חדשים) מדבר בענין האדם ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמינו כדמותינו מי שלא ירד לסוף (נ"א לסוד) זה החכמה לא ראה נפלאות הקב"ה ית' ויתעלה שמו. אמר החכם רשב"י ז"ל, נהורא הוה נפיק מן קדם מלכא וכד הוה נפיק מן קדם אלהא דשמיא ריש גבורתיה דאנפוהי לציפונא וכל נפשייא דצדיקייא מסתכלין ביה ומזדווגין בי' ומקבלין מיניה נהורא. כד נהורא הוה נפיק לד' ראשין איתפליג רישא קדמאה (נ"א קדישא) אנפוהי לציפונא בגבורתא רבתא ונפשייא חזיין יתיה ומזדווגין ביה הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ג ב') כי תלך במו אש לא תכוה מקדם גבורתיה וברישא דנא גבורתא סליק לעילא ומכסי לכל עבר ציפונא הדא הוא דכתיב הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב. ועם כל דנא דדהבא דדכירנא בהדין פסוקא והוא דינא דאתי לאת רע מחייבייא בדין פסוקא תשכח אגרא דצדיקיא כעלמא דאתי הדא הוא דכתיב שם הבדולח ואבן השהם, וכל נהורייא דאית גניזו ברחמין ובדינא מזדווגין ביה בההיא שעתא מקבלין מיניה והדין רישא קדמאה אתקרי יו"ה פלגותא דשם יהו"ה ומה דאמר אבן השוהם בהדין שעתא דנפיק נהורא דנא אתא (נ"א אתא סוכלתן) ומזדווג ביה הדא הוא דכתיב אבן לישנא דסוכלתנו ממי הוה מן נשמתיה דמשה ועל דנא ואבן השוהם ובהו (נ"א ובר נש) דיעיין ישכח חכמתיה ומבונתיה דהדין רישא. תניינות דמקבל מיניה ההוא שמא אהי"ה אשר אהי"ה והילוכיה דהדין שמא כד הוה נפיק ואנפוהי לציפונא ורגלוהי למערבא וחישופיה (נ"א ומושביה נ"א ומושכיה) לקידומא כד איעול מחכמתא אומר אלין מייא רברבין. ורישא דתניינא תקיף לחדא מן קדמאה דכל נהורין דגבורתא מקבלין מיניה ורחמין אשתכחו בהון ואתא לאתידע דבשמא דנא יהו"ה אית גבורתא קשיא ורחמין, והדין נהורא תניינא מגיח קרבא עם כל נהורייא ולכולהון יהיב תחת גבורתיה והוא נתגבר עליהן למלכא הדא הוא דכתיב ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב כל ארץ כוש. ומאן דיימר לך דשמהת' דתיחזי (נ"א דתתאי) דאינון נגידו בדינא קשיא דלא איתחזון מן דין נהורא יהו"ה אימר ליה דלא חזו חכמתין כד נהורא דנא הוה נפיק ואנפוהי לציפונא לאתר דלית ביה רחמין כל נהורייא דחלין מן קדמוהי והוא לא נפיק אלהין בשעתא קדמאה מן יומא דכולא דין ואלו הן צלותהון דישראל בשעתא דנא עלמא הוה חרב הדא הוא דכתיב (תהלים נ"ז ט') עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר מן דיניה ומן גבורתיה וכל נהורייא דנפקי בדינא וברחמין מקבלין מיניה ועם כל דנא לא אתחזי לגבורות כל נהורא דיהו"ה דלא הוה ויתקרי רישא דנא אלהים יהו"ה (נ"א אלהים תשכח ביה תרין אתוותא מן יהו"ה דאינון י"ה ואתוותא אחרינא כולהון דין) וכד איעול בחכמתא אתחזי כל דנא. ותליתא דיתחזי מאן יכול למללא גבורתיה ושפיריה דכוליה קדש קודשין וביה מסתכלין כל נהורייא וביה מזיווגים וכולהו אמרין אילין לאילין יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך (תהלים מ"ה ג') ונהורא דנא ביה כל נהורייא דבקין והוא מכסי על כולהון דלא אתחזיאו מרישיהון ועד רגליהון הדא הוא דכתיב הוא ההולך קדמת אשור לישן טב לישן דאשורא ונהורא ונפישו רבועא מיניה סגיאי ונפישי דכל נהורייא ויתקרי שמיה יה"ה (נ"א יהו"ה). ותליתאה (צ"ל ורביעאה) יתקרי יה"ו וכען הוה מסתכל באילין ארבע רישין מן דין שמא כולהון קדש קודשיא בריך יהא שמא דאלהא דאתקריאו ישראל עמיה וגילה להון אתר גנזוהי וכל דביה. והנה אמרתי לך ראשי הדברים בדברי החכם רשב"י ע"ה מפני שההקדמה הזו הולב(ו)ת ברמזים והנה נשלמו דברי ההקדמה: הדרך הראשונה הדרך הא' מן דרכי האמונה ומן דרכי יחוד הקב"ה והיא נעלמה מעיני כל חי, והוא מה שאמר באיוב, ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה (כ"ח כ"א). והיא דרך החכמה הנראית בראש המצפה מקוטרת מור ולבונה עומדת לנס עמים אולי יתאוו לחסות בצלה ולאכול ממאכלה ומטעמיה יסורו פתאים אליה, והנה נודע לנו באמת מראיות חזקות כי מקום החכמה עומדת בראש ההרים בראש הראשון מהד' ראשים, בקוצו של יו"ד הראשון (נ"א העליון) המביט לרום מעלה מעלה אשר בו הנפשות צופות לראות בזיוו, היא משיבה נפשות לאיתנם ומתגאה על כל המעלות וכוללת כל הדרכים ואומרת לכל באי עולם אלי הביטו וראו כי הנה ערכתי שלחן. והחכמה צופה ופניה לשלשה דרכים אל מקום המגדל ואל שומרי החומות ואל הפינה המבטת אל מול פני הלבנון, וכל השרפים והחשמלים מתייראים לבל יקרבו למשמרותיה ואל דלתות שעריה כי השומרים גדולים וגבורים ואימתם מוטלת על כל הנבראים, אלו אומרים בכה ואלו אומרים בכה לאמר נעלה ונראה מי עומד בראש ההרים קורא לכל הנבראים אבל אינם משיגים מה בפנים להיכל, על כן אומר ונעלמה מעיני כל חי. ואל ל"ב דרכים נתנה פניה ולכל דרך ודרך הראתה חכמתה והדרכים בחכמה מסודרים מעשה ידי אומן, ובכל דרך ודרך הראתה חכמתה מראשיתה ועד אחריתה אין בהם מום כוללים כל התורה ושומרים משמרתם וסובבים אותה, ומצמיחים העשבים והאלונים לאלו נותנים פרי למאכל ולתרופה ולאלו פרי להמית, וע"כ כל אדם שתראה שיצא מהאמונה בחכמה גדולה בידוע כי מן מי המרים שתה וע"כ נענש. וכל דרך ודרך מן הל"ב הם הנקראים מבואות (נ"א מאורות נ"א מראות) המרכבה ופנותיה והיכליה ואוצרותיה, מגלים תעלומות ומראים נפלאות ולצבאותיו ולחייליו נותן חכמה כפי שכלם, וכאשר השרף שמועאל (נ"א שמועיאל ביו"ד) על המלאך שמועיא"ל (או שמועאל) וכן בכל הספר שני גירסות וכבר רמזתי בהקדמה) מגיע לשערה נחשב כלא היה לפי גודל מעלתה וחכמתה, וכולם אינם כי אם מעשה הרגל (נ"א הדגל) שעל החדר ורואין זיווה ושומעין שירתה שהיא אומרת לפני מלכה. והדרכים ל"ב הם ל"ב השמים שהם בעלי הכנפים אלו על אלו מתנשאים כפלי כפלים מפני רוב הגאוה שבממשלתם באה (נ"א נראה), ושרפים לאלפים ולרבבות שומרים כל דרך ודרך מן הל"ב, מהם אזורים הוד והדר ומהם ערוכים כגבורים למלחמה כי כל הדרכים באים אל ניקוד אחד וחוזרים חלילה ושבים אל מקומם להבין ולדעת כי כל מעשה האלהים לא נבדל ממנו, שאם יהיה נבדל ממנו אז היה הגוף בפני עצמו פועל (ס"א ולהסיר כל אלו הספיקות כל מי שמאמין לדבר מברואיו של השם מתגאה מן סדור ימיו נבדל ממנו) וכדי להסיר מכשול כדי שתאמין שדבר מן רם ומתגאה ומי מן הדור שידין נבדל ממנו הרי הוא בכלל קטני אמנה שהוציאו התורה לשעשועים. והנה נמצא באמת כי כל הדבר לא נכחד מן המלך וע"כ כל המלאכים מלאים פחד פן לא יצאו משמרתם למשמרה אחרת, וכל המאורות מתייראים ואינם יוצאים מן הדרך אפי' כחוט השערה כי שומר (נ"א שוער) עליהם עומד, והחכמה העומדת בראש ההרים מתגברת לעלות לא נראו מן המאורות דבר כי היא מכסה עליהם ונשמעה המאורות תחתיה כצפצופי יונים חוסים תחת כנפיה. זולתי ג' שכאשר היא חופפת עליהם מתגברים באור צח מאד ונראו ראשיהם בצלה מרננים ואומרים שירה לפני מי שאמר והיה העולם, וכאשר אומרים שירה הגלגלים עומדים והם עומדים בפרץ למהר כל דבר לעלות, רואים עסק המלך וצורך צבאותיו מחלקים שפע וגבורה לעוף השמים ולחית הארץ והכל תחתיהם עומד, ועשרה מלאכים שומרים מבואותם וחצריהם וטירותם קוראים בשמותם ועובדים עבודתם ממהרים רצונם להעשות, כן הם הנשיאים אבני השהם ואבני המילואים יושבים ראשונה במלכות שנבראו תהלה תחת ג' המלאכים העליונים המושלים מים ועד ים. ואלו ל"ב דרכים לג' משמרות נחלקו וג' שמות נמצא להם והם אותם אשר אמרתי שהם ג' כוחות שנראו ראשיהם חוצה להיכל ולפי הילוכן ככה ניקודם ולפי חשיבותם כן פעולותיהם ונשרשים באות ראשונה של שם בן ד' אותיות יהו"ה באמצע האות ממשיכים עליהם שני המאורות מן מטה ומן מעלה מן קוץ התחתון ומן קוץ העליון, ולפי גודל חשיבותן וקדושתן אינם מקבלים טומאה ואפי' כוחות החול אם מגיעים בהם אינם מטמאים וע"כ אין צריכים טהרה. ואלה שמותם ראשון מג' וראשון לכולם הוא הנקרא בלשון משל פישון (נ"א הוא הנקרא יהו"א) משיב הנפשות ומחזיקן ומחזיק בדק הבית ועומד בראש הגבעה והשופר בידו ומריע בו כרצונו ואם שופר כזה בידו מה נחשבו אצלו צבא השמים וזה שמו על פי חכמתו וגבורתו אצהביאהוה"ת (אהי"ה צבאות ה'), עשר אותיות נכללו בו למניין שרשו ששם נשרש מעלה פרי להמית ולהחיות ושומרים משמרותם הי' גבורים שאמרנו. והשני בריח התיכון מבריח מן קצה אל הקצה מקבל מהעליון הצופה למעלה לרמה ומקבל מן התחתון הצופה דרך המורד עד מקום הערבה שאלו הם שני קוצות של יו"ד. ישמוהוהי"הו (שמו יהוה יה"ו) אלה שם בן עשר אותיות כמו הראשון, ואלו השמות על פי ייחוד הקב"ה על גבורתו וניקודה ופעולתה אפרש, ותראה בדרך החכמה הזאת עניין הדברים הנעלמים מן המלאכים מה דברים הם ותראה כיצד מקבלים צבא השמים חכמה וכיצד פועלים בחכמה. והשם הג' הגדול והנורא שנראה ראשו מעל המאור של חכמה כמו כן שורש בשורש שנשרשו האחרים שפירשתי. וזה שמו אשר נמצא לו שאדכיתריאל (שד"י אכתרי"אל) שם נורא ואיום אין לתבונתו חקר והוא מאד מתגבר, ואלו הג' שמות עומדים לכל דבר מעלה פרי בכל מיני מאכל והם שמות חשובים מאד לניקודם, הראשון לבד, והשני לבד, והשלישי כמו כן. וכאשר אבא בדרך (נ"א בסוד) הניקוד אפרש בדרך האהבה ניקודם של אלו שראוי להיות. וכאשר החכמה מתפשטת ממקומה ממקום הנעלם ונראתה חכמתה חוץ להיכל הפנימי וכשהמלאכים הג' רואים זיווה מתחרד (נ"א מתחבר) זה לעומת זה באימה גדולה לראות המראה הגדולה מתבונתה ומיפיה שהיא מתפשטת דרך ים הערבה התפשטות גדול בערבות נורא מאד. וכאשר המאור הזה מתפשט אינו נראה משורשו דבר מהנעלם שבו ג' השרים (נ"א השרשים) באותה שעה נעלמים מחמת רוב שפע החכמה ומגבורתה ולפי קטנות גבורתם לפי גדולתם אינם חשובים אצלה כלא היו. ובאותה שעה מתגברים ג' מאורות מן הגוף המאור הגדול וכל אחד ואחד מכסה על כל מלאך ומלאך, וכל מאור ומאור מאלו הג' לפי השגת המלאך הוא ג' המאורות הללו להם נמצאו שמות כפי גבורתם שנראה בהם. וכאשר הג' המאורות האלו מתגברים, הגלגלים נחשבו כלא היו. שם הראשון אהוי (נ"א אהוה) וסימן ניקודו אני לדודי ודודי לי (שיה"ש ו' ג'). מן זה מקבל שמועאל הגדול, ושם השני היוה זה הוא המכלכל אל מטטרון, ושם הג' ההיו בכאן מתגבר יהואל. וניקוד שם השני סימן מי זאת עולה מן (שיה"ש ג' ו', ח' ה'). וניקוד שם הג' סימן אל חנון ורחום ארך (שמות ל"ד ו'), ועכשיו היה מתכוין כי מרוב גבורת תפארת החכמה כשהשם הנורא הוא יוצא נראו בו ג' עינים זה מימין זה וזה מימין זה והראשון צופה אל הרמה. והואיל ולמקום הזה נתן פניו להביט ע"כ נקרא שמו אהו"ה ועוד מפני שכאשר יוצא המאור הזה יהו"ה מן מקום מציאות הא' ועובר בשם אהי"ה שנתפשט בראשונה מן המלך דובק בו יותר משאר גופו, ולפי שהוא דובק בו יותר נקרא שמו כשמו זולתי אות אחת כדי שיהיה הפרש בין זה לזה, ושאר גופו נמשך בכח לצאת להראות יפיו וע"כ לא דומה זה לזה. וע"כ האותיות הפוכות כי השני נמשך יותר בגבורה מן הראשון ומן האחרון. וע"כ האותיות של הראשון והאחרון נכפלו ברחמים והאותיות [של] השני לא נכפלו ברחמים כי כל דבר ודבר במקומו עומד. וע"כ תוכל להבין פעולת שם הראשון אהו"ה שנמשכו ברחמים ובגדולה מופלאה עם מלאכי השם פועלים פעולות מופלאות לגזור דבר ויעשהו להמית ולהחיות ולראות מלאך ולהשיג השגות כמו שאפרש בפעולות ולשאול בדבר אלהים ולהשיג חכמה ודעת אשר לא השיגו הראשונים בכח מקורו הגדול ובניקודו הנכון. וגם אלה דברי החכמה הראויים לדעת שהם בחכמה וכל מה שכולל חכמה ושנקרא שמו חכמה (נ"א בשם בעל חכמה נ"א השם חכמה) ואלו הן לידע העיקר האדם העליון וגבורתו ומקורו ופעולותיו לכמה צדדין מתפשט גבורתו ולידע עיקר צבא הארץ כיצד עומדים שעה אחת או באיזה דבר עומדים צבאות העליונים והתחתונים כמ"ש, ה' בחכמה יסד ארץ וכו' (משלי ג' י"ט) ארץ העליונה וארץ תחתונה, ואם הייתי אני המחבר מביא הדברים בפרט יכלה הזמן מלכתוב והשכל מלסבול כי דעות בני אדם עבים והחכמה עדיין לא נתדבקה (נ"א נתחזקה) בבני אדם, דע באמת כי לחכמה יש ענפים רבים וגדולים ושורש אחד, ולפעמים יש שבמקום אחד כל הענפים מתקבצים (נ"א מתקרבים) אל מקום אחד ונראו בא' ונקרא שם המקום ההוא בלשון משל רמה ובדרך העיקר שם אהו"ה זה המקום הוא מקום השמחה העצומה ומרוב שהיא עצומה נמשכה בגבורה והשמים (נ"א והשרף) כאשר הוא מקבל מזה המקום פעולות נפלאות אין חקר להם. ואני מניח לאמר הפעולות עד דרך מבואות השערים ושם תראה כל הפעולות כסדר והמלאכים כסדר והמלאכים המקבלים מהם ותולדות ומה פעולות פועלים ואיך פועלים הכל באר היטב. וקודם זה אפרש פעולות גדולות ומועטות (נ"א ומעוטרות), דע לך כי כל סודות הקב"ה ונפלאותיו נכללו בחכמה והולכות על הכלל ועל הפרט כמו שתראה כי עיקר אדם העליון נראה בחכמה ואמשול לך משל כיצד עיקרו ושרשו. בשעה שהחכמה יוצאת ממקומה כל המאורות יוצאים ממקומם ורצים אליה לקבל ממנה ומקבלים הגדולים והגדולים נותנים אל הקטנים וכן חולקים החכמה, וכן החכמה כאשר היא חוזרת חלילה ועולה למקומה במקומות ידועים עולה בתחלה ונתנה (נ"א והוד) פניה והגיע עד יטבתה ושם נתאמצה ולשם עומדת ולוקחת כח ויכולת וגבורה ונקרא שם המקום ההוא תגט"ץ [ואולי תגע"ץ] והוא אבר השער שבאדם העליון שהוא חכמת האדם, ואם תהיה חכם תבין סודות המרכבה (נ"א החכמה והמרכבה), ומשם היא עולה למעלה וכוחה מתחיל להחליש ומתפשט אל מקום גודגדה ונקרא שמו אנג"ץ (נ"א ארג"ץ) והוא מקום הראש שבאדם העליון, ומשם היא עולה אל מקום בני יעקן ועומדת שם בתפארת גדולה ונוראה ונקרא שמו אלהים וזהו אבר עין השמאלי שבאדם העליון. וכאשר החכמה שהיא אור מחכים לכל רואיה מתגברת לעלות אז מגעת שאון (נ"א שאין) תפארתה עד מקום עציון גבר מקום האותות המופלאות ומקום שכל. המאורות וכל הצבאות לוקחין צורה מזה המקום וע"כ נקרא עציון גבר ומתפשט שם האור הגדול הזה בתפארת גדולה עד מאד וכל בעלי כנפים מתאוים לחסות (נ"א לחזות) ביופי הגדול הזה ונקרא שם המקום הזה במקומות המרכבה עין הימיני מביט ברחמים וצופה ברחמים עומד במקום הפרץ למלאות החסרון אשר חסרו הקדמונים ברוע מעלליהם מושיע חוסים שומע צעקת אביונים חונן ומרחם גוער במי הים מוציא ומביא לכל הדברים ונקרא שמו הקדוש אכתריא"ל י"ה יהו"ה (נ"א אכתריא"ל י"ה) אלהי ישראל פועל פעולות ליודעים מקורו שהוא נשרש באהי"ה. ופעולותיו בלי טהרה מפני רוב הקדושה העצומה נשפעים ממנו כל סדרי המרכבה איש איש על משמרתו ועל עבודתו אשר הם עובדים, ובהיות ממשלתו עצומה מתגבר מעלה מעלה המאור המחכים הזה ומכסה בהדרתו ט"ו מעלות מן מבוא ההיכל הפנימי, ולכן המשכיל בעת התפלל למקום עציון גבר יהיו עיניו ולבו לב' מאורות הנזכרים י"ה אכתריא"ל מוכתרים מכל מיני כלי המדה ומכל כלי חמדה ומכל כלי המשכיות, וכאשר אור המחכים מגיע עד עציון גבר תשש כח הדין שבו ונשאר הרחמים ולא היה יכול לעלות ולהתגבר יותר כמשפטו התחיל לירד ולפעול לכל הצדדין (נ"א מן הצדדין) וחכמתו מתפשטת בכל פנות הגלגלים וצבא המרום עומדים שורות שורות ומסתכלים לחזות נועם דרכיו וישרות תהלותיו ומקבלים חכמה ודעת ממנו, ומשם מתחילין המלאכים להוציא פעולותיהם ברוב החכמה הגדולה ונקרא שם המקום ההוא ששם עמד אור המחכים כאשר ירד יד המחכים בסודות המרכבה ובדרך העיקרים לפי סוד פעולותיו נקרא שדי הוא המספיק לכל הנבראים והמכלכלם עד בלי די. וכח מקור שד"י נודע ביהו"ה אלהי ישראל וכל העמים. ובזה השם שד"י בו יהיה המתכוין שהוא מקום המעלה והוא עושה כל הדברים בכח מוכרח והוא ממהר לעשות כל הדברים המקבלים מזה המקור (נ"א המקום) הן מחנות השרפים הגדולים השורפים והמשריפים אשר אלו שמותם מטטרו"ן יהוא"ל כמותם לא יש בכל אותם הגלגלים זולתי אחד ששאלתי לשמו והוא פלא (נ"א פלאי) מקום הנפלאות ומצאתי כתוב כי רבו של שם בן נח היה נקרא שמו פאל"י (נ"א פלאי), ולכן יש להבין כי באולי שמועאל השמש הגדול נקרא כן ואצל מנוח כתיב, למה זה תשאל לשמי והוא פלאי (שופטים י"ג י"ח) והבן. ומזה המקום נוסע המאור הגדול הזה והתחיל לכסות לכל המאורות ובא עד חצרות ועמד שם מתגבר בגבורה גדולה חרדים לעומתו שומעים גבורתו כי הוא המאור ששרשו לא נראה אלא הוא נעלם לפי חשיבותו והוא לא נתעלם אלא מפני קטנות ההשגה של כל הנבראים שאינם משיגים השגתו, וכאשר ראו שעמקו לא השיגו ואמרו בודאי נעלם אבל זאת הוא האמת שגלוי הוא למעמיקים לידע זאת החכמה, וכאשר זהרו של המאור הזה נעשו בהרות בהרות במקומות רבות הוא על שחכמתו נתחלקה לצבא המרום לכל מחנה ומחנה כפי גבורתם ומפני זה נקרא בלשון משל חצרות ובדרך העיקר נקרא אדנ"י הוא יד השמאלי, ומזה המקום מקבלים צבא המרום כל המחנות וצבאותיהם לפי כל הפועל והמשגיח (נ"א והמשביע) לצבא המרום בשם הזה יתכוין אפי' שאינו מן הפעולה כי הוא העמוד הגדול הסומך כל הגלגלים ועל שמו נקראו אדונים (נ"א האדונים אדונים) מפני שהם תחת ממשלתו עומדים ובו נמצאו