{"bookId": "kabala-113916680ec8", "part": "1", "torah": "29", "title": "ספר הפליאה — קטע 29", "hebrewTitle": "קטע 29", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-113916680ec8/1/29/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-113916680ec8/1/29/", "segments": [{"index": 1, "he": "לה בכל יום ההוא חציר וזהו שנאמר הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל, ומלת \nעשב אילין אופנים וחיות וכרובים שבשעה שבני אדם מסדרים להשתחוות לפני הקב\"ה בקרבנות \nובתפלה שזו היא עבודת האדם אז כל אותן אופנים וחיות וכרובים מתקנן תקונייהו וזהו \nועשב לעבודת האדם, וכשהם מתוקנים מעבודת אדם אז משפיעים מזונות לעלמא זהו שנאמר \nלהוציא לחם מן הארץ. ועשב נקרא זרע כל מה שמתקנים בני אדם לאופנים וחיות וכרובים מן \nהארץ בקרבנותיהם ובתפלותיהם כולם להוציא עליהם מההוא ארץ מזון להאי עלמא ויתברכו \nבני אדם מבריכה העליונה. א\"כ העשב מזריע זרע. א\"ל אדונינו אחר שזכינו לשמוע מפיך \nהכוונות האלו באר לנו כל הפסוקים. מהו עץ פרי, א\"ל עץ הוא יסוד, עץ יהו\"ה במדתו י' \nפעמים ה', ה' פעמים י', ו' פעמים ה', ה' פעמים ו', עולה ע\"ץ. פרי הוא כ\"י עושה פרי \nשהפרי האציל הפרי ר\"ל היסוד הוא פרי של ת\"ת והאציל פרי אחר הוא כ\"י, זהו פרי עושה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "פרי, וגם היא אפיקת אותן כרובים ותימורות, מאי תימורות אילין אינון העולים בעשן \nהקרבן ומיתתקנין בהאי ונקראים תמורות עשן, וכולם עומדים וקיימים בתיקונייהו בעבודת \nהאדם משא\"כ בחציר דהא איתתקן למיכל דכתיב הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר \nיאכל. ראה והבן פרי שהוא היסוד עושה פרי שהוא כ\"י הרי זכר ונקבה. וראה והבן זהו \nבהמה הרבוץ בהררי אלף בכל יום ויום אלף הרים מרעין אותה ובלילה היו צצין מאליהם \nכאלו לא נגע בהם שנאמר בול הרים ישאו לו. והנה בפי' שהארץ העליונה אצילות הדשא \nוהעשב הוא המזריע זרע למינהו שכ\"י גם היא מאצלת כמו שהיסוד מאציל. א\"ל אדוני יכתוב \nזרע בו על הארץ ולא יכתוב אשר ויכתוב זרע ויחסר הו'. א\"ל אשר מאשר הזרע בכולם ו' \nיתר זרע הו' שהוא ת\"ת ישראל הוא שנאמר כי זרע השלום הוא ת\"ת ישראל שהוא זרע השלום \nשהוא היסוד, ור\"ל זרע ו' בו על הארץ אותו הזרע הבא אליו מזרע הו' משליכו בארץ. וראה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "והבן שכשם שהוא מזריע בארץ אשר היא בת זוגו כן בשר ודם שהוא דוגמא עליונה אין לו \nרשות להוציא זרעו כי אם בבת זוגו ושאינה בת זוגו הדרה בביתו קרינן ביה זרע לבטלה. \nותוצא הארץ ר\"ל האצילה הארץ היא כ\"י. דשא עשב בגזירת הגוזר היא הבינה שעשב היא \nהמזריע זרע. ועץ עושה פרי ולא אמר ועץ פרי, א\"ל היינו עץ הוא היסוד שהאציל לפרי היא \nכ\"י, א\"ל אדונינו בציווי אמר עץ פרי עושה פרי וכאן אמר ועץ עושה פרי ולא אמר ועץ \nפרי, א\"ל היינו ועץ שבא הו' במקום הת\"ת שהאציל העץ, והעץ האציל הפרי אשר זרעו בו \nאשר זרע הו' בו וירא אלהים היא הבינה כי טוב כי הוא הו' טוב משך הו' ור\"ל ראויים הם \nלהיותם שדרה ולקבל דרך האמצעית זהו וירא שמלת ויר\"א מתהפך ראו\"י. א\"ל אדונינו ותוצא \nהארץ החול\"ם של תי\"ו מלא בו' עשה פרי חול\"ם הע' חסר ו', ולמה כל זה. א\"ל ותוצא הת' \nרומז לכנסת ישראל ב' ווי\"ן נגלה ונסתר שמשניהם נאצלה התי\"ו ושלשתן מן הצדיק הרומז \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בבינה והיא אם הבנים, הצ' מן הא' הוא כתר עליון. ואלו עשה הע' רומז ליסוד והה' רומז \nלעטרה והש' רומז בבינה והנה אם הבנים בין הע' הוא היסוד ובין הה' הוא כ\"י ואע\"פ \nשהארץ מאצלת והעץ מאציל כח אצילותם מן הא' הוא החול\"ם ולכן עשה ותוצא בחול\"ם: \n \nד\"ה ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי\nויהי ערב ויהי בקר יום שלישי בהיות ערב היא כ\"י והבקר הוא יסוד עולם, בהיותם יום אז \nגם הש' שהיא הבינה עם הל' שהוא הת\"ת והי' שהוא החכמה עם הש' שהיא הבינה ומיד הי' \nשהיא בכ\"י עולה עם הש' שהיא הבינה זהו יום שלישי. א\"ל אדונינו שלש פרי כתיבי הראשון \nיש לו שני גרשיי\"ם כזה והשני פשטא והשלישי יש לו תבי\"ר ולמה נשתנה בטעמם, א\"ל אי \nלאו דחביב קנה בן קנה לא הייתי מגיד לך. שני גרישי\"ן רמע\"ס מא\"ל ר\"ל \"רחמים \"מלחמה \n\"עורך עם \"סמאל של סמא\"ל ישפי\"ל. א\"ל אדוני של סמא\"ל ישפיל מנלך, א\"ל שני גרישי\"ן \nעם רמע\"ס מא\"ל עולים במ\"ק כ\"ט כי רמעסמא\"ל עולה כ\"ז ושני גרישי\"ן הרי כ\"ט. וכן עולה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "במ\"ק סמא\"ל ישפיל. ודע כי יש שר אחד לס\"ם ששמו מיוסד על יסוד הרעה אשר תבא אליהם \nוהשם ההוא מכריז עליהם ואמר סס\"ח גנא\"ל ר\"ל סמא\"ל סמא\"ל חרבך גבריא\"ל נוריא\"ל ר\"ל \nחרב ה' גבריא\"ל וה' הקשה את רוחו ואמץ את לבבו עד יקים גוי אכי\"ר: \n \nד\"ה פרי השני היא כ\"י, פשטה\nפרי השני היא כ\"י, פשטה חיילותיה וכתותיה ויפשיטו את סמא\"ל וכתותיו. ולכן הפרי \nהשלישי תבי\"ר שבר דין רשעים גיהנם הוי הוי ווי תביר ועל ידי מי ע\"י תבריא\"ל המכונה \nוי לשבור ולהכניע ממשלת גוים. תבריאל ת\"ת \"ברכה \"יסוד אלו הם רוממות מלכותינו \nומעלתינו וכראות הננס דבריו וידר נדרים כי רעדה אחזתהו והלך להשתטח לפניו והניחם \nוהלך לו: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ד\"ה ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע\nויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים \nולימים ושנים. א\"ל ר' ציותה הבינה להיות ב' מאורות ולא די באחת. א\"ל האור הראשון לא \nשימש רק ג' ימים הראשונים ומיד נסתלקה כי העולם אינם כדאים להשתמש לאותו האור ונאצל \nלהם אור אחר ובהסתלק האור הראשון אז מה\"ד קשה כי נסתלק ממנה הברכה ולכן מארת בלי ו' \nכי בחסרון הו' היא מלאה. ממימי המרים המאררים. הם מימי הפח\"ד ונאצלים מכחה כל כחות \nהרעות המזיקים בלילות לגדולים ולקטנים כשהם יחידים כענין שארז\"ל הישן יחידי בלילה \nאחזתו לילית וכל תחלואי רוחות הבאים בלילה כולם באים משם, א\"ל א\"כ יכתוב יהיו מארת \nלמה נחסר הו', א\"ל ר' תמה אני עליך מתי תתחכם הלא אמרתי לך ו' הנעלם נגנז לכן נחסר \nהו' וגם אליהו ז\"ל אמר נחסר הו' שנברא אסכרה לרביא, ואמר עוד אליהו ז\"ל [עיין זהר \nבראשית] אחר שנגנז האור הראשון נברא האור השני והאור השני האציל את האור אספקלריא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שאינה מאירה ורוצה להתדבק באור העליון ממנו ולהתחבר עמהם ושלא להתפרש מהם, גזר עליה \nהקב\"ה והפרישה מהם והניחה למטה מהם וגם אספקלריא שאינה מאירה האצילה אצילות אחר וגם \nאותו אצילות רצה להתדבק באנפי זוטרא היא השומרת שער הפרדס והפרישה הב\"ה משם והניחה \nלמטה. וכשברא הקב\"ה אדם לתקן בהאי עלמא וראה האצילות ההוא את חוה שהיא מתדבקת עם \nהאדם בגזירת הגוזר להתדבק כ\"י עם הת\"ת והוא דרך העולם העליון וראתה האצילות דיוקנה \nשלם פרחה משם ורצתה להתחבר ולהתדבק באנפי זוטרא השומרת את שער המלך ומיד דחף הקב\"ה \nוהשליכה בשיפולי ימא עד שחטא אדם ואשתו שהם דוגמת ד\"ו פרצופים ומיד הוציאה קב\"ה \nמשפולי ימא ושלטה על כל אותן קטנים המגדלת אותם כ\"י בבית אביהם והם ראוים להענש \nבעון אביהם, ואותו האצילות הולכת ומשוטטת בעולם ונתקרבה לגן עדן הארץ וראתה כרובים \nהשומרים דרך גן עדן וישבה שם לגבי ההוא להט החרב, ולמה ישבה שם בעבור שמאותו דרך \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "נאצלה וכיון שנהפך ברחה ומשוטטת בעולם ואשכח הקטנים הראוים להענש בעון אביהם \nומחייבים אותם והורגם וכל זה בגריעת אור הראשון מכ\"י, אז שלוחיה ואציליה נמצאים \nבעולם שנאמר תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער. א\"ל ר' כתיב אל גנת אגוז \nירדתי מי הוא היורד, א\"ל שלמה המלך כשירד לעומק האגוז נטל קליפת האגוז והביט כל \nאותן קליפין וידע דכל ענוגין של אותן רוחין קליפין דאגוז אינם אלא להתדבק בבני אדם \nלהטותם דכתיב ותענוגות בני אדם שידה ושדות. ודע כי שידה ושידות נמצאים מתענוגי בני \nאדם המתענגין בשינה בלילה וכולם הם צורך תיקון העולם כאשר יתבאר בע\"ה. ועוד מארת \nחסר ו' שהשליך בה תוקף הדין. א\"ל ר' כתיב אמרת ה' צרופה מאן הוא אמרת ה', א\"ל מארת \nאמרת ה' צרופה לצרופים, מארת למלוכלכים. א\"ל מהו יהי, א\"ל יו\"ד ה\"ה יו\"ד עולים נ' \nאלו הם נ' שערי בינה שהם מאירים בת\"ת. ברקיע השמים זהו קרום המבדיל שהיא כלל כל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "המאורות שבו נכללים כולם והוא מאיר לאספקלריא שאינה מאירה, שמן הרקיע היא תלויה. \nיהי מארת ברקיע השמים יהי הוא ת\"ת, מארת היא כ\"י שאינה מאירה מצד עצמה אלא מצד יהי. \nלהבדיל בין היום ובין הלילה אם תרצה לדעת כל דבר היום הוא החסד והלילה הוא הפחד. \nוהרקיע שהוא הת\"ת מבדיל ביניהם. וגם מבדיל בין מימי היום הם מימי חסד ובין מימי \nלילה הם מי כ\"י. א\"ל נלאה אני מזה הדבר שאמר יהי מארת ושב ואמר והיו ולא אמר ויהי \nלאותות, א\"ל ברוך תהיה בני כי גם אני נבוך בדבר הזה ויהי רצון מלפני השם שיהיה שעה \nרצויה שנדע זה הענין ויסתלק הדאגה והמבוכה ממנו. א\"ל ר' כבר ידעת הנה אדם בא אלינו \nא\"ל דע לך שבשבילנו הוא בא בוא ונקבל פניו, הלכו ואמרו לו אדונינו מאן את, א\"ל עבד \nדעבד אני, א\"ל בר מינן וכל כך שנים לא יצאת מעבדותך. א\"ל בע\"ה איני עבד אלא עבד \nדעבד אני, א\"ל בני אתה ראה חזר הדין ואין לדבר סוף. א\"ל סברתי שאתם נכווים בפושרין \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ואפי' ברותחין אינכם נכוים, אמרתי לכם עבד דעבד אני ר\"ל עבד דאברהם היא כ\"י שהוא \nבתו של אברהם ויש לו רשות למכרה כי הוא עבד אותה, ר\"ל עשאה (עבד) ואני עבד של כ\"י, \nא\"ל חייך כך הביננו דבריך וכך אמרנו לך עדיין לא יצאת מעבדותך, כלומר לא עלית באור \nהגדול ואמרת איני עבד, לא ידענו תשובתך, א\"ל הכי אמרתי לכם איני עבד למה שלמטה מכ\"י \nאלא עבד דכ\"י וכל הזיו והזוהר מאור הגדול בא אלינו, א\"ל ולמה באת אלינו, א\"ל שאלו \nממתיבתא דרקיע מהו והיו לאותות, א\"ל ומה השיב הקב\"ה א\"ל הכי קאמר והיו הם כ\"ז \nאותיות התורה שהם כחות וכלים המשתמשים בהם הספירות הנקראים אותות שנאמר וזה לך \nהאות, ונקראים מועדים שנאמר מועד צאתך מארץ מצרים, ונקראים ימים שנאמר ששת ימים \nתעשה מלאכתך, ונקראים שנים שנאמר שש שנים תזרע שדך, וכולם משתמשים ע\"י המאורות היא \nכ\"י התלויה ברקיע השמים, זהו והיו למאורות שהם כ\"ז אותיות התורה יהיו כח המאורות \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "היא כ\"י הנאחזת מן הרקיע להאיר אליה זהו להאיר על הארץ: \n \nד\"ה ויעש אלהים את שני המאורות\nויעש אלהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן \nלממשלת הלילה ואת הככבים המאורות הללו הם המאורות שאמר אלהים יהי אור ויהי אור \nוהתחלת אצילותם אור הלבנה כאור החמה כי בשוה היו וכאחת היו יונקים זהו ויעש אלהים \nאת שני המאורות הגדולים. ואח\"כ נקרא אור הלבנה קטן וזהו את המאור הקטן, א\"ל ר' ולמה \nהקטינה, א\"ל כי הלבנה שהיתה כמו החמה אמרה לבינה די בא' שיהיה פועל ולמה ישתמשו שני \nמלכים בכתר א' אמרה הבינה לכי ומעטי את עצמך. ומהו המיעוט שאינה באה אל המלך כבתחלה \nרק באמצעית קו השוה. וראה והבן שאין לה אור מצד עצמה רק המגיע אליה מקו השוה. הוא \nת\"ת היש מיעוט גדול מזה, ולעתיד לבא יהיה אור הלבנה כאור החמה וישתמשו ב' מלכים \nבכתר א' ויהי' ה' אחד ושמו אחד, כי הלבנה והחמה יתחברו חיבור שלם. א\"ל ר' ולמה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הוציאה דיבור כזה מפיה לא ידע הב\"ה מה עשה אבל קבלה ודברה בפניו, א\"ל בני דורשת טוב \nלעצמה וסברה להעמידה מלך בשש קצוות ובעבור שקדמה לדבר בפניו אמר לה תגזור למטה ממך \nוהחמה יגזור עלך. א\"ל ר' א\"כ יכתוב ויעש אלהים את המאורות ולא יכתוב את שני ומיעוט \nרבים שנים א\"ל בני אני תמה עליך אם נבוא בזה לדעת מלות ונקוד וטעם לא יספיקו כל \nקלפים וכל קולמסי העולם. א\"ל אדוני מה הם הדברים הללו בהמה חסרה אבר הנקרבת לפני \nקב\"ה אדם בעל מום הכשר להקריב. תורה תמימה נתנה או חסירה, וכראות השם מחשבתם הטהורה \nוהנקייה שלח אדם לפניהם משכיל וחכם ממתיבתא דרקיע ובא ואמר להם במאי קא עסקיתו \nואמרו את שני קשה לנו. א\"ל בינה מאצלת וכתר עליון עם הת' [בכת\"י הת - ת] וזהו את \nשני המאורות הגדולים קודם היו בחיבור אחד דבוקים זה בזה ואע\"ג שלא היה בפועל שם. \nהשם היה שלם ה' אלהים ולכן אמר הגדולים דאתקריאו שניהם בשם יהו\"ה וכשאמרה א\"א לשני \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מלכים שישתמשו בכתר אחד נקרא אלהים ואין לה אור מצד עצמה אלא משמש. וזה שאמר המאור \nהגדול יהו\"ה, המאור הקטן אלהים. היא סוף הספירות כולם. היא סוף המחשבה סוף הפרד\"ס \nוההיקף. קודם היתה עם א' היא ראש לכל האותיות ואח\"כ הקטינה את עצמה להתקראות בשם \nאלהים ועם כל זה נתחברה בשם יהו\"ה באות ה', ואחר שהעמידה בשם אלהים איתפשטו כוחות \nמהמאור הגדול וכוחות מהמאור הקטן אצילות המאור הגדול לממשלת היום ואצילות המאור \nהקטן לממשלת הלילה. ואת הכוכבים שאר כוחות ואצילות שאין להם מספר וכולם תלויים \nמרקיע השמים הוא ת\"ת ישראל שהוא כולל ו' קצוות והוא הנותן אור לעטרה שאינה מאירה \nמצד עצמה שממנו היא תלויה, זהו ויתן אותם אלהים הוא הבינה ברקיע השמים הוא ת\"ת \nלהאיר על הארץ שכל הנאצל מת\"ת מאיר על הארץ היא כ\"י, ולמשול אצילות היום ביום \nואצילות הלילה בלילה, ואפ\"ה הו' עם הלילה וזהו ובלילה שאם אין ממשלת הו' עם הלילה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אין קיום בעולם, ולהבדיל ו' מבדיל בין האור הוא אור החסד ובין החשך הוא חשך הפחד, \nוירא אלהים הוא הבינה כי טוב אלו הב' ווין שיש לה' מקום להשפיע, ויהי ערב הוא החשך \nויהי בקר הוא האור, יום שעתיד לשוב האור והחשך ליום רביעי כשישוב האור והחשך ליום \nאז הי' שהיא כ\"י עם הע' שהוא יסוד וע\"י הע' שהוא יסוד תעלה כ\"י שהוא הי' בב' שהוא \nחכמת אלהים, ויעלו בכתר עליון ויקחו כח השפע וברכה וירדו דרך הר' הוא הצינור להשפיל \nהאויבים שקמו על ישראל, ע\"כ. אמרתי לו אדונינו ע\"כ פי' רביעי, א\"ל רביעי עולה בצ\"ר \nזהו וירא בצר להם בשמעו את רנתם ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו, א\"ל אדונינו \nבאיזה כח ירחמם, א\"ל תמלאם רביעי רי\"ש בי\"ת יו\"ד עי\"ן יו\"ד אותיות שניות מ\"ב הוא שם \nב\"ן מ\"ב אותיות א\"ל וכחם מאין, א\"ל קח האותיות במ\"ק ועולים מ\"ח כוחם מהמו\"ח העליון, \nהוא שם בן מ\"ח אותיות: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ד\"ה ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ\nויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים ישרצו \nר\"ל יתאצלו המים העליונים הם מימי כתר עליון דרך הווין ומהווין לכ\"י ומכ\"י לעולם \nהגשמי אשר יש בו צורת העליונים, שרץ נפש חיה ר\"ל יתאצלו ואצילתם יהיה דרך נפש חיה \nהוא היסוד. ועוף יעופף על הארץ ואע\"פ שהמים העליונים יתאצלו גם זרועות הם חסד ופחד \nישפיעו לת\"ת וליסוד והם ישפיעו על הארץ היא כ\"י. א\"ל ר' ולמה אמר ועוף יעופף יאמר \nועופות יעופפו אחר שמרמזים בזרועות. א\"ל הנה אני נשבע לך שאיני יודע סבה בדבר אך \nנראה לי שהדבר עמוק מאוד מאד. א\"ל ר' למען השם לא נזוז מכאן אם לא נדעהו, א\"ל בני \nאל תצווני ואל תזרזני כי לא אזוז מזה עד שאדעהו והנה הם הולכים ומדברים. ונחש יוצא \nלפניהם הולך ואומר ועוף יעופף ובשתים יכסה פניו ובשתים יעופף. אמרו מאי האי א\"ל ר' \nתגזור עליו לעמוד ולספר מה זה, עודם מדברים והנה עוף ירד ולקח הנחש בפיו ובעלותם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "קול רנתם מגיע, ועוף יעופף זה חסד ופחד ומקומם ת\"ת ושכינה שני פועלים בשני אדונים, \nונפסק הקול ונעלמו מן העין וארכובותינו דא לדא נקשן ועמדנו ברעדה גדולה ומלאך א' בא \nלהם והכירוהו וראה אותם נרתעים וגער בהם ואמר להם מה לכם למה תרעדו הקב\"ה הראה לכם \nדברים גדולים ונוראים והראה לכם מה שקשה לכם כי זכאים אתם לפני הקב\"ה וחלקכם רב \nוגדול רק תזהרו שלא תגשימו כי אין בעולם עונש גדול כמותו, א\"ל אדונינו אל תזהירנו \nבהגשמה כי ידענו ענין הגשם שעונשו גדול מאד אך אחת בקשנו ממך להודיענו מה הראה לנו \nהקב\"ה בנחש ועוף. א\"ל כתיב ועוף יעופף זה חס\"ד ופח\"ד וזהו בשתים יכסה פניו ששניהם \nמכסים את פניו היא כ\"י ובשתים יעופף באלו השתים יעופף יפעול פעולת הצדיק והרשע, \nוהראה לכם הקב\"ה נחש ועוף שהנחש הוא פחד והעוף הוא חסד. א\"ל אדונינו ולמה הרמיז \nהפחד במלת ועוף כי העוף רומז בחסד, א\"ל בעבור שהעוף הוא החסד מחזיר את הפחד להיות \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "עוף כמוהו מי נתלה במי קטן בגדול וגבוה מעל גבוה שומר. וראו והבינו כשהש\"י דן את \nהעולם ברחמים אז ת\"ת מכבה האש היא השכינה וטובה בעולם וכשהוא דן את העולם בדין האש \nבוערת והאש מתחזקת ות\"ת עומד ורעה בעולם. וזהו שני פועלים בשני אדונים. א\"ל אמת כי \nהראה לנו הקב\"ה כל מה שאמרת מ\"מ אמור לנו מלת ועוף איך כולל שניהם, א\"ל ועוף גימ' \nחסד ופחד ושנים יתירים אלו הם ד\"ו פרצופים המראים פעולתיהם בפועל. עודם מדברים \nואליהו ז\"ל בא ואמר מלאכי עליון טובים ורעים הבאים מן החסד טובים והבאים מן הפחד \nרעים והם שלוחים בעולם ונראין לבני אדם כצורת אדם כי פושטים צורה ולובשים צורה זהו \nשנאמר ועוף יעופף על הארץ והנה שמם כשם רבם. א\"ל אדונינו אם כדבריך למה אמר בפועל \nכל עוף כנף למינהו ובציווי לא כתיב למינהו. א\"ל המלאך הפושט צורה ולובש צורה לא \nיאמר בו למינהו אך מי שהוא רוח ממש ואינו פושט צורה ולובש צורה יאמר בו למינהו, זהו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ואת כל עוף כנף למינהו. ודעו שהמלאכים נראים לשני פנים נראים ממש אנשים כי לובשים \nצורה של אדם ובעבור שמשתנים לא כתב בהם למינהו, והאחת הוא במראה נבואה מבלי ראות \nעין ועל אלו נאמר למינהו. א\"ל אדונינו מהו עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהטת. א\"ל \nיש מלאכים שהם מרוח ויש מלאכים שהם מאש ושלום ביניהם. א\"ל אדונינו היש בהם לבישת \nצורה למעלה כשהם משמשים. א\"ל לבושם כסות אש לבנה, א\"ל המלאכים דאש שבים לרוח ושל \nרוח שבים לאש זהו לבישתם ע\"כ דבריו. ולמה ישפיעו הזרועות לארץ בעבור שהארץ היא פני \n", "en": ""}]}
