הג' לשני עניינים הרוחניים, וזה ענין דרך השלישית והיא חקיקה במשוש אצבעות בעטרה והעטרה בדיו ועם הדיו שעליו חוקק האותיות ומחדש בהם בריות חדשות ובונה עולמות ומחריבן עד שאומר דין הניין לי, וזהו הפועל הוא פועל האלהי כי כמו שאדם חוקק אותיות שחומר שלהם הוא הדיו ובאמצעות הקנה לוקחו מן הקסת ומצייר בו צורות מתחלפות כן השם חוקק אישים פרטים בבעלי צורות מתחלפים הם הספירות באמצעות הקנה הוא משך הברית הנקרא יסוד והדיו יורד מן הצינור הוא הכח היורד מלמעלה ויורד להעטרה ומושך אותו מן הקסת ממי שלמעלה ממנו ויורה כחץ עד הגיע אל החלון היא העטרה שהוא חלון תעלומה ונדבק השפע בפנים ונקפה ונתייבש ונתפש ונצטייר מבית עד התגדלו בהעלם ויוצא לאויר העולם נגלה לחיצונים בחיצוניתו ונעלם מפנימיותו כדמות האותיות שנגלם נגלה ונסתרם נעלם אמנם אין כאן מקומם ולפנים אבארם בעזה"י. גם האדם הוא בכהא"ג שהברית מושך זרע מלמעלה והוא מושך דם עד הכיס ובכיס מתלבן לגמרי כי מכל האברים יורד דוגמא העליונה שכל הספירות מורידים שפע בעטרה וע"כ הוא דם הואיל שמכל האברים יורד שיש אברים שנותנים דם בזרע והברית מהפכו לזרע לבן ואפ"ה הוא שטן שכן זרע לבן בגימטריא שט"ן, דומה לדיו אשר הוא שחור וסוד דיו שחור רו"ח ושד"י ר"ל בגימטריא, והג' עניינים שאמרתי לך שהם ג' חלקי הי' והשלישי חיצוני תלוי בגוף בהם נכללים ג"כ ג' אחרים והם חקיקה חציבה ותיקון. החציבה הוא פועל שני והוא הוא התיקון שמתקן הצורות החומריים בחומריהם כתיקון כל אות בדיו ותיקון האות בדיו הוא שהתחלת האות הוא נקודה קטנה בצורת נקודת חול"ם או נקודת חיר"ק או נקודת שור"ק שזו עליונה וזו תחתונה וזו אמצעית, שהאמצעי מכריע בנתיים בין פמליא שלמעלה ובין פמליא שלמטה זהו בין חיר"ק לחול"ם, וגם מכריע בין בית דין שלמעלה ובין בית דין שלמטה והוא דין קשה ודין רפה: ד"ה וראה והבן שנחצבה הנקודה זו מן וראה והבן שנחצבה הנקודה זו מן העליון ונחקקה בתחתון חצובה מרוח הקודש ונחקקה ברוח הקודש והיא עולה ויורדת תלויה מאמצעי, כן הדבר העליון. והכוונה חול"ם הוא הכתר ושור"ק הוא המכריע שנחצב מן הכתר ונחקק בחיר"ק היא העטרה. וראה והבן שהאותיות דוגמת עליונה ומדת הדין קשה תוך האות שמה דגש והיא נקודה אמצעית שעומדת בתוך האות ומדת רחמים רפה היא על האות, ומה שהרפה הוא כמו קו והוא על האות רמז שהרחמים מקיפים, וראה שהאות מקבל דין ורחמים שהוא דגש ורפה כן התפארת מקבל דין ורחמים הדין הוא נקודה והרחמים הוא רפה והוא קו המסבב והדגש והרפה רך וקשה גבור או חלש. ופתח וקמץ וצירי וסגול הם מתחלפים שהם שני מלכים ושני משרתים קמץ גדול וקמץ קטן שהגדול הוא קמץ והקטן הוא צירי ואחד מורה על מלך גדול ואחד מורה על מלך קטן, והנה שני כחות כח גדול וכח קטן. פתח גדול ופתח קטן הגדול הוא פתח והקטן הוא סגול שני משרתים אחר מורה על כחו שהוא גדול ואחד מורה על כחו שהוא קטן. ועתה ראה הצורות והבן המאמרים בציור הזה א א א א אא. א"ל מעתה תן לי רשות לשאול, א"ל בני שאל כי עינים לך. א"ל ולמה באו ג' נקודות בשורק במקום נקודה אחת אמצעית אחר שקריאתם שוה די באחד והאחד יורה הקריאה כמו הג'. א"ל בני הנקודה אחת מורה על המכריע העומד באמצע ובאו הג' נקודות לומר לך שהמכריע מקבל מג' מן הימין שהוא חסד ומן השמאל שהוא פחד ומן השדרה שהוא כתר חכמה בינה. א"ל ר' א"כ ישימו אותם הג' נקודות למעלה מן האות, א"ל בני למטה צריכים לומר לך שהשגחה בתחתונים. א"ל רבי אם כן יהיו ביושר ולמה בעקום, א"ל בני מבטת תמיד לאחוריה שלא יהיה עבד מורד ברבו וכשתחבר שני המלכים שהם קמ"ץ וציר"י שסודם קטן וגדול שם הוא תמצא צורות שניהם משתתפות שוים עם צורות משרתיהם שהם פתח וסגול כי אלה נכללים בקו אחד ואלה נכללים בקו ונקודה א' ושתי נקודות והכל קו אחת, וג' נקודות כאלה כן אלה ר"ל הקמ"ץ והציר"י הם מלכים הפתח והסגו"ל הם שמשים, והנה הקמ"ץ והצר"י הם קו ושלש נקודות כן הפת"ח והסגול קו ושלש נקודות, והנה האדונים והשמשים אין הפרש ביניהם, א"ל ר' א"כ למה נקראו אלו מלכים ואלו שמשים, א"ל בני הכתר הוא מלך והוא החולם שאינו משתנה וחכמה ובינה הם שמשים לכתר, וחכמה ובינה הם מלכים וחסד ופחד הם שמשים, החסד ופחד הם מלכים ת"ת ונצח הם שמשים, ת"ת ונצח הם מלכים הוד ויסוד שמשים, הוד ויסוד המלכים והעטרה היא שמש, העטרה היא מלך ומה שלמטה הימנה הם שמשים עד עולם הגשמי, שפעמים המלך שמש והשמש מלך ואין לך דבר וקוץ באותיות ובנקודות ובטעמים שאין להם רמזים עליונים כאשר אבאר לך לפנים בעה"י. א"ל ר' במלכים ד' שהם קו וג' נקודות והשמשים ד' הם קו וג' נקודות, א"ל ד' מורים על מעשה מרכבה וגם על הצטרפות אלה עם אלה, א"ל ולמה שני קוים וששה נקודות לד' אותיות היה די שיכנסו בב' אותיות שכל אות יקבל קו ולמטה מן הקו שני נקודות ונלמד כל דבר, א"ל בני הארבעה אותיות צריכים השני קוים והשש נקודות נגד כת"ר חכמ"ה ובינ"ה וחס"ד שבגזירתם נאצלו השש נקודות שהם ו' ספירות ושני קוים עליהם הם חכמה ובינה. וגם אומר לך בני סוד נפלא ואבארהו לך ודע שאם תצרף הב' קוים והו' נקודות ותהפכם ותגלגלם ותבין מהם סוד אדני ליראיו, והנה ו' נקודות וב' קוים והכל באים אל המדה הנקראת אדנ"י היא העטרה. וגם אומר לך שהשורק המשולש הוא רומז לקו האמצעי ונוטה למערב והיא שמש לנקודה אמצעית הנקרא גם הוא שורק והנקודה האמצעית רומז בת"ת והג' ליסוד. והנה היסוד שמש לת"ת. ודע כי השבא צורתו ב' נקודות זו על גב זו והוא רומז על המעור. וראה והבן שמשתתף לעתים עם המלך הגדול שהיא הקמ"ץ והוא חסד עולם כענין וקמץ הכהן מלא קומצו וכשמשתתף אז נקרא חטף קמץ וממהר קריאתו ונשתנה הקריאה דרך עלייה כאלו ממהר לעלות אל המלך יושב על כסא והוא החולם שהוא הכתר לקבל ברכה משם. וגם לקבל מים קרים להשקות את הגן ולרוותה מצמאונה ולפעמים משתתף עם המלך הקטן שהוא הפתח גדול והיא העטרה ולקחה להעלותה במהרה וכשנשתתף נקרא חטף פתח, ודע שהקמ"ץ והציר"י מלכים גדולים והפת"ח והסגו"ל מלכים קטנים וכן משתתף עם הסגו"ל הם הזרועות והלב סגולת אלהים ואז יקרא חטף סגו"ל. ולעולם קריאתו מהירת עלייתו, אבל אינו משתתף עם הציר"י לעולם והוא דומה לו שזה ב' נקודות וזה ב"נ ואינו דומה במערכו שזה הוא זה ע"ג זה וזה הוא זה בצד זה, ותנועת שניהם בהפכיות כי זה מאחר התנועה וזה ממהר התנועה ודמיון הנקודות באותיות כנשמה המחיה את הגוף ר"ל הכוונה הוא כך כמו הנשמה הנותנת מזון הגוף וכן הנקודות הללו נותנים כח לעטרה הנקראת י"ה, א"ל ר' מנלך, א"ל חולם נקודה אחת סגול ג' נקודות שורק ג' נקודות חירק נקודה אחת קמ"ץ יש לה נקודה אחת ציר"י שני נקודות שבא ב' נקודות מלאפום נקודה אחת והדגש נקודה אחת הרי י"ה נקודות והסימן יד"א, וזהו פ"ס יד"א היא העטרה שהראה לו קוצר מיתתו על ידא דכתבא, וכל הקוים והנקודות הם י"ח כי הקוים הם שלשה עם הרפ"ה וזהו אהב"י אהב: ד"ה וראה והבן שהחציבה הנרמזת וראה והבן שהחציבה הנרמזת בפועל האנושי אשר ממנה יודע פועל אלהי כי המלאכה משבח את בעליה או מגנה אותו, ואם היה מופלא ביותר נפלא השבח, ודע שכל צורת מלאכה נחלקת לג' מינים שסימנם מבכי נהרו"ת חב"ש, ר"ל "חלק, "בולטת, "שוקעת, חלק כדמות לובן בלוח או השחרות על הלובן והלבן באותיות על הדף וצורה בולטת וצורה שוקעת כדמות חותם זהב על השעוה, ושני הצורות השניות הפכים וראשונה אמצעית ביניהם לא בולטת ולא שוקעת, כן בספירות החסד והפחד הם שני הפכיים שזה מים וזה אש והת"ת לא מים ממש ולא אש ממש כן הנקוד חולם וחירק שני הפכיים זה למעלה וזה למטה והשורק באמצע לא למעלה ולא למטה, גם כשהשמש זורח לנו מן המזרח מראה לנו צורות בולטות שכל צורה בולטת נראה במראית העין וע"כ בזורחת ממזרח מתחייב ממנה האור וכששוקע במערב צורתו אצלינו שוקעת, וכל צורה שוקעת אינו נראה במראית העין כי היא עמוקה ולכך כששוקעת במערב יתחייב ממנה החשך, האמת צורת האותיות בהיות הצורה בדמות חלק נוטה אל צורה בולטת וצורת עינים בולטת, וכשמקבלין כח מן האותיות שצורתן בולטת גבוה מאוד כענין יהודה יעלה באורים ותומים שהאותיות היו בולטים ומצטיירים צורת האות בתוך עיני הראש שהאותיות בולטות והעינים בולטות ואז האותיות מאירות בעינים בשקיעתן בהם, ומשם עובר הכח אל הלב ומשתקע בו אות הבולט והלב מקבלו ומשלים בהם פעלו ומוציא האות ההוא מכח אל הפועל בהשגתו זאת המופלא הנעלמת כי מי שרואה האותיות ואינו מגיע בראייתו אל זה הפועל הנעלם דומה האדם ההוא באותיות ההם לפי ערך זה המעשה האלהית המופלא ואינו משקיע האותיות בלבו למי שאינו מכיר האותיות ורואה אותם כתובים בספר ואינו מכירם ואף כי קורא אותם מה תועלת לו אחרי שאינו עובר דבר מה' אל תוך קרבו להכניסו בלבו ולהבין מה שהם אומרים ומגלים סתרי תורה, וכשאינו משיג כוונתם בשום פנים דנח לו דלא איקרי' ורואה אני בני אדם כזה הקורא ואינו משיג כוונתה דומה למי שראה גוף האדם ואינו מכיר ענינו. כי לא יתכן שיהיה נברא לבטלה אלא לידע למה נברא. ומה ענין מציאותו ומה תכלית הכוונה בו. וראה והבן כי כמו שיש לגוף עניינים מתחלפים כן יש לכל אות ואות עניינים מתחלפים. ועתה תבין ותשכיל על מה שאמרו חכמי האמת שצריך לכתוב לעיני כל ישראל בסוף שיטה אחרונה שיטה מיוחדת לעצמה ובאמצע השיטה הכ' והחתימה הל', ר"ל ישלים שיטה זו משלש תיבות הללו יכוין לבא הכ' באמצע השיטה, א"ל ר' ומהו הכונה, א"ל בני כאן כולל עשר ספירות וי"ב הויות, א"ל ר' ואיך הוא הדבר, א"ל כל הוא היסוד, ישראל הוא הת"ת והעטרה בכללם הרי כאן ג' ספירות, וג' ספירות כמה עינים צריכים ו' כל אחד ב' והו' עינים יש להם כח למעלה הנותן להם אור הרי כאן ז' עינים וג' ספירות הללו כלל העשר ספירות, א"ל ר' ויש לך עדות בזה, א"ל כן לעיני כל ישראל בגימ' כל"ל איל"ן עשיר"י הרי כולל י"ס, א"ל ר' ולמה הכ' באמצע א"ל בני כ"ף במלואו עולה ק' וקו"ף במלואו הוא קפ"ו, ויהו"ה ברבוע עולה קפ"ו ומתגלגל בי"ב הויות בתוך העשר ספירות, וע"כ ה' אותיות בראשו ושש בסופו ועמו י"ב ר"ל לעיני קודם הכ', והכ' עמהם הרי כאן י"ב, א"ל ויהיה ו' קודם הכ', ואחר הכ' ה', א"ל בני עד אצילותו של ת"ת שהוא הכ' ה' ספי'. וו' אחרי כן לומר לך שהוא מלך בו' קצוות. ועוד בני דע לך כי כל"ל איל"ן עשיר"י בגימ' הספירות, ובגימ' מעיני"ם ישרא"ל, ישראל מעינים בגימ' הספירות, והכוונה שהספירות הם עיני ישראל וישראל בעשותם המצות הם עיני הספירות, והספירות הם עמקי שכל הפועל והם מעמיקים התהום, וכן תמורות האותיות מעמיקות עד תהום רבה ועולה למעלה ויורדת למטה פעם מאיר התמורה את העינים ופעם מחשיכים כי העינים הרואים בהמצא האור עמהם ובהיותם פקוחות האור מבדלת בין התמורות שהם מות וחיים ברכה וקללה טוב ורע וחכמה ואולת חן וכיעור זרע ושממה עבדות וממשלה, ובתמורה הוא מקום הסכנה כי כל דבר מתהפך לב' עניינים ואם העינים עיוורות ואינם רואות עם האור והתמורות מולידות ההבנות בעניינים הפכיים כמו שמהפכים השוטים מלת בצלו חמדתי וישבתי, ואמרו בצלו מתהפך צלו"ב ואמרו בצלו של צלוב חמדתי וישבתי וע"ז מתפתים המשוגעים והשוטים ומשתמדים ימחה שמם מספר החיים אלו ידעו מאמר לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלהים תלוי לא היו חומדים לשבת בצלו וזהו טיפשות ורשעות להוציא דברי תורה למינות, שאם היה שיר השירים שהוא קודש קדשים חול והיו העניינים כפשוטם ח"ו ויורו כל דבריו לאהבת חתן וכלה גופניים לבד וחלילה לאל מרשע ושדי מעול וחלילה לשים חכם שלם שהוא מבני ישראל שהם זרע קודש מבני אברהם יצחק יעקב ומתלמידי משה ואהרן דוד ושלמה לעלות במחשבתו ששלמה היה אומר דברי חול כאלה הדברים הנראים כפשוטו, אלא הכל הוא משל לכנסת ישראל עם הקב"ה שהוא לה כחתן שלם בכל השלימות הוא יתברך לפי אלהותו והיא לפי דביקותו והאהבה בינה לבינו וכתבה שלמה המלך ע"ה על דרך עלייה וירידה זה עולה וזה יורד מי זאת עולה מן המדבר וזה יורד אל גינת אגוז ירדתי, ועל כל הבועל בתולה מברך בדם בתולים אשר צג אגוז בגן עדן וגו' וצורת ההשתתפות שניהם כצורת זכר ונקבה איש ואשה שכינה ביניהם והוא החותם הידועה י"ה והוא חצי השם ומחציו מתמלא תיבתו כי כאשר תמלא יו"ד ה"א נתמלא התיבה ונעשה שם שלם יהוה ר"ל אם זכו שאין ביניהם פירוד שכינה ביניהם ואם לא זכו שכינה מסתלקת מביניהם ונשאר אש אוכלה, אש בסתלק י"ה שרומז בשכינה, והאהבה האנושית אינה משתתפת עם האלהית אלא אחר רוב תלמוד ואחר רוב השגת החכמה ואחר קבלת הנבואה היא סוד חתן ר"ל ח' חכמה מימינה ת' נבואה משמאלה נ' כלה ועשר ספירות אלו כללם כלה, ר"ל הי' ספירות הם אב גר הו זח טי כללם עולה נ"ה ר"ל כללם מוליד יו"ד אותיות, כיצד א"ב מוליד ג' וג' הרי ו' ו'ד' הרי י' וה' הרי י"ה וו' הרי כ"א וז' הרי כ"ח וח' הרי ל"ו וט' הרי מ"ה וי' הרי נ"ה הנה זה החשבון נקרא כלל ונקרא ג"כ חשבון הקדמי והוליד י"ו אותיות והם אגו י' יה כא כח לו מה נה וריבוע כללם של עשר אותיות הללו מולידים י"ו אותיות והסדר א' פעם א' הרי א', ב' פעמים ב' הרי ד', ג"פ ג' הרי ט', ד"פ ד' הרי י"ו, ה"פ ה' הרי כ"ה, ו"פ ו' הרי ל"ו, ז"פ ז' הרי מ"ט, ח"פ ח' הרי ס"ד, ט"פ ט' הרי פ"א, י"פ י' הרי ק', הנה זה יקרא רבוע של הכלל של י' אותיות והוליד הרבוע י"ו אותיות אד ט יו כה לו מט סד פא ק הרי מן הכלל י"ו אותיות ומן הריבוע י"ו אותיות צרפם והם ל"ב, ונ"ה בגימ' כלה ללמדך שהיא כלולה מכל העשר והעשר ספירות יש להם חזן אחד ודבר אחד ומנהיג אחד וכולם מביטים אליו ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו והשאר ט' אנשים ג' כהנים ג' לוים ג' ישראלים וג' בתי דינין והעשירי יהיה קודש לה', וכל מרובעים של עשר ספירות כפי זו הצורה אד ט יו כה לו מט סד פא ק כשתמנה הרבוע יעלו כולם שפ"ה בגימ' שכינ"ה למדת מכאן שהיא כוללת עשר ספירות בלי מה שנקרא קדיש, ולכן אין קדיש פחות מעשרה, וקדיש בגימ' אור אור, והרמז ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור אלה הם הד"ו פרצופים, אור במילואו אל"ף ו"ו ר"ש בגי' רוח הקדש, אל"ף ו"ו ר"ש בגימ' איש ואשה, ועליהם כתרים כמנין קדי"ש אשר הקדי"ש עולה אור אור, הנה הד"ו פרצופים כלולים בכלל ורבוע בעשר ספירות בלי מה, ועתה אגלה לך למה קראום בלי מה א גו י יה כא כח לו מה נה: ד"ה דע שאלו אותיות ג"כ מורות על דע שאלו אותיות ג"כ מורות על עשר ספירות הם עשר האותיות יתחייבו לצאת מכללם י"ו אותיות, וכן מאלו העשר האותיות שכתבתי לך מאל"ף ועד י' יתרבע ריבוע כללם להוציא י"ו אותיות אחרים צרף הי"ו אותיות של כלל והי"ו אותיות של רבוע עולה ל"ב, צרף חשבון כללים של עשר אותיות שעלה נ"ה היא הי"ם בגימ' עם הל"ב ועולה בלימה. והכוונה כלל ורבוע של עשר אותיות הכל אל הי"ם היא העטרה, ובלימה בגימ' י"ם הל"ב ר"ל העטרה נקראת ים שהיא של ת"ת הנקרא ל"ב והרי כאן ד"ו פרצופים. ועתה בני הגיע עת וזמן שתשמע מפי דברים נוראים המגיעים ברום עליון ואכתבם לך והשמר לך מדברי סתר כי אין העולם כדאי ומה לטהור עם הטמא לכן שימם בסתר ותשא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו, א"ל ר' להשימם בסתר אי אפשר כי אדרבא יש לגלותם כי השומע עי"ז ישליך במצולת ים כל חטאתיו ויבקש רחמים עליהם ויתקיים נפשו ממנו ונשא ברכה מאת ה', א"ל א"כ שים הדברים האלה באזניך, ודע שהעשר אותיות עלה כללם נ"ה וי"ו אותיות שהולידו בכללם עלה ר"כ ורבוע כללם הוליד י"ו אותיות ועולים שפ"ה הרי כאן נ"ה ר"כ שפ"ה צרפם כול"ם ועולים ליל שמרי"ם והוא בגימ' ע"ת ק"ץ, וע"ת ק"ץ בגימ' הכ"ר הנפ"ש הכר הנפש בגימ' כשמש זהו וכסאו כשמש נגדי וזהו אעשה לו עזר כנגדו, ומלת נגדו בגימ' בינה עם אותיות נגדו, ובינ"ה בגימ' גד"י ודל"י שהם משרתי כוכב שבתי וכוכ"ב שבתי בגימ' מחשבת"י, והנה מחשבתי הוא בינה, והנה לבנה בגימ' כבינ"ה, גם כבינה בגימ' ב"י חכמ"ה עם המלות, ודעם והבינם שהבינה מקרבת הלבנה אל השמש וחכמה משפיע בשמש, וכשתכיר קשר המולד בתקופה תבין השפע הנשפע מן המשפיע אל המקבלו: ד"ה ודע כי דרכי הספירות שהודעתי ודע כי דרכי הספירות שהודעתי לך הם בסודם בינ"ה ור"ל י"ב פעמים נ"ה עולה עת קץ, והכל ס"ם והוא בגימ' סת"ר והסוד שלהם חלק ה' כמו וכפר אדמתו עמו, עמ"ו בגימ' עליו וזהו עליו בשמים ירעם, ויהי למטה בכפו בימינו, ימינ"ו בגימ' עלי"ו, כל אלה רמז הבינה הרומז ללבנה, וכן באמת חמה ולבנה הם מורים לאדם חכמ"ה ובינ"ה שכן בגימ' אלו כמו אלו, ואם זכה לדעת מהלכם לפי סוד העיבור לו חכמ"ה ובינ"ה ואם לא זכה ולא ידע הם לו כמלאכי חבלה שכן חכמ"ה ובינה בגימ' מלאכי חבלה, והנה חכמה בגימ' ובינ"ה. ועתה אודיעך דברים נוראים וסתומים מפי מתיבתא דרקיע שמעתיה, ואת משה רבינו ע"ה מפי מט"ט