# ספר הפליאה — קטע 35

[קריאה בקורא](/reader/kabala-113916680ec8/1/35/)

<div lang="he" dir="rtl">

ומטה לצד חסד ופותח בזכות וברכת הארץ היא העטרה, ורוב התבואה ושלום העיר וחברת 
האוהבים ורפואת חולים כי היא רופא חולים ושלום מאסורים וחבושים כדין בני חילוף ר&quot;ל 
כשהם אסורים בבהמות ובאנשים רעים ויוצאים משם וזהו אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים 
אם לא ע&quot;י החסד. ומורה על מליצים טובים ועל מלכי האמת ושופטי צדק אליו נמצאים כי 
הוא כמראה אבן ספיר והשגת כל חפץ מן האנשים הנכבדים ונשואי פנים והחונים בבתי 
התפלות ומושכי חסדים ותפלות ותחנונים ובתי המתבודדים לעבודת השם להשיג פעולותיו, 
ויעיד על היוקר בסחורות גם בתבואה ויגיד על יועצי המלכות ושופטיו והוא מכח קר&quot;ע 
שט&quot;ן אשר הצדק עומד תחתיו: 
 


ד&quot;ה ועתה אומר לכם פי&#x27; של ד&#x27; מבג&quot;ד
ועתה אומר לכם פי&#x27; של ד&#x27; מבג&quot;ד כפר&quot;ת המליך אות ד&#x27; וקשר בו כתר וצר בו מאדים לעולם 
מכח נג&quot;ד יכ&quot;ש ויום ג&#x27; בשנה ואזן ימין בנפש והוא מורה על אמיץ לב וקשה עורף 
ואכזריות ועל החימה ועל הכעס ועל הרציחות והמלחמות כי כן משפט הגבורה, ועל שרי החיל 
ועל שופכי דמים דם חיה ודם אדם וכל מלאכה אשר יבא באש מיוחס לו כי הוא האש הגדולה, 
ולו הזהב והפנינים האדומים וכל דבר האדום וביטול חפצים ועיכובם הוא בהשתתפו לבינה, 
ולו כל מיני פחד ולו השכרות ובית הבישול ולו הבשר והדם והתבלין ויין אדום ויין 
מעורר מצד הדין, אבל שבחי ארץ ישראל הם ז&#x27; מינים והמים וכל דבר שאינו מורה אדום 
מורה לחסד. ומורה על הביאה ועל התשמיש ודם בתולים ואליו אסור נדה אוי לו לנכשל בנדה 
כי בא בגמול הפח&quot;ד ומחזר מתוך חומו אחר זיווגו. ולו הקנאה והשנאה ולו הדם אשר הוא 
הנפש וחיותו של אדם, ולו החום הטבעי, ומורה על לסטים מצד החיצונים ועל הרוגי חרב 


ופצעים, ולו המרקחות החמים ורפואות של נגעים ובעלי הכויות, ולו המטונפים בדם נדה 
ועל ברית מילה ולו מן החלאים הקדחיות ולו מן העבדים הבורחים כי לא יוכלו לסבול כעסו 
ולו כל מיני עונש מלקות וכרת ולו בריות משונות ולו הבצורת ולו החום ולו הכופרים 
בדעת מצד התמורות ר&quot;ל הולכים בגוים מצד עונותיהם, ולו כעס מלכים ואליו לנקום על 
שבועת שוא. ולנקום על עידי שקר ותקות מכזבים ואליו יתייחסו בעלי השגעון מכח איבוד 
הדעת ולו הנפילה ממקום גבוה ולו אש וגפרית ומשריפת אש ומקום שחיטת הצאן ולפיכך 
שחיטתן בצפון ומלחמה ותנור ומרחץ ועקרב וחיות רעות ומשמרות כלבים צועקים וזאבים 
ובגדים אדומים ולו המשקים החדים: 
 


ד&quot;ה ועתה אבאר לכם הכ&#x27; של בג&quot;ד
ועתה אבאר לכם הכ&#x27; של בג&quot;ד כפר&quot;ת המליך אות כ&#x27; וקשר בו כתר וצר בו חמה לעולם מכח 
בט&quot;ר צת&quot;ג יום ד&#x27; בשנה ואזן שמאל בנפש. ולו החן ולו הכבוד ר&quot;ל הת&quot;ת והעוז ר&quot;ל העטרה 
והמלוכה ויחוד השם והוא מבואר במקרא ומורה על אורה הנעלמת ועל עבודת המלכים כי הוא 
משרת לבינה, ועל חברת בעלי דחסד והחסידים והוא מבואר שזקנו אברהם הוא מדת החסד 
גדלו, ועל חכמת הטבע כי הוא קיבוץ אמ&quot;ש המורה בדבר ועל עושר מצד ימין כסף ומשמאל 
זהב ולו הצלחה וכל אשר הוא עושה ה&#x27; שהוא הבינה מצליח בידו, ולו הכח מצד הגבורה ורוב 
עוזרים מצד היסוד ואליו מגיע כל מסחר כסף וזהב הם חס&quot;ד ופח&quot;ד ומכל אשר תצמח האדמה 
הוא העטרה כי ממנה צומחות ובו כל אבן יקרה וי&quot;ב האבנים של חושן המשפט ואבני איפוד, 
וכל שהוא מקבל מהגבורה יגיד על היזק ויגיע בעסקים ואיבה מהשרים, ולפי שהוא משלים 
בין האש והמים לפיכך מגיד על השלום ופחד ושלוה ובריאות וליסע ביבשה היא העטרה טובה 


מאוד ליסע בים וכל מיני מים רעים כי כל חיות הארץ מת&quot;ת ואין להם קיום במים לבד והוא 
מכניע האויבים בכח הגבורה וידו שהיא העטרת בעורף אויבי ומבקשי רעתו, ר&quot;ל כשיתגלגל 
הת&quot;ת לעלות בעלה הראשונה הגבורה אין לה רשות לסייע לאומות כענין אף חובב עמים רק 
מסייע לאומה יחידה הוא ישראל ונותן כח לת&quot;ת להנקם מאויביו ע&quot;י העטרת, ויעיד על 
שילוח האדם לחפשי בסוד השמיטה ועל צאת האסור מבית האסורים וכדין בני חלוף לבא בגוף 
נקי אשר אין שם פגע רע וכן היושבים במצור לסור האויבים מעליהם כי שמש ומגן ה&#x27; צבאות 
עליהם וישיג רצון בני אדם וימצא חן בעיני אלהים ואדם, ויעיד על הגאוה והנדיבות ובו 
יתרפאו כלי החולאים כי הוא ממוצע בין החום ולח הוא הפחד וחסד וקר ויבש הוא הדין: 
 


ד&quot;ה המליך אות פ&#x27; של בג&quot;ד כפר&quot;ת
המליך אות פ&#x27; של בג&quot;ד כפר&quot;ת וקשר לו כתר וצר בו נוגה בעולם מכח חק&quot;ב טנ&quot;ע ויום ה&#x27; 
בשנה ונחיר ימין בנפש. ושם בכחו הזרע והזיווג והחן של נשים וחן של יופי והשגת 
חפיציו שנאמר וימינו תחבקני. וכתיב נעימות בימינך נצח ושלום מכח הת&quot;ת הבא אליו. ויש 
לו עוזרים מצד החסד ואוהבים מצד הת&quot;ת ומבקשים טובתו ויש לו חשק בנשים. ר&quot;ל הנצח 
חושק להשפיע להעטרה הנקרא אשה, והתשמיש והחשק בכלי שיר והשמחה והארוסין וכלי 
התכשיטין והגנות והפרדסין וכל מיני הנאה ממנו ומורה על מנחות הבאות מצד החסד אל 
העטרה ע&quot;י נצח ושלום האויבים כי הוא המנצח, ומתוך שהוא מקבל מצד הגבורה אלא שהוא 
מעט לבן מראהו כזהב המעורב בכסף אלא שהזהב הוא מעט. וע&quot;כ יעיד על הצירופין על משי 
ועל רקמה ומיני ציורים וכל תענוג ושלוה ולו השמועה ובשורה טובה הוא הת&quot;ת וגמ&quot;ח 
ורחמניות ונדבה ועזרות ובתים יפים ושכיות החמדה ולו כח הריון כי בו רוח חיים וחם 


ולח, אלא שנוטה ללחות ולו הבחורים וילדות בנים ובנות ולו צבע צהוב נוטה מעט לאודם 
שלפי שהצינור הגבורה מתערב בו וכל מעשה נחמד מיוחס אליו, ולו קיבוץ הנסים לטוב מצד 
הת&quot;ת ומפחד שהוא צד הדין לרע, וממנו מגדלות מרקחים והרי בשמים וריח טוב וכל תכשיטי 
הנשים שהוא העטרה הכל מצד החסד ולפעמים מצד האש: 
 


ד&quot;ה המליך אות ר&#x27; מבג&quot;ד כפר&quot;ת
המליך אות ר&#x27; מבג&quot;ד כפר&quot;ת בחכמה וקשר בו כתר וצר בו כוכב בעולם מכח יג&quot;ל פז&quot;ק ויום 
ו&#x27; בשנה ונחיר שמאל בנפש ולו הספרים והחכמה והכתיבה בתורה שהוא הת&quot;ת והשכל והדיבור 
והעצה והסברה, ולפי שיש לו צינור מצד הגבורה יש לו כח מריבות והוא משתתף ולו כל 
מיני אומנות כי הוא ההוד ולכן יתחבר עם כל אדם, ולו מלאכות הציור והרקמה והכתיבה, 
והוא מחבר לאויבים אם לשלום מצד שהוא מקבל מן הת&quot;ת ואם למלחמה מצד הפחד. ופעמים 
יגיע לו שיבוש לפי חומו וכעסו כי רובו הוא מן הפחד ותחבולת המלחמה כי הוא מלומד מצד 
הגבורה, ויש לו מתק שפתיים מצד הת&quot;ת, ויש בו מיני שחוק וניגון מכח חום הטבעי על 
הגבורה. ויש לו רבוי מכח האש והת&quot;ת ויש בו המון בני אדם מצד י&quot;ב שבטי ישראל הבאים 
אליו מכח הת&quot;ת ויש בו מחלוקת מכח האש ולו חכמות רבות, ולפי שהוא נלחם עם אויבי הש&quot;י 
צריך להיות לו כח כדי לשבש דעתם בדברים ובכל ענין והוא עבד למלך הת&quot;ת כי הוא כותב 


גזירתו והוא מורה תנאי כפול ולו תחנונים ותפלות כי ממנו ישלשלו אל העטרה ומן העטרה 
להוד והוא כמו ש&quot;ץ ומתפלל לישראל בעד בני מלכות ואליו שבועת שקר מצד התמורות אמנם 
נצח ישראל לא ישקר ולא יכזב: 
 
ד&quot;ה המליך אות ת&#x27; מבג&quot;ד כפר&quot;ת
המליך אות ת&#x27; מבג&quot;ד כפר&quot;ת בממשלה וקשר לו כתר וצר בה לבנה בעולם מכח שקוצי&quot;ת עם 
יסו&quot;ד עולם ויום שבת בשנה ופה בנפש, ושם בו כח ההילוך והנסיעה והליכה בים. ולו 
החכמה היא העטרה וקיבוץ עם כי שם יתקבצו כל המראות העליונות ולו צורות עליונות היא 
העטרה בסוד וכבשוה לפיכך מורה על הכנעה ובקשת רצון העליונות, ולהיותה מתפשטת 
בעליונים מורה על הגדוד ומיעוט מנוחה, ולהיותו פעם מתקרבת ופעם מתרחקת מורה פעמים 
על הגאולה ופעמים על הגלות באמת כי תשיג חפציה ולה הבשורות והכתבים מת&quot;ת ולה שלוחי 
ומליצי יושר הוא יסוד. ולהיותה פעמים בכבוי אורה מורה על תחלואים מסוכנים ובכיה, 
ומורה לפעמים על תכריכי המת בסוד המלבוש, ופעמים בריאות לפי ההתחברות ולה הימין מן 


הת&quot;ת והוא חיים או למות והוא פחד הנקרא שמאל, ולה הגשם מן גשם חסד אשר בשמים וכשלג 
והברד והנחלים והימים ושקתות המים ולה ג&quot;כ הפרדסין והגנות היא גן של עדן ממש. עדן 
היא היסוד וגם העטרה ולה השררה כי היא מלכות ולה עבודת המלך הוא היסוד ולה המלחמה 
מן ההוד ושלום מן היסוד, ולה עוברי המים ולה הקור והסחורות כי לה יובילו שבעים 
מלכים שי ומנחה לה&#x27; ולה הקור מן החסד והסחורה מת&quot;ת ולה המריבה מאש הוא הפחד והשמחה 
היא שמחה עצמה והשלוה יסוד והכבוד הוא ת&quot;ת. וראו והבינו שבאלו הז&#x27; מעלות הם המ&quot;ב 
אותיות היוצאים מהם אב&quot;ג ית&quot;ץ ושאר הו&#x27; שמות תמצאו כל כחות של ז&#x27; כוכבי לכת איך 
מתפשטים עליהם הכוחות מכח שם יהו&quot;ה וי&quot;ס ומכח שם בן מ&quot;ב והם ראשי פרקים. וכאשר 
תחפוש במקרא תמצא לכ&quot;א וא&#x27; פסוקים מן התורה והם הם ראשי פרקים של הכוחות ויהיו תמיד 
לעיניך ובהם יודע כל עתיד בשם יהו&quot;ה אדנ&quot;י יתברך ויתעלה: 
אב&quot;ג ית&quot;ץ רקיע שבתי שבתי וארצו. ושמטתו ויובל יום אחד. עין ימין. וחיים. ימים. 


שבת. חודש: 
קר&quot;ע שט&quot;ן רקיע צדק. צדק וארצו, ושמטתו ויובל יום שני. עין שמאל, ושלום. ימים. שבת. 
חודש: 
נג&quot;ד יכ&quot;ש רקיע מאדים. מאדים וארצו. ושמטתו ויובל יום ג&#x27;. אוזן ימין. וחכמה. ימים. 
שבת. חדש: 
בט&quot;ר צת&quot;ג רקיע חמה. חמה וארצו. ושמטתו ויובל יום ד&#x27;. אוזן שמאל. וחן. ימים. שבת. 
חדש: 
חק&quot;ב טנ&quot;ע רקיע נוגה. נוגה וארצו. ושמטתו ויובל יום ה&#x27;. נחיר ימין. ועושר. ימים. 
שבת. חדש: 
יג&quot;ל פז&quot;ק רקיע כוכב. כוכב וארצו. ושמטתו ויובל יום ו&#x27;. נחיר שמאל. וזרע. ימים. 
שבת. חדש: 
שק&quot;ו צי&quot;ת רקיע לבנה. לבנה וארצו. ושמטתו. ויובל יום שביעי. פה. וממשלה. ימים. שבת. 
חדש: 
א&quot;ל כללו של דבר בג&quot;ד כפר&quot;ת צר בהם ז&#x27; רקיעים ז&#x27; כוכבים ז&#x27; ארצות ז&#x27; שעות ז&#x27; ימים 
ז&#x27; שבתות ז&#x27; חדשים ז&#x27; שמיטות ויובל וז&#x27; קדש וז&#x27; שערים בנפש. וחיים. ושלום. וחכמה. 
וחן ועושר. וזרע. וממשלה. ולפיכך אהב את השביעית וכל האבות רדפו אחר השביעית: 


ועוד בג&quot;ד כפר&quot;ת יש להם ענינים רבים מ&quot;מ מ&quot;ב אותיות הם צבאות המורה &quot;צירוף &quot;בן 
&quot;ארבעים &quot;ושתים &quot;תיבות הוא אב&quot;ג ית&quot;ץ ואין זמן יותר להאריך. א&quot;ל א&quot;כ אחר שחזרנו 
במלת צבאות מהו עניינו. א&quot;ל צבאות הם השוקיים נצח והוד. ועוד צבאות במלואו צד&quot;י 
בי&quot;ת אל&quot;ף ו&quot;ו תי&quot;ו הרי ה&#x27; תיבות מתיבה אחת להודיעך שהצבאות נאצל מה&#x27; ראשונה שבשם 
בן ד&#x27;, ואותיות שניות עולה ס&#x27; לרמוז על ה&#x27; ראשונה שפעולותיו סתומים ר&quot;ל אותיות 
שניות של צבאות הם דילו&quot;י ועולים ס&#x27;, ועוד אלו אותיות י&quot;ד לו&quot;י ר&quot;ל י&quot;ד הוא העטרה 
לו&quot;י הוא הפחד ואותו יד הוא העטרה עם הצבאות אם לשלום עושה שלום ואם למלחמה עושה 
מלחמה. ועוד בני הוא ו&quot;י לי&quot;ד ר&quot;ל וי הוא לרשיעייא וי להו לחיבייא הם מבטלי תורה הם 
הנקראים עמי הארץ המניחים תורה בקרן זויות ובוכה וצועקת וי לכם ולנלוים עמכם 
והמתחבר עמכם ומשבח מעשיכם ואתם חייבתם עצמכם וכל ישראל לכלייה שהפכתם י&quot;ד לו&quot;י וי 


ליד כי גרשונו מסבתכם ממדורי אשר ה&#x27; נותן בו כח. ועוד צבאות מתחלף בא&quot;ת ב&quot;ש והוא 
השתפ&quot;א ותעלם במ&quot;ק והוא אהי&quot;ה המתגלגל עמכם לתת לכם כח. ועוד אותיות הללו מורים 
אלהים ש&quot;ת ר&quot;ל הפ&quot;א עולה אלהים ונשאר אותיות ש&quot;ת לומר לך אלהים שת כל דבר על עבודתו 
ועל משאו. ועוד צבאות עולה ת&quot;ק ע&quot;ה לומר לך כל ממשלת א&#x27; ת&quot;ק שנים מן החסד, אך הכתר 
והחכמה אלף שנה כל אחד בשמיטה אחת. ועוד תכיר במלת צבאות נפלאות גדולות ותדע את השם 
בשלימות בפועל בעת התעסקך בהם ותכיר את השם שר הפנים, ובהגיעך לדעת שם שר הפנים 
תמצא שם השם שהוא משמש הש&quot;י ר&quot;ל שהוא משמש שם יהו&quot;ה כי הוא הנותן לו כח: 
 


ד&quot;ה ראה והבן שמלת אלהי&quot;ם עולה פ&quot;ו
ראה והבן שמלת אלהי&quot;ם עולה פ&quot;ו והנעלם של פ&quot;ו הוא ה&quot;ו ועולים א&quot;י תמלא הי&#x27; יו&quot;ד כזה 
וינוח הא&#x27; והוא אהי&quot;ה ר&quot;ל י&#x27; של א&quot;י במילואו הוא ך&#x27; וא&#x27; הוא אהי&quot;ה. ועוד אלהים עולה 
ס&#x27; וכ&quot;ו ר&quot;ל שהת&quot;ת הנקרא כ&quot;ו האצילו הס&#x27; שהוא הבינה. ועוד אדנ&quot;י ע&quot;ה הוא כ&quot;ו ד&quot;ם 
להודיעך שהרחמים שבין לדין מצד האדם הגשמי. ולעולם בעשותך מתיבה אחת תיבות רבות 
תפלא מחכמת אלהים אך מה שיורוך. אבל לא מה שתורה אתה מצד עיונך פן תכשל, ובאמרך סוד 
דברך נצב בשמים במלת דברך ניקוד השם והשרש יר&quot;א הא&quot;ש &quot;ודע &quot;האל כי ה&#x27; אלהיך אש אכלה 
הוא אל קנא כי אל קנא הוא כולו אש והוא כ&quot;ל בסוד יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א יהוה וסודו ירד 
עליו באש, ופירושו יהו&quot;ה ירד ויעל באש בעבור ישראל עבדיו ובדרך הזאת האלהיות לבדו 
תעשה ובה תלך כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל הלא צויתיך חזק ואמץ והבן כל מה 
שהעירותיך עליו ותזהר באשר הזהירוך אבותיך מן האש, והשמר לך ושמור נפשך מאד פן 


תפרוץ הגבול אשר גבלו ראשונים והוא השכל האנושי החושק את חשקו כי מרוב תשוקתו ירצה 
לדבק בסיבתו אבל אם רץ לבך שוב למקום שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב, ר&quot;ל אם רצתה מיד 
חשוב כי עד&quot;ז נכרת ברית וחשבונו רי&quot;ת תרי וחשבון תר&quot;י אתרוג ולב דומה לו וע&quot;כ רצוא 
ושוב כמו תור המתיר דרך, ר&quot;ל הכל תועים בברית היא העטרה ולכן ושוב מיד כענין שובו 
בנים שובבים. ואחר טעה ולא רצה לשוב וע&quot;כ אמר חוץ מאחר וקבל מה שיבא לך מענין 
הצירוף בשמחה ורוץ אל הטוב וסור מהרע ובזה ישיאך היצר הטוב ויבריח ממך יצר הרע כי 
שניהם אחים. ר&quot;ל יצר הטוב ויצר הרע. יצר הטוב הוא התפארת ויצר הרע הוא העטרה, והם 
בני אב אחד ואם אחת ר&quot;ל האב הוא החכמה והאם היא הבינה והם יודיעך סוד שלשה אבות 
וסוד שלוש אמהות ר&quot;ל יצר הטוב ויצר הרע הם באים משלשה אבות ושלש אמהות האבות חכמה 
חסד תפארת, אמהות פחד הוד עטרה. וכתוב על מה שתכתוב צרופך באותיות גדולות באלה 


השמות וגלגל וצרוף את השם פנים ואחור, וכן תעלה למעלה ותתענג בדשן נפשך כי אין 
בטובה למעלה מענג אם לא תטעה, ואם תרד למטה אין ברעה למטה מנגע כי הענג יתהפך לנגע: 

 
ד&quot;ה ואודיעך איך נחלקו האותיות לג&#x27;
ואודיעך איך נחלקו האותיות לג&#x27; חלקים כאלה. מלאכ&quot;ת סופ&quot;ר בכל התורה בלא תגין. בד&quot;ה 
חק&quot;י בכל התורה בתגי יחוד. שעטנ&quot;ז ג&quot;ץ בכל התורה בתגי שלש וסימנם טוב&quot;ה. ועתה אגלה 
לך דברים טובים ונוראים כי מלאכ&quot;ת סופר בחשבונו ידיעת גש&quot;ם אך בד&quot;ה חק&quot;י במניינו 
ידיעה בכח. אמנם שעטנ&quot;ז ג&quot;ץ במניינו זו ידיעה במעשה. ודע כי זו הידיעה המשולשת 
כוללת האלהית ובה נשלמה דביקות כל דעת הש&quot;י בפעלה בסוד תענוג חתן וכלה: 
 


ד&quot;ה ועתה אודיעך א יש לה ג&#x27; זיונין
ועתה אודיעך א יש לה ג&#x27; זיונין למעלה כנגד מלאכי השרת שמזכירים את יהו&quot;ה אחר ג&#x27; 
תיבות והוא שנאמר קדוש קדוש קדוש, ואחריהם ה&#x27; צבאות ר&quot;ל ק&#x27; ק&#x27; ק&#x27; כתר חכמה ובינה, 
ואחריו חסד הנקרא יהו&quot;ה כי הוא הרחמים, צבאות הנצחים, מלא כל שהיסוד הנקרא כל ממלא 
הארץ כבודו ר&quot;ל רחמיו, וב&#x27; זיונין מלרע כנגד ישראל הגשמי שמזכירים השם אחר שתי 
תיבות הוא שנא&#x27; שמע ישראל יהו&quot;ה ור&quot;ל שמע הבינה כענין וישמע אלהים, ישראל הוא הת&quot;ת 
שהוא יהו&quot;ה על אלהינו שהיא העטרה, יהו&quot;ה אחד הוא הכתר שהוא מאחד כל הספירות: 
 


ד&quot;ה ב יש לה למעלה ב&#x27; זיונין כנגד
ב יש לה למעלה ב&#x27; זיונין כנגד בית דין של מעלה וכנגד ב&quot;ד שלמטה שניהם שוים ליום דין 
ר&quot;ל ב&quot;ד שלמעלה הם חסד ופחד וב&quot;ד שלמטה הם נצח והוד והעטרה היא הפועל אם לטוב אם 
לרע: 
 
ד&quot;ה ג&#x27; יש לה ג&#x27; זיונין כנגד ג&#x27;
ג&#x27; יש לה ג&#x27; זיונין כנגד ג&#x27; ימים שנשתמש העולם באור הבהיר ר&quot;ל ג&#x27; היא הבינה וג&#x27; 
זיונין עליו לומר לך ג&#x27; ימים היה אור הגדול משתמש בעולם מכאן ואילך נגנז בבינה: 
 


ד&quot;ה ד&#x27; ב&#x27; זיונין לעיל לפי שהד&#x27;
ד&#x27; ב&#x27; זיונין לעיל לפי שהד&#x27; היא כנסת ישראל ומקבלת מן החסד ומן הפחד דרך הת&quot;ת והנצח 
ויסוד מן החסד ודרך ההוד מן הפחד וע&quot;כ יש לו ב&#x27; זיונין. א&quot;ל ואני שמעתי מאבי ז&quot;ל ד&#x27; 
יש לו שני זיונין מלעיל לפי שביום ד&#x27; נבראו שני מאורות הגדולים הם ת&quot;ת ועטרה אלא 
שהקטין העטרה: 
 


ד&quot;ה ה יש לה ג&#x27; זיונין לעיל כנגד
ה יש לה ג&#x27; זיונין לעיל כנגד ג&#x27; מינים חיות ועופות ודגים שנבראו ביום ה&#x27; ר&quot;ל ה&#x27; היא 
העטרה המאצלת נפש חיה ועוף ודג והיא מאצלת נפש האדם, אמנם יורד אליה נפשות דרך 
היסוד מהבינה ועל שאין בחיה ועוף ודג נפש האדם ע&quot;כ בה&#x27; ג&#x27; זיונין: 
 


ד&quot;ה ו יש לו זיון א&#x27; לפי שביום ו&#x27;
ו יש לו זיון א&#x27; לפי שביום ו&#x27; נברא אדם הראשון והו&#x27; רומז בת&quot;ת והוא הנקרא מלך אחד 
בשש קצות ע&quot;כ זיון א&#x27; בו&#x27;, והי&#x27; מוטה מעט לרמז אל העטרה שמטה אליה כענין באתי לגני 
אחותי כלה: 
 
ד&quot;ה ז יש לה ג&#x27; זיונין לפי שביום
ז יש לה ג&#x27; זיונין לפי שביום ז&#x27; שבת וינפש ובו חייב האדם להתענג בג&#x27; ענינין הם ג&#x27; 
סעודות הרומזים לעטרה ולת&quot;ת ולכתר, ועל כל סעודה ג&#x27; ענוגין מאכל ומשתה וכסות נקיה. 
ועוד הז&#x27; היא כפופה לומר לך שז&#x27; אשר היא העטרה מחובר עם הו&#x27; ביום ז&#x27; שהז&#x27; והו&#x27; הם 
ד&quot;ו פרצופים. והמחלל שבת בזדון שע&quot;י חלולו מפרידן מרמיז לו הז&#x27; שהוא מוטה שלא יהיה 
למחלל הרמת ראש, ולמה הוא כפופה מימין לומר שאם שב בתשובה פושט יד ימינו ומקבלו 
ומוחל לו: 
 


ד&quot;ה ח יש לה ב&#x27; זיונין לעיל לפי
ח יש לה ב&#x27; זיונין לעיל לפי שביום ח&#x27; ימול בשר ערלתו ועשה עליו ב&#x27; זיונין לומר לך 
שב&#x27; ענינים הם מילה ופריעה מילה כנגד היסוד ופריעה היא העטרה ואם לא פרע כאלו לא 
מל. וגם ח&#x27; היא חמוקת ירך שכל הפורק ממנו עול מילה שערי גיהנם פתוחין לו כי הוא 
אינו דוגמא עליונה והוא מבקש דוגמה הערלות ולטמא את עצמו פותחין לו ר&quot;ל הח&#x27; אשר 


</div>
