והייתי מדמה גרושה לחללה זונה המורה ביאה אף גרושה מביאה היינו מנשואין והשתא דכתיב וגרושה הוציאו מכלל זונה ר"ל בין מן האירוסין בין הנשואין ואלמנה מקיש לגרושה, וראה והבן שכל היכי דאיכא פירצה אסורה לכהן. גט פרצה הוא אפי' מן האירוסין אלמנה פרצה הוא אפי' מן האירוסין ולכן נסמכו לבטל הגזרה שוה ולהודיענו שכהן גדול אין לו ערך ודמיון וחוזרין בו בכל מיני צדדיו לטהר אותו כי קדוש וטהור הוא. אמר לו א"כ אימא עד כאן לא אסרה תורה לכהן אלא אלמנה גם גרושה. אבל אלמנה בלא גרושה או גרושה בלא אלמנה לא. א"ל ברוך האוטם ובהרף עין אטם שכלך ולמה לא תעלה במעלת הכהן לראות שאין שם דופי ושום דבר המזיק כי מדתו ישרה ואפילו מן האירוסין אסורה לו:
ד"ה מבנין אב אינו קורא בנין אב מבנין אב אינו קורא בנין אב היכא שלומד א' מחבירו אלא היכא שלומדים דברים הרבה ממנו ולפחות שני דברים הדומים, כתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת ואמר ממשמע שנאמר עד איני יודע שהוא אחד ומה ת"ל אחד אלא וודאי מדאיצטרך אחד ש"מ כ"מ שנאמר עד שנים עד שיפרוט לך הכתוב א', דאי ס"ד עד א' מורה מה ת"ל אחד אלא בעבור שמלת עד מורה שנים ע"כ אמר אחד. וזה בנין אב לכל עד הכתוב בתורה שהם שנים, א"ל מהו בנין אב. א"ל אב הבנין הוא חכמת אלהים וכל הבנין שהוא מהחסד עד כ"י אל האב סומך לבנותו ולקיימו, הלא תראה שכל עד אפי' בלא א' מורה אחד מדלא כתיב עדים והקב"ה הודיע לנו במקום א' בפי' שעד סתם הוא שנים. ועתה זה בא לומר לנו הואיל והוא מפורש הוא כמו האב הברור וכיון שהוא אב מעמיד בנים ועושה להם בנין ואומר אע"פ שעד סתם נראה אחד אפ"ה הם שנים בגזירת האב המורה שעד סתם (נראה אחד ואפ"ה) שנים הם, א"ל ר' אמת אמרת מ"מ לא ראיתי
שני אבות הבונים בנין אם אחת, ר"ל הבנים ז' והאם אחת והאבות שנים תמה וא"ל ואיך, א"ל כתיב לא יומת ע"פ עד אחד א"כ אב ואב מה מלמדין לא לכתוב רחמנא אחד וילמוד עד דממון מזה, א"ל איך ילמוד לא לכתוב אחד לגבי ממון ויאמר לא יקום עד א"כ שנים לא יקומו והא כתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר, אם לא יכתוב אחד לגבי מיתה ויאמר לא יומת ע"פ עד א"כ לא יומת ע"פ ב' והא כתיב על פי שנים עדים יומת המת. א"כ צ"ל אחד בממון ואחד במיתה, א"ל אימא כל מקום שנאמר עד סתם אחד הוא שנאמר לא יומת ע"פ עד אחד ואין כאן שנים שאם תאמר שנים האיך לא יומת ע"פ שנים הלא כתיב ע"פ שנים עדים יומת המת א"כ ע"כ אחד הוא וא"כ לא לכתוב רחמנא אחד לגבי ממון ונעשה זה בנין אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן עד א', א"ל מה נינהו עדים נצח ויסוד ובא לומר לך אע"פ ששנים הם עד קורא אותם לומר לך ששקולים הם, אבל לא בא לומר לנו שעד סתם עד א' הוא דפשיטא מאי למימרא,
א"ל ר' עד דממון הוא בנין אב שכל מקום שנאמר עד הוא שנים, א"כ יקשה לך נשער בדעתינו שלא נכתב אחד לגבי מיתה היוכל ללמוד עד דמיתה מעד דממון ולומר עד סתם דמיתה שנים הם הלא כתיב ע"פ שנים עדים יומת המת, א"ל א"כ מה תאמר עד דממון אחד הוא אין הכי נמי ומיתה מממון לא ילפינן, א"ל מאן מיתה ומאן ממון. א"ל מאי בקש יחזקיהו חיים מכתר עליון ועליו אמרו חיי בני ומזוני לא בזכותה תליא מילתא אלא במזלא א"כ הוא המבטל מיתה ומאן ממון הרוצה להעשיר יצפין מצפון זהב יאתה א"כ מיתה מממון לא יליף. א"ל א"כ אחד דכתב רחמנא לגבי מיתה למה לי אחרי שאינו לומד מממון שהם שנים א"כ לישתוק מאחד, א"ל לעדות מיוחדת והכי קאמר בזמן שאינם רואים זה את זה אע"פ שעדותן מכוונת אין ממיתין על ידם. א"ל ולמה, א"ל דומיא דנצח ויסוד, א"ל א"כ היכן דעד אחד לא יחייב אפי' שבועה דשנים בעינן לכל דבר, א"ל נצח ויסוד רחמים הם נסתלקו גרמו מיתה. יסוד
בלא נצח או נצח בלא יסוד נהי שאינו ממית מ"מ יש בו ממש לחייבו שבועה. א"ל ויוציא ממון, א"ל ממון מהיכן יאתה מצפון אין בידו של נצח ושל יסוד להוציאו כי היסוד מעביר ממון, ושבועה מנין שיש בידו, א"ל בני ברוך השם שלא עמדת בגבורתך, א"ל אם לא עמדתי בזה עדיין לא נשלם היחוד ואעמוד באחרים רק תשיב לי מנין שיש ביד אחד כח לחייב שבועה. א"ל בני שבועה למי הוא אבע"א לנצח אבע"א ליסוד א"כ מחייב שבועה א"ל אמור לי ר' פסח מצות עשה שהז"ג הוא ונשים חייבות נעשה בנין אב ממנו ויהיו נשים חייבות בכל מצות עשה שהז"ג. א"ל הקהל מצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים חייבות שני אבות אין מלמדין שאב אחד לכולם. וזהו שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, א"ל ומאן דאמר מלמדין יקשה, א"ל קסבר הואיל ואב משפיע באם ואם בבנים א"כ שניהן מלמדין, והלכה הוי הכי הואיל והאם תחת האב לבדו בונה ומלמד ולא האם ולכן בכל מקום שתמצא ב' כתובים
הבאים כא' לא באו ללמד רק כל א' וא' צריך לעצמו לענין מה שאלו רצה השם ללמד היה כותב מלמד א'. א"ל ר' ואיך נראה שהיסוד והנצח הם עדים, א"ל כתיב ארון העדות ושמעתי העדת בא"ת ב"ש צ"ז ק"א תעלם כולם בחשבון והם טל עם מלת העדת במ"ק, נצח ויסוד עולים ט"ל במ"ק. א"ל ולמה בכל מקום אומר יש אם למקרא ואם למסורת ולא אמר אב למקרא ואב למסורת. ולגבי הבנין אב אמר בנין אב ואינם אומרים זה בנין אם, א"ל שנו חכמים ז"ל בסוכה פ"א. שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח, ורש"א ג' כהלכתן ורביעית אפי' טפח, ואמרו שם במאי קמפלגי רבנן סברי יש אם למסורת ר"ש סבר יש אם למקרא. וראה והבן שמלת בנין אב ר"ל האב בונה בנין א"כ כשימצא פסוק מתורה שבכתב הוא אב לכולם כי אלפים לעולם קדומה וממנה נכתבה תורה שבכתב ומלמדה על כולם ואין ספק בקריאת אותו פסוק ובדיניו ומשפטו רק הוא ברור כשמש ורוצה להאיר בכולם ולהיותן מבוארים כמוהו, אך כשיבא פסוק
בתורה שבכתב והוא חסר אות קריאתו כענין סכת שחסר ו' וקריאתו כמו עם ו' אותה המלה לא באה ללמד על אחרים רק שני עניינים האלו חסר האות וקריאתו כמו עם האות באו לצורך עצמם, זהו אם למקרא כלומר הקריאה האם תפרש אותה ויש אם למסורת כלומר האם תפרש המסורה מהו המסורת חסר ו':
ד"ה כלל ופרט מן הבהמה כלל מן הבקר כלל ופרט מן הבהמה כלל מן הבקר מן הצאן פרט אין בכלל אלא מה שבפרט בקר וצאן אין מידי אחרינא לא, כלל מאי הוי א"ל אם הבנים שהיו הבנים בה בכח פרט האצילה כל א' וא' במקומו ופרט ר"ל בפועל. ולא תאמר אחר שיצאו הבנים בפועל א"כ מעולים הם מאמם או אחר שהאצילם א"כ יש פחיתות בבנים בר מינן חלילה וחלילה, רק אין בכלל אלא מה שבפרט. ואלולי הכלל הייתי עושה אלהות הרבה לכן הכלל שומר ומזהיר אלו היו בכלל והכל אחד א"כ אין לאדם לטעות. א"ל ואימא אין בפרט אלא מה שבכלל, א"ל פרט נאצל האיך תאמר אין בפרט אלא מה שבכלל:
ד"ה פרט וכלל פרט הבנים כלל הוסיף פרט וכלל פרט הבנים כלל הוסיף על הפרט אף האבות וזה נעשה כלל מוסיף על הפרט וכהאי גוונא עבדינן פרט וכלל, א"ל כלל ל"ל א"ל שלא תמעט מפרט דבר מעולה ותתן פחיתות לכן בא הכלל והוסיף מעלה ונעשה מוסיף, א"ל ר' כלל ופרט המרוחקים דנין או אין דנין. א"ל איכא דדנין ואיכא דלא דנין דדנין אומרים פעמים הכלל רחוק מן הפרט והפרט רחוק מן הכלל כפי המקבלים והכל אחד הם, ודלא דנין אומרים ממה נפשך המרוחקים אע"פ שאחד הם מ"מ אין דינם שוה שיצאה ככלל מן הפרט ושב הפרט דין ולכן אין דנין ע"כ אמר לי אבי ז"ל. ועוד יש להם מקום א"ל החסד נקרא מנורה והכתר מאיר על כולם, א"ל הואיל והיא התחלת הבנין ויש לו ו' קצוות והם ו קני מנורה הג' הימינים הם גדולה נצח יסוד והנה האמצעי הוא הת"ת העומד באמצע והג' שמאליים הם גבורה הוד מלכות וכולם פונים באמצעי וכולם מדליקן הכהן הוא החסד ע"כ נקרא (קני) מנורה, ושמא תאמר אין לו דין אחר שהוא
מאיר לז' נרות וממנו מדליקין לכן מנרה בא"ת ב"ש יטג"ץ העולה יהו"ה אלהי"ם, ומלת מנרה עולה נר אדם זהו נר אלהים נשמת אדם שאדם הוא התפארת וכללו ו' קצוות, ולמה נקרא החסד גדולה כי השרים הגדולים הם ע"ב כחשבון החסד וכולם נאצלו מכאן ע"כ נקרא גדולה, וראה והבן והגדולה בגי' כטל והוא אהי"ה כטל לישראל ס"ת לל"ה והוא שם המפורש, ואהיה כטל ר"ת א"ך אך טוב לישראל אלהים אך במ"ג הוא אש"ר שכתר עליון מקבל ממנו, ואך בגי' אהי"ה תרבע והוא קנ"א כי ה' אלהיך אל קנא, ולמה נק' אברהם, א"ל אברהם התחתון במדת החסד נהג עצמו וזהו המדה נקראת חסד וע"כ אברהם זכה למדה זו. וראה שארז"ל האבות הם המרכבה ובעבור שחסד הוא תורה שבכתב והוא רחמים ואברהם נאחז משם. ע"כ עולה אברהם רמ"ח מצות עשה של חסד, א"ל ר' מלת אברהם בה' אותיות מה מורים ומה עניינו, א"ל איני יודע מי יאמר בזה הסוד אם לא בדור המדבר, א"ל ומה מעלתן של דור המדבר א"ל כולם היו
דור דעה, א"ל א"כ אם בזה לא נשיג שהוא ענין התורה ורגל המרכבה א"כ במה נשיג, א"ל אתה שאתה מרבה בדברים אפשר שידעת דבר, א"ל אחד הוא אלהינו שלא שמעתי רק השאלה והתשובה תלויה בך אם תרצה לשאול א"ל למי אשאל. א"ל אתה יודע א"ל אגיד לך דבר גדול בזה ושים דעתך עליו. כי הייתי ישן בלילה. ובחצי לילה קמתי ממטתי ורחצתי פני וידי וישבתי ללמוד מוישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ובא אדם אחד יפה עינים ועמד עלי וחלקתי לו כבוד ובא וישב לפני, וא"ל אדוני מהו אברהם ואמר לי לא תימא אברהם אלא אב"ר מ"ה א"ל היינו הך א"ל המתן ותשמע: אברהם אבר מה אברהם יהוה: יצחק ישחק יצחק אדני: יעקב יעקוב יעקב ייאי אהיה: עתה יש לך לדעת א' אברהם י' יצחק י' יעקב הרי כאן אהי"ה ב' מאברהם צ' מיצחק ע' מיעקב הרי כאן בצ"ע בקר צהרים ערבית שתקנו ג' תפלות להוריד שפע מאהיה ועל שאינם מכוונים בתפלתם רחק אותם השם והוא ר' מאברהם ח' מיצחק ק' מיעקב, באו ס"ת למפרע ב'
יעקב ק' יצחק מ' מאברהם זהו בקם למשפט אלהים להושיע ה' מאברהם הוא ה' אחרון שבשם בן ד', וראה והבן שאותיותיהם הם י"ג הוא היחוד הגמור המורה אחד. ראה והבן יעקב עולה קפ"ב ויצחק ר"ח ואברהם רמ"ח, ודע והבן שיצחק הוא בצד"י ושי"ן והם ש"ץ עולה יצחק יעקב. ולכן בהיותו נכתב בש' מורה על יצחק יעקב ר"ל שהוא רחמים וכשיקרא ישחק בשי"ן להיותו עם יעקב מיד יקום הה', ועוד אברהם יצחק יעקב עולה תרל"ח ה"פ תרל"ח תמה זכות אבות. וראה והבן אברהם במ"ג הוא חת"ת זהו ויהי חתת אלהים על כל הערים ולא רדפו אחרי בני יעקב. ישחק בשי"ן עולה חי"ת בזמן שיקרא ישחק בש' ישלים עם יעקב ויתקיים וחית השדה השלמה לך. ויעקוב בו' עולה פק"ח שבזמן שיעקב שלם מלא בו' יאיר לאהי"ה פקח עינך וראה ואז יגאלו ישראל:
ד"ה ראה והבן י' מיהו"ה א' מאדנ"י ראה והבן י' מיהו"ה א' מאדנ"י י' מייא"י א' מאהי"ה הרי כאן כ"ב אותיות. ייא"י שהוא אל רומז בחסד תורה שבכתב. א"ל מהו ייא"י ומאין נאצל א"ל הכתר נקרא יהו"ה ונקרא אהי"ה צרף הי' של יהו"ה עם אהיה ונעשה ייא"י הוא אל, ועוד אהי"ה הוא כ"א, וכ"א עשרים ואחד, עולה בגי' כתר י"ט, הוא אהי"ה אחרון מחזור י"ט הוא כ"י. ייא"י שלשים ואחד עולה בגי' כת"ר ע"ט תורת חסד. אדנ"י עולה ס"ו [ע"ה] הם ששים וששה עולה כתר ו' כתר ו' הוא יהו"ה. כ"ו עשרים וששה עולה כתר תורה היא תורה קדומה חכמת אלהים, ועוד לפנים אבאר בע"ה. ולמה נקרא החסד זרועות עולם, א"ל הכסא הוא הת"ת וצריך הרגלים להעמידו והם הגדולה והגבורה המעמידים אותו. הגדולה זרוע ימין הגבורה זרוע שמאל והם ב' זרועות א' זרוע רע מצפון תפתח הרעה וא' זרוע טוב והאחד טוב עוזר לטוב ואחד רע עוזר לרע. א"ל ולמה נקרא מיכאל, א"ל מיכאל שר הרחמים והוא שר ישראל, שנאמר כי אם
מיכאל שרכם והוא יונק מהחסד להליץ טוב על ישראל, א"ל אמת כי הוא שרן של ישראל אבל אמור לי הפירוש מלת מיכאל, א"ל שמא עולה בדעתך לפתות אותי הפעם כפעם בפעם ואתה שומר סודות אביך בחדרי לבך ולי אתה מסית לגלות לך כל דבר אם רצונך אמור אתה חד ואני חד. א"ל ר' מה לתבן את הבר והלואי שיתן לי הקב"ה שכל להבין את שלך. א"ל ואבין גם אני את שלך, א"ל העבודה בדברים שאיני יודע אני שואל, א"ל הלא אמרתי לך בדברים שאינך יודע אתה שואל. ובדברים שאתה יודע אתה מסתיר, א"ל אדוני בשם מיכאל אני נשבע שכל דבר שאני יודע איני מסתירו א"ל אתה נשבעת בשם מיכאל א"א שלא ידעת עליו סוד אמור לי, א"ל אבי א"ל מיכאל בגימ' מאי"ן ר"ל ממשיך שפע וברכה ממדה הנקראת אי"ן ע"י החסד, א"ל ר' אמור אתה ג"כ, א"ל איני יודע אם לא שנמתין והב"ה יזמין לנו, א"ל ר' בלא התעוררות איך יזמין, א"ל תעורר אתה, א"ל איני יודע א"ל כתיב אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ אדהכי
והכי נשאו עינים וראו שני אנשים עומדים שנשאו ונתנו מהו מיכאל והלכו לפניהם ואמרו להם שלום על רבנן ואמרו להם אתון רבנן ורבנן לאו רבנן א"כ ברוכים הבאים א"ל רבותינו מהו מיכאל א"ל כשם שנעלם מכם כך נעלם ממנו א"ל א"כ מה יהיה. א"ל אתם גרמתם שלא שמענו שאלולי באתם אצלינו אזי היינו שומעים מהו מיכאל, א"ל א"כ אני אגיד לכם מה שאהבה נפשכם ושאו עיניכם וראו וישאו עיניהם ויראו והנה אדם אחד בא להם זקן בתכלית הזקנה ואמר להם שלום על כולכם וא"ל שלום ברוך אתה בבואך ואמרו לו אדונינו מהו מיכאל, א"ל ומהו רפאל. א"ל אדונינו ואם באת בזה א"כ מהו אוריאל, א"ל בני אתה שומע א"ל ר' המתן ואשאל להם, א"ל הלואי בני. א"ל מהו רזיא"ל א"ל א"כ אשאל גם אני, מהו גבריאל ענה הזקן ואמר אני אשיב לכולכם. כי בהא עסקי גם במתיבתא דרקיע מיכאל האד"ם כא"ל ר"ל מי בגימ' האדם הוא ת"ת הנקרא אדם, ונקרא מיכאל כלומר האדם הוא הת"ת הואיל
וסומך בזקנו הוא החסד הנקרא א"ל א"כ הרי הוא כאל. עוד אמר להם אותיות שלפני מי. הם טל ר"ל ת"ת יונק מטל עליון הוא טל הכת"ר ע"י אל הוא החסד וזהו מיכאל. רפאל בגימ' איש ר"ל איש הוא ת"ת הנקרא איש ה' איש מלחמה ונקרא איש אותיות הרומזים בכת"ר חכמ"ה ובינ"ה א' כתר י' חכמה ש' בינה בעבור שיונק מראש דרך השדרה והחיך והלשון בראש. אוריאל בגי' רמ"ח כחשבון אברהם היונק מהחסד שהוא מדתו ועולה אברהם רמ"ח והחסד נקרא אור כי הוא תורה שבכתב וכתיב כי נר מצוה ותורה אור זהו אוריאל, והכינוי רזיא"ל שהוא והוא חשבון אחד להם והנה אוריאל ורזיאל אחד. גבריאל בגמ' מדבר כשמו כן הוא ויונק מפחד יצחק וארבע מלאכים הללו נכללו באדם. אחד סוד הפנים, ואחד סוד אחור, וא' סוד ימין, וא' סוד שמאל. ושכינת אל בעליונים על חמה ומצוי באדם על ראשו ר"ל על המוח, וחשבון ד' מלאכים כחשבון ד' יסודות והם מכאל אוריאל גבריאל רפאל בגימ' אש מים רוח
ארץ, ואם תחליף הא' של אוריאל בנ' ותאמר נוריאל ובזה הסדר מיכאל רפאל נוריאל גבריאל עולה בגימ' אש רוח מים עפר. א"ל אדונינו נבין דבריך עד התכלית, א"ל אברהם אבינו עשה ספר וקראו ספר יצירה עדות בריאת העולם. וכ' אלו הד' אש רוח מים עפר ועליהם ד' אותיות והם שאמ"ה המליך ש' באש וקשר לו קשר והקשר הוא הכתר וצרפן זו עם זו וברא מהם זכר ונקבה וכן הא' עם הרוח. וכן המ' עם המים. וכן הה' עם העפר ולא הזכירו מפני שהכל נברא עם הה' ר"ל עם הה' הרוחנים נבראו. וגופניים מן העפר. ולכן לא הזכירו ה' עם עפר אע"פ שה' מולך על עפר. וכשם שאותיות ש"א מ"ה עליהם כן יהו"ה עליהם. ובין הכל יהו"ה שמו, א"ל אדונינו יהו"ה שמו מ"ה למדנו, א"ל יהו"ה שמו בגי' שע"ב שהוא שנים עשר בתים, יהו"ה מתגלגל י"ב הויות ומ"ח אותיות רבועם. ועליהם אמר בי נשבעתי נאום ה' יהוה שצירופו י"ב פעמים, ואמרו רבותינו ז"ל שלום שמו של הקב"ה יהו"ה שמו בגימ'
שלום. עם ד' אותיות השם, א"ל אדונינו עדיין לא ידענו תוכן דבריך. א"ל השפע ששופעת ושוכנת במוח האדם הוא בלא ספק זכר ונקבה. ויש לכם לדעת ולהבין את זה מרוח הקודש. זכר ונקבה והוא סוד איש ואשה והיותו נזכר בזה השם. להורות על השכינה ושכינת אל שורה על האדם השלם בכל מיני שלימות הנזכר בדברי רז"ל. ומצד ידיעת השם המורה על הזכר ועל הנקבה והם יחד כי יהו"ה תהפכהו הוה"י וראו הו' זכר והי' נקבה ושניהם יחד ואם תמלא הב' ההי"ן בא' הם הוא היא שלימים, זהו הוא בוא"ו וקרינן היא בחירק כי שניהם יחד כ"ב אותיות התורה תורה שבכתב ותורה שבע"פ ר"ל יחד בגימ' כ"ב, ודעו כי הוא סוד גדול מסודות הגדולות של תורה כולה והוא סוד ימין ושמאל הימין רומז באיש והשמאל רומז באשה, ודעו לכם שזה הסוד הי"א סוד נסתר ונעלם ואין ראוי לגלותו לא זה ולא שום סוד מסודות התורה כמו סוד איוב וסוד מט"ט וסוד היבום וסוד הנותר ופיגול וסוד פרץ וסוד
זרח וסוד נשמת כל חי שאסר לאמרו חוץ משבת, וסדר הגלגול וסוד הקרבן וסוד פרה וסוד פרשיות פתוחות וסתומות וסוד נפש האשה וסוד שעטנז וסוד תפילין וסוד הקשר וסוד הרצועות וסוד לתת ריוח בין (הפרשיות) הדבקים ולא שום סוד מסודות הקבלה לאנשים נבזים שאין יראת שמים עליהם להגות בתורתו ולעשות מצותיו, ועליהם אמר הכתוב כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו ונפשם מכוחות הטומאה לכן יענו עזות ומה להם באהל ה' כי חברתם חברת מום זר שמוצא א' להם ועליהם ארז"ל שקץ הם