האמצעי הוא שדרת האדם שהוא הת"ת. משא"כ בכ"י היא הלילה המשכת אצילות החשך שהוא הפחד בא אליה ע"כ נחסר ו"י ואמר קרא לבד שהיא הזמנה והמשכה כי איך יוסיף הכתוב אותיות יתירות בדבר שאין צורך שהרי אפי' קוץ האות וחטוטרות שלו צורך גבוה הוא, וכשעולה האור הזה הוא הו' אל החכמה הוא הי' גם כולל עמו כ"י כי הבן והבת אוהב השם גם שניהם וכיון שהוא עולה ע"י אמצעי א"כ אין צורך אליה הו' והי' אלא קרא לבד, הלא תראה שאם תמלא הו' והי' כאלו וא"ו יו"ד עולה ג"ל גל נעול. ואף כי יש אומרים שהגל במשך הו' כענין עד הגל הזה ועדה המצבה מ"מ יוסף ורחל בהדי הדדי. ומה שאמר ויקרא אלהים לאור ולא אמר אלהים לאור ויקרא שלא נאמר כי הבינה היא מזמנת וממשכת זולת כח הקודמים ממנה לכן אמר ויקרא אלהים לומר הזמנה והמשכה מכח הקודמים באצילות לאלהים היא הבינה והיא מזמנת וממשכת לבניה כפי דינם ועניינם. ומה שאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה לאו היינו הך שהאור גדול מהיום ויותר מאיר מהיום ועל שהאור הוא ת"ת המשיך היסוד הוא היום ע"כ קרא לאור יום ולא הוא הוא, הלא תראה שלפניו ילך דבר הוא היסוד וחשך קרא לילה החשך הזה עמוק וקשה חשכו יותר מחשך לילה ועל שממשכת ומזמנת אצילות החשך אל כ"י קראה לילה כי היא ממוזגת ממדת האור והיום. ומה שאמר ויקרא אל משה מי הוא הקורא כ"י, ע"כ הא' זעירא ומי הוא המדבר הו' בא לומר לך בזמן שהו' מדבר עם משה הוא הו' היורד מן הי' תורה קדומה תורה רשומה והנה ויקרא אל משה, ואף על פי שבכל האמירות והדיבורים וצוואות קדמה קריאה מ"מ קריאה עם ו' וי' הוא קריאת החבה. והנה גם קריאת המלאכים חבה הוא אע"פ שנחסר הי' הואיל והו' עמהם והחסרון הי' מהם לומר שאינם משיגים בי' מ"מ הו' עמהם להודיע החבה זהו וקרא זה אל זה. ואל תקשה לי מבלעם דכתיב ויקר שהו' והי' עם הקריאה. כי יש להשיב הואיל ונחסר הא' היא כנסת ישראל א"כ אין הקריאה אליו מן ההיקף חלילה וחלילה רק ממקום הדומה לו, כי הא' זעירא מורה על השלמת היחוד ואין הקריאה אליו משם. זהו ויקר מלשון קרי כענינו של בלעם שהוא סתום העין מקום אצילותו, וו' של ויקר לומר לך מאחר שהו' העלה אותם אל ארץ זבת חלב ודבש ובלעם הי' עושה היפך רצונו ע"כ הו' עם מלת ויקר לומר לך שהו' הוא הגוזר לבא אליו נבואה ממקום דוגמתו. ועדיין לא קמו ללכת ובא להם זקן אחד ונכנס עמהם בדברים ואמר להם. ויקרא אלהים הזמין להוציא תפארת ישראל אור א' הוא המכריע ראשון בין הזרועות חסד ימין פחד שמאל והנה היום הוא יסוד עולם ונקרא מכריע שני כי עומד בין השוקיים ימין נצ"ח ושמאל הו"ד. והנה היסוד נאצל מן האור הוא ת"ת והזמין והמשיך מן החשך אור אחד וממשלתו בלילה ולכן קראו לילה והזמינה מלך על הארץ, והלילה הזה כלולה עם הת"ת והת"ת עולה עד חכמת אלהים ועם כלל החכמה בכתר עליון ונוטל שפע וברכה מהכתר ומהחכמה שהוא האב ומהבינה שהוא האם ששלשתן ראש א' ראש חיך ולשון יורד ומשקה העניים והלילה עמו בחבוק ודבוק ונישוק, ולכן הוסיף ו"י במלת ויקרא שהי' וקוצו רומזים ב' מדות דקות כת"ר וחכמ"ה, והו' לקו האמצעי. וראו והבינו שזה האמת שהו' עם כללו עולה אהי"ה הוא כתר עליון ואהי"ה מתרבע אמת שאהי"ה פעמים אהי"ה הריבוע עולה אמת, ות"ת נקרא אמ"ת. והנה האמת באהי"ה ומרוב תוספות ברכה ורוח הקודש שבו נקרא מוסף, והמוסף הזה הואיל והוא יום מן האור ועומד בין זכר ונקבה לכן נתוספו לו ב' אותיות ו"י והנה המוסף הזה עושה שלום בין הנצח ובין ההוד ימין ושמאל ולכן נתוספו לו אורות ממה שלמעלה ממנו וכל הספירות האלו אליו באים ומאותו תוספות נקרא מוסף ומשם יוצא כל שפע וברכה באשה, ומאשה בעולם השפל. והנה קיום העולם ומשם יוצאים הרוחות וזהו אל אלהי הרוחות כי מן הבינה נאצלות ושם באות, ומלת ויקרא ו"ו יו"ד קו"ף רי"ש אל"ף אותיות שניות עולים נ"ח, נח איש צדיק תמים זה יסוד. והנה אלהים שהוא הבינה המשיך מאור שהוא הת"ת את היום שהוא היסוד הוא נ"ח. אלהים במ"ק בינה עם המלה חיק הבינה הוא מדת הדין הרפה, וזהו ויוציאה מחיקו והנה ידו מצורעת כשלג והאלהים שהוא הבינה המשיכה מן החשך שהוא הפחד הלא תראה אחר אלהים הם אותיות במוכ"ן עולים חי"ק: ד"ה לאו"ר תמלאהו למ"ד אל"ף ו"ו לאו"ר תמלאהו למ"ד אל"ף ו"ו רי"ש ראה והבן שהא"ם היא הבינה כלולה בלאור, הלא תראה מילוי לאו"ר במ"ק עולה א"ם, יום הוא יסוד ונקרא גם הוא אדם שכן פני יום עולה אדם שפני יום הוא טה"ל, ובעבור שיש לו דין יותר מת"ת ע"כ עולה דם ובהיותו עם הת"ת הוא נשמתו א' זהו תתן אמת ליעקב נקרא גם הוא אדם. ולחשך תחליפהו בא"ת ב"ש פכ"ס ב"ל עולה בגימ' יעקוב ע"ה. ולחשך בגימ' שמיטה מלמד שעתה הוא שמיטת הפח"ד מלמד שישלים החושך הוא הפחד עם יעקב הוא ת"ת. ויפלו למעלה כל הנאחזים ממנו שבזה השמטה יתגבר יעקב ויפלו אויביו למטה עד הארץ. קרא בגימ' אש שמן. האש הוא הפחד נמשך הלילה. לילה, פני לילה הם כטכ"ד עולים גן היא כ"י הנקרא גן, גן נעול אחותי כלה. והיא הנקראת לילה שעקר ממשלתה בלילה, ומלת גן בגימ' יהו"ה כ"ז שר"ל יהוה תורה שבכתב אשר בו כ"ז אותיות מחוברים ומדוייקים ומבוארים מג"ן תורה שבע"פ. נעול במ"ק עולה אהיה. אחותי מלשון מנין ר"ל אחת שלי, ואחת במ"ק אחד, ר"ל היא המייחדת יחודו של הקב"ה, ועמה היחוד. כלה בגימ' הים שכל הנחלים הולכים אל הים, וגם הבינה נקראת הים וחשבון הי"ם ה"ן, הן לה' השמים, ויקרא נפתח הו' בפתח לקבל מן הי' חכמת אלהים וניקוד הי' בחירק חר"ק ר"ת חסד רחמים קול, הרמז קול ה' חוצב להבות אש. הוא מדת הגבורה והנה החירק מוליד שתיים כאלה ונקרא ציר"י, והם כדמות שלשה מיני אצילות והכל א' ואלה הנקודות רומזים הא' לכתר עליון והב' לגדולה וגבורה. וראה והבן חירק הבא אחריו צירי הג' נקודות נעשים סגו"ל להורות על מציאות אחר שאינו ממין זה והוא אצילות ג' כתרים הנעלמים אך חירק הם שלש כתרים (הנעלמים) חס"ד ורחמי"ם וגבורה הנקראים קול גדול, באותה הנקודה עצמה נאצלת בת הקנאה מאין נבכת"י ממין] המאציל אותה וגם היא נקראת על שם פעולתה. חר"ק ר"ת חרד"ה רעד"ה קנא"ה, וננקד הי' ויקרא בחירק להריק לשני הנקודות המוליד הם גדולה וגבורה, והק' בשב"א להורות שהמעור עולה אל הק' הוא הבינה לקבל שפע ולכן הר' שהיא בבינה בקמ"ץ שהוא ר"ת "קרבת "מלך "צדק, קמץ מלשון וקמץ הכהן מלא קומצו שפע מן האצילות קמוץ סגול, וסגול פי' וסגור שהוא זרע השלום. אלהים א' בסגו"ל הוא כח נאצל מאצילות יסוד ושמו נקודות סגול שלוש [בכת"י סגל שלש] ונקרא כן על שם ג' סגולות כדמות שלש נקודות רוחניות שמיחדים לו שלום. וחמדת ימים זהו סגול ג', ושם הכח הזה שח"י ח"י א"ל. ור"ל שלום חי העולמים חמדת ימים. והנה המעור ממהר ודוחה הסגול. להעלותם בחולם הוא חולם הל' זהו חטף סגול בא' אלהים וחולם בל'. אלהים הה' בחירק הוא הבינה והי' שבין ה' למ' נעלם, הוא חכמת אלהים. וכולם מקבצם המ' של אלהים שהמ' רומז לת"ת. ולפעמים בכ"י: ד"ה לאור הל' שהוא בבינה קמץ לאור הל' שהוא בבינה קמץ מהא' ולכן הא' בחולם, והו' לאור נעלם הוא ת"ת ומתגלגל ועולה בכתר לקחת מלא קומצו ברכה. והר' מלאור מקבצם היא הבינה המסבב היסוד. והמלה יום הי' בחולם הוא חכמת אלהים שעלה בחולם הוא כתר עליון, והו' נעלם לעולם הוא אחר הי' בהלוכו והו' והי' יורדים במ' הוא העטרה זהו מ' מקבצם, ונקרא יום: ד"ה ולחשך ראו עתה והבינו ניקוד ולחשך ראו עתה והבינו ניקוד הו' בשבא כי לקח יעקב שהוא הו' את יוסף בנו עמו שהוא השבא ועלו בל' הרומז בבינה כי הל' מלא קמח סולת שכן הל' קמוצה, והח' לחשך ננקד בחולם כי הח' רומז בהוד ובזמן שהו' בכתר עליון כל הצד השמאל נשלם אין שטן ואין פגע רע, והבינה שהוא הש' ננקד בסגול כי היא המשלמת הסגול ובזמן שהשלימה בין ימין ושמאל אז הבינה עם החכמה וכתר ראש אחד, ואע"פ שלעולם הג' רוחניות ראש א' מ"מ אז מליאים מילוי גמור. והך' בשב"א שירדו כולם אל השלום והשלוה שהוא השב"א בך', שהך' במלכות ע"כ השב"א בך': ד"ה קרא והנה הק' שהיא הבינה קמץ קרא והנה הק' שהיא הבינה קמץ מהמדות הקודמים. והר' פעמים רומז בכ"י בזמן שהאם בשמחה גם הבת בשמחה והכל מסבת הא' זהו קרא: ד"ה לילה הל' רומז בבינה ולכן בקמץ לילה הל' רומז בבינה ולכן בקמץ ולעולם המעור בחכמה שהוא השבא שתחת הי', והל' השני הוא תפארת שהל' פעמים בבינה פעמים בת"ת היא בקמץ, והכל נחים בה' זהו לילה, והנה זקף קטן במלת יום ואתנח במלת לילה לומר לך המאור שאינו מאיר עוד אורו יהיה זקוף ויזריח אורו הגדול שבעתיים כאור שבעת הימים כשיניק השפע אור האצילות מימין ומשמאל והוא טועם ויונק שני טעמים טעם אצילות החסד וטעם אצילות הפחד. והכוונה שכ"י שהיא באתנחתא בזמן הגלות מצד האור שהוא היום ואינו מאיר יתמלא אורה ויזקוף זהו זקף במלת יום. ע"כ דברי הזקן: ד"ה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד התחיל מאחד הוא שמי שמים וסיים בששי יום השישי, הנה הודיענו ו' קצוות באחדות. ולכן אמר אחד ולא אמר ראשון וכאן הרמיז הגלות הרביעי ואמר אע"פ שיהיה ערב ובקר בגלות ויאיר לכ"י ורדא סומקא עתיד הערב לחזור ולהיות יום. ויאמר לה ורדא חוורא בהתעלות הו' בכתר עליון זהו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, שהערב והבקר אחד, והכוונה כי ערב ובקר יחזרו יום מצד היחיד ומיוחד המושל בעולם. א"ל ר' ולמה כתיב בפסקא ראשונה ה' אורות וב' ימים ובפסקא אחרונה כתיב ה' ימים, א"ל ה' אורות בפסקא ראשונה הם ה' ספירות ראשונות. וה' ימים בפסקות אחרונות הם ה' אחרונות, ואע"פ שכולם רוחניות מ"מ האורות יותר נעלמים מן הימים ועל ששני המכריעים הם בשדרה בחוליות האילן ע"כ אמורים עם האורות בפ' ראשונה להודיעך ריבוי שפעתם וברכתם מן האורות העליונות. ועם כל זה המכריע הראשון הזמינו אור זהו ויקרא אלהים לאור יום מצד מעלתו מהמכריע השני, ואפ"ה שב ואמר ב' ימים אחר ה' אורות להרמיז שאף המכריעים אינם שכליות כמו האורות ע"כ הוכרח להזכיר הימים אחר האורות להודיע מעלת יניקתם. ושב בסדר הימים והזכיר חמשה ימים וחמש נגד חמש הרי כאן עשר והוא הפרד"ס וגם אמר ה' אורות וב' ימים להרמיז בז' ספירות הוא ההיקף ז' ימי בראשית, ועכ"ז חזר ויחד הבקר וערב ואמר יום א' להרמיז באחדותן הם הד"ו פרצופים. ושמעתי על שהאור הוציא יום הוא יסוד והחשך הוציא לילה היא כ"י ע"כ חזר וכללם ואמר יום אחד ששניהם מחד אצילות נאצלו ואין להפריד. וגם אומר לך מה שקבלתי, הת"ת הוא באור וכ"י בחושך והפרישן להודיע בין האור שהוא הרחמים ובין החשך שהוא דין והם מדרגות עולות ויורדות כפי המקבלים. מ"מ שניהם אחד שהרי חשך מאיר מצד האור. ואודיעך סדר הענין עשר ספירות הם. חמש עליונות רוחניות ושכליות יותר מה' אחרונות ולכן אחרונות פועלים בתחתונים ואף כי הראשונות פועלים מ"מ האחרונות יותר וכל זה כי אין המקבלים יכולים להתנהג רק במדות ממוצעות. הלא תראה הד"ו פרצופים הם מנהיגי המקבלים אשר בכללם כל ההיקף שהת"ת עם כ"י נקרא אדם. ואדם יש לו זרועות שוקיים ומעור ועטרה הרי כאן ששה, וראש המחייהו הרי כאן ז', א"ל ר' תשאליני גם אתה ושמא אוכל להשיב. א"ל בני אשאלך והלואי תשיב כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום א'. אא"ב דכתב רחמנא ויקרא אלהים לאור בקר ולחשך קרא ערב שפיר קאמר קרא ויהי ערב ויהי בקר יום א', יום ולילה כתיב, יכתוב בחיבורם יום ולילה, ויהי לילה ויהי יום. ועוד אי כתב רחמנא ויקרא אלהים לחושך לילה ולאור יום שפיר הקדים ערב לבוקר. אבל השתא דכתיב ויקרא לאור יום ולחושך קרא לילה א"כ יאמר ויהי בקר ויהי ערב. ועוד מאי ויהי ויהי יכתוב ויהי ערב ובקר יום א'. א"ל ר' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והפה שאסר יתיר. א"ל בני הקשר חזק ואמיץ ואין יכולת להתיר האיך יתיר. א"ל ר' יכול תוכל ואין לי ספק ואם אין אתה יודע יש אחרים מסבתך והגורם כעושה זהו גדול מעשה הצדקה ולא אמר עושה הצדקה, א"ל בני חוה לא היתה נחשבת אצל האדם לכלום ואפ"ה פתתה אותו ואף כי היה הפיתוי רעה, ואתה לא תפתני כ"ש פיתוי שהוא לטובה אבל מה אעשה שאני יודע שהשאלות עמוקות ונעלמות מן השכל. א"ל מה יהיה אם לא נדע בריאת העולם א"כ מה נדע, א"ל עיני כל אליך ישברו ובוטח בד' חסד יסובבנהו. וישאו עיניהם ויראו והנה אדם אחד בא כנגדם וירוצו כנגדו ויאמרו לו אדונינו הלנו אתה, א"ל על חסרון הידיעה באתי, א"ל ברוך אתה בבואך אבל אין לנו חסרון ידיעה וברוך העוזר, א"ל א"כ אשאלכם והודיעוני למה כתיב בקר בחולם בלא ו' ועוד היינו בקר היינו בר"ק, היינו ערב היינו רע"ב, למה סדרם בכי האי גוונא והנה ערב צועק איש בע"ר לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. א"ל אדונינו מהו בע"ר, א"ל ערב, א"ל מהו ערב, א"ל רעב, א"ל מהו רע"ב, א"ל בכלל דבריך דברינו ושאלתינו התוכל להשיב, א"ל אם לא אשיב אני תשיבו אתם ונראה אם כנים אתם, א"ל הלא אמרת לנו איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, א"ל א"כ לפי דבריכם בשבילכם דברתי ועליכם באו דברי חלילה וחלילה, האמת גיליתם חסרון ידיעכם שאף דברי לא הבנתם וצריכין ביאור, א"ל א"כ באר לנו ולא נוסיף לדבר, א"ל אבאר דברי או דבריכם, א"ל אדונינו טובים השנים מן האחד, א"ל אם היה אומר ויהי לילה ויהי יום היינו אומר שהלילה הוא מדת הדין רפה ולעולם היא לילה, חזר ואמר ערב שכל המדות מתערבות שם, וא"ת א"כ לכתוב ולחשך קרא ערב א"כ היתה ערב לעולם, וכיון שהיא ערב אינה פועלת כליה לכן אמר לילה יש זמן שהיא לילה ופועלת כליה כעין זמן המבול. שאלו אמר ערב אין מבול לעולם וצופה ומביט עד סוף כל הדורות ולכן נטמן נח וכל חברתו בתיבה כי היא לילה ופועלת כלייה ודבר שאינו נראה כאלו אינו, ואף כי היא ערב פועלת לקצת והנה הקריאה לילה. והויה ערב והנה לילה עם ערב עם המלה באי"ק בכ"ר עניינם אחד, ויום א' שנמשך מן האור אין לו עירוב לילה שהיכן שיש עירוב לילה יקרא בקר שהבקר עולה בהסרת לילה, וא"כ יש לו עירוב מן הלילה, וא"ת למה אמר אחר הבקר יום יש לומר אותו יום שב לבקר וערב שיהיו שם ויחשבו אחד שאין הבדל והפרש בחבורם, ובהזמנה קראו יום, כי יום הוא מבלי עירוב שגם העירוב היה עמו בכח והיה יום עד שהאציל והמשיכו אליו החשך ונעשה לילה וא"כ מוכרח הבקר והערב להאמר אחר היום והלילה. ואם היה מקדים הבקר לערב היה נראה שאין זה ערב לילה ואין זה בקר יום ויטעו לומר ולחשך קרא לילה ויהי בקר שהבקר נאצל מן הלילה, ע"כ אמר ולחשך קרא לילה ואותו לילה הוא ערב, וגם בעבור שקדם שורש הערב שהוא הפחד מן האור שהמשיך הבקר, ע"כ הקדימו הכתוב. הלא תראה שהערב היה בכח הבקר ונאצל ממנו א"כ צריך לחזור אחר הערב ולהעלותו. ומלת ויהי ב' פעמים צורך גדול היה כי לא נשתמש במציאות זה האור כי אם בהוי"ה לחוד זהו ויהי אור שאין בו שמוש אחר וכל זה בעבור שהן תכשיטי ותשמישי קדושה. וראו והבינו שנמשך האור במלת ויהי זהו שאומר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, ומלת ויהי הוא המכריז מ"ה פעל א"ל, שמלת ויהי עולה אל ור"ל א"ל פעל מ"ה הוא אדם שעמו כלול הער"ב והבקר. וראה והבן היחוד ויהי מיוחד עליו שכל ההויות בלתי ההויה הקדמונית בו נכללות בדרך זה היחוד הוא יהו"ה תצרף עמו ויהי ועשה יהו"ה יה"ו יה"י צרף הי' עם יה"ו והוא ויהי, הרי יהו מיהוה, יהי מן ויהי, והנה בשם יהו יהי תמצא יהוה וגם ויהי, וגם מציאות המלאכים מויהי והעד שמיכאל גבריאל רפאל אוריאל למה חותמם אל בעבור שמציאותם מן ויהי, שויהי עולה אל. א"כ ויהי בבקר ויהי בערב, וערב אל פעל ובקר אל פעל, ומה שלא אמר ו' בחולם בוקר בעבור שהו' פשוט מן הדין והבקר עדיין יש לו דין שמן הלילה עולה זה יוצא וזה נכנס, ע"כ לא בא הו' והיינו ערב והיינו רעב אדרבא היא הנותנת כשהיא ערב מתהפכת רעב כשהמקבלים חייבים להביא עליהם רעב, וכשהיא לילה כלייה מבלי חמלה וכן בקר אע"פ שהוא בקר מביא ברק ומזיק. אבל יום אין שטן ואין פגע רע, ואם היה קורא אותם רע"ב ובר"ק א"כ אין כח לבקר להטיב ולא לערב. אבל עתה המשיכם ערב ובקר שמטיבים ומריעים כפי המקבלים והכל ע"י גזירות המקום וזהו איש בער לא ידע כי הערב צועקת אם המלה מהופכת היא בער ואין מתקרבת לטובה, זהו לא ידע כענין וידע אלהים. קרבם אל הרחמים. וכשמתהפך המלה לבער לרעב הוא ככסיל לא יבין את זאת כלומר לא ימשיך אליה ממדת הבינה. כי פועלת דין ומשפט אך הערב מעורב מכולם האמת מן המקבלים תהפך הערב לבער וכשנתהפך לבער אז רע"ב בעולם. ואמרתם לי הואיל שאתה באת ושאלת מענין שהיינו עוסקים א"כ בתוך דבריך דברינו וידיעת שאלתינו: ד"ה ויהי באו וראו כחו שמתחלף בא"ת ויהי באו וראו כחו שמתחלף בא"ת ב"ש פמצ"ם שעולה נר שהוא נר אלהים, ערב תמלאהו עי"ן רי"ש בי"ת עולים במ"ק כ"ו מלמד שיש לערב השפעה מכ"ו. ויהי אחורי הוא זכו"כ הוא עולה ג"ן הוא הערב מלמד שהערב הוא עם הבקר. בקר תמלאהו בי"ת קו"ף רי"ש אותיות שניות כ"ו וכ"ו במלואו ה' אלהים מלמד שבקר משני שמות הללו פעמים בקר פעמים ברק. יום בא"ת ב"ש עולה סיני הוא כ"י מלמד ששניהם אחד, אחד עולה אבי, ואומר כ"י אחד שמי ואבי הוא יהוה, והוא הי' עשרה, ה' חמשה, ו' ששה, ה' חמשה, תעלה חשבונם ועולה אלף תתפ"ו והוא עולה אין משותף הא' של האי"ן מורה אלף והשאר תתפ"ו, ור"ל יהוה הוא שם שאינו מורה כ"א הוי"ה בעולם ואינו דבוק עמו שיתוף אחר. ובעבור שמורה על השניות לא שהשניות והשלישיות או הרבוע דבוק לעצם הויותו, חלילה מלהאמין זה כי זה כפירה גמורה והרחקת היחוד, והשם יצילנו מהאמונה זו, אבל בעבור שהוא יתברך זיוו וטובו שופעים על ד' המרכבות ורוכב עליהם ומנהיגם, ואמרנו עליו אלף בית גימל דלת לא שהמנין דבר הדבוק לו לעצמו אמנם הוראתו על שניות הוא כחשבונם של יהוה הוא כ"ו וכ"ו הם שני אחדים אחד, אחד גם מורה ג' אחדים כשיהוה מתחלף באלפא ביתא לקחת פניו והוא שם כוז"ו ועולה ג' פעמים אחד ואחד ואחד, וג' אחדים עולה יהוה, אחד גם מורה על ארבעה אחדים שכ"ו הם יו"י תמלאם יו"ד ו"ו יו"ד והם ארבעה פעמים אחד אחד אאחד, ואם תרצה למנות ה' פעמים אחד תמצא המרכבת היא אדני, וחשוב ליחד החמשה שהחמשה אחדים אחד אחד אחד אחד אחד עולים אדני היא המייחדם יחוד גמור, ולא תימא בעבור שהוא כינוי אינו מורה על היחוד שהרי בה' אחדים שהוא אדני עולה אותיות י"ה ותמלא י"ה יוד הא והוא יהוה, והנה חזרו כולם על שם העצם שהוא מלך על כולם וכולם יהו"ה ובעבור שהם ד' רגלי הכסא ע"כ שבים כולם למה שהיה כ"ו הוא שם יהו"ה: ד"ה ויהי נפתח הו' בפתח, פתח ר"ת ויהי נפתח הו' בפתח, פתח ר"ת "פאר ת"ת "חמדה והי' היא העשירית נדבקה ביסוד הוא י' שב"א, והה' בחירק, הה' הוא הבינה חירק הוא כח החסד ומדתה והוא כח אצילות ושמו חרק טביאל ר"ל "חסד "רצונו "קרוב לטובה טביאל הוא שר ממונה מן החסד, לפי קצת חכמי האמת הוא נקרא חשמל ופחד עמו ועל החסד אומר חשים ועל הגבורה ממללת, ופירוש חשמל רץ קרוב טביאל. ור"ל כי זה מלאך ממונה קרוב אל החסד שהוא חשמל: ד"ה ערב הע' הוא היסוד הנכנס ערב הע' הוא היסוד הנכנס בצינור לקבל שפע מב' שהוא חכמה ולכן ננקד בסגול להודיעך שהצינור מוריד מג' רוחניות הם כתר חכמה בינה, והע' שהוא היסוד מקבל דרך הממוצע מהג' וע"כ הע' והר' ננקדו בסגול. ויהי בא לומר לך שנפתח הו' הוא ו' הנגלה כי הוא הקודם מן הנעלם הוא היסוד וע"כ שבא ביוד הרומז ביסוד הוא סמוך לפתח הו' לומר אע"פ שהם מקבלים מן הרוחניות דרך הממוצע אפ"ה ע"י ו' הנגלה וה' בחירק הוא ה' ראשון הרומז בבינה והיא מינקת הבנים גם ע"י צינור חסד שהחרק רומז בחסד הוא כח מן החסד. בקר ב' חכמה עלאה בחולם כי משם יניקתו, והק' שהוא הבינה בסגול להודיעך שהוא עיקר קבלת הסגול שהיא סגולתא, ואפ"ה הצינור מקבלם שכן הר' הרומז פעמים בצינור מקבצם: ד"ה יום הו' בחולם כי הו' עתיד יום הו' בחולם כי הו' עתיד לעלות בי' ולהאחז בכתר ע"י החכמה וע"כ הו' שהוא סמוך לי' נעלם ועם כל זה הם' שהוא רומז פעמים בבינה מקבצם ומחזקם ומעלה אותם אל הי' שהוא חכמה: ד"ה אחד ננקד הא' בסגול להורות שא' אחד ננקד הא' בסגול להורות שא' הוא מלך הסגול. והח' הרומז ביסוד [בכת"י בהוד] בקמץ להודיעך שגם היסוד הושלם ונתאחד כי הכל מן הא' תלוים ונאחזים, וע"כ הד' הרומז במלכות הוא מקבצם כולם להודיעך היחוד שהם מיחדים כל העשר ולכן הוא ברפה. וראה והבן מאריך טרחא בויהי ערב ויהי בקר שהערב הוא מאריך הגלות וטרחא לבקר כי רוצה להניק עד ישוב הנרמס הוא ישראל לארץ חפץ ולארץ צבי ושם ינוחו יגיעי כח מנוחה שלימה השקט ובטח עד עולם ואז יהיה יום אחד: ד"ה ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. א"ל ר' יודע אני מאבי שהרקיע הזה הוא ת"ת ומבדיל בין המים העליונים הוא הים הגדול היא בינה ובין מים התחתונים הוא הים אשר כל הנחלים הולכים אליה הוא כנסת ישראל ותפארת מבדיל בין המים העליונים למים התחתונים. א"ל שמעת ושכחת שאלו היית נותנה בכתב לא היית שוכחה, כי המים העליונים הם מימי החסד ועתיד הקב"ה לעשות כנפים לצדיקים לעתיד לבא לשוט על פני אותן המים. ויסוד עולם הוא מקום הצדיקים ומימי מדת הדין הרפה הם מים התחתונים והם מלוחים ממדת הדין, א"ל ר' איני מבין תוכן דבריך מאין נמצאים מים התחתונים, א"ל מים התחתונים נשפעים ממים העליונים והיה מן הדין להיות מתוקים אלא בעבור שיורד הדין עליהם שבים מלוחים, ובכל יום מעשים בביתך שקדרותיך מלא מים מתוקים ואם תשים בתוכו מלח שבים כולם להיות מלוחים ולכן קראו המים העליונים זכרים והמים התחתונים נקבות שאלו משפיעים ואלו מקבלים. מ"מ כל הויות שהם הצינורות מכתר עליון יבאו. א"ל ר' שמים ורקיע בת"ת רומזים מהו רקיע ומהו שמים. א"ל בני איני יודע אמור אתה. א"ל ר' אומר ואומר ותקשיב אזניך כי כל דברי סיני ואין להרהר עליהם ושמים נקרא כל שמקבל מאש ומים הלא תראה שהוא השקיט המחלוקת. א"ל מנלך שמים אימא מלשון אש ומים וא"כ אין הכוונה כאשר אמרת הלא תראה שהש' רומז בבינה ומה לך לאש. א"ל ר' אע"פ שלא נכתב האש בפירוש מ"מ נרמז בא' דא"כ היכן יניח פתח הש' אלא ודאי כך הוא שא מים, א"ל א"כ פתח המ' היכן ינוח בא' א"כ ש"א מ"א י"ם הוא, א"ל אפ"ה אש ומים הוא, א"ל שיטה הכי הוא א"ש א"ם י"ם ור"ל א"ש הוא פחד, ים הוא חסד, א"כ שניהם מן האם היא הבינה ושניהם לתפארת הוא הרקיע. א"ל ר' ולמה בא הא' אחר הש' והא' אחר המ' ירמוז אותם כסדר. א"ל אי בעית אימא כשם שאין מוקדם ומאוחר בתורה בפסוקים כן באותיות שא"ת המוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר אין הדין הזה בסבות העליונות והתיבות והאותיות רומזים עליהם וכשם שאלו אין מוקדם ומאוחר כך אלו אין לקבוע להם מקום רק ניידי ומסבבי כל אחד לחבירו. סוף סוף מהו רקיע א"ל קרום, א"ל מהו קרום לא שמעתי כי אם בגוף האדם, א"ל ר' הוא למעלה כמו גוף האדם שעומד קרום ונקרא טרפשא ומקבל הליחות והכח המזין ואחר ינקו כל שלמטה ממנו כן ת"ת עומד באמצע ומפסיק ביני ביני ומקבל כל השפע היורד מן הראש ואחר ינקו מה שלמטה ממנו. א"ל ר' אי הכי הואיל ואדם הוא דוגמא עליונה הרי ראוי להיות לו חמש קרומים כנגד חמש רקיעים עליונים א"ל הכי הוא. האי טרפשא דקא אמרת ג' קרומות יש לו זה ע"ג זה הסמוך לכרס רמז לרקיע כ"י תחתון והסמוך לריאה רומז ת"ת, והאמצעי רמז ליסוד, זהו כי כל בשמים ובארץ ר"ל כ"ל הוא היסוד ועומד בין השמים ובין הארץ שהוא ת"ת וכ"י, ועוד ב' קרומות בשוקיים ימין ושמאל מקום שהחלב והכרס ובני מעיים שוכבים ואותן הב' קרומות עומדות כדופני הסוכה, אבל אלו הג' שהם בטרפשא מפסיקות באמצעות כסדר תפארת ויסוד וכנסת ישראל, וגם בזו הפסקא יש ה' פעמים מים הם חמש ספירות אחרונות. ויאמר אלהים