Hilchasa Kinachamani · Prophets & Writings Index (99)

ז אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי, אזכרה זה בחי׳ הזכרון שצריכין לזכור תמיד בעלמא דאתי וזה בחי׳ נגינתי היינו בחי׳ הניגון שהוא ע״י בירור הטוב מן הרע דהיינו שמחפש הנקודות טובות שיש בו עדיין לבררם מתוך הרע הרוח רעה עי״ז יכולין לזכור עצמו בעוה״ב וזה בלילה כי עיקר הבירור הוא בלילה שאז הוא פקדונות הרוחות חה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי כי ע״ י ניגון ושמחה נשמר הלב מכח המדמה ואז יכול לשפוך לבו כמים לפני ה׳ לשוח עם לבבו מתכליתו הנצחי לעוה״ב ולחפש הנקודות טובות כדי לשוב להש״י עי״ז כי עיקר התשובה הוא להכניע הרוח רעה ולברר הרוח טובה (ל״ק נד־ו). טו אתה הא־ל עושה פלא הודעת בעמים עוזך, שהשי״ת עושה פלאות ע״י תפלות ישראל שהם ע״י בחי׳ עזות שעי״ז מודיע להעבו״ם את העזות דקדושה של ישראל שע״י שרואין את הפלאות שנעשין בעולם ע״י תפלות ישראל עי״ז יודעין העזות דקדושה שיש להם עזות להתפלל ולעשות פלאות (ל״ק ל־ח) (ראה עזות י). עח יב נגד אבותם עשה פלא, ע״י נדר שהיא בחי׳ פלא נתתקן אמונת חכמים ועי״ז מתנוצצים בו אורות האבות כי נדר זה בחי' אור יעקב וידים זה בחי׳ אברהם ויצחק וע״י אורות אלו עולה ומתענג בעונג שבת (ל״ק נז־ג־ד) (ר׳ נשא ף כי יפליא). כב לא האמינו וכר ולא בטחו, ע״י אמונה יבוא לבטחון (ס״ה בטחון). עא מאחר עלות הביאו היינו שדוד המלך ע״ה הי' יכול להעלות גם נגינה שאינה מאדם כשר להעלותה אל הקדושה וזה מאחר עלות הביאו גם נגינה שהיא מאחורי הקדושה ועי״ז נתעלה מלכות דקדושה בחי׳ לרעות ביעקב כי עי״ז זכה למלכות (ל״ק ג). עט ח אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד, היינו שאנו מבקשים מהש״י לבל יזכור לנו עוונות הראשונים דהיינו שיעביר ראשון ראשון שבכל חבילה של עוונות שעי״ז ממילא בטלין ונסתלקין כל שאר העוונות שבכל חבילה אך לזה היינו צריכים לקיים כל הי״ג מדות של רחמים וע״ז אנו מבקשין מהר יקדמונו רחמיך דייקא כי דלונו מאד כי אנחנו אביונים ואין לנו מדת הרחמנות ואין לנו כח לעורר הי״ג מדות של רחמים ע״כ אנו מתחננים שיעורר בעצמו הי״ג מדות של רחמים ועי״ז אל תזכור לנו וכו׳ (ש״ה פט) (ר׳ עבירות כא). פ

טו שוב נא הבט משמים וראה, הבטה שמביט משמים עלינו ישיב הראות לעיניו ואז וראה כי הראי׳ ע״י השבת הבטה (ל״ק יג־ד) (עיין ת״ז ד׳ בראשית) (יחזקאל א׳ והחיות). טו ופקוד גפן זאת (ראה זוהר ויחי רל״ח אוסרי)(ל״ק לח־ב). פא ג שאו זמרה ותנו תוף, נגינה זה בחי׳ משא ומתן באמונה ששמח בחלקו עי״ז נתמעט תאוות העשירות (ל״ק יג־א). ר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו, תקעו לשון שלום בחדש שפר בהתפארות חדש ע״י התקרבות גרים או בעלי תשובה בכסא בחי׳ יראה שזה הדבר מסור ללב ליום ע״י יראה זוכה לשלום בית חגינו זה בחי׳ תפילה עבודה וע״י תפילה זוכה לשלום הכללי (ל״ק יד־י). ד תקעו בחודש שופר, תקעו זה בחי׳ ממשלה שיחי, לו ממשלה על המלאכים בחודש זה בחי׳ התחדשות המוחין שבשלש רגלים שכל המועדים הם ע״י חידוש הירח שופר זה בחי׳ הלב שניזון משופרא דשופרא לתקן השלש תאוות ממון אכילה ומשגל התלוים בלב ע״י הדעת גם שופר בחי׳ יראה שע״י הדעת נתתקן היראה גם שופר בחי׳ נבואה בחי׳ תפילה גם השופר הוא בחי׳ מה שכל שיח השדה מחזירים כוחם לתוך התפילה שעי״ז בכסא ליום חגנו היינו ר״ה כי עי״ז יכולים לעשות ר״ה (ל״ת א־יד) (ר׳ כל הענינים מהתורה הזאת ותבין). ר תקעו בחדש שופר תקעו בחי׳ חרדת הגוף בחי׳ וקר רוח איש תבונה איש תבונות שעל ידו נתתקן האמונה בחודש שופר היינו בהתפארות חדש היינו התפארות וגאוה חדשה שנתגלה בחי׳ גרים שהם מכניסין גאוה בישראל שנעשין ע״י שמעלין האמונה הנפולה וזה בכסא ליום חגינו בכסא זה בחי׳ תפילין דמכסיין על מוחא כי מהגאוה הנ״ל נעשה תפילין ע״י המגיני ארץ שהם מעלין ומתקנין פגם הגאוה שהיא בחי׳ החתים בשרו ועושין מזה בחי׳ חותם דקדושה בחי׳ תפילין וזה ליום חגינו היינו ר״ה שהוא בחי׳ ראש ומוחין שאז נעשין כל הבחי׳ הנ״ל כי חק לישראל הוא חק לישנא דמזונא בחי׳ תיקון המאכלים משפט לאלקי יעקב זה בחי׳ תיקון המשפט (ל״ת ה־טז) (ר׳ כל הענינים של התורה ה, ותבין). ד תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו תקעו זה בחי׳ התגלות הכבוד בחי׳ ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד בחודש זה בחי׳ חידוש העולם בחי׳ שיר חדש וזה בחי׳ שופר בחי׳ הרם כשופר קולך והדר מפרש איך זוכין ע״י התגלות הכבוד שהוא בחי׳ תקעו לבחי׳ חידוש העולם וכו׳ וזהו בכסא ליום חגנו זה בחי׳ נבואה ליום חגינו הוא ראש השנה זה בחי׳ אמונה שנתתקז ע״י תיקון כח המדמה שהוא בחי׳ חג בבחי׳ ובמחוגה יתארהו היינו תארים ושבחים שהם בחי׳ כח המדמה כי בפנימיות השכל הוא ית׳ מופשט לגמרי מכל השבחים והתארים וע״כ כשהמדמה מבורר ומתוקן אז יכולים לסדר שבחים ותארים לו ית׳ ועי״ז נתתקץ האמונה שהיא בחי׳ ר״ה כי עיקר ר״ה שאז הוא חידוש העולם כי בתשרי נברא העולם הוא תלוי באמונה וזה בכסא ליום חגנו כי עיקר תיקון המדמה והאמונה הוא ע״י נבואה ועיקר ר״ ה תלוי בסיוון שהוא קבלת התורה שעי״ז נתתקן האמונה וכלל כל הבחי׳ אלו נעשין ע״ י בחי׳ כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב שהוא בחי׳ מטה עוז שעי״ז נעשין כל הבחי׳ (ל״ ת ח־יב) (גם עיין כל הענינים מהתורה ואז תבין). ה כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב חק לישנא דמזוני (ביצה טז) היינו שמוציאק כל המזק והחיות מהסט״א כי הוא מוכרח להוציא ולהקיא הכל ע״י בחי׳ משפט לאלקי יעקב היינו ע״י תפילה שהיא בחי׳ דין ומשפט שהיא בחי׳ מטה עח שעי״ז הוא מקיא כל הקדושה שבלע (ל״ת ח־יא).

ח אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה מי מריבה זה בחי׳ מצה מוחק דקדושה עי״ז נעשה רעמים ודבריו נשמעין (ל״ק ה־ד). יא אנכי ה׳ אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו המעלך מארץ מצרים וקבלו מתורה אשר שם הרוח חיים אז דייקא הרחב פיך ואמלאהו בחי׳ שלימות החסרון (ל״ק ח־ז). יא אנכי ה׳ אלקיך המעלך מארץ מצרים, היינו קודם מתן חורה היה הכל אנכי ואחר מתן תורה הרחב פיך ואמלאהו היינו שהשפע לפי כלי הדיבור (ל״ק לד־ד) (ראה דיבור יג) (תהלים קי״ד ישראל ממשלותיו). פג ב אלקים אל דמי לך היינו כשאתה רואה שמשם אלקים נעשה אותיות אל דמי דהיינו שנעשה מן הה׳ ד׳ ונסתלק השפע אל תחרוש ואל תשקוט א־ל שתעורר בחי׳ א־ל ע״י התפילה בב׳ בחינות ותעשה עי״ז מן הד׳ ה׳ (ל״ק צז) (ר׳ מקץ מ״א מנשה). פד ג נכספה וגם כלתה נפשי, עיקר התהוות הנפש הוא ע״י כיסופק ורצונות הטובים של איש הישראלי וזה הפ׳ נכספה מה שאני נכסף אחר השי״ ת מזה בעצמו נעשה נפשי (ל״ק לא בה״ש) (ל״ע רצון א). ח ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציק, ע״י השתוקקות לנסוע להצדיק נעשה ציק ורושם הכלי וכפי הכלי שיש לו ע״י שבירת המניעות זוכין עי״ז להתקרב להשי״ת בחי׳ יראה אל אלקים בציק (ל״ק קפה) (ר׳ מניעות ז). פה

יד אמת מארץ תצמח (ר׳ תענית ח׳ אין) (ל״ת ה־א). יד צדק לפניו יהלך צדק בחי׳ מלכות ע״י מצות שעושין בשמחה מאיר אור הפנים וישם לדרך פעמיו ע״י שלש פעמים היינו השלש רגלים ע״י מקבלין מאור הפנים (ל״ק ל־ה) (ר׳ שלש רגלים א). יד צדק לפניו יהלך, לפעמים כשאדם יש לו עיכוב וצער בדרך הוא מחמת שכנגד המקום הזה יש עיכוב בהכוכב שאינו מאיר בשלימות ע״כ התקנה לזה ליתן צדקה קודם שיצא לדרך כי ע״י צדקה יאיר הכוכב ויתבטל עיכובו (ל״ק לא בה״ש). יד צדק לפניו יהלך, עיקר שליטת החיצונים בימי החול הוא בבחי׳ רגלין היינו שאין מניחק להאדם לילך בדרכי השי״ת ובשבת קודש חוזרין ומקבלין כח ההליכה אך צריך עוד סעד לתומכו והסעד הוא בחי׳ אמת אך עדיין צריכק ליתן להם כח כדי שיוכלו לילך היטב וזה זוכין ע״י צדקה של שבת וזה צדק וכו׳ היינו שהצדקה עושה לו הליכה (ל״ק פו) (ר׳ שבת י״ז). יד צדק לפניו יהלך, צדק היינו המצות, כי בחול כשעושין מצוה הס״ א יונקת מהרגלין של המצוה ובשבת עולין הרגלין מן הקליפות ואזי מתחלת לילך לפני השי״ת ובתחילת ההליכה אינה יכולה לעשות דרך כבושה רק שביל דקיק אזי וישם לדרך פעמיו שהוא יח׳ עושה דרך כבושה מפעמי הרגלין וכ״ז נעשה ע״י אכילת שבת שמשם מקבלין הרגלק כח (ל״ק רעז). יד צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו כשתלך בדרך תתן קודם צדקה (ס״ה דרך). פז ו ה׳ יספור בכתב עמים זה יולד שם סלה פרש״ י שהם ישראל שנטמעו בעכו״ם בכתב זה בחי׳ בטוב שיוצא ע״י בחי׳ כתב שמוצאים בספריהם היפך אמונתם ומתגיירים זה יולד שם סלה או שנתלבש הטוב בהילודים והם מתגיירים (ל״ק יז־ז) (ר׳ טוב ורע ב). ז ושרים כחוללים כל מעיני בך, ושרים זה בחי׳ התגלות המלכות, כחוללים וכו׳ היינו לפי החלל שנעשה ע״י מחשבותיו הק׳ כי מעייני לשון מחשבה ועיון כן התגלות המלכות כי ע״י מחשבות קדושות נעשה לבו חלל בקרבו ומקבל עליו עומ״ש שלימה (ל״ק מט־א) אע״פ ששרים נכתב השין ימנית ורבינו ז״ל מפרש ש׳ שמאלית לשון שררה ומלכות כי לפעמים מתחלף (ראה פל״ח מט־ז).

פח ו במתים חפשי (ר׳ שבת קנ״א במתים) (ל״ק ערה). יח סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד, המחלוקת נקרא מים ומגביה ומרים את האדם כי האדם עץ השדה והנה עץ המונח על הארץ א״א לו להגביה א״ע כ״א ע״י שבאין עליו מים שוטפין אזי המים מרימין ונושאיץ את העץ (ל״ק קסא) (ר׳ שופטים כ־כו כי האדם). פט ב אודיע אמונתך בפי, היינו ע״י שמדברין האמונה בפה שיאמר בפה מלא שהוא מאמין וכו׳ זה בעצמו אמונה וגם עי״ ז באים לאמונה (ל״ ת מד) (ר׳ אפיקורסים יג). ב אודיע אמונתך בפי, אמונה תולה בפה של אדם (ס״ה אמונה). ג עולם חסד יבנה, כי אברהם בחי׳ חסד ובנין עולם על ידו וכן כל אחד ע״י מחאת כפים בתפלה מגרש אויר הטמא של חוץ לארץ ונטהר אויר המקום באוירא דא״י ועל ידו נבנה עולם מחדש (ל״ק מד) (ר׳ ברכות ז׳ כל הקובע) (תיקון כ״ב ובהאי). ג עולם חסד יבנה, מאחר שהוא ית׳ היה יכול לברוא עולמות כאלו בלי אתערותא דלתתא כלל רק ע״י חסדו בודאי הוא יכול להחיות ולקיים העולמות ולא היינו צריכים לעשות כלל שום עסק ומלאכה ואפילו ההכרחיות היו נעשין ע״י אחרים אך כשהחסד נתעכב ח״ו ואין משפיע עלינו חסדו אזי צריכים לעשות בשביל אתערותא דלתתא (ל״ ת ד־ג) (ר׳ תהלים ס״ב ולך). ו אמונתך בקהל קדושים, קודש בחי׳ מוחק כי צריך להמשיך אמונה לתוך ברכת השכל כי אין ליסמוך על השכל בעצמו כידוע (ל״ק כד־ו). ו אף אמונתך בקהל קדושים, כי ר״ ה הוא בחי׳ תיקון האמונה בבחי׳ אף וכו׳ כי אז נתקבצין כל הקהילות הקדושות ועי״ז נתלקטין ונתקבצין כל ליקוטי האמונה (ל״ ת ה־יד) (ר׳ ר״ ה ו).

ט ואמונתך סביבותיך אתה מושל בגאות, ע״ י אמונה יהי׳ לך כח לשבר א״ע מגאוה ותמשול על מדת הגאוה (ס״ה גאוה). י בשוא גליו אתה תשבחם, שם אתה מסוגל על הים והסוד בשוא גליו אתה תשבחם, הסוד הזה גילה לרבינו ז״ל הרב הצדיק הקדוש וכו׳ מוהר״ר מנחם מנדל מויטעפסק לאחר הסתלקותו והפירוש בקיצור לכתוב על ה׳ פתקאות ורב חסד בגימ׳ אלף תיו והה׳ פתקאות אז ביחד אלף תיו הא והוא שם א׳ת׳ה׳ ובעת רוח סערה ישליך הפתקאות לתוך הים וישתוק הים מזעפו (ל״ק רנו בפל״ח). טז אשרי העם בחי׳ השגחה יודעי תרועה בחי׳ יעקב צדקה שע״י צדקה נמשך השגחה ה׳ בחי׳ חסדים באור פניך זה בחי׳ השכל יהלכק אלו הנפשות (ר׳ מפתח הענינים מהתורה הזאת ותבין) (ל״ק יג־ו). טז אשרי העם יודעי תרועה ה׳ באור פניך יהלכון, הוא בחי׳ העלאת י״א סממני הקטורת שבתוך העכו״ם השוכנים סביבות המו״מ באמונה ווה יודעי לשק התחברות תרועה מלשק שבירה כי הניצוצות הם משבירת כלים, ה׳ באור פניך יהלכון היינו כשעוסק המו״מ באמונה אזי נשמתו באה לתוך האמונה כדי לקבל מאור הפנים חידוש הנשמה עי״ז עולים כל הניצוצות (ל״ק לה־י) (ר׳ תקיעת שופר ד). יז ב׳שמך י׳גילק כ׳ל ה׳יום, ר״ת ב׳כ׳י׳ה׳ עיקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה שמרוב שמחתו בהש״י הוא מתחרט על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכי׳ מחמת רוב שמחה (ל״ק קעה). יז בשמך יגילק כל היום ובצדקתך ירומו, מי שאין לו עצבות והוא תמיד בשמחה בודאי יתנשא (ס״ה עצבות). יח כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרננו, תפארת עוזמו בחי׳ תפילין בחי׳ יראה שנתגלה ע״י התפארות ואזי וברצונך תרום קרננו כי מגלה רצונו ומרומם קרנם של כ״א שעי״ז התגלות האהבה נמצא שהצדיק מגלה היראה והאהבה (ל״ק יז־א) (עיין צדיק כא) (אהבה יג). כא ב׳שמן ק׳דשי מ׳שחתיו נוטריקק סופי תיבות של אברהם׳ יצחק׳ יעקב׳ ב׳ק׳ם׳ שהיא רמז בחי׳ נדר שעי״ז נתתקן האמונה הנפולה ומתנוצצים בו אורות האבות (ל״ק נז־ג) (ר׳ ויחי מ״ט מידי) (ר׳ תהלים ע״ח נגד). כד וכתותי מפניו צריו, אותיות צ׳ו׳ם׳ נוטריקון ו׳כתותי מ׳פניו צ׳ריו שע״י הצום נכנע הכבד ונתתקן מוח החכמה שהיא הצלם ומאיר בפני אדם וע״י הצלם שבפניו עי״ז וכתותי מפניו צריו מפניו דייקא כי ע״י כעס הבא מהכבד כועס אין לו פני אדם כי נמשל כבהמות וצרים מצירים לו ושולטים עליו וע״י הצום אויביו נופלים לפניו (ל״ק נז־ו) (ר׳ פסחים ס״ו כל).

כט לעולם אשמור לו חסדי ובריתי נאמנת לו ע״י שמירת הברית בב׳ בחי׳ שהוא צדיק ולמדן ע״י שילמוד דיני איסור והיתר וישמרם נתגלה חסד היינו אהבה והשתוקקות להשי״ת וכיסופין טובים שהיא דבר יקר מאד (ל״ק לא־ו) (קל״ק לא־י). כט ובריתי נאמנת לו, עיקר קיום וחיות האמונה הוא רק ע״י שמירת הברית (קל״ק לא־ג) (ראה נסיעה לצדיק ו). כט ובריחי נאמנת לו אמונה זה בחי׳ תפילה ע״י תיקון הברית יכול להוציא דיבורי התפילה כחיצים מן הקשת (ל״ת פג) (ר׳ משיח טז־ב). לד וחסדי לא אפיר ולא אשקר באמונתי, ע״י אמונה בחי׳ חסד ימין מתגבר על אויביו ומנצח אח המתנגדים ומבטל הכפירות (ל״ ק כח־ב). לה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, ע״י אמת נשמר אות ברית (ס״ה אמת). לה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, ע״י שקר נתחלל הברית קודש (ס״ה הרהור). נב אשר חרפו עקבות משיחך, כשהאומות מחרפין אותנו ביותר זה סימן על משיח (ס״ה אמונה). צ יב ונביא לבב חכמה, כשאדם משמח עצמו בשמחה של מצווה והשמחה גדולה כל כך עד שמרקד מחמת שמחה זה הבחי׳ נקרא ונביא לבב חכמה הרגלים הם נצח והוד בחי׳ נביאים נתעלים לבחי׳ לב כי השמחה שבלב מעלה אותם (ל״ת פא) (ר׳ ישעיה מ״א צדק). טו שמחנו כימות עניתנו, עניתנו לשון תענית היינו שתהיה השמחה כימות התענית כי כפי ימי התענית כן מחיה הימים הראשונים במצות ומעשים טובים שלו וכן נבנה השמחה (ל״ק קעט) (ר׳ ר״ה י״ח צום).

טו שמחנו כימות עוניתנו, שע״י תענית נעשה שמחה (ל״ ת ה־י) (ר׳ תענית יב). צא יא כי מלאכיו יצוה לך וכו׳ על שחל ופתן תדרוך, מלאכים הנבראים מאותיות התורה שחידש הצדיק הם מענישים אח הרשעים (ל״ק כ־ז). יד כי בי חשק ואפלטהו, כ׳י׳ ב׳י׳ גימ׳ מ״ב היינו ג״פ י״ד גימ' מ״ב שנתגלה החשק שבלב בידים וזה בחי׳ מחאת כפים עי״ז ואפלטהו בחי׳ המתקת הדינים ע״י מחאת כפים בתפלה (ל״ק מו). צב ג ואמונתך בלילות, אדם הדבוק תמיד בעבודת הבורא ונחיגעים המוחיז שלו אזי ילמוד פשטא אורייתא אזי המוחין שלו באים בתוך האמונה ונתחדשים שם (ל״ק לה־ד) (ראה סנהדרין כ״ד במחשכים). ג ואמונתך בלילות, כל מה שנדחה והולך חלק מהלילה ונתקרב אל אור היום נתגדל האמונה ביותר עד שבאור היום אז נתגדל האמונה כשלימות ועי״ז עיקר הרפואה (ל״ת ה־ב) (ר׳ איכה ג׳ חדשים). ג להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, אמונתך בלילות זה בחי׳ אמונה שהיא תלויה בכח המדמה כי ע״י מנהיג אמתי נתברר ונתתקן המדמה וזוכין לאמונה שלימה ועי״ז להגיד בבוקר חסדך כי התקבצות החסדים שעל ידם יהיה חידוש העולם לעתיד הוא ע״י אמונה (ל״ת ח־ט). ד עלי עשור וכו׳ כי שמחתני וכר, כי יש עשרה מיני נגינה שהם בחי׳ שמחה כמ״ש עלי עשור וכו׳ ואלו יוד מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפיקין והם מחיין אותן וע״כ כשיש קלקול ופגם בהשמחה שהיא בחי׳ יוד מיני נגינה עי״ז באין חולאת מן היוד מיני דפיקין והשמחה היא רפואה גדולה (ל״ת כד).

יב בקמים עלי מרעים היינו מחלוקת של צדיקים שהם אחים ורעים כי בוודאי הם אוהבים גדולים וכשהם יקומו עלי תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח שלא ישמע מן המחלוקת כ״א הטובות שעושין לו בזה שהוא בחי׳ צדיק כתמר יפרח בחי׳ המתקת הדינים ולא יטעה ח״ו שהיא מחלוקת גמורה ח״ו כי זאת המחלוקת הוא רק לטובה (ל״ק רעז). צג א ה׳ מלך גאות לבש, שכביכול הלביש וצמצם את גאות שלו כדי להשרות שכינתו בביהמ״ק כדי שנוכל לסבול קבלת עול מלכותו עלינו אבל כשישראל חטאו לפניו אזי כביכול הראה וגילה הש״י גאותו ולא רצה להלבישו וממילא נחרב הביהמ״ק כי לא היה יכול לסובלו (ל״ק ריט) (ר׳ איכה ב׳ בצע). ה לביתך נאוה קודש ה׳ לאורך ימים, שהשי״ת המשיך רק קדושתו לבית המקדש מחמת שהיו שם דברים נאים אבל הוא ית׳ בעצמו אין העולם מקומו רק הוא מקומו של עולם וע״כ ה, לאורך ימים היינו שהוא ית׳ יכול לעשות ר״ה שהוא יומא אריכתא (ל״ ת א־יד) (ר׳ השי״ ת ט). צד יר אשרי הגבר אשר חיסרנו י־ה ומתורתך תלמדנו, כי ע״י היסורין זוכה להתחדשות התורה וזה סימן שפעל ע״י היסורין וקבלם כראוי כשזוכה אח״כ לחידושין דאורייתא שזה סימן שזכה לבחי׳ ביטול אל התכלית ע״י היסורין(ל״ק סה־ד)(ר׳ ביטול ה). צה ז היום אם בקולו תשמעו, זה כלל גדול בעבודת השם שלא ישים לנגד עיניו כ״א אותו יום ואותו השעה הץ בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשוב מיום לחבירו כי כשרוציץ ליכנס בעבודת השם נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום לא יהיה לו משא כלל וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמר מחר אתחיל כי אין לאדם בעולמו כ״א אותו יום כי יום המחרת הוא ענין אחר לגמרי בחי׳ היום וכר היום דייקא (ל״ק ערב). צו

ג ספרו בגוים את כבודו, מי שמשתדל תמיד לקרב בנ״א לעבודת השי״ת הוא בונה בחי׳ היכל הקודש זה שבנ״א נשארים דבוקים ביראה שלימה על ידו עי״ז קדוש יאמר לו והיכל זה בחי׳ כבוד כי זה עיקר כבודו כשהרחוקים מאד נתקרבים אליו(ל״ק נט־א) (ר׳ קדושה ג) (ר׳ תהלים כ״ט ובהיכלו). ז הבו לה׳ משפחות עמים הבו לה׳ כבוד ועוז, ע״י גרים שנעשין ע״י מטה עוז היינו תפלה של הבעל כח שהס״א מוכרחת להחזיר כל הקדושה שבלעה עם עצמות חיותה עי״ז נתרבה ונתגדל כבודו ית׳ בחי׳ הבו וכו׳ (ל״ ת ח־ד). צז ג אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו, התפלה בהתלהבות עד שההתלהבות בא לו בפנים עי״ז נופלים ונתלהטים שונאיו (ס״ה מריבה). צח א שירו לה׳ שיר חדש כי נפלאות עשה, היינו השיר שיתער לעתיד שהוא ניגון של השגחה בחי׳ נפלאות כי אז יתנהג העולם ע״י השגחה ונפלאות ושיר החדש הזה שיתער לעתיד הוא בחי׳ שיר פשוט כפול משולש מרובע שעולה ע״ב בחי׳ חסד שעל ידו יהיה חידוש העולם לעתיד בחי׳ עולם חסד יבנה (ל״ת ח־י) (ר׳ ישעיה נ״ח הרם). ג זכר חסדו זכר לשון השפעה היינו כשרוצה להשפיע חסד לישראל אזי יצרף ואמונתו לבית ישראל דהיינו אמונה שיאמין שיש בכל דבר אותיות וניצוצות ויצרף אל האמונה החכמה בוודאי ראו כל אפסי ארץ אז הארציות של הדבר נעשה אפס כי הניצוצות הם החיות של הדבר ואת היינו האותיות מא׳ עד ת׳ היינו הניצוצות נעשה ישועת אלקינו כי מהניצוצות נעשה דיבורים ועי״ז משפיע השי״ת רב טוב לישראל וזה ישועת אלקינו כי זה תענו 1 גו(ל״ק צד) (ר׳ תצוה נ״ח ועשית). ו בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳ ע״י הקול דנפיק מה שהאדם מוציא בכח בתפילתו עי״ז ירעם הים נעשה רעמים תבל ויושבי בה דא לבא כמ״ש לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב כי תבל אותיות ת׳ לב תיו לשון רשימה שנרשם הקול בלב עי״ז נהרות ימחאו כף בחי׳ שמחה בחי׳ ולישרי לב שמחה יחד הרים ירננו רינה לשון תפלה הרים הם הצדיקים שיכולין להתפלל ולהלביש תפילתן במאמר לאחר גז״ד (ל״ק ה־ה). צט

ז שמרו עדותיו וחק נתן למו עדות זה בחי׳ תפילה בחי׳ עדות להודות לשם ה׳(קבב) עי״ז וחק נתן למו לישנא דמזונא (ביצה ט״ ז) (ל״ק ט־ב). ק א מזמור לתודה הריעו לה׳ כל הארץ, לתודה אותיות תולדה ה׳ריעו ל׳ה׳ כ׳ל ה׳ארץ ר״ת ה׳ל׳כ׳ה׳ כמובא כי ההלכות בחי׳ תודה הם בחי׳ הולדה (ל״ח ב־ג) (ר׳ לימוד הפוסקים ז). א מזמור לתודה, ודע שמזמור לחודה הוא מסוגל למקשה לילד דהיינו לומר אותו כי מ׳זמור ל׳תודה ר״ת מ׳ל׳ בחי׳ ע׳ קלין של היולדת ויש במזמור הזה קס״ח אותיות קס״ח הוא חסד בא״ח ב״ש שע״י חסד בחי׳ הלכות ההולדה בנקל ויש מ״ג תיבות בזה המזמור כי קישוי לילד הוא ע״י שיש קליפה שהיא אומרת גזורו גם לי גם לך לא וכר (מלכים א־ג) כי אינו רוצה שיצא לאויר העולם וכנגד זה יש מ״ג תיבות בזה המזמור כנגד בחי׳ גם הנ״ל כי המזמור הזה הוא סגולה למקשה לילד (ל״ ת ב־ו). א ה׳ריעו ל׳ה׳ כ׳ל ה׳ארץ ר״ת ה׳ל׳כ׳ה׳ בחי׳ יחודא תתאה שזיווגו גם בימי החול בחי׳ מט״ט ששולטנותי׳ בששת ימי החול בחי׳ ששה סדרי משנה (ל״ק יא־ו). ב עבדו את ה׳ בשמחה היינו להמשיך שמחה לבחי׳ עבד בחי׳ מט״ט בחי׳ ששת ימי החול וזה דעו כי ה׳ הוא אלקים בחי׳ אחדות הפשוט שכל השינוים הם אחד שזה נתגלה ע״י שנמשך השמחה של שבת לששת ימי החול (ל״ת ב־ו). קא ב אשכילה בדרך תמים, מי שהולך בתמימות נעשה משכיל (ס״ה דעת). ו עיני בנאמני ארץ עיני בחי׳ דעת בנאמני בחי׳ משפט ארץ בחי׳ יראה לשבת עמדי בחי׳ שפלות הולך בדרן תמים בחי׳ תפילה הוא ישרתני בחי׳ עולם הבא סתרי תורה פירוש שע״י יראה שבא ע״י משפט התבודדות זוכין לדעת בחי׳ תורה שבנגלה ועי״ז זוכין לתפילה במסירת נפש וע״י תפלה זוכין לסתרי תורה (ל״ק טו־ח).

ו עיני בנאמני ארץ, ע״י אמת השגחת השי״ת עליו אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב״ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדות עמו (ל״ק נא). ז דובר שקרים לא יכוץ לנגד עיני ע״י שקר שהוא הרע שהוא הטומאה עי״ז הוא מסיר השגחת השי״ת מעליו ואין חיותו אלא מאחורי כתפא כידוע (ל״ק נא) (ר׳ אמת טז). .קב ו מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי, עצמי היא הנשמה שהיא עצם האדם וע״י עזות הגוף הנשמה רחוקה מבשרו וע״י קול אנחה שהיא בחי׳ עזות דקדושה נשבר עזות גופו ואז מתקרבת ומתדבקת הנשמה להגוף (ל״ק כב־ה). י ושיקויי בבכי מסכתי, ועל כן חיבור ההלכות והחידושץ נקרא מסכת בבחי׳ ושיקויי וכר שצריך למסוך המשקה בבכי כי צריך לבכות מקודם שמחדש חידושין דאורייתא שלא ישתו ממנו זרים (ל״ק רסב) (ר׳ תהלים קל״ז על). כא לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה, מי שמרחם על השבוים הקב״ה מצילו ממיתה (ס״ה פדיון שבוים). קג ב ברכי נפשי את ה׳ ואל תשכחי כל גמוליו(ל״ק רסו) (ר׳ ברכות י׳ ברכי). ד המעטריכי חסד ורחמים, ע״י שממתיק הכעס לרחמנות נעשה מזה עטרה לענוים הבורחים מכבוד ומקבלים הכבוד והשררה בעל ברחם (ל״ק יח־ב). כ ברכו ה׳ מלאכיו כו׳ (ר, זוהר לך צ׳ ברכו).

כ גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, גבורי כח היינו ע״י תפלה בכח עי״ז לשמוע בקול דברו דבריו נשמעין לבריות (ל״ק ה־ג). כ גבורי כח עושי דברו הצדיקים הם עושים ובונים הדיבור של הקב״ה היינו הלה״ק שבו נברא העולם שידבר ויברא את העולם (ל״ק יט־ט). כ עושי דברו לשמוע בקול דברו כשהצדיקים רוצים לשמוע דיבור מהקב״ה הם עושים תחילה הדיבור ואח״ב שומעים אותו דיבור מהקב״ה (ל״ק יט־ט). כ ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ואפילו המלאכים כשרוצים לעשות דיבור שיהי׳ נשמע ונתקבל אזי הם משבחים ומפארים את השי״ת תחלה שהוא צדיקו של עולם וזה ברכו את ה׳ וכו׳ ועי׳׳ז עושי דברו לשמוע וכו׳ (ל״ק כט־ב) (ראה צדיק לה). כ גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, כשישראל ח״ו נכנסין בחכמות חיצוניות אזי נופל הצדיק מהשגתו וכשיוצאין מהחכמות אזי הצדיקים הם גיבורי כח והם מתקנים הזמן הקודם שהיו ישראל ניזופים (ל״ק מט־ז). קי א ה׳ אלקי(ר׳ זוהר שמות צ״ח ה׳ אלקי)(ל״ק נד־א). א גדלת מאד הוד והדר לבשת, היינו כשרוצה ליקח דבר מזה העולם בחי׳ הוד והדר לבשת שהם בחי׳ רגלין המלובשץ בזה העולם דהיינו מחשבה דיבור ומעשה שמזמין לו השי״ת כדי להבין רמיזותיו יהי׳ בבחי׳ גדלת מאד היינו שההגדלת השכל יהיה במדה ובצמצום (ל״ק נד־ב) (ר׳ מחשבות כ). ב עוטה אור כשלמה, הצדיקים שיש להם הסתפקות הוא בחי׳ אור מלא ונשפע על ידם כל השפעות טובות אבל אלו שאין להם מדת ההסתפקות ומנהיגים את ביתם בגדולות אז לעולם חסר להם (ל״ק נד־ב) (ר׳ משלי ג׳ מארת).

ב נוטה שמים כיריעה כי אפילו מזה ההסתפקות גופיה צריך להפריש ממנו לצדקה כי ארון הברית שהיא בחי׳ עני היא תחת היריעה והיריעה משפיע לארון הברית כו׳ וזה בחי׳ צדקה ועי״ז נעשה יחוד בין צדיק וכנסת ישראל (ר׳ צדקה בו). טו ולחט לבב אנוש יסעד, תאוות אכילה שרשו בלב בחי׳ ולחם וכו׳ ע״כ הוא מפסיד היראה שבלב (ל״ת א־ד). כר כולם בחכמה עשית, כי חכמה היא שורש כל הדברים לכן צריך לכ״א לשמור את שכלו משכליות חיצוניות ומחשבות זרות כי כל הפגמים באים מפגם המחשבה וכששומר המחשבה זה עיקר תיקונו ותש ' ובתו(ל״ק לה־א)(ל״ע תשובה יז)(ראה תיקון כ״א זרקא). כד כולם בחכמה עשית, עיקר היצירה היתה בחכמה וזה הוא בחי׳ מה שעיקר עבודת ה׳ לזכות למדות ומעשים טובים ע״י ששומר החכמה שבלב שהוא המחשבה (ל״ק מט). כה זה הים גדול ורחב ידים וכו׳ לויתן זה יצרת לשחק בו לויתן זה בחי׳ מלכות כ״ש (ישעיה כז) לויתן נחש בריח וכו׳ פרש״י מלכות תה לשחק בו בחי׳ שחקים ששם שוחקים מן דהיינו פרנסה היינו שהמלכות מקבל פרנסה מן הידים שיש בים החכמה שזה בחי׳ זה הים גדול ורחב ידים וכשמגיע הפרנסה להמלכות שם היא נשחקת ליתן לכ״א פרנסה כפי מה שראוי וזה כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו כי הכל מסתכלין ומצפין על פרנסה והמלכות מקבץ כל אלו הבטחונות של כל באי עולם ועם אלו הבטחונות עולה המלכות ומקבל פרנסה מן הידים לתת אכלם בעתו בעתו דייקא בחי׳ הארת הרצון שמתגלה בתוך הפרנסה (ל״ת ו־י) (ר׳ תהלים קמ״ה ואתה). כט תוסף רוחם יגועון, הנה הנה והאנחה היא בחי׳ מיתה בגוף ונפש והנה מי שמתאנח על עבירות שבידו ורוצה לשוב בתשובה אזי ע״י האנחה נגוע ונאסף מן הרע שהיה בידו ונדבק אל הקדושה וכן להיפך ח״ו מי שמתאנח על הטוב שבידו ורוצה לדבק עצמו בטומאה אזי נגוע ונאסף רוחו דקדושה ונדבק אל הטומאה (ל״ק קט) (ר׳ קהלת ח׳ יש). לד יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה/ תפלה שהיא בשמחה היא עריבה ומתוקה להשי״ת (ס״ה תפלה). לד אנכי אשמח בה׳ יתמו חטאים מן הארץ, הנה ידוע כי כל החסרונות שבאים לאדם הן באין מחמת שבירה שנפלו ניצוצות ונחסרו מהשכינה והתיקון הוא ע״י שמשמח א״ע באלקיו אזי נשלמו כל החסרונות וזה אנכי אשמח בה׳ יתמו ונשלמו כל החטאים היינו החסרונות מן הארץ היינו הארץ העליונה בחי׳ השכינה (ל״ק צ). קה

ד דרשו ה/ ע״י איזה חכמה תוכל לדרוש אותו הדר מפרש ועוזו היינו ע״י התורה ולא ע״י חכמות אחרים וע״י מה תזכה לחכמות התורה בקשו פניו תמיד ע״י צדקה של א״י יוכללו באוירא דא״י בחי׳ הבל שאין בו חטא שעי״ ז נדחה הדין והחשך שהם בחי׳ חכמות חיצוניות (ל״ק לז־ז) (ראה צדקה כד). ה בקשו פניו תמיד ע״י תמיד שהיא בחי׳ ארץ ישראל תזכו למצוא פני ה׳ כי ע״י א״י תזכו לראות בהכריתות הרשעים ונתגלה פני ה׳ לעושי טוב (ל״ק נה־ט). ח דבר צוה לאלף דור (ר׳ חגיגה י״ד דבר) (ל״ק קמז). י ויעמידה ליעקב לחק, אין עמידה אלא תפילה (ברכות ו) כפי שמפרנס לאביו שבשמים בתפילתו כן נותנין לו פרנסתו כי וחוק לישנא דמזונא הוא (ביצה טז) (ל״ק ט־ב). יח ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו, מי שהוא בתפיסה בידוע שגם נשמתו למעלה בתסיסה (ס״ ה פדיון שבוים). מד ויתן להם ארצות גוים וכו׳ ותורותיו ינצורו, בזכות התורה זוכין לא״י (ל״ק כ־ו). קי ב מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל חהלתו תהלה לשון ערבוב כל הבלבולים והשטוחים שיש לנו לפעמים וכל המחשבות הכל באים על דעתו ומשמיעין עצמן בשעת התפלה דייקא והוא מב׳ בחינות או שבאין להתתקן מחמת שמתפלל בכוונה או מחמת שאינו ראוי להתפלל באין לבלבל אותו (ל״ק ל־ז). ב מי ימלל גבורות ה׳, כי עיקר הדיבור ע״י ה׳ מוצאות הפה שהם הגבורות שע״י נעשה הדיבור והתחלת עליית הדיבור הוא מראשו היינו שידבר לפני הש״י באמת גדול ובכח וגבורה (ל״ק לח־ג).

טז ויקנאו למשה במחנה, וארז״ל שכ״א קנא את אשתו ממשה וארז״ל עוד שחשדוהו באצות איש והיא פליאה גדולה אך לפי מ״ש בסי׳ קפא כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד אפילו אם הוא אדם חשוב יותר מהם עכ״ז יכולים להפילו כי נתקבצים חלקי הכבוד שלהם ועי״ז נתבטל חלק הכבוד שלו ונופל על ידם ועיקר הנפילה שנופל לתאוות ניאוף ע״כ חשדוהו ע״ כ מפל״ח סי׳ קפא בשם זקנו ז״ל (א״ה: עיין בסוף התורה הנ״ל כי יעקב בקש על זה אל תחד כבודי שלא יתייחד חלקי הכבוד שלהם כי הם היו קריאי מועד אנשי שם חשובים וכשלא יתייחד הכבוד שלהם בוודאי יוכל משה לעמוד נגדם להפילם וגם כשלא יתייחד חלקי הכבוד שלהם אז חלק הכבוד של משה גדול משלהם ולא יוכלו להפילו. ע״כ) (ר׳ כבוד כד). ל ויעמוד פנחס ויפלל ודרז״ל (סנהדרין מד) שעשה פלילות עם קונו, כשהתפילה בבחי׳ דין אז צריכין בעל כח גדול כמו פנחס בעת שקינא על מעשה זמרי כמ״ש ויעמוד וכו׳ עם קונו היינו תפילה בבחי׳ דין כי כשיש פגם תאוות ניאוף ח״ו שאז התפילה בבחי׳ דין והס״א בולעת אותה ח״ו אז צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפילה בבחי׳ דין ואזי כשהסט״א רוצה לבלוע זאת התפילה של הבעל כח אזי זאת התפילה הוא עומדת בבית הבליעה שלה ואזי היא מוכרחת ליתן הקאות ולהוציא כל הקדושות שבלעה (ל״ת ח־ג) (ר׳ איוב ל״א כי). לה ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, בכל אדם בעצמו יש בחי׳ אנפץ גהירין שהם בחי׳ קדושת ישראל הרחוקים בשרשם מכל המדות והתאוות ויש בו אחיזת הע׳ עכו״ם שהם בחי׳ אנפץ חשוכץ שהם בחי׳ התאוות ומדות רעות כמ״ש ויתערבו וכו׳ היינו שמעורב במדות רעות שבו שנמשכין מן הגוים וא״א לו לצאת מזה כ״א ע״י התורה שהיא בחי׳ אנפץ נהירץ (ל״ ק קא). מד וירא בצר להם בשמעו את רנתם, רנתם דייקא כשיש ח״ ו איזה גזירה לישראל מאיזה עכו״ ם טוב לנגן הניגון של אותה עכו״ס שמיצר להם ח״ו( : ל״ק כז־ה) (ראה עכו״ם יג). מר וירא בצר להם בשמעו את רנתם לפי הזדככות חכמתו בי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן נ ק הזדככות קול רנתו ואז ע״י השמעת קולו לבד הקב״ה רואה מי שמצר לו אתה עכו״ם מיצר לנו (ל״ק כז־ה). מד וירא בצר להם בשמעו את רנתם, הנה ע״י נגינה נמתקין הדינים כי מי שמנגן אותיות התפילה וקול הנגינה הם בזכות ובבהירות גדול אזי מלביש השכינה בלבושץ דנהירץ וקב״ה רואה אותה בזה נמתקים הדינץ (ל״ק מב) (ראה זוהר פנחס רט״ו הקשת) (ראה אבות ג׳ הנה). קז. כל הארבעה צריכץ להודות מרומז על עדן צרות‘ הנפש בעבודת ה׳ שסובלת עינוים ויסורים וצרות משונות וכר והשי״ת מציל אותה בכל פעם מכל הצרות ועל זה אנו חייבים להודות תמיד (קל״ק קסג).

יז מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו וכו׳ אזי ישלח דברו, כי עיקר תיקון הדיבור הוא ע״י תענית כי כל התאוות הם בחי׳ קליפות ומותרות כי בלא התאוות יכול הגוף להתקיים וראשי התאוות הם תאוות אכילה ושתיה ועיקר יניקתם מהדיבורים שאינם זכים כ״כ כי קנה וושט וורידץ הם סמוכים לה׳ מוצאות הפה וע״י התענית שמרעיב א״ע מלחלח מיצר הגרץ ויוכל לדבר לפני השי״ח (ל״ק סב־ה). כ ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם, ישלח דברו וירפאם היינו שמקבלים כל הרפואות רק ע״י דבר ה׳ דהיינו התפילה אזי וימלט משחיתותם היינו עשבים בחי' (מנחות ע״א) הקוצר לשחת כי אץ צריכים לרפואות העשבים (ל״ת א־ט)(ר׳ משפטים כ״ג ועבדתם). כו יעלו שמים ירדו תהומות, ע״י הרוח סערה דהיינו דברים בטלים ולשה״ר ופגה״ב אינו יכול לדבר שום דבר אמת מחמת שרוח סערה מבלבל אותו וכשמתקנו ע״י שיפרש שיחתו לפני הש״י באמת גדול אזי אץ לו בלבול (ל״ק לח־ג). בט יקם סערה לדממה, צריך כל אדם לראות לאכפיא סטרא דקץ כל בשר תחת הדיבור של הקדושה דהיינו שיעלה כל הדיבורים שנפלו ע״י פגם הדיבור ויתקנהו ע״י לימוד התורה בלילה בחי׳ עניות ודחקות אזי נופלים כל המקטריגים (ל״ק לח־ב) (ראה דיבור יד). מב יראו ישרים וישמחו, מי שיש לו עצבות יסתכל על הצדיקים ויבא לו שמחה בלבו (ס״ה עצבות). מג מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה׳, כי המזמור מדבר מהד׳ צריכין להודות דהיינו תודה בחי׳ הלכה שסיים בסופם חסדי ה׳ זה בחי׳ הלכות כי לא ישאר לעתיד רק בחי׳ תודה והודאה להודות ולהלל ולדעת אותו ית׳ וכשנתחדש הלכה נתחדש שכל וידיעה והדעת הוא עיקר שעשוע עוה״ב (ל״ת ב־ב)(ר׳ נדה ע״ג כל) (כתובות צ״ו כל). קח ה כי גדול מעל שמים חסדך, שמים בחי׳ קול בחי׳ משמים השמעת קולך ע״י חוט של חסד שנמשך כשלומדים תורה בלילה ע״י נתתקן הקול (ל״ק ג). קט

כב ולבי חלל בקרבי, כי הלב הוא צור עולמים היינו צור המדות כי לפי אור לה,־ות *•1ב של איש הישראלי שהוא עד אץ סוף א א ל-זת;לות מהמדות וצריך לצמצם ההתלהבות כדי שישאר בלב חלל ועי״ז יוכל לעבוד את הש״י בהדרגה ובמדה (ל״ק מט־א). כב ולבי חלל בקרבי, צריך לציזצח ההתלהבות כדי שישאר בלבו חלל אעפ״י שדוד .זמע״ה אמר פסוק זה על שזכה להרוג את היצה״ר כמו שדרז״ל אעפ״כ שורש דבר זה גם בתחלת העבודה הצורך לצמצום (פל״ח מט־א). כב ולבי חלל בקרבי, ובזה פגם דוד בבת שבע כי בודאי חלילה לומר שדוד חטא בגשמיות מחמת תאוה ח״ו כי כבר אמר דוד ולבי וכו׳ שהרג כבר את היצה״ר הגשמי בתכלית והכניע הדם שבחלל השמאלי רק • הפגם היה שלא המתיק הגבורות והדינים (ל״ק עב) (ר׳ יצה״ר יא). כב ול׳בי ח׳לל ב׳קרבי ר״ת ח׳ל׳ב׳ היינו ע״י שינק חלב אשה כשירה לבו חלל בקרבו ואין מתגבר בו תאוה וו ולהיפך חלב אשה חצופה מוליד חמימות הרבה בחי׳ ח׳ם ל׳בי ב׳קרבי ר״ת ח׳ל׳ב׳ (ל״ת א־ד). קי א שב לימיני, מי שהוא במדריגת אברהם דהיינו ע״י שמירת הברית ואמונה עד אשית אויבך הדום לרגליך רגליץ בחי׳ פרנסה שכל העכו״ם והכומ״ז טורחים בשביל פרנסתך (ל״ק לא־ט}(פל״ח לא־ט). א שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך ימין זה בחי׳ א״י כי לראות במפלתם של רשעים א״א אלא ע״י בחי׳ ארץ ישראל (ל״ק נה־א) (ראה א״י כב). ב מטה עוזך ישלח ה׳ מציון רדה בקרב אויביך, המצות ומע״ט הם ציונים לדברים עליונים ומהם נעשה מטה עוז להכניע אויבים (ל״ ק כ־ד) (עיין חקת קח את המטה).

ב מטה עחך ישלח ה׳ מציון רדה מקרב אויביך, בקרב דייקא בחי׳ מבטנו יורישנו אל כי מטה עוז היינו התפילה של הבעל כח היא יורדת בקרבו ממש כי על ידה הוא מוציא ומקיא עצמות חיות של הס״א ממש (ל״ת ח־ג) (ר׳ תפילה קיט). ד אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק (ראה נדרים ל״ב ביקש) (ל״ק לד־ז). קיא ה טרף נתן ליראיו ע״י אכילה בכשרות מכניעין וטורפין הקליפות והכסילות אבל ע״י שאוכל כזולל וסובא נותן כת לכסילות ונעשה טירוף הדעת (ל״ק יז־ג) (עיין זבחים נ״ג מזבח). ה טרף נתן ליראיו, כי טרף יש לו שני משמעות לשון טריפה ולשק מזון לרמז כשישראל שומרים עצמן מטריפה עי״ז יש להם פרנסה (ל״ק לז־ו). ה טרף נתן ליראיו ע״ פ רוב היראים פרנסתם בא ע״י טלטולים (ס״ה טלטול) (ר׳ ב״ר מ׳ טרף). ו כה מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו ולמי שהקב״ה רוצה הוא נותן וזה ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה ואוירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור כי הוציא הקב״ה מתחת יד עכו״ם ונתן לנו וכשאנו מחאץ כף אל כף בשעת התפילה בזה נתעורר כח אתוון דבראשית כנגד כח פרקין דידים ונחזר ארץ עמים תחת ממשלת הקב״ה ואז נטהר האויר ושואב אויר הקדוש כמו בארץ ישראל (ל״ק מד)(ר' מחאת כפים א) (ר׳ א״י יד). ו כת מעשיו הגיד לעמו, כי כח שאדם מכנים בתיבות התפלה הם כח אתוון דעובדא דבראשית שבהם נברא העולם והדיבורים שאדם מדבר בכח הם עצמן הדיבורים של הקב״ה (ל״ק מת) (ראה תפלה נז). ו כח מעשיו הגיד לעמו, כשפרש״י על פסוק בראשית שבשביל זה פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו כדי שלא יאמרו או״ה לסטים אתם וכו׳ ע״כ פתח בבראשית כי הוא ית׳ בראה נמצא שעיקר א״י הוא ע״י כח מעשיו ע״י שיודעין שהש״י ברא את העולם ולעתיד יחדש הקב״ה את כל העולם בבתי׳ זו של א״י ועיקר קדושת א״י הוא ששם השגחתו תמיד (ל״ת ח־י).

י ראשית חכמה יראת ה׳, שעיקר ראשית וקדימת החכמה הוא רק יראת ה׳.שצריך להקדים היראה להחכמה (ל״ ת יט). י שכל טוב לכל עושיהם, לפי הגדלת מעשים טובים של אדם כן הקב״ה מעמיק מחשבותיו של אדם היינו שנותן לו מוח גדול (ס״ה דעת). קיב א אשרי איש ירא את ה׳ במצותיו חפץ מאד, החשק שחושק אדם לעשות מצוה הוא סימן שיש לו יראה (ס״ה יראה). ג הון ועושר בביתו וצדקתו, ע״י צדקה זוכץ לפרנסה (ס״ה ממון). ה יכלכל דבריו במשפט היינו שישפוט כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים (ל״ק טו־ב) (עיין משלי כ״ט מלך). ה טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו, כי גדר האדם הוא הדיבור וזה הדיבור נמשך מצדקה כי גדר האדם לגמול חסד ומי שאינו עושה צדקה הוא בבחי׳ בעל חי וזה בחי׳ טוב איש וכו׳ דהיינו גמילות חסד וצדקה (קל״ת ב־ד) (ר׳ צדקה מג). ט פ׳זר נ׳תן ל׳אביונים ר״ת נ׳פ׳ל׳, סגולה לחולי נופל ר״ל לפזר צדקה (ל״ק רא). י תאוות רשעים תאבד, דע שיש מלאך ותחתיו כמה ממונים וכולם אוחזים בידם שופרות והם עומדים וחופרים ומחפשים תמיד אחר אבירות כי יש כמה דברים אבודים שאובדים אבידות הרבה ע״ י התאוות בחי׳ ת׳אוות ר׳שעים ת׳אבד ר״ת ת׳ר׳ת׳ כי המלאכים המחפשים אוחזים בידם שופרות ותוקעים תר״ ת (ל״ת פח) (ר׳ מלאכים טו). קיג