# ספר גלגולי נשמות — אות ב

[קריאה בקורא](/reader/kabala-05c951cebeb9/1/2/)

<div lang="he" dir="rtl">

אות ב 
[א] ברק הוא נר אבי שאול, ברק בעלה של דבורה עם הארץ היה, אמרה לו בא ואעשה פתילות 
ולך לבית המקדש, שבשבילם יהיה חלקך בין הכשרים, וזה היה גם כן כוונת נר, שהיה מדליק 
נרות במבואות האפילות כדי שיאירו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ולפי שלא עסקו בתורה לא 
נר ולא ברק, כי עם הארץ היה, זכותם זאת עמד להם, וגם באו בהורדוס, שכבה נרו של 
עולם, על כן מאחר שלא עסקו בתורה אז מתחלה, הרג הורדוס כל החכמים, כי עבד עם הארץ 
היה ובן עם הארץ היה שונאי תלמידי חכמים, ונתקן על כי האירו שניהם בפעם הראשונה 
בנרות, נתעסק באורו של עולם, ובנה בנין הורדוס כדאמרינן מי שלא ראה בנין הורדוס לא 
ראה בנין (יפה) [נאה] מימיו, כי היתה יותר יפה משל שלמה: 
[ב] בת שוע היא בת שבע, וידוע כי היתה אשת יהודה, הגם כי יהודה הוליד פרץ וזרח 
מתמר, וכמעשה דבת שבע בדוד, כן מעשה תמר ביהודה, כי דוד ניצוץ מיהודה, ומתוך שיותר 


ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא, כי כשם שתמר היא עשתה ההמצאה להוציא זרע 
מיהודה, כן בת שבע הואיל שבאתה מכחה, כי ראויה היתה לו מששת ימי בראשית, וגם ראויה 
היתה בת שוע להוציא מלכים ממנה, אלא דלא אסתייעא מלתא לגבי דידה מפני בניה ויצאו 
מתמר, על כן מזה הרגישה בת שבע כששלח דוד לקחת אותה, באותו הערב נטהרה מטומאתה, ולא 
מיחתה אותו בדבר כי היה לה לצעוק להשמיע קולה, כי במקום שיש חילול השם אין חולקין 
כבוד לרב, ואפילו למלכות, רק מרצונה הטוב שדבר עמה, כי רצתה לעשות כמו שעשתה לו 
תמר, דאזלה לבנות המלכים, והיתה אומרת אל תדחיקוני שאני הרה מלכים ונביאים, כן עשתה 
היא, גם כי אמרה דרצתה שישבע לה המלך שהבן היוצא ממנה הוא ימלוך, כי ראתה מקרה: 
[ג] בת יפתח היא אשת חם, דמעוברת היתה בתיבה מזנות דסיחון אחי עוג, דאם לא כן איך 
ניצול מהמבול, דהא עוג רחב על התיבה, ולכן שימש חם בתיבה כדי לכסות על זנותה עם בני 


אלקים, ועתה בבואה בגלגול הזה לתיקונה עברו צרות רבות עליה, ולכן כדי לתקנה נתקרבה 
על ידי אביה, לדעת האומרים דנשחטה, והיא היתה ברתא דרבי חנינא בן תרדיון שאמרנו 
שהיה תיקון יפתח, וניצולה כי כבר נתקנה בתיקונה בשחיטתה, וכשנתנוה בקובה של זונות 
שמרה עצמה שלא לחטוא בזנות כאשר עשתה מקודם, והצילה רבי מאיר כשראה אותה כשירה, כי 
רבי מאיר נסה אותה אם היא כשירה, אם לאו, והשומר ההוא דעשה מה שרצה רבי מאיר שייכת 
היה [לו] בההיא תיקון עם בעלה הראשון: 
[ד] בת שוע ותמר הם שתי נשים שנזכרים במלכים (ב&#x27; ו&#x27;), שתים נשים דהתנו לאכול היום 
בנה של אחת מהנה, והשנית לא רצתה לקיים את תנאה, והיו בסוד בת שוע ותמר, והם בסוד 
שתים נשים זונות דשלמה כנזכר לעיל, ובסוד אהלה ואהליבה, ובסוד חנה ופנינה, כי מה 
שפנינה קוברת חנה יולדת: 
[ה] בלהה וזלפה אחיות בנות לבן, הם אבישג השונמית והשונמית, ואמרו רבותינו ז&quot;ל כי 


אחיות הן, והאחת מסוד לאה, והאחת מסוד רחל, ויפות תואר מאוד ארבעתן, ואבישג היתה 
מתאוה לתשמיש דוד, כי אמרה (כד) חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקיט, והשונמית היתה מכרת 
בחסידות של אלישע, ואמרו ז&quot;ל שלא ראתה קרי בסדין שלו ולא זבוב: 
[ו] בני צרויה יואב ואבישי ועשהאל, הם בני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף, ותמצא שמותם 
רמוזים צרויה בגימטריא קרח עם המלה, ולא הוזכר אביהם, כי עלו מן האדמה כאלו נולדו 
פעם אחרת בלי אשה, ובני אדמה היו, וצרויה כדאמרינן מן המצר קראתי יה, ועמדו בני&#x27;, 
ולכן נהרגו שלשתן לתיקונם, כי גם [הם] היו בעצה עם אביהם, והנה לא יתמיד: 
[ז] בלק ובלעם הם שתים דובים, דכתיב ותצאנה שתים דבים מן היער, הם ב&#x27; כחות דבלק 
ובלעם, והיינו דאמרו בזכות מ&quot;ב קרבנות דבלק נתבקעו מ&quot;ב ילדים, והדויק שתים היא 
לנקבות, והל&quot;ל שנים דבים, כי נתלבש בהון לילי&quot;ת ואגרת בת מחלת: 
[ח] ברוריה גלגול בת שבע, והיתה מלמדת לשלמה ומזהירתו, היא ברוריה דהוי מקרי 


לתלמידים, ונתפתתה לתלמיד אחד, אותו התלמיד היה נפש אוריה בעלה הראשון, והיה בה 
שייכות מעט, והיא היתה סיבת מותו אז, ועתה הוא סיבת מיתתה, כי לכן באה לתיקונה: 
[ט] בבא בן בוטא היה ניצוץ רבי מאיר, וזהו הנזכר בנדרים פרק רבי אליעזר [ס&quot;ו ב&#x27;] 
ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל, [נסיב איתתא], אמר לה בשילי לי תרי (טלופחין) 
[טלפי], בשילה ליה תרי [טלפחי], רתח עלה, למחר אמר [לה] בשילי לי גריוא, בשילה ליה 
גריוא, [אמר לה זילי] אייתי לי תרי בוציני, [אזלת] ואייתי ליה תרי שרגי, אמר לה 
[זילי] תברי יתהון על [רישא] דבבא, הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא, 
[אזלת] ותברת יתהון על רישיה, אמר לה מה הדין דעבדת, אמרה ליה כך ציוני בעלי, אמר 
(לה) את עשית רצון בעליך המקום יוציא ממך [שני] בנים כבבא בן בוטא, ורבי מאיר עשה 
גם כן דברים רבים כדאית במדרש רבה שפטים [פ&quot;ה סט&quot;ו] האיש ליצן, על שאשתו היתה שומע 


דרשתו של רבי מאיר, צוה לה שתלך ותרוק בפניו, והוא האיש דבבא בן בוטא, והיא האשה 
דהתם בגלגול, אלא דהתם עבדה לכתחילה, והכא דעבדה מפתיות הבעל הזאת, עכ&quot;ז היתה 
כוונתו של רבי מאיר אז להטיל שלום, וירקה בפניו, וכן גם הכא, והאיש והאשה הזאת הם 
קרח ואתתיה, דליצנים היו והיו לצים על דברי משה ואהרן, וכן עובדיהם השתא בחייהם: 
[י] בנות דרב נחמן הם שתי בנות לוט, וז&quot;ש במסכת גיטין פרק השולח [מ&quot;ה א&#x27;] בנתיה דרב 
נחמן הוי בחשן קדרא בידייהו, קשיא [ליה] לרב עיליש כתיב אדם אחד מאלף מצאתי וגו&#x27; הא 
איכא בנתיה דרב נחמן, גרמא להו מילתא ואשתביין, ואישתבאי איהו [נמי] בהדייהו, יומא 
חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דציפורי, אתא עורבא וקא קרי ליה, [אמר 
ליה] עיליש [ברח] עיליש ברח כו&#x27;, והענין כי בנות רב נחמן הם שתי בנות לוט הנשארות 
בסדם, כמו שאמר הכתוב וידבר אל חתניו וגו&#x27; ויהי כמצחק, ובודאי כי בנותיו היו צוחקים 


ממנו, ונשארו מתאות המשגל והזמה שם בסדם בהפיכה, כן עתה מעשיהן של אלו, ורב עיליש 
הוא תיקון (בלע) [ברע] מלך סדם, והיו שבויים ביד המלכים וניצול בזכות אברהם דמתיל 
ליונה, וחבריו נטבעו ולא ניצולו, וכן גם כן רב עיליש דהוה תיקונו ניצול ואחרים לא 
ניצולו, והואיל והתחתן לאברהם עשה התעוררות ולכן נתקן עתה ברב עיליש: 
[יא] רבי בון [ברבי חייא] אמרו במדרש רבה קהלת [פ&quot;ה] על פסוק מתוקה שנת העובד, כד 
דמך רבי בון [ברבי חייא] כו&#x27;, מה עשה המלך נטלו בידו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות 
כו&#x27;, רבי בון [ברבי חייא] הוא ירבעם, הנאמר בו אני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן: 
[ליקוטים]: 
[יב] בתיה בת פרעה היא גלגול חוה, ולפי שחוה היתה יציר כפיו של הקב&quot;ה נקראת עתה 
בתיה לשון ב&quot;ת י&quot;ה, ולכן גם כן חמלה על בנה משה שהוא הבל ממש. ולפי זה יתורץ המדרש 
רבה שמות (פ&quot;כ ס&quot;ד), וזה לשונו כתבתי בתורה שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, ואתה 


שלחת [את] האבות ובנים השלכת ליאור, (חייך) [אף אני משלח] אותך (אשליך) לים [ומאבד 
אותך, שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף, ואקח את בתך] ואוריש (את בתך הג&quot;ע) [לה גן 
עדן], ומקשין העולם הלא אינם דומים להדדי והמשל אינו דומה לנמשל, פרעה השליך הבנים 
ליאור ושלח האבות, אם כן גם הכא מן הראוי לפורעו שהוא ילך בשלום ובתו תושלך לים, 
ואז היה דומה, אבל לפי הקדמה הזאת יתבאר, מאחר דבתיה היא חוה אם כל חי, נמצא דבתיה 
היתה אמו של פרעה, ובזה דומה להדדי, כמו הוא השליך הבנים לים, כך פרעה שהוא בן בתיה 
והוא גלגול קין כדאיתא בכתבי האר&quot;י זלה&quot;ה יושלך לים ובתיה תינצל: 
 


אות ג 
[א] רבן גמליאל שם ועבר, והעבד שלו טבי הוא חם עבד עבדים יהיה לאחיו: 
[ב] גחזי ושלשה בניו הם ארבעה מצרעים, והם ענק ושלשה בניו אחימן ששי תלמי: 
[ג] גלית גלגול כליון, מרוח שקשקש במעיה דערפה דעזב לה כליון בבטנה, וזה סוד בר מאה 
פפי וחדא נאנאי, ואם אמרו אין האשה מתעברת משנים, הא קודם דקלטה הזרע הא לאחר שקלטה 
הזרע: 
 


אות ד 
[א] [רב] דניאל בר קטינא, פרק קמא דתענית [ט&#x27; ב&#x27;, הוה ליה ההיא גינתא], כל יומא הוה 
אזיל וסייר לה, אמר הא מישרא בעיא מיא [והא מישרא לא בעיא מיא], ואתא מיטרא [וקמשקי 
כל היכא דמיבעי ליה ליא], מסוד דכתיב בזכריה [י&#x27; א&#x27;, ומטר גשם] (גם) יתן [להם] לאיש 
(מטר) עשב בשדה, רב דניאל הנזכר הוא עיבור גדעון והכא שאל יהי חרב על הגזה ואח&quot;כ 
מטר אל הגזה לבדה, כמעשה ראשון כך מעשה אחרון: 
[ב] דינה היא חמורתיה דרבי יוסי דמן יוקרת בפרק סדר תעניות [אלו תענית כ&quot;ד א&#x27;], ועל 
שנדבקה בשכם בן חמור ירדה בהאי עיבור לתיקונה: 
[ג] דוד הלל, יהונתן שמאי, וזה דאמרו בדוד הלכה כמותו בכל מקום כדדרשו על פסוק וה&#x27; 
עמו, וכן בהלל ושמאי הלכה כבית הלל, כמ&quot;ש רבותינו ז&quot;ל על פסוק ידע נגן (ואיש) 
[וגבור] חיל דבכל דבר היה משיב שאול יהונתן בני כמוהו, וכשא&quot;ל הלכה כמותו חלש דעתו 
דשאול, דלא הוה ביה האי: 
 


אות ה 
[א] הרן נתעבר ביהושע כהן גדול, הלוא זה אוד מצל מאש, כי הרן הוא שנמרוד שרפו בכבשן 
אש, כי אמר אהיה מכת המנצח, וכשראה לאברהם אבינו עליו השלום שלא נשרף, אז נמרוד 
שרפו להרן, ועתה בא ביהושע כהן גדול והוא תיקונו, ורצה הקב&quot;ה להצילו על שמת בכבשן 
אש על קידוש השם, לכן עתה הצילו פעם הזאת, ומסוד הזה &quot;הרב &quot;רבינו &quot;ניסים, וסימן הרן 
בראשי תבות, גם בעיבור שני נביאי שקר בעובדא דבתו של נבוכדנצר כו&#x27; אשר קלם מלך בבל 
סנהדרין פרק חלק [צ&quot;ג א&#x27;]: 
[ב] הושע בן בארי ניצוץ ראובן, וסימן בן בארי [אותיות ראובן], וכתיב וישב ראובן אל 
הבור א&quot;ל הקב&quot;ה אתה פתחת בתשובה תחלה וישב ראובן אל הבור חייך כו&#x27; שובה ישראל: 
[ג] הגר שפחת שרה היא שפחת ישי, ועתה נתקנה כי בראשונה ותרא כי הרתה ותקל גברתה 
בעיניה, והיתה מבזית כבוד גברתה שרה אמנו, ופה לא רצתה לקבל דברי רבה ישי, דצוותה 
אבא נא אליך, והגידה הדברים לגברתה ויצא ממנו דוד, וממנו יבא משיח בן דוד: 


 
אות ו 
[א] ופניתי [אני] לראות חכמה והוללות [וסכלות] כי מה האדם שיבוא אחרי המלך [את] אשר 
כבר עשוהו, ובכל מקום שאמר ופניתי ר&quot;ל שחכמה גדולה לראות הוללות על מה שנתגלגל שלמה 
המלך עליו השלום בירמיה הנביא, ועשוהו ישראל כמהולל וסכל ונשלך בבית הכלא כמה פעמים 
ממלכי יהודה, וכן הרבה צדיקים עושים מחכמתם פעמים סכלים ומהוללים, והטילו עצמן אחר 
הזמן להשלים רצון ה&#x27; יתברך, ולכך כתיב הוללות וסכלות, אמנם הוללות רומז להלל הזקן, 
סכלות זה שמאי הזקן שאין הלכה כמותו, ודע שהלל הזקן היה גלגול שלמה, וזהו שכתוב 
ופניתי [אני] לראות חכמה והוללות דייקא, ושורשו היה מיסוד שהוא רחמים, ולפיכך לא 
היה כועס מעולם, שאותו מדה אינה מניח לכעוס, ושמאי היה מגלגול יהושע בן נון, וזה את 
אשר כבר עשוהו דייקא, ושרשו היה מלכות שהוא גבורה ודין, ולכן שמאי היה כעסן ואין 
הלכה כמותו, ועליהם נאמר במשלי (כ&quot;ט י&quot;ג) רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה&#x27;, 


כי שניהם ינקו ממעיין היחוד, והבן: 
[ב] ושתי נתגלגלה בההיא פרה שמכר אותו חסיד, ולא היתה רוצה לחרוש בשבת, היא ושתי כי 
היא היתה רוצה שיעשו בנות ישראל מלאכה בשבת, ואותו חסיד היה מכירה כדי שלא להנאותה 
גם כן מכרה, ולחש באזנה כמו שלחש אליהו לב&#x27; פרים, ואותו גוי המתגייר על זה הוא 
אחשורוש, ואז היה תיקונה: 
 


אות ח 
[א] רבי חנינא בר פפא בפרק קמא דקידושין [ל&quot;ט ב&#x27;] תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר מלתא 
כו&#x27;, היא אשת פוטיפר, ורבי חנינא בר פפא [הוא] מנשה בן יוסף, ובאת הנה להסית את הבן 
כשם שהסיתה את האב, ולזה ערק כנגד וינס ויצא החוצה, והשיא עצמו בסכנת מות וניצול, 
ועוד איתא רבי צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר לה חלש [לי] ליבאי ולא מצינא כו&#x27;, 
שגרת תנורא [קא מנחא ליה] סליק ויתיב בגויה, אמרה ליה מאי האי, אמר לה (מאן) דעביד 
הא נפיל בהא, אמרה ליה אי ידעי כולי האי לא צערתיך, וחזרה להסית לרבי צדוק שהוא 
אפרים בן יוסף, ולא שמע אליה ואז נתקנה ואמרה אי ידעי כולי האי לא צערתיך, ונסה בזה 
שלשה פעמים והוי חזקה, והרהרה תשובה בלבה באמרה אי ידעי כולי האי לא צערתיך: 
[ב] חוני המעגל הוא גדעון, וכענין שעשה גדעון אפוד, הגם כי הוא נתכוון לשם שמים, 
מכל מקום הואיל וזנו אחריו בני ישראל מת בחייו, כי שכב שבעים שנה בשינה, וידוע כי 


השינה היא אחד מששים במיתה, כי נובלת מיתה שינה, והוא שאל אח&quot;כ נפשו למות, כי אמר 
או חברותא או מיתותא, כי חוני המעגל הוא ניצוץ אליהו, ששאל למות נפשו, וכן מניצוץ 
מרדכי: 
[ג] חשים הוא שמשון, זה היה חרש וזה היה חגר שפיפן, וזהו וישלח [ה&#x27; את ירבעל ואת] 
בדן, קרי ביה בן דן, דוקא ותראה כי חשים הרג לעשו כן שמשון שפיפן עלי ארח: 
[ד] חפני בן עלי שהיה לוקח בשר חי מאת הקלחת, הוא חפני מלשון חופן בחפניו, הוא בן 
דרוסאי הנזכר בגמרא כמה פעמים כמאכל בן דרוסאי: 
[ה] חמריה דרבי פנחס בן יאיר היא ישמעאל בן אברהם אבינו, והוא תקונו של ישמעאל, וכן 
ישמעאל עם ו&#x27; אותיות גימטריא אתון: 
[ו] חם הוא טבי עבדו של רבן גמליאל וזה תיקונו, ובמספר קטן עולה חם כמו טבי, וידוע 
כי חם עבד עבדים, ואמרו במ&quot;ר הרבה עבדים היה לחם אבי כנען דראוי לסמוך כטבי עבדו של 
רבן גמליאל: 
[ז] חמריה דרבי יוסי דמן יוקרת תיקון השליש, כי ויען [השליש את איש האלקים] ויאמר 


(אם) [והנה ה&#x27;] עשה ארבות בשמים וגו&#x27;, דרבי יוסי הוא אלישע, וידוע שכל אשה שהיתה 
מסתכלת בו מיד מתה כאשר הובא בגמ&#x27;, וגירה דובים בתינוקות, והשליש באמרו (אם) [והנה 
ה&#x27;] עשה ארבות רצה להורות כי הדור היו בני המבול, כלומר ראוים למבול, ולכן אין 
הקב&quot;ה עביד ניסא לשיקרא, ולא היה מתפקר כולי האי כלפי הנראה, אלא כי לא היה מאמין 
לנביא, וגם דהיה מלמד דלטוריא על בניו, כי צדיק אחד יסוד עולם, ומטר בשביל אחד: 
[ח] חפני ופינחס נתעברו מנדב ואביהוא, והנה חפני ופינחס שוים בשמם, אלא שחפני גרוע 
וחסר [ממנו] אות הסמ&quot;ך, דכתיב ביה סומך ה&#x27; לכל הנפלים, כי הוא לבדו היה טועה בעצלות 
וחפזון שהם שני הפכים, האחד שהיית הקינים, והשני חפזון האכילה בקדשי שמים, ופינחס 
אף בתחלת הסיפור אינו חסר זולת יו&quot;ד המורה תוספות כשרון למי שזכה בה, כי לא הגיע רק 
במה שלא מיחה באחיו, לפי שלא היה מסכים בעון אחיו אף על פי שלא מיחה הוסיפו לו אח&quot;כ 


אות יו&quot;ד בשמו, והנה בדבר אכילת קדשים נבהלו נחפזו ממה שבראשונה לא זכו למצוה זו 
כלל, כי המה ראו בעיניהם טבחם טבוח ונטרפה להם השעה, ועתה אכלו פגה, ושהיית הקינים 
לזולתם היה מעון עצלותם בראשונה בחופת עצמם: 
[ט] ובני שמואל לא הלכו בדרכיו, שכל מקום (היה) [שהלך שם] ביתו עמו, והם חלקם שאלו 
בפיהם, שגו במדת הכילות וחמדת הממון, והם היו הערבים דאליהו, לפיכך היו הערבים 
נזקקים לבי טבחי דאחאב שהיה וותרן בממונו, אף על פי שדבר הזה היה שלא מדעתו אלא 
דרחמנא אפקדיה לאליהו, ואף משום בשר הנעלם מן העין ליכא הואיל והיה על פי הדבור, 
ואחאב גם הוא משורש נדב, ונדב על נדיבתו יקום, והנה נדב במספר קטן עם הכולל גימטריא 
אחאב: 
[י] חזקיהו הוא עמרם, ועמרם כשגזר פרעה כל הבן הילוד וגו&#x27; עמד וגירש, כי אמר מה אנו 
עושים כו&#x27;, וכן עשו כל בני דורו כי גדול הדור היה, ובאת מרים בתו ועשתה פשרה בינו 
לבין המקום, כמ&quot;ש רבותינו ז&quot;ל אבא גזירתך [קשה] (יותר) משל פרעה, כי פרעה הרשע [לא] 


גזר [אלא] על הזכרים וספק מתקיימת ואתה צדיק [וגזירתך מתקיימת שנאמר] ותגזר אמר 
ויקם לך, ואז וילך איש מבית לוי שהלך בעצת בתו והחזיר גרושתו, וכן חזקיהו הבא עתה 
מניצוצו חשב מחשבת בכבשי דרחמנא דחזי דנפקי מיניה בנין דלא מעלו, ובא ישעיה והראה 
לו בהדי כבשי דרחמנא למה לך כנזכר בברכות פרק קמא [י&#x27; א&#x27;], ע&quot;פ וירח (ה&#x27;) את ריח 
בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו, כי אפילו הבוגדים עתידין ליתן ריח טוב ולתקן, כי 
לא ידח ממנו נדח: 
 


אות ט 
[א] רבי טרפון הוא ירמיה, בנדרים פרק קונם יין [ס&quot;ב א&#x27;] רבי טרפון דהושם בשק 
להשליכו ביאור על התאנים, הוא דרמז ירמיה כי התנבא על שני דודאי תאנים [וגו&#x27;] והדוד 
אחד תאנים רעות מאד, וגם ירמיה הפילו לבור וניצול, והנה גם רבי טרפון כהן היה: 
 


</div>
