Hilchasa Kinachamani · Prophets & Writings Index (97)

יז וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו העובד אותו דייקא היינו בן שמשליך עצמו לעבדות שמסלק כל חכמתו ועושה מעשה עבד וזה בנו העובד אוחו היינו בן שעושה מעשה עבד עי״ז וחמלתי עליו כי עי״ז השי״ ת מרחם עליו ומגלה לו בחי׳ צדיק ורע לו רשע וטוב לו וזה ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע דהיינו שזוכה להשיג עי״ז צדיק ורע לו וכר שזה נראה כעוות המשפט (ל״ח ה־טו). יח ושבתם וראיתם בין צדיק וכו׳ (ראה חגיגה י״ד ד׳ שנכנסו) (קל״ק לא־כא). כ שמש צדקה, צדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע (ל״ק לא־ב) (ראה שבת קנ״א כי בגלל). כ וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, צדקה היא בחי׳ שמש כי השמש הוא רק כח אחד לבד והשינוי הוא אצל המקבלים כן הצדקה הוא רק כח אחד לבד והשינוי הוא רק אצל המקבלים שנשתנין פניהם לכמה גוונין כי צדקה בחי׳ אמת ואמת הוא אחד כמו שהוא אבל שקר אפשר לומר על דבר אחד דברים רבים וע״כ איש אמת מושך לעצמו כל צדקות גם הצדקות שהרשעים נותנים ועי״ז הוא מבטל מחשבות של כפירות (ל״ק רנא) (ר׳ וישלח ל״ב ויזרח). כא ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, רגל זה בחי׳ תפילה כי בשעת התפילה צריך להכניע הרע בפרט ובכלל בפרט היינו גופו המגושם יבטל בשעת התפילה והרע שבכלל היינו התפילות של פושעי ישראל שמתפללין עמו יבטל הרע שלהם ויעשה מהרע כסא להקדושה זה בחי׳ אפר שיש בתפילה (ל״ק נה־ה) (ר׳ תפילה סז). כב ז׳כרו ת׳ורת מ׳שה ר״ת ת׳מ׳ז׳ חסר ואו כי אז בתמוז צריכין להמשיך הזכרון לתקן השכחה כי ע״י הלוחות שנשתברו בחודש תמוז נתהוה השכחה וע״כ חסר ואו מתמז כי מאחר שנשתברו הלוחות נסתלק הואו כי הלוחות הם בחי׳ ואו (ל״ק ריז). תהלים ב ה באפו ובחרונו יבהלמו פחד בא ע״י כעס (ס״ה פחד).

ז בני אתה אני היום ילדתיך, וע״כ משיח שעבר עליו מה שעבר מיום בריאת העולם וסבל מה שסבל ואחר כל זה בסוף יאמר לו השי״ת בני אתה אני היום ילדתיך והדבר תמוה ונפלא מאד לכאורה אך כל זה מחמת גודל עוצם שכלו שיגדל אז מאד ע״כ יהיה כל הזמן שעבר עליו אין ואפס ממש ויהיה ממש כאלו נולד היום כי כל מה שהשכל גדול ביותר הזמן נקטן ונתבטל יותר (ל״ת סא)(ר׳ משיח טז־א). יא עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה, מי שיש בו יראה כשבא פחד וכו׳ לא יפחד אבל גם ישמח (ס״ה יראה). יא וגילו ברעדה, עיקר הגילה והשמחה היא ע״י תפילה שהיא בחי׳ יראה בחי׳ בושה שירא ומתבייש מהשי״ת לבל יחטא ח״ו (קל״ק כב־יא). ג ב ה׳ מה רבו צרי, כל מה שנתרבין צרי רבים קמים עלי כי עי״ז אני נושא ומקים ומרים רבים לשרשם (ל״ק קע) (ר׳ ז׳ שלח קס״ח אעא). ד א למנצח בנגינות מזמור לדוד (ר׳ פסחים קי״ט למנצח) (ל״ק קכד). ב בצר הרחבת לי, היינו שגם אפילו בהצרה עצמה השי״ת מרחיב לנו כי אם יסתכל האדם על חסדי ה׳ יראה שגם בהצרה בעצמה השי״ת מרחיב לו ומגדיל חסדו עמו מלבד מה שאנו מצפים שהשי״ת יושיענו בקרוב מכל הצרות (ל״ק קצה). והנה איתא בעלים לתרופה דזה הכלל כי בגשמיות צריך לחזק עצמו בהתורה בצר הרחבת לי בסי׳ קצה וברוחניות צריך לחזק עצמו בהתורה אזמרה לאלקי בעודי בסי׳ רפב למצוא בעצמו מעט טוב כדי לחזק עצמו שלא יפול לגמרי (עו״ש צט).

בצר הרחבת לי חנני ושמע תפלתי, דהנה ידוע (יבמות צו) אמר דוד וכו׳ יה״ר שיאמרו דבר שמועה מפי וכו׳ שפתותיו דובבות בקבר ע״ש ולפי״ז י״ל דכך אמר דוד המלך בצר הרחבת לי כאשר הארם הוא בצר אז מהדרך לומר תהלים א״כ שפתותי דובבות בקבר והרחבת לי ועתה היתכן שיהיה האדם בצר ולי הרחבה בבחי׳ כל העולם בצער וחנינא בנחת בתמי׳ וזה חנני ושמע תפלתי כדי שיהיה להאדם ג״כ הרחבה בגר״ר (עו״ש רצז). ה ז תאבד דוברי כזב, מי שדובר כזבים הוא אובד (ס״ה אמת). ח ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, כשיתגלה החסד יתמשך הדעת ויבנה ביהמ״ק (ל״ק יג־א) (עיין תהלים י״ח עושה חסד). ו ג כי נבהלו עצמי ונפשי נבהלה מאד, כי פגם הנפש הוא פגם העצמות כי ע״י שאין מתפללין בכוונת הלב שעי״ז הוא עייפות הנפש עי״ז הוא פגם עצמות כי צריך להרגיש דיבורי התפלה בכל עצמותיו (ל״ק סז־ח) (ר׳ נפש יב). ז אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה, עיקר התבודדות של דוד המלך היה בעת ששכב על מטחו וכיסה עצמו בסדין אז היה מדבר ומשיח כל לבו לפני השי״ת כמ״ש אשחה וכו׳ (ש״ה סח). ח עששה מכעס עיני, הכעס מזיק להראות (ס״ה כעס). יא א׳ויבי י׳שובו י׳בושו ר׳גע ר״ת א׳י׳י׳ר׳, כי בזמן החניטה שהיא בחודש אייר אזי יש בת ביותר בכל הרפואות כי אז נותנת הארץ בהם כח וע״כ לוקחין רפואות בחודש אייר שהם בחי׳ שלום היפך המחלוקת (ל״ק רעז) (ר׳ רפואה יב). ח ג להשבית אויב ומתנקם, אכילת שבת נעשה קדושה ואלקות גמור ויכול לפעול באכילת שבת מה שפועל בתענית היינו להפיל אויביו לפניו ועל שם זה נקרא שבת כי בסגולתו להשבית אויב ומתנקם (ל״ק נז־ה) (ר׳ בשלח ל״ז אכלוהו).

ר כי אראה שמיך וכו׳ מה אנוש, סגולה לגאוה שיסתכל על השמים (ס״ה גאוה). ו ותחסרהו מעט מאלקיס וכבוד והדר תעטרהו, הנה ירוע כי כל מה שחסר לאדם הן ברוחני הן בגשמי החסרון הוא בהשכינה שהוא בחי׳ אלקים רזה ותחסרהו בוודאי מעט מאלקים היינו החסרון הוא בהשכינה אך כשידע זאת יהיה לו צער גדול ולא יוכל לעבוד השי״ ת בשמחה לכך צריך להשיב לעצמו מה אני ומה חיי שהמלך בעצמו יספר לי החסרון שלו מתוך כך בא לשמחה גדולה ונתחדשו המוחין שלו וזה וכבוד והדר תעטרהו היינו ע״י כבוד והדר שיש לו שהמלך בעצמו מספר לו החסרון תעטרהו במוחין חדשים (ל״ק פט). ו ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו, כשרוצין לדחות איזה אדם מעבודת אלקית נותנים לו כבוד כדי לטורדו (ס״ה כבוד). ט ט והוא ישפוט תבל בצדק, כשרוצה לילך בדרך הישר צריך להיות לו יראת העונש הנקרא צדק לפיכך מתעוררים עליו דינים בחי׳ והוא ישפוט וכו׳ אך כשבא אל האמת היינו אל יראת הרוממות הנקרא אמונה אז כל הדינין נמתקין בשרשן (ל״ק פז) (ר׳ מיכה ו׳ חתן). יט כי לא לנצח ישכח אביון כששוכח את העניים אין מנצח (ס״ה מריבה). י יז תאוות ענוים שמעת ה׳, ע״י ענוה הקב״ה עושה לו תאותו (ס״ה ענוה). יב ז אמרות ה׳ אמרות טהורות מזוקק שבעתיים, היינו בחי׳ אמרות טהורות שנעשין ע״י זיכוך המוחין בחי׳ תיקון■ הברית בחי׳ תפילין שהם בחי׳ שבעה רועים שעי״ז נעשה שבעה משיבי טעם היינו בחי׳ דיבורים כשרים להחיות ולהשיב את הנשמות הנפולות וזהו מזוקק שבעתיים (ל״ת ה־ח) (ר׳ שה״ש ב׳ סמכוני).

ט סביב רשעים יתהלכון כשאדם עומד להתפלל מסבבין אותו הרשעים הקליפות בחי׳ מחשבות זרות כרום זולת היינו בשעת התפלה שהיא עומדת ברומו של עולם (ברכות ו) (ל״ק ט־ג). ט כרום זלות לבני אדם (ר׳ ברכות ו׳ כרום) (ל״ק מז). ט סביב רשעים יתהלכון, בכל מדריגה ומדריגה יש שם הקליפות הקודמות לפרי וסובבות את הקדושה וכשרוצה לצאת ממדריגתו השפילה מתגברים עליו הקליפות שהם הבלבולים והמביעות ואינם מניחים אותו לצאת וצריך להתחזק ולהתגבר עליהם (קל״ק כה־ב). ט סביב רשעים יתהלכון, שהוא מסבב תמיד עבור השגת הממון והפרנסה וכ״ז בשטותא היפך החכמה שהיא בחי׳ שונא בצע (ל״ק ל־ד) (פל״ח). ט סביב רשעים יתהלכוץ, שבת היא נקודה הפנימיות והקליפות מוליכיץ את הרשעים סביב הנקודה בבחי׳ סביב וכו׳ ואינם מניחים אותם להתקרב אל הנקודה הפנימית וכל זמן שהם עדיין בתוך העיגולים עדיין יש להם תקוה להתקרב אפילו פושעי ישראל אבל מי שכבר יצא לגמרי ח״ו מן העיגולים כגון משומדים אזי א״א לו להתקרב כלל והצדיק הוא בחי׳ שבת בחי׳ הנקודה פנימיות שממנו יונקים הכל (ל״ת מה) (ר׳ מניעות יא). ט כרום זלות לבני אדם (ר׳ מחלוקת שעליו ז״ל א) (ל״ת צג), יג ב עד אנה תשכחיני נצח, מי שהוא נצחן הקב״ה שוכח אותו ומסתיר פניו ממנו (ס״ה מריבה). יד

ד אכלו לחם ה׳ לא קראו שם פחדו פחד, ע״י לימוד תורה על השולחן בשעת סעודה ניצול מפחד (ס״ה פחד). ד אוכלי עמי אכלו לחם ה׳ לא קראו (ראה סנהדרין ק״ד אכלו) (ל״ק לדו). טו ב ודובר אמת בלבבו, כשאדם עוסק במו״מ באמונה ומקיים ודובר אמת בלבבו כמו רב ספרא שאפילו מה שנגמר בלבו לא ישנה אזי מלביש האמונה שלא יינקו ממנה החיצונים (ל״ק לה־ז) (ראה מכות כ״ד ודובר) (בבא בתרא קע״ה הרוצה). ב ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו, ע״י אמת ניצול מלשון הרע (ס״ ה אמת). ד ואת יראי ה׳ יכבד שרש הכבוד היא ביראה וכ״א כפי תיקונו את הכבוד כן הוא מכבד יראי ה׳ וכל זמן שהכבוד בגלות הוא מזלזל ביראי ה׳(ל״ק יד־ו) (עיין קידושין ל״ב דבר). ד ואת יראי ה׳ יכבד נשבע להרע ולא ימיר, מי שעובר על השבועה בידוע שאינו מכבד יראי השם (ם״ה שבועה). טז ד טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה, ע׳׳י השתטחות על קברי צדיקים הקב״ה עושה לו טובות אע״פ שאינו ראוי לכך (ס״ה צדיק).

ד ובל אשא את שמותם על שפתי ה, מנת חלקי פרש״י כל טובתי ממנו, מי שאינו מזכיר שם ע״ז הקב״ה עושה לו טובות (ס״ה ישועה). ו חבלים נפלו לי בנעימים, חבלים היינו המוחין של חו״ל שהם בחי׳ חובלים הם נופלים בנעימים היינו במוחין של א״י שהם בחי׳ נועם כדי להתתקן עי״ז וזהו אף נחלת שפרה נחלת זה בחי׳ יעקב בחי׳ צדקה שפרה בחי׳ יוסף יפה תואר (סנהדרין צג) שמראה פנים בהלכה היינו בחי׳ מוחין בחי׳ נועם עי״ז נעשה ההולדה שאז החבלים נופלים בנעימים כי ע״י צדקה שעל ידה ההולדה עי״ז נחתקנים החובלים שהם המוחין של חוץ לארץ (ל״ת עא). ח שויתי ה׳ לנגדי תמיד, בחי׳ מתנגד (ל״ק רכא). שמעתי מהר״ר נתן זצ״ל שפירושו הוא שלפעמים השי״ת עושה א״ע כביכול כאלו הוא בעצמו מתנגד על האדם וחולק עליו ומרחיקו אך באמת ההתרחקות הוא תכלית ההתקרבות בחי׳ היה ה׳ כאויב ולא אויב ממש כמשרז״ל (פל״ח סי׳ רכא ל״ק). ולענ״ד נראה לפרש כפשוטו כי דרך האדם להורות היתר לנפשו כאלו השי״ת מסכים למעשיו שאינם הגונים וכ״ז מחמת שהשי׳׳ת הוא חנון ורחום ובאמת אמרו רז״ל כל האומר הקב״ה וותרן וכו׳ ע״כ אמר דוד המלך ע״ה שהוא אדרבא מצייר בדעתו כאלו השי״ת מתנגד עליו ואינו מסכים למעשיו וע״כ היה מלא יראת ה׳ תמיד ואפשר לומר שזהו שסיים כי מימיני בל אמוט כי לכאורה יכול האדם ליפול בדעתו כשיודע שהש״י מתנגד עליו ע״כ אמר שהוא אינו מתיירא מזה כי בוטח אני בהשי״ת כי הוא עומד תמיד לימיני לתמכני לבל אמוט ח״ו בנפילה גמורה נמצא עי״ז היראה והשמחה כלולים יחד (פל״ח ל״ ק רכא). ח שויתי ה׳ לנגדי תמיד, היינו כשאני רוצה להשוות ולהדמות עצמי להשי״ת להבדיל בין האור וחושך אזי לנגדי תמיד היינו בחי׳ ארץ ישראל כי תמיד היא בחי׳ א״י כי שם הוא רק השגחה וזוכין לצאת מטבעיות שזה הוא כלליות הקדושה ועי״ז יכולין להדמות אלו ית׳ (ל״ק רלד) (ר׳ כי תבוא כ״ ו השקיפה). ט אף בשרי ישכון לבטח, שהצדיק בטוח שגם להגוף יהיה טוב מאד וע״כ יכול לשמוח עם גופו ואפילו כשמסתכל על הסוף אבל מי שאין גופו קדוש כ״כ אי אפשר לו לשמוח עם גופו כשמסתכל על התכלית (ל״ ת לג). יא שובע שמחות את פניך, פנים דקדושה הם אנפין נהירין בחי׳ חיים שמחה בחי׳ משא ומתן באמונה (ל׳׳ק כג־א) (ראה ממון ג). יז

י סגרו פימו דברו בגיאות, ע׳׳י גדלות שהיא בחי׳ ע״ז אין יכולין לפתוח פה לדבר דיבורים המאירים לתשובה (ל״ ק יא־ב) (עיין ירושלמי יבמות פ״ב מעשה דלוי בר סיסא). יר ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד וכר כי יש שהם מתים מיתה טבעיית שהם נולדים בליחה שרשית שעל ידם ראוי להם לחיות מספר שנים כאלו עד שנפסק ליחותם והם מתים מחלד ויש שהשי״ת גוזר עליהם מיתה קודם זמנם בשביל עונש וזה ממתים ידך ה׳ ואלו ראוי להם עוה״ב מאחר שמתו קודם זמנם אבל המתים מחלד הם בחי' בני עוה״ז שאין להם עוה״ב ודוד המע״ה אמר שמב׳ כתות הנ׳׳ל דהיינו בני עוה״ז ובני עוה׳׳ב וזה חלקם בחיים וצפונך היינו ב׳ כתות הנ״ל ששניהם בחי׳ תמלא בטנם היינו מילוי בטן בעוה״ז או בעוה״ב וגם מי שבוחר בעוה״ב ורוצה להשאיר זכותו לבניו גם זה בחי׳ ישבעו בנים אבל אני בוחר לעצמי בצדק אחזה פניך וכו׳ ועכ״ז טוב מאד אפילו מי שעובד בשביל עוה״ב וגם טוב להשאיר זכותו לבניו רק שהצדיקים השלימים אינם בוחרים בכל זה ואינם רוצים לא בעוה״ז ולא בעוה״ב ולא להשאיר זכותם לבניהם רק למלאות רצונו ית׳ (ל״ת לז). יד ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם, שהשביעה שלהם הוא בנים כדרך העולם שכל עבודתם הוא כדי להשאיר ירושה לבניו כי באמת ממון דקדושה הוא גבוה מאד אבל הממון של תאוות עוה״ז הוא מותרות שנשאר מן האדם אחר שמילא תאוותו בעוה״ז גם הבנים שאינם נולדים בקדושה הם ג״כ מותרות ממש כי הם באים ממותרות ועכירת המוח שיוצא לחוץ ומי שמניח בנים כאלו הוא גנאי ובזיון ע״כ הוא רוצה לייפות אותם עם הממון שהוא ג״כ מותרות שנשאר אחר כל התאוות וזהו הירושה שמשאיר להם אחר מותו נמצא שמכסה בטינוף על טינוף חהו ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם שמכסים במותרות על העוללים שהם ג״כ בחי׳ מותרות וזהו אני בצדק אחזה פניך שדוד המע״ה אמר שבחר לו רק לזכות בצדקות שלו לחזות פני ה׳ ולהכיר הבורא ית׳ (ל״ת לז}. יד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם, חלקם בחיים וצפונך היינו הן אותן שבוחרים חלקם בחיים דהיינו למלאות תאוותם בחיים חיותם בעוה״ז והן העובדים בשביל עוה״ב וזהו וצפונך ושניהם הם בחי׳ מילוי בטן שרוצים למלאות בטנם ותאוותם זה בעוה״ז וזה בעוה״ב רק שזה הבוחר בעוה״ב הוא חכם יותר וגם באמת בודאי טוב יותר לעבוד ה׳ אפילו בשביל עוה״ב אך אעפ״כ גם זה נקרא בחי׳ מילוי בטן (ל״ת ל0. טו אשבעה בהקיץ תמונתך, דוד המע״ה אמר שגם הבנים שהוא חפץ להשאיר כוונתו רק בשבילו ית׳ כדי להשלים כביכול צלם דמות תבניתו כי הבנים דקדושה הם גבוהים מאד וזה אשבעה דהיינו השביעה של בנים בחי׳ ישבעו בנים הוא רק בהקיץ תמונתך הוא רק מה שהוא מקיץ ומעורר בזה תמונתו ית׳ בחי׳ צלם דמות תבניתו (ל״ת לז). יח ד מהלל אקרא ה׳ ומן אויבי אושע, ע״י קריאת הלל יושיע לך הקב״ה מאויביך (ס״ה מריבה). יט ויהי ה׳ למשען לי, אמירת תהלים מסוגל מאד לרפאות החולה להיות לו בטחון רק על הש״י שע״י אמירת תהלים יושיעו ה׳ והבטחון הוא בחי׳ משענת כמו שהאדם נשען על המטה כן הוא נשען על הבטחון שיושיעו ה׳ כמו שאמר דוד ויהיה ה׳ למשען לי ועי״ז נתרפא החולה (ש״ה צח) (ר׳ משפטים כ״א אם). נא ועושה חסד למשיחו כפי הביטול הע״ז של ממון נתבטל החרון אף ונמשך חסד ואז היא בחי׳ התגלות משיח (ל״ ק יג־א). נא מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו, מי שמספר מעשיות מצדיקים הקב״ה עושה לו חסד (ס״ ה צדיק).

יט. ב השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, כי יש ניגון של בחי׳ דךך הטבע בחי׳ השמים וכו׳ של תכונות השמים היינו בחי׳ השירים והתשבחות שמשבחץ להשי״ת על ההנהגה של עכשיו שמנהיג העולם בדרך הטבע אבל לעתיד יתער שיר חדש של בחי׳ נפלאות בחי׳ השגחה כי אז יהיה ההנהגה ע״י השגחה לבד (ל״ ת ח־י). ג ולילה ללילה יחוה דעת, יחוה לשץ דיבור שהדיבור מדבר מה שבדעת כי הזיווגים נמשכים מהדעת והדיבור הוא התגלות הדעת וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של ניאוף והשומע ממנו הדיבורים ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים (ל״ק מג) (ראה ספרי ברכה לא קם). ר אץ אומר ואין דברים בלי נשמע קולם, דיבור שאינו נשמע ונתקבל אינו נקרא דיבור ועיקר מה שנתקבל הדיבור מחמת טוב שיש בו שזה ע״י שלוקחץ הדיבור מהדעת (ל״ק כט א). ה לשמש שם אהל בהם, כי הצדיק נקרא שמש והשגתו אינו אלא ע״י ישראל וזה אהל בהם אהל לשון זריחה וזה בהם ע״י ישראל וכשישראל נכנסין בחכמות חיצוניות אזי נופל ונתחפה הצדיק מהשגתו וכשיוצאין מחכמתן של האומות אזי והוא כחתן יוצא מחופתו הצדיק יוצא מהחופה והמכסה שהיה לו עד עכשיו ואז ישיש כגבור לרוץ אורח כי עכשיו רצים במהירות גדול זה הדרך שהיו יכולים לילך בזמן שהיו ישראל ניזופים (ל״ק מט־ז). ו ישיש כגבור לרוץ אורח, צריך להיות כגבור לרוץ אורח כי אפילו כשזוכה לעשות תשובה ולתקן מה שקלקל עדיין צריך למלאות העבודה שהיה יכול לעשות בזמן שהיה רחוק מהשי״ ת ע״כ צריך להזדרז הרבה בעבודת השי״ ת כדי שיוכל למלאות העבודה שהיה יכול לעבוד בימי קלקולו(ל״ק מט־ז) (ר׳ תשובה כד). ו והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש, כגבור לרוץ אורח, מי שמשמח את עצמו בשמחת חתן וכלה כשיוצאין מן החופה אינו ניזוק בדרך (ס״ה דרך). ז מקצה השמים מוצאו ותקופתו ע״י התגברות של הצדיק שהוא רץ אורח זה לתקן הימים שעברו זה בחי׳ מקיפים שהוא משיג תורה דעתיקא וזה ואין נסתר מחמתו שמכלים ושצים העכו״ם וזה תורת ה׳ תמימה שהוא תורה דעתיקא שהיא תמימה שעדיין לא השיגו ממנה כלום משיבת נפש זה בחי׳ שבת כי בו שבת כי לעתיד ליום שכולו שבת ישיגו אותה (ל״ק מט־ז). ח עדות ה׳ נאמנה, ע׳׳י העדיים שהכתירו בחורב בחי׳ נעשה ונשמע תורה ותפלה ע״י נבנית האמונה (ל״ק כב־י).

ח תורת ה׳ תמימה, היינו חכמת התורה שמתייגע בתורה עד שזוכה לידע אותה ולהבינה זה עיקר המתקת הדין שהיא בחי׳ רפואת הנפש בחי׳ משיבת נפש ומעלהו לשרשו (ל״ק עד). ח עדות ה׳ נאמנה, כי הדבר קשה איך התורה הנקראת אשה יכולה להעיד הלא אשה פסולה לעדות והתירוץ ע״ז שהיא מחכימת פתי בשביל זה יכולה להעיד כי עיקר התאוות הם בסתר אבל התורה עומדת שם וקוראת אותו ומחמת תשוקת תאוותו אינו שומע קריאתה כי בשעת עבירה היה בו רוח שטות ואחר גמר העבירה הטה אזנו לאמריה של תורה והחכים ומתחרט בשביל זה התורה אע״פ שהיא אשה יכולה להעיד כי היא עומדת במקום שאין אנשים רגילים שם ובמקום שאין אנשים נשים נאמנות כמו שמובא בח״מ הלכות עדות סי׳ לה סי״ד (ל״ק קמו). ח נאמנה מחכימת פתי, ע״י אמונה נתחכם (ס״ה אמונה). ח תורת ה׳ תמיסה משיבת נפש, היינו כשנזהרין מלמצוא חסרון באיש הישראלי כי כ״א יש לו אות בתורה אזי התורה תמימה ואז היא משיבת נפש וזוכין לאהבת תורה ולהתמדה (ש״ה צא) (ר׳ תורה קי). ט פקודי ה׳ ישרים משמחי לב, עיקר השמחה הוא מן המצות ועיקר השמחה היא בלב והלב של כל השנה הם השלש רגלים שעליהם מתקבצים כל המצות מכל השנה וע״כ הם ימי שמחה (ל״ק ל־ה) (ראה שלש רגלים א). ט פקודי ה׳ ישרים משמחי לב, כי שורש נקודות כל המצוות היא שמחה והשמחה היא קומה שלימה מרמ״ח איברים ושס״ה גידים וכל מצוה מחרי״ג מצות יש לה אבר מהשמחה וע״ב אם פגם באיזה מצוה אזי כשפוגע בזה האבר שהוא כנגד אותה מצוה שעבר א ״א לו לשמוח שם ועי״ ז מרגיש ונזכר החטא שעשה מקודם ויוכל להתוודות ווידוי דברים ועי״ז מתקן פגם חטאיו (ל״ק קעח) (ר׳ שמחה כ). י יראת ה׳ טהורה עומדת לעד (מי שנופל מיראתו בידוע שיראתו לא היתה טהורה) (ס״ ה נפילה). י אמת צדקו יחדיו, שני צדיקים אינם יכולים לדור בעיר אחת עד שיהי׳ להם אמת (ס״ה מריבה). כ

ב יענך ה׳ ביום צרה בחי׳ ע׳ תיבין שבמזמור זה בחי׳ ע׳ קלין בחי׳ קול שופר שמצותו ביום ומצות מילה מצותו ביום שע״י קולות דקדושה נימול ונשבר ערלת בשר ומקבל אור העצם (פל״ח כב־ה). ג ומציץ יסעדך, שתהיה סעודתך וכל התענוגים מציץ וסימן האותיות שיש בכל דבר כי הטעם והריח והתמונה הוא סימן על האותיות שיש בכל דבר וזה ישלח עזרך מקודש עזרך בחי׳ חוה לה״ק ישלח׳ עזרך מקודש׳ ס״ ת ח׳ש׳ך׳ בחי׳ תרדמה תרגום שעיקר שלימות לה״ק ע״י תרגום וכשיש לו השלמות אז ומציון יסעדך (ל״ק יט־ח) (עיין אכילה ה). ג ישלח עזרך מקודש, שעיקר העזר והישועה שהיא בחי׳ המתקת הדינים הוא מקודש היינו ע״י השכל שנקרא קודש כי עיקר המתקת הדינים אינו אלא ע״י קדושת וטהרת המחשבה (ל״ק סא־ו) (ר׳ ל״ק ריא) (מובא בפל״ח סא־ח). ה יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא, ת״ח נקרא נצח והוד רגלין בחי׳ עצות גם ע׳צ׳ת׳ גימ׳ ת׳ל׳מ׳י׳ד׳ ח׳כ׳ם׳ עם האותיות ע״י מילוי גרונם של ח״ח יין הוא בחי׳ פדיון וממתיק הדינים וזה ויתן לך כלבבך בחי׳ המתקת הדינים אימתי כאשר וכל עצתך ימלא ע״י מילוי גרונם של ת״ח יין (קל״ק מא־ג). ז בגבורות ישע ימינו, עיקר ההתגברות ע״י אהבה אע״פ שצריך להקדים היראה (ל״ק ה־ה). ז בגבורות ישע ימינו, ע״י אמונה שהיא בחי׳ ימין מתגבר על אויביו ומנצח את המתנגדים ומשבר ומבטל הע״ז והכפירות והבזיונות הבאים מהם (קל״ק כח־ב) (ראה איכה ד׳ האמונים). ז בגבורות ישע ימינו, שבתוך הגבורות והדינים מלובש בהם ישע ימינו בחי׳ חסד כדי שיתקרב עי״ז יותר להשי״ת וההתרחקות הוא עיקר ההתקרבות כי המניעות הם בשביל החשק (ל״ק עד) (ר׳ דינים טו). ז בגבורות ישע ימינו, כי ימין הוא חסד כי רוב החסד אי אפשר לקבל כי אין יכולין לקבל רוב טובה וצריך לעשות כלי וצנור לקבל על ידו החסד וזה נעשה ע״י יראה בחי׳ בגבורות וכו׳ (ל״ת ד־ד). כב

ר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ע״י תהלוח ישראל נתוסף קדושתו כי התפלה היוצאת מהרבה נשמות היא מוספת קדושה למעלה (ל״ק כ־ד). ה בך בטחו אבותינו וכו׳ בך בטחו ולא בושו, כי א״א לעמוד ולהתפלל כ״א ע״י עזות דק׳ כי הוא בא בתפלתו ורוצה לשדד המערכות ולעשות פלאות וע״י בושה שמתבייש מלפניו ית׳ אי אפשר להתפלל (ל״ק ל־ח), (ראה עזות י). ה בטחו ותפלטמו, ע״י בטחון האדם נפלט מצרותיו (ס׳׳ה ישועה). ו בטחו ולא בושו, ע׳׳י בטחון לא יבוא עליו בושה (ס״ה בושה). ז ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם, כשיש ליראי השם חרפות ובושות מהכופרים הסגולה לזה בחי׳ תולע בחי׳ אמונה שמשבר ומבטל הכפירות ומנצח אויביו (ל״ק כח־ב) (ראה איכה ד׳ האמונים). יח המה יביטו יראו בי, כי הרשעים בגלות המר הזה עיניהם לטושים וארם עיניו מביטים למרחוק וע״י הצל כהו מאור עיניו ונחשכים שאין הארס שלהם יכול להזיק אבל הצדיקים שמאור עיניהם בזמן הזה קטן ע״ י הצל נתחזק מאור עיניהם כדרך חלושי הראות שצריכים לצל כדי שיוכלו לראות (ל״ק נהג) (ר׳ ישעי׳ מ״ב מי עיור) (כח שגו בלאה). כא הצילה מחרב נפשי ומיד כלב, אבל הושיעני מפי אריה מי שפגם בבריתו הוא בחי' מיין מרירין ואזי אינו יכול להתפלל בבחי׳ כל עצמותי תאמרנה ואז כלבא נחית ואכיל קרבנו היינו תפלתו והוא בחי׳ מרה בחי׳ חרב בחי׳ גיהנם וכן צריך לשמור עצמו מכלבים ומחרב וזה אצל חרב וכלב כתיב לשון הצלה אבל אצל אריה כתוב ישועה כי ע״י תיקון הברית אריה נחית ואכיל קרבנו זה לי לישועה (ל״ק נ). כג ה דשנת בשמן ראשי כוסי רוויה כי יש צדיקים אמתיים שיש להם כח כששותין יין לפעמים למחול עוונות עי״ז וזה דשנת וכו׳ היינו כפי המוחין שזוכה הצדיק ע״י שתיית היין בחי׳ כוסי רוויה כמו כן זוכה לסליחת העוונות כי עיקר הסליחה ע״י חכמה (ל״ק קעז) (ר׳ שלח י״ד ויאמר). ו אך טוב וחסד ירדפוני (ר׳ ז׳ תרומה קס״ח אך) (ל״ק רפג).

ו אך טוב וחסד ירדפוני, וזה שבקש דוד אך טוב וכו׳ שבכל עת שיהיה עלי רדיפות ומחלוקת שיהי׳ המחלוקת רק משם בחי׳ מחלוקת של צדיקים מבחי׳ טוב וחסד (ל״ק רפג) (ר׳ צדיקים מחלוקת שביניהם ד). כד א לה׳ הארץ ומלואה, כשהארץ היינו בחי׳ חוה מלכות מקושרת לה׳ אוי הוא במלואו ובשלימות ומי שמחלק בחי׳ מלכות לעצמו שאומר אנא אמלוך בזה הוא מפריד אותה מהקב״ה אזי הולך לו שלא כסדר (ל״ ת פב). ד נקי כפיים ובר לבב, מי שמקיים יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך עי״ז זוכה להתפלל בכוונת הלב (ס״ה ממון). ה וצדקה מאלקי ישעו, ע״י צדקה תזכה שלא תצטרך לישועת אדם (ס״ה ישועה). ו מבקשי פניך יעקב, יעקב זכה להארת והדרת פנים וידע לדרוש התורה בי״ג מדות (ל״ק כז־ב) (ר׳ וישלח לג־יח ויבא). כה א אליך ה׳ נפשי אשא ופרש״י לבי אכוין, כי כוונת הלב זה בחי׳ הנפש אבל כשהלב רחוק מדיבורי התפלה אזי הוא בחי׳ התרחקות הנפש מן הכבוד ואז יש עייפות אל הנפש וצריך להבריאה ע״י מים קרים (ל״ק םז־ח) (ר׳ ישעיה כ״ט בשפתיו). ה הדריכני באמיתך ולמדני כי אתה אלקי ישעי, ע״י אמת תזכה להבין שישועתך מאת הקב״ה ולא מאדם (ס״ה ישועה). ז חטאת נעורי וכו׳ אל תזכור, מי שאין לו זכרוןבידוע שלא תיקן חטאת נעורים (ם״ה זכירה).

י כל ארחות ה׳ חסד ואמת לנוצרי בריתו, מי שרוצה לשמור אות ברית יאמר תמיד אמת גם יעשה חסד עם מי שלא יצפה לתשלום גמולו (ס״ה ניאוף). יב ירא ה׳ יורנו בדרך, אל תלמוד אלא אצל ירא שמים (ס״ה לימוד). יד סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם, החילוק שבין צדיק לירא שמים שהירא אין לו רשות לגלות מסתוריו של הקב״ה אבל הצדיק יש לו רשות (ס״ה צדיק). כו ב בחנני ה׳ ונסני, כשאדם בא לאיזה נסיון ידע כשיעמוד בזה הנסיון שהקב״ה יעשה לו נס (ס״ה ישועה). יב רגלי עמדה במישור היא בחי' אמונה והמינות היא בחי׳ כמעט נטיו רגלי (ל״ק י־ו). כז א ה׳ אורי וישעי, שהוא אורות הגוונין שנתגלין ע״י שנותנין צדקה לעני הגון וישעי זה בחי׳ בגדי ישע שהכל פונין לו ותאיבין להסתכל בו (ל״ק כה־ד). ב בקרוב עלי מרעים, היינו המוחין ואכילתם היינו התחזקותם הוא בשר קודש היינו לאכול את בשרי ע״י תיקון הכללי תיקונו מגיע עד המוחין שעל ידו צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו שהם בחי׳ ע׳ לשונות וכשישבר תאוה זאת ממילא נופלים כל התאות רעות (ל״ק לו־ו). ב בקרוב עלי מרעים, זה בחי׳ תריץ רעין דלא מתפרשין שהם בחי' י״ק י׳ שהוא חכמות התורה בחי׳ אדם צריך לאכול את בשרי להמית העצמיות שלי כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ואזי ממילא צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו כי כל הצרים שנאחזין באנפין חשוכין נכשלים ונופלים וזוכה לאנפין נהירין שהוא חכמות התורה ואז כל התאוות ומדות רעות נכשלין ונופלין (ל״ק קא) (ר׳ ברכות ס״ג זאת).

ד לחזות׳ בנועם׳ ׳ה׳ ולבקר׳ בהיכלו׳, סופי תיבות הם אותיות ת׳ר׳ו׳מ׳ה׳ כי תרומה היינו צדקה שהיא נדיבות לב על ידה נעשה כלי לקבל מנועם ה׳ שעי״ ז נמשך התגלות כבודו ית׳ שהוא ובהיכלו כולו אומר כבוד (ל״ת עא). ז ש׳מע ׳ה׳ ק׳ולי א׳קרא, ר״ת ק׳ש׳י׳א׳ שצריך רק לקרות לה׳ כשמתגבר עליו הקשיא והכפירה ויכול להיות שמזה בעצמו יפול ויתבטל לגמרי כל הקשיות והמגיעות (ל״ ת מו). ח לך אמר לבי פירש״י בשליחותך כי עיקר האלקות בלב ומי שהוא בר לבב יוכל לידע עתידות ע״י מה שהלב אומר לו שהוא דברי ה׳ ממ ע וזה לך אמר לבי וכו׳ לך בשליחותך כי מה שהלב אומר הם דברי ה׳ ממש (ל״ק קלח). ח לך אמר לבי פירש״י לך בשבילך בשליחותך אמר לי לבי כל הדברים שהלב אומר הם דברי השי״ת ממש בחי׳ רוה״ק (ל״ ק קנו). כט ב ה׳שתחוו ל׳ה׳ ב׳הדרת ק׳ודש ר״ת ק׳ב׳ל׳ה׳ בחי׳ יחודא עלאה זיווג משבת לשבת בחי' יוסף והיא בחי׳ הדרת קודש בחי׳ בכור שורו הדר לו (דברים לג) (ל״ק יא־ו). ג א־ל הכבוד הרעים, א־ל בחי׳ חסד אהבה כבוד בחי׳ חכמה הרעים בחי׳ גבורות בחי׳ יראה צריך לשתף היראה עם אהבה כדי שיזכה לחכמה ויתגבר על שונאיו (ל״ק ה־ה). ג א־ל הכבוד הרעים ה׳ על מים רבים, מים רבים זה בחי׳ מימי הדעת שיוצאין מן הס״א וחוזרין אל הקדושה שעי״ ז נעשין גרים ונתגדל כבודו ית׳ שזה בחי׳ רעמים בחי׳ א־ל הכבוד הרעים כי הרעש והפרסום שנתפרסם כבודו ית׳ ע״י הגרים זה בחי׳ רעמים שהם קול רעש גדול (ל״ת ח־ד) (ר׳ ברכות נ״ט מאי). ט ובהיכלו כולו אומר כבוד, בשעת התפילה האדם עומד בהיכל המלך ומבטל את עצמו מכל וכל ואין רואה שום דבר אלא את המלך בוודאי כששומע איזה חרפה וביזוי הוא מפרש לפירוש של כבוד המלך ואין לחשוב שמא אלו החרפות עליו נאמרים זה אינו כי הלא ישותו נתבטל נמצא ע״י תפלה מהפך כל הבזיונות לכבוד (ל״ק נה־ז). ט ובהיכלו כולו אומר כבוד, מי שמשתדל לקרב בנ״א לעבוהש״י הוא בונה בחי׳ היכל הקודש קודש זה בחי׳ שנשארים בג״ א דבוקים ביראה שלימה על ידו עי״ז הדוש יאמר לו והיכל זה בחי׳ כבוד שע״י

שמקרבין את עצמן לעבודת הש״י אלו הרחוקים זה כבודו ית״ש (ל״ק נט־א) (ר׳ יראה כז). ס ובהיכלו כולו אומר כבוד, היינו שאצל אלו שהם בהיכלא דמלכא הכבוד הוא כולו אומר היינו כולו מאמר כי הכבוד שיש להם הוא כולו רק בשביל המאמר שנתהוה בשביל זה הכבוד אשר על ידו נברא חלק מהבריאה כי כל העולם נברא בשביל כבוד השי״ת (ל״ת עא). ל ב מה בצע בדמי ברדתי, מי שהוא תאב לממון הוא נופל ממדרגתו (ס״ה ממון). ב ולא שמחת אויבי לי ה׳ אלקי שועתי אליך, ע״י תפלה בשוועה אויביו אינם שמחים עליו (ס״ה מריבה). יג למען יזמרך כבוד ולא ידום, כבוד בשלימות היינו שיהי׳ כבודו לאין נגד כבוד השי״ת א״א לזכות כ״א ע״י שמירת הברית ואז זוכה לדיבור המאיר לתשובה בחי׳ ולא ידום אבל כשאינו שומר הברית הוא בחי׳ כבד פה (ל״ק יא־ג). יג למען יזמרך כבוד ולא ידום, כי ע״י תיקון הברית שהיא בחי׳ ולא ידום בגדים לבנים אז הדיבור מותר ויכולים לפתוח פה בדיבורים המאירים בתורה (קל״ק כט~ח), לא ו בידך אפקיד רוחי, עיקר התקבצות ובנין הרוח נבואה הוא ע״י היד כי שם פקדונות הרוחות וע״כ אין יכולין לקבל רוח נבואה רוה״ק כ״א ע״י שמחה שהוא בחי׳ מנגן ביד (ל״ק נד־ו) (ר׳ מלכים־ב ג׳ והיה). ו פדית וכר אל אמת האמת הוא פודה מכל הצרות (ס״ה אמת).

יג נשכחתי כמת מלב, כדי לשמור הזכרון דהיינו לזכור תמיד בעלמא דאתי שלא יהיה בדעתו ח׳׳ו שאין עולם אלא אחד צריך לשמור א׳׳ע שלא יפול לבחי׳ רע עין לבחי׳ מיתת הלב כי השכחה בא ע״י רע עין ורע עין ומיתת הלב הם בחי׳ אחת (ל״ק נד־ד)(ר׳ ע״ז כ״ח כי שוריינא). יט הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז, מי שדובר על צדיק לסוף שנתבזה בעיני כל (ם״ ה כבוד). יט תאלמנה שפתי שקר הדוברות וכו׳ בגאוה, מי שאין לו גאוה ניצול משקר (ס״ה אמת). יט הדוברות על צדיק עתק בגאוה, מי שדובר על הצדיק בידוע שהוא גדלן (ס״ ה צדיק). כ מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כי השגות אלו המקיפים שהם בחי׳ שעשוע עוה״ב הם רב טוב הצפון וסתום מעין כל וזה מה רב טובך מה דייקא כי הם בחי׳ מה מה חמית מה פשפשת בחי׳ תכלית הידיעה אשר לא נדע וזה בחי׳ שפע הכתר כי כתר הוא בחי׳ מקיף (ל״ת ז־ו) (ר׳ צדיק קסח). כא תצפנם בסוכה מריב לשונות, כי ע״י בחי׳ סוכה הק׳ נצפנים וניצולים מהריב הזה שבא ע״י ההתגברות הלשונות שאינם קדושים (ל׳׳ק מח) (ראה לשונות עכו״ם ח).■ כא תצפנם בסוכה מריב לשונות, למחלוקת ילמוד מסכת סוכה (ס׳׳ה מריבה). כה חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה׳, אפילו אינכם זוכים לשום קדושה רק מיחלים אעפ״כ חזקו איך שיהי׳ (ש״ה קכ). לב

א לדוד משכיל א׳שרי נ׳שוי פ׳שע, ר׳׳ת נ׳א׳ף׳ שהוא נכנע ע״י בחי׳ לדוד משכיל דהיינו תהלים (ל״ק רה) (ר׳ פסחים קי״ז עשרה). ב אתה סתר לי, דע שיש שם ס׳א׳ל׳ היוצא מפסוק א׳תה ס׳תר ל׳י כשהקב״ה רוצה להסתיר את האדם מן הבע״ד להציל אותו ממות שנגזר עליו מסתיר אותו בזה השם ואם ח״ ו מוצא מקום לשלוט על האדם אזי מקבל יותר כח מזה השם כי נצטרף המ״ם להשם ס׳א׳ל׳ ונעשה צירף שמו סאמ׳׳ל ע״ב צריך להפסיק בין התיבות אתה סתר לי לתיבת מצר כדי שלא לעשות צירוף שמו ח״ו ואז כששולט על האדם ח״ו אזי נעשה מהשם הנ״ל ס׳וף א׳דם ל׳מות (ברכות יז) ר״ת ס׳א׳ל׳ אבל כשמשמרין עצמן בכח השם הנ״ל אזי השם מכסה ומסתיר בחי׳ א׳תה ס׳תר ל׳י וגם מצר תצרני ותשמרני (ל״ק רע). ז א׳ת׳ה׳ סתר לי מצר, אותיות א׳ת׳ה׳ מכניעים את הקליפות (ס״ה קליפה). לג ד וכל מעשהו באמונה איתא שכל התהוות מעשה בראשית הי׳ רק בשביל שצפה השי״ת שיהיו אנשים שיהיה להם יסורים בענץ האמונה הק׳ מחמת בלבולים וכפירות העולים על מחשבתם ר״ל והם יתגברו כנגד אלו המחשבות ויתחזקו באמונה ורק בשביל זה ברא השי״ת את כל מעשי בראשית (ש״ה רכב). ה אוהב צדקה ומשפט חסד ה׳ מלאה הארץ, ע״י צדקה מהפך המשפט והדין למדת החסד (ס׳׳ה המ׳ הד׳). ו בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, כי ע״י השעשועים שראה הקב״ה שיקבל מנשמותיהם של צדיקים עי״ז נעשה הדיבור של לה״ק שבו נברא העולם כי הצדיקים הם עושים הדיבור של הקב״ה (ל״ק יט־ט) (ר׳ מד׳׳ ר ח׳ נמלך). ו בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, כי הבריאה היתד, ע״י הדיבור ובהדיבוד יש חכמה והדיבור הוא הגבול של כל הדברים כי השי״ ת הגריל חכמתו בהאותיות שאותיות אלו הם גבול לזה ואותיות אלו הם גבול לזה אבל החלל הפנוי שהוא מקיף כל העולמות והוא פנוי מכל כביכול אין שם שום דיבור ואפילו שכל בלא אותיות אין שם ע״כ המבוכות הבאים משם הם בחי׳ שתיקה וצריך רק להאמין ולשתוק שם (ל״ק סד־ג) (ר׳ צדיק עד). ו בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, כל הרפואות הם ע״י עשבים וכל עשב מקבל כח מכוכב ומזל המיוחד לו וכל כוכב מקבל מכוכבים שלמעלה ממנו והעליון מהעליון ממנו עד שכולם מקבלים משורש הכל שהוא דבר ה׳ כ״ש בדבר ה׳ וכר וע״כ כשזוכץ לתפילה אין צריכין לרפואות העשבים כי התפילה היא בחי׳ דבר ה׳ שהוא שורש הכל (ל״ ת א־ט).

ו בדבר ה׳ שמים נעשו, וזה בחי׳ נ׳ב׳י׳א׳ ר״ת ב׳דבר ׳ה׳ ש׳מים נ׳עשו כי האלף הוא רקיע וע״כ תיבת שמים היא במקום אלף כי ע״י נבואה זוכין לתפילה שהיא בחי׳ דבר ה׳ (ל״ת א־ט). ו בדבר ה׳ שמים נעשו, כי עיקר כל הבריאה היתה ע״י הדיבור ע״כ צריכין לדבר רק דיבורים קדושים ולא דברים אחרים כדי להעלות הניצוצות לתקן כל העולמות (ל״ק עה). יס להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב, ע״י תענית האדם ניצול ממיתה (ס״ה ישועה). כב יהי חסדך ה׳ עלינו כאשר יחלנו לך, ע׳׳י בטחון יעשה לך חסד (ס״ה ישועה). לד ו כי אין מחסור ליראיו ע״י יראה זוכה לשלימות שלום בעצמיו ושלום הכללי (ל״ק יד־ח). י יראו את ה׳ קדושיו ע״י קדושת השם תבוא ליראה (ס״ה יראה). יא ודורשי ה׳ לא יחסרו כל טוב, דהיינו הצדיקים דורשי ה׳ שכל טוב נמשך מהם כי הצדיקים בעצמם אץ להם כלום רק ממשיכין כל טוב אל העולם (ל״ת ב־ו). יא ודורשי ה׳ לא יחסרו כל טוב לכו בנים שמעו לי, מי שמשתדל שיהי׳ פרנסה לדורשי ה׳ עי״ז יזכה שלא יצאו בניו לתרבות רעה (ס״ה בנים).

יא כפירים רשו, ע״י כפירה בא דלות (ס״ה ממון). יא רשו ורעבו ודורשי ה׳ לא יחסרו כל טוב, מי שהוא עני ישתדל לספק מזון לדורשי ה׳ (ס״ ה ממון). יג מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב, חפץ היא בחי׳ לב שהחפץ היא בלב חיים היא בחי׳ דעת היינו כשמקשר הלב להדעת שלבו ברשותו שכופה את יצרו אזי לפי בחינתו אוהב ימים הוא ממשיך את האהבה מדעת לתוך הימים לראות טוב ורואה ומשיג את האור כי טוב וגנוז היינו התורה והצדיקים הגנוזים (ל״ק לג־ז). טו סור מרע ועשה טוב בקש שלום, לפגם הברית יהי׳ רודף שלום (ס״ ה ניאוף). טז עיני ה׳ אל צדיקים, שהצדיק יש לו עיני ה׳ הנה האדם אינו רואה עד היכן הפגם מגיע אם עבר עבירה והצדיק נותן עיניו בו שיהי׳ רואה בעיניהם של צדיקים ורואה מה שפגם ואץ עונש גדול מזה כשאדם רואה מה שפגם (ל״ק צח) (ר׳ ברכות נ״ח נתן). טז עיני ה׳ אל צדיקים, הצדיקים יש להם עיני ה׳ וע״כ הם יכולים לדעת כל מה שעבר האדם (ש״ ה רנז). יט ואת דכאי רוח יושיע, ע״י ענוה בא ישועה (ס״ה ישועה). לה י כל עצמותי תאמרנה, כשמתפלל וטועם מתיקות בדיבורי התפלה זאת הבחי׳ נקראת כל עצמותי תאמרנה ואץ יכול לטעום מתיקות בתפלה אלא כשתקן פגם הברית (ל״ק נ). י כל עצמותי תאמרנה, כי צריך להתפלל להרגיש דיבורי התפילה בכל עצמותיו וע״י מים קרים שעי״ז מחיה הנפש עי״ז מחיה העצמות (ל״ק סז־ח) (ר׳ ישעיה כ״ט בשפתיו).