחין שנמשך שכל חדש לתקן ג׳ מדות אלו כי בפסח נתתקן תאוות ממון בשבועות נתתקן תאוות משגל ובסוכות נתתקן תאוות אכילה (ל״ת א־ה) (ר׳ שלש רגלים יב).\n\nיז\n\nנג והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, היינו שהחסד בחי׳ אהרן צריך לקבלו ע״י הכלי שהיא בחי׳ יראה סטרא דלוי כי רוב החסד אי אפשר לקבל וצריך לעשות כלי וצנור לקבל על ידו החסד וזה נעשה ע״י יראה (ל״ת ד־ד) (ר׳ תענית כ״ג אין).\n\nיח\n\nיט ברית מלח עולם הוא, ע״י תיקון הברית שהיא בחי׳ מלחא נמתק מרירותא דעלמא שהיא תאוות ממון (ל״ק כג־ב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "חקת\n\nיט\n\nב פרה אדומה תמימה, (ר׳ זוהר חוקת ק״פ פרה אדומה) (ל״ק נה־ד).\n\nוזה בחי׳ עפר ואפר הנאמר בפרה פרה בחי׳ תפילה צריכים שני הבחי׳ אפר היא בחי׳ הרע וצריך להכניע הרע הן בפרט הן בכלל בפרט היינו גופו המגושם יבטל בשעת התפילה כמו חסידים הראשונים שהי׳ להם התפשטות הגשמיות והרע שבכלל היינו התפילות של פושעי ישראל יבטל הרע ויעשה מהרע כסא להקדושה (ל״ק נדדה).\n\nעפר שבתפילה היינו שיקשר עצמו בכלל ובפרט עם נ׳ר׳ן׳ של שוכני עפר בפרט היינו חלקי נ׳רץ׳ שלו שבאו כבר בגלגול ונתקן ובכלל היינו נ׳ר׳ן׳ של\n\nשוכני עפר אחרים לעורר אותם שיתפללו עמו(ל״ק נודה).\n\nוזה בחי׳ עץ ארז ואיזוב ושבי תולעת, כי צריך לתקן בתפלתו ג׳ דברים ארז מרמז להעלות הנופלים לאמונות כוזביות לאמונה אמתיות אזוב מרמז לכוון בתפלתו וע״י כוונת הלב מתקן אותם ששכלם יותר ממעשיהם והן הן הפילסופים שאין להם לב טהור ומגדפים כלפי מעלה בחכמתם, ושני תולעת מרמז שע״י תפלה כשלימות מבטל כל החרפות ובזיונות שיש לו משונאיו כי הוא מהפך כל חרפות לכבוד (ל״ק נה־ו־ז) (ל״ע).\n\nוזה בחי׳ שחיטה שריפה אסיפה הנאמר בפרה שהם שלש בחי׳ הנ״ל שחיטה היא ביטול אמונת כסילים שריפה היא חיזוק הלב שיוכל להכיל החכמה בתוכו אסיפה זה בחי׳ ביטול הבזיונות של השונאים (ל׳׳ק נה־ו).\n\nיד זאת התורה אדם, ע״י תענית מחלישין הארבעה יסודות של הגוף שמהם באים כל התאוות ונכנע החומר בחי׳ בהמה חכמות חיצוניות ונתעלה השכל בחי׳ חכמות התורה בחי׳ אדם (ל״ ק לז־ג) (ר׳ זוהר לך עו׳ שמעו).\n\nאדם, מם סתומה היא בחי' תענית דלית רמז לארבעה יסודין שנשפלין ע״י תענית ואלף היא בחי׳ חכמה שע״י תענית זוכין לחכמת התורה ואז נקרא אדם (ל״ק לז־ג).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "יר זאת התורה אדם, ע״י מה שהאדם שהוא בחי׳ תורה נע ונד אפילו בתוך ביתו יכול לשכך את האש שהוא בחי׳ דינים ויכול להחיות מתים כי ע״י תורה משככין חמימות הלב (ל״ק צב) (ר׳ תיקון י״ג אלמלי).\n\nיר זאת התורה וכו׳ (ר׳ ברכות ס״ג זאת) (ל״ק קא). יד זאת התורה אדם, כי התורה היא בחי׳ אדם וזהו זאת התורה דייקא התורה האמתיית היא בחי׳ אדם כי יש כמה חידושין שבאים מהיכלי התמורות כי את זה לעומת זה עשה אף שנדמה לאדם להשגה גדולה אעפ״כ גם שם יש חידושים נאים שנדמים להשגות כמו למשל כשכותבין תיבת אדם הוא רק רמז בעלמא כי אין כתוב שום ציור ואין זה אדם ממש רק האדם בעצמו הוא אדם (ל״ק רמה).\n\nכ\n\nא מדבר צץ, שהוא בחי׳ דיבור מצונן ששם מתה מרים בחי׳ הנשמה הסובלת מרירות על שעבוד התורה ואז נסתלק הבאר היינו ביאורי התורה ואז וירב העם עם משה שנתעורר מריבה (ל״ק כ־א) (עיין נשמה ב).\n\nח ודברתם אל הסלע לעיניהם, שתפלתך תהיה בשעה שהציבור מקובצים כי הצדיק כשדורש ברבים מקשר עצמו עם נשמותיהם ולפי רוב האנשים כן ממשיך מימי הביאור (ל״ק כ־ג) (עיין מגילה י״ח מילי בסלע).\n\nזה קח את המטה והקהל את העדה, מטה זה בחי׳ ממשלת וכח הצדיק שנעשה ע״י עבודתו שעל ידו נכנעים כל האויבים הן למטה הן למעלה ומי שהוא אצל החכם בשעת ביאור התורה נכנע הרע שלו (ל״ק כ־ד).\n\nויפלו על פניהם, כששמעו המריבה הבינו שע״י שנסתלקו ביאורי התורה שהם בחי׳ פנים מחמת זה התחיל המריבה (ל״ ק כ־ד).\n\nח וזהו טעות שטעה משה שהקב״ה אמר למשה קח את המטה והקהל את העדה שיקח ממשלת עוזו ממצות וממעשים טובים שלו והקהל את העדה שיכניע רשעתם ואח ״כ ודברת אל הסלע לעיניהם שישפוך שיחו בתחנונים אל הסלע היינו לב העליון לעיניהם שיהי׳ הקהל שיקשר א ״ע עם נשמתם והוא לא כן עשה שלא השתמש עם המטה בשביל הקהל אלא בשעת תפלתו וזה וירם משה את ידו זה תפלתו ויך את הסלע במטהו פעמים שהכה לב העליון כמו ־ שלוקחין איזה דבר בכח כי בא בכח מעשיו הטובים וזה הכאת הסלע פעמים אחת שלקח ביאורי התורה בכח ולא בקש מתנת חנם והכאה ב׳ כי מי שדוחק את השעה השעה דוחקתו ונסתלק קודם זמנו וזה פעמים כי מתו משה ואהרן ע״י הכאה (ל״ק כ־ה).\n\nי שמעו נא המורים, מפרשי התורה נקראים מורים מפני שמקבלים מהנשמה הסובלת מרירות וגם מפני שמורים את מוריהם (ל״ק כ־א).\n\nיב יען לא האמנתם בי היינו תפלה שלא קשר עצמו עם הקהל וזה להקדישני לעיני בני ישראל להקדישני דייקא כי ע״י תפלה של רבים נתקדש השי״ת לכן לא תביאו אל הארץ רמז על הסתלקותו כי הקדושה ג״כ נתוסף למעלה בשעת פטירת הצדיק נמצא מה שנחסר על ידם נשלם על ידם (ל״ק כ־ה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "יג מי מריבה, מי שכבר נשקע באלו המותרות יש מים שהוא מטהר מזאת הטינופת ואלו המים הס בחי׳ מחלוקת בחי׳ מי מריבה שמקשין ושואלין עליו והוא *שב בחשובה עי״ז מתקן פגם אמונת חכמים (ל״ק סא־ה) (ר׳ מחלוקת כד).\n\nיד וישלח משה מלאכים מלאכים הנבראים מאותיות התורה אל מלך אדום הם מקבלים הכח מאדום\n\nלענוש הרשעים מוציאי דבת הארץ בחרבא וקטלא כה אמר אחיך ישראל המלאכים נתהוו ממאמרות טהורות של ישראל אתה יהעת את התלאה וכו׳ וירדו אבותינו מצרים אתה ידעת דייקא כי כל העונשים על ידו בפרט גלות מצרים היה על פגם הברית ועל פגם הברית חרב בא והוא ממונה על החרב וירעו וכו׳ ונצעק וכו׳ וישלח מלאך זה משה ויוציאנו כי פגם הברית היא פגם הדעת והקול מעורר הדעת וזה ונצעק ומשה בחי׳ דעת ואז ויוציאנו אעברה נא בארצך שרצו לילך לא״י דרך אדום לקבל ממנו כח לענוש הרשעים כדי שיוכלו לילך בדרך מלבו של עולם וזה לא נלך בשדה וכרם זה בחי׳ תענוגי עוה״ז כל זה אין רצוננו אלא שלא ימנעו אותנו הרשעים מלילך בדרך מלכו של עולם ויאמר אליו אדום וכו׳ פן בחרב אצא לקראתך כל זאת מחמת מיעוט הקדושה וזהו ואנחנו בקדש עיר קצה גבולך מחמת שהקדושה במדרגה פחותה שהיא בגבול הטומאה בשביל זה ויאמר לא תעבור וכו׳ כי מי שהוא במדרגה תחתונה אין לו להתגרות ברשעים ויאמרו אליו במסילה נעלה להביא לכה״פ מורך בלבבם ואם מימך נשתה כי לפעמים צריך לכוף הרשעים במשפטיהם ונתתי מכרם היינו השוחד שצריך ליתן להם כדי להוציא משפט ברצונם רק אין דבר ברגלי אעבורה אני רוצה לעבור בכחך להשתיק הרשעים שלא יכנסו דבריהם ברגלי היינו המון עם ויאמר לא תעבור כל זה מחמת מיעוט הקדושה כי צריך לשפוך תפלתו קודם התורה ולקשר עצמו עם הציבור ועי״ז ניתוסף קדושה למעלה ולפי ריבוי הקדושה כן נתרבה הח״ת ולפי הח״ת נתרבו המלאכים ולפי המלאכים כן יכול לענוש הרשעים מוציאי דבה (ל״ ק כ־י) (ראה כל הענינים מהתורה כ׳ ותבין).\n\nכא\n\nח באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם וממדבר מתנה, באר זה בחי׳ ביאורי התורה שזוכין השרים של ישראל ע״י שמסתכל בהם בחי׳ משה וע״י ביאורי התורה זוכין לבושה וזה חפרוה זה בחי׳ בושה וזה כרוה נדיבי עם זה בחי׳ תשובה במחקק דא משה גם מחקק גימ׳ רמ״ח היינו בחי׳ השפלות של משה שמלובש בכ״א מישראל במשענותם זה בחי׳ תחיה (פסחים סח) היינו שיהיה נחיה השפלות של משה שיש בכל רמ״ח איברים של כ״א ע״י התשובה וממדבר מתנה מדבר היינו שפלות שמשים עצמו כמדבר עי״ז\n\nמתנה היינו שבת (שבת יוד) כי עיקר תענוג עוה״ב בחי׳ שבת בחי׳ חיים נצחיים יהיה רק להשפלות של כ״א (ל״ת עב) (ר׳ כל הענינים מהתורה ותכין).\n\nלד ויאמר ה׳ אל משה אל תירא אותו, לאו כל אדם יכול לתקן את הדברים הנ״ל בתפלתו ולהכניע עי״ז את הרשעים כי לפעמים הם יוצאים מרשעים גדולים עד כל מי שעומד נגדם מסכן נפשו אפילו משה רבינו ע״ה היה ירא מעוג כ״ש שאר בני אדם שצריך לפשפש ולהבין שורש הרשע אם יוכל להתגרות בו ולשיצאה לי׳ (ל״ק נה־ט).\n\nנד את והב בסופה (ר׳ קידושין ל׳ את) (ל״ק נו־ח).\n\nבלק\n\nכב",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "ד ויאמר מואב אל זקני מדין, פרש״י ולכך כשנטלו מואב עצה ממדין אמרו להם אין כחו אלא בפה אמר מואב אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפה כי הפה הוא התגלות הדעת שהדיבור מדבר מה שבדעת כי זה לעומת זה וכו׳ ובלעם הוא דעת דקליפה וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של ניאוף והשומע ממנו הדיבורים ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים (ל״ק מג) (ראה במדבר ל״א ויקצוף).\n\nכג\n\nז מן ארם ינחני בלק שהוא לשון תרגום לשון ארמי דרך שם מתעוררים לינק מהקדושה (ל״ק יט־ד) ועיין תרגום א).\n\nיד שדה צופים. ודע כשהנשמות עושין פירות שעושין רצונו של מקום אזי מאירין עיני בעל השדה ויכולין להיות צופין ורואין במקום שצריך וזה בחי׳ שדה צופים אבל כשאין עושין רצונו ח״ו אוי נתחשכים עיניו ח״ו וזה בחי׳ שדה בוכים (מו״ק ה׳) כי הבכי הוא קילקול הראות וכשעיניו מאירות אזי יכול להסתכל בהדיבור של כ״א אם אינו על תיקונו בשלימות אזי הוא מביאו אל התכלית ואז הדיבור כהוגן (ל״ק סה־ב) (ר׳ תכלית ג).\n\nיט לא איש אל ויכזב (ר׳ ירוש׳ תענית לא) (ל״ ת ב־ד).\n\nכ וע״כ כתיב בבלעם הנה ברך לקחתי בקמץ ובירך ולא אשיבנו בצירי כי מפי עליון לא תצא כ״ א אור פשוט ולפי בחי׳ כלי המקבל כך נצטייר האור אבל אז כביכול השי״ ת בעצמו צייר האור בבחי׳ ברכה עד שלא היה יכול לקלקל לצייר להיפך וזה הנה ברך בקמץ כי בלעם חשב שהאור היא בבחי׳ קמץ וסתים ורצה לציירו לפי בחי׳ הכלי שלו בחי׳ קללה\n\nוזה ובירך בצירי שהיה כבר מצויר בבחי׳ ברכה ולא אשיבנו שלא היה יכול לשוב לצייר לפי בחינתו (ל״ק לו־ו) (פל״ח לו־ג־ד) (ראה הושע י״ד כי ישרים) (במדבר כ״ ו החנוכי).\n\nכא לא הביט אק ביעקב, ע״ד שארז״ל מחשבה רעה איץ הקב״ה מצרף למעשה א׳ו׳ן׳ ר״ת ו׳י א׳בדה נ׳פש בחי׳ כיסופין רעים אין הקב״ה מצרף (ל״ק לא־בהש׳).\n\nכא לא הביט און ביעקב, דרך השי״ ת להביט על הטובות שעושיץ ואף שנמצא בהם ג״ כ מה שאינו טוב אינו מסתכל על זה כמ״ש לא וכו׳ מכ״ש שהאדם אסור לו להביט על חבירו לרעה ולזה טובה גדולה שיש טבע והשגחה כי כשהאדם עושה טוב אזי מנהיג אוחו בהשגחה וכשהוא אינו טוב אזי מניח אותו על הטבע ויכול להיות שיהיה לו טובות ע״ פ הטבע ובאמת אין אנו יכולין להבין מהו טבע והשגחה כי באמת גם הטבע הוא השגחתו ית׳ (ל״ת יז) (ר׳ טבע כד).\n\nכא ותרועת מלך בו תרועת לשק שבירה כמ״ש תרועם בשבט ברזל (תהלים ב׳) היינו כשמשברין את הכפירות אזי מלך בו היינו שמוצאין את המלך ית׳ גס בתוך הכפירות כי גם בהכפירות בעצמן מלובש חיותו ית׳ (ש״ה קב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "כג כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א־ל (ר׳ ירושלמי שבת פ ״ב עתידין) (ל״ ת ו־י).\n\nכד לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה ותרגומו ונכסי עממיא יירת יאכל מרף בחי׳ שלימות המזבח אכילה בכשרות וזה נעשה ע״י ונכסי עממיא יירת היינו ע״י גרים (ל״ק יז־ד) (עיין מלאכי א׳ בכל מקום) (עיין מזבח א).\n\nכד ודם חללים ישתה ותרגומו ונכסי עממיא יירות, כי לפעמים כשהעכו״ם מתגברים על הטוב בפנימיות מחשבתם אז יוצא הטוב ע״י זרע הילודים וזה ונכסי עממיא כשהעכו״ם מכסים ומסתירים הטוב אז בניהם מתגיירים (עיין תהלים פ״ז ה׳ יספור) (ל׳׳ק יז־ד).\n\nכד\n\nג גם בלעם נקרא שתום העין מחמת שהוא משוקע בתאוות ניאוף ביותר שהיא כלליות של המדות רעות של ע׳ לשון (ל״ ק לו־ב).\n\nיד לכה איעצך, כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט ולפי בחי׳ כלי המקבלים כך נצטייר האור אם הוא אדם טוב נעשה צירוף של ברכה ואם לאו להיפך וע״ב יעץ בלעם לבלק להכשילם בדבר ערוה\n\nכדי לקלקל כליהם ואז יוכל לצייר האור לפי בחינתו (ל״ק לו־ו) (ראה איכה ג׳ מפי עליון).\n\nטז ויודע דעת עליון, בלעם היה כנגד משה בקליפה גם אותיות בלעם מרמזין שהוא בקליפה נגד התורה כי ב׳ היא התחלת התורה ול׳ היא סוף התורה וע׳ כנגד ע׳ פנים ומ׳ כנגד מ׳ יום שניתנה תורה לפיכך הוא משוקע בתאוה הזאת ביותר (ל״ק לו־ב) (ראה משה רבינו ה).\n\nטז ויודע דעת עליק (ראה ברכות ז׳ ויודע) (ל״ק מג).\n\nיז דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל, וקם זה בחי׳ עמידה בחי׳ תפילה עי״ז מעורר כוכב והכוכב הוא דורך ומכה הדברים שיגדלו בחי׳ אין לך עשב שאין לו כוכב וכו׳ שמכה אותו ואומר לו גדל (מ״ ר בראשית י׳) (ל״ק ט־ב).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "כ ראשית גוים עמלק, עמלק הוא כלליות הארבע מלכיות דס״א והכנעתו ע״י אור הפנים המאיר בשלש רגלים משמחת המצות של כל השנה ומוציאין המלכות דקדושה מהגלות (ל״ק ל־ו) (ראה שמואל־ב י״א ויהי לתשובת).\n\nכא וירא את הקני וירא את עמלק, שהם סמוכים זה לזה בתורה כי טומאת מקרה ח״ ו שהיא טומאת עמלק היא בא ע״י גרים שמכניסין גאוה בישראל (ל״ת היא).\n\nכא וירא את הקני ויאמר איתן מושבך א׳י׳ת׳ן׳ ת׳נ׳י׳א׳ דמסייע לך (תי׳ כ״ א ד׳ מ״ג) כי לימוד הישיבה הוא מסייע לגרים כי ע״י רבי עם תלמידים שהוא בחי׳ ישיבה נתקבצק ונתלקטין חלקי אמונה עי״ז נעשה גרים (ל״ת ה־טו).\n\nכה\n\nו והמה בוכים פתח אוהל מועד תרגם יונתן בכיין וקורק את שמע, כי כשיש לאדם הרהור באקראי בעלמא אזי די לו באמירת שני פסוקים שהם שמע וברוך שם אבל אם הוא ח״ו רגיל בהרהור של התאוה הכלליות ר״ל ואינו יכול להפריד ממנה אזי צריך ג״ כ להוריד דמעות בשעת קבלת עומ״ש אזי נדחה תאות ניאוף וכולל נשמתו במלכות שמים וזהו בכיין וכו׳ וזה לא עשו אלא כדי להנצל מהרהור ולבא להתגלות התורה (ל״ק לו־ד) (ראה מחשבות ובלבולים ג׳).\n\nפנחס\n\nיא וזהו כשהקב״ה נתן הכהונה לפנחס אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, כי הכהונה היא בחי׳ אהבה\n\nשורה במקום ברית שלום היינו צדיק יסוד עולם (ל״ק לד־ז).\n\nיא פנחס בן אלעזר וכו׳ השיב את חמתי וכו׳ ולא כליתי וכו׳ שפנחס השיב את חמת ה׳ וסילק מדת הדין מישראל ע״י שהוא לבש נקמה לנקום בהם ע׳׳כ נסתלקו הדינים וזה מחמת כי הדינים אינם יכולים לכלות ע״כ הם רוצים יותר כשהאדם רוצה לנקום וזה בקנאו את קנאתי ולא כליתי וכו׳ כי מדת הדין אין לה כח לכלות אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי ח״ו ע״כ עשה פנחס טובה נפלאה לישראל במה שלבש קנאה כי עי״ז רפתה מישראל כח הדינים אבל באמת פנחס בוודאי היה רחמן ובוודאי אח״כ היקל הדינים מעליהם (ל״ק רמא) (ר׳ סוטה ט׳ חצי) (ר׳ ש״ ה צו).\n\nיא בקנאו את קנאתי, יש צדיק שהוא גדול במעלה כ״כ עד שאינו מקנא שום צדיק לא בעוה״ז ולא בעוה״ב רק אותו לבדו ית׳ בחי׳ בקנאו את קנאתי (ל״ ק רעח) (ר׳ שוחט ה' ותבין).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "יא פגחס בן אלעזר וכו׳ בקנאו את קנאתי (ר׳ תהלים קו ויעמוד) (ל״ ת ח־ג).\n\nכו\n\nה החנוכי, פרש״י שמי מעיד עליהם שם י־ה, כי מפי עליון לא תצא כ״א אור פשוט ולפי האדם לפי הכלי שלו כן נעשה הצירוף אם הכלי בשלימות נעשה צירוף של ברכה ואם לאו להיפך ח״ו וע״כ שם י־ה מרמז שהמוחין שלהם כשלימות בחי׳ ברכה וע״כ אמר בלעם הנה ברך לקחתי שגם בשעת לקיחה היה בבחי׳ צירי בחי׳ ברכה (ל״ ק לו־ו) (ראה בלק כ״ג הנה) (זוהר משפטים ק״ו סילוקא).\n\nכז\n\nיח איש אשר רוח בו שיודע להלוך נגד רוחו של כ״א ואחד הצדיק דבוק בהתורה ששם הרוח חיים ע״ כ הוא ממשיך הרוח חיים לכ״א (ל״ק ח־ב).\n\nיח איש אשר רוח בו אשר יוציאם ואשר יביאם, כי המנהיג המוציא והמביא את ישראל בוודאי יש לו בחי׳ רוח אחרת אשר מחמת זה נעשה הוא דייקא מנהיג לישראל וזה הרוח אחרת שיש להמנהיג הוא בחי׳ רוח הקודש רוח נבואה אעפ״י שעכשיו אין נמצא רוח הקודש ממש אעם״כ יש לו בחי׳ רוח אחרת מה שאין נמצא בשאר ההמון שזהו ג״ כ רוח הקודש אעפ״י שאינו רוה״ק לידע עתידות ועי״ז כל המתקרבים אליו נתחזק ונתתקן אצלם האמונה האמיתיות דקדושה (ל״ת ח־ח),\n\nיח איש אשר רוח בו ופרש״י שיודע להלוך נגד רוחו\n\nשל כל אחד ואחד, כי המנהיג האמיתי הוא בחי׳ רוח הכולל שיודע להלוך נגד כל רוח ורוח כי כולם מקבלים ממנו ורוח הזה הוא בחי׳ רוח אלקים וכ״א לפי בחי׳ הרוח אלקים שיש בו שהוא בתי׳ רוח הקודש רוח נבואה כמו כן הוא זוכה לחדש בתורה (ל״ת עב) (ר׳ כי תשא ל״א ואמלא).\n\nכח\n\nה עשירית האיפה סלת למנחה, איפה אי פה מלכות פה ועשירית זה בחי׳ יו״ד בחי׳ קדושה היינו כשרוצין להמשיך קדושה לתוך המלכות כדי להעלות אותה סולת למנחה בלולה בשמן מנחה בחי׳ דינים בחי׳ יצחק סלח בחי' להמתיק ולשבר הדין בחי׳ ביתא עילאה וצריך שיובלל ביתא עילאה עם ביתא תתאה הנקרא שמן בחי׳ מלכות דוד ועי״ז רביעית ההין נעשה מדלתון ההין (ל״ק מט־ז) (ראה ת״ז כ״א וזה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "ה ועשירית האיפה עשירית שהיא בחי׳ אי פה שבלו פיהם מלומר די שיש להם כ״כ עשירות (פל״ח כי לפעמים מתחלף שין ימנית בשמאלית) וזה מחמת שנעשה מרביעית ההין מדלת ה׳ וזה מרומו ברכה עד בלי ד׳י׳ די זה יו״ד דל״ת כשמתחברין יחד נעשה ה׳ שמשם העשירות (ל״ק מט־ז) (פל״ח).\n\nיא ובראשי חדשיכם, סגולה לזרע של קיימא שיאמרו שניהם האיש ואשתו קודם הזיווג פרשת ובראשי חדשיכם וכן כשהתינוק חולה ח״ו יאמרו אז ג״כ ובראשי חדשיכם (ל״ק קנא) (ר׳ ר״ח ג).\n\nכד אשה ריח ניחוח לה׳, דהנה התורה סתים וגליא והקב״ה ג״כ סחים וגליא והנה כל אדם צריך להשיג הפנימיות מה שנסתר ממנו אך איך יוכל להגיע בתפלה לשמה כי הקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וע״י שמקשר המחשבה אל הדיבור של התפלה נשלם חפץ השי״ ת וידוע מי שמקבל תענוג מאחר נקרא נוקבא ווה שכתוב אשה ריח וכו׳ כי ע״י ריח ניחוח נעשה בסוד אשה ונקבה תסובב גבר א״כ נעשה מהפנימיות חיצוניות ונתגלה לו הפנימיות מה שנסתר ממנו (ל״ק עג) (ר׳ נשא ו׳ ואני).\n\nכו וביום הביכורים זה בחי׳ מלכות שצריך כ״א להשתמש עם בחי׳ המלכות שיש לו לעבודת השי״ת היינו להזהיר ולהוכיח בהקריבכם מנחה חדשה לה׳ זה בחי׳ תורה חדשה תורת ה׳ שנעשה ע״י בחי׳ המלכות כשמגלין ההסתרות ועושין מהם תורה בשבועותיכם זה בחי׳ דעת בחי׳ מן מקוה של שבועות שהוא מקוה של שער הנו״ן וע״כ נקרא\n\nשבועות עצרת מלשון מלכות מקרא קודש יהיה לכם זה בחי׳ רוח הקודש בחי׳ רוח הדופק היינו שצריכין לקרות את הקודש בחי׳ רוח הדופק כדי להנצל מזוהמת הנחש ל״ט מלאכות עצבות רוח כל מלאכת עבודה לא תעשו לבטל זוהמת הנחש עצבון ידים ע״י אנחה שחוזר ומבריא רוח הדופק (ל״ק נו־ט) (ר׳ בראשית ה׳ זה ינחמנו) (ר׳ כל עניני התורה ותבין).\n\nכו וביום הביכורים בחי׳ הולדת הנפש וגם הוא בחי׳ גידול הנפש והם נעשין ע״י יראה ואהבה בהקריבכם מנחה חדשה לה׳ זה בחי׳ צדקה מקרא קודש זה בחי׳ העלאת הכבוד ע״י הצדקה עי״ז זוכין לקבל נפש חדשה כל מלאכת עבודה לא תעשו זה בחי׳ שנתבטל זוהמת הנחש שבא ע״י חטא אדה״ ר שהוא פגם תאוות אכילה שעי״ז נתהוו הל״ט מלאכות אבל לעתיד כשיחתקן חטא אדה״ר ויעלה הכבוד מן הס״א אז יתבטלו כל הל״ט מלאכות (ל״ק סז־ח) (ל״ה חובל בחבירו ג־יט).\n\nכו וביום הביכורים זה בחי׳ התחלה בחי׳ צרה כמבכירה ואיזהו התחלה בהקריבכם מנחה חדשה לה׳ היינו התחלת הצדקה זה בחי׳ מנחה חדשה כשמתחיל מחדש ליתן צדקה כי מנחה בחי׳ צדקה וע״י צדקה נתתקן בחי׳ זקן וזה בשבועותיכם זה בחי׳ זקן כי בסיני נדמה להם כזקן כי ע״י בחי׳ מנחה חדשה שהיא בחי׳ התחלת הצדקה נתתקן בחי׳ זקן ואזי נתבטל יניקתו של מצח הנחש שיונק מזקני הדור ש&ינם כתיקונו ונשמע קול הקריאה של יו״ט שמגלה את הרצון וזה מקרא קודש יהיה לכם היינו קול הקריאה של יו״ט שהוא התגלות הרצון ואזי ע״י התגלות הרצון כל מלאכת עבודה לא תעשו כי ע״י התגלות הרצון נעשה יראה וע״י יראה נשפע החסד ואזי אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק כי נתקיים העולם בחסדו (ל״ת ד״יב) (ר׳ כל הענינים מהתורה ד׳ ותבין).\n\nמטות\n\nלא\n\n־ר ויקצוף משה על פקודי החיל וכו׳ הן הנה היו בדבר בלעם, בדבר דייקא כי ע״י דבריו שהוא התגלות הדעת שלו הוליד ניאוף במדין ולפיכך כשבאו ממלחמת מדין כתיב ויקרבו אל משה וכו׳ לכפר על נפשותינו ודרז״ל אע״פ שמידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, כי הזיווגים נמשכים מהדעת והדיבור הוא התגלות הדעת וכשרשע מדבר מוליד",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "אוירים ארסיים של ניאוף והשומע ממנו מכניס בגופו אלו האוירים (ל״ק מג) (ראה תהלים י״ט ולילה).\n\nבג כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש, דבר זה בחי׳ מלכות שנמשך בתוך הטומאה בתוך חמימות היצר כמו נורא ביא עמרם תעבירו באש תיקונו ע״יאש היינו ווידוי דברים לפני ת״ח שהם עיקך התורה הנקראת אש בחי׳ הלא כה דברי כאש (ירמי׳ נג) (ל״ק ד־ו).\n\nכג כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש, כנגד שנתלהב לעבירה ח״ו שמזה נטמא לבו נגד זה צריך שיתלהב ויבער לבו להשי״ת ועי״ז יטהר לבו (ל״ק קנו).\n\nלב\n\nז ולמה תניאון את לב בני ישראל (ר׳ בבא בחרא ח׳ ומצדיקי) (ל״ק קג) (סנהדרין צ״ א כל).\n\nיד תרבות אנשים חטאים (ר׳ מדרש הש׳ בשביל) (ל״ק קד).\n\nמסעי\n\nלג\n\nא אלה מסעי איתא בעשרה מאמרות בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל נמצא כל הנסיעות של האדם היא בשביל קלקול האמונה בחי׳ ע״ז כי אם היה מאמין באמונה שלימה שיכול הקב״ ה להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה (ל״ק מ׳).\n\nא אלה מסעי בני ישראל שמסעי בני ישראל מכפרין על אלה אלקיך ישראל היינו על פגם ע״ז כי קלקול האמונה היא ג״כ בחי׳ ע״ז וכל זמן שיש ע״ז בעולם חרוץ אף בעולם וע״י נסיעות של ישראל נתכפר ונמתק החרון אף ונמשך רחמנות ועיקר הרחמנות שהשי״ת ימסור את הרחמנות בידינו ואצלינו הרחמנות בפשיטות להתרפא מן החולי וזה י׳ש׳ר׳א׳ל׳ ר״ת א׳ל ש׳די י׳תן ל׳כם ר׳חמים כי הרחמנות נעשה ע״י מסעי בני ישראל (ל״ת סב) (ר׳ הבעש״ט וסרתם).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "דברים\n\nא\n\nא אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, שהדיבורים שדיבר משה נעשה ממנו דברים אל כל ישראל כי כ״א מישראל מצא בו מה שצריך (ש״ה רע).\n\nיא ויברך אתכם כאשר דבר לכם, היינו לפי הדיבור כן\n\nהשפע כי אין די במחשבה לבך אע״*פ שהקב״ה יודע מחשבות צריכיץ להתפלל בפה דייקא ואם דיבוריו בשלימות יכולין לקבל בהם רוב שפע ע״כ צריכין להתפלל על כל מה שחסר לו כדי שימשיך השפע (קל״ק לד־ב).\n\nואתחנן\n\nג\n\nכג ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא לאמר, בשעה שרוצה לומר היינו קודם הדרוש צריך לדבר תחנונים ויבקש מאת הקב״ה מתנת חנם ולא יתלה בזכות עצמו (ל״ק כ־ה).\n\nכג ואתחנן אל ה׳ דהנה האדם צריך תמיד להתפלל אל ה׳ בין בדביקות בין שלא בדביקות בעת ההיא לאמר היינו בעת שאזכה להתפלל בדביקות שהדברים נאמרים ומרוצים בפיו אז יעלה כל התפלות שהתפלל עד עתה עם התפילה ההיא שהתפלל כראוי (ל״ק צט) (ר׳ ברכות ל״ד אמרו).\n\nכג ו ואתחנן > אל ה׳ ב בחי׳ נ מתנת ד חנם ו וזהו בעת ההיא לאמר היינו שתפילתו היה עם כח אותו העת שהיה העולם מתקיים ע״י העשרה מאמרות שבהם היתה התורה נעלמת ואז היה קיום העולם ע״י מתנת חנם בכח הזה זוכים לבא ולכבוש א״י וע״כ ביקש משה לבא לא״י ע״י בחי׳ זו (ל״ ת עח).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "כג ו ואתחנן, מתנת חנם עריות פגם הדעת משה : דעת פרישות ((ר״ פ ק ל״ ת ;עח) ו ונוכל ?לבאר קצת היינו שעיקר האוצר מתנת חנם צריכין להמשיך לזה שהוא בבחי׳ חנם עריות כשדרז״ל ע״פ זכרנו וכו׳ חנם זה עריות ומי שהוא בבחי׳ זו אעפ״כ אסור לו להתייאש כי יש אוצר מתנת חנם שמי שאין לו אתן לו מזה אבל אי אפשר לקבל מזה האוצר כי אם ע״י הצדיק הקדוש בחי׳ משה כי יש ענין שיכול הכל להתהפך והירידה תהיה תכלית עליה שמבחי׳ חנם עריות יהיה נכלל בהאוצר מתנת חנם (ל״ת עת בה״נ).\n\nר\n\nד ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם (ר׳ ז׳ בראשית נ״א ואתם) (ל״ק מט־ז).\n\nו כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (ר, שבת ע״ה כי הוא) (ל״ק סא־ג).\n\nז כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה׳ אלקינו בכל קראינו אליו, תפילה היא בחי׳ השגחה למעלה מהטבע כי הטבע מחייב כך ותפילה משנה הטבע והוא בחי׳ גדול בחי׳ כי מי גוי גדול וכו׳ כי\n\nזה גדולתינו שהש״י שומע תפלתינו ומשנה הטבע (ל״ק ת) (ר׳ מגילה כ״ז ספרה).\n\nיג ויגד לכם את בריתו, תיקון הברית שהוא כלליות הגידין ע״י מתקנין כל הלאווין שעבר כי יש מקומות צרים ודקים שא״א לבוא שם שום תיקון כ״א ע״י תיקון הכללי שהוא זורק תיקונים לכל המקומות הצרים (ל״ק כט־ד).\n\nיג ויגד לכם את בריתו כי עיקר הדיבור תלוי בתיקון הכללי וע״י פגם הברית הדיבור אסור וא״א לדבר ולגלות בתורה (ל״ק כט־ו).\n\nלה אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא אלקים, כי משה הוא בחי׳ אין ודורו הדבוקים אליו ראוי להם לדעת היינו להאיר הדעת בחי׳ אין סוף כי ה׳ הוא אלקים שכולו טוב וכולו אחד בין מדה״ד בין מדה״ר (ל״ק ד־ט).\n\nלה אתה הראית לדעת כי ה׳ הוא אלקים, משה רבינו היה רחמן ומנהיג אמתי והי׳ עוסק ביישוב העולם שיהיה העולם מיושב וממולא מבני אדם היינו בני דעה כי הוא פתח לנו אור הדעת כ׳׳ש אתה וכו׳ וגילה לנו כי יש אלקים שליט בארץ (ל״ת ז־ב) (ר׳ משה רבינו טז).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "לס וידעת היום והשבות אל לבביך, ע״י תאוות ממון ומשגל ואכילה ששרשם בלב נפסד ונפגם היראה שבלב ולתקן ג׳ מדות אלו הוא ע״ י הדעת בחי׳ וידעת היום וכו׳ שצריך להמשיך הדעת אל הלב כי הדעת הוא בחי׳ תלת מוחין תלת חללי דגלגלתא ועי״ז נתתקן ג׳ מדוח הנ״ל (ל״ת א־ה).\n\nמר וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשה לו סם חיים (ראה יומא ע׳׳ב וזאת) (ל״ק לו).\n\nה\n\nד פנים בפנים דבר ה׳ עמכם, היינו ע״י שיש עמכם דיבור ה׳ שלימות לה״ ק עי״ ז מתנוצץ הפנים ומאירות כ״כ עד שיוכל להתראות פנים בפנים דהיינו שאחר יוכל לראות פניו בפנים שלו כמו במראה ולהתחרט ולשוב בתשובה (ל״ק יט־ט) (עיין לב ג).\n\nד פנים בפנים, היינו בשעת מתן תורה היו ישראל בבחי׳ אנפץ נהירין והיו יכולים לקבל פנים דקדושה וזה פנים בפנים שפנים דקדושה היה בתוך פניהם וזה דיבר ה׳ עמכם שהדיבור היה מדבר עם כ״א ויוצא מכ״א מישראל מאחר שנכלל בתוכו פנים דקדושה אך מי שהוא עזות פנים אין לו פנים דקדושה (ל״ק קנג) (ר׳ נדרים כ׳ כל).\n\nכח ואתה פה עמוד עמדי, בשביל זה משה רבינו לפי שהוא כלל של התגלות התורה שהוא בחי׳ דעת\n\nוהוא כלליות התורה בחי׳ ע׳ פנים לתורה כנגד הע׳ לשון שרע הכולל שלהם היא תאוות ניאוף ע״כ היה צריך לפרוש א״ע מכל וכל כי את זה לעומת זה וכו׳ (ל״ק לו־ב} (ראה משה רבינו ה).\n\nו\n\nד שמע ישראל וכו/ כי תיקון של הרהורי זנות שבא לאדם שיאמר שמע וברוך שם ואם הוא רגיל בהרהור של התאוה הכללית אזי צריך ג״כ להוריד דמעות בשעת קבלת עומ״ש ובזה יוצאין לחוץ המותרות היינו תאוות ניאוף וכולל נשמתו במלכות שמים (ל״ק לו־ד).\n\nה בכל מאדך, עיקר אמונה הוא בממון דהיינו כשמשבר תאוות ממון וחביב אצלו כל מצוה עד שאין מרגיש בהפסד ממון אבל אם אינו רוצה להפסיד ממון בשביל המצוה אין זה שלימות אמונה ונקראת צדק (ל״ק כג־ד) (ראה תהלים קי״ט צוית צדק).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "ה ואהבת וכו' בכל לבבך (ר׳ ברכות נ״ד ואהבת) (קל׳׳ק סב־ב).\n\nה ואהבת וכו׳ (ר׳ יומא פ״ו ואהבת) (ל״ק צג).\n\nה ובכל מאדך, מי שאינו להוט ונבהל להון ואיננו נושא ונותן יותר מכפי ממונו ואינו לוה מאחרים לעשות מו״מ גדול והו מקיים ובכל מאדך גם כשנותנין חומש לצדקה מממונו הוא מקיים ובכל מאדך (ש״ה רפט).\n\nכה וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה׳ אלקינו כאשר צרנו היינו כשיהיה לנו בחי׳ אמת היינו לשמור ולעשות כל המצות לפני ה׳\n\n.לבדו בכל הדקדוקים כמו שעושה בפני בנ״א וזה לפני ה׳ אלקינו כאשר צונו היינו בכל הדקדוקים כאשר צונו השי״ת ואז וצדקה תהיה לנו לנו דייקא שנמשיך לעצמנו כל הצדקות כי דרך הצדקה למשוך לאמת כי יש צדקות שרשעים נותנין ומחמת שהם רחוקים מאמת הצדקה רחוקה מהם נמצא כשזה איש האמת מושך לעצמו הצדקות אזי אין להם כח הצדקה ועי״ז הוא מבטל המחשבות של כפירות (ל״ק רנא) (ר׳ מלאכי ג׳ וזרחה).\n\nז\n\nו עם סגולה, כמו סגולה שעושין לרפואה אע׳׳פ שאין הטבע מחייב הרפואה אעפ״כ זה הדבר מסוגל לרפואה וזה למעלה מהטבע שאין שכל אנושי מבין זה כמו כן השי״ת לקח אותנו לעם סגולתו אף שאין מבינים איך לקח עם מתוך עמים נמצא שזה למעלה משכל אנושי בחי׳ מקיפין וכן כל אחד יש לו לפי\n\nבחינתו פנימי ומקיף וכשמחדש בתורה ומכניס המקיף לפנים שמבין הסגולה והיושר שיגלה הסגולה לעם סגולה להטיב מטובו לאחרים (ל״ק כא־י).\n\nזלא מרובכם וכו׳ (ר׳ חולין פ״ט לא) (ל״ק ע׳).\n\nיומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ומשלם לשון",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "שלימות שנשלם להרשע מה שהי׳ חסר לו אל פניו זה אריכת הרוח אך הוא להאבידו כי לבסוף נאבד (ל״ק ח־ג).\n\nי ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, פניו זה בחי׳ אמת שעי״ז משלם לשונאיו ומאבידן מן העולם כי הפנים שהוא בחי׳ האמת של השי״ת אינו יכול לסבול את הרשעים וכשנתגלה בחי׳ הפנים דהיינו האמת אזי הוא מפלת הרשעים ועי״ז יהיה מפלתם לעתיד כי אז יתגלה האמת (ל״ק סו־ג : )(ר׳ ז׳ תשא קפח שפת).\n\nעקב\n\nז\n\nיב והיה עקב תשמעון אח המשפטים האלה עקב בחי׳ רגלין והם המוכיחים ולהם מגלין הדינים ומבחי׳ הרגלין תשמעון את הדינים והם מוכיחים בזה את הדור (ל׳׳ק כבײא).\n\nיב והיה עקב תשמעק והיה לשון שמחה עקב הם הרגלין היינו לזכות לשמחה עד שהעקביים שהם הרגלין ישמעו השמחה זה זוכין ע״י את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם1 שתשמרו לעשות בעצמיכם המשפטים והדינים שעי״ז נתבטל הדין שלמעלה (ל״ק קסט).\n\nיב ושמר ה׳ לך את הברית, כי כשתזכה לשמחה אזי השי״ח בעצמו יהי׳ בעזרך לשמור את הברית קודש כי עיקר פגם הברית הוא ע״י עצבות כידוע וכ״כ עיקר שמירת ברית זוכין ע״י שמחה (ל״ק קסט).\n\nיז כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה, מה שגלינו מארצנו ועדיין לא חזרנו זה רק מחמת שרודפין אחר הכבוד והגדלות בחי׳ ע״ ז ולא מחמת שהעכו״ם הם רבים (ל״ק יא־ז).\n\nח\n\nג ויענך וירעיבך (ר׳ יומא ע״ד ויענך)) (ל״ק ן עו).",
      "en": ""
    }
  ]
}