נקודות והד' בדגש והת' ברפה לומר לך ל"ת תפארת ופחד כי במי ישתמש הזקן אם לא בבנו הוא פחד ובן בנו הוא התפארת, ושם הל' שהוא בן בנו והוא יעקב וכן בנו יצחק מרוב אהבתו בו ואינו מניח הל' שהוא התפארת את הת' שהוא הגבורה להביט באברהם שהוא איש חסד וזהו ותכהן עיניו מראות החסד. וננקד הד' בקו ונקודה אחת הוא הנקרא קמ"ץ וקמץ הכהן מלא קומצו, וקמ"ץ ראשי תיבותיו "קו "מליץ "צדקה ועם כל זה צריכה להיות בדגש שאינו כשלג עליון שהוא שלג חיוור לגמרי. והל' בג' נקודות לומר לך שהל' הוא התפארת דינו לנקוד בסגו"ל שהוא נכנס בין ד' ות' כצורת הסגו"ל. השנים חסד ופחד. והתפארת באמצע. והת' ברפה לומר לך שהתפארת מרפה כל כחו מכח החסד ואינו נעלם שום אחד מהם ששלשתם מעשיהם נגלים גם הת' בלא ניקוד כי הפרידו מכחו מצד החסד: ד"ה הי רומז בגבורה שה' אחרון שבשם הי רומז בגבורה שה' אחרון שבשם בן ד' אותיות רומז במדת הדין הרפה הנמשכת ממדת הדין הקשה ע"כ נקראת גם היא ה' ששורשה מן הבינה, וננקד הה' בציר"י ושמשו י' לומר לך כי הי' הרומז בעטרה והיא אש רפה, וה' רומז בפחד אש קשה ואש הרפה מקבלה. ונעלם הי' ואינו נהגה שלא לעורר עליו את הדין יותר, וננקד הה' בציר"י לומר לך יש זמן שגם הה' שהוא הפחד בזמן שיורד בי' שהוא העטרה ומוצא קרבן כדינו הוא צר"י לנקרבים ולמקריבים: ד"ה וו רומז בתפארת ומשתמשת בו' וו רומז בתפארת ומשתמשת בו' ונפתח בקו ונקודה הנקרא קמ"ץ בעבור שסומך בחסד ונוטה אליו ע"כ נקודו כנקודת החסד ומשתמש בו' שדרך שם הולך השפע שלו בעטרה: ד"ה זין רומז בנצח ויש לו שני זין רומז בנצח ויש לו שני שמשים י"ן ונקוד בקו אחד והי' בנקודה אחת לומר לך שהוא אות המרחם וצריך להיות פתוח בהכרח כי הוא שביל החסד, והי' במלכות והן' הפשוט בתפארת, ונקוד הי' בנקודה אחת לומר לך שהיא חוגרת כלי זיין מן ההוד לנקום מן הרשעים עד שלקחה הנ' שהוא התפארת וחובקה ומפייסה ולכן הי' נהגה והוא באמצע והוא כצורת מטה והוא מטה משה: ד"ה חת רומז בהוד ושמשו ת' וננקד חת רומז בהוד ושמשו ת' וננקד בשתי נקודות. וראה והבן שגם העטרה נקראת ת' בעבור שיונקת מן הפחד ושביל הפחד הוא הוד לרדת בעטרה ולכן שמשו הת' שמוציא כל עניני הפחד מן הכח אל הפועל, וננקד בציר"י לומר לך שיש זמן שגם הוד שב לצרי לרפאות הרשעים: ד"ה טת רומז ביסוד ויש לו שמש א' טת רומז ביסוד ויש לו שמש א' והיא ת'. וננקד בצירי לומר לך כי לפעמים גם הוא צר"י לרשעים בזמן ששבין בתשובה, והת' הוא שמשו כי ממנו מתמלאת העטרה ומחויב לשלוח להריק בעולם השפל: ד"ה יוד רומז בעטרה ויש לו ב' יוד רומז בעטרה ויש לו ב' שמשים ו"ד. וניקוד הי' בחול"ם וד' ברפה. ראה והבן ששב השמש להיות למלך ושב המלכים להיות משמשים שכן הו' רומז בת"ת והד' בחסד ועל שהם מוכרחים להשפיע בעטרה נקראים שמשים, וכשמשתמשת באלו הוא ברחמים בזמן שהיתה בכח ע"כ נקוד בחול"ם להורות על הענין, והד' ברפה כי אין דין יוצא משם: ד"ה כף רומז בעטרה ושמשו ף' הוא כף רומז בעטרה ושמשו ף' הוא פחד יצחק וכשמתחייבין העולם יתחייב גם הפחד לשלוח אש בעטרה ואז גם העטרה בקושי, וע"כ הכ' בדגש ועל שהף' מתחייב בזה משתמש הכ' עמו, ונפתח בקו ונקודה הנקרא קמץ לומר לך שעם כל זה היא מקוה ויושבת ר"ל מתאחרות לבא לה מלוא קומ"ץ קמח מן הכהן ולכן בקמ"ץ: ד"ה למד בתפארת ומשתמשים בשני למד בתפארת ומשתמשים בשני שמשים מ"ד. והל' ננקד בקו ונקודה הנקרא קמ"ץ והמ' בשתי נקודות והד' ברפה, כי הל' בתפארת והמ' בעטרה, והד' בחסד, ובעבור שהד' בחיוב להשפיע והמ' בחיוב לקבל ע"כ הל' מלך עליהם כי החסד אליו מביט להשפיע, והעטרה אליו מבטת לתת לה. וננקד בקמ"ץ כי רוב השפע היורד אליו רובו מן החסד הוא הכהן הקומץ. ומ' בציר"י כי בזמן שהל' מצד אחד והד' מצד אחר והיא באמצע אז היא רפואה בכל העולם, והד' ברפה כי לעולם רחמים יורד מן החסד וע"כ הוא ברפ"ה: ד"ה מם רומז האחד בתפארת. והם' מם רומז האחד בתפארת. והם' סתומה בעטרה ואשה משתעבדת לבעלה, ע"כ משמש עמה וננקד בשני נקודות שהם ציר"י שאין הרע יורד מן השמים רק צרי ורפואה בעולם ממנו: ד"ה נון רומז בבינה, והו' ביסוד, נון רומז בבינה, והו' ביסוד, והן' בתפארת, ראה עתה והבן שהבינה משתמשת בב' בניה ו' ן'. וננקד בשור"ק כי היא שורקת אש הקנאות כי הס"ם מתגבר להלחם עם הו' והוא היסוד והו' נכנס באמצע ומתגלגל ועולה בבינה עם הת"ת ואז הבינה שורקת אש, ואש ס"ם נחלש ונכבה, ע"כ ננקדת בשור"ק. והו' נעלם כי אז אין כל בריה יכולה להשיגה: ד"ה סמך רומז בבינה שכל פעולותיה סמך רומז בבינה שכל פעולותיה סתומות ובאו בה ב' שמשים מ"ך. ונפתח הס' בקו אחד והמ' בג' נקודות וך' בשב"א לומר לך שהבינה סומכת סמך לעולם, והמ' רומז בתפארת והך' בעטרה. והנה האם פעמים משתמשת בב' זכרים ונקבה, ופעמים בשני זכרים, פעמים בזכר ונקבה, כי המלך עושה כרצונו, ונפתח בקו אחד לומר לך שידו פתוח לתת לכל הבאים לפניו ומבקשים ממנו, וננקד המ' בג' נקודות לומר לך שאע"פ שבנה הוא ת"ת משמש לה מ"מ מקבל מסגולות עלת העלות הם כח"ב, והך' בשב"א כי נחשבת זוגה והואיל שהת"ת מנוקד בסגו"ל אז המעור שהוא השב"א שהוא היסוד בתוכה: ד"ה עין רומז ביסוד ויש לו ב' עין רומז ביסוד ויש לו ב' שמשים י"ן. ונפתח בקו ונקודה הנק' קמ"ץ, והי' בחיר"ק לומר לך שהיסוד מקבל שפע זקנו הוא החסד דרך הנצח מן הצד ודרך התפארת מן השדרה, וכדי שלא תאמר שאין קבלתה אלא מן החסד דרך הנצח ודרך התפארת לכן נסמך בי' ון' שהוא חכמה ובינה אב ואם שאוהבים אותו ויאהב יעקב את יוסף כי רואה יעקב שאהוב למעלה, ועל דרך חיוב השפע ליסוד נקראים שמשים, ומלת שמשים סמך שסומך אדם בשמשו דרך משל, ונפתח העי"ן כי הוא קומץ מהקמח העליון הוא תורה שבכתב ותורת חסד על לשונו ובהיות הי' רומז בחכמה צריך להיות נקוד בחיר"ק המורה שני ענינים השפעת רחמים, ואיום להפושעים כענין חרק עלימו שינמו, וי לכם מבטלי התורה עושים עצמכם שאינכם רואים ואינכם שומעים, יהי רצון שיהיה לכם כמחשבותיכם להיותכם בלא עינים ואזנים: ד"ה פה רומז במלכות ויש לה שמש ה' פה רומז במלכות ויש לה שמש ה' נעלם. והפ' דגושה ויש לה ג' נקודות לומר לך שהעטרה והבינה חוזרות אליה הוא ה' הנעלם היא הבינה, והפ' בדגש שלא להתיש מדה"ד הרפה: ד"ה צדי בבינה ויש לה ב' שמשים ד"י צדי בבינה ויש לה ב' שמשים ד"י ונפתח בקו והד' בשני נקודות זה בצד זה ונקרא ציר"י, והיא ברפה צדי בבינה ד' במלכות י' בחכמה עלאה והבינה מקבלת מחכמה ולכן נפתח בפתח ומשפעת בד' היא המלכות כל הנחלים הולכים אל הים וננקד בציר"י כי אז הוא צרי בעולם, והי' נעלם אינו משיגו המלכות ורפה כי כשהוא צרי בעולם היא רפוייה: ד"ה קוף בבינה ויש לה ב' שמשים ו"ף קוף בבינה ויש לה ב' שמשים ו"ף וננקד בחולם ור"ל ו' תפארת, ף' פחד והו' הוא בנו של ף', והבינה גזרה לף' שלא לתת ברכתו וכחו לעשו רק לו' ליעקב, ואע"פ שהפ' אוהבת את עשו כי הוא כמדתו אפ"ה הסמיך את יעקב עמו לברכו והנה הו' הכניסו באמצע ונעלם בקריאתו כי נתברך בחשאי ובשעת הברכה אין ערעור. והק' בחול"ם כי בא אל הבינה מחול"ם העליון שאין להניח הברכה לצאת לחוץ, ובעבור שהשמטה שומטת הף' והאצילות והשתלשלות החיצון ממנו ע"כ אהב לברך את עשו להיות לו קיום, והגבוה הוא הכתר אמר הברכות שלי הם תנם ליעקב כי אין לתת מברכתי אלא למי שהוא בהיכלי: ד"ה ריש הוא הצינור צינור האמצעי ריש הוא הצינור צינור האמצעי שפע השם יורד דרך שם במלכות ולכן הש' לפניו להורות השפע היורד דרך הר' הוא מש', וננקד הר' בציר"י לומר שהצינור הוא דרך הו' ודרך משך הו' שהם שני נקודות הא' בין הזרועות והב' בין השוקיים: ד"ה שין בבינה ויש לו ב' שמשים י"ן שין בבינה ויש לו ב' שמשים י"ן הי' בחכמת אלהים והן' בתפארת. וראה והבן האם מה היא עושה בבנה מורידה נכסי האב בבנה וע"כ ננקדת בחיר"ק, והי' נעלם שאף הבן אינו משיג עניני אביו כמו הבת שאינה משגת: ד"ה תיו בגבורה ובראות גזירת האם תיו בגבורה ובראות גזירת האם מה שבא לו מי' שהוא חכמת אלהים נתנו ליעקב שהוא הו' ונשאר בדגש ולא היה לו כי אם הקושי ונתנו לעשו זהו ועל חרבך תחיה, ונפתח הת' בפת"ח להריק כל דבר בו. וראה והבן שהי' נעלם שאף הת' שהוא הגבורה אינו משיג בחכמת אלהים. וראה והבן שמלת בצלמנו כדמותנו הוא ענין גבוה וגדול ודע ב' בחכמת אלהים. צ' בבינה. ל' בתפארת. מ' במלכות. נ' בבינה. ו' ביסוד. כ' במלכות. ד' בגבורה. מ' בתפארת. ו' ביסוד ת' בהוד. נ' בבינה ו' בתפארת. ראה והבן כוונת הענין שחכמה ובינה האצילו האדם הוא ד"ו פרצופים: ד"ה ויברא אלהים את האדם בצלמו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם שמעת בני בשעה שברא הקב"ה שהוא הבינה את האדם שהיא הת"ת עשאו בעליונים והיה אורו צלול ומאיר מסוף העולם עד סופו וכולם מתייראים ממנו כי המליכוהו בשש קצוות, א"ל ר' אחרי שאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו מאי בצלם אלהים, א"ל בני בצלמו הוא האדם, בצלם אלהים זו נקבה, זהו זכר ונקבה ברא אותם וזהו ויברא אלהים את האדם בצלמו של חכמה שהוא רחמים בצלם אלהים ברא אותו היא הבינה הנקראת אלהים וברא אותם בדין, וזהו דו פרצופים רחמים ודין. וראה והבן יהו"ה הוא האדם וחותמו של הקב"ה באדם הגשמי, מוח הוא הי', והו' קצות הוא הגוף והמעור והעטרה. וראה והבן יו"ד ה"א וא"ו ה"א אקרי אדם ונחלק למ"ה אורות, א"ל ר' מאי ג' פעמים ברא ולא די באחד, א"ל בני ויברא להודיעך מי הוא הבורא ואמרה הבינה הנקראת אלהים ברא ואח"כ א' ברא אותו בריאת רחמים ואח"כ אמר ברא אותם בריאת הדין, א"ל בני דע לך כי כלל הו' הוא אהי'ה וכללו של י' הוא נ"ה ה"ן לד' שהן' רומז שהוא לד' והנה הבינה נקראת הן מאצילות עולם העליון בכח אהי"ה, וע"כ בא הו' ואח"כ הי' ואח"כ הב' וכללו ג' היא בינה עצמה, ור' וא' נשארים ממלת ויברא לומר הם ר"ש אל"ף הם תרי"א, אנכי ולא יהיה לך הרי תרי"ג, לומר לך בהדי הדדי נאצלו כולם האדם והמצות. א"ל ר' א"כ יכתוב ויברא אלהים אדם מאי האדם, א"ל בני האדם עולה נ' והבינה האצילה האדם עם נ' שערי בינה ולכן הוסיף הה' להודיעך הסוד: ד"ה וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה מה בין אדם לאדם, האדם העליון נקרא אדם ואדם התחתון נקרא אדם מה בין זה לזה, א"ל בני ויברא אלהים את האדם בצלמו הוא אדם העליון וכל שלא אמר בצלמו הוא אדם התחתון, עפר מן האדמה הוא אדם חיצון הנקרא פער שכן עפר מתהפך פער, א"ל ומי האציל א"ל פחד יצחק האציל מן האדמה אדומה בלי רחמנות, א"ל ויאמר אדמה מאי האדמה, א"ל בני דע לך כי אע"פ שהפחד מאציל, הבינה מסדרה שכן האדמה עולה ה"ן היא הבינה, א"ל ואדם פנימי האיך נברא א"ל בב' יצרים יצר טוב ויצר הרע, א"ל א"כ מאחר שאדם זה הוא חיצון כאשר אמרת א"כ כולנו חיצונים, א"ל בני חלילה וחלילה עפר הוא רמז בעלמא ואדם מאדם נאצל הוא קין איש רשע איש דמים, א"ל ר' אדם מן העפר קטן ונתגדל או גדול כמו שהיה צריך, א"ל אדה"ר וכל מעשה בראשית בקומתן ובצביונן וביופין נבראו שלימים שלא היה בהם שום מום בעולם לא עור ולא חיגר לא אלם ולא סומא ולא גידם שלימים מכל מום ואחר שבראם בירך אותם זהו ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרומשת על הארץ. דע לך בני שכאן דובר דברים נעלמים מאד כי אחר שהאצילה הבינה הז' ספירות בירך אותם ר"ל מלאם ברחמים: ד"ה ויאמר להם אלהים פרו ורבו ויאמר להם אלהים פרו ורבו ואמירה רחמים, הוא אלהים הוא אם הבנים, ואמר להם פרו ורבו מן העליונים ומלאו את הארץ היא העטרה. וראה היפך התיבות פרו ורבו רפ"ו ובו"ר ור"ל אם האדם שנשתלשל יברך במעשים טובים פרו ורבו ומלאו את הארץ והוא יתברך ממנו, ואם לאו רפ"ו ובו"ר לשון רפיון ובורות. וכבשוה תהיה הארץ היא העטרה משועבדת ומחויבת לקבל השפעתם, ורדו בדגת הים ר"ל הים הם מה שלמטה מן העטרה. ומלת רדו מלשון ממשלה ור"ל תמשלו בכל אצילות הארץ הנקראת י"ם, ובעוף השמים הם המלאכים הנקראים עוף כענין והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון מועף ביעף וכתיב ועוף השמים יוליך את הקול, ובכל חיה הרומשת על הארץ ר"ל כל שפע היורד בארץ מכם יהיה. א"ל ר' העוד לך דברים למה נכתב וכבשה וקרי הוא וכבשוה הלא בלשון יחיד נכתב ומשמע שאחד יכבשנה ואחד ימלאנה ואחד יברכנה א"כ דאחד הוא למה נאמר ויאמר להם ואיך אומר פרו ורבו ומלאו ואיך אומר ורדו, א"ל בני כל העשר ספירות נקראים אדם אחד ונתברך, האלהים היא הבינה וברכה את בניה מברכתה, ובירך אותם הם הד"ו פרצופים, ואמר פרו ורבו הם הספירות שלמעלה מהם ואמר פרו ורבו שפע וברכה מן העליונים יתברכו הד"ו פרצופים ותמשלו עליהם ועל כל מה שלמעלה מהם שגבוה מעל גבוה שומר. וכבשה כתיב וקרי וכבשוה הרי כאן שני סודות וכבשה ת"ת את העטרה, וכבשוה עליונים ולומר שכח התפארת מן העליונים. א"ל ר' ובעוף הארץ מיבעי מאי ובעוף השמים, א"ל כשם שהת"ת מושל בארץ היא הים, כן החכמה והבינה מושלים בעוף השמים הם הזרועות הם המעופפים על הארץ כענין ועוף יעופף על הארץ, וכאשר ניתן רשות למעלה ניתן רשות למטה באדם הגשמי למשול ולכבוש כל דבר איש את אשתו בביאה, ועולם הגדול מושל בקטן דוגמא גבוה מעל גבוה שומר, כשם שהעליונים פעמים מלאים אור ופעמים חסירים אור וכל זה בהסתלקות, כן האדם בזמן שהוא אדם ר"ל מעשיו כשרים וטובים לפני השם הוא ימשול ואם לאו יפרד מן הכל והופקר לכל כי נמשל כבהמות נדמה. א"ל ר' תימא גדול בדבר בירך אותם ועשה זרקא במלת אותם אדרבא סגול היה צריך במלת אותם, א"ל שוטה בעולם מי יוכל לסבול שטותך שאם היה עושה סגול במלת אותם א"כ לעולם היו מבורכים ואם אדם הגשמי אינם מבורכים מפני רוע מעלליהם וודאי יתפזרו כי הא בהא תליא. א"כ איך יבא הסגול במלת אותם ע"כ זרקא במלת אותם וסגול באלהים כי הם סגולת אלהים. ומקבל שבים ה'. א"ל ר' כמה ספירות נכללים במלת ויברך אותם, א"ל בני כמה נקודות במלת ויברך אותם א"ל ח' א"ל לא ז' הם והנקודה שהוא תחת הקו של ב' היא נקודה של בינה ונקראת קמץ שאלהים קומץ מלא קומצו מכהן הגדול ומברך הז' נקודות. א"ל ר' א"כ יאמר מלא בו' דא"כ שהוא חסר אין כאן אלא ו' נקודות, א"ל בני זה הסוד אינו כשאר סודות לאמרו לך. ואל תגנוב דעתי כי הז' ספירות הם רומזים בז' נקודות של ויברך אבל מלת אותם הוא ענין אחר ועל שנחסר הו' הוא ענין גדול מי יוכל להוציא מפיו, א"ל מי שם פה לאדם ויש לך פה ואמור א"ל מי שם אלם ונלך לפנים, א"ל ר' אל תניחני בכה כי אתה אמרת שאתה צרי למכתי רפאיני, א"ל בני כל תחבולות שבעולם לא יועילך ולא יעבור הזמן, א"ל אל תבהלני כי אני רואה שזה הסוד נעלם גם ממך ע"כ אתה מדחה מפה אל פה. א"ל בני כן הדבר א"ל לא כן כי עליך נאמר ולב מלכים אין חקר, א"ל בני אל תאריך בדברים ואני נודר לאמרו לך לפנים, א"ל ר' ואני נשבע לך כי לא אזוז לפנים כלל אם לא שאשמע זה, א"ל בני א"כ הקשב האלהים בירך אותם במה בירכם בא' וזולת הא' הוא תם ומתהפך מת, והא' ברכתם וחיותם וכולם בכלל אתם, ואחר שהו' הוא תם ונכלל בכלל תם למה יכתוב הו' אדרבא צריך להיות בלא ו' להורות אל הענין שא' הוא חיותם ונפשם וזהו ויברך אתם במה בירכם בא', א"ל א"כ ויברך אתם אלהים יכתוב אלהים בו', א"ל בני זה כמו זה אל"ם ונפשו י"ה וע"כ חסר ו', א"ל א"כ יכתוב פרו ורבו מלאו את הארץ בלא ו', א"ל בני חייך הווי"ן צריכין כי הארץ מתברכת דרך הווין מן העליונים, א"ל א"כ יכתוב כבשה, א"ל הו' כובשה זהו וכבשה ו' כבשה, א"ל למה ננקד הה' של וכבשה בקמץ, א"ל במה כבשה שלא לינק מכוס יין אדום של פחד ואז על כרחה היא קמוצה מקמיצת הכהן הוא חסד כ"ש שאוהבת הקמח יותר ממה שאוהבת היין אדום שזה שורף וזה מרוה זה ממית וזה מחיה. א"ל ר' יכתוב הרומשת על האדמה, א"ל אוי לדבריך המכוערים היתכן שהספירה משפעת עליה והיא אדמה חלילה וחלילה רק היא ארץ רכה ולחה מכל ליחות מבלי אדום. א"ל ו' של ויברך מה מורה. א"ל בני העלהו בכללו הוא אהיה רבע כללו הוא אמת, מלאהו במלואו וא"ו הוא אחד חלפהו בחילופו בא"ת ב"ש הוא ף' והוא ו"פ ראה אחר שנתברך יעקב באהיה עם בת זוגו שהיא בעלת האחדות אז ביקש את אביו יצחק והלך אליו הו' זהו ו"ף והנה נתועדו כולם ונתברכו. א"ל י' ויברך מה מורה, א"ל בני מלאהו יו"ד הרי חכמה בן ובת והאם מברכת, ומ"ה כ"ח זה לברך א"ל כח האב היא חכמה, ועוד רבעהו ועולה קוף והוא יהו"ה המתהפך י"ב הויות המתגלגלים בי' ספירות להמתברכים למעלה ולמטה מהם ועוד תחליפהו הוא י"ם שכל הויותיו בים, וא"כ ויברך אלהים באלה הכוחות המבורכות. א"ל א"כ ב' ויברך מה מורה, א"ל בני ב' ויברך הוא חכמת אלהים והיא בי"ת הכתר וכל הבית מכתר