Hilchasa Kinachamani · Prophets & Writings Index (94)

יהושע א ח לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, שלא יתגשמו ויתחשכו מפיך בחי׳ וימש חשך (שמות י׳) כי כשהתורה בא לתוך פה פגום לא די שאין דיבורי התורה מאירים לו כ״א גם התורה בעצמה נתגשם מפיו היינו ע״י גדלות עי״ז אין יכולץ לפתוח פה (ל״ק יא־ב). ח לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפוס כל התורה כולה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום אך מי שמגשם דברי תורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שיעור כמה הוא יכול לתפוס בשכלו וזה לא ימוש מלשון ממשות כלומר הזהר שלא תהיה ממשות וגשמיות בדברי תורה מפיך כלומר מחמת פיך שיוצא מאתך יהיה לה ממשות (ל״ק קי) (ר׳ זכרון י). ב יג וזה כשבקשה רחב סימנא דחיי כמ״ש והחייתם את אבי ואמי אמרה ונתתם לי אוח אמת, כי האמת בחי׳ חיים ואמרו לה את תקות חוט השני תקשרי לך תקוה בחי׳ אמונה כי עליה עומדים כל המדות וחוט השני זה בחי׳ זריחת אור הפנים בחי׳ חיים (ל״ק כג־ג). יד עתה באתי, וזה בחי׳ שאחר הסתלקות משה בא שר צבא ה׳ ואמר עתה באתי הסתלקות משה זה בחי׳ הסתלקות הדעת בחי׳ שינה שאז הדעת מסתלק ואין נשאר רק הרשימו אזי הוא בבחי׳ ויאמר וכו׳ שר צבא ה׳ דהיינו מלאך עתה באתי כי אז נשאר הרשימו בבחי׳ מלאך בחי׳ חלום ע״י מלאך (ל״ ת ה־ט). שופטים ד

ה והיא יושבת תחת תומר (ר׳ מגילה י״ד וה 1 יא)(ל״ק רסט). כד ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה, כי בעת שכבשו ישראל את סיסרא היה מחמת שישראל עשו תשובה ועשו מצות בשמחה עי״ ז עלו הרגלין בבחי׳ ידים בחי׳ ותלך יד וכו׳ (ל״ק כד מי הנחל). ט טו ואין איש מאסף אותם וכו׳ ואז הי׳ כל הענץ פלגש בגבעה, עיר שאין בה הכנסת אורחים באים לידי גילוי עריות וע״י גילוי עריות בא עליהם הריגה (ס״ה הכנסת אורחים). שמואל א יג וחנה מדברת על לבה עיקר היראה היא בלב וע״י היראה זכתה לתפילה (ל״ ק יד־ח). ב, , ח כי לה׳ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, צדיקי הדור הם בחי׳ קדשי קדשים אבן שחיה שעליהם נשתת

העולם וע״י בחי׳ אבן שתיה בחי׳ אבני יעקב שנכללו כולם בתוך אבן שתיה כי הנפשות הם בחי׳ אבנים וכולם באים ונכללים בתוך צדיק הדור ועי״ ז נמתקים כל הצמצומים (ל״ק סא־ז) (ר׳ איוב ל״א הן תוי). ח וכסא כבוד ינחילם כי לה׳ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, הצדיק שאוחז בבחי׳ כסא הכבוד בבחי׳ שרשי הנשמות הוא ג״ כ בחי׳ מקומו של עולם בחי׳ וישת עליהם תבל וע״כ הוא יכול לעשות ר׳׳ה ולדון את הכל לכף זכות (ל״ת א־יד). ט רגלי חסידיו ישמור (ר׳ ז׳ וירא קי״ב רגלי) (ל״ק סט). ט ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו, כשנופל לרע עין של התנשאות שעינו צרה בהתנשאות של חבירו צריך להכניע בשרשו היינו בשורש המלכות שהיא בחי׳ משיח בחי׳ דוד (ל״ק נד־ד). י ויתן עוז למלכו, היינו כשיתן עוז והארה למדת מלכות אזי וירם קרן משיחו כי כל אחד יתקן בחי׳ משיח שלו וילך ממדריגה אל מדריגה מעט מעט עד שיתקן הארת פרצוף מלכות כשלימות וזה בחי׳ משיח (ל״ק עח). לה ובניתי לו בית נאמן, כי האמונה בחי׳ מלכות ועיקר קיומו ע״י שימשיך אמונה לתוך ברכת השכל (ל״ק כד־ו) (ראה משלי כ״ח איש). ח ג ויטו אחרי הבצע, ביומוי דשמואל שנפלו ראשי הדור אל הממון ע״ כ תיכף פגמו במלכות דקדושה כ״ש כי אותי מאסו ממלוך עליהם כי זה תלוי בזה כי שונא בצע הוא בחי׳ מלכות (ל״ק ל־ד) (ראה תיקון ע, שערא אוכמא) (ראה ד״ה־א כ״ט וישב). טו כט וגם נצח ישראל לא ישקר כי זה ידוע שמדת הנצחון אינה סובלת האמת כי אף אס יראה לעינים דבר אמת ידחה אותו מחמת נצחון אך לא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה כי הקב״ה אף בהנצחון הוא אמת ואינו משקר ח״ו וזה וגם נצח וכו׳ (ל״ק קכב).

כט וגם נצח ישראל לא ישקר, מי ששומר את עצמו משקר הוא מנצח תמיד (ס״ה אמת). לג וישסף שמואל את אגג, פי׳ רש״י וישסף חתכו לד׳ כי אגג הוא כלליות ארבע מלכיות דס״א וחתך והבדיל את הדלת שהיא מלכות דק׳ מאגג שהוא מלכות דס״א וזה ויש׳ס׳ף׳ ר״ ת ש׳בועות ס׳וכות פ׳סח כי עיקר חיותה מאור הפנים שבשלש רגלים (ל״ה ל־ו) (ראה שמואל־ב י״א ויהי לעת). טז ב ואמרתי לזבוח לד׳ באתי, מותר לשנות כדי להציל עצמו (ס״ה אמת). ז אדם יראה לעינים, ע״י יראה לעינים היינו היראה התחתונה כי ע״י שירא מחיה או משר נזכר ובא ליראת ה׳ עי״ז נעשה בחי׳ אדם היינו שנמשכין השפעות ע״י בחי׳ א״ד שהוא בחי׳ יראה זו והמ״ם הוא הכלי לקבל השפע שנעשה ע״י השתוקקות ונסיעה להצדיק, וה׳ יראה ללבב שע״י יראה ללבב שהוא בחי׳ יראה עליונה שהיא באה מהשכלת הלב ברוממותו ית׳ עי״ז נשלם שם ה׳ (ל״ק קפה) (ר׳ תהלים פ״ד ילכו). יב יפה עינים וטוב רואי, הנאמר בדוד שהוא משיח כי כשנופל לרע עין של התנשאות שעינו צרה בהתנשאות חבירו צריך להכניע בשורש ההתנשאות בחי׳ מלכות בחי׳ יפה עינים וכו׳ (ל״ק נד־ד). יד ובעתתו רוח רעה, כי יש עצבות רוח רוח נכאה רוח רעה ויש רוח טובה והוא בחי׳ רוח נבואה רוה״ק אך כשהוא מעורב טוב ורע אינו יכול לקבל נבואות אמת (ל״ק נד־ו) וע״כ כתיב בשאול (יט, כד) ויתנבא וכו׳ ויפול ערום ופרש״י לשון משוגע, כי היה מעורב ברוח שטות עצבות רוח וזה שמנגן ביד על הכלי הוא מקבץ ומלקט ביד הרוח טובה רוח נבואה שהוא היפך עצבות רוח כי צריך לעלות ולירד בידו על הכלי שמנגן כדי לכוון לבנות השמחה כשלימות וכשהנביא שומע זה הניגון אזי מקבל ממנו רוח נבואה (ל״ק נד־ו). טז ויודע נגן, כי הנגינה היא בנין המלכות לכך ראוי הוא למלכות (ל״ק ג׳). טז ונגן בידו וטוב לך, וטוב לך דייקא, שמלקט ומצרף הטוב מתוך הרע, זה שמנגן ביד על הכלי הוא מקבץ ומלקט ביד את הרוח טובה רוח נבואה מתוך עצבות רוח וצריך להיות יודע נגן שידע ללקט ולמצוא חלקי הרוח אחת לאחת כדי לבנות הניגון היינו השמחה כי צריך לעלות ולירד בידו על הכלי שמנגן כדי לכוין לבנות השמחה בשלימות וכשהנביא שומע זה הניגון אזי מקבל ממנו רוח נבואה (ל״ק נד־ו) (ר׳ עצבות ה). יח וה׳ עמו (ר׳ סנהדרין צ״ג וה׳) (ל״ת ב־ב). יז

א וזה בחי׳ מלחמת דוד וגלית וע״כ חרף מערכות אלקיס חיים כי היה רוצה להראות שהכל ע״י מערכת השמים כפי חיוב הטבע ח״ ו ודוד היה איש חיל ועמד כנגדו ואמר שכבר היה לו מעשה כזו, ובא הארי והדוב דהיינו חיות רעות שהם חכמי הטבע ונשא זה מהעדר דהיינו שכפר שהשי״ת ברא הכל ברצונו אחר העדר הגמור רק שהכל ע״ם חיוב הטבע ח״ ו ויצאתי אחריו והכיתיו היינו שהייתי מתגבר עליו והכנעתי והשפלתי אותו ויקם עלי היינו שאח״ : התגבר עוד כנגדי והחזקתי בזקנו היינו שהבנת׳ שכל יניקתו ע״י מצח הנחש שיונק מזקני הדור שאינם כראוי וע״כ החזקתי בזקנו שהחזקתי בשורש יניקתו בזקני הדור והכיתיו והמיתיו ע הכנעתי והשפלתי את חכמי הטבע ע״י שהחזקתי בזקנו בשורש יניקתם וע״כ והיה הפלשתי כאחד מהם כי הוא ג״כ בחי׳ זו ממש שכל כחו ממצח הנחש בחי׳ ומצחת נחשת וע״כ גם הוא כמותם ואוכל להכניעו וזה שכתוב ותטבע האבן במצחו היינו במצח הנחש שהכניעו ע״י בחי׳ (משלי י״א) אבץ שלימה רצונו בחי' רצון וזה בחי׳ שהזהיר ישי את דוד בלכתו לשם ואת ערובתם תקח זה בחי׳ עורב בחי׳ צדקה כי ע״י צדקה הוא מוציא החיות של מצח הנחש שיונק מזקני הדור (ל״ת ד־יא) (ר׳ צדקה נא) (וכל הענינים השייכים לתורה הזאת ותבין). ו ומצחת נחשת על רגליו, הנאמר בגלית היינו בחי׳ מצח הנחש כי גלית היה כופר והיה רוצה להראות שכל הסיבות הכל עפ״י הטבע ח״ו וזה רגליו בחי׳ סיבות (ל״ת ד־ז) (ר׳ טבע כ). כ מא עד דוד הגדיל, וזה מה שנאמר בדוד בעת שבכה על צערו עד דוד הגדיל שהגיע בכייתו לבחי׳ השגחה כי הראות הולך אחר הבכי וע״י השגחה ניצולים מכל מיני צער ויסורין (ל״ק מ : ) (ר׳ בכיה ד). כא ז לחם חם ביום הלקחו, כי היה בו מעשה נסים שהי׳ חם כמו שנאפה עכשיו למעלה מדרך הטבע וע״י אמונה ושמירת הברית פרנסתו בבחי׳ לחם הפנים וכולם טורחים בשביל פרנסתו (ל״ק לא־ט) (פל״ח לא־ט) (ראה תהלים ק״י שב לימיני). ח ושם איש מעבדי שאול נעצר לפני ה׳ ושמו דואג ופרש׳׳י עוצר עצמו וכו׳ לעסוק בתורה כי לימודו היה מבחי׳ עצירות בחי׳ מותרות כי הפוגם באמונת חכמים נידון ביגיעת בשר היינו במותרות עי״ז לא היה מוציא מלימודו משפטי אמת וע״כ היה דן שאין דוד ראוי לבוא בקהל אשר תקוות כל קהל ישראל הוא ע״י דוד משיח ה׳(ל״ק סא־א ובפל״ח) (ר׳ עירובין כ״א הלועג). כד טז הקולך זה בני דוד, מקולו של אדם יכולין לידע את בחי׳ המלכות שלו וע״ב שאל את דוד הקולך זה בני דוד שתמה שאול על קולו כי הבין שהוא קול של מלך ממש וע״כ רצה שאול לשאת את קולו אבל לא היה יכול וזה וישא שאול את קולו ויבך כי היה הקול נבכה קול נמוך של בכי׳ ע״כ אמר אז שאול אל דוד ידעתי כי מלך תמלוך כי ידע זה ע״י הקול (ל״ק ל־ח).

כ וקמה בידך ממלכת ישראל מלכות בחי׳ אמונה שימשיך אמונה לתוך ברכת הידים כי אין לסמוך על השכל בעצמו (ל״ק כד־ו) (ראה אמונה טז). כה כח כי עשה יעשה ה׳ לאדוני בית, וזה שאמרה אביגיל לדוד בעת שחלק עליו נבל ודבר עליו סרה ועתה וכו׳ היינו ע״י זה מחלוקת יעשה לך ה׳ בית (ר׳ משלי ח׳ להנחיל) (ש״ה צו). לז רמת לבו בקרבו, וע׳׳כ נבל שהיה רע עין מת לבו בקרבו כי רע עין ומיתת הלב הם בחי׳ אחת (ל״ק נד־ד) (ר׳ עין רעה א). שמואל ב א כו נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים, הסימן על זה אם הוא מקושר להצדיק הוא אם יש לו שפלות ועיקר התקשרות הוא אהבה שיאהב את הצדיק אהבה שליסה ואהבתו את הצדיק יהי׳ יותר מאהבת נשים (ל״ק קלה). כו ויקונן דוד וכו׳ נפלאת אהבתך מאהבת נשים, ע״י שמקונן על מיתת הצדיקים עי״ז משבר את עצמו מאהבת נשים (ס״ה ניאוף). יא א ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים, תשובת השנה הם השלש רגלים שהם ימי דין ימי תשובה ואז עת צאת המלכים שמוציאין המלכות דקדושה מגליות הד׳ מלכיות ומעלין אותה אל אור הפנים המאיר בשלש רגלים ע״ י שמחת המצות שמקיימין כל השנה (ל״ק ל־ו) (ראה שלש רגלים א).

יב ה חי ה׳ וכו׳ ואת הכבשה וכו/ בשם הבעש״ט זצ״ל כי קודם כל גזר דין שבעולם ח״ו מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין ח״ו שואלין אם הוא מסכים היינו ששואלין אותו על כיוצא בו והוא פוסק הדין ואז נגמר הדין כעין שמצינו בדוד בבוא אליו נתן הנביא וסיפר לו מעשה האורח ענה ואמר חי ה׳ אזי נפסק הדין על דוד כאשר יצא מפיו (ל״ק קיג) (ר׳ אבות ג׳ ונפרעין). ט ואת אשתו לקחת לך לאשה ואותו הרגת, הבא על אשת איש סוף שבא לידי שפיכת דמים (ס״ה ניאוף). יג לט ותכל נפש דוד כחי׳ תכלת דאכלי כלא ושצי כלא כי ע״י התגלות מלכות דקדושה יתבטל מלכות דסט״א אבל ישראל הדבקים בה חיים וקיימים (ל״ק מט־ז) (ר׳ ר״ה כ״ה דוד). טז יב אולי יראה ה׳ בעיני, כי דהמע״ה ברח אז ממלכותו מפני אבשלום וקלל אותו שמעי בן גרא ע״ב אמר בעיני דייקא כי מי שרואה שנופל לרע עין אם אינו מרגיש בעצמו שיוכל לעמוד בזה להנצל ממנו צריך לברוח אבל מי שיכול לתקן צריך לתקן וע׳׳כ דוד שהיה טוב עין תקן הרע עין בשרשו (ל״ק נד־ד) (ר׳ עין רעה א). יח יד ויקח שלשה שבטים ויתקעם בלב אבשלום, ע״י רע עין בא שכחה ואינו זוכר את תכליתו שהיא לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי ומת לבו בקרבו ואבשלום שהיה עינו רעה במלכות אביו עי״ז נאמר בו מיתת הלב וע״כ לא הניח בן זכר כי פגם בזכרון ע ״י רע עין (ל״ ק נד־ד),

כא א אשר המית את הגבעונים, מי שמקפח פרנסה לאחד כאילו הרגו (ס״ ה ממון). כג א הוקם על (ר׳ מו״ק ט״ז הוקם) (ל״ק מט־ו). א נאום הגבר הוקם על (ר׳ מו״ק ט״ז נאום) (ל״ת עג). ג צדיק מושל יראת אלקים (ראה מועד קטן ט״ז צדיק) (קל״ק לד־א). ג צדיק מושל יראת אלקים, מה שהצדיק מנהיג את העולם הוא מחמת יראה שכתובו (ס״ה צדיק). מלבים א ג ט ונתת לעבדך לב שומע, עבודה שבלב זו תפלה היינו ביטול ודביקות לא״ס בחי׳ נשמע כי שמועה תליא בלבא (ל״ק כב־ט) (ראה משפטים כ״ד נעשה ונשמע).

כו גוורו גם לי גם לך לא וכו׳, כי קישוי לילד הוא ע״י שיש קליפה שהיא אומרת גזורו גם וכו׳ כי אינו רוצה שיצא לאויר העולם וכנגד זה יש מג תיבות בהמזמור (תהלים ק׳) מזמור לתודה כנגד בחי׳ גם הנ״ל כי המזמור הזה הוא סגולה למקשה לילד (ל״ת ב־ו) (ר׳ תהלים ק׳ מזמור). כח ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט, כל המשפטים הן מן המוח והמוח לפי המזון וכשהגוף נקי אזי המוח ברור ואזי יכול להוציא משפטי אמת הנהגות ישרות אבל כשנידון במותרות ע״י פגם אמונת חכמים אזי עולים עשנים סרוחים אל המוח ומבלבלין דעתו ואזי אינו יכול להוציא משפטי אמת (ל״ק סא־א). ה י ותרב חכמת שלמה, השכל היא הנשמה וכשמקדש שכלו ומשתמש בו בהתבוננות עבודת הש״י אזי שכלו הולך וגדול כמ״ש ותרב וכו׳ וכשמכניס בתוך שכלו מחשבות וחכמות חיצוניות נתמעט קדושת שכלו ומחסר מקום הקדושה וע״ז השכל החיצוני מתחברים כל המדות רעות (ל״ק לה־א) (ראה סנהדרין כ״א כשנשא שלמה). י ותרב חכמת שלמה ותרגומו ואתרביאת סיהרא דהיינו שנתמלא פגימת הלבנה ואזי נמתקין כל הדינים ונתכפרין כל העוונות כמובא בזוהר שעיקר המתקת הדינים ומילוי פגימת הלבנה ותיקון כל העולמות הכל הוא ע״י שנתחבר עולם התחתון בעולם העליון שהם בחי׳ חכמה תתאה וחכמה עילאה וכל זה ע״י הצדיק שמקשר חכמה תתאה בחכמה עילאה (ל״ ת צא) (ר׳ יתרו כ׳ וידבר). יא ויחכם מכל אדם (שם) ותרב חכמת שלמה וכו׳ שלמה זכה להשכל התחתון שהיא בחי׳ מלכות ע״י שהיה שונא בצע כי שונא בצע והשכל התחתון שניהם בחי׳ מלכות וע״כ ביומי אין הכסף נחשב (ל׳׳ק ל־ד) (ראה שמואל־א ח׳ ויטו). יא ויחכם מכל אדם, וכן שלמה המע״ה שנשא בת פרעה ונשים נכריות רבות בוודאי לא יעלה על הדעת שהיה מהיצה״ר הגשמי כי היה חכם אמת וכבר מונח כלל בידינו שמי שהוא חכם אמת קצת אינו נחשב אצלו זאת התאוה לשום נסיון ועיקר הנסיון לנצח היצה״ר שלמעלה שהוא מלאך הקדוש בחי׳ גבורות ודינים וכן מה שפגם שלמה לא היה רק בבחי׳ זו בחי׳ המתקת הגבורות (ל״ק עב) ור׳ ניאוף טז). יב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, שלמה זכה להאלפין ומשלים בקדושה אבל ת״ח ש״י מקבלין דרך הקליפות וכל דיבורם דרך משל וטעמים נפלאים ותורתם אין לה כח להדריך את האדם בדרך הטוב (ל״ק כח־א) (ראה ת״ח ש״י ג) (ישעי׳ ז׳ המעט). יג איזוב היוצא בקיר, איזוב הם הקטני קומה בעלי שכל ששכלם יותר ממעשיהם הטובים הלב אינו יכול להצפין כח השכל בתוכו כי עיקר והידוק הלב הוא ע״י מעשים טובים ומחמת זה השכל מחטיאים ביותר וזה היוצא בקיר היינו שהשכל יוצא דרך קירות הלב (ל״ק נה־ו) (ר׳ תהלים קי״ט בלבי).

ח ב ירח האיתנים, חדש תשרי נקרא ירח האיתנים מלשון תקיפות ועזות כי אז צועקין ישראל קולות וקול שופר שזה בחי׳ עזות וע״כ בתשרי שמחת ישראל כי עזות הוא ע״י שמחה כי חדות ה׳ היא מעוזכם ומקרא זה נאמר על ר״ה (ל״ק כב־יא). כז הנה השמים ושמי השמים וכו׳ (ר׳ ביהמ״ק ב) (ל״ת א ־יד). יז ד ואת העורבים צויתי לכלכלך, זה בחי׳ צדקה כי בתחילה כשמתחילין להתנדב לצדקה אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו ולהפכו לרחמנות וזה בחי׳ ואת העורבים וכו׳ כי העורב הוא בטבעו אכזרי ונתהפך לרחמנות לכלכל את אליהו כמו כן צריכין בצדקה (ל״ ת ד־א) (ר׳ צדקה מד), יח באת אלי להזכיר את עוני כשנתעורר קול דקדושה נתעורר כנגדו קול דסט״א שהיא קול העוונות וזה פי׳ הפ׳ כל זמן שלא היה שם אליהו ולא היתה הקדושה גוברת כ״ כ היו העונות שלה נחים אך ע״י שנתעורר שם קדושת אליהו היו נתעוררים עוונותיה לקטרג עליה (ל״ק כב־ז). כב לח והזונות רחצו (ר׳ סנהדרין ל״ט והזונות) (ל״ת עב). מלכים ב ב

י ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, פי שנים היינו לה״ק בחי׳ שנים מקרא ואחד תרגום כי ע״י שהעלה הטוב שבתרגום ניצול ממקרה שהיא בחי׳ תרגום תרדמה וע״כ נקרא איש קדוש (ל״ק יט־ה) (עיין ברכות י׳ איש קדוש). י ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ויאמר וכו׳ אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן וכו׳, דע שאפשר שיהיה התלמיד גדול מהרב דהיינו שיהיה לו פי שנים כרבו ואעפ״כ הכל יהיה בכחו של רבו וזה ברוחך דייקא שע״י בחי׳ הרוח עצמו של אליהו רבו יהיה לו פי שנים ובלבד כשהם מקושרים בו היטב כענפים באילן עד שהם מרגישים כל העליות והירידות שיש לרבם אפילו בשעה שאינם אצלו וזה אם תראה אותי לוקח מאתך דהיינו שמאתך ומעצמך תרגיש ההסתלקות אז תזכה לפי שנים (ל״ק סו־א) (ר׳ צדיק ותלמידיו טו). י ויהי נא וכו׳, אע״פ שזה המקרא נאמר על התלמיד אעפ״כ בודאי גם הצדיק בעצמו זוכה אז לבחי׳ פי שנים בבחי׳ גבוה ונשגבה מאד כי הוא עולה ונסתלק למדריגה גבוה שהוא בחי׳ פי שנים ממש נגד המדריגה שבתחילה רק שגם התלמיד מקבל איזה הארת פי שנים נגד רוח רבו שבתחלה אבל עיקר פי שנים זוכה רבו כשלימות ועי״ז ממשיך תיקונים נפלאים לכל המקורבים אליו (ל״ה הכשר כלים ד׳ אות כ׳ ע״פ התו׳ סו בל״ק). ג טו והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳, ע״י שמנגן ביד על הכלי זמר זה שיודע נגן עי״ ז מברר הרוח טובה מן החח רעה שזה בחי׳ רוח נבואה וכל זה הוא בחי׳ הכנעת המדמה שרוצה לבלבל את הרוח טובה והוא נכנע ונתבטל ע״י השמחה הבאה מהמנגן ביד וע״כ אין יכולין לקבל רוח נבואה כ״א ע״י שמחה (ל״ק נד־ו) (ר׳ רוח הקודש ד). טו קחו לי מנגן, וזה בחי׳ כלי ומר שמנגנין ביד שעי״ז שורה הנבואה על הנביאים כי הכלי הוא התאספות הרוח והוא מעורב טוב ורע כי יש עצבות רוח רוח רעה ויש רוח טובה רוח נבואה אך כשהוא מעורב טוב ורע אינו יכול לקבל נבואות אמת וזה שמנגן ביד על הכלי הוא מקבץ את הרוח טובה מתוך עצבות רוח וכשהנביא שומע זה הניגון מהיודע נגן אזי מקבל ממנו רוח נבואה (ל״ק נד־ו) (ר׳ נגינה יא). ר ט איש קדוש עובר עלינו תמיד (ראה ברכות י׳ איש) (ל״ק יט־ה). לה וילך אחת הנה ואחת הנה, ע״י מה שהאדם נע ונד בתוך ביתו יכול להחיות מתים ולהמתיק הדינים (ל״ק צב).

ח ד ספרה נא לי את הגדולות (ר׳ מגילה כ״ז ספרה) (ל״ק ת). ישעי׳ א יג חודש ושבת קרוא מקרא לא אוכל און ועצרה, מי שאינו יכול ללמוד כי אין לו פנאי ולומד בשבת ור״ח בזה הוא מעציר את רוח הטומאה (ס״ה לימוד). טו ידיכם דמים מלאו עיקר ע״ז אין לה כח אלא ע״י שמקבלת מידים וע״ז מטמאה כנדה ותיקונו הוא ג״כ רק ע״י בחי׳ הידים שהיא האמונה (ל״ק כב־ב) (ר׳ שבת פ״ב מנין). יז למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ, שהפסוק מזהיר לעשות משפט ולחזק את הנגזל להציל עשוק מיד עושקו כדי להציל נפש בניו ובנותיו וזה למדו היטב שתעשו טובה להבנים שהם בחי׳ לימודי ה׳ כמו שכתוב (שם נ״ד) וכל בניך לימודי ה׳(ל׳׳ק סט) (ר׳ גזילה ב). יח אם יאדימו כתולע כצמר יהיו, ע״י פגם הברית גורמים דם נדה להשכינה וגורמין אפרשותא בין קוב״ה ושכינתי׳, וע״י תיקון הכללי מלבינין העונות והדמים של השס״ה גידין (ל״ק כט־ה)(ראה קהלת ט׳ בכל עת). סו צדק ילין בה, ופרש״י כי תמיד של שחר היה מכפר על עבירות של הלילה ותמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות של יום כי ישראל עם קדוש לפי גודל רוחניותם ודקותם אין יכולין לישא עליהם המשא של עוץ אפילו יום א׳ ע״כ אנו צריכין את הביהמ״ק שיכפר עלינו בכל יום ומעת אשר חרב בית מקדשינו אין אנו יכולין לנקות את עצמינו מן העוונות כי אץ מי שיכפר בעדינו ומשה רבינו ביקש סלח נא על חטא המרגלים כי ידע שבזה החטא תלוי חורבן הבית שהוא כולל כל החטאים וכשזכה לפעול בקשתו מזה נעשה חנוכת הבית היפך חורבן הבית (ל״ ת ז־יא) (ר׳ במדבר י״ד סלח). ב

ה אז יאמרו בגוים לכו ונלכה באור ה׳, עכשיו הכבוד בגלות כי עיקר הכבוד אצל העכו״ם ולעתיד לבא יתגלה כבודו מבין החשך (ל״ק יד־ב). כ ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו, כשנתבררו אותיות הדיבור ומתפלל בכוונה אזי הופך עצמו הדיבור ומלקט ניצוצות הקדושה מבין הקליפות ואז העכו״ם שיניקתם מהקליפות כשרואים שאין להם חיות אזי משליכין אמונתם ומדביקים את עצמם לאמונת ישראל (ל״ק סב־ד) (ר׳ תענית ח). ג י אמרו צדיק כי טוב אין טוב אלא צדיק (ר׳ יומא ל״ח וירא) (ל״ק נד*ב). טז ומשקרות עינים, כי השקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות (ר׳ שבת קנ״א ושבו) (ל״ק נא). ד ג והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, זה האיש המשתדל לקרב נפשות לעבודת השי״ת הוא בונה בחי׳ היכל הקודש היינו זה שבני אדם נשארים דבוקים ביראה שלימה על ידו עי״ז קדוש יאמר לו והיכל זה בחי' כבוד שע׳׳י שמקרבים לעבודת השי״ת אלו הרחוקים זה כבודו ית״ש (ל״ק נט־א) (ר׳ אהבה ויראה כז). ה יג גלה עמי מבלי דעת, ע״י ביטול תורה בא גלות (ל״ ק מ). ו

ב שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, ברית נקרא בלשון תרגום אמה והיא אמה בת ששה טפחים שהברית כלול מהם והוא בחי׳ שרפים וכו׳ שש כנפים כי ברית היא יסוד המדה הששית שכל המדות כלולות בה בשתים יכסה פניו הוא בחי׳ ב׳ טפחים בחי׳ מגלה טפח ומכסה טפח הנאמר בברית וכל הששה טפחים כלולים ומונחים בברית (קל״ק סג־א)(ר' יתרו כ׳ כי ששת). ב שרפים עומדים וכו׳ (ר׳ צדיק סט) (ל״ק סג). גמלא כל הארץ כבודו(ר׳ תפילה עג)(ק ן ל״ ק סב־ד). גמלא כל הארץ כבודו, כי האדם ע״י גשמיותו וע״י מעשיו הרעים עושה צל לעצמו שאין מגיע עליו אור השי״ת ומזה באים כל החסרונות אבל אם האדם מבטל עצמו עד שהוא בחי׳ אין אזי אינו עושה צל וזה מלא כל הארץ אם הוא מלא שאינו כלל מזה העולם אזי מקבל אור השי״ ת ועיקר אור השי״ת הוא הכבוד (ל״ק קעב)(ר׳ משלי ג׳ כבוד). ג מלא כל הארץ כבודו, כי יש דרי מעלה ויש דרי מטה וצריך הצדיק להראות לדרי מעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו ית׳ שזה בחי׳ השגה של מה בחי׳ מה חמית בחי׳ איה מקום כבודו ולהיפך צריך להראות לדרי מטה שאדרבא מלא כל הארץ כבודו ולגלות להם שה׳ עמם והם סמוכין אליו ית׳ (ל״ ת ז־ז). י ולבבו יבין ושב, עיקר התשובה תלוי בלב בחי׳ בינה ביתא עילאה וביתא תתאה היא בחי׳ מלכות היינו כשמצמצם ההתלהבות ומקדש מחשבתו וע״י שחושב מחשבות טובות איך יזכה לשוב להשי״ת עי״ז יזכה להשיג סתרי תורה (ל״ק מט־ו). ז יג המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם אלקים, ת״ח ש״י המקבליץ תורתן מהשידין דרך הקליפות אע״פ שכל דיבורם דרך משל ומליצה וטעמים נפלאים הם מייגעים האנשים הבאים לשמוע תורתן ואין משיגין שום תועלת כי תורתם אין לה כח להדריך בדרך הטוב ולא עוד כי תלאו גם אלקים כאילו לואה להקב״ה מלעזור לעובדים אותו ונופלים לכפירות ועי״ז את יראי השם לא יכבדו (ל״ק כח־א).

ח נןן חתום תורה בלימודי, כשהשי״ת גוזר גזר דין והדין הוא דין תורה ויש מוכיחי הדור שהם לימודי ה׳ שנותנין לו כביכול עצות והשי״ת מתייעץ עמהם אז אצלם חתום הדין ח, רה שלא יינקו ממנו החיצונים (ל״ק כב־א). ט יד זקן ונשוא פנים, ע״י זקן שבקדושה מתגבר הרצון שהוא בחי׳ נשוא פנים ונכנע מצח הנחש חכמת הטבע (ל״ת ד־ח) (ר׳ טבע כבא טז ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף, ע״י חנופה נעשית אשתו אלמנה ובניו יתומים ואין מרחם עליהם (ס״ה חנופהא טז כולו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה, ע״י חנופה בא לידי ניבול פה וה״ה להיפך (ס״ה חנופהא יא ג והריחו ביראת ה׳ יראת ה׳ היינו בתפלות כי משיח מורח ומרגיש בהתפילות את כל אחד כפי מה שהוא כי כל הערבובים של כ״א הם בתוך התפלה (ל״ק ל־ ז) (ראה תהלים ק״ו מי ימללא ג והריחו ביראת ה׳, ע״י תאוות אכילה ושתיה עי״ז מגדילין את בחי׳ עקב דסט״א ועי״ז נחלש עקב דקדושה שהיא בחי׳ ריח בחי׳ והריחו וכו׳ שהוא מזונא דנשמתא (ל״ת ח־א) (ר׳ ברכות מ״ג מניןא ה והי׳ צדק אזור מתניו ואמונה וכו׳ אמונה בא ע״י צדקה (ס״ה אמונהא ט כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים, פירוש בהשכל המשותף יהיו כולם שוים אך בעמקות החכמה יהיה כ״א לפי מדריגתו כמו המים למעלה הס שווים אך בעמקות הם מובדלים מאד (ל״ק כא־וא

ט לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה, כשהדעת שלם אזי אין כעס וכשהדעת אינו בישוב אזי יש כעס (ל״ק מגא ט כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים, כל הדברים יתבטלו לעתיד ולא ישאר רק בחי׳ תודה והודאה להודות ולהלל ולדעת אותו ית׳ כמ״ש כי מלאה וכו׳ שזה כל שעשוע עוה״ב (ל״ת ב־א). ט לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים, כי לעתיד יגדל הדעת ואז לא יהיה שום היזק ואכזריות כי עיקר הרחמים תלוי בדעת (ל״ת ח־בא ט לא ירעו ולא ישחיתו וכו׳ כי מלאה הארץ דעה, כשאתה עושה שום היזק ידוע להוי לך שפגמת בדעת (ס״ ה דעת). י וגר זאב עם כבש וכו׳ לא ירעו וכו׳ כי מלאה הארץ דעה את ה׳, לעתיד לבוא יתגלה אורייתא דעתיקא סתימאה אז יהיה שלום נפלא בעולם כי אזי יתגלה אהבה שבדעת (ל״ק לגיד) (ראה אהבה ויראה כב). יב? ב אבטח ולא אפחד, מי שיש לו בטחון אין לו שום פחד (ס״ה בטחון). יג כא ושעירים ירקדו שם, כי השערות יוצאין מן המוחין וכשהמוחין נקיים וזכים אזי נעשה גם מהרשימו של המוחין בשעת שינה בחי׳ מלאך בחי׳ חלום ע״י מלאך אבל כשאין המוחין נקיים וזכים אזי נעשה מבחי׳ שערות בחי׳ ושעירים ירקדו שם בחי׳ חלום ע״י שד (ל״ת ה־ט) (ר׳ בראשית א׳ נעשה).

יח א הוי ארץ צלצל כנפים, העכו״ם נקראים צל והם מכסים אור השמש כי אף שישראל עיקר עכ״ז העכו״ם מכסים עליהם כאילו כל העולם שלהם כי באמת הקב״ה מנהיג העולם ולעתיד יעביר אותם ואזי יתגלה אור השמש (ל״ק לא־בהש׳). יט יג נואלו שרי צוען, ע״י אולת היינו נפילת חכמתם נפלה מלכותם (ל״ק יח־ה). כא יא אלי קורא משעיר, (ראה ירושלמי תענית פ״ א אם יאמר לך אדם) (ל״ק לג־ב). כג יח לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, ע״י תיקון הברית שהוא בחי׳ בגדים לבנים עי״ז הפרנסה בניקל כי פרנסה שהיא בטדחא ובכבידות היא מחמת פגם הבגדים פגם הברית (ל״ק כט־ה). כד טז מכנף הארץ זמירות שמענו וכו׳ זה בחי׳ כנסי ציצית ששם הרוח חיים שהוא בחי׳ כבור של דוד שהי׳ מנגן ע״י רוח צפונית כי נגינה וזמירות נמשכין מהרוח חיים עי״ז מכניעין הרשעים בחי׳ לאחוז בכנפי הארץ וזהו צבי לצדיק פרש״י עתיד להיות מצבות קומה לצדיקים כי ע״י הרוח חיים מתגברים הצדיקים על הרשעים ואומר רזי לי רזי לי אוי לי פרש״י שני רזים רז פורעניות ורז ישועה כי הרוח של הרשע גדול בשעתו שמשם כל הצרות של ישראל וזהו בוגדים בגדו וכו׳ כי יניקת הרשעים מפגם הבגדים מפגם הד׳ יסודות אבל סוף כל סוף פחד ופחת וכו׳ כי הצדיקים גמורים מכניעין אותם ומשפילים רשעים עדי ארץ (ל״ק ח־ט),

טז מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק רזי לי רזי לי, מכנף הארץ בחי׳ מלאך מט״ט יחודא תתאה שבו מתלבש הקב״ה בששת ימי החול בחי' ששה סדרי משבה בחי׳ זיווג של חול צבי לצדיק רזי לי רזי לי בחי׳ קדושת הזיווג יש בו שני בחי׳ רזין יחודא תתאה ורזין דרזין היא בחי׳ יחודא עלאה בחי׳ זיווג משבת לשבת (ל״ק יא־ז). טז ובגד בוגדים בגדו, בשביל זה נקרא גזילה בחי׳ בגד כי ע״י גזילה נפגמין הבגדים בחי׳ פגם הברית (ל״ק כט־ט) (ראה סנהדרין צ״ד ובגד). טז מכנף הארץ זמירות שמענו, מכנף דייקא שהיא בחי׳ תכלת דאכלי כלא ושצי כלא ושם בחי׳ נעים זמירות ישראל כי ע״ י התגלות מלכות דקדושה בחי׳ דוד יתבטל מלכות דס״א (ל״ק מט־ז) (ר׳ ירמי׳ ל׳ כי). טז מכנף הארץ זמירות שמענו היינו שזמירות וניגונים יוצאים מכנף הארץ כי ע״י העשבים הגדילים בארץ וכל עשב אומר שירה נעשה ניגון וע״י שהרועה יודע הניגון עי״ז הוא נותן כח בהעשבים ואזי יש לבהמות לאכול (ל״ ת סג) (ר׳ שה״ש ב׳ הנצנים). כה א אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן, היינו ע״י בחי׳ נדר שהוא בחי׳ פלא נתתקן אמונת חכמים שעצתם מרחוק כי דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר שזה נמסר להם לדרוש התורה לכל חפציהם ומחוייבים אנחנו להאמין לכל דבריהם (ל״ק נז־ב) (ר׳ נדר א). א אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן, שע״י העצות גדילה האמונה ועצות הם בחי׳ עומק הלב היינו כשנתקלקל ונופל מאמונה עד שאין מועיל אפילו קול צעקה אזי צריכין לצעוק מן הלב לבד בלי קול רק מעומקא דלבא ועי״ז נתגלין העצות ומקבל רפואה להמכות המופלאות (ל״ת הב) (ר׳ דברים כ״ח והפלא). כו ד בטחו בה׳ עדי עד כי בי־ה ה׳ צור עולמים, כי בתורה ברא עולמים כי יו״ד הוא השכל של התורה וה׳ הוא אותיות של התורה שהוא חמשה חומשי תורה בחי׳ ה׳ מוצאות הפה והיינו בי־ה בתורה שהיא בחי׳ י־ה ברא כל העולמים (ל״ק קא).

יט הקיצו ורננו שוכני עפר, התפילה צריכה לבחי׳ עפר היינו שיקשר עצמו בכלל ובפרט עם נר״ן של שוכני עפר בפרט היינו חלקי נר״ן שלו שבאו כבר בגלגול ונתקן ובכלל היינו נר״ן של שוכני עפר אחרים לעורר אותם שיתפללו עמו (ל״ק נה־ה) (ר׳ חקת וזה בחי׳ עפר). יט הקיצו ורננו שוכני עפר, בי יש שוכני עפר שה□ בני אדם המונחים במדריגה התחתונה ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו ית׳ וצריך הצדיק לעוררם ולהקיצם בחי׳ הקיצו וכו׳ ולגלות להם שה׳ עמם והם סמוכים אליו ית׳ (ל״ ת ז־ז). יט הקיצו ורננו שוכני עפר (ר׳ סוטה ה׳ הקיצו) (ל״ת עב). יט כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, אשה שהיא מפלת תשא אצלה מי טל (ס״ ה מפלת). כח ה עטרת צבי לשאר עמו למי שמשים עצמו כשיריים ואז הרחמנות גובר עליהם ואזי מקבלין כבוד ושררה בעל כרחם (עיין תהלים ק״ג המעטריכי) (ל״ק יח־ ב). ז שגו ביאה פקו פליליה, ע״י פקו פליליה זה בחי׳ משפט שהרשע זוכה בדין עי״ז שגו בלאה עי״ז נחשך מאור עיניו ואין ארס שלו יכול להזיק (ל״ק נה־ג) (ר׳ תהלים ל״ז צופה). כ והמסכה צרה כהתכנם, ע״י טלטול מתקן את הטלטול שגרם כביכול למעלה ואזי מתקן החרון אף מן העולם ונמשך רחמנות בעולם (ל״ק מ ל״ע). כב אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם, ע״י ליצנות באים יסורים (ס״ה ליצנות). כט

יג בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, עיקר התפלה תלוי בלב שישים בל לבו עליה היינו שיחשוב מחשבות קדושות בלבו איך לעבוד השי״ ת בזה נעשה לבו חלל בקרבו ועי״ז זוכה למדות טובות ועי״ז נתגלה שהוא מקבל עליו עומ״ש שלימה (ל״ק מט־ב). יג בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממנו, היינו כשמתפללין בלא לב עי״ז נתרחק הנפש מן הכבוד כי כוונת הלב זה בחי׳ הנפש ואז יש עייפות אל הנפש וצריך להבריאה ע״י מים קרים (ל״ק סז־ח) (ר׳ משלי כ״ה מים). יג בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, כי הסתלקות החכמה מן הזקנים היינו בחי׳ זקן ששכח תלמודו זה נעשה ע״י מה שמתפללין בלא לב וע״כ ע״י שנותנין כבוד לזקן וכו׳ שעי״ז חוזר ונתגלה חכמתו נמצא שבזה בעצמו מתקן הפגם ואזי עי״ז בעצמו יוצאין מים קרים ומחיה את נפשו שהיתה עייפה ע״י פגם התפלה (ל״ק סז־ח) (ר״פ). יד הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ודרשו חז׳ל שזה נאמר על סילוקן של חכמים, כשאין לו אמונת חכמים זה בחי׳ הסתלקות החכמים בחי׳ פלא ותיקונו הפלאה של נדר, כי ע״י הנדר הוא עולה לשורש החכמים בחי׳ פליאות החכמה ויודע ומכיר מעלות החכמים ועי״ ז הוא שב ומאמין בהם (ל״ק נז־ב) (ר׳ אמונת חכמים ח). ל יב ותבטחו בעושק ונלוז וכו׳ ושברה כנבל יוצרים ולא ימצא במכיתתו חרס וכו׳, וזה בחי׳ שבירת כלי חרס ששובריץ בשעת התקשרות הזיווגים להורות שעכשיו שנעשה התקשרות שהוא בשביל הולדה שהוא בחי׳ בטחון עי״ז נתבטל ונשבר בחי׳ בטחון דם״ א ועל זה שוברין כלי חרס כי הבטחון דקדושה הוא להיפך מהבטחון דס׳׳א שהוא בבחי׳ שבירת כלי חרס וגם מרמזין להם שאם לא יתנהגו בקדושה ויבגדו ח״ו כבחי׳ הכטחון בבתי׳ הולדה אזי יהיו בבחי׳ שבירת כלי חרס שזה נעשה ע״י מבטח בוגד (ל״ק ס־ח) (ר׳ בטחון ג). כ ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, לעתיד יתגלה בחי׳ פנים כי עכשיו פני ה׳ מוסתר בדרך הטבע כאילו מתנהג ח״ו ע״י כומ״ז בעצמן אך לעתיד לבא יעביר אותם ואזי יתגלה אור השמש בחי׳ פנים (ל״ק לא־ט). כ והיו עיניך רואות את מוריך, מי ששומע דיבור מפי הצדיק האמת ובסרט כשרואה אותו אז הוא מקבל בחי׳ הפנים של הצדיק ובחי׳ שכלו ונשמתו (ל״ ק קצב) (ר׳ צדיק קכח). כ והיו עיניך רואות את מוריך, ובשביל זה צריך להסתכל בפני רבו בשעה שמקבל חכמתו כי החכמה היא בפנים וע״כ כשמסתכל בפני התלמיד יכול לידע מי הוא רבו (ל״ק רל).