ספר הפליאה — קטע 24

שניה היא ה' קטנה וזהו כי ביה ה' צור עולמים שהעוה"ז נברא בה' והעוה"ב נברא בי' היא כ"י והיא עוה"ז יען שעולם השפל מתפרנס ממנה, וכן נקראת מט"ט כי זאת המדה שומרת לישראל ומט"ט מלשון מטט"ר שתרגום שומר נוטר, ואם תשים דעת תראה במטטרו"ן בגימ' בשדי, ובגימ' שי"ו, זהו כי תראה חמור שונאיך או שי"ו נדחים וקרא לתפארת שונאך שאתה דחית שי"ו שהוא בשד"י ונקרא לחם הפנים כי מקבלת השפע מהמרכבה, ונקראת אספקלריא שאינה מאירה יען שמקבלת אור מת"ת כי לפעמים הוא חשך שמקבלת מהפחד וכשתפארת משפיע להם מיד סר החושך ומאירה ע"כ נקראת שאינה מאירה. וגם נקראת שלמה כי זאת הספירה האצילה היסוד שנקרא שלום ונתוסף לה ה' ונעשית שלמה, וזו שקוראים אותה שלמה הלא תראה שדוד לוקח את בנו למלחמה, כי הה' היא כ"י הוא דוד ובנו הוא שלם והנה שלמה, ונקראת תפלה של יד שהיא שמאלית ותפילין של יד צריכה לצד שמאל ולכן ד' פר' בבית א' להורות

על יחוד גמור ולכן תפלה של יד היא ראש וסוף כי זאת הספירה הוא המפתח מכל האצילות, הלא תראה שאומר אדני שפתי תפתח בעבור שהיא מפתח א"כ אם אין תפילה של יד אין תפלת הפה. ונקראת פה כי היא מתורגמן של השם הגדול וגם נקראת ערבית שהכל מתערבין שם ומעורבות מכל האצילות היא חותמו של שם הגדול והוא מלשון עירוב., ונקרא אני אני ה' בעתה אחישנה אני י"י הוא שמי אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וכהנה רבות ונקראת בת זוג בעבור שהיא בת זוג לת"ת. וגם נקראת ארון כי השם הנכבד הוא מתייחד בתוך הארון וזהו ארון העדות. ארון היא כ"י העדות הוא היסוד. וגם נקראת אבן שתיה אבן שהשלים הבנין שתיה שהיא יונקת ושותה מכל האצילות. ונקרא כלה שהיא כלולה מכולם ומושפעת מהשפעתם גם משפע העליון הבא עליה דרך הצינורות. ונקראת אבן ישראל מפני כי שרי אומות העולם והאומות אין להם חלק לעוה"ב. אלא ישראל שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו

ארץ והנה נשלם הפרד"ס ועוד שמות רבים שבהם נשתמשו בעלי העבודה ובשמות הנגדיים והשווים אבארם בעזרת השם. ועתה נשוב לעניננו שכנסת ישראל נקראת אור שנאמר ויהי אור. והנה הבינה הנקרא אלהים קראה החשך אספקלריא שאינה מאירה אור זהו שנאמר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור:

ד"ה וירא אלהים את האור כי טוב וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך לא נאמר כי טוב אלא באור אחד משני האורות הוא האור שאין העולם יכול להתקיים בו מרוב זכותו והוא יסוד עולם שגנוז לצדיקים, ר"ל להשיג בו הצדיקים לעתיד לבא ואותו האור נקרא טוב. ואמר וירא כי האור הראשון הוא הנראה תמיד לפני המחדשו והוא הקרוב לסבה ראשונה יותר משאר המעלות. לפיכך נאמר וירא שהוא מתהפך ראוי, אלהים לשון רבים בהיותו סמוך לרבים כי שם משותף הוא לו יתברך ולמלאכים ולדיינים. את היא כ"י וכשהיא עם האור הוא יסוד עולם אז העולם מתקיים, מ"מ הבדיל אלהים בין האור הוא יסוד וקראו טוב ובין הא"ת היא כ"י והיא החשך, וזהו בין האור ובין החשך כי טוב אלו ב' ווי"ן, כ"י עולה ל' ול' מצטייר כ"ו הוא ת"ת ישראל, טוב הוא יסוד עולם, ויבדל, אין הבדלה זו הבדל ממש רק האור בא מצד היסוד והחשך מצד כ"י, ויש מבעלי האמת האומרים טוב הוא תפארת ואלו ואלו דברי אלהים חיים.

שהו' ומשך הו' מוצאם א'. א"ל ר' מה פירוש טוב, א"ל אליהו ז"ל אמר בפיו בהטיבו את הנרות תרגומו באדלקותיה. והנה כוונת הענין נדלק האור כמדליק נר מנר, והנה הוא השדרה ונתן הכח להויות להמשך ולהתפשט ר"ל ה' ספירות אחרונות, וזהו כי טובים דודיך מיין, ר"ל ריבוי האור הבהיר הנדלק ומתנוצץ לכל צד. ר"ל לכל הספירות, ויין הנזכר בשיר השירים הוא חכמת אלהים וג"כ מה טובו דודיך מיין הוא חכמת אלהים, וגם אשקך מיין הרקח וגם הביאני אל בית היין ואם תבין שיין עולה ע'. וחכמה ע"ג זהו ג"ע בהרים ויעשנו שהכל משם. וסנהדרין ע"ג והבן שהיין ע' שמות הנאצלים מחכמת אלהים וג' נשארים ובמקומו יתבאר בע"ה. הראית בני שאור השני לא נאמר בו כי טוב שהרי ו' פעמים נכתב כי טוב נגד ו' ספירות והספירה השביעית לא נאמר בה כי טוב כי האור שיש בה טיפי חשך מאי כי טוב, זהו ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, א"ל אותיות טוב מה מורים. א"ל ט' מורה על

היסוד שהוא ספירה תשיעית והו' למכריע ראשון והב' לחכמת אלהים: ד"ה וראה והבן כשהאב מצוי עם וראה והבן כשהאב מצוי עם בניו הוא הו' ומשך הו' ואגיד לך בני מאמר ת"ת שאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, א"ל ר' ומאי טוב, א"ל תמלאהו טי"ת וא"ו בי"ת אותיות שניות אהי"ה, א"ל ר' הרשני ואדבר א"ל טול רשות מהשם אבל ממני אין צורך, א"ל א"כ שגיאות מי יבין מנסתרות נקני. גם מזדים חשוך עבדך אל ימשלו בי אז איתם ונקתי מפשע רב יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, א"ל ר' כתיב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, האור הוא העץ החשך הוא הפרי, ואמר ויבדל מלמד שהבדיל ביניהם, הלא תראה שכתב אח"כ ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה ושב ואמר ויהי ערב ויהי בקר יום א' שלעתיד לבא יהיה אחד אבל עכשיו יהיה בהבדל. ועינינו רואות היום לחוד במשפטו. הלילה לחוד בענינו ומה ליום עם הלילה ולילה עם היום, ואם הקב"ה הפריש והבדיל וקבע שם לעץ

לקרותו יום ושם לפרי לקרותו לילה אדם הראשון מה חטא מה שמצא אותו עשה. ואם תאמר הקב"ה התרה בו יתברך שמו לא יבדיל ולא יתרה שעכשיו שהבדיל והתרה יאמר אדה"ר זה שמעתי וזה לא שמעתי. ועוד מהו אלהים אלהים ב' פעמים וירא אלהים ויבדל אלהים. א"ל בזה איני יודע ובן י"ג שנים הייתי כששמעתי הדברים ושכחתי ולא הבנתים. (וכל אלו אינם מכחך ומשכלך), והתחילו ללכת ויהי הם הולכים ומדברים והנה אליהו ז"ל לקראתם ושאלוהו במשפט השאלה ואמר להם מניה וביה מתוקן וירא אלהים הוא הבינה, ויבדל אלהים ר"ל שם אלהים מבדיל בין האור ובין החשך שהאור שמו (יתברך) יהו"ה והחשך שמו אלהים, ואמרתי לו א"כ ל"ב נתיבות הם ל"ב אלהים א"כ ל"א הם שהאחד הוא שם החשך, א"ל הכי אמרתי שם אלהים שהוא שמי אמרה הבינה אותו השם יבדל בין האור ובין החשך, וראו והבינו שחסד ופחד האצילו הבן הוא האור והבת היא החשך ושניהם רצו להיות יום, אמר להם הקדוש ברוך

הוא הבן יהיה תחומו יום להאיר ולהמשיך האור לעולם. והבת תחומה לילה להמשיך החושך לעולם. זהו ויבדל שהבדיל המשכתם ולצאת מן הבן רחמים הוא יום ומן הבת לילה דין והבת תחומה חשך, וזהו ויבדל אך לענין החיבור לעולם מקבלת אשה מן בעלה ולא ראה הבעל פגימת אשה, זהו מעולם לא ראתה השמש פגימת הירח אם כן ההבדל הוא בהמשכת ימין ושמאל דאל"כ שההבדל במדות היה אומר וירא אלהים שם האור יום ושם החשך לילה אלא מדלא כתיב שם שמע מינה שמביטים זה לזה ומתחברים זה עם זה להיות כולם אחד וההבדל על ההמשכה. ומעתה יהיה פי' ויקרא המשכה שהמשיך מדת יום ביום ומדת לילה בלילה, ועינינו רואות כי כשזה נכנס זה יוצא ובין השמשות כהרף עין ואין בריה יכולה לדקדק כי אדוקים זה בזה. ודעו כי אדה"ר נתנו לו ספר מן השמים והיה יודע חכמת אלהים ולא היה לו להפריש הפרי מן האילן ולהמשיך אחר ערלתו ולכן לקה בערלתו היא המיתה הוא הנחש הממית הנקרא ערלה,

ואלולי שהבדיל הקב"ה המשכתם קיום השמטה אינו וזהו ויבדל אלהים ואלולי הזמנת המשכה שכר ועונש אינו, זהו ויקרא פי' הזמין והמשיך. א"ל א"כ מאי בין ובין לכתוב ויבדל אלהים בין האור וחשך, א"ל בני כל האלפי"ם שבעשרת הדברות כולם באו אל החשך במתן תורה זהו ובין העולה ס"ח הם ס"ח אלפי"ן שבעשרת הדברות שהיו עם החשך, וזהו ובין החשך. א"ל אדונינו ולמה נכתבו ס"ח אלפי"ן, א"ל לפעם אחרת הניחם והלך לו:

ד"ה וירא ו"ו יו"ד רי"ש אל"ף וירא ו"ו יו"ד רי"ש אל"ף אותיות שניות עולה נ"ב הם הו' ומשך הו' הנקראים יהו"ה יהו"ה העולה נ"ב. א"כ הווי"ן הללו הם קרובים לסבה הראשונה ע"י אלהים הוא הבינה זהו וירא, ואם תעלם במ"ק עולים א"ם היא הבינה הנקראת אם, לומר לך ע"י הבינה מתקרבים ועולים במדה העליונה. ואם תבין וירא ו' הוא הת"ת, י' רמז לחכמה, ר' לבינה ר"ל הו' ומשך הו' עולים דרך הבינה וחכמה אל הא' זהו א' נעלם במלת וירא. אלהים עולה עק"ב עקב אשר שמע אברהם בקולי ור"ל בן ג' הכיר אברהם אלהים, ואיך, א' פעם א', א' פעם ל', א' פעם ה', א' פעם י', א' פעם מ' עולה פ"ו, תחליף פ"ו ו"ף הוא עק"ב. א"ל ר' מהו פעם ופעם, אלהים עולה פ"ו, א"ל א' עם כולם לכן א' בראש ומ' בסוף הוא א"ם שא' עם המ"ם:

ד"ה את האור א"ת כל התורה כולה מא' את האור א"ת כל התורה כולה מא' ועד ת', ובכללם הוא הפרד"ס א' כתר עליון ת' כנסת ישראל האור בגימ' יר"ב כלומר יש לו רבוי אור מכל הספירות שזה האור מקבל ששה אורות מחסד הראשון אמרתי עולם חס"ד יבנה: ד"ה כי תמלאהו כ"ף יו"ד ועולה ק"ך, כי תמלאהו כ"ף יו"ד ועולה ק"ך, ואם תחלפהו בא"ת ב"ש כ"ל י"ם. ראה והבן ק"ך ק' לבדו ת"ת. כ' כנסת ישראל כ"ל תפארת י"ם כנסת ישראל:

ד"ה טוב תמלאהו טי"ת ו"ו בי"ת טוב תמלאהו טי"ת ו"ו בי"ת אותיות שניות כ"ו היא יסוד עולם. ויבדל עולה נ"ב ת"ת ויסוד מלמד שהבדיל המשכתם לחוד, והמשכת כ"י לחוד, שזה אור וזה חושך. אלהים הווי"ן נקראים יהו"ה וכנסת ישראל נקראת אלהים: ד"ה בין תמלאהו בי"ת יו"ד נו"ן בין תמלאהו בי"ת יו"ד נו"ן אותיות שניות עולה ך"ב שהאור הזה הוא תורה שבכתב אשר היא ך"ב אותיות תרצה לדעת שאם תעלם במ"ק ובמ"ג הם ל"ו זה האור נקרא ל"ו זהו יהו"ה קוינו לו:

ד"ה האור תמלאהו ה"א אל"ף וא"ו האור תמלאהו ה"א אל"ף וא"ו רי"ש אותיות שניות עולים מ"ב הם מ"ב אותיות שמבראשית עד ב' ובהו ומתחלקים לז' תיבות משש שש אותיות: ד"ה ובין תמלאהו ו"ו בי"ת יו"ד ובין תמלאהו ו"ו בי"ת יו"ד נו"ן תעלם במ"ק ובמ"ג ועולים מ"ח הם מ"ח אותיות שיהו"ה מתגלגל י"ב הויות ומתרבע מ"ח אותיות והם עם החשך לקיום העולם:

ד"ה החשך בגימטריא שג"ל היא כנסת החשך בגימטריא שג"ל היא כנסת ישראל הנקראת שגל והשגל יושבת לפניו, א"ל ר' ולמה ננקד הו' והי' של וירא בפת"ח, א"ל פתח מלשון פתח פתוח ובעבור שהפתח הוא כח נאצל מהוד שהוא שמאל לכתר מלכות נקרא שמו פתח, הודיא"ל כי הוד הוא ענף ממדת גבורה שהוא זרוע שמאלית, וכחו ומדתו לשבור זרועות רשעים ועל שם פעולתו קוראים פחדיא"ל, ונצח והוד שמאל דוחה וימין מקרבת, וע"כ כיון שנפתח הי' שהוא חכמת אלהים נפתח הו' שהוא תפארת ישראל לקבל מחכמת אלהים השפעה. והר' בשב"א הוא כח הנאצל מכח המלכות ושמו נקרא דנסכא"ל [בכת"י ס"א דנסבאל] פי' כח אצילותו מכח מדה"ד שהוא אבן השואבת מכל הכתרים שלמעלה הימנה הנאצלים מאצילות הכתר, ואמרו בעלי האמת אשר חזקים בכוחות השמות כי עוד יש לו אח ושמו אשאביא"ל, ר"ל אצילותו שואב ברכה ונקרא כן ע"ש שהוא כח שואב שפע אצילות הברכה כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. וראה והבן שהיסוד נקרא שב"א ר"ת

שלום ברית אהבה ועוד שמחה ברכה אמת, הוא יסוד עולם השואב ומשפיע וע"י שב"א שלום בבית בא הנני נותן לו את בריתי שלום ובדרך הישר שב"א מתהפך אש"ב אהבה שלום ברכה [בכת"י ברית], וציור השב"א הם ב' נקודות זה על גב זה כדמות הברית הזה והוא בין השלום ובין המלכות, והוא המליץ בינותם והסימן פה אשב כי אויתיה, ולכן הר' היא הבינה שהיא אם הבנים ננקד בשב"א להודיעך שהיסוד הוא העולה לינק מאמו ולכן טעם דרגא במלת וירא ותביר במלת אלהים, ר"ל אלהים שובר דרגא ומעלה ומוריד כפי מעשיהם של ישראל, ועתה בגלות הד' יהיה תביר עד שיגיע הזמן שישיב מה שלפנים עתה לאחור, וישראל הכפוף יהיה זקוף כענין ה' זוקף כפופים והתחתון הוא ישראל ישוב עליון והמדרגה העליונה תשבר לג' והם סמא"ל ושושבינו ותנ"י ניעו"ר ולילית בת זוגו ויפלו תחת כפות רגלי שלש כתרים התפארת והשושבין הקטן יסוד עולם וכתר מלכות בת זוגו, ובעבור שיפלו ג' ע"כ טעם דרגא

כדמות ג' שברים. ועתה נשבר דרגת ישראל וישראל מוטה בעונותיהם הצועק מעלה ומטה, וזהו צעקת הנביא ע"ה הוי עמים רבים הוי המון לאמים והוא כמתרעם על שבר ישראל ועל ממשלת שונאיהם המושלים עליהם. וראה והבן טעם שהתביר הוא כדמות ו' ונקודה קטנה כדמות י' והוא ו"י בעבור אורך הגלות ועל הצר הצורר המגביר ומטריח על העליונים ותחתונים בני ברית והם עתה כדמות יתיב כזה לאחור ולא לפנים, עד ישוב ה' מחרון אפו ויקוים מ"ש ה' זוקף כפופים השפלה אמרה לה הגבה זהו דרגא תביר שהיסוד הרומז במלת וירא דרגא שלו ישבר ע"י אלהים הוא הבינה זהו תביר במלת אלהים, וסוד בר"ן שנה לממשלת הכתר יתחזק דרגא שלו וישבר של שמאל ויתקיים ושב וקבצך מכל העמים ומלת טעם יתיב כביכול בעוד ישראל הולכים וכלים לאחור ולא לפנים כן אצילות המעלות למעלה וזהו השיב אחור ימינו. ודהמע"ה התפלל הושיעה ימינך ועננו כי בישועתה תלויה ישועתינו וישובו התחתונים

השפלים הכפופים זקופים ואצילות הימין ישוב לשרשה כקודם ואז יתאחדו זיווג אמיתי ויחוד שלם ויתקיים מ"ש ברוח הקודש חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. יתי"ב ר"ת "יחד "תפארת "יסוד "ברכה היא כתר עליון. אלהים נקודו אמרנו למעלה וכן את האור הה' קמ"ץ הוא כח הנאצל מהנצח שהוא ימין כתר מלכות ושמו נקימוא"ל פי' נצח קרוב ימין מלכות מוא"ל, ועוד יש לו שם ושמו קמציא"ל ועליו נאמר כי יעמוד לימין אביון לקבל המעט מקמח סולת קרבן מנחתו כקרבן העושר ושניהם מרוצים ושוין לפני הרצון אם דל ואם עשיר. ופי' קמץ קמ"ח קמץ הוא חסר ו' ור"ל "קול מליץ "צדקה ועוד "קרבן "ממנו "צדק ובא ה' האור בקמץ לקבל מן הנצח דרך ימין והא' האור בחול"ם וחולם בא להורות שיש עליון א' על הכל והוא לכל המציאות סבה קדומה שאין לו סוף ותחלה והוא עלת העלת, ובהתחלת כל המציאות היה רצונו וברא סגול א', ב' כתרים פנימיים נעלמים האחת דקה מן הדקה שכל המחשבות

נלאו מלהשיגה והשניה נאצלים ממנו זה מזה וזה מזה זה עם זה דביקים כדמות שלש הפנימיים האלה רוחניות וזה תחלת כל המציאות, חלם ר"ת "חכמה "לבוש "מחשבה ומאור אותו הלבוש הבהיק והמציא את כל שאר המציאות הגדול זהו שמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקדוש ברוך הוא, ומ"ש מאור לבושו ולא אמר מלבושו כיון על אור השלישי הנקרא אור והוא הנקרא לבוש חכמה, ומאור אותו הלבוש שהוא אור שלישי הנקרא אור שכל ר"ל אור פנימי שכולו שכל, משם תחלת כל החזיונות שהם סבות כל המראות הנוראות הגנוזות. ע"א חל"ם, "חזיון "לבוש "מראה ולכן הא' של האור בחול"ם והו' עמו נעלם כי הו' של האור הוא תפארת ונדבק בא':

ד"ה ויקרא אלהים לאור יום ולחשך ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. אין זה קריאת שם אלא הזמנה והמשכה וכוונת הענין המשיך מדת היום ליום ומדת הלילה ללילה. א"ל ר' מהו מדת היום ליום ומדת הלילה ללילה, א"ל מדת היום הוא ת"ת וממנו נמשך אצילות ליום הוא יסוד עולם זהו שנאמר אני ה' עושה כל, ר"ל אומר הת"ת לכנסת ישראל את כ"י הנקראת אני יהו"ה שהוא הת"ת עושה כ"ל שהוא היסוד זהו מדת ת"ת שהוא יום ליום שהוא יסוד. ומדת לילה ללילה, ר"ל מן הפחד שהוא חשך נמשך אצילות לכ"י שהיא חשך זהו מדת הפחד שהוא לילה למדת כ"י שהיא לילה, הלא תראה שמדת הדין מושלת בלילה ושלוחיה הם המזיקים נמצאים בלילה ואע"פ שגם ביום נמצאים מ"מ בלילה רבו. א"ל ר' ואי הקב"ה המשיך האצילות מיום ליום ומלילה ללילה למה יתחייב האדם להזכיר מדת היום בלילה ומדת הלילה ביום, א"ל בעבור שמדת יום ביום ואין כאן יצר ע"כ תמשיך גם מדת לילה ביום וגם בעבור שמדת

הלילה בלילה והיצר חזק ואמיץ ע"כ תשפיע ותמשיך גם מדת היום בלילה זהו לחבר את האוהל להיות אחד. א"ל ר' ראה והבן להשיב לי כי ענין גדול הוא מהו ויקרא יכתוב קרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה מהו ויקרא א"ל זה לבד. א"ל מעט בעיניך זה ואם מעט ואוסיף אחר שהקריאה המשכה א"כ יכתוב אלהים לאור קרא יום ולחשך קרא לילה ור"ל לאור המשיך אצילות מדת יום ולחשך המשיך אצילות מדת לילה, א"ל האחרון קשה מן הראשון, א"ל ר' אם הראשון אינו כ"כ קשה א"כ אשלש היינו אור היינו יום היינו חשך היינו לילה למה אפקיה מאור ליום ומחשך ללילה, ומה הפרש יש ביניהם. ועוד ויקרא אל משה קריאה מן הלילה ולמה לא אמר קרא. ובמלאכי השרת ניתוסף ו' וחסר י' וזהו וקרא זה אל זה ואמר ואמאי, א"ל ועדיין לא נשלמו קושיותיך ושאלותיך. א"ל חמש שאלות הם ובתוך חמש ארבע לא תוכל שאת ועל החמישית מה יהיה לך. א"ל קים לך שלא אוכל שאת אי קים לך א"כ למה נדבר, אמר ליה

קים לי שתצטרך למודעי שאם מצד עצמך לא תוכל שאתי, א"ל מצד עצמי בדבר שאיני יודע ולא שמעתי ולא קבלתי לא מאבי ולא מאחרים היאך אוכל לדבר אבל זוכר אני שאדם א' וננס היה וחכם גדול היה בא לאבי וישב לפניו והתחיל הננס וסידר עניני הדברים הללו ואמר ויקרא ו"י יתירים לומר לך שהו' שהוא האור מקבל שפע אצילות החכמה הוא הי' דרך הצינור