Hilchasa Kinachamani · Prophets & Writings Index (96)

יט כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, אפילו אס האדם מונח ח״ו במקום שהוא אפילו במהומות המטונפים אעפי״כ ע״י הדיבור יכול להזכיר א ״ע בהש״י אפילו שם במקומות הנמוכים אפילו אם נפל למקום שנפל כי הדיבור אינו מניח אותו לשכוח את הש״י כי הדיבור זוכר ומזכיר אותו להתחזק בהש״י במקום שהוא (ל״ק עח). לג כה אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, עיקר מהלך הגלגלים היא ע״י התורה ואין שלימות להתורה אלא ע״ י אמונה ועיקר קיום האמונה הוא רק ע״י שמירת הברית (קל״ק לא־ב פל״ח). כה אופן ב. כי חוקות שמים וארץ היינו הגלגלים וכל הנהגת העולם הכל תלוי בשמירת הבריח קודש וכן כל הברכות וההשפעות שבאים מהם (קל״ק לא־ו). מד ו ולא יראו ולא הלכו בתורתי מי שאין בו יראה אינו הולך בדרך ה׳ (ס״ה יראה). מו יא לשוא הרביתי רפאות תעלה אין לך, ע״י שקרים אין לו רפואה אפילו בהרבה רפואות (ס״ה אמת). מח

יא שאנן מואב מנעוריו וכר ובגולה לא הלך ע״ כ עמד טעמו בו וכר (כשרז״ל מגילה יב) ע״י השעבוד וגלות הדעת מבולבל אבל בשבת הוא חירות ואין שעבוד אזי הדעת שלם (ל״ ת יז)(ר׳ איוב ד׳ הלא). מט לה הנני שובר את קשת עולם, ירמיה היה מתנבא בשוק העליון וחנניא בן עזור נביא שקר היה מתנבא בלשון זה ממש להיפך (סנהדרין פט) כמו כן מתנהג עכשיו כי יש צדיקים אמתיים גדולים במעלה ודרכם לדבר גדולות ונפלאות ונמצאים צבועים ושקרנים שמחדמים עצמן כקוף ומתפארין עצמן ג״כ באלו הלשונות כאלו אין שום דבר נמנע מהם והכל בידם (ל״ ת טו). נ כ ביום ההוא יבוקש עץ ישראל ואיננו, כי לעתיד יהיה כולו תשובה וע״י תשובה זדונות נעשין זכיות ויהי׳ נעשה מעבירות ישראל תורה כי יבקשו אחר עונות ישראל וזה ואיננו כי יהיו נכללין באין בא״ס ששם העונות נתהפכין לזכיות בחי׳ ירידה תכלית עליה (ל״ק כב־יא). לו חרב אל הבדים נואלו, מי שדובר כזבים נופל בחרב גם נעשה שוטה (ס״ה אמת). יחזקאל א ד ונוגה לו סביב, שהוא ראש המסבבין את הקדושה (ל״ק יט־ה) (ר׳ תהלים ק״מ ראש). יב אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכ י ו(ר׳ ת״ז י״ג כולהו) (ל״ ת ט).

יד והחיות רצוא ושוב, נפש זה בחי׳ רצון אלו ב״א הבאים עם רצונות וכיסופין לעבר׳ה לצדיק הדור עי״ז נעשה רצוא שהצדיק מעלה אלו הנפשות ושוב שהוא מוריד התגלות התורה (ל״ק יג־ג). יד והחיות רצוא ושוב והחיות היינו התורה שהיא החיים רצוא בחי׳ הבטה מעילא לתתא ושוב הכאת הראות בדבר הנראה ונחזר לעיניים בחי׳ השגחה שלימה אבל העכו״ם שרחוקים מהתורה ההשגחה עליהם בחצי ראות בחי׳ רצוא (ל״ק יג־ד). יר והחיות רצוא ושוב (ל״ק עט) (ר׳ תשובה לה). יד והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השידוך כי אלו הנשמות של הזיווג הם למעלה אחד אך למטה ההתקשרות בהעלם עד השידוך אך זה ההתגלות בעת התנאים הוא בחי׳ והחיות רצוא ושוב כי בשעת השידוך נתגלה ההתקשרות ותיכף ומיד נתעלם כי אח״כ נתרחקין כי עדיין היא אסורה עד החופה ובשביל זה שוברין כלי חרס כי כתיב כמראה הבזק פירוש כאור היוצא מן החרסין דהיינו ניצוץ שיוצא בשעה ששוברין כלי חרס שהוא רק לפי שעה זה מרמז על סוד והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק (ל״ק רסה). כ כי רוח החיה באופנים, כי האופנים נושאים החיות והחיות נושאים אותם בחי׳ נושא ונישא וע״כ נוהגין ליתן ברכה להשליח המביא משקה כי ב׳ר׳כ׳ה׳ ר״ת כ׳י ר׳וח ה׳חיה ב׳אופנים בחי׳ נושא ונישא כי הוא נושא את המשקה ועתה המשקה מנשא אותו (ל״ת סט). כו ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, כשאוכל בקדושה וביראת שמים ועושה מהפה קומת אדם עי״ז זוכה לעליה יותר גדולה שנתעלה בחי׳ קומת אדם ונעשה בחי׳ אדם העליץ בבחי׳ ועל וכו׳ אדם וכו׳ כי כשעושה מהפה בחי׳ קומת אדם אזי הוא בגדר מדבר אבל אח״כ זוכה שנתעלה הפה בבחי' אדם העליון בחי׳ אד׳ שפתי תפתח שבפתיחת פיו הוא בחי׳ אד׳ בחי׳ שכינה מדברת מתוך גרונו (ל״ ת עז) (ר׳ שמות ד׳ מי). רז ה זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים ירושלים בחי׳ לב והקליפות שוכנים סביב לב העליון ונכנעין ע״י שהחכם דורש ומכניע רשעתם של השומעים (ל״ק כ־ד) (עיין תהליס ק״י מטה). ה זאת ירושלים שמתיה בתוך המים וסביבותיה ארצות, ירושלים היא בחי׳ אמונה והיא שוכנת בתוך החיצונים וצריך להלביש האמונה שלא יינקו ממנה העכו״ם וע״י שעוסק במו״מ באמונה כמו רב ספרא אוי מלביש האמונה שלא יינקו ממנה (ל״ק לה־ז) (ראה אמונה כה). ה זאת ירושלים שמתיה בתוך המים, מחמת שהיכל הקודש נעשה מהנפשות אשר היו רחוקים עד הנה ויש קליפות רבות השוכנים סביבם בחי׳ זאת ירושלים וכר אפשר שיתאחזו ח״ו החיצונים ביצר מחשבות לבו של הכשר הזה עצה ע״ז שיזמין מלאכי לבו שהיא בחי׳ התלהבות הלב ואש הזאת שורף הקליפות מלהתאחז בו ואז גם היכל הקודש מקבל כח האש ושורף את הקליפות גם מלהתאחז בו (ל״ק נט־א) (ר׳ לב כד).

ה זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות ירושלים היא קריה נאמנה בחי׳ אמונה היא שוכנת בתוך מים כי דרך האמונה לשכץ תמיד אצל אלו הקדושות הנפולות וע״כ צריך לעשות מו״מ באמונה שע״י אמונה מעלין הניצוצות (ל״ק רם)(ר׳ מו״מ באמונה טו). ז ב קץ בא הקץ, היינו כשהקב״ה רוצה להביא קץ על העכו״ם שהם תחת המזל והטבע אזי ממשיך השגחה מקץ האחרון כי לעתיד בעת קץ יתבטל הטבע ולא יהיה רק השגחה לבד ואז יהיו ישראל למעלה כי ישראל הם למעלה מהטבע (ל״ק רנ)((ר׳ תפילה קה). יט וזהבם לנדה, אלו בנ״א הנופלים בתאוות ממון ורודפים אחר פרנסתם ביגיעות גדולות והם אוכלי לחם בעצבוץ הם בחי׳ ע״ז שמטמא כנרה (ל״ק כג־א). יט וזהבם לנדה, מי שאינו עושה מו״מ באמונה והוא משוקע בתאוות ממץ וגוזל את חבירו הוא מעורר וגורם דם נדה להשכינה בחי׳ פגם הברית היינו דם נדה ע״י הממון (ל״ק כט־ט). יג ט בכתב ישראל לא יכתבו ואל אדמת ישראל לא יבואו, היינו כשאין בחי׳ כתב ישראל שעל ידו נעשין גרים ואל אדמת ישראל לא יבואו היינו שאין זוכין לשלימות המזבח אכילה בכשרות (ל״ק ידו) (עיין אסתר ו׳ וימצא כתוב). ט והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וכו׳ (ר׳ כתובות קי״ב והיתה) (ל״ק סא־ג). יד

ב העלו גילוליהם על לבם, ע״י פגם אמונת חכמים אין לו עצה שלימה לעולם ותמיד הוא מסופק כי כל עצותיו הם עצות נבערות כי הטינופת של המותרות עולה אל הלב בבחי׳ העלו וכו׳ (ל״ק סא־ד) (ר׳ גיטין מ״ה כמאמר). יח לא ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה, מי שמשתדל לקרב נפשות לעבודת השי״ ת הוא בונה בחי׳ היכל הקודש קודש זה בחי׳ שבני אדם נשארים דבוקים ביראה שלימה על ידו והיכל זה בחי׳ כבוד שע״י שמקרבין את עצמן לעבודת השי׳׳ת אלו הרחוקים זה כבודו ית״ש והיכל הקודש מושך עצמו לשרשו היינו ללבו של עושיהו כי הדברים יצאו מעומק לבו נכנסו בלבם וחזרו להשי״ת והיכל הקודש הזה שורה ומלביש את הרוח החיוני שבלב איש הכשר כי הרוח הוא בלב (ל״ק נט־א). לב והשיבו וחיו, עיקר התשובה ע״י הבושה ותשובה הוא בחי׳ חיים נצחיים של עוה״ב בחי׳ שבת ועיקר החיים הוא להשפלות של כ״א וע״כ ע״י תשובה חוזר ונחייה השפלות של משה רבינו שיש בכ״א מישראל (ל״ ת עב) (ר׳ משה רבינו כו). כ לב העולה על רוחכם (ר׳ מד״ר ויקרא ז׳ העולה) (ל״ק קח). בב כד ארץ לא גושמה ביום זעם (ראה זבחים קי״ג ארץ) (ל״ק מד). לב כז ותהי עוונותם חקוקה על עצמ(תם, כשאדם עובר עבירה ח ״ו אזי העבירה והעץ נחקק על עצמותיו וא״א לו לצאת מזה כ״א ע״י התורה שהיא בחי׳ אנפין נהירין שהיא ההיפך מכל התאוות והמדות שהם בחי׳ אנפץ חשוכין שמשם נמשכין כל העבירות ח׳׳ו (ל״ק קא).

לג כד אחד הי׳ אברהם, שאברהם עבד ה׳ רק ע״י שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם ולא הסתכל כלל על בני העולם שסרים מאחרי ה׳ ומונעים אותו ולא על אביו ושאר המונעים רק כאלו הוא אחד בעולם (התחלת הל׳׳ת). לר לא אדם אתם (ר׳ יבמות ס״א אדם) (ל״ק קא). לה ה ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בחי׳ אידיים שעל ידם נעשה שפיכות דמים כי האדמה חייבת בזה כשיש ש״ד כי הגשמים נעשין ע״י האדיים העולים מן הא p וכשיש מלחמות וש״ד אזי נעשה מן האדיים ש״ד בחי׳ ותגר וכר (ל״ת ם)(ר׳ תענית ח׳ בשעת). לו כה וטהרתם מכל טומאותיכם, כי טהור אין שייך אלא כשיש טומאה כי קודם הבריאה כשהיה הבריאה בכח כביכול היה כולו אחד כולו אמת כולו קודש אפילו שם טהור לא היה שייך לומר כי הטהרה הוא בחי' הממוצע בין הקודש והטומאה שעל ידו נתתקן הטומאה והוא בחי׳ הבחירה שהוא ממוצע בין שני דברים וזה אין שייך קודם הבריאה שאז היה כולו אחד כי באחד אין שייך בחירה שהיא הטהרה (ל״ק נא). כה וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתס, מקוה מושיע מכל הצרות ומכל היסורין וע׳׳כ המקוה מטהר מכל הטומאות כי אין יסורין בלא עון וע״כ המקוה שמושיע מכל הצרות מטהרת מכל הטומאות ומכל החטאים (ל״ק נו־ז) (ר׳ ירמיה י׳׳ד מקוה).

כה וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם, מי שכבר נשקע באלו המותרות יש מים שהוא מטהר מזאת הטינופת בחי׳ וזרקתי וכו׳ ואלו המים הם בחי׳ מחלוקת שמקשין ושואלין עליו והוא שב בתשובה ומתקן פגם אמונת חכמים כי עיקר המחלוקת ע״י פגם אמונת חכמים (ל״ק סא־ה) (ר׳ מחלוקת כג) (מותרות ב). כו ורוח חדשה אתן בקרבכם, היינו קרב שלכם כשהוא נושם נשימה של קדושה כשאדם דבוק למלכותא קדישא ומדבר תורה או תפלה אזי ורוח חדשה אתן היינו רוח הקודש (ל״ק עח) (ר׳ תורה עא). ל אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים, המחלוקת היינו מה שמחרפין לאדם בא עי׳׳ז בחי׳ רעב וכן להיפך שע׳׳י תאות אכילה בא מחלוקת שמחרפין וממין אותו וכשמשברין תאות אכילה אזי נתגלה ברית שלום ואז נתרבה שובע גדול בעולם (ל״ק לט). לז ט כה אמר ה׳ מארבע רוחות בואי הרוח. כי יש בחי׳ רוח בכל אחד והמנהיג האמיתי הוא בחי׳ רוח הכולל כי כולם מקבלים ממנו בחי׳ כה אמר וכו׳ ורוח הזה הוא בחי׳ רוח אלקים שהוא בעצמו בחי׳ המוחין וכ״א לפי בחי׳ רוח אלקים שיש בו שהוא בחי׳ רוח הקודש רוח נבואה כמו כן הוא זוכה לחדש בתורה (ל״ת עב) (ר׳ בראשית א׳ ורוח). כב ולא יחצו לשתי ממלכות עוד ולא יטמאו עוד בגילוליהם, שע״י שנטהרין מהגילולין והטינופת עי״ז ולא יחצו וכר היינו שזוכה לעצה שלימה כי ע״י המים שהוא בחי׳ מחלוקת הוא שב בתשובה ונעשים אצלו עצות שלימות (ל״ק סא־ה) (ר, עצה ז). מא כב המזבח עץ וכו׳ זה השולחן אשר לפני ה׳, כי שלחן דומה למזבח פרנסה בחי׳ רגלין וכשמעלין לבחי׳ פנים ע״י אמונה ושמירת הברית לפני דייקא ואזי מכפר (ל״ק לא־ט) (ראה חגיגה כ״ז פתח במזבח). כב וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה/ לפני ה׳ דייקא בחי׳ הארת פנים ע״י השלחן דהיינו ע״י אכילה בקדושה (ל״ק סדב) (ר׳ וילך ל״א והסתרתי). מז

יב ועליהו לתרופה עליהו זה בחי׳ שיחת ת״ח לתרופה להתיר פה כי כששיחתו היינו סיפורי מעשיות היא בבחי׳ שיחת ת״ח צריכין לימוד היינו ללמוד וללמד וכו׳ אוי נשמר מן תלמידים שאינם הגונים שזה בחי' מן המותר לפיך (ל״ק ס־ז) (ר׳ ע״ז י״ט שיחתן) (דניאל י״ב ורבים). יב ועליהו לתרופה (ר׳ סנהדרין ק׳ ועליהו) (ל״ ק ס־ח). הושע ב א והיה מספר בני ישראל כחול הים, כשבא ספר חדש לעולם וזה מבואר אצלנו שיש חידושים שנעשין ע״י דמעות אזי אלו הדמעות עומדים כנגד גזירות האומות ומבטלן וזה והיה מספר וכו׳ כחול הים ואיתא (בז׳ פקודי רכה) מה חול הים מגין מן גלי הים שלא ישטופו העולם כן בני ישראל מגין עליהם הבכיה והדמעות כנגד גזירות האומות וזה והיה מספר היינו מספר הנ״ל משם ב׳ני י׳שראל כ׳חול ה׳ים ר״ת ב׳כ׳י׳ה׳ היינו הדמעות של החידושין שבספר שמגיז עליהם (ל״ת ל). כב וארשתיך לי באמונה, ע״־ אמונה האדם חביב להשי״ת באשה לבעלה (ס״ ה אמונה). כב וארשתיך לי באמונה וידעת את ד/ מתחילה צריך להאמין בהשי״ת ואח״כ יזכה להבין אותו בשכל (ס״ה אמונה). ד ו כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי, כח המדמה בא ע״י לשון הרע כי כח המדמה הוא כח הבהמיות כי גם בהמה יש לה כח המדמה וע״כ מתגבר עליו כח הבהמיות כי מוציא דבה הוא כסיל וכשהדעת נסתלק ממנו נופל מאהבת הש״י לאהבת הבהמיות וזה כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי כהן בחי׳ אהבה וע״כ כשהדעת נסתלק ממנו נופל מאהבת השי״ת (ל״ק נד־ה). ועתה בא וראה מה טוב ומה נעים עתה קשר כל המקרא הזה.

ו נדמו עמי מבלי דעת, נדמו היינו כח המדמה מתגבר עליו מבלי דעת ע״י שנסתלק הדעת ממנו (ל״ק נד־ה). ו , כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי כי ע״י פגם הדעת נופל מאהבות דקדושה שהם בחי׳ כהן ואז מתגבר עליו כח המדמה וזה שסיים הפסוק ותשכח תורת אלקיך ותשכח וודאי כי ע״י פגם הדעת עי״ז נפגם הזכרון ובא לשכחה שאינו מדבק מחשבתו בעלמא דאתי וזה אשכח בניך גם אני כי ע״י שפוגם בזכרון ע״י לה״ר עי״ז אין לו בן זכר (ל״ק נד־ו) (ר׳ שמות א׳ ויצו). ח חטאת עמי יאכלו ואל עוונם ישאו נפשו, ע״י הנאה שאתה מקבל מחבירך עי״ז עתה סובל צערו על עוונותיו (ס״ה נהנה מאחרים). יז חבור עצבים אפרים הנח לו (ר׳ ב״ ר ל״ח חבור) (ל״ק סב). ז א כי פעלו שקר וגנב יבוא, ע״ י שקר גנבים באים (ס״ה מ׳ וגז׳ ג). ח יב אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, היינו כשכותבין רובי תורתי היינו רב יותר מהראוי דהיינו שכותבץ מה שלא ניתן לכתוב אזי כמו זר נחשבו היינו שאין יכול להכיר את ישראל שנדמה לו לזר ולנכרי וכן להיפך שיוכל לטעות על נכרי שהוא ישראל כי מי שיודע להבחין ולהכיר בין התורות איזהו ניתנה לכתוב ואיזה לא ניתנה לכתוב הוא יכול להכיר את איש הישראלי בין האומות (ל״ת כח) (ר׳ מ״ר תשא מ״ז בשביל). ט

י ויגזרו לבושת, בושה נקרא ע״ז בחי׳ כפירות כי ע״י ששומעין תורתן של ת״ח ש״י ואין משיגין מהם שום תועלת כי תורתן אין לה כח להדריך האדם בדרך הטוב עי״ז נופלץ לכפירות ומחרפים ומביישים יראי ה׳ כי הבושה נעשה מהכפירות (ל״ק כח־א). ד ב חלק לבם, כי צריך לעבוד ה׳ בשני יצרין שיהיה היצה״ר כפוף להיצ״ט שלא יהיה מחלוקת בין שני יצרין היינו שלא יהיה לבו חלק עליו( : ר׳ תפילה יג) (ל״ק סב). ב חלק לבם עתה יאשמו, כי ע״י מחלוקת באין כפירות וכ״א אוחז בדעתו ואפילו יבאו וידברו זה עם זה לא ישוב מדעתו מחמת הנצחון המחלוקת אבל כשיש שלום אפילו עובדים כו״ם מוחלין להם (ל״ ק סב בהש׳). ב חלק לבם, לבם הם בגיס׳ ע״ב צדיקים שבדור שאור וחמץ שבלב האדם הוא המסית את האדם שיהרהר אחר ת״ח שבדור ולומר זה נאה וזה לא נאה וע״י תיקון הברית מבטלין החמץ הזה (ל״ת פג). יב זרעו לכס לצדקה, בחי׳ זרע גד צדקה הוא בחי׳ תיקון הברית כי ע״י צדקה נתרוממין המוחין ויש לו פרנסה (קל״ק כט־יב). יב זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, זה הצדיק היחיד בעולם הוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר והוא ממשיך כל ההשפעות לעולם וע״ב אם נותנין צדקה לזה הצדיק הוא מתברך מיד כי הוא בחי׳ זריעה על העפר שמצמחת כפל כפלים אבל אם נותן צדקה למי שאינו בחי׳ עפר כלל אינו עושה פירות (ל״ק ע) (ר׳ ב״ק ט״ ז וזה). יב זרעו לכם לצדקה, כי עיקר ההולדה ע״י צדקה ועיקר היא הצדקה של א״י שעל ידה נעשה כלי לקבל מנועם העליון שעי״ ז ההולדה (ל״ת עא) (ר׳ וישב ל״ז אלה). יא ג ואנכי תרגלתי לאפרים, זה בחי׳ עצות קחם על זרועותיו זה בחי׳ זכות אבות שהם זרועות עולם ולא ידעו כי רפאתים כי ע״י העצות שנתגלין בעולם דהיינו שיודעין ליתן עצה לנפשם כ״א מה שצריך עי״ז גדילה האמונה ועי״ז נתתקן ומקבל רפואה

להמכות המופלאות גם תפילה היא בחי׳ פלאות וכן זכות אבות כי עי״ז נעשה רפואה (ל״ת ה־ב). ט בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר (ר׳ תענית ה׳ בקרבך) (ל״ק מט־ד). יב ב ועם קדושים נאמן, אי אפשר לזכות לאמונה שלימה כ״א ע״י שבאים לצדיקי הדור בחי׳ השבעה רועים כי עיקר אמונת ישראל ממשיכיץ הם להדור (ל״ק כב־ג). יא וביד הנביאים אדמה, ע״י הידים ע״י מחאת כף הדיבורים נדברים באדמת קודש נביאים לשון דיבור, כי ע״י מחאת כפים נתגרש אויר הטמא של חו״ל ושואב אויר הקדוש של א״י (ל״ק מד) (ראה ב״ר פ״א למה). יא וביד הנביאים אדמה, להכניע כח המדמה שמתגבר ע״י עצבות שהוא רוח נכאה הוא ע״י בחי׳ т בחי׳ שמחה וזה בחי׳ כלי זמר שמנגנין ביד שעי״ז שורה הנבואה על הנביאים (ל״ ק נד־ו) (ר׳ מלכים־ב ג׳ קחו)• יא וביד נביאים אדמה, כי עיקר תיקון ובירור המדמה הוא כשהוא ביד הנביאים וכשנתתקן המדמה עי״ז נתתקן האמונה האמתיות דקדושה ונתבטל אמונות כוזביות כי עיקר האמונה תלויה בכח המדמה כשאינו מבין הדבר בשכלו אזי נשאר רק בבחי׳ כח המדמה ושם צריכים אמונה (ל״ת ח־ז) (ר׳ אמונה סב). יד ב שובה ישראל וכו׳ כי כשלת בעונך, ע״י תשובה זדונות נעשין כזכיות ויהיה נעשה מעבירות ישראל תורה חה כי כשלת בעונך כי הירידה היא צורך עליה (ל״ק כב־יא) (ראה ירמי׳ נ׳ ביום ההוא). ג קחו עמכם דברים זהו ווידוי דברים בחי׳ מלכות כמו דבר אחד לדור ושובו אל ה׳ שיתקנו את בחי׳ המלכות אל ה׳ היינו בה׳ אהלל דבר באלקים אהלל דבר שידע שכל מאורעותיו הם לטובתו ויברך על כל הדברים הטוב והמטיב (ל״ק ד־ג).

ג קחו עמכם דברים, שיתוודה תמיד בכל לבו נוכח פני ה׳ אזי ושובו אל ה׳ ששובו כל הדברים שפגם אל שרשו, וזה בחי׳ יחוד קוב״ה ושכינתיה כי מייחד הדיבור שהוא בחי׳ השכינה אל ה׳ (ל״ק עח) (ר׳ אחרי ט״ז השוכן). ג קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳, ע״י ווידוי דברים נתתקן עולם הדיבור כי פגם החטא בנפש והנפש הוא בחי׳ הדיבור וע״י שנתתקז הדיבור עי״ז נעשה יחוד קוב״ה ושכינתיה שנתעורר הקול דלעילא ומתייחד עם הדיבור (ל״ק קעח). ג קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳, כי יש דיבור של תשובה לדבר דיבורים הרבה של תשובה לפניו ית׳ ועיקר קיום ושלימות הדיבור הוא ע״י אמת (קל׳׳ת ב־ד). י צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, ע״י דרכי ד׳ היינו התורה עי״ז הצדיקים וכו׳ נתחזקים ומקבלים כח עי״ז ופושעים יכשלו בם בחי' יצה״ר שנופל ונכנע ע״י התורה (ל״ ק א). י צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, אלו הלומדים תורת הצדיק מדוע אינם חוזרים בתשובה, התירוץ ע״ז כי הצדיק אמר תורתו שיסבול שני משמעות טוב ולהיפך והערמומיות בא בנקל אבל הקדושה צריך סיוע מלעילא בגלל כן אינם חוזרים בתשובה (ל״ק יב־ב). י צדיקים ילכו בם ופושעים יבשלו בם, וע״כ יש להתורה שני כחות כי מפי עליון לא תצא כ״א אור פשוט רק כ״א לפי הכיסופין שלו עי״ז עושה נקודות לאותיות התורה ונתפרשו לטוב או להיפך ח״ ו והרב צריך ג״ כ שיהי׳ לו שני כחות שיש להתורה כי הצדיקים מתדמים לקונם ולפי כיסופיו כן מקבל מהצדיק (ל״ק לא בהש׳) (ר׳ יומא ע״ב וזאת). י כי ישרים דרכי ה׳ צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, כי התורה יש לה שני כחות להמית ולהחיות כך התורה של הצדיק יש אדם שנעשה לו נשמה חדשה מהתגלות התורה ויש אדם שהוא ח״ו להיפך כפי תפיסת המוחין שלו (ל״ק לדה) (ר׳ ברית לד) (ר׳ יומא ע״ב ושמתם). י כי ישרים וכו׳ צדיקים וכו׳, כי מפי עליון לא תצא כ״א אור פשוט אך לפי בחי׳ כלי המקבל את האור כך נצטייר האור בתוכו אם הוא בשלימות אזי הוא בחי׳ צדיקים ילכו ואם אינו בשלימות אז הוא להיפך ורשעים וכו׳ (ל״ק לדו) (ראה משלי ג׳ מארת). י צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, ע״י שנתעורר שכל חדש בעבודת ה׳ מה שלא היה נודע עד עתה עי״ז צדיקים ילכו בם שעובדין עם זה השכל את הש״י ופושעים יכשלו בם שאינם עובדים בזה את הש״י רק הם מבזין ומחרפין את העולם על שהם יודעים מזה השכל והעולם אינם יודעים (ל״ק קעא) (ר׳ עבודת ה׳).

י צדיקים ילכו בם (ר׳ יומא ע״ב צדיקים)(ל״ת צא). יואל ד יח ומעין מן המקדש יצא, עיקר מעין החכמה מן המקדש יצא וזה טעם הסמיכה על הקרבנות וצריך להתוודות עליהם כל החטאים כי כולם באים ע״י כח המדמה וע׳׳י הוידוי נמשכין כל החטאים על הבהמה שהיא בחי׳ המדמה ותיכף לסמיכה שחיטה ועי״ז נכנע המדמה ועולה אל השכל (קל״ק כה־א) (ראה קרבנות א). יח ומעין מבית ה׳ יצא, כשמתחיל לחדש בתורה אזי מתחיל לנבוע מעיין בחי׳ ומעין וכו׳ שהוא השכל וזה המעיין בתחילה הוא צר וקטן ואח״ כ מתרחב יותר עד שנעשה ממנו נהרות והכל באים לשתות ואז יבואו ג״כ קליפות וס׳׳א ח׳׳ו לשתות ג״כ משם ע״כ מי שרוצה לחדש חידושים שיש בהם ממש הוא צריך לבכות מקודם ואזי יכול להמשיכם רק למקומות שצריך שלא ישתו ממנו זרים (ל״ק רסב) (ר׳ איוב כ״ח מבכי). ב כו כי הגדיל לעשות (ראה סוכה נ״ב כי הגד יל)(קל״ק לה־ד). כו ואכלתם אכול ושבוע, כלומר מה שתאכלו הן מעט הן הרבה תשבעו ולא תהיו משוקעים בתאוות אכילה אזי תהיו בבחי׳ נשיאות פנים בחי׳ אמת ובכח אכילה זו והללתם את ה׳ אלקיכם אזי תהיו שותפים להקב״ה לברוא שמים וארץ, וזה אשר עשה עמכם דהיינו א״ת עמי אל עמי וכיון שתוכלו לברוא שמים וארץ אזי להפליא שתוכלו לעשות נפלאות ומופתים בשמים וארץ והיינו דסיים ולא יבושו כי מאחר שאתם בבחי׳ אמת אינכם צריכים להתבייש (ל״ק מז) (ראה ברכות ו׳ כיון). עמוס ה

ט ואנכי השמדתי את האמורי אשר כגובה ארזים גבהו, הגבוהי קומה ע״פ הרוב הם כסילים כי מחמת גובה קומתו העשנים העולים מהלב אל המוח להתהוות מהם מחשבות נחלשים ברוב הדרך ואין ביכלתם להתהוות מחשבות שכליות וזה בחי׳ דרכי האמורי שאין להם שום שכל מחמת כי כגובה ארזים גבהו בשביל זה הם מאמינים אמונות רבות וכוזביות (ל״ק נה־ו). ד יג ומגיד לאדם מה שיחו, מי שהוא בבחי׳ שלום יכול לידע כל הדיבורים של כל העולם כמו הקב״ה שנקרא שלום שהוא יודע כל הדיבורים של כל העולם כמ״ש ומגיד וכו׳ כי כל הדיבורים באים משלום וזה אותיות ש׳ל׳ו׳ם׳ ר״ת ו׳מגיד ל׳אדם מ׳ה ש׳יחו (ל״ ק רלט) (ר׳ תהלים קכ״ב אדברה). נחום ב ד אנשי חיל מתולעים, ע״י בחי׳ תולעת בחי׳ אמונה מתגבר על אויביו ומנצח המתנגדים ומבטל הכפירות (ל׳׳ק כח־ב) (ראה איכה ד׳ האמונים). מיכה ז כ תתן אמת ליעקב, הארת פנים הוא תיקון ואמת בחי׳ יעקב והוא בחי' תפילין כי יעקב הוא תפארת כלליות הגוונין בחי׳ תפילין הנקראים פאר בחי׳ חיים ומבחי׳ אמת שלזה זוכין ע״י שיבור תאוות אכילה משם עיקר העשירות וכל השפעות טובות (ל״ק מז) (ראה שבת ק״ד קושטא קאי). כ חתן אמת ליעקב, כי יעקב הוא בחי׳ יראה מלשון עקב ענוה יראת ה׳ (משלי כב) כשבא אל האמת היינו יראת הרוממות אז בוודאי חסד לאברהם כי אברהם נקרא מי שבא לדבק א״ע להשי״ת מלשון אבוא רם אז כל הדינין נמתקין בשרשן (ל״ק פז) (ר׳ ז׳ בלק קצ״ח והיה).

כ תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, חסד לאברהם היינו הלכות עי״ז מאיר האמת ומשלים הדיבור כי עיקר שלימות וקיום הדיבור הוא ע״י אמת (ל״ת ב־ד)(ר׳ כתובות צ״ו כל). חבקוק א ד רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל כי הרשע מסבב את הצדיק ואין לנו כח בעצמנו לדחות אותו אלא במשפטיהם ולקבל מהם כח לרדוף את הרשע (ל״ק כ־ט). ודע שלפעמים היא סיבה מאת השי״ת שרשע יכתיר את הצדיק והצדיק אין לאל ידו לדחות את הרשע אלא ע״י משפטיהם וע׳׳י כח המשפט הצדיק מוציא משפט דקדושה מבין הקליפות ויוצא המשפט מעילוולו (ל״ה כ־ט) (ר׳ גאולה וגלות ח). ד כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל, כל המשפטים הן מן המוח והמוח הוא לפי המזון וכשהגוף נקי אזי המוח ברור ואזי יכול להוציא משפטי אמת הנהגות ישרות אבל כשנידון במותרות על ידי פגם אמונת חכמים אזי עולים עשנים סרוחים אל המוח ומבלבלין דעתו וזה בחי׳ על כן יצא משפט מעוקל היינו בלבול המוחין (ל״ק סא־א) (ר׳ אמונת חכמים יב). ד רשע מכתיר את הצדיק, היינו הפסולת שמתערב ומסבב את המוח ע״י שמעלין בחי׳ טיפת עשו וישמעאל אל המוח עי״ז נתקלקל המשפט וזהו על כן יצא משפט מעקל היינו קלקול המשפט כי המשפט ע״י המוח וע״כ כשנפגם המוח נתקלקל המשפט ועי״ז בא טומאת המקרה ח״ו וזה מ׳ע׳ק׳ל׳ אותיות ע׳מ׳ל׳ק׳ שעל ידו בא ח״ו טומאה הנ״ל, וזה בחי׳ מראה בחלום מ׳ר׳א׳ה׳ ר״ת ר׳שע מ׳כתיר א׳ת ה׳צדיק שעי״ז בא טומאה זו (ל״ת ה־יא) (ר׳ בלק כ״ד וירא). יג תחריש כבלע רשע צדיק ממנו, ואמרו חז״ל (ב״מ עא) צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע צדיק שאינו גמור אסור לו להתגרות כרשעים כי אינו בטוח שלא יארע לו עבירה אז יכול לבלוע אותו אבל צדיק גמור אינו בולע כי אינו חושש ממכשול עבירה כי ביטל כל התאוות ע״כ זה הצדיק והנלוים אליו יכולים להתגרות ברשעים (ל״ק ח־ה). ב ה ואף כי היין בוגד היינו הגידין התגברות הדמים ע״ י פגם הברית עי״ ז נעשה רש שאין לו לחם מן השמים וא״א לדבר ולגלות תורה (ל״ק כט־ח).

ג א תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות פרש״י כתרגומו שעיקר שלימות לה״ק ע״י שמעלין הטוב שבתרגום על שגיונות שוגג הוא מעורב טוב ורע שהמעשה רע וכוונתו טוב וכן התרגום הוא עץ הדעת טוב ורע וזה ה׳ שמעתי שמעך יראתי כשהשמיעה מפי הצדיק בעצמו שהוא שומע מפיך אזי יראתי כי עיקר היראה תליא באודנין ואז יש שלימות ללה״ק ה׳ פעליך בקרב שנים חייהו פרש״י עוררהו שנתעורר פעליך ע״י לשון הקודש בשלימוח נתעורר כח מעשה בראשית (ל׳׳ק יט־ט) (עיין לה״ק י). א תפלה לחבקוק על השגיונות מי שמוחו מבולבל יהי׳ רגיל בתפילת חבקוק הנביא (ס״ה דעת). ב ברוגז רחם תזכור. כשבא אדם לכלל כעס לא יפעול בכעסו שום אכזריות ואדרבא ימתיק הכעס ברחמנות (ל״ק יח־ב). ד קרנים מידו לו, ידו זה בחי' תפילה ותפילות הם שלשה כי כלליות משיח באבות כי ע״ י תיקון הברית יכול להוציא דיבורי התפילה ואז התחלת צמיחת קרן משיח (ל״ ת פג). צפניה ג ט אז אהפוך אל העמים שפה ברורה וכו׳ לקרוא כולם בשם ה׳ ע״י אמונה עי״ז זוכין לשפה ברורה שלימות הדיבור (ל״ק יח־ו). ט לקרוא כולם בשם ה׳, עיקר שלימות וקישוטי אמונה היינו לקרב דווקא המרוחקים אפילו עכו״ם יקרבו לאמונות ישראל ולעבדו שכם אחד (ל״ק סב־ג).

ט אז אהפוך אל העמים שפה ברורה, היינו הדיבור שנתברר מביניהם הוא הופך את עצמו אל העמים כדי ללקט מהם שאר ניצוצות הקדושה ואז העכו״ם שיניקתם מהקליפות כשרואים שאין להם חיות אזי משליכים את אמונתם ואז נתקיים לקרוא כולם בשם ה׳ שידבקו כולם באמונת ישראל (ל״ ק סב־ד) (ר׳ ישעיה ב׳ ביום). ט כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳, לעתיד לבוא יהיה הדיבור בשלימות כי אפילו העכו״ם יקראו את השי״ת עם הדיבור כי עכשיו הדיבור חסר מאחר שאין כל העולם קוראין להשי״ת עם הדיבור כי עיקר גדולתינו יתגלה לעתיד כי אז יראו הכל את גדולת הצדיקים ולהיפך מפלת הרשעים כי אז יהיה יומא דדינא רבא ולא יוותרו לו על שום דבר קטן ואז כשיהיה מפלת הרשעים יראו החילוק בין צדיק לרשע ואזי יתהפכו כולם להשי״ת עי״ז ויקראו כולם בשם ה׳ (ל״ק סו־ג). זכרי׳ ד ב ראיתי והנה מנורת זהב היא התורה הנחמדים מזהב וגולה על ראשה פרש״י מעיין היא בחי׳ התפילה ושבעה נירותיה הם הנשמות דאיתרביאו בגן שהוא בחי׳ שמבין התורה ושנים זיתים עליה פירש״י שני אילנות בחי׳ טוב ורע בחי׳ אחד לימין ואחד לשמאל לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי היינו בחי׳ הרוח־חיים כי ע״י תורה ותפילה זוכין לרוח חיים ונשלמין כל החסרונות (ל״ק ח־ח). ז מי אתה הר גדול לפני זרובבל למישור כי זרובבל היה אז צדיק הדור ועמדו נגדו רשעים לבטלו מעבודתו וע״ז נאמר לא בחיל ובו׳ כ״א ברוחי וכד כי ע״י רוח חיים יתבטלו כל המונעים (ל״ק ח־ח). י שבעה עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ, כי יש שבעה איקלימים ועל כל איקלים יש מלאך ממונה בחי׳ שבעה וכר וע״כ בכל איקלים גדילים סירות אחרים כפי הממונה וע״כ הם נחלקים לשבעה איקלימים כנגד בחי׳ שבעה רועים שהם בחי׳ תפילין שמשם נעשין בחי׳ המלאכים (ל״ ת ה־י)(ר׳ השפעה ג). י כי מי בז ליום קטנות (ר׳ סוטה מ״ ח כי) (ל״ת פו),ח יט האמת והשלום אהבו כשיש אמת יש שלום (ס״ה אמת). ט

ז ונשאר גם הוא לאלקי : נו(ר׳ מגילה ו׳ עתידין ! )(ל״ת עו). יא גם בדם בריתך שלחתי אסירייך מבור, ע״ י תיקון הברית נמתק מרירות ועצבון הפרנסה כי בור דא טחול מרה שחורה (ל״ק כג־ב). יא גם בדם בריתך שלחתי אסירייך מבור ע״י שמירת ברית קודש בבחי׳ ברית עילאה זוכה לחירות כי החירות תלויה בברית (ל״ק לא־ה). יג ב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, לעתיד לבא יתבטל הטומאה כי אז יהיה ה׳ אחד ושמו אחד שהוא כולו טוב כולו אמת כולו קודש (ל׳׳ק נא). יד ו אור יקרות וקפאון ואמרו חז״ל (פסחים נ) אור שהוא יקר בעוה״ז יהיה קפוי וקל לעוה״ב נמצא בעוה״ב כשיזכו להשגה יתירה באלקותו יתחרטו על השגת עוה״ז ויעשו תשובה על תשובה (ל״ק ו־ג). ז והיה יום אחד יוודע לה׳, שיתגלה אהבה שבדעת שהיא למעלה מהזמן למעלה מהמדות היינו התורה הפנימיות כי אור התורה הזאת אין העולם כדאי להשתמש בה ויש ג״כ צדיקים גנוזים וכשיתגלו הצדיקים הצפונים והתורה הצפונה אזי יתגלה שלום רב בעולם (ל״ק לג־ה) (ר׳ תענית ל״א עתידים). ט ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד (ר׳ פסחים נ׳ ביום) (ל״ק סה־ג). ט והיה ה׳ למלך על כל הארץ, דהנה הכלל שכל מה שאנו עושין הן תפלה והן לימוד הוא כדי שיתגלה מלכותו ית׳ כי ההבל פה הוא בחי׳ ה׳ (בחי׳ ה׳ מוצאות הפה) והקול הוא בהמשכה הוא בחי׳ ו׳

וכשלומד או מתפלל בדו״ר נתגלה בחי׳ י״ה וזה יהיה ה׳ כי כשלומד באופן זה בבחי׳ שם ה׳ אז למלך על כל הארץ שנתגלה מלכותו (ל״ק עז). חגי 'ב ח לי הכסף ולי הזהב, התגלות גדולת השי״ת היא ע״י צדקה שנותנים לעני הגון שעי״ז מאירין הגוונין שבממון הישראלי ואזי הקב״ה מתגדל ומתפאר בהם בבחי׳ לי הכסף (קל״ק כה־ד), יב הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם, ע״י פגם הברית הוא העדר הלחם כמ״ש בעד אשה זונה עד ככר לחם (ל״ק ז־ה). מלאכי к ו בן יכבד אב, ע״י כיבוד אב תזכה לבנים זכרים (ס״ה בנים). יא בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, כל הע״ז אין להם כח כ״א מפגם המזבח כי כוחם מהניצוץ הקדוש של המזבח שנפל לשם וע״י גרים עי״ז מכניע הע״ז ומשלים המזבח (ל״ק יז־ד). ב

ז כי שפתי כהן ישמרו דעת, כהן הוא בחי׳ חסד ישמרו דעת היינו שיתגלה ע״י הרב הזה האהבה שבדעת היינו אהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמים קודם הבריאה שהוא לפי מדריגתך למעלה מהזמן (ל״ק לג־ו) (ראה מועד קטן י״ז כי שפתי כהן). ז כ׳י ש׳פתי כ׳הן י׳שמרו ד׳עת ו׳תורה ר״ת ש׳י׳ד׳ו׳ך׳ וזהו יבקשו מפיהו כי צריך לבקש התורה מפיו דווקא שאז יוצא הדעת מכח אל הפועל אזי יכול לשדכם אף אם הם בהיפך גדול זה מזה (ל״ ת פט) (ר׳ דעת סז). ז כי שפתי כהן ישמרו דעת, מי שמוחו מבולבל לימוד הש״ך מסוגל לזה (ס״ה דעת). טו ובאשת נעוריך אל תבגוד כי שנא שלח, הכוונה כי לפעמים הגזלן רוצה בשניהם בממונו וגם בשל חבירו וזה כי כי שנא אין די לך בחלקך שאינו מספיק לך על כן שלח תעשה תקנה לזה שתתן צדקה וע״י צדקה יתקן ממונו ויספיק לו(ל״ק סט). ג ג וישב מצרף וכו׳ (ר׳ קידושין ע״א וישב)(ל״ק סט). ט הביאו את כל המעשר וכר עד בלי די( : ר׳ שבח ל״ב הביאו) (ל״ק דכא). טז אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳ וישמע ויכתב בספר, לפעמים נעשה מזה ספר למעלה שעי״ז שזה שואל ומקשה וזה שב בתשובה ועי״ז משיב ומתרץ עי״ז נעשה ספר למעלה (ל״ק סא־ה) (ר׳ ספרים ג׳). טז אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו, כי נמצאו בעולם שני צדיקים שמדברים זה לזה והם ברחוק מקום זה מזה היינו שזה הצדיק מקשה קושיא בתורה והצדיק השני במקומו אומר דבר שהוא תירוץ ועי״ז הם נדברים זה לזה וזה אין אדם שומע כ״ א הקב״ה וזהו אז נדברו וכו׳ היינו שאינם מדברים זה לזה רק הם נדברים ממילא וזה ויקשב ה׳ וישמע כי רק הוא ית׳ שומע ומחבר הדברים וכותבם בספר לזכרון וזהו ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה׳ ולחושבי שמו היינו שזה הספר זכרון הוא בשביל יראי ה׳ וחושבי שמו שהם החפצים לעשות מצוות וללמוד תורה רק שיש להם מניעות ואינם יכולים ללמוד שהם מקבלים מזה הספר שהוא בחי׳ לב (ל״ק קמב) (ר׳ ברכות ר ולחושבי). טז אז נדברו יראי ה׳ וכו׳ ויכתב בספר, מי שמדבר ומסית את חבירו ליראת שמים כל הדיבורים שמוציא מפיו נעשה ממנו ספר (ס״ה יראה).