לצדיקייא לעלמא דאתי וביה זמינין מתייא לאחייא. ולא אזדמן מנא דנפל מהאי טלא בר ההוא זמנא בזמנא דאזלו ישראל במדברא וזן להו עתיקא דכלא מהאי אתר. מה דלא אשתכח לבתר הה"ד הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. כד"א ויתן לך האלקים מטל השמים וגו' האי בההוא זמנא. לזמנא אחרא תנינן קשים מזונותיו של אדם קמי קב"ה והא במזלא תלייא בזמנא ודאי. וע"כ בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלייא מלחא אלא במזלא תלייא מלתא וכלא תליין בהאי מזלא כמה דאוקימנא. תשעה אלפין רבוא עלמין נטלין וסמכין על האי גולגלתא והאי אוירא דכיא אתכליל בכלא כיון דהוא כליל מכלא וכלא אתכליל ביה אתפשטו אנפוי לתרין סטרין בתרי נהורין כלילן מכלא. וכד אסתכלו אנפוי באנפין דעתיקא קדישא כלא ארך אפים אקרי. מאי ארך אפים (אריך אפים מבעי ליה). אלא הכי תנינן בגיןד אריך אפיה לחייביא אבל ארך אפים אסוותא דאנפין דהא לא אשתכח אסוותא בעלמא אלא בזמנא דאשגחין אנפין
באנפין: בחללא דגולגלתא נהירין תלת נהורין ואי תימא תלת. ארבע אינון כמה דאמינא. אחסנתיה דאבוי ואמיה ותרין גניזין דלהון דמתעטרן כלהו ברישיה ואינון תפלין דרישא לבתר מתחברן בסטרוי ונהרין ועאלין בתלת חללי דגולגלתא. נפקין כל חד בסטרוי ומתפשטין בכל גופא. ואלין מתחברן בתרי מוחי. ומוחא תליתאה כליל לון ואחיד (נ"א ואינון תפלין דרישא ואלין מתחברן בתרי מוחי ומוחא תליתאה כליל לון ועאלין בתלת חללי דגולגלתא לבתר נפקין כל חד בסטרוי ומתפשטין בכל גופא והאי מוחא תליתאה אחיד) בהאי סטרא ובהאי סטרא ומתפשט בכל גופא ואתעביד מניה תרי גווני כלילן כחדא ומהאי נהיר אנפוי ואסהיד באבא ואימא גווני דאנפוי. והוא אקרי דעת בדעת (ס"א בדא) כתיב כי אל דעות ה' וגו' בגין דאיהו בתרי גווני לו נתכנו עלילות. אבל לעתיקא קדישא סתימאה לא נתכנו. מ"ט נתכנו להאי בגין דירית תרין חולקי וכתיב עם חסיד תתחסד וגו'. והא בקשוט אוקימו
חברייא דכתיב ויגד יעקב דף רצג/א לרחל כי אחי אביה הוא ויגד הא אוקמוה דכלא רזא דחכמתא. וכי בן רבקה הוא. בן רבקה ולא כתיב בן יצחק רמז וכלא רמיזא בחכמתא ועל האי אקרי שלים בכלא וביה אתחזי מהימנותא ובג"כ כתיב ויגד יעקב ולא כתיב ויאמר. הני גווני כמה דנהרין בעטרא דרישא ועאלין בחללי דגולגלתא. הכי מתפשטין בכל גופא וגופא אתאחיד בהו. לעתיקא קדישא סתימא לא נתכנו ולא ייאן ליה דהא כלא בחד אשתכח חידו לכלא חיים לכלא לא תליא ביה דינא אבל בהאי לו נתכנו עלילות ודאי. בגולגלתא דרישא תליין כל אינון רבוון ואלפין מקוצי דשערין דאינון אוכמין. ומסתבכין דא בדא אחידן דא בדא דאחידן בנהירו עלאה דמעטר ברישיה מאבא וממוחא דאתנהיר מאבא. לבתר נפקין נימין על נימין מנהירו דמתעטר ברישיה מאימא ומשאר מוחי. וכלהו אחידן ומסתבכי באינון שערי דאחידן מאבא בגין דאינון מתערבין דא בדא ומסתבכין דא בדא וכלהו מוחי אחידן בגולגולתא עלאה. וכלהו משיכן
אתמשכן מתלת חללי דמוחא אחידן במוחי מתערבן דא בדא בדכיא במסאבא. בכל אינון טעמין ורזין סתימין ומתגליין. ובג"כ כלהו מוחי רמיזי באנכי יי' אלקיך וכו' כמה דנהרין בעטרא דרישא ועאלין בחללי דגולגלתא. כל אינון קוצין אוכמין חפיין ותליין לסטרא דאודנין. והא אוקימנא דבג"כ כתיב הטה יי' אזנך ושמע. מכאן אוקימנא מאן דבעי דירכין מלכא אודניה לקבליה יסלסל ברישיה דמלכא ויפנה שערי מעל אודנוי וישמע ליה מלכא בכל מה דבעי. בפלגותא דשערי מתאחדא חד אורחא בארחא דעתיק יומין ומתפרשן מניה כל אורחוי דפקודי אורייתא (ואתמנן עלייהו) כל מאריהון דיבבא ויללא תליין בכל קוצא וקוצא ואינון מפרשין רשתא לחייביא דלא ידעין אינון ארחין הה"ד דרך רשעים כאפלה וכל אלין תליין בקוצין תקיפין ובג"כ כלהו תקיפין ואוקימנא באינון שעיען אתאחדן מאריהון דמתקלא (ס"א דרחימותא) דכתיב כל ארחות יי' חסד ואמת וכל כך בגין דמשכין ממוחין
סתימין דרהיטי דמוחא ובג"כ משתכחי כל חד כפום אורחוי מחד מוחא באינון קוצין שעיען אתמשכן מאריהון דמתקלא דכתיב כל ארחות יי' חסד ואמת. ממוחא תניינא באינון קוצין תקיפין אתמשכן ותליין מאריהון דיבבא וילל' דכתיב בהו דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו מאי קא מיירי. אלא לא ידעו כלומר לא ידעין ולא בעאן למנדע במה יכשלו אל תקרי במה אלא באימא יכשלו באינון דמתאחדין בסטר דאימא מאי סטרא דאימא. גבורה תקיפא מינה מתאחדן מאריהון דיבבא ויללא. ממוחא תליתאה באינון קוצין דאינון באמצעיתא אתמשכן ותליין מאריהון דמידין (דמארין) ואקרון אפין נהירין ולא נהירין. ובהני כתיב פלס מעגל רגלך וכלא אשתכח באינון קוצין ושערי דרישא. מצחא דגולגלתא מצחא לאתפקדא (ס"א לאתעקרא) חייביא על עובדיהון. וכד האי מצחא אתגלייא. מתערין מאריהון דדינין לאינון דלא מתכספין בעובדיהון האי מצחא סומקא כוורדא ובשעתא דאתגלייא מצחא דעתיקא בהאי
מצחא אתהדרת חוורא כתלגא. וההיא שעתא עד רצון אקרי לכלא. בספרא דאגדתא דבי רב ייבא סבא אמר צח זכי מצח מצחא דעתיקא ואי לאו אשדי ח' בין תרין אתוון כד"א ומחץ פאתי מואב ואוקימנא דאקרי נצח באתוון רצופין. וכמה נצחים הוו. ואע"ג דנצח אחרא (באתרא) בנצח אחרא אסתלק ואית נצחים אחרנין דמתפשטין בכל גופא. ובגין דשבתא בשעתא דצלותא דמנחה בגין דלא יתער דינין גליא עתיקא קדישא מצחא דיליה. וכל דינין אתכפיין ואשתככו ולא אתעבידו. בהאי מצחא תליין כ"ד בתי דינין לכל אינון דחציפין בעובדיהון כמה דכתיב ואמר איכה ידע אל ויש דעה בעליון. והא עשרים אינון ד'
דף רצג/ב למה לקבליהון דד' מיתות בית דינא לתתא דתליין מלעילא. ואשתארו עשרין. ובג"כ לא מענישין בי דינא עלאה עד דישלים (נ"א עשרין) וסלקא לכ' שנין לקבליהון דכ' בתי דינא במתניתא סתימאה דילן תנינן לקבליהון דכ"ד ספרים דאתכלילן באורייתא: עיינין דרישא אינון עיינין דלא מסתמרין מנייהו חייביא עיינין דניימין ולא ניימין ובג"כ אקרו עיניו כיונים מאי יונים כד"א ולא תונו איש את עמיתו. וע"ד כתיב ויאמרו לא יראה ידו"ד וגו' וכתיב (שם) הנוטע אזן הלא ישמע וגו'. תקונא דעל עינא שערי דמתשערן בשעורא שלים מאינון שערין תליין אלף וז' מאה מארי דאשגחותא לאגחא קרבא. וכדי קיימי כלהו משולשליהון ומתפקחין עיינין. כסותא דעל עיינין גבינין מתאחדן בהו. ואלף רבוון מארי תריסין אתאחדן בהו ואינון אקרון כסותא דעיינין. וכל אינון דאקרון עיני יי' לא פקחין ולא אתערון בר בזמנא דאלין כסותי דגבינין מתפרשן אינון תתאי
מעלאי. ובשעתא דאתפרשן גביני תתאי מעלאי ויהבין אתר לאשגחא מתפקחין עיינין ואתחזי כמאן דאתער משינתיה. אסתחרו עיינין וחמא לעינא פקיחא ואסתחן בחוורא דיליה וכד אסתחיין אתכפיין מאריהון דדינין לישראל ובג"כ כתיב עורה למה תישן יי' הקיצה וגו': ארבע גוונין אתחזיין באינון עיינין. מאינון נהירין ד' בתי דתפילין דנהרין ברהיטי מוחא ז' דאקרון עיני ה' ואשגחותא נפקי מגוון אוכמא דעינא כמה דאוקימנא באדרא דכתיב על אבן אחת שבעה עינים. ואינון גוונין מתלהטין בסטרייהו מסומקא נפקין אוחרנין מארי דאשגחותא לדינא. ואינון אקרון עיני יי' משוטטות בכל הארץ. משוטטות ולא משוטטים בגין דכלהו דינא. מירוקא נקין אוחרנין דקיימין לגלאה עובדין בין טב ובין ביש דכתיב כי עיניו על דרכי איש. ואלין אקרון עיני יי' משוטטים. משוטטים ולא משוטטות בגין דאינון לתרין סטרין לטב לביש. מחוורא נפקין כל אינון רחמי כל אינון טבאן דמשתכחי בעלמא
לאוטבא להו לישראל. וכדין אסתחיין (נ"א אסתחרן) כל אינון תלת גווני לרחמא עלייהו אלין גוונין מתערבין דא בדא ואתדבקן דא בדא. כל חד אוזיף לחבריה מגווני דיליה בר מחוורא דכלהו כלילן ביה כד אצטריך והוא חפי על כלא. כל גוונין דלתתא לא יכלין כל בני עלמא לאסחרא לון חוורא לאוכמא לסומקא ולירוקא. והכא באשגחותא חד כלהו אתאחדן ואסתחיין בחוורא. גבינוי לא משתככין בר כד בעיין גוונין דחוורא לאשגחא בגין דגבינין יהבין אתר לאשגחא לכלהו גווני. ואי אינון לא יהבין אתר לא יכלין לאשגחא ולאסתכלא. גבינין לא קיימין ולא משתככין שעתא חדא שלימותא אלא פקחין וסתמין. סתמין ופקחין משום עינא פקיחא דקאי עלייהו וע"ד כתיב והחיות רצוא ושוב והא אוקימנא כתיב עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן וכתיב תמיד עיני יי' אלקיך בה מרשית השנה וגו' דהא ירושלם בעיא כן דכתיב צדק ילין בה ובג"כ ירושלם ולא ציון דכתיב ציון במשפט תפדה וגו' דכלא
רחמי. עיניך כתיב עינא דעתיקא קדישא סתימא דכלא השתא עיני יי' אלקיך בה לטב ולביש כמה דאתחזי (לסומקא ולירוקא והכא באשגחותא חדא כלהו אסתחרן ואסתחיין בחוורא גבינוי לא משתכחי כד בעיין גוונין לאשגחא) בג"כ לא אתקיימו בקיומא תדיר והתם עיניך תראינה ירושלם כלא לטב כלא ברחמי דכתיב וברחמים גדולים אקבצך תמיד עיני יי' אלקיך בה מרשית השנה מרשית חסר א' כתיב ולא ראשית באלף מאן היא ה"א דלתתא ולעילא כתיב השליך משמים ארץ תפארת ישראל מאי טעמא השליך משמים ארץ משום דכתיב אלביש
דף רצד/א שמים קדרות ועיינין בקדרותא בגוונא אוכמא אתחפו. מרשית השנה מאן אתר מסתכלין בירושלם אלין עיני יי' חזר ופירש מרשית השנה דהוא דינא בלא אלף ודינא אתאחד בסטרהא אע"ג דלאו הוא דינא ממש. ועד אחרית שנה אחרית שנה ודאי דינא אשתכח דהא כתיב צדק ילין בה דהיא אחרית השנה. ת"ח א' בלחודוי אקרי ראשון דכר באלף סתים וגניז מה דלא אתידע. כד אתחבר האי אלף באתר אחרא אקרי ראשית ואי תימא דאתחברא. לא. אלא אתגליא ביה ונהיר ליה וכדין אקרי ראשית ואפילו בהאי ראשית לא אשגח בירושלם דאלמלא הות בהאי אתקיימת תדירא אבל מרשית כתיב. ולעלמא דאתי כתיב ראשון לציון הנה הנם וגו'. חוטמא דזעיר אנפין תקונא דפרצופא. כל פרצופא ביה אשתמודע. חוטמא דא לא כחוטמא דעתיקא קדישא סתימאה דכל סתימין. דחוטמא דעתיקא חיים דחיים (לכלא) דהא מתרין נוקבין נפקין רוחין דחיין לכלא. בהאי זעיר אנפין כתיב עלה עשן באפו וגו'. בהאי תננא כל גווני
(נ"א תרי גווני) אחידן ביה בכל גוונא וגוונא אחידן כמה מאריהון דדינא קשיא. דאחידן בההוא תננא (ובג"כ) ולא מתבסמין כלהו אלא בתננא דמדבחא דלתתא. וע"ד כתיב ורח יי' את ריח הניחח מהו הניחח אתבסמותא דמארי דינא נחת רוח. וירח יי' את ריח הניחח את ריח הקרבן לא כתיב אלא את ריח הניחח. דכלהו גבוראן דאחידן בחוטמא וכל דאתאחדן בהו כלהו מתבסמן. וכמה גבוראן מתאחדן כחדא דכתיב מי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו. והאי חוטמא מחד נוקבא נפק אשא דאכלא כל שאר אשין מחד נוקבא תננא והאי והאי אשתכח באשא ותננא דמדבחא ואתגלייא האי עתיקא קדישא ואשתכך כלא. היינו דאתמר ותהלתי אחטם לך חוטמא דעתיקא קדישא אריך ומתפשט ואקרי ארך אפים והאי חוטמא זעיר. וכד תננא שרי נפיק בבהילו. ואתעביד דינא. ומאן מעכב להאי. חוטמא דעתיקא. וכלא כמה דאמינא באדרא ואתערו חברייא. ובספרא דרב המנונא סבא אוקים הני תרי נוקבי. מחד תננא ואשא. ומחד נייחא
ורוחא טבא. דאית ביה ימינא ושמאלא וכתיב (ס"א דכתיב) וריח לו כלבנון. ובנוקבא כתיב וריח אפך כתפוחים. ומה בנוקבא הכי כל שכן ביה. ושפיר קאמר. ומה דאמר וירח יי' את ריח הניחח הניחח בתרי סטרי חד נייחא דאתגלייא עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין דהאי הוא נייחא ואתבסמותא לכלא וחד אתבסמותא דלתתא בההוא תננא ואשא דמדבחא ובגיןד איהו מתרין סטרין כתיב ניחח וכלא בזעיר אנפין אתמר. תרי אודנין למשמע טב וביש ותרווייהו סלקין לחד דכתיב הטה יי' אזנך ושמע אודנא לגו בגו דיליה תלייא ברשימין עקימין בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביהמוחא ולא בבהילו דכל מלה דהוי בבהילו לא הוה בחכמתא שלימתא מאודנין אלין תליין כל מאריהון דגדפין דנטלין קלא מעלמא וכלהו הכי אקרון אזני יי' דכתיב בהו כי עוף השמים יוליך את הקול וגו' כי עוף השמים יוליך את הקול האי קרא קשיא. השתא מאי קול איכא הכא. דהא רישא דקרא כתיב גם במדעך מלך אל
תקלל במדעך כתיב ובחדרי משכבך וגו'. מאי טעמא כי עוף השמים יוליך את הקול והא ליכא הכא קלא אלא ודאי כל מה דחשיב ב"נ וכל מה דיסתכל בלבוי לא עביד מלה עד דאפיק ליה בשפוותיה והוא לא אתכוון ביה וההיא מלה דאפיק מתבקעא באוירא דף רצד/ב ואזלא וסלקא וטסא בעלמא ואתעביד מניה קלא וההוא קלא נטלין ליה מארי דגדפין וסלקין ליה למלכא ועייל באודנוי הה"ד וישמע יי' אל קול דבריכם וישמע יי' ויחר אפו. ובג"כ כל צלותא ובעותא דבעי ב"נ מקמי קב"ה בעי לאפקא מלין בשפוותיה דאי לא אפיק לון לאו צלותיה צלותא ולאו בעותיה בעותא. וכיון דמלין נפקין מתבקעין באוירא וסלקין וטסין ואתעבידו קלא ונטיל לון מאן דנטיל ואחיד לון לאתר' (נ"א לכתרא) קדישא ברישא דמלכא. מתלת חללי דמוחי נטיף נטיפא לאודנין וההוא אקרי נחל כרית כד"א נחל כרית כלומר כרותא דאודנין. וקלא עייל בההוא עקימא ואשתאב בההוא נהרא דההוא נטיפא. וכדין אתעכב תמן
ואתבחין בין טב לביש הה"ד כי אזן מלין תבחן. ומ"ט אזן מלין תבחן. משום דאתעכב קלא בההוא נהרא דנטיפא בעקימותא דאודנין ולא עייל בבהילו. ובג"כ אתבחין בין טב לביש (שם) וחיך יטעם לאכול. מ"ט חיך יטעם לאכול בגין דיתעכב תמן ולא עייל בבהילו בגופא וע"ד יטעם ויתבחן בין מתיקא למרירו. בהאי נוקבא דאודנין תליין נוקבין אוחרנין. נוקבא דעיינין. נוקבא דפומא. נוקבא דחוטמא. מההוא קלא דעייל בנוקבא דאודנין אי אצטריך עייל לנוקבי דעיינין ונבעין דמעין. מההוא קלא אי אצטריך. עייל לנוקבא דחוטמא דפרדשקא ומפקי תננא ואשא מההוא קלא הה"ד וישמע יי' ויחר אפו ותבער בם אש יי' ואי אצטריך עייל ההוא קלא לנוקבא דפומא ומליל וגזר מלין (נ"א גזרין) מההוא קלא. כלא מההוא קלא דאודנין. עייל בכל גופא ואתרגיש מניה כלא. (ס"א כמה תלייא) תלייא בהאי אודנא. זכאה מאן דנטיר מלוי ע"ד כתיב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה האי אודנא
קרי ביה שמיעה. ובשמיעה אתכלילן אינון מוחי. חכמה אתכליל ביה דכתיב ונתת לעבדך לב שומע. בינה כמה דאת אמר דבר כי שומע עבדך כי שומעים אנחנו (ובהני תליין כלא) דעת כד"א שמע בני וקח אמרי ומצותי תצפון אתך. הא כלא תליין באודנין בהאי אודנא תליין צלותין ובעותיןופקיחא דעיינין חדא הוא דכתיב הטה יי' אזנך ושמע פקח עיניך וראה. הא כלא ביה תלייא. בהאי אודנא תליין רזין עלאין דלא נפקין לבר. בג"כ היא עקימא לגו. ורזא דרזין סתימין ביה. ווי לההוא מגלה רזין. ובגין דהאי אודנא כניש רזין ועקימותא דלגו נטיל לון לא גלי רזין לאינון דעקימין בארחייהו אלא לאינון דלא עקימין. הה"ד סוד יי' ליראיו ובריתו להודיעם דנטלי ארחוי ונטילי מלין. ואינון דעקימין בארחייהו נטלי מלין ועיילין לון בבהילו ולית בהו אתר לאתעכבא וכל נוקבין אחרנין מתפתחין ביה עד דנפקין מלין בנוקבא דפומא ואלין אקרו חייבי דרא שנואי דקב"ה. במתניתא דילן תנן.
כאילו קטיל גבורין וכאלו פלח לע"ז וכלא בחד קרא דכתיב לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעיך אני יי' מאן דעבר על האי רישא דקרא כאילו עבר על כלא. זכאה חולקיהון דצדיקייא דעלייהו כתיב ונאמן רוח מכסה דבר. נאמן רוח ודאי דהא רוחא דלהון מאתר עלאה קדישא אשתליף ובג"כ נאמן רוח אקרון וסימן דא אוקימנא ההוא דמגלה רזין בידוע דנשמתיה לאו איהו מגופא דמלכא קדישא ובג"כ לית ביה רזא ולא מאתר דרזא הוא וכד תיפוק נשמתיה לא אתדבקא בגופא דמלכא דהא לא אתריה הוא ווי לההוא בר נש ווי ליה ווי לנשמתיה זכאה חולקיהון דצדיקייא דמכסין רזין כל שכן רזין עלאין דקודשא בריך הוא. (רזין עלאין דמלכא קדישא) עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ:
דף רצה/א אנפוי כתרין תקרובין דבוסמא (כלהו) סהדותא על מה דאמינא. דהא סהדותא בה ותליא. ובכלא תליא סהדותא. אבל הני תקרובי דבוסמא חוורא וסומקא סהדותא לאבא ואימא. סהדותא לאחסנא דירית ואחיד לון. והא במתניתא דילן אוקימנא כמה פרסיבין חוורא לסומקא. ואתכלילן ביה כחדא בסטרא דחורא. כד אתנהיר מנהירו דחוורא דעתיקא. חפייא ההוא חוורא על סומקא. וכלהו בנהירו אשתכח. וכדין כתיב יאיר יי' פניו אליך וכד חייבין סגיאין תליין דינין בעלמא אשתכחת סגירותא בכלא (ס"א בעלמא) וסומקא אתפשט באנפין וחפא כל (נ"א על) חוורא. וכדין כלא אשתכח בדינא. וכדין כתיב פני יי' בעושי רע (בגדי קנאה כתיב בגדי נקם) וכלא בהאי תלייא. ובגין דא סהדותא הוא בכלא כמה וכמה מארי תריסין מחפאן להני גווני מצפאן להני גווני כד נהירין גווני כל עלמין כלהו בחדו. בזמנא דנהיר חוורא כלא אתחזו בההוא גוונא. וכד אתחזי בסומקא כלא הכי אתחזו בההוא גוונא.
באלין תקרובין דבוסמא. שארי דיקנא לאתחזאה מרישא דאודנין. ונחית וסליק בתקרובא דבוסמא: שערין אוכמין דדיקנא בתקונא יאה שפיר. כגיבר תקיף שפיר משחא דרבות דדיקנא עלאה דעתיקא בהאי דיקנא דזעיר אנפין אתחזי ונהיר. שפירו דהאי דיקנא. בט' תקונין אשתכח. וכד משחא דרבות דתלת עשר נביעין דדיקנא דעתיקא קדישא נהיר בהאי דיקנא אשתכחו כ"ב