Hilchasa Kinachamani · Prophets & Writings Index (98)

י כל עצמותי תאמרנה וכו׳ מציל עני, מי שמתפלל בכח זוכה לרחם על עניים (ס״ה רחמנות ה). לו ב נאום פשע לרשע וכו׳ אין אלקים, הפשע של אדם מכניס כפירה באדם (ס״ה אמונה). ב נאום פשע וכו׳ אין פחד, הפשעים מסירין אח היראה מנגד עיניו (ס״ה יראה). ז צדקתך כהררי אל, זה בחי׳ צדקתו של הקב״ה אע״פ שמשפטיך כבוש בתהום רבה שרואץ שהרשע זוכה בדין ואין זה ממדת הצדק אבל כ״ז כדי להציל את הצדיק מרע עינו של הרשע (ל״ק נה־ג) (ר׳ תהלים כ״ב תמה). יא וצדקתך לישרי לב, ע״י שרואה צדקת ה׳ נתפשט הלב זעקמימותו ונתיישר כי מתחילה נדמה לו שעיוות ח״ו הקב״ה את הדין אבל עכשיו מחזק עצמו :שלימות אמונה ומתפלל על צרכיו כי עיקר התפילד היא ע״י אמונה (ל״ק נה־ד) (ר׳ תפילה יא). יב א1 תבואני רגל גאוה, ע״י גדלות נתקלקלו הרגליץ гп נעשה ע״י קלקול האמונה (ל״ק כב־יא). לז ג ורעה אמונה, צדיקי הדור בחי' השבעה רועים שהם כלליות מנהיגי הדור הם רועים האמונה לתקנה ולהשלימה וכל עיקר אמונת ישראל ממשיכין הם להדור (ל״ק כב־ג).

ג שכן ארץ ורעה אמונה, ע■״ י אמונה שהוא התפילה עי״ז בא לבחי׳ א״י (ל״ק נה־ח) (ר׳ ז׳ שלח קע״ד חלה). ג ורעה אמונה, כשיש לו אמונה כשלימות יכול להיות ע״י אכילתו שאוכל בקדושה ע״פ התורה יחוד קוב״ ה ושכינתיה (ל״ק סב־ב). ג בטח בה׳ לשון השקט ובטח שיש לו מנוחה מכל וכל ועשה טוב היינו שנתהפך מרע לטוב גמור שכן ארץ היינו בחי׳ נפש שהנפש יש לו נייחא מחמת שעשה תשובה שלימה וכשעושה תשובה שלימה הוא בחי׳ שבת ויכול לראות שפלותו וחשיבות וגדולות ישראל וזה ורעה אמונה היינו שיכול להיות כמו רעיא מהימנא שיכול למסור את נפשו בעד ישראל (ל״ק עט). ג שכן ארץ ורעה אמונה, היינו שאתה תהיה רועה ומזין את האמונה היינו שתהיה נאכל להאמונה בחי׳ המזון שנתהפך לניזון היינו כשדבוק להצדיק ומאמין בו שהוא בחי׳ ארץ נאכל להצדיק ונתהפך למהות הצדיק ממש (ל״ק קכט) (ר׳ רצון ה). ג שכן ארץ ורעה אמונה, א״י הוא בחי׳ אמונה וע״י אמונה ווכין לבחי׳ אריכת אפים דהיינו שלא יוכל לבלבלו שום מונע מעבודתו ית׳ נמצא שעיקר עבודת איש הישראלי זוכין ע״י א״י( : ל״ק קנה)(ר׳ כתובות ק״י כל). ג בטח בה׳ ועשה טוב, עיקר הצדקה הוא ע״י בטחון כשבוטח בה׳ שלא יפסיד ע״י הצדקה כלל כי השי״ת יברכו כי אם אין לו בטחון אינו יכול לעשות צדקה כראוי (ל״ק רכה). ג שכן ארץ ורעה אמונה, כי הצדיק הגדול אחר ששוכן בארץ ובעפר שמרמזת על מדת האמונה בחי׳ עפר מאנא דכלהו(המבואר באות א) אז דייקא עוסק ביותר לתקן מדת האמונה אצל כלל ישראל לגדלה ולהשלימה (ל״ת ה) (בפל״ח ה). י ועוד מעט ואין רשע, היינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות ואע״פ שאתה רואה שהוא רשע גמור אעפ״כ צריך אתה לחפש ולמצוא בו מעט טוב ששם אינו רשע וזה ועוד מעט ואין רשע ע״י שמוצא בהרשע עוד מעט ששם אינו רשע עי״ז והתבוננת על מקומו ואיננו היינו כשתתבונן על מדריגתו ואיננו שם על מקומו הראשון כי ע״י שמוצאין בו עוד מעט טוב איזה נקודה טובה ודניץ אותו לכף זכות עי״ז מוציאין אותו באמת מכף חובה לכף זכות (ל״ק רפב) (ר׳ כף זכות). יא וענוים ירשו ארץ וכו׳ על רוב שלום, ע״י ענוה הכל עמו בשלום (ס״ה ענוה).

יב זומם רשע היינו מחשבה זרה לצדיק וחורק עליו שיניו היינו שרוצה להעלותה וה׳ ישחק לו כי ראה כי יבא יומו היינו שעדיין לא בא למדריגת מחשבה זרה זו גלל כן אינו יכול להעלותה אך מאין יבא לו המחשבה זרה זו ומפרש חרב פתחו רשעים היינו שנתעורר מחלוקת על איזה צדיק חרבם היינו המ״ז של אותו מחלוקת תבוא בלבם היינו בלב צדיק זה וע״י שרוצה להעלותה בכח הרצון הזה וקשתותם תשברנה כלומר משבר המחלוקת (ל״ק צו) (ר׳ מחשבות כח). כט צדיקים ירשו ארץ היינו שצדיקים אמתיים יורשים א״י שזוכים שמקום גניזתם הוא קדוש בקדושת א״י ממש וא״י הוא תיקון גדול לפגם הברית (ל׳׳ת קט) (ר׳ א״י מד). לא חורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו, ע״ י עשיית המצוה בשמחה היא מעלה השכינה שהיא בחי׳ לב מבין הקליפות בחי׳ עצבות שעיקרה בלב ועי״ז לא תמעד אשוריו שהיא הולכת לעורר כל העולמות לעבודת השי״ת (ל״ק כד־ג). לב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, היינו עם הרע עין בחי׳ צופה כי ארס עיניו מביטים למרחוק וה׳ לא יעזבנו בידו דייקא היינו בהתגלות יד ה׳ עי״ז נעשה צל וע״י הצל כהו מאור עיניו ונחשכים שאי■ הארס שלהם יכול להזיק וע״י מה נתגלה יד ה׳ ע״י ולא ירשיענו בהשפטו ע״י שמסלקין ממנו הדין והמשפט ע״י לימוד זכות שלמד על הרשע עי״ז ניצול הצדיק מרע עין של הרשע (ל״ק נה־ג) (ר׳ דברים ל״ב ותאחז). לב צופה רשע לצדיק, שהרשע שחולק על הצדיק הוא רק צופה היינו צפוי וכסוי על הצדיק כדי שיוכל להמשיך שפע אך מבקש להמיתו שהרשע מבקש לעקור ולהמית ח״ו את הצדיק ה׳ לא יעזבנו בידו (ל״ק קיד). לב צופה רשע לצדיק וכו׳ פירוש מה שהרשעים עושים יסורים ורודפים את הצדיקים זה סיבה מאת הש״י כדי שיתבונן הצדיק ויפשפש במעשיו נמצא שהרשע הוא כמו שומר העיר שנקרא צופה כן הרשע שומר את הצדיק מליפול בגשמיות (ל״ק רח). פ״א מעט המחלוקת שיש על הצדיקים הוא טובה להם כי המחלוקת הוא כמו מכסה שלא יתפרסמו ביותר מכדי הצורך וז״פ צופה לשון מכסה כמ״ש וציפית אבל הרשעים מרבים במחלוקת עד שאין כח בצדיקים לסבול וזהו מבקש להמיתו כמו ׳שמכסין את האדם עד שא״ א לו להנשים כן אלו הרשעים מבקשין להמיתו אבל וה׳ לא יעזבנו בידו (ל״ ק רח). לד קוה אל ה׳ ושמור דרכו, זה בחי׳ תיקון התפילה בחי׳ דריכת הקשת והן תלת גוונין דקשת שהם אור האבות המתנוצץ ע״י תפילה עי״ז וירוממך לרשת ארץ זה בחי׳ א״י ועי״ז בהכרת רשעים תראה לא די שניצול מהרשעים אלא גם רואה בהם מה שרצו לראות בו (ל״ק נה־ח) (ר׳ שמוח ל״ד ויחל). לח ב כי עוונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממגי, כי מי שאינו עושה מו״מ באמונה והוא משוקע בתאוות ממון וגוזל את חבירו הוא מעורר דם נדה להשכינה ופוגם בהמוחין בחי׳ פגם הברית וזה כמשא כבד כי הכבד מלא דם והתיקון הוא ע״י צדקה בחי׳ תיקון הברית (ל״ק כט־ט). ה כמשא כבד יכבדו ממנו, כי כשישראל נופלים בעוונות ח״ו זהו משא כבד מאד שא״א לישא כלל המשאוי הכבד הזה בבחי׳ כמשא וכו׳ וזה עיקר הרחמנות לרחם על ישראל עם קדוש להוציאם מהמשאוי הכבד של עוונות (ל״ ת ז־ג) (ר׳ דעת נה).

י נגדך כל תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה, כשאדם מתאוה לדברים שהם נגדיים להקב״ה עי״ז בא לו אנחה (ס״ ה עצבות). יא לבי סחרחר, תרגום סביב סחור סחור דהיינו שלבו מסובב ומוקף ומעוקם בעקמימיות וקשיות וכפירות על השי״ת שהם המניעה הגדולה מכולם ואזי צריך לצעוק לאביו שבשמים בקול חזק מעמקי הלב ואזי השי״ת שומע קולו ופונה לצעקתו ויכול להיות שמזה בעצמו יתבטל לגמרי כל הקושיות והמגיעות ועכ״פ הש״י שומע קולו שזה ישועתו (ל״ת מו) (ר׳ ת״ז יג כח וימררו). יט אדאג מחטאתי, מי שלא תיקן חטאת נעורים עי״ז באים לו דאגות (ס״ ה עצבות). לט ג נאלמתי דומיה ע״י דמים שהיא בחי׳ פגם הברית הדיבור אסור ואז א״א לדבר ולגלות בתורה כי עיקר הדיבור תלוי בתיקון הכללי (ל״ ק כט־ו). ד חם לבי בקרבי וכו׳ דברתי בלשוני, שמקרר חמימותו ע״י לה״ק שמרבה בתורה ותפילה (ל״ק יט־ה). ד חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני, מי שרוצה להמשיך ביאורי התורה צריך מתחלה להמשיך דיבורים חמים כגחלי אש הנמשכין מלב העליון (ל״ק כ־ב). ר חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני, כל הדיבורים באים מחמימות ומי שיש בו חמימות הרבה מדבר הרבה לפני השי״ ת וכן מי שנתקרר ואין בו חמימות אין יכול לדבר (ל״ק רלט). ד ח׳ם ל׳בי ב׳קרבי ר״ ת ח׳ל׳ב׳ (ל״ ת א־ד) (ר׳ תהלים ק״ט ולבי ותבין).

אל תתפלא על זה בהבאתו הכתוב חם לבי בקרבי שגם זה אמר דוד כמאמרו אח הכתוב ולבי חלל בקרבי כי גם הזוכה ללב חלל וזך מהחמימות הזאת מוכרת בכ״ז בקדושה גם הוא לבחי׳ חם לבי בקרבי (בה״ל ל״ת א ענף טו). (א״ה: א״ל כי בחי׳ חם לבי בקרבי יש בזה הרבה דרגות ואצל דוד היא הבחי׳ המוב״ם ואין לו חמימות רק מעט למצות הבורא ית״ש. ע״כ). ה ומדת ימי, הימים נקראים מדות והמדות הם התורה כי התורה מדברת מאהבה ויראה ושאר מדות ואותיות התורה הם מחיין את כל דבר ודבר נמצא אפילו במדור הקליפות גם שם יכולים למצוא אותיות התורה (ל״ק לג־ג) (ראה קהלת ז׳ ביום טובה). ה ומדת ימי מה היא, התורה שהיא בחי׳ מה היא בחי׳ מדות וימים כי התורה היא שמו של הקב״ה ששם נגבל החיות מחי החיים כי בלא סדה וצמצום א״א לקבל את החיות מהשי״ח מחמת ריבוי אור וע״כ ע ״י עסק התורה ממשיכק חיות ואריכות ימים (ל״ ק נו־ג) (ר׳ בראשית ב׳ נפש). מ ו רבות עשית אתה ה׳ אלקי וכר, (ראה ירושלמי ר״ה פ״א רבות) (ל״ק לד־ד). ח אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי לעשות רצונך וכר, כשאדם רואה ולומד בספר ובכל מקום מוצא את עצמו היינו שלוקח לעצמו מוסר ורואה פחיתותו זה סימן שחפץ לעשות רצונו ית׳ וזה ספר כתוב עלי זה סי׳ לעשות רצונך אלקי חפצתי (ל״ק קכא). שמעתי בשם הרב ר׳ יצחק קראקאווסקי זצ״ל מאטוואצק כי תיבת ב׳מ׳ג׳ל׳ת׳ נוטריקון מ׳צוה ג׳דולה ל׳היות ב׳שמחה ת׳מיד וי״ל דהנה איתא (במס׳ סוכה נג) יש מהם אומרים אשרי ילדותינו וכר ויש מהן אומרים אשרי זקנותינו שכיפרה את ילדותיזנו אלו בעלי תשובה ובזה י״ל אז אמרתי, א׳ז׳ נוטריקון א׳שרי ז׳קנותינו הנה באתי במגלת ג״כ בשמחה ב׳מ׳ג׳ל׳ת׳ מ׳צוה ג׳דולה ל׳היות ב׳שמחה ת׳מיד ולכאורה איך יוכל לשמוח בזכרו חטאות נעוריו אך ידוע מאמר חז״ל כי תשובה מאהבה זדונות נעשין לו כזכיות ויהיה נעשה מעבירות ישראל תורה (עיין בסי׳ כב ל״ק) וזה י״ל ספר כתוב עלי שיהיה נעשה מחמתו ספר ע״י העבירות שלו שנתהפכו לזכיות (עונג שבת רנו עה״ת) (ל״ק קכא). מא ב אשרי משכיל אל דל, לפי קדושת ישראל ודקותם הם רחוקים מעק וא״א להם לישא כלל המשא הכבד של עק ובאמת מהיכן באים לעוונות ח״ו הוא רק ע״י שאין לו דעת וזה הרחמנות הגדול מן הכל שצריכין לרחם עליו להכניס בו דעת בבחי׳ אשרי משכיל אל דל כי אין עני אלא מן הדעת (ל״ת ז־ג) (ר׳ משה רבינו ה).

ב אשרי משכיל אל דל, היינו כשהוא בקטנות המוחין ומשכיל עצמו לגדלות המוחין אזי ביום רעה ימלטהו ה׳ נמתקין כל הדינין ואם לא יכול בעצמו לבא לגדלות המוחין עצה לזה שישכיל לאחרים ועי״ז נתעורר גם אצלו (ל״ק קי) (ר׳ נדרים מ״א אין). י אוכל לחמי הגדיל עלי עקב, ע״י מזונא דגופא דהיינו ע״י אכילה ושתיה עי״ז מגדילין בחי׳ עקב דסט״א בבחי׳ אוכל וכו׳ כי ע״י האכילה נתחזקין העקביים והרגלין ואז כשנתגדל ח״ו עקב דסט״א עי״ז נחלש ח״ו בחי׳ עקב דקדושה (ל״ת ח־א) (ר׳ שבת קי״ב דוק). יב בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי, בזה שאויבים שלי אינם רעים כי צדיקים חולקים עלי בזאת ידעתי כי חפצתי בי (ש״ה פב). מב ג צמאה נפשי כמו מי שהוא צמא מאד ששותה אפילו מים הרעים כמו כן גם בעבודת הבורא ית׳ יש בני אדם שהם תמיד בבחי׳ צמאון מתי אבוא ולא יהא בבחי׳ צמאון ואראה פני אלקים ואראה דייקא שאזכה שהעבודה תהי׳ בבחי׳ ראי׳ בחי׳ גבול וזמן ואזי אינו בבחי׳ צמאון וזה מעלת התקרבות לצדיקים כי עי״ז זוכה שתהיה העבודה בבחי׳ גבול וזמן (ל״ק עו) (ר׳ צדיק צא). ט יומם יצוה ה׳ חסדו, התורה היינו המדות היינו הימים שורה בהם אהבתו ית״ש ומחמת אהבה שאהב את ישראל הלביש אלקותו במדות התורה דוקא באלו התרי״ג מצות שע״י צמצום הזה נוכל להשיגו ולעבדו (ל״ק לג־ד) (ראה תורה לו). מד ד כי ימינך חרוע ואור פניך כי רציתם ימינך וזרועך זה בחי׳ הידים שבהם מתגלה הארת המקיפים שהוא בחי׳ הארת הרצון חה ואור פניך כי רציתם כי המקיפים הם אור הפנים וזה כי רציתם כי הם בחי׳ הארת הרצון (ל״ת ז־י) (ר׳ תהלים ק״ד זה).

יח לא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך, מי שאינו מפר ברית עי״ז יש לו זכירה (ס״ה ניאוף). כג כי עליך הורגנו כל היום (ר׳ מדרש הנעלם חיי שרה קכ״ו כי) (ל׳׳ת מו). מה ב לשוני עט סופר מהיר, הדיבורי אמונה של הצדיק הולך למרחוק ונכתב בספריהם של העכו״ם ואז מוצאים העכו״ם היפך אמונתם ועי״ז מתגיירים (ל״ק יז־ה). ב לשוני עט סופר מהיר, כשלומד עם אחד היא בחי׳ כתיבה שנחקק ונכתב על לב התלמיד ע״כ צריך שלא יהיו דבריו נכתבק על בחי׳ עור בהמה טמאה היינו תלמיד שאינו הגון (ל״ק ס־ז) (ר׳ שבת ק״ח וכן) (משלי ג׳ כתבם). ר חגור חרבך על ירך גבור כי ע״י חרב הגאוה דקדושה מתגברים על תאוות ניאוף בחי׳ חגור וכו׳ אבל ע״י חרב הגאוה של אלו מנהיגי הדור שמקבלין גאוה מהגרים מתגבר ח״ו תאוה זו (ל״ת ה־ו) (חה פירושו מהפל״ח). כי כשמתגברין ח״ו המחשבות רעות של תאוה זו ר״ל אזי צריך לחגור חרב הגאוה היינו להזכיר א״ע גודל מעלת יקרת נפשו ונשמתו בשרשה העליון אשר מרע״ה אמר להם אשריך ישראל וכר ואשר חרב גאותיך כי השי״ת בעצמו כביכול הוא מגן עזרנו וחרב גאוותינו ואיך יטמא את נפשו הקדושה בתאווה זו ר״ל׳ אשר הוא מעשה בהמה ושייך רק לעכו״ם וע״י חרב הגאווה הזאת הוא מתגבר על תאוה זאת (ל״ת ה־ג פל״ח). ה צלח ורכב על דבר אמת, מי שאומר תמיד אמת הוא מצליח (ס״ה הצלחה). מו

ט לכו חזו מפעלות ה׳ אשר שם שמות בארץ לכו חזו, לכו דייקא היינו בחי׳ הרגלין גם הם יחזו מפעלות ה׳ אשר ברא בעולם השפל הזה שע״י מפעלות ה׳ אשר שם בארץ הזו יכולין לדעת ולהשיג התכלית וזה אשר שם שמות בארץ היינו התכלית שהוא בחי׳ ש׳מ׳ו׳ת׳ ר״ת ת׳כלית מ׳עשה ש׳מים ו׳ארץ שע״י העולם הזה השפל דייקא על ידו מוכרחץ להשיג התכלית (ל״ ת לט).■ מז ג כי ה׳ עליון נורא מלך גדול על כל הארץ, היינו כשמדת מלכות יהיה גדול ויתעלה אורה מחמת תיקון מעשינו אזי נוכל להכיר את בוראינו על כל דהיינו למעלה מכל העולמות ולא כמו עכשיו כי עכשיו הוא בהתלבשות עולמות (ל״ק עח). ח כי מלך כל הא p אלקים זמרו משכיל, כי אזי כשיהיה ה׳ למלך ויתעלה מלכות דקדושה אזי זמרו משכיל היינו שהחזנים יהיו בדעת ובשכל (ל״ק ג). ח זמרו משכיל כל שכל וחכמה שבעולם יש לה זמר וניגון מיוחד ומזה הזמר נמשכת החכמה הזאת ואפילו חכמת האפיקורסות יש לה ניגון מיוחד לאפיקורסות (ל״ק סד־ה) (ר׳ חגיגה ט״ו אחר). י כ׳י ל׳אלקים מ׳גיני א׳רץ אותיות מ׳ל׳א׳ך, כי ע״י מגיני ארץ נעשה המלאך ע״י שמתקנים המוחין שע״י נעשה בחי׳ חלום ע״י מלאך (ל״ת ה־ט) (ר׳ בראשית י״א נעשה). מח ב גדול ה׳ ומהולל מאד, אימתי גדול ה׳ כשהוא מהולל מאד מסטרא דמותא (ב״ר בראשית מאד זה מלאך המות) בחי׳ עכו״ם בעיר אלקינו הר קדשו כשבחי׳ הר נעשה עיר בחי׳ בית כשהתפילה בחי׳ בית אז יש גם לעכו׳׳ם השגה כי זה עיקר גדולתו לקרב הרחוקים (ל״ק י־ג). ג יפה נוף משוש כל הארץ, כי יש צדיק שהוא היופי והפאר והחן של כל העולם כולו בחי׳ יפה נוף וכו׳ וכשזה היופי והפאר נתגלה בעולם אז נפתחין העינים של העולם שכל מי שמתקרב אליו ונכלל בו נפתחין עיניו ויכול לראות והעיקר להסתכל על עצמו איך הוא אוחז בכל המדות (ל״ת סז).

מט ד פי ידבר חכמות, היינו הדיבור היוצא מפי פוגע בחכמה ע״י שמתפלל בכח עי״ז והגות לבי תבונות שנתעורר הלב כ״ש קול מעורר הכוונה (ל״ק ה־ג). ד פ׳י י׳דבר ח׳כמות ו׳הגוח ל׳בי ת׳בונות, ר״ת ח׳ל׳י׳פ׳ו׳ת׳ כי עיקר הוא הדעת שהוא בחי׳ פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות שזהו עיקר ההשארה והחליפות שנשאר מן האדם אחריו דהיינו מה שהיה מדבר חכמה ותבונה עם חבירו והכניס בו דעת אמת ויראת שמים (ל״ת ז־ד) (ר׳ ב״ב קט״ז אשר). ו עץ עקבי יסבנו, הקדושה המלובשח בעסקי עוה״ז היא בחי׳ רגלין והיא קדושה נמוכה והקליפות מסבבין אותה תמיד ורוצץ לינק מהם ע״ כ הוא מקום מסוכן בכן צריך להסתפק רק בהכרחיות (ל״ק נד־ב). יג אדם ביקר בל ילין, היינו כשאינו לן וישן ביקר בבחי׳ תפילץ היינו שאינו מזכך המוחץ אזי נמשל כבהמות נדמו היינו אז הכח המדמה בבחי׳ בהמה בחי׳ חלום ע״י שד שזה בחי׳ בהמה (ל״ת ה־ט)(ר׳ תהלים מ״ז כי). יג ואדם ביקר בל ילין (מלשון תלונה) אדם שאין מתלונן על הבריות יהא יקר בעיני הבריות (ס״ה כעס). יח לא ירד אחריו כבודו, מי שבורח מן הכבוד והכבוד רודף אחריו בוודאי לא ירד ולא יפול מכבודו(ס״ה נפילה). בא נמשל כבהמות נדמו, ע״י כעס הבא מהכבד נתעורר המקטרג הגדול שהוא עשו אדום שאחיזתו בכבד והוא אדמוני ומן המקטרג העליון נשתלשלים מקטריגים וצרים למטה על האדם הכועס ושולטים עליו ואינם יראים מלפניו כי ע״י הכעס נדמה להם כבהמה (ל״ק נז־ו) (ר׳ כעס ו). נ א א־ל אלקים ה׳ דבר, עיקר קיום ושלימות רייבור הוא ע״י אמת שהוא מאיר בהדיבור ע״י ג׳ שמות בבחי׳ אל וכו׳ כי אלו הג׳ שמות הס מקור האמת וע״י מאיר האמת בהדיבור אל זה בחי׳ תפילה כי ע״י תפילה אנו מבטלין גזירותיו נמצא שיש לנו הכח וע״כ נקראין ישראל אל ע׳׳ש הכח ומשם מאיר הדיבור והתפילה היא רק ע״י אמת אלקים

בחי׳ תורה הוא מאיר להדיבור כי הרב מורה דרך ישר לתלמידיו והוא בחי׳ אמת ה׳ זה בחי׳ שידוכים בבחי׳ מה׳ יצא הדבר והיא בחי׳ אמת ועי״ז נשלם הדיבור כי עשרה קבין שיחה ירדו לעולם ט׳ נטלו נשים וכו׳ וכשנתקשרים נתחברים חלקי הדיבור (ל״ת ב־ד). א א־ל אלקים ה׳ דבר (עם התיבות) מספר שמחה, כי ע״י שלימות הדיבור שהוא לשון הקודש נמשך שמחה (ל״ת ב־ה) (ר׳ שבת ל׳). ד יקרא אל שמים מעל (ר׳ סנהדרין צ״א יקרא) (ל״ק סא־ג), יא וזיז שדי עמדי, זיז היינו ממון פרנסה בנקל זוכין ע״י שדי עמדי ע״י תיקון ושמירת הברית וגם ע״י מצות מזוזה (ל״ ק כג־ד). כא אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך, כי האדם ע״י שמחריש כשמבזין אותו נעשה ונמשך עליו קדושה לסייעו מהשם אהי׳ אבל הקב״ה כשמחריש לאדם אין זה בשביל אהי׳ ח״ו אלא כדי שיקבלו עונשם בעוה״ב בחי׳ אוכיחך ואערכה לעיניך (ל״ק ו־ג). (כי בעוה״ז א״א לגלות לאדם מלמעלה האמת בשביל קיום הבחירה והשתיקה של הקב״ה היא לטובתו) (פל״ח ו־ג). כג ושם דרך אראנו בישע אלקים מי ששם ושופט אורחותיו עי״ז מעלה את היראה (ל״ק טו־ב). נא ב בבא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע, ובזה פגם דוד בבת שבע כי בודאי חלילה לומר שדוד חטא בגשמיות מחמת תאוה ח״ו אעפ״כ אפילו זה הפגם הקטן שנעשה כמובא גם זה לא היה ח״ ו מחמת עכירת דמים שמשם בא תאוה זו של ניאוף רק הפגם שלו היה למעלה בגבורות שלא המתיק היצה״ר שלמעלה היינו הגבורות והדינים (ל״ק עב) (ר׳ תהלים ק״ט ולבי). ח הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני, כשאתה חפץ לילך בדרך האמת הוא ע״י בטוחות בחי׳ כליות יועצות שתקבל עצת הצדיק, בסתום חכמה תודיענו שאזכה לקבל טיפי השכל ע״י עצת הצדיק ואז אזכה לאמת (ל״ק ז־ג).

יב לב טהור כרא לי אלקים טהרת הלב הוא ע״י שמתלהב ובוער לבו להשי״ת ורוח נכון חדש בקרבי עי״ז זוכה לדבר בכל פעם דיבורים חדשים בהתבודדות שהם כחי' רוה״ק (ל״ק קנו). טו אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו דרכיך זה בחי׳ הי״ג מדות כמו שכתוב הודיעני נא את דרכיך והראה לו הקב״ה הי״ג מדות היינו כשלומדים לעשות ולקיים הי״ג מדות אזי וחטאים אליך ישובו היינו שהעבירות שבחבילה שבים אל השי״ת (ש״ה פט) (ר, עבירות כב). יז א־ד־נ־י שפתי תפתח, הדיבור הוא רוח פיו של הקב״ה והוא בחי׳ א־ד־נ־י וכשפוגמין בדיבור אז ע״י הפגם נעשה רוח סער״ה כי כ״ז אותיות כ״א כלול מעשרה שהם הנקודות הם ר״ע ס״ה הוא א־ד־נ־י ונעשה אותיות סער״ה ורוח סערה הזה הוא מקטרג הגדול שממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות (ל״ק לח־ב). יז א־ד־נ־י שפתי תפתח (ר׳ תיקון יח ל״א א־ד־נ־י) (ל״ק נה־ז). יט זבחי אלקים רוח נשברה, עיקר מעין החכמה מן המקדש וע״כ שבירת הדמיון הם הקרבנות שיוצא מן המדמה ובא אל השכל (ל״ק כה־א) (ראה יואל ד׳ ומעין), יט זבחי אלקים רוח נשברה, כי עולה באה על הרהור הלב ואין השי״ ת מצרף מחשבה למעשה בר מהרהורי עכו״ם והרהור עכו״ם שייך אצל כל אדם היינו מה שמתחיל להתפלל בדביקות ובאמצע נופל ממדריגתו זה בחי׳ הרהורי עכו״ם כי כל הנפילות באים מקלקול אמונה וצריך להביא על זה עולה' ובחי׳ עולה שמשבר רוחו בקרבו ומתאנח על זה וע״י האנחה יחזור למדריגתו וזה זבחי אלקים היינו בתי׳ עולה הוא רוח נשברה (ל״ק קח) (ר׳ אנחה ו). נג ד כולו סג יחדיו, אפילו כשאני רואה אחד מישראל שסג מכל וכל מהקב״ה אעפ״כ צריך אני שנהיה יחדיו צריך לייחד ולקשר עמו כי יש בחי׳ אלקות אפילו בדיוטא התחתונה אפילו בעשרה כתרי דמסאבותא (ל״ת פב). ה אוכלי עמי וכו׳ פחד, מי שאוכל ממון ישראל פחדים באין עליו (ס״ה פחד),

נד! יט פדה בשלום נפשי וכו׳ כי ברבים היו עמדי, מי שיש לו שונאים יבקש רבים שיבקשו עליו רחמים ויהי׳ לו שלום מן השונאים (ס״ה מריבה). כ אשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים, היינו כשאין נשאר דעתו אחריו ע״י בן או תלמיד שזה בחי׳ חליפות זה סימן שלא יראו אלקים כי ע״י יראה נשאר דעתו אחריו (ל״ת ז־ה) (ר׳ ב״ב קט״ז אשר). כ אשר אין חליפות (ר׳ ב״ב קט״ז אשר) (ל״ת ז־ד). כ אשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים, מי שאין נותן אל לבו יום המיתה עי״ז אין לו יראה (ס״ה יראה). כא שלח ידיו בשלומיו חילל בריתו, ע״י מחלוקת בא לידי פגם הברית (ם״ה ניאוף). כג השלך על ה׳ יהבך, לפעמים האדם מתפלל לפני השי״ת כביכול וגם כשהש״י מסתלק ומתרחק ח״ו מן האדם הוא צריך ג״כ להתפלל ולהשליך התפילות אחריו ית׳ בחי׳ השלך על ה׳ יהבך שצריך לזרוק ולהשליך אחריו ית׳ התפילות (ש״ה נב). כג לא יתן לעולם מוט לצדיק, ע״י התקשרות לצדיקים לא יפול ממדרגתו (ס״ה נפילה). כד אנשי דמים וכו׳ לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך, מי שיש לו בטחון לא יתקצרו ימיו (ס״ה בטחון). כד אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, מי שהוא בעל מחלוקת נופל לתאוות ממון וימיו כלים ברדיפת מותרות וזה לא יחצו ימיהם שאין משיג חצי תאוותו אבל ואני אבטח בך שתוכל להזמין לי פרנסתי בסבה קלה ולא אהי׳ משוקע בתאוות ממון שאינו בוטח בה׳ ועובד כל העכו״ם (ל״ק כג־ה).

בו ג רבים לוחמים לי מרום, היינו שיש לו שונאים למעלה במרום כי כשם שיש להאדם שונאים למטה כך יש לו שונאים למעלה (סנהדרין מג) (ל״ת יד). ה באלקיס בטחתי מה יעשה בשר לי, שהבשר דהיינו הגוף אינו יכול לעשות לו שום היזק כי מי שהוא צדיק אזי יכול לשמוח גם עם גופו אפילו אם מסתכל על הסוף מאחר שגם גופו טהור וקדוש (ל״ת לג). י אז ישובו אויבי אחור ביום אקרא, ע״י לימוד התורה ישובו המקטריגים אחור (ס״ה המ׳ הד׳). יא בה׳ אהלל דבר באלקים אהלל דבר, לאהוב אותו ית׳ בין בטיבו בין בעקו זה זוכין ע״י התורה וע״י הצדיקים הנקראים שלום (קל״ק לג־ב) (ראה שלום ט). נז יב רומה על שמים אלקים שמים זה בחי׳ יעקב כשהוא מעלה בחי׳ נפש שהוא בחי׳ אלקים דינא קדישא לבחי׳ יעקב שהוא בחי׳ שמים בחי׳ חכמה שמתייגע בתורה עד שזוכה לידע אותה ולהבינה אזי על כל הארץ כבודך כי תכלית כל העבודות שצריך האדם לעבוד את הבורא ית׳ הוא רק כדי שיתגלה כבודו (ל״ק עד) (ר׳ תורה סד). נח ב האמנם אלם צדק תדברון, היינו כי צדק זה מלכותא קדישא ומלכות הוא הדיבור כשהוא בגלות הוא אלם ולכן במה שפגם יתקן וזה תדברון היינו ווידוי דברים שיתוודה תמיד בכל לבו וישובו כל הדברים שפגם אל שרשו (ל״ק עח). ד־ה דוברי כזב חמת למו, ע״י שקר בא כעס (ס״ה כעס).

יא ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע, פעמיו דייקא היינו ע״י שלש פעמים בשנה שהם הימים טובים שעל ידם נתגלה הרצון עי״ז ישמח צדיק כי חזה נקם וכו׳ וכ׳׳ש ויאמר אדם אך פרי לצדיק אך יש אלקים שופטים בארץ דהיינו שנתגלה שיש אלקים שופט ברצונו ויש פרי לצדיק ובהם ינקום ועי״ז ישמח צדיק אבל כשסוברים ח״ ו שהכל ע״פ הטבע אין שייך נקמה בהם (ל״ת ד־ו) (ר׳ שלש רגלים טו). נט יג חטאת פימו דבר שפתימו וילכדו בגאונם, ע״י חטא הדיבור בלה״ ר ושאר דיבורים פגומים נלכדים בעון גאוה וזה גלות השכינה היינו הגדולה שהיא בחי׳ מלכות בחי׳ שכינה נפגם ונעשה גאוה (ל״ק נח־י). ס ו נתת ליראיך נס, הנס בא ע״י יראה (ס״ה ישועה). ח א לקים דבר בקדשו שדיבור הקודש תולה באלקים ירא (ל״ק יט־ג). ט לי גלעד לשון גל עד שנתגלה התענוג שהיה להשי״ת קודם בריאת העולם שצפה שיהיו צדיקים שע״י מעשים טובים שלהם ימשלו בתפלתם כשיהי׳ לו הב׳ בחי׳ של מנשה ואפרים מנשה הוא בחי׳ נשיון ושכחה שישכח שהוא מיוחס או שעמל בעבודת הבורא וכן צריך לשבר שאר המ״ז בתפלתו הבאים מחמת עוונותיו וע״י מחשבות קדושות של התפילה הזדונות נעשים לו כזכיות תה בחי׳ אפרים כמ״ש כי הפרני וכו׳ מעוז ראשי היינו שיגביר המחשבות קדושות יהודה היינו התפילה מחוקקי לשון מלכות היינו שיהיה להתפילה ממשלה ויתגלה התענוג (ל״ק צז ע״פ ותבין). סב יג ולך ה׳ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, היינו שהוא חסד גדול מאת הש״י שהוא משלם מדה כנגד מדה שעי״ז הוא מבין לפשפש במעשיו ולידע החטא ולשוב בתשובה (ל״ק קפז) (ר, איוב כ׳ יגלו). יג ולך ה׳ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו היינו כשהחסד נתעכב אצלו ית׳ שזהו בחי׳ ולך ה׳ חסד ואין משפיעו עלינו אזי כי אתה תשלם לאיש כמעשהו היינו כפי העשיות והעסקים שעושה כן הוא ית׳ משלם כי צריכין לעשות דוקא אבל אם היה משפיע עלינו החסד לא היינו צריכים לעשות כלל ואזי היה נתקיים כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כאלו הוא עושה כי אין צריכין לעשות כלל כששופע חסדו (ל״ ת ד־ג).

סג ב צמאה לך נפשי וכו׳ בארץ ציה וכו׳ כן בקודש חזיתיך, בשם הרב ר׳ נחמן זצ״ל אב״ד טשערין שפירש ע״פ מה שכתב רבינו ז״ל בסי׳ עב כי לפעמים יש לאדם הרהור תשובה ונתעורר לנסוע להצדיק שיורהו דרך ה׳ ואח״כ כשבא להצדיק נופל מתשוקתו וע״כ צריכין לבקש מהשי״ת שלא יפול מהרהורי תשובה גם אח״כ וזה שבקש דוד בעת שהיה רחוק מא״י צמאה לך נפשי וכו׳ כן בקודש חזיתיך היינו גם כשאזכה לראותך בקודש כשאחזור לא״י לא אפול מהכיסופין לעולם (מי הנחל ל״ק עב). ■ יא יגירוהו על ידי חרב, וע״כ נקראים גרים על שם יגירוהו על ידי חרב כי ע״י הגרים נעשה חרב הגאוה ועי״ז נוטלין חרב הגאוה מנהיגי הדור שמתגאים על הדור בחנם (ל״ ת ה־ה) (ר׳ מנהיגי הדור ט). סה י פלג אלקים מלא מים, כשפוגם ח״ו באמונת חכמים הוא נידון ביגיעת בשר דהיינו במותרות ואינו יכול להוציא מלימודו הנהגות אמתיות אך מי שכבר נשקע באלו המותרות יש מים שהוא מטהר ואלו המים הם בחי׳ מחלוקת וע״כ מחלוקת נקרא פלוגתא בחי׳ פלג וכו׳ כי מכל מחלוקת נעשה ספר בחי׳ שאלות ותשובות כי המחלוקת היא שאלה שמקשין ושואלין עליו והוא שב בתשובה ועי״ז הוא משיב ומתרץ השאלה ומתקן פגם אמונת חכמים (ל״ק סא־ה) (ר׳ קהלת י״ב עשות). י פלג אלקים מלא מים, על אודות ההמתקה והטהרה נראה להבין שגם בפשיטות כוונתו להרבות בטבילת מקוה מיס ומאלו המים זוכים למימי התורה ומטהר מכל הטומאות כי היא המכסה וההסתרה מהרודפים הנזכרים במעשה הבערגיר (בה״ל ל״ק סא־אות סח). סו יב הרכבת אנוש לראשינו, כי כשאוכל יותר ממה שצריך הוא בחי׳ מאכל בהמה נמצא שיורד מגדר אדם לגדר בהמה וזה הרכבת אנוש לראשינו היינו שגדר אנושי למעלה ממנו כי הוא למטה מגדר אדם אזי באנו באש ובמים זה בחי׳ חולי הקדחת ר״ל שהוא אש ומים חמימות וקרירות (ל״ק רסג) (ר׳ תד״א פ' ל״א בשעה). יר ודבר פי בצר לי היינו שיהיה הצד הצר והקצר אלי אצל פי בבחי׳ השופר שהרחב היא למעלה והקצר היא למטה אצל הפה וכמו שמצינו אצל דוד בכל תפילותיו שההתחלה היה מן המיצר והדוחק שהיה צר לו מאד ואח״כ בא באותו תפילה לתוך רוח הקודש (ל״ק קעט) (ר׳ תפילה קז).

סז ג לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך, מי שמודיע דרך ה׳ לרבים עי״ז אפילו כשהוא בין הגוים הקב״ה מושיע לו (ס״ה ישועה). ג לדעת בארץ דרכך, היינו מי שהוא עדיין משוקע בא רציות גמור הוא רוצה לדעת להתקרב להשי״ת כאלו לא חסר לו כ״א לידע דרכים זה אמר רבינו ז״ל לאחד שדבר אתו בלשון גדלות שרוצה לידע דרך לעבודת הבורא ית׳ כי רבינו ז״ל רצה שידבר עמו באמת (ש״ה רצב). ז ארץ נתנה יבולה, ארץ ישראל יש לה ב׳ בחינות לפעמים נקראת ארץ כנען ולפעמים נקראת ארץ סתם כשיש מחלוקת נקראת ארץ כנען בחי' כאן עני כי מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות אבל כשיש שלום נקראת ארץ סתם ואזי היא בחי׳ ארץ נתנה יבולה שנותנת כוחותיה לכל יבול הארץ ואזי יש כח לכל הרפואות שהם בחי׳ שלום (ל׳׳ק רעז) (ר׳ תהלים ו׳ אויבי). ח יברכנו אלקים, זה בחי׳ שלום כי לא מצא הקב״ה כלי המחזיק ברכה אלא השלום וייראו אותו היינו יראה שעי״ז נתבטל הגוף לגמרי ע״י דיבורי תורה ותפלה וזה כל אפסי ארץ היינו שכל הארציות נעשים אפס ואין כי נתבטלים לגמרי אזי זוכין לברכה שהוא בחי׳ שלום (ל״ק עה). סח ז אלקים מושיב יחידים ביתה היינו זיווגים כדרז״ל (סוטה ב׳) אזי מוציא אסורים בכושרות היינו שנעשה האיסור כשר והיתר בחי׳ ביטול האיסור וע״כ כשאירע שאלה בבית האדם והשאלה אסורה הוא סימן שפגם ביחוד שלמעלה כי היחוד הוא בחי׳ ביטול האיסור (ל״ת כט). יב אד־ני יתז אומר המבשרות צבא רב, ע״י אותיות התורה שחידש הצדיק נבראים כחות רוחניום והן מלאכים ממש (ל״ק כ־ז). יב ה׳ יתן אומר זה בחי׳ אמרות טהורות בחי׳ הרשימה של המוח שזה בחי׳ מלאך וזה המבשרות צבא רב היינו המלאכים וזה שמובא בכתבי האר״י ז״ל שצבאות הוא הנעלם של ש־ד־י כי הנעלם של שי׳ן׳ דל׳ת׳ יו׳ד׳ הוא בגימ׳ צ׳ב׳א׳ו׳ת׳ עם הכולל היינו הנעלם של ש־ד־י כשבחי׳ ש־ד־י שהוא המוחין נסתלק בחי׳ הסתלקות המוחין בשעת שינה ואין נשאר רק הרשימו אזי זאת הרשימה שהיא בחי׳ נעלם של ש־ד־י היא בחי׳ צבאות בחי׳ מלאך בחי׳ חלום ע״י מלאך (ל״ת ה־ט).

יג מלכי צבאות ידודון היינו הצדיקים שהם מלאכיו גיבורי כח שהם מדדין במרוצה ובמהירות בחי׳ ריקודין לתקן זמן הקודם בעת שהיו ישראל ניזופים ועי״ז זוכין לאורייתא דעתיקא ונות בית תחלק שלל וישראל הם מחלקים המעות להורות שאין צריך למעות ואין שם בעתיקא בחי׳ שמאל ב׳ית ת׳חלק ש׳לל ר״ת ש׳ב׳ת׳ (ל״ק מט־ז). יח רכב אלקים רבותים אלפי שנאן, ע״י רכב אלקים רבותים בחי׳ קבלת התורה שמשם מקבלים הרבנים דקדושה הרוח חיים עי״ ז אלפי שנאן ודחז״ל שאינן (ע״ז ג) עי״ז נתבטלין ונכנעין אלופי עשו שהם בחי׳ רב דקליפה (ל״ק ח־ח). כה הליכות אלי מלכי בקודש, כשמעלין המלכות לתוך הקדושה ע״י עשיית המצוה בשמחה עי״ז יכולה לילך ולעורר כל הדברים לעבודת השי״ ת (ל״ק כד־ג). לא גער חית קנה איתא בזוהר (פנחס רנב) קנה חית תשבר ותעשה מחמץ מצה שלא תחמיץ חכמתך בחכמות חיצוניות ובהרהורים רעים שהם קנה דס״א עי״ז תנצל מבחי׳ חמץ סטרא דמותא כדאיתא מחמצת תמן מת (ל״ק ה־ד). לא גער חית קנה יש קנה בקליפה והם חכמות חיצוניות והם זה לעומת זה כנגד חכמה דקדושה וכשמכניס בשכלו חכמות חיצוניות מחסר מקום הקדושה ועל זה הקנה מתחברים כל המרות רעות (ל״ק לה־א) (ראה תהלים ק״ד כולם). לד הן יתן בקולו קול עוז כל הקולות הם בחי׳ עזות דקדושה (עיין קול א) (ל״ק כב־ד). לה תנו עוז לאלקים אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם, תנו עוז לאלקים זה בחי׳ אתערותא דלתתא שעי״ ז שיש לנו עזות דקדושה לעמוד כנגד כל הקמים עלינו למנוע אותנו מעבודחינו ח״ו עי״ז אנו נותנין כביכול עוז וכח למעלה ועי״ ז נתעורר למעלה עזות דקדושה ונשפע עלינו בחי׳ אל ישראל הוא נותן עוז וכו׳ לעמוד כנגד העזות דס״א כי אין לאדם חלק בתורה כשאין לו עזות דקדושה (ל״ק קמז). לה תנו עוז לאלקים על ישראל גאותו, כד הגאוה היינו מלכות הרשעה גוברת על ישראל התיקון לזה שתתפללו בכח ותחזקו את אלקים היינו בחי׳ אני בחי׳ מלכות (ל״ ת פד). סט

ב הושיענו אלקים כי באו מים עד נפש, ע״י ישיבה במקוה תחת המים עד שלא יוכל להחזיק בעצמו הרוח והנשימה נמתק הדין ס״ה (המה״ד). ר ניחר גרוני, מחמת שאלו השרים שה המשקים האופים והטבחים שהם בחי׳ תאוות אכילה, ושחיה סמוכים להדיבור כשמתגברים אזי ממשיכים את הדיבור לגלות מצרים בחי׳ מיצר הגרון בחי׳ ניחר גרוני ואינו יכול לדבר שום דיבור לפני השי״ ת וע״י התענית הוא ממשיך מימי החסדים ללחלח הגרון (ל״ק סב־ה) (ר׳ לך י״ב ויהי רעב). ר ניחר גרוני כלו עיני היינו כשאין השכל בשלימות בחי׳ כלו עיני דהיינו השכל ואזי אין לו בטחון בחי׳ כלו עיני מיחל לאלקי אזי ניחר גרוני היינו שאין לו חיתוך הדיבור אכל כשיש לו בטחון ועושה צדקה אזי יכול לעשות מקול הציפצופים דיבורים (ל״ק רכה). ה אשר לא גזלתי אז אשיב, עיקר התשובה היא בבחי׳ שאינו יודע לשאול היינו לעשות תשובה ולשאול כפרה מהשי״ת על העוונות שאינם ידועים לו (ל״ק ל־ו). ה רבו משערות ־ראשי שונאי חנם, ודע שע״י שפונה עצמו להממון מזה נעשים שונאים כי אהבה תלויה בדעת והשנאה בא מבלבול ועכירת הדעת וע״י תאות ממון נתעכר מוחו ונעשה כסיל וכפי הבלבול המוח כן התגברות השונאים ולפעמים נעשים מזה שונאי חנם כי לפעמים חושק כ״כ לממון ונעשה כ״כ כסיל עד שאין המוח יכול לסבול העכירות עד שיוצא בבחי׳ שערות מותרי המוחין ואז השונאים הבאים משם הם שונאי חנם כי אין להם שום טעם ודעת על שנאתם מאחר שאינם באים מן המוח (ל״ק סט). ח כסחה כלימה פני, קודם התשובה עדיין ידיעתו בקטנות עי״ז בושתו אינו בפועל על פניו כי חטאותיו מטמטמיז שכלו וידיעתו ע״י רוח שטות שבקרבו אבל אח״ב כשעושה תשובה אזי מתבייש ביותר ונתגלה הבושה על פניו (ל׳ק לח־ה) (ראה סוטה ד׳ אין אדם). כא חרפה שברה לבי, היינו החרפות ובזיונות שוברין לבו של אדם והתיקון הוא ע״י שמקשר את לבו להנקודה השייך ללבו בעת הזאת כי יש שלשה נקודות שהכל צריכין מתחילה לקבל מהצדיק ואח״כ יקבלו דין מן דין וכ״א יקבל מיניה וביה וע״י שלשה בחי׳ אלו נתבטל החרפות (ל״ק לד־א־ה) (ראה נקודות א). כח תנה עון על עונם, לפי גודל קדושת ישראל אין ראוי להם כלל לעשות עבירות ח״ו רק מחמת תוקף הגלות של אדום שאנו מסורים אצלו בגלות מחמת זה באים לעבירות ח״ו וע״כ הקב״ה נותן העונות עליו וזה תנה עון על עונם היינו שהקב״ה נותן עליו העוונות של ישראל ונמשך להעוונות חיות ממנו (ש״ה פט) (ר׳ תהלים נא אלמדה). ע

ד ישובו על עקב בשתם, כשבושה בא עליך אין זו אלא בשביל שתעשה תשובה על העוונות שאתה דש בעקב (ס״ה בושה). עב א משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך, לפעמים הקב״ה מכלה הצרות על האב כדי שיהי׳ שלום לבנו (ס״ה המה״ד). עג ב כמעט נטיו רגלי כי קנאתי (ע״י קנאה נופל ממדרגתו) (ס״ה קנאה). ט שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, כי עכשיו נתפשט האפיקורסות שהותרה הרצועה לדבר סרה על כל הצדיקים ועל כל יראי ה׳ ובאמת זה האפיקורסות הוא נגד השי״ת בעצמו אך הם בושים לדבר בפירוש על הש״י וזה שתו בשמים פיהם שבאמת מדברים נגד הש״י כביכול אך לשונם תהלך בארץ שפושטים לשונם נגד העולם (ש״ה לח). בו צור לבבי, הלב הוא הצייר של המדות והם שני יצרין היינו מחשבות טובות הם יצר טוב ומחשבות רעות הם יצה״ר כי עיקר היצרין הם המחשבות והחכמות שבלב (ל״ק מט־א). כח קרבת אלהים לי טוב שתי בה׳ אלקים מחסי, ע״י בטחון האדם נתקרב להשי״ת (ס״ה בטחון). עד ד שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות, ששאגת הצוררים דהיינו קול החיות רעות שהם

חכמי הטבע נכנס בקרב המועדים ממש היינו בתוך קול הקריאה של יו״ט שמכריז וקורא את הרצון ושאגת הצוררים נכנס בתוכם ודואגים שהכל רק עפ״י חיוב הטבע ח״ו וזה שמו אותותם אותות שאומרים שהכל רק ע״ פ אותות השמים כפי חיוב הטבע ח״ו (ל״ת ד־ו). יג אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים, כי ע״י מטה עוז היינו התפילה של הבעל כח הוא משבר ראשי תנינים על המים היינו הס״ א והנחש שהיתה יונקת מן הרחמנות והדעת וע״י מטה עוז מוציא קדושת הדעת והתפילות שבלע כי התפילה של הבעל כח היא עומדת בבית הבליעה של הנחש ועי״ז היא מוכרחת להקיא ולהוציא הכל (ל״ת ח־ג) (ר׳ תהלים ק״ו ויעמוד). עה ג כי אקח מועד כשאקבל את הימים טובים אני מישרים אשפוט היינו שאזכה לענוה שהוא בחי׳ מישרים אשפוט (כמ״ש חז״ל חולין פ״ט מ״ד) (ל״ק קלה) (ר׳ צדיק קה). ח כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים שהגבוהים הוא צריך להשפיל להראות להם שאינם יודעים כלל בידיעתו ית׳ והקטנים בחי׳ שוכני עפר צריך להרים לעוררם ולהקיצם שלא יתייאשו כי מלא כל הארץ כבודו (ל״ת ז־ח) (ר׳ אבות א׳ הוו). יא וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, ע״י שבח שמשבחין את הצדיקים מפילין את הרשעים נפילה גדולה (ס״ ה צדיק). עו יב יובילו שי למורא, ע״י מתנה שנותניץ לצדיקים זוכין ליראה גם _ש״י טבילות מסוגלין ליראה (ס״ה יראה). יג יבצור רוח נגידים, הרוח שהיא בחי׳ צדקה ע״י נתמעט תאוות הנגידות והעשירות (ל״ק יג־א). עז