{"bookId": "kabala-113916680ec8", "part": "1", "torah": "50", "title": "ספר הפליאה — קטע 50", "hebrewTitle": "קטע 50", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-113916680ec8/1/50/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-113916680ec8/1/50/", "segments": [{"index": 1, "he": "נקודות והד' בדגש והת' ברפה לומר לך ל\"ת תפארת ופחד כי במי ישתמש הזקן אם לא בבנו \nהוא פחד ובן בנו הוא התפארת, ושם הל' שהוא בן בנו והוא יעקב וכן בנו יצחק מרוב \nאהבתו בו ואינו מניח הל' שהוא התפארת את הת' שהוא הגבורה להביט באברהם שהוא איש חסד \nוזהו ותכהן עיניו מראות החסד. וננקד הד' בקו ונקודה אחת הוא הנקרא קמ\"ץ וקמץ הכהן \nמלא קומצו, וקמ\"ץ ראשי תיבותיו \"קו \"מליץ \"צדקה ועם כל זה צריכה להיות בדגש שאינו \nכשלג עליון שהוא שלג חיוור לגמרי. והל' בג' נקודות לומר לך שהל' הוא התפארת דינו \nלנקוד בסגו\"ל שהוא נכנס בין ד' ות' כצורת הסגו\"ל. השנים חסד ופחד. והתפארת באמצע. \nוהת' ברפה לומר לך שהתפארת מרפה כל כחו מכח החסד ואינו נעלם שום אחד מהם ששלשתם \nמעשיהם נגלים גם הת' בלא ניקוד כי הפרידו מכחו מצד החסד: \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ד\"ה הי רומז בגבורה שה' אחרון שבשם\nהי רומז בגבורה שה' אחרון שבשם בן ד' אותיות רומז במדת הדין הרפה הנמשכת ממדת הדין \nהקשה ע\"כ נקראת גם היא ה' ששורשה מן הבינה, וננקד הה' בציר\"י ושמשו י' לומר לך כי \nהי' הרומז בעטרה והיא אש רפה, וה' רומז בפחד אש קשה ואש הרפה מקבלה. ונעלם הי' \nואינו נהגה שלא לעורר עליו את הדין יותר, וננקד הה' בציר\"י לומר לך יש זמן שגם הה' \nשהוא הפחד בזמן שיורד בי' שהוא העטרה ומוצא קרבן כדינו הוא צר\"י לנקרבים ולמקריבים: \n\n", "en": ""}, {"index": 3, "he": " \nד\"ה וו רומז בתפארת ומשתמשת בו'\nוו רומז בתפארת ומשתמשת בו' ונפתח בקו ונקודה הנקרא קמ\"ץ בעבור שסומך בחסד ונוטה \nאליו ע\"כ נקודו כנקודת החסד ומשתמש בו' שדרך שם הולך השפע שלו בעטרה: \n \nד\"ה זין רומז בנצח ויש לו שני\nזין רומז בנצח ויש לו שני שמשים י\"ן ונקוד בקו אחד והי' בנקודה אחת לומר לך שהוא \nאות המרחם וצריך להיות פתוח בהכרח כי הוא שביל החסד, והי' במלכות והן' הפשוט \nבתפארת, ונקוד הי' בנקודה אחת לומר לך שהיא חוגרת כלי זיין מן ההוד לנקום מן הרשעים \nעד שלקחה הנ' שהוא התפארת וחובקה ומפייסה ולכן הי' נהגה והוא באמצע והוא כצורת מטה \nוהוא מטה משה: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ד\"ה חת רומז בהוד ושמשו ת' וננקד\nחת רומז בהוד ושמשו ת' וננקד בשתי נקודות. וראה והבן שגם העטרה נקראת ת' בעבור \nשיונקת מן הפחד ושביל הפחד הוא הוד לרדת בעטרה ולכן שמשו הת' שמוציא כל עניני הפחד \nמן הכח אל הפועל, וננקד בציר\"י לומר לך שיש זמן שגם הוד שב לצרי לרפאות הרשעים: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ד\"ה טת רומז ביסוד ויש לו שמש א'\nטת רומז ביסוד ויש לו שמש א' והיא ת'. וננקד בצירי לומר לך כי לפעמים גם הוא צר\"י \nלרשעים בזמן ששבין בתשובה, והת' הוא שמשו כי ממנו מתמלאת העטרה ומחויב לשלוח להריק \nבעולם השפל: \n \nד\"ה יוד רומז בעטרה ויש לו ב'\nיוד רומז בעטרה ויש לו ב' שמשים ו\"ד. וניקוד הי' בחול\"ם וד' ברפה. ראה והבן ששב \nהשמש להיות למלך ושב המלכים להיות משמשים שכן הו' רומז בת\"ת והד' בחסד ועל שהם \nמוכרחים להשפיע בעטרה נקראים שמשים, וכשמשתמשת באלו הוא ברחמים בזמן שהיתה בכח ע\"כ \nנקוד בחול\"ם להורות על הענין, והד' ברפה כי אין דין יוצא משם: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ד\"ה כף רומז בעטרה ושמשו ף' הוא\nכף רומז בעטרה ושמשו ף' הוא פחד יצחק וכשמתחייבין העולם יתחייב גם הפחד לשלוח אש \nבעטרה ואז גם העטרה בקושי, וע\"כ הכ' בדגש ועל שהף' מתחייב בזה משתמש הכ' עמו, ונפתח \nבקו ונקודה הנקרא קמץ לומר לך שעם כל זה היא מקוה ויושבת ר\"ל מתאחרות לבא לה מלוא \nקומ\"ץ קמח מן הכהן ולכן בקמ\"ץ: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ד\"ה למד בתפארת ומשתמשים בשני\nלמד בתפארת ומשתמשים בשני שמשים מ\"ד. והל' ננקד בקו ונקודה הנקרא קמ\"ץ והמ' בשתי \nנקודות והד' ברפה, כי הל' בתפארת והמ' בעטרה, והד' בחסד, ובעבור שהד' בחיוב להשפיע \nוהמ' בחיוב לקבל ע\"כ הל' מלך עליהם כי החסד אליו מביט להשפיע, והעטרה אליו מבטת לתת \nלה. וננקד בקמ\"ץ כי רוב השפע היורד אליו רובו מן החסד הוא הכהן הקומץ. ומ' בציר\"י \nכי בזמן שהל' מצד אחד והד' מצד אחר והיא באמצע אז היא רפואה בכל העולם, והד' ברפה \nכי לעולם רחמים יורד מן החסד וע\"כ הוא ברפ\"ה: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ד\"ה מם רומז האחד בתפארת. והם'\nמם רומז האחד בתפארת. והם' סתומה בעטרה ואשה משתעבדת לבעלה, ע\"כ משמש עמה וננקד \nבשני נקודות שהם ציר\"י שאין הרע יורד מן השמים רק צרי ורפואה בעולם ממנו: \n \nד\"ה נון רומז בבינה, והו' ביסוד,\nנון רומז בבינה, והו' ביסוד, והן' בתפארת, ראה עתה והבן שהבינה משתמשת בב' בניה ו' \nן'. וננקד בשור\"ק כי היא שורקת אש הקנאות כי הס\"ם מתגבר להלחם עם הו' והוא היסוד \nוהו' נכנס באמצע ומתגלגל ועולה בבינה עם הת\"ת ואז הבינה שורקת אש, ואש ס\"ם נחלש \nונכבה, ע\"כ ננקדת בשור\"ק. והו' נעלם כי אז אין כל בריה יכולה להשיגה: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ד\"ה סמך רומז בבינה שכל פעולותיה\nסמך רומז בבינה שכל פעולותיה סתומות ובאו בה ב' שמשים מ\"ך. ונפתח הס' בקו אחד והמ' \nבג' נקודות וך' בשב\"א לומר לך שהבינה סומכת סמך לעולם, והמ' רומז בתפארת והך' \nבעטרה. והנה האם פעמים משתמשת בב' זכרים ונקבה, ופעמים בשני זכרים, פעמים בזכר \nונקבה, כי המלך עושה כרצונו, ונפתח בקו אחד לומר לך שידו פתוח לתת לכל הבאים לפניו \nומבקשים ממנו, וננקד המ' בג' נקודות לומר לך שאע\"פ שבנה הוא ת\"ת משמש לה מ\"מ מקבל \nמסגולות עלת העלות הם כח\"ב, והך' בשב\"א כי נחשבת זוגה והואיל שהת\"ת מנוקד בסגו\"ל אז \nהמעור שהוא השב\"א שהוא היסוד בתוכה: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ד\"ה עין רומז ביסוד ויש לו ב'\nעין רומז ביסוד ויש לו ב' שמשים י\"ן. ונפתח בקו ונקודה הנק' קמ\"ץ, והי' בחיר\"ק לומר \nלך שהיסוד מקבל שפע זקנו הוא החסד דרך הנצח מן הצד ודרך התפארת מן השדרה, וכדי שלא \nתאמר שאין קבלתה אלא מן החסד דרך הנצח ודרך התפארת לכן נסמך בי' ון' שהוא חכמה \nובינה אב ואם שאוהבים אותו ויאהב יעקב את יוסף כי רואה יעקב שאהוב למעלה, ועל דרך \nחיוב השפע ליסוד נקראים שמשים, ומלת שמשים סמך שסומך אדם בשמשו דרך משל, ונפתח \nהעי\"ן כי הוא קומץ מהקמח העליון הוא תורה שבכתב ותורת חסד על לשונו ובהיות הי' רומז \nבחכמה צריך להיות נקוד בחיר\"ק המורה שני ענינים השפעת רחמים, ואיום להפושעים כענין \nחרק עלימו שינמו, וי לכם מבטלי התורה עושים עצמכם שאינכם רואים ואינכם שומעים, יהי \nרצון שיהיה לכם כמחשבותיכם להיותכם בלא עינים ואזנים: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ד\"ה פה רומז במלכות ויש לה שמש ה'\nפה רומז במלכות ויש לה שמש ה' נעלם. והפ' דגושה ויש לה ג' נקודות לומר לך שהעטרה \nוהבינה חוזרות אליה הוא ה' הנעלם היא הבינה, והפ' בדגש שלא להתיש מדה\"ד הרפה: \n \nד\"ה צדי בבינה ויש לה ב' שמשים ד\"י\nצדי בבינה ויש לה ב' שמשים ד\"י ונפתח בקו והד' בשני נקודות זה בצד זה ונקרא ציר\"י, \nוהיא ברפה צדי בבינה ד' במלכות י' בחכמה עלאה והבינה מקבלת מחכמה ולכן נפתח בפתח \nומשפעת בד' היא המלכות כל הנחלים הולכים אל הים וננקד בציר\"י כי אז הוא צרי בעולם, \nוהי' נעלם אינו משיגו המלכות ורפה כי כשהוא צרי בעולם היא רפוייה: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ד\"ה קוף בבינה ויש לה ב' שמשים ו\"ף\nקוף בבינה ויש לה ב' שמשים ו\"ף וננקד בחולם ור\"ל ו' תפארת, ף' פחד והו' הוא בנו של \nף', והבינה גזרה לף' שלא לתת ברכתו וכחו לעשו רק לו' ליעקב, ואע\"פ שהפ' אוהבת את \nעשו כי הוא כמדתו אפ\"ה הסמיך את יעקב עמו לברכו והנה הו' הכניסו באמצע ונעלם \nבקריאתו כי נתברך בחשאי ובשעת הברכה אין ערעור. והק' בחול\"ם כי בא אל הבינה מחול\"ם \nהעליון שאין להניח הברכה לצאת לחוץ, ובעבור שהשמטה שומטת הף' והאצילות והשתלשלות \nהחיצון ממנו ע\"כ אהב לברך את עשו להיות לו קיום, והגבוה הוא הכתר אמר הברכות שלי הם \nתנם ליעקב כי אין לתת מברכתי אלא למי שהוא בהיכלי: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ד\"ה ריש הוא הצינור צינור האמצעי\nריש הוא הצינור צינור האמצעי שפע השם יורד דרך שם במלכות ולכן הש' לפניו להורות \nהשפע היורד דרך הר' הוא מש', וננקד הר' בציר\"י לומר שהצינור הוא דרך הו' ודרך משך \nהו' שהם שני נקודות הא' בין הזרועות והב' בין השוקיים: \n \nד\"ה שין בבינה ויש לו ב' שמשים י\"ן\nשין בבינה ויש לו ב' שמשים י\"ן הי' בחכמת אלהים והן' בתפארת. וראה והבן האם מה היא \nעושה בבנה מורידה נכסי האב בבנה וע\"כ ננקדת בחיר\"ק, והי' נעלם שאף הבן אינו משיג \nעניני אביו כמו הבת שאינה משגת: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ד\"ה תיו בגבורה ובראות גזירת האם\nתיו בגבורה ובראות גזירת האם מה שבא לו מי' שהוא חכמת אלהים נתנו ליעקב שהוא הו' \nונשאר בדגש ולא היה לו כי אם הקושי ונתנו לעשו זהו ועל חרבך תחיה, ונפתח הת' בפת\"ח \nלהריק כל דבר בו. וראה והבן שהי' נעלם שאף הת' שהוא הגבורה אינו משיג בחכמת אלהים. \nוראה והבן שמלת בצלמנו כדמותנו הוא ענין גבוה וגדול ודע ב' בחכמת אלהים. צ' בבינה. \nל' בתפארת. מ' במלכות. נ' בבינה. ו' ביסוד. כ' במלכות. ד' בגבורה. מ' בתפארת. ו' \nביסוד ת' בהוד. נ' בבינה ו' בתפארת. ראה והבן כוונת הענין שחכמה ובינה האצילו האדם \nהוא ד\"ו פרצופים: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ד\"ה ויברא אלהים את האדם בצלמו\nויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם שמעת בני בשעה \nשברא הקב\"ה שהוא הבינה את האדם שהיא הת\"ת עשאו בעליונים והיה אורו צלול ומאיר מסוף \nהעולם עד סופו וכולם מתייראים ממנו כי המליכוהו בשש קצוות, א\"ל ר' אחרי שאמר ויברא \nאלהים את האדם בצלמו מאי בצלם אלהים, א\"ל בני בצלמו הוא האדם, בצלם אלהים זו נקבה, \nזהו זכר ונקבה ברא אותם וזהו ויברא אלהים את האדם בצלמו של חכמה שהוא רחמים בצלם \nאלהים ברא אותו היא הבינה הנקראת אלהים וברא אותם בדין, וזהו דו פרצופים רחמים \nודין. וראה והבן יהו\"ה הוא האדם וחותמו של הקב\"ה באדם הגשמי, מוח הוא הי', והו' \nקצות הוא הגוף והמעור והעטרה. וראה והבן יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א אקרי אדם ונחלק למ\"ה \nאורות, א\"ל ר' מאי ג' פעמים ברא ולא די באחד, א\"ל בני ויברא להודיעך מי הוא הבורא \nואמרה הבינה הנקראת אלהים ברא ואח\"כ א' ברא אותו בריאת רחמים ואח\"כ אמר ברא אותם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בריאת הדין, א\"ל בני דע לך כי כלל הו' הוא אהי'ה וכללו של י' הוא נ\"ה ה\"ן לד' שהן' \nרומז שהוא לד' והנה הבינה נקראת הן מאצילות עולם העליון בכח אהי\"ה, וע\"כ בא הו' \nואח\"כ הי' ואח\"כ הב' וכללו ג' היא בינה עצמה, ור' וא' נשארים ממלת ויברא לומר הם \nר\"ש אל\"ף הם תרי\"א, אנכי ולא יהיה לך הרי תרי\"ג, לומר לך בהדי הדדי נאצלו כולם האדם \nוהמצות. א\"ל ר' א\"כ יכתוב ויברא אלהים אדם מאי האדם, א\"ל בני האדם עולה נ' והבינה \nהאצילה האדם עם נ' שערי בינה ולכן הוסיף הה' להודיעך הסוד: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ד\"ה וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן\nוייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה מה בין אדם לאדם, האדם העליון נקרא אדם ואדם \nהתחתון נקרא אדם מה בין זה לזה, א\"ל בני ויברא אלהים את האדם בצלמו הוא אדם העליון \nוכל שלא אמר בצלמו הוא אדם התחתון, עפר מן האדמה הוא אדם חיצון הנקרא פער שכן עפר \nמתהפך פער, א\"ל ומי האציל א\"ל פחד יצחק האציל מן האדמה אדומה בלי רחמנות, א\"ל ויאמר \nאדמה מאי האדמה, א\"ל בני דע לך כי אע\"פ שהפחד מאציל, הבינה מסדרה שכן האדמה עולה \nה\"ן היא הבינה, א\"ל ואדם פנימי האיך נברא א\"ל בב' יצרים יצר טוב ויצר הרע, א\"ל א\"כ \nמאחר שאדם זה הוא חיצון כאשר אמרת א\"כ כולנו חיצונים, א\"ל בני חלילה וחלילה עפר הוא \nרמז בעלמא ואדם מאדם נאצל הוא קין איש רשע איש דמים, א\"ל ר' אדם מן העפר קטן ונתגדל \nאו גדול כמו שהיה צריך, א\"ל אדה\"ר וכל מעשה בראשית בקומתן ובצביונן וביופין נבראו \nשלימים שלא היה בהם שום מום בעולם לא עור ולא חיגר לא אלם ולא סומא ולא גידם שלימים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מכל מום ואחר שבראם בירך אותם זהו ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו \nאת הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרומשת על הארץ. דע לך בני \nשכאן דובר דברים נעלמים מאד כי אחר שהאצילה הבינה הז' ספירות בירך אותם ר\"ל מלאם \nברחמים: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ד\"ה ויאמר להם אלהים פרו ורבו\nויאמר להם אלהים פרו ורבו ואמירה רחמים, הוא אלהים הוא אם הבנים, ואמר להם פרו ורבו \nמן העליונים ומלאו את הארץ היא העטרה. וראה היפך התיבות פרו ורבו רפ\"ו ובו\"ר ור\"ל \nאם האדם שנשתלשל יברך במעשים טובים פרו ורבו ומלאו את הארץ והוא יתברך ממנו, ואם \nלאו רפ\"ו ובו\"ר לשון רפיון ובורות. וכבשוה תהיה הארץ היא העטרה משועבדת ומחויבת \nלקבל השפעתם, ורדו בדגת הים ר\"ל הים הם מה שלמטה מן העטרה. ומלת רדו מלשון ממשלה \nור\"ל תמשלו בכל אצילות הארץ הנקראת י\"ם, ובעוף השמים הם המלאכים הנקראים עוף כענין \nוהאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון מועף ביעף וכתיב ועוף השמים יוליך את הקול, ובכל חיה \nהרומשת על הארץ ר\"ל כל שפע היורד בארץ מכם יהיה. א\"ל ר' העוד לך דברים למה נכתב \nוכבשה וקרי הוא וכבשוה הלא בלשון יחיד נכתב ומשמע שאחד יכבשנה ואחד ימלאנה ואחד \nיברכנה א\"כ דאחד הוא למה נאמר ויאמר להם ואיך אומר פרו ורבו ומלאו ואיך אומר ורדו, \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "א\"ל בני כל העשר ספירות נקראים אדם אחד ונתברך, האלהים היא הבינה וברכה את בניה \nמברכתה, ובירך אותם הם הד\"ו פרצופים, ואמר פרו ורבו הם הספירות שלמעלה מהם ואמר פרו \nורבו שפע וברכה מן העליונים יתברכו הד\"ו פרצופים ותמשלו עליהם ועל כל מה שלמעלה מהם \nשגבוה מעל גבוה שומר. וכבשה כתיב וקרי וכבשוה הרי כאן שני סודות וכבשה ת\"ת את \nהעטרה, וכבשוה עליונים ולומר שכח התפארת מן העליונים. א\"ל ר' ובעוף הארץ מיבעי מאי \nובעוף השמים, א\"ל כשם שהת\"ת מושל בארץ היא הים, כן החכמה והבינה מושלים בעוף השמים \nהם הזרועות הם המעופפים על הארץ כענין ועוף יעופף על הארץ, וכאשר ניתן רשות למעלה \nניתן רשות למטה באדם הגשמי למשול ולכבוש כל דבר איש את אשתו בביאה, ועולם הגדול \nמושל בקטן דוגמא גבוה מעל גבוה שומר, כשם שהעליונים פעמים מלאים אור ופעמים חסירים \nאור וכל זה בהסתלקות, כן האדם בזמן שהוא אדם ר\"ל מעשיו כשרים וטובים לפני השם הוא \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "ימשול ואם לאו יפרד מן הכל והופקר לכל כי נמשל כבהמות נדמה. א\"ל ר' תימא גדול בדבר \nבירך אותם ועשה זרקא במלת אותם אדרבא סגול היה צריך במלת אותם, א\"ל שוטה בעולם מי \nיוכל לסבול שטותך שאם היה עושה סגול במלת אותם א\"כ לעולם היו מבורכים ואם אדם הגשמי \nאינם מבורכים מפני רוע מעלליהם וודאי יתפזרו כי הא בהא תליא. א\"כ איך יבא הסגול \nבמלת אותם ע\"כ זרקא במלת אותם וסגול באלהים כי הם סגולת אלהים. ומקבל שבים ה'. א\"ל \nר' כמה ספירות נכללים במלת ויברך אותם, א\"ל בני כמה נקודות במלת ויברך אותם א\"ל ח' \nא\"ל לא ז' הם והנקודה שהוא תחת הקו של ב' היא נקודה של בינה ונקראת קמץ שאלהים קומץ \nמלא קומצו מכהן הגדול ומברך הז' נקודות. א\"ל ר' א\"כ יאמר מלא בו' דא\"כ שהוא חסר אין \nכאן אלא ו' נקודות, א\"ל בני זה הסוד אינו כשאר סודות לאמרו לך. ואל תגנוב דעתי כי \nהז' ספירות הם רומזים בז' נקודות של ויברך אבל מלת אותם הוא ענין אחר ועל שנחסר הו' \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "הוא ענין גדול מי יוכל להוציא מפיו, א\"ל מי שם פה לאדם ויש לך פה ואמור א\"ל מי שם \nאלם ונלך לפנים, א\"ל ר' אל תניחני בכה כי אתה אמרת שאתה צרי למכתי רפאיני, א\"ל בני \nכל תחבולות שבעולם לא יועילך ולא יעבור הזמן, א\"ל אל תבהלני כי אני רואה שזה הסוד \nנעלם גם ממך ע\"כ אתה מדחה מפה אל פה. א\"ל בני כן הדבר א\"ל לא כן כי עליך נאמר ולב \nמלכים אין חקר, א\"ל בני אל תאריך בדברים ואני נודר לאמרו לך לפנים, א\"ל ר' ואני \nנשבע לך כי לא אזוז לפנים כלל אם לא שאשמע זה, א\"ל בני א\"כ הקשב האלהים בירך אותם \nבמה בירכם בא' וזולת הא' הוא תם ומתהפך מת, והא' ברכתם וחיותם וכולם בכלל אתם, ואחר \nשהו' הוא תם ונכלל בכלל תם למה יכתוב הו' אדרבא צריך להיות בלא ו' להורות אל הענין \nשא' הוא חיותם ונפשם וזהו ויברך אתם במה בירכם בא', א\"ל א\"כ ויברך אתם אלהים יכתוב \nאלהים בו', א\"ל בני זה כמו זה אל\"ם ונפשו י\"ה וע\"כ חסר ו', א\"ל א\"כ יכתוב פרו ורבו \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "מלאו את הארץ בלא ו', א\"ל בני חייך הווי\"ן צריכין כי הארץ מתברכת דרך הווין מן \nהעליונים, א\"ל א\"כ יכתוב כבשה, א\"ל הו' כובשה זהו וכבשה ו' כבשה, א\"ל למה ננקד הה' \nשל וכבשה בקמץ, א\"ל במה כבשה שלא לינק מכוס יין אדום של פחד ואז על כרחה היא קמוצה \nמקמיצת הכהן הוא חסד כ\"ש שאוהבת הקמח יותר ממה שאוהבת היין אדום שזה שורף וזה מרוה \nזה ממית וזה מחיה. א\"ל ר' יכתוב הרומשת על האדמה, א\"ל אוי לדבריך המכוערים היתכן \nשהספירה משפעת עליה והיא אדמה חלילה וחלילה רק היא ארץ רכה ולחה מכל ליחות מבלי \nאדום. א\"ל ו' של ויברך מה מורה. א\"ל בני העלהו בכללו הוא אהיה רבע כללו הוא אמת, \nמלאהו במלואו וא\"ו הוא אחד חלפהו בחילופו בא\"ת ב\"ש הוא ף' והוא ו\"פ ראה אחר שנתברך \nיעקב באהיה עם בת זוגו שהיא בעלת האחדות אז ביקש את אביו יצחק והלך אליו הו' זהו \nו\"ף והנה נתועדו כולם ונתברכו. א\"ל י' ויברך מה מורה, א\"ל בני מלאהו יו\"ד הרי חכמה \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "בן ובת והאם מברכת, ומ\"ה כ\"ח זה לברך א\"ל כח האב היא חכמה, ועוד רבעהו ועולה קוף \nוהוא יהו\"ה המתהפך י\"ב הויות המתגלגלים בי' ספירות להמתברכים למעלה ולמטה מהם ועוד \nתחליפהו הוא י\"ם שכל הויותיו בים, וא\"כ ויברך אלהים באלה הכוחות המבורכות. א\"ל א\"כ \nב' ויברך מה מורה, א\"ל בני ב' ויברך הוא חכמת אלהים והיא בי\"ת הכתר וכל הבית מכתר \n", "en": ""}]}
