וע"כ קראו שם המים במ' פתוחה ובמ' סתומה ובי'. וראה והבן שמ' פתוחה מימין הי' ומ"ם סתומה משמאל הי', מים העליונים ומים התחתונים. אשר מתחת לרקיע ואשר ממעל לרקיע, ומים העליונים אינם אומרים שירה עד שאמרו התחתונים הוא שאמר מים אדירים משברי ים, ואח"כ אדיר במרום ה', ואלו שני ממי"ן רומזים לשתי מדות של רחמים האחת משפיע לראוי ולשאינו ראוי והוא מדת החסד לראוי במעשים טובים. ולשאינו ראוי נותנת לו דרך צדקה שנאמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם, ולכן הוא פתוחה דאל"כ יחריב העולם, אבל מ' סתומה היא העטרה והיא הברכה של אברהם שמסרה ליצחק בנו ויצחק מסרה ליעקב בנו שנאמר ויתן לך את ברכת אברהם, ומזאת הברכה בירך יעקב את בניו איש אשר כברכתו בירך אותם, וזאת הברכה גם היא היתה ביד משה לברכם וממנה משקה את ישראל, והוא הנקרא בארה של מרים אשר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם, וממנה היו דולין ושותין כל השבטים איש כפי הראוי לו. ודע והבן בני כי מי שנוטל מזאת הברכה אינו נוטל ממנה השפע הנשפע לו אלא לפי הדין וכפי הראוי לו ובשיעור ובמדה ובמדידה נותנין לו ממנה, ע"כ אמר יצחק ליעקב ויתן לך האלהים בדין ולא אמר יתן לך ה' כי אלהים נותן בדין וכך אמר ליעקב בנו אם תהיה ראוי יתן לך ואם לאו לא יתן לך, ולמה ברכו כך כדי לזכותו לחיי עוה"ב שלא יקבל עולמו בזה העולם, הלא תראה שאמר לעשו משמני הארץ יהיה מושבך בין צדיק ובין רשע ומטל השמים מעל בין צדיק ובין רשע, ולא הזכיר בברכתו שום שם וכוונתו של יצחק להתקיים בו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, כי כן גזרו העומדים למעלה ממנו. והת' רומז בגבורה הנקרא צפון, מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ כי הדין אינו בא אלא משם: הנ"ך ה' ראשון של שם הוי"ה רומז לשכינה עלאה, וה' אחרון בשכינה תתאה, נ"ן דע לך אלו שני נוני"ן שא' כפוף ואחד זקוף, והזקוף רומז בבינה זהו נ' שערי בינה נבראו בעולם ונמסרו למשה חוץ מא' שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים אל תקרי מעט אלא מ"ט, והנו"ן הכפוף רומז בעטרה לומר לך מי שאינו כופף עצמו אבל הולך בקומה זקופה יפול בדינה של גיהנם, ומי יודע איך יצא דינו. ודע בני שיש נ' אחרת והיא הפוכה כמו () והיא נ' דויהי בנסוע, ונ' ויהי העם כמתאוננים רע, ונהפכו לומר לך שאחד רומז לקשה ואחד לפחד הרפה, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום ומכעיסין אותו אז הפחד שופכת דין ברפה ונפרעת מן הרשעים ומכלה אותם ומאבדם כרגע. וע"כ אותה הפרשה מסומנת באותן שני נונין הפוכים כדי שיהיה אחוריהם נגד ישראל ולא פניהם כי הם ב' מדות דין שאם היו פניהם נגד ישראל לא היה נשאר משונאיהון של ישראל עד אחד, והיו הפוכים כדי שלא ידקדקו מאד בדין ושלא יקטרגו על ישראל בדין. א"ל ר' אבי אמר לי כי אלה הב' נונין רומזים לשני תנינים הגדולים שנבראו בו' ימי בראשית שנאמר ויברא אלהים את התנינים הגדולים וא' מן התנינים הוא לויתן שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לעתיד לבא ולהשקותם מיין המשומר בענביו מו' ימי בראשית הם ששת ימי המעשה, וא"ל אבי שאם היו פרים ורבים לא היה מכיל אותם העולם ולא היה מספיק לפרנסתם כל דגי הים והיו מחריבין העולם וכדי שלא יפרו וירבו סירס הקב"ה את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, ופי' סירס את הזכר שלא ישפיע את הדין יותר מדאי כמו הסריס שאינו משמש ואין לו זרע להריק בבת זוגו בשעה שמשמש עמה, והרגה ומלחה לצדיקים ההריגה הוא שמיום שיצאנו מן הגלות והיא גולה עמנו בגלות היא הנקרא הריגה, ומלחה היא הנקרא ברית מלח והצדיקים זוכין לה, כענין שארז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, א"ל בני היינו מה שאמרתי לך שהתנינים הללו הם קשים ורפים. כך כף כפופה מקבלת השפע מכף פשוטה. וראה והבן שהכ' כפופה בעטרה וך' זקופה בחכמה ומשפע החכמה מקבלת העטרה והשפע היורד יורד דרך הל' הוא הת"ת קו האמצעי מגדל הפורח באויר כי לא תמצא אות גבוה כמו הל' והיא העולה עד הכתר ומקבלת משם השפע ומריקה אותה למטה מן הזנב שלה דרך הצינורות אל הספירה שלמטה ממנה, וכשיורד השפע והל' אינו עולה יורד מאמצעית הל' וזהו הל' שהוא הת"ת הוא מדת יעקב אבינו ע"ה ונאחז במגדל הזה, וע"י מגדל הזה הו' עולה למעלה עד הכתר (ומקבלת משם השפע ומריקה אותה למטה) שנאמר אז תתענג על ה' על בוודאי והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך ולא נחלת אברהם ויצחק לפי שנחלת יעקב היא נחלה בלא מצרים ועולה עד הכתר ומתאחז בו ע"י קוץ הל' הנקרא מגדל הפורח באויר: וס"ם ו' הוא הת"ת הוא שאמר ואומר לך עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר וכאשר רבו העונות נפל ממקום קדושתו מן השמים שנאמר השליך משמים ארץ תפארת ישראל היא ארץ הידוע שהיא ארץ ישראל, והס' עגולה כמו גלגל ונקרא סמך על שם סומך ה' לכל הנופלים שאם בעונותינו ירד הגלגל של ישראל קב"ה סומכן בגלות והגלגל הוא המסובב עד שיבא עת רצון ויחזור המזל למעלה ויזרח הכוכב כענין דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ויאיר הש"י את מזלינו ואת כוכבינו ויקים ויסמוך סוכת דוד הנופלת שהיא מלכות בית דוד היא העטרה, והנה אנחנו בזה הגלות בין אדום ובין ישמעאל ואנו עומדים ביניהם בנס גדול מאת הש"י. וראה והבן שמ"ם פתוחה בחסד וסתומה בפחד וקב"ה שהיא הכתר מחזיק אותנו ביניהם בנס לא מצד זכות וזהו ם' וס' שבלוחות בנס היו עומדים, ואם הלוחות שהוא אצבע אלהים שהוא כתבם ואין הדין נותן להיות לנו גלות ורעה. זכור בני כי לא זכינו לקחת הי' זכרים רק זכינו בעשר נקבות שהראשונות היו בזכור שהם זכרים והאחרונים הוא בשמור שהם נקבות: זע"ן הז' רומז בספירה שביעית מלמעלה למטה. והוא סוד שבת הנקרא צדיק יסוד עולם. ואחר שז' ביסוד א"כ הע' עטרה והוא ז' לבנין ולכן קראוהו באר שבע. באר שהשבע מריקים בו, ובת שבע בת הבינה שהוא אם הז' ונקראת אם שלמה. והן' זקופה הוא ז' במספר המאות, וסוד היובל שהוא נ' שנה. שהם ז' שמיטות והוא סוד נ' שערי בינה ושבת הגדול וסוד הנדר שהוא מקום חיי המלך. וע"כ אמרו רז"ל הנודר כאלו נודר בחיי המלך והנשבע כאלו נשבע במלך עצמו. שהוא שבת הוא תפארת בו' קצות והשבת שהיא הבינה מושל בכולם. והעטרה שהוא ב"ד של ע'. ודע והבן כי במרכבה יש שרים ל"ה מימין ונאחזים במרכבה ע"י אאע"ה וכולם נטו לדת ישמעאל, וכן משמאל המרכבה יש ל"ה שרים ונאחזים במרכבה ע"י יצחק אבינו וכולם נטו לדת עשו אבי אדום, ושר הגדול שבבני עשו הוא שרו של עמלק בן פילגשו של אליפז בן עשו. ולכן אמר ראשית גוים עמלק. וכולם נטו לדת אדום לדת ישה"נ. ובמקום א"ה שהם שבעים שרים היו ישראל יוצאי ירך יעקב שבעים נפש וכאשר גברו העונות הפנימיים נגרשו והחיצונים נכנסו ומשלו במרכבה ונסתלקו הנבואה והשכינה לשמי מרומים. תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גברתה תחת עבד כי ימלוך ס"ם שרו של עשו שהוא עבד לת"ת ישראל שרו של יעקב שנאמר ורב יעבוד צעיר ושפחה כי תירש גברתה הגר השפחה לשרה גברתה. והגר היא מצרית חיצונית ושרה היא פנימית: חפ"ף ח' היא סוד הברית מילה הנעשה בח' ימים, והפ' שמונים שהם ח' עשירית. ף' שמונה מאות, ומילה בח' והבינה הוא שמינית מלמטה למעלה והיא אם הבנים, א"כ ראה בעיניך שאם הבנים שמחה. ועוד בני דע לך כי ח' חכמה וף' פחד יצחק מדה"ד הרפ"ה ונצח מימין והוד משמאל. ונצח והוד הם הכליות. יועצות לעומת העצה יסירנה כי ה' צבאות יעץ ומי יפר. והנה פ"ה זקוף ופ"ה כפוף. כל הכופף את פיו מלאכול לשובע יצרו ולא דיבור איסור ולא לשון הרע ולא דבה רעה ולא נבלות פה ולא רכילות וכל כיוצא באלו רק עוסק בתורה ובמצות ואין לו שיחה בטילה ואינו אוכל לשובע נפשו לבעוט כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט אז הקב"ה זוקפו לחיי עוה"ב וזוכה פיו הכפוף בעוה"ז לשורר בעוה"ב, אשרי ילוד אשה שזכה בזה. אבל כל ההולך בעזות מצח ובגסות הרוח ואינו ירא מהשם ואינו מתבייש מהבריות ומטמא פיו בגזל ובעבירות הקב"ה משפילו עדי ארץ ומוסרו לעמוד לדין והדין נותנו לקוסטינר הוא הדומה ומסבבו מעיר לעיר וממשפחה למשפחה כי גר יהיה זרעו אוי לילוד אשה שבא לזה. ועתה בני דע לך כי לא יוכל להנצל מכל אלו רק הרודף להשיג במרכבה העליונה: טצ"ץ הט' רומזת למדה הנקרא בטן היא כ"י וזהו שנקרא בניה העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם, צ"ץ רומז לצדיק עליון וצדיק תחתון, הזקוף לבינה והוא המשפיע לצדיק תחתון הוא היסוד עולם, ויסוד עולם נותן לעטרה ועטרה משפעת בכל העולם. א"ל ר' מה הם הדברים האלה שאתה מרבה לדבר הלא שמענו אותם למעלה, א"ל כן דרך תורתינו הקדושה, וכפתור ג' פעמים והם לצורך וא"א שאין צורך בדברים השנויים פעמיים. אך בני באתי לומר לך שאותיות אינם נקבעים בקבע רק מתנוענעים כפי המקומות, א"ל ר' אנו באיש ואשה עסקנו ואתה נכנסת באי"ק ואמרת שרומז בכתר ושטר בלא עדים מה מועיל אין השטר מתקיימת אלא בחותמיו אני אומר שאי"ק רומז למדה אחרת, א"ל בני מלא האלף והוא אי"ק, א"ל ולמה הביאו הא' בחשבון הזה שיעלה ממנו אי"ק א"ל בעבור שי"ק אע"פ שנולדו מן הא' דומים לא' והראייה שכל אותיות פונים פנים ואחור ומולידים כיצד הב' פונה פנים ואחור ומוליד ד', והד' פונה פנים ואחור והוליד ח', וכן כל האותיות כולם וכל האות הנולד הוא כפל המוליד, אבל אי"ק אינו כן שאם תכפיל הי' מוליד כ' והנה שלא פנה רק לצד א', ואם תכפול הק' נולד הר' והנה שלא הנה רק לצד א', ואם תכפול הא' נולד הב' והנה שלא פנה רק לצד א', ואין זה הכח בכל האותיות שאם תכפול הב' מוליד הד' והב' צריך לפנות ימין ושמאל להשיג הד' וכן כולם ע"כ נתקבצו אלו מכל האותיות להרמיז בכתר, הלא תראה שכל האותיות כולם לא תמצא בחולם רק הק' והי' להרמיז מעלתם שהחולם רומז בכתר, הלא תראה שאפ"ה הא' פתוח להשפיע אל העולם ואם תרצה לדעת שהוא יד הידים וכתר הכתרים העלהו בכוחו ובלשונו הרי כולם בידו שאם לא תאמר אחד אין לך שנים ואם לא תאמר עשרה אין לך עשרים ואם לא תאמר מאה אין לך מאתיים הנה הכל בידו, א אחד י עשרה ק מאה, ועוד העלם בחשבונם [היינו אחד, עשרה, מאה,] והם כתר יד והנה יד העדים וכתר הכתרים: בכר א"ל ר' בכ"ר מה טיבו, ב שנים, כ עשרים, ר מאתים, א"ל בכ"ר הנוטל פי שנים וע"כ בכר האמור בנחלה חסר ו' שיש לו חלק עצמו וחלק היורד אליו מן הכתר שכן שני פעמים אי"ק העלהו בלשונו ותראה מה מעלה יש לת"ת הנקרא איש ועולה כתר כתר (איש) ר"ל איש שמעטרהו בב' כתרים והם כתר תורה וכתר מלכות. וראה והבן הג' רוחניים קראוהו איש והם עטרה. ודע בני והבן שאותיות הם ך"ב ועם הכפולות הם כ"ז וכל הפרדס הם עשר והם פתוחות ע"כ בכל הך"ב אותיות תמצא עשר פתוחות והם א"ל ר' כל העשר נכללים בשם ההויה, הי' וקוצו בכתר וחכמה, הה' בבינה, והו' בשש קצוות, וה' בעטרה, והויה מתגלגל י"ב הויות. א"כ יפתחו י"ב אותיות א"ל ך"ץ אותיות כפולות והם פתוחות הרי כאן י"ב פתוחות: ד"ה וראה והבן א' בכתר, ד' בחסד, וראה והבן א' בכתר, ד' בחסד, ו' בת"ת, ז' בנצח, כ' בעטרה, ל' בבינה, ס' ביסוד, ע' בהוד, צ' בחכמה, ת' בגבורה, וכן מכל האותיות לא תמצא בחולם רק י"ק בעבור שנכנסים בא' מלא ונעשה אי"ק להרמיז מעלתם בחולם, וכן מכל האותיות לא תמצא בחירק כי אם ג' וש' ושניהם רומזים בבינה, ובעבור שהוא שורש הפחד כענין שנקרא קו ירוק ע"כ ג' וש' ננקדו בחירק כענין חרק עלמו שינמו, אך ההיקף שהם שבע מחסד ונקרא בנין ועולם כענין עולם חסד יבנה ננקדים בסגו"ל ובציר"י ובשב"א כי הם הפועלים בנקודות האלו ע"כ לא תמצא קריאת הא' רק בשבע אותיות בהחטמפר, וכן לא תמצא בכל האותיות בשורק רק נ"ן בעבור שהנ' רומז בקו האמצעי והקו נקרא שור"ק וע"כ ננקד בשור"ק ומקבל גם שור"ק להרמיז בקו השני הוא היסוד. וראה והבן שורק הוא כח אצילות הגבורה משם יוצאים קולות וברקים ורעמים ושמו שרקא"ל שפירושו "שם "רעמים "קולות וברקים: ד"ה גל"ש רומז בבינה, ג' שלישית גל"ש רומז בבינה, ג' שלישית לאצילות, ש' יש לה ג' רגלים להורות אל הבינה. ל' אע"פ שהת"ת הוא מגדל הפורח באויר ועולה בכתר והל' רומז אליו שיש לו המשך למעלה להרמיז אל הענין אפ"ה הל' רומז גם בבינה שעלייתו דרך הבינה, וכשתאמר גם קריאתו בלשונו שלש ואחר שהש' יש לו ג' רגלים קריאת השלש ג'. ואם תכתבם בקריאתם הישרה כזה ג שלשה ל שלשים ש שלש מאות כאן קורא השלש מלות שלשה במספר קטן הרי הוא שלש כתרים כתר מלכות הכתר שהוא מלך מלכי המלכים, וכתר תורה הוא חכמת אלהים הנקרא תורה קדומה תורה רשומה, וכתר כהונה היא עצמה שהיא כהן לשבעה והיא מקבלת מקודם ואחריה הז'. א"ל ר' צ' יתירים מה טיבן, א"ל בני הכתרים האלו מנחילים לבנים כי יש לה ב' בנים ונקרא אדם נגלה ואדם נסתר ושניהם עולים צ', והם הו' ומשך הו' אחד נגלה בלשונו ואחד נמשך עמו: ד"ה דמ"ת ד ארבעה, מ ארבעים, ת ד' דמ"ת ד ארבעה, מ ארבעים, ת ד' מאות, רומז בחסד ואם תכתבהו בקריאה ישרה עולה מהם סוד גדול הראית בני דבר כזה גדול ונפלא כי החכמה האב והבינה אם וילדה בן וקראוהו כהן הוא הכהן הקומץ וקמץ הכהן והנחילו ב' ירושות טובות ויפות והם כתר תורה מן האב הנקרא תורה קדומה ונתנו לו דכתיב ותורת חסד על לשונה, והאם נתנה לו כהונה ועשה ראשון מאחיו והכהן הגדול מאחיו ואחר שירש הירושות האלה הוליד אף וחימה ומדה רעה, אף חובב עמים, כי יגרתי מפני האף וחימה, מצפון תפתח הרעה, מהאור נולד חשך, ומרם יצא מר, ושמא בני שמעת על זה התימה שום דבר מאביך ז"ל, א"ל ר' שערות בשרי נסמר והשמועות לך ואמור, א"ל בני דמ"ת רומז בחסד וקריאתו הישרה עולה שני כתרים וא"ף, זהו אברהם הוליד את יצחק כי האף שהוא יצחק נאצל מחסד ובכחו האף שהוא יצחק, א"ל ברוך השם שאם לא באתי בעולם אלא לשמוע דבר זה די: ד"ה הנ"ך ה חמשה, נ חמישים, ך ה' הנ"ך ה חמשה, נ חמישים, ך ה' מאות, רומז בפחד ואם תכתבהו בקריאה ישרה כזה ה נ ך תראה דברים נוראים, נתעבר מלת חמשה ונתחלף בא"ת ב"ש ויצא יעקב, ראה ענין גדול האף הוליד ורד לבן הוא שנאמר ואחר יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב, והנה יעקב בן יצחק, וגם יעקב הוליד את יוסף הנקרא ח"ת שכן חמישי"ם עולה ח"ת הוא נ"ח הוא יוסף הוא צדיק הוא יסוד הוא הנימול בח' ימים, וא"כ ח' רומז ביסוד שהוא משך הו', והש' עולה שני"ם שנים באו אל נח אל התיבה, ראה יצחק הוליד הו' והו' הוליד הו' כמוהו מה שאירע ליעקב אירע ליוסף ואחר שהולידו עשה לו מגדל הפורח באויר והוא ל' שכן חמ"ש מאו"ת עולה במ"ק ל', ולא עוד אלא עשאו ע"ד כי מלא למ"ד ונעשה ע"ד האזינו השמים ותהיה ע"ד הוא יעקב הנקרא שמים ואתה תשמע השמים: ד"ה וס"ם ו ששה, ס ששים, ם ו' וס"ם ו ששה, ס ששים, ם ו' מאות, הוא ת"ת ואם תכתבהו בקריאה ישרה תראה דברים גדולים נוראים יותר מהראשונים וראה האצילהו ואח"כ הכתירהו בג' כתרים והם כתר חכמה בינה, המשפיעים דרך השדרה ועשה לו ביתן וגן לרדת ולטייל שם ולהשפיע ברכותיו שם, המעט לך זה הסוד הנפלא, א"ל ר' איך הדבר, א"ל קריאת וס"ם עולה שלשה כתרים וביתן זהו גינת ביתן המלך: ד"ה זע"ן ז שבעה, ע שבעים, ן ז' זע"ן ז שבעה, ע שבעים, ן ז' מאות, תכתבהו בני קריאה ישרה ודע זע"ן רומז ליסוד, ור"ל היסוד מחבר הז' ימי בראשית כי היסוד נקרא חלון ודרך חלון נכנסים בגן ושבעים לומר לך ע' שרים יבלעו מכח השבעה הוא ההקף כל מאה כלולה מעשר מאות הרי כאן שבעת אלפים שהיא שמיטת היסוד כי בכל שמיטות היסוד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב: ד"ה חפ"ף ח שמנה, פ שמונים, ף ח' חפ"ף ח שמנה, פ שמונים, ף ח' מאות, לנצח וגם זה תעלהו בקריאה ישרה ובא וראה מה עשה הנצח בעבור שהוא מדת משה, ומשה עבד נאמן הוא הלך ונאחז באי"ק. א"ל וכל זה מנלן. אמר ליה שמונה בא"ת ב"ש עולה אי"ק ירד מאי"ק ואמר לו ותן טל ומטר ותן ברכה שכן שמוני"ם עולה ות"ן וגם שמנ"ה מאו"ת נתחלף בא"ת ב"ש ועלה רב"ת, חלקהו הוא א"ש אש קשה ורפה והשלימה בשלום כי א"א אחרי שירד מאי"ק שלא יכבה כל אש שבפרדס: ד"ה טצ"ץ ט תשעה, צ תשעים, ץ ט' טצ"ץ ט תשעה, צ תשעים, ץ ט' מאות, בהוד והמלכות בכללו ותכתבהו בקריאה ישרה. וראה והבן שהכתירו שניהם ההוד והעטרה בד' כתרים העטרה בו' ומשך הו' וההוד בחסד ובנצח ואפ"ה הם של אש, הלא תראה שהקריאה ישרה של טצ"ץ עולה ד' כתרים וגם לא"ש, ופירוש של אש הוא פחד יצחק שדרך שם יורדות. ועתה בני כתבם וחלקם לשלישית כזה קח השלישית הראשון שהוא אי"ק בכ"ר גל"ש והעלהו במ"ק ועולה ח"י, קח השלישות השני והוא דמ"ת הנ"ך וס"ם והעלהו במ"ק והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, הנה קח השלישית השלישי שהוא זע"ן חפ"ף טצ"ץ ועולה ע"ב והנה אומר חי יהו"ה המתגלגל בצרופי ע"ב, הראית בני מהגלגול הא' של אי"ש אשר נתן לו מתנה מן הכתר, א"ל ראיתי מ"מ אמור לי כל ענין היוצא מאיש זה, א"ל בני אין מספר לגדודיו אבל אומר לך מה ראיתי, פעם א' הייתי מהלך בדרך ופתאום שמעתי