{"bookId": "kabala-113916680ec8", "part": "1", "torah": "67", "title": "ספר הפליאה — קטע 67", "hebrewTitle": "קטע 67", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-113916680ec8/1/67/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-113916680ec8/1/67/", "segments": [{"index": 1, "he": "על מזבח הזהב כי אם פעם אחת בשנה לכלול הזהב עם הכסף. ולא לעשות במתכונתה של שמן \nהמשחה הכתוב בתורה, דא\"כ אתה מודה שיש שם אחר כמוהו, ולא להוציא בדי הארון כי לא \nיסורו ממנו ואם תסירם תשנה סדר תיקונו. ולא יזח החושן מעל האפוד כי שניהם אחד, ולא \nיקרע המעיל כי אין קריעה וחסרון למעלה, ולא להעלות קדשים בחוץ בתורת קרבן שאין \nהקדשים נקרבים בחוץ אלא בקדש, ולא להעלות בעלי מומין למזבח כי המומין בחוץ עולים. \nולא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן כי הכניס מום במחשבתו. ולא להקטיר אימורי בעלי מומין \nלשם קרבן בין רב בין מעט. ולא לזרוק דם בעלי מומין על גבי המזבח. ולא להקריב בעל \nמום עובר שאף שהוא עובר מ\"מ נדחה וכיון דאדחי אדחי, ולא ליתן מום בקדשים ולא להקריב \nקרבן תפל שאינו ראוי לאכילה שנאמר היאכל תפל מבלי מלח, ולא להקריב שאור כי הוא מורה \nקושי ודין ונשתנה ממראיתו, אך ביום החמשים הוא היובל הגדול הוא קודש וכל הדינין \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מתבטלין ואין יצר הרע אז מקריבין חמץ הוא שנאמר על שתי הלחם חמץ תאפנה, ולא להקריב \nדבש אף שהוא מתוק מורה דין במראיתו ומשם שהוא הקושי זב הדבש ודוגמת הענין הדבורה \nשעוקצת מר וקשה מקבצת הדבש דוגמת הסוד. ולא להקריב אתנן זונה ומחיר כלב ששניהם \nתועבה והזונה היא לילית ואתננה בחוץ ולא בפנים. וכלב הוא שנאמר מיד כלב יחידתי \nומחירו קשה, ולא להמיר ולא לשנות מקרבן לקרבן כי אין להם מחצבה אחת לכל הקרבנות וגם \nההמרה למה יחלוף כח בכח מ\"מ והיה הוא ותמורתו יהיה קודש. ולא להאכיל בשר הפסח \nלישראל שנשתמד כי הוא שה תמים זכר בן שנה והוא הוציא עצמו מן הכלל, ולא יאכל אדם \nטמא קדשים ולא יאכל מן הקדשים שנטמאו כי הוא מורה על הטומאה שהוא ראוי בקדשים, ולא \nלאכול נותר ולא פיגול ולא יאכל זר תרומה כי מה לזר עם התרומה. ולא יאכילנו תושב כהן \nושכיר כי זרים הם אצלו. ולא יאכל ערל תרומה שאין ערלה בקדשים וה\"ה שאר קדשים, ושלא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "יאכל כהן טמא תרומה כי הטומאה הפך התרומה. ולא יאכל חלל קודש ולא תרומה ולא חזה \nושוק וכ\"א יתבאר משפטו בפנים בעז\"ה. ולא תאכל מנחת כהן כי הוא המרצה ומכפר ביניהם \nלאביהם שבשמים וצריך קרבנו שיהיה כלול. ולא לגזוז את הקדשים ולא לעבוד בהם כי אין \nעובדים בקדשים, ולא לאכול בשר חטאת הנעשית לפנים ולא לאכול פסולי המוקדשים שהטיל \nבהם מום בכוונה, ולא לאכול מעשר שני של תירוש ודגן ויצהר חוץ לירושלים, ושלשתן ג' \nמצות ל\"ת והטעם נאמר בפסוק למען תלמד ליראה וכו' והסוד יתבאר במקומו בע\"ה. ולא \nלפדות בכור בהמה טהורה כי לכהן הוא, ולא למכור מעשר בהמה, ולא יאכלו הכהנים חטאת \nואשם חוץ לעזרה כי בעזרת המזבח ולמעלה עולים איש כמשפטו, ולא לאכול קדשים קודם \nזריקת דמן, ובכללו שלא לאכול פרי תבואה חדש קודם הפסח. ולא לאכול כרמל מתבואה חדשה \nולא לאכול קלי מן החדש הוא שנאמר ולחם וקלי וכרמל וגו' עד הביאכם את קרבן אלהיכם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הוא הכבש הבא מן העומר, ולא יאכל מעשר שני בטומאה, ולא יאכל בכורים קודם הנחתם \nבעזרה כי הבכורים אל העזרה באים ומשם יאכלם, ולא יאכלו באנינות מעשר שני כי הוא \nאינו מורה לא אנינות ולא טומאה, ולא להוציא מעשר שני על דברים שאין בהם אכילה \nושתייה כי באכילתך אוכלת גם כ\"י מעשר העליון, ולא לאכול טבל כי אתה אוכל דבר שאינו \nשלך, ולא יקח כהן גרושה זונה וחללה שנאמר כי קדוש הוא לאלהיו כי הוא איש חסד וחללה \nמכח העבירה וזונה מכניס הפלגשים לפנים וגרושה יונקת מכוחות הטומאה, ולא יבעול כה\"ג \nאלמנה אפי' בקדושין מפני שמחללתו, ולא יכנוס כהן פרוע ראש למקדש כי דוחק רגלי \nהשכינה שלא בכבוד, ולא לצאת מן העזרה בשעת העבודה כי מברך הצד החיצון, ולא יטמא כהן \nהדיוט לשאר מתים ולא יטמא כה\"ג אפי' לקרוביו ודיני טומאות יתבאר בע\"ה. ודע שטומאת \nהמת הוא מצד סיבת המלאך המות המשחית והממית אותו שהוא נקרא יצר הרע. כאשר אמרו רז\"ל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצה\"ר שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואומר והושעתי \nאתכם מכל טומאותיכם, ולכן ארז\"ל על ו' צדיקים ידועים שלא שלט בהם מלאך המות ואלו הם \nאברהם יצחק יעקב משה אהרן ומרים שנאמר בהם ע\"פ ה'. ומרים שלא נאמר בה ע\"פ ה' שגנאי \nהוא הדבר, וכשאמרו בכל רמז על השכינה שהיתה מיתתם על ידה כדכתיב כל הנקרא בשמי זהו \nשאמר ר\"מ גדול השלום שלא ברא הקב\"ה מדה יפה יותר מן השלום שנתנוהו לצדיקים בשעה \nשנפטרים מן העולם, ג' כיתות של מלאכי השרת מקדימין אותו בשלום הראשונה אומרת יבא \nשלום שנייה אומרת ינוח על משכבו. שלישית אומרת הולך נכוחו, ולא דיין לצדיקים שמיתתן \nבכבוד שנאמר וכבוד ה' יאספך אלא שמקלסין לפניו יבא שלום יבא שלום זהו שאמרו רז\"ל \nמשמת רבי בטלה כהונה שלא מת משום כח מכוחות הטומאה ולא היה מטמא וע\"כ נתעסקו הכהנים \nבו, ובכלל כבוד ויראתו ב\"ה שלא להעלות לרגל בחג בלא קרבן דכתיב כבד את ה' מהונך: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": " \nד\"ה לא תרצח שלא להרוג נקי ובכללו\nלא תרצח שלא להרוג נקי ובכללו שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות אם לא היו ב' \nמחייבין יותר מן המזכים. ובכללו מ\"ע להטות אחרי רבים בדיני ממונות אם תהיה מחלוקת \nבסנהדרין בדיני ממונות. ולא ילמוד חובה מי שלמד זכות בדיני נפשות תחלה. ולא למנות \nבדיינים אדם שאינו יודע בתורה כי אע\"פ שהוא חכם בכל חכמות שאין הדין תלוי בסברא אלא \nמה שגזר הש\"י ואם לא ידע איך ידון, ולא לחתוך הדין ע\"פ עד א'. ולא לחתוך הדין באומד \nהדעת עד שיראו ב' בני אדם גופו של דבר. ולא יהרוג מחויב הריגה קודם שיעמוד בדין, \nולא לחוס על הרודף אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף שנאמר וכל העם ישמעו ויראו ולא \nיזידון עוד, ולא ליקח כופר מן הרוצח ולא יקח כופר בגלות רוצח בשגגה. ולא לעמוד על \nהדם, ולא להניח מכשול ולא להכשיל בדרך, ולא להוסיף במלקות, ולא ילך רכיל וכן הוא \nאומר אנשי רכיל היו בך וארז\"ל לשון הרע הורג שלשה האומרה והמקבלה והנאמר עליו, ולא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "לשנאות בלב ולא להלבין פני אדם מישראל, ולא לחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש שנאמר \nכי נפש הוא חובל. ולעשות במלחמת הרשות כמשפט שנאמר כי תקרב אל העיר וקראת אליה \nלשלום. ולא לנקום ולא לנטור שאין זה הנוקם והנוטר הולך בדרכיו של הקב\"ה שנאמר כי \nחסיד אני נאום ה' ולא אטור לעולם. ואומר הינטור לעולם אם ישמור לנצח ואינו נוקם אך \nנקרא נושא עון ועובר על פשע ואין משתמש בשתי מדות הללו כ\"א להנקראים בשם צריו \nואויביו נוקם השם לצריו ונוטר הוא לאויביו, ובכללו שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד \nכי שמא שוחט שני קרובי בשרו, ולא ליקח האם על בנים הבנים צועקים ואינם נענים. ולא \nיקלל אב ואם כי הם דוגמא עליונה ושלא להכות ולא לקלל משאר ישראל שנאמר לא תקלל חרש: \n\n", "en": ""}, {"index": 8, "he": " \nד\"ה לא תנאף ובכללו הוא שלא\nלא תנאף ובכללו הוא שלא לגלות ערות אם וערות אב ולא לגלות ערות אשת אב ולא לגלות \nערות אחותו מן האם ומן האב ולא לגלות ערות בת בנו ולא ערות בת בתו ולא ערות אשה \nובתה ולא ערות אשה ובת בתה וערות הבת ולא לגלות ערות אחות האב וערות אחות האם. ולא \nאשת אחי האב ולא אשת הבן ולא אשת אח ולא ערות אחות אשתו והסוד בכל אלו שלא להשיב \nהדבר הנפרד לשורשו והענף לעיקרו. וכן ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לטמאה בה ולא תביא \nאשה בהמה עליה שנאמר תבל הוא, ולא לשכב עם זכר שנאמר תועבה הוא. ולא לגלות ערות האב \nואחי האב ולא לקרב אל העריות בדבר המביאו לידי גילוי ערוה. ולא תלבש אשה לבוש איש \nולא איש לבוש אשה וכל אלו מ\"ע ומצות ל\"ת כולם הם צורך ישראל וצורך גבוה וכ\"א בע\"ה \nאעמידהו במעמדו: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ד\"ה וראה עתה והבן שתרי\"ג מצות\nוראה עתה והבן שתרי\"ג מצות כולם שמעו בהר סיני בכלל עשרת הדברים כ\"א בפרטיו \nודקדוקיו בכל הצורך ומלאו שמעו עשה ומעשה שמעו לאו להודיעך שכולם אחוזים זה בזה זהו \nשארז\"ל זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ולא אוזן יכולה לשמוע. \nשכוונתם לשמוע בקול אחד שני דברים זה הפך זה עשה ולא תעשה וזה א\"א לבשר ודם לאומרו \nולשמוע, ובאו מ\"ע רמ\"ח להזהיר אברי האדם שהם רמ\"ח בדרך הישר והטוב לקדשם ולטהרם \nוללבנם ולבררם להדמות ליוצרו, ומצות ל\"ת שס\"ה להרחיק ולמנוע מן הדרך הרע וממדות \nהמגונים ובזה יהיה הגוף והנשמה בדרך אחד ובהסכמה אחת. ודע והבן שזה אני יודע מאבי \nז\"ל שפיו כפי השכינה בתורת משה ע\"ה שהתורה ברורה כולה אמורה מפי הגבורה ואין בה אות \nונקודה ועוקץ וניקוד וטעם שלא לצורך וכולה בנין אלהים חצובה בשמו של הקב\"ה ואין \nהפרש בין ותמנע היתה פלגש ובין אלוף מגדיאל ובין עשרת הדברים ובין שמע ישראל והמחסר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ממנה אות אחד כאלו החסיר שם שלם ועולם מלא רק צריך לספור האותיות והתיבות החסירים \nויתירות וכתיב ולא קרי, וקרי ולא כתיב אותיות גדולות וקטנות, וזה יהיה נטוע בלבך \nוחקוק בקרבך וישמור כל אדם מלומר שעזרא הוסיף אותיות מלבו בהעתיקו אפי' אות א' \nונקודה וטעם שזה כפירה גמורה וע\"ז אמרז\"ל בפ' חלק האומר אין תורה מן השמים או פסוק \nזה משה מפי עצמו אמר זה כי דבר ה' בזה וי לנפשיה האומר זה, ולפי שהמצות הם גופי \nהתורה הקדושה הרי העוסק בהם מטהר ומתקדש והוא קדוש ודבוק בקדוש וע\"כ יש לזהר האדם \nשלא יטמא את נפשו בשום צד המטמא, וראה כמה הזהירה התורה שאסרה לנו מפריס פרסה ולא \nיגר או יגר ולא מפריס ולא מפריס ולא יגר ומי לא ירום קולו בשמים ע\"ז לאמר מה איכפת \nלן אי לא יפריס אי לא יגר הלא בשר רך וטוב לבן ושמן הוא והאוכלים אותם אנו רואים \nשאין ניזוקין ממנו ולא נחלשים ואם מפני שהוא בשר יאסור לנו כל בשר שבעולם. אך \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הכוונה הוא כך יש מהם שאצילותם מכוחות הטומאה והם נקראים ערלה ויש מהם מקליפי ערלה \nוהנאצלים מן הערלה יש להם מעלה א' או מפריס או יגר והנאצל מקליפי ערלה לא מפריס ולא \nיגר כי הערלה נאחז מן ההקף וקליפי ערלה נאחזים חוץ להיקף, והבהמות הטהורות מפריסי \nפרסה כי מוכרח הוא להעיד בצינורות ולהעלות גרה כענין צדיק חונן ונותן ואינו כובש \nהמאכל במיעיו וישראל הקדושים והטהורים אוכלים מן הבאים בטהרה כי אנשי רשע הרבה \nמינים הם מהם שוכנים בבהמות הטהורות ומהם שוכנים בטומאות הערלה ובקליפי ערלה והעד \nשאינו מפריס כי הוא חיצון וע\"כ האוכלו אוכל כלי שנשתמש בה נפש טמאה, אך הבהמה \nהטהורה אם יודע שיש תיקון בהנאתה ובאכילתה יאכלנו ואם לאו למה יאכל נפש אביו או \nקרובו ויוליכנו ע\"י אכילתו חוץ ממשפחתו ומבית אביה והוא יתן הדין במקומו וגם למה \nישלח ידו לעשות לה דין שלא כמשפט כי אוכלים אותה טובים ורעים ולכן משוך ידך מזה. \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "וראה כמה חששו חז\"ל בדברים אלו והוא שארז\"ל בדרך משא ומתן והוא כולה רמז וסוד וז\"ל \nבהמה טהורה שילדה כעין בהמה טמאה מותר באכילה ובהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה \nאסורה באכילה, ראה בעיניך הטהור הולך בטמא והטמא בא בטהור ונשאו ונתנו בדבר ואמרו \nשהבא מן הטהור טהור והבא מן הטמא טמא, רבונא דכולא עלמא למה לא ניזיל בתר דידיה \nשהרי אנו רואים שאינה מעלה גרה וצורתה צורת חזיר ואף כי נולדה מרחלה לא נאכל אותה \nשהתורה אסרה בפירוש ואתה מתירה וגם אם אנו רואים צורתו צורת צאן והוא מעלה גרה \nומפריס פרסה וטוב ושמן והתורה התירתו ולמה תאסור אותו מצד אמו וכי את אמו אנו \nאוכלים אמו טמאה ותעמוד בטומאה וזה טהור ונאכלנו שומו שמים על זאת טמא הבא מן הטהור \nהוא כלו זרע טמא וכח טמא ולמה נאכל אותו וא\"כ שאתה מתירו מכח האם אם גבר כח אמו למה \nלא נולד כאמו אלא ע\"כ שאביו גבר ולכן נולד כצורתו ואפ\"ה אתה מתירו כ\"ש טהור הבא מן \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הטמא שיהא מותר שהרי כח אביו גבר ודומה לאביו וא\"כ או שניהם תתיר בחמס או שניהם \nתאסור בעול, ואיני אומר דבר אליבא דמ\"ד שהטמא אינו מתעבר מטהור וטהור אינו מתעבר \nמטמא ולא דקה מגסה ולא גסה מדקה ולא בהמה מחיה ולא חיה מבהמה והכוי בריה בפ\"ע הוא \nכי הוא סובר טמא הבא מטהור אביו ואמו טהורים אלא שבא ענף שלא ממינם ונטהר עמהם וכן \nטהור הבא מטמא אביו ואמו טמאין אלא שבא ענף ממין אחר ונטמא עמהם ועל שניהם קיש קיש \nקריה ואין כאן אלא דמיון פועל ולא אביו מין אחר ולא אמו מין אחר אלא הנפש ההוא אע\"פ \nשבא ממין טהור נלבשה בלבושה הראשון והשגתו השגה אמיתית ומי ידבר בהשגתו, אלא אומר \nאך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה ודייק לומר את זה דווקא לא תאכלו אבל \nאתה אוכל דבר הבא ממעלי גרה וממפריסי פרסה אע\"פ שאין בו סימן ואיזה זה טמא הבא \nמטהור וקרא מסייעו שאומר בגמל טמא הוא, הוא טמא אבל טמא הנולד מטהור אינו טמא ולמה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "לא יהיה טמא והלא אביו הוא טמא ואמו טהורה ולמה יגרר אחר אמו ולא אחרי אביו אלא כמו \nשאמרתי שאין הטמא מתעבר מן הטהור וכו', וא\"ל איך אמר זה הנולד מן הטהור ועבורו מן \nהטמא במתיבתא דרקיע הכי אמרו כאלו עבורו מן הטמא ואלו סברו שעבורו מן הטמא ונשאו \nונתנו וביררו שאין מקבל הריון אלא ממינו ודווקא כענין זה התירה התורה כי מקבל שבים \nה' אבל טמא כל היוצא ממנו טמא וטהור כל היוצא ממנו טהור, והדין נותן אחר שהטמא הוא \nחיצון וזה הטהור נטמא בעבירה ונגרש ממקומו ובהמה טהורה הטהור בטהור שהבא הטמא ושכן \nבמעון הטמא למה יבוא הטהור לטמאות נפשו ממנו עד שהחמירו אף במי רגליהם ונשאו ונתנו \nבדבר זה ואף שנראה מדבריהם שמבקשין היתר אפ\"ה אין הכוונה הוא כך שיוצא מן הטמא טמא \nרק להראות חומר הנפש החוטאת אע\"פ שנראין הדברים להיות חלק מהם טהור אפ\"ה אין תקנה \nמצד פשעה וחטאתה. רק בהסתלק משם: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ד\"ה וראה לשונם בעי מיניה מרב ששת\nוראה לשונם בעי מיניה מרב ששת מי רגלים של חמור מהו וסוסים וגמלים לא מבעיא ליה \nדאע\"ג דלא עכירי ואיכא למימר מיא עייל מיא נפיק אפ\"ה לא קא שתי ליה משום היוצא מן \nהטמא. אלא חמור דמעלי לירוקא ונהגו לשתותו לרפאות הירקון מהו לשתותו ובקש למצוא \nהיתר לרפואה והעמיד שאסור הואיל שאין בו סכנה והדין נותן, וראה עתה איך דבריהם קשים \nכחומץ לשינים וכעשן לעינים שהרי הם אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסים אותו לגופן \nואינם ממצות אותו מגופן ומצאו היתר לו את זה לא תאכלו שרץ העוף טמא לא תאכלו אבל \nאתה אוכל מה ששרץ העוף משריץ ואיזה זה דבש דבורים, ולדבריהם יהיה גם השתן של חמור \nמותר דלא גרע מדבש אלא הכוונה שהשתן לוקח עכוריות מהגוף. והנה בו חלק מטמא, אך הדבש \nאין בו מציצה מהגוף כלל ודבש גיזין וצרעין מותר באכילה והאוסר אוסר אותם משום שם \nלווי, ולדבריו קשה הא יש שם לווי גם בדבורים אלא צדקו דברי האוסר דבש גיזין וצרעין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "כי יש בו מציצה מגוף ודומה לשתן החמור הטמא, וא\"ל למה לא אסרו גם אלו ומה התירה \nמצאו המתירין אחרי דאית מציצה, כי יש לומר שבמתיבתא דרקיע הכי הוי הדברים שרץ עוף \nטמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ והוא דבש, ובמתיבתא דרקיע לא חלקו \nבין דבש לדבש, א\"ל הקב\"ה אל תכניסו טומאה כי לא אמרתי רק דבש דבורים ולא גיזין \nוצרעין כי הם ודובשם שוין וזהו שם לווי וכאשר הדברים למעלה כן הדברים למטה שמשם בא \nאלינו ותמצא כאלה דברים בהרבה מקומות שבא אליהו ז\"ל וקא מיבעיא ליה מיניה במאי קא \nעסיק קב\"ה והשיב כפי שעוסקין הם למטה כענין פלגש בגבעה וכיוצא בו. וראה והבן שארז\"ל \nפרש הטמא מותר באכילה שאין לה שום חלק מהטומאה. וע\"ז התירו עור הבא נגד פניו של \nחמור מטעם שדנו אותו פרש בעלמא כי זה העור אינו נולד מגוף הבהמה והדין עמהם, מ\"מ \nהשומע דבריהם ישתגע אם בהמה טמאה אכלה דבר טמא כגון דובים שאכלו בשר חזיר וחלב למה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "יהא הפרש טהור ומותר הלא בא מטמא וגם זה העור הבא נגד פניו של חמור מי הכניסו שם מן \nהרוחות בא או מן הזיקים ע\"כ מטמא בא ולא יהא מותר באכילה, אלא כל דבר הנאכל מתחלק \nלחלקים ר\"ל טמא שאוכל טמא הראוי מהנאכל להדבק בטמא ידבק ויעשה בשרו ממש, והראוי \nלהסתלק מהטמא ולצאת ממנו נעשה פרש ואותו הפרש אחר שיצא מהטמא ולא נשאר בגופו אין בו \nדין טומאה, אך העור שבא נגד פניו של חמור אין כאן מקומו ובעז\"ה יתבאר באריכות כי לא \nיובן בקיצור: \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ד\"ה וראה והבן שדג טהור יש בו\nוראה והבן שדג טהור יש בו קשקשת וסנפיר שהקשקשת הוא כעין חומה סביב העטרה מפני \nהטומאה השוכנת סביבתה, וסנפיר הם הנאחזים וע\"כ הם חדים וקשים, אך הדגים אשר אין להם \nקשקשת הם חיצונים מ\"מ יש להם סנפיר הם קליפים הנאחזים מן הערלה ולכן סנפיר בלא \nקשקשת אפשר וקשקשת בלא סנפיר א\"א, ועל שההיקף מרחם ונותן ע\"כ לא תמצא בדוגמתן הורג \nוממית, הלא תראה ששוורים וצאן אוכלים עשב ודוב וארי טורפין ואוכלין כי להם אכזריות, \nאך מין האדם אין הפרש בין פנימי לחיצון לענין הבריאה כי כולם נראין אדם מבלי הבדל \nולכן צוותה התורה לעשות המילה לצאת מן הערלה, מ\"מ גם צורתם משתנים בשוכבם שלא \nבמינם, ואין לומר לעשות הבדל והיכר בין פנימי וחיצון בהיותו אדם דאם כן אין לך עדות \nברורה וחזקה מזו שיאמרו שתי רשויות הם א' האציל את זה המין והא' האציל את זה המין \nואתה נותן יד לפושעים, לכן הם אדם אחד וצורתם אחת ומלך אחד עליהם. וראה כמה דקדקו \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שלא לטמא עצמם אע\"פ שאין בדגים אדם מ\"מ יש כוחות חיצוניות ופנימיות במים השוכנים \n", "en": ""}]}
