רוצה השם יתברך להמסר אותי בידם ומשום כך ישמעו לקולי כי שלום למעלה שהפנים לאחור ואם לאו רוצה השם במסירתי ואמסר ולא אבטל גזירתו, ומה ששתה פעמיים ולקחו גם השולחן מלפניו כיון להעלות השולחן בפנים ע"י חלון ולהוריד הפנים באחור הוא השולחן, וכיון לעורר בכח האלף שהוא הפנים. וכראות הדבר שאינו רוצה הש"י להמסר בידם החזיר השולחן במקומו ושתה פעם א' שיבא כ"א במקומו וישאר השלום לבדו בבית וכן היה הדבר שכל מה שהיה אומר להמבקשים עשו רצונו ומה שברח משם שלא סמך על זכותו פן ינכו מזכיותיו, ומה שהלך באגם כוונתו להיות סביב הבית ברחמים ובקי גדול היה בסתרי אלהינו ובההוא שעתא דקא עסקי למעלה הכיתות היו עוסקים מלמטה והיו אומרים הישיבה שלמטה על הספק הזה טמא וכן היו לומדים הישיבה שלמעלה שכנגד הישיבה של רבה בר נחמני, והאמת רבה ב"נ היה גורס בההוא שעתא ממש על אותו הספק טהור וכחו וצילו שלו למעלה היה גורס גם כן טהור התחילו בני הישיבה לחלוק עימו ואמרו טמא א"ל הקב"ה הכי הוא כדרב"נ וטהור וספק טומאה לקולא ואמרו לקב"ה מאן מוכח לא שהיו צריכין מוכיח חלילה, אלא אמרו מי הוא למטה בעולם השפל שכנגד זה הצל והכח ומוכיח לומר טהור, ואמר להם רבה ב"נ הוא שהוא בקי באהלות ובסוד הטומאה ויודע האמת ויבא ויתחבר עם צילו וכוחו כי אין הדין נותן שיצטער, הלא תדע שלא אמר יבוא ויוכיח אלא אמר יבא כי נפסק הדין עליו והאי מלאכא דשלח קוב"ה לאו סם הוא חלילה רק כוחו וצילו להדבק בו ולהעלות שניהם בטהרה. הלא תדע כשעלה משם ואמר טהור ואלולי שהיה נדבק בכוחו וצילו לא היה אומר טהור כי סם מטמא ומה שלא לקחו בפעם א' כי רצה קב"ה להראות במתיבתא דרקיע שכרו ומעלתו וכשהלך משם עם הכח אמר טהור, וזהו בת קול שאמר אשריך רבה בר נחמני שיצאה נשמתך בטהרה שהיה שלם בכל התורה שאף בזו הספק עמד על האמת והפתקא שנפל מרקיע היא היא ב"ק ועל שהוציא הדברים המפורשים בהבדל קראה פתקא, ומה שאמר שהיה כתוב בה ר"ל ההכרזה הזו באה בב"ק מתורה שבכתב ומה שהספידו ז' ימים שכן כשיאסף צדיק מספידין אותו ששת ימי בראשית שכן הדין כי בהיות הצדיק בעולם השפל מתוך מעשיו הטהורים כל ששת ימי בראשית במילויים זה הצדיק אבד למטה אבד גם למעלה ואז ואין איש שם על לב. ומה שאמר כל הפורש יהא בנדוי דע לך ר' בהיות הנפש הצדיק עולה למעלה כל ששת ימי בראשית באים להקבילו ואז יום הז' אשר שם הנפש ההיא שוכנת הוא במלואו, וע"כ הדין נותן להיותו עם הגוף שהוא כלי הנפש ל' יום שכן משכן הצדיקים מתחדש ל' יום ואם יניחו הגוף ויסתלקו הנה שגרמו הסתלקות גם למעלה ואחר ל' אמר לכו לבתיכם לשלום הכוונה בהתחברות הצדיק בישיבה שלמעלה השלום בבית: ד"ה ונקראים חלב ויין ר' ראית איך ונקראים חלב ויין ר' ראית איך נגרר החלב מן הלחם, א"ל בני ידעתי שחלב הוא בן הלחם, א"ל ר' חלב עם הלחם נאכל ועם הבשר אינו נאכל. וראה והבן החכמ"ה הוא לח"ם בגי' תורה רשומה תורה קדומה, וחלב נצרף ועלה בלחם שכן הוא עולה לחם ח"ל חל"ב. כתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב וכתיב אמת קנה ואל תמכור, ומכאן מצאו התירא למכור התורה ואנא שכחו שלח לחמיך על פני המים שהכוונה למוד בחנם כדי להוריד התורה בלחם שהוא חכמת אלהים על פני המים שהיא כ"י, ונתעוררו חז"ל להרמיז ולומר מה אני בחנם אף אתם בחנם ולמה לא יפרשו מלת קנה כענין קונה שמים וארץ והראיה דכתיב ואל תמכור ואנא שכחו קבלת התורה שהיתה קבלתה על ידי עשר קולות וקיום ישראל וקיום העולם מסבת התורה ואם זה מאבד התורה וממעטה מצד שהוא נוטל שכר א"כ הוא מאבד חיי העולם וממעט השפע מהימים העליונים ישפוט השם על לוקחי השכר אנא ימצאו ימים העליונים שכר ליתן כדי שיבא להם השפע מתורה העליונה כפי התעוררות שעושה ומראה במעשיו המכוערים ורעים ויצא שכרו בהפסדו וצעקתם צעקת חנם ונפשם תועבה לפני השם, ועכ"פ סובר זה שעזב אלהים את הארץ למקריים ורוצה למכור תורתו ולהתפרנס ממנו ולא זכר ודאשתמש בתגא חלף ולמה לא אמר ודאשתמש בתגא ימות אלא חל"ף אותיות פל"ח כי לקח התורה לעצמו ומוכרה כרצונו ומשתחוה לה ושכח דברי חכמינו ז"ל ואל תעשה קרדום לחתוך לאכול מהם וכפי מעשיהם הרעים יבושו בושת, נראה שלא למדו תורה לאהבת אלהינו כדכתיב ואהבת את ה' אלהיך וכתיב ולמדתם אותם את בניכם רק להתהדר ולהתגאות על ההמון ולומר אני רב"י והוא רע בעיני י"י. שאם היה ר' אמיתי כענין יר"ב בארץ היה הולך אחרי קצרי יד ואחרי היתומים לקרבם וללמדם ולהדריכם בדרך הש"י, וכמה אנשים ויתומים נפסדים מסבתם של זה והם כלים מוכנים וטובים ממנו אלא שקצרה ידם מצד עניות וזה מאבד התורה מהם על שאין להם מה ליתן, ישפוט השם עליו לרעה מה לו ביתרונו ואדרבא כאשר יוסיפו לו שכר אז הוא מתפאר לומר שהוא הרב הגדול בישראל ואינו יודע שהוסיף על חטאתו פשע ומי גרם להם כל זה מיעוט השגתם וחסרון ידיעתם שממלאים כריסם בשר ויין הוא התלמוד ואח"כ אינם מבקשים רופא להראות להם הדרך להתעכל המאכל במעיהם אבל הם אומרים עד כאן עקר המאכל הזה ומיד מתחילים בקולות וברקים שמעו הדיוטים מעלתינו והקשיבו נשים למודינו ודעו שאנחנו רבנים בקהילתינו ומניחים הבשר בלא עיכול ושב לבועה והבועה העלה צמחים ואז נוטים לכאן ולכאן ואינם יודעים מה לעשות כי נחסר האמת מהם. וראה ר' למען קדוש ישראל איך הולכים בחשך והכסיל בחשך הולך ואומרים שלא חייבה התורה רק ללמוד את בניו שנאמר ולמדתם אותם את בניכם ואם כזה אראה להם היתר היותר גדול מזה להפשיט את הבריות ולאבד נפשם שהרי כתיב והודעתם לבניך ולבני בניך ואין הציווי אלא לבניו ולבני בניו דאס"ד שהציווי גם לעלמא א"כ ישמיענו בעלמא וכ"ש בבניו ויתן לי ג"כ שכר ואראה לו היתר א' כרצונו הרע שנאמר ולמדתם אותם את בניכם וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וסמוך לו למען ירבו ימיכם וימי בניכם והנה בניכם דוקא שכן נראה שאדם מקפיד בריבוי ימיהם של בנים ובזה הכתוב מדבר, אבל אינו כן האמת שהרי כתיב ושננתם לבניך ותניא בברייתא אלו תלמידך ואל יקשה בעינך שבכ"מ התלמידים קרוים בנים דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם וכתיב ויצאו בני הנביאים ולא היו אלא תלמידים. וראה ולמד מחזקיהו המלך שלימד תורה לישראל וקראם בנים דכתיב ועתה אתם בני אל תשולו, וכן הוא אומר ויגשו בני הנביאים אל אלישע וכי בני הנביאים היו אלא תלמידי הנביאים היו מ"מ זה האמת שמצוה בבניו יותר משאר בני אדם ולמה לא יחוש שמא היתומים וקצרי יד הללו הם בניו ומרחיקן מעול מלכות שמים היו להם ליקח סדר ומוסר מהמשנה משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כה"ג והכל בחנם כי האיך היו יכולים לשנות סדר ודרך ה', ואחר שהוא ת"ח ולומד תורה ופותח פיו לבלוע דם חבירו על לא חמס בכפו א"כ למה לא יעיין במעשה דר"א בן הורקנוס שנעשה בן כ"ה שנים ועלה אחר ר"י בן זכאי לירושלים ובפעם ראשונה לא הכירו שהיה כלי מוכן ובפעם שניה הכירו והושיבו לפניו וביקש רחמים עליו ונעשה גדול בתורה ואלו היה מבקש ממנו שכר היה מפסיד כל הטובה ההוא כי לקח טוב נתתי לכם תורתי. וראה והבן שכן האמת שהרי אמרו באגדה כשעלה משה לרקיע ראה את ר"א בן הורקנוס ואמר יהי רצון שיצא זה מחלצי וזהו ושם הא' אליעזר, ואתה הרב הגדול בהמון שוטה שאתה נוטל פרס נפשך בלימוד בניהם אנה היה עליות משה בהר קודם קריאת השם שאמר ושם האחד אליעזר והלא אפילו מנבואת הסנה קדם זה הקריאה ושם האחד ואם לאו שאינו יודע האמת אתה המתפאר בלימודך ומחריב עליונים ותחתונים בשכרך מה תוכל לדעת, והאמת הוא כי משה עלה לרקיע ג"פ פעם אחת כשנהרג, ופעם השני שנזקק ונטהר לגמרי, ופעם ג' שנאמר לו אל תוסף דבר אלי, ופעם ב' שירד בעטרה לבא בעולם השפל להוציא את ישראל ממצרים אז ראה את אליעזר וידע באמת שיתחייב בפריה ורביה ואמר יהי רצון מלפניך שיצא זה מחלצי זהו ושם האחד אליעזר, וגם את ר"ע ראה שאם היו מבקשים ליתן להם שכר לא היה זוכה במה שזכה, וראה שגם זה עברה כל התורה כולה מפיהו והיה כלי מוכן אבל אתה הרב הגדול שאתה מתפאר בתורתך שאינו שלך ואתה גוזל הבריות שמע שכרך אשר מוכן לך מששת ימי בראשית ודע באמת כי לא יקבלוך אחרי אשר מכרתם מתנתם שנאמר וממתנה נחליאל ובעשרה מאמרות ניתנה התורה לישראל ובעשרה נברא העולם ויכריזו עליך י' הכרזות. הכרזה א' כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות. הכרזה ב' יעלו שמים ירדו תהומות. הכרזה ג' נפשם ברעה תתמוגג. הכרזה ד' יחוגו וינועו כשיכור. הכרזה ה' וכל חכמתם תתבלע. הכרזה ו' ויתעם בתהו לא דרך. הכרזה ז' ותבער אש בעדתם. הכרזה ח' להבה תלהט רשעים. הכרזה ט' וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדברו. הכרזה הי' וירגנו באהליהם לא שמעו בקול ה.' אז ענה ס"ם ותנ"י וניעו"ר שושבינו ולילי"ת בקול גדול וחזק וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים סורו סורו טמא קראו למו ואחר כל הצרה הזאת מה תהנו מאותו השכר ומה תועלת מאותו הגאוה. וראה ר' והבן מה גרמו לוקחי השכר ראו חז"ל שהתורה מתחללת ונחסרת מצד שאין להם לפרוע ועשו תיקון שיקחו שכר בטלה כי ארז"ל מוטב שיפסדו אלו ממה שתפסד כל התורה כי רבו היתומים קצרי יד ועשירים מוסיפים ואלה הולכים וחסירים והתורה צועקת ולא זה דוקא שראו שאין תקנה ללמוד בלא שכר והיחיד הולך ומתבטל מהיתומים וקצרי היד עד שהתירו לומר אפילו לא קרא אלא פעם א' ביום שמע ישראל יצא ידי חובת והגית וכו'. ראה השם וישפוט המקלקל הצינורות והגורם כל זה וישער בדעתו שקבץ הון לאין סוף אחרי הניחו לאחרים והוא הולך לאבדון מה תועלת לו ועל כל הדברים האמורים בתורה מוסיף חומש וכאן שבעתיים בז' קולות ניתנה תורה וכל זה הוא בעבור שאינו יודע עיקר התורה היא חכמה אמיתית להדבק בהם ולחשוק בהם ולהדבק באלהיו ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום שאלו היה יודע זה באמת היה הולך אחר הבטלנים היושבים בשוקא והיה ממשיכם בדברים טובים ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב ויושיבם בביתו ויקרבם בגבורת ה' וישמיע להם כל תהלתו זוכה ומזכה ולא ימצא תואנה לומר שכר בטילה אני לוקח כי לא בדין התירוהו ותיקון רחוק הוא ויבטח בשם ה' וישען באלהיו ואז ישמע שכרו הטוב בבואו לעוה"ב קורא ואומר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה, הכרזה א' אומר יוסף ה' עליכם עליכם ועל בניכם. הכרזה ב' אומר ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ. הכרזה ג' אומר על כן ירים ראש. הכרזה ד' אומר ברוך הבא בשם ה'. הכרזה ו' אומר חנון ה' וצדיק ואלהינו מרחם. הכרזה ו' אומר שובי נפשי למנוחייכי. הכרזה ז' אומר קול רנה וישועה באהלי צדיקים. הכרזה ח' אומר ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם. הכרזה ט' אומר זה השער לה' צדיקים יבואו בו. הכרזה היו"ד אומר מאת ה' היתה זאת. אז אומרים פנו מקום לצדיק להדבק בצלו וכחו ולספר שבחי אלהיו אז עונה ואומר לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה: ד"ה וראה והבן מה גרם לו זה שעשה וראה והבן מה גרם לו זה שעשה והרביץ תורה בישראל שלא בשכר כמשפט אלהיו, אבל בני שמע גם אתה והקשב מה אמר לי אבי ז"ל חל"ב הוא תורה שבכתב ונקראים שמים. יי"ן הוא תורה שבע"פ ונקראים ארץ ונקרא אדנ"י ועל אלו אמר משה האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ואמר דיבור לשמים שהוא רחמים ואמירה לארץ שהיא דין, ושב ואמר יערוף כמטר לקחי שהכוונה כמטר לקחי כמו שאני מוריד המטר בעתו ובזמנו בחנם שלא בשכר כמו כן אתם תורידו לקחי היינו דברי בלא שכר, ואם לאו יערוף כמטר לקחי שהתורה שבכתב יהרוג ויחתוך הרב הגדול הנוטל שכר משרשו ומעקרו וישובו בניו להיותם יתומים ויבקשו ולא ימצאו מנוח כי אתה גרמת להם ואין יערוף אלא הריגה כענין וערפו שם את העגלה בנחל, ואם לא יקח שכר וילך אחר היתומים וקצרי יד להביאם בביתו ולהרביצם בתורה אז תזל כטל אמרתי ותורה שבע"פ מחבקו ומנשקו ומושיבו במתיבתא דרקיעא ונהנה מזיו השכינה ומטל העליון ואפילו עבד עבודה זרה נמחל לו שכן מתקן מה שקלקל. וראה בני מה גרם הנוטל שכר ששבו חז"ל להתפלל ולבקש רחמים על לומדי תינוקת שיענו כדי ליטול שכר ללמוד כי העשירים מתגאים בעשרם ואינם מביטים בדרכי השם כלל רק אומרים לנו הכסף והזהב והפך הוא לי הכסף ולי הזהב ואינם זוכרים הארורים שהכסף והזהב והתורה כולה לשם יתברך, וגם עושים עצמן ששכחו שהתורה ניתנה בז' קולות ע"י קול אחד הוא אדנ"י המיחלתם ומקוה מתי יעשו בניה טהרה בבית ע"י מעשיהם הטובים ומתי יגיע הבל פיהם בפיות שכנגדם שאם ילמדו שלא בשכר כל הפיות שכנגדם לומדים עמהם והנה עולה הבל פיהם בשמים. ואם נוטלים שכר ומקלקלים דרכי השם אז אדנ"י שהיה סרסור והעד בהר סיני אומר ארור אתה בבואך בעולם השפל וארור אתה בצאתך ומחרימו בה' קולות הם ה' חומשי תורה ואמרו לו בחרם שמו בחרם גופו בחרם ממונו בחרם מה שנשא ונתן כי הכל היה שלא באמונה בחרם גם שכניו אוי לרשע אוי לשכנו ואם תרצה לדעת האמת שהרי השלימו חומשי תורה באותיות ס"ת ור"ת של החומשים ירחו. סיני. מסעיהם. במצרים. ישראל. העולים חר"ם, ואם אינו נוטל שכר ומרביץ תורה בישראל אז היין והחלב שהם העדים אומרים פה אחד. ויתן לך האלהים (בינה) מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש ואח"כ החלב אומר לו הנני נותן לו את בריתי שלום. היין אומר וידגו לרוב בקרב הארץ. והחלב אומר מאל אביך ויעזרך, היין אומר ואת שדי ויברכך ומושיבים אותו עם כוחו וצלו ונהנה מזיו השכינה כאשר עשה כן יעשה לו שלא בשכר לימד לומד גם הוא שלא בשכר, א"ל ר' הלומד בשכר לא די שמטמא עצמו אלא שגורם אף טומאה בכוחות שלמעלה ואחרי שהם ת"ח ותופשים עצמם שהם חכמים ויודעים ואדרבא הם הריקים והחסירים א"כ למה לא יראו ולא יבינו וישכילו כמה הזהירנו התורה מן הטומאות וכמה הרחקות עשו חז"ל בטומאות ולמה פשט את טלפיו לומר ראו שאני טהור והוא טמא ומראה עצמו לומר זה אסור וזה מותר זה יש לו ס' לבטל וזה אינו, זה טהור וזה טמא והוא אינו יודע שנפשו כגופו ושניהם טמאים, אם ראית ר' מימיך שהטמא מטהר ואוי לו למי שיהנה מהוראותיו כי אין מספיקים בידו מלמעלה להורות כדין כי הוא לבדו דן וצלו וכוחו אין עמו. ושמע ר' איך התורה מטהרת הפת והוא מטמא שהתורה אמרה תנור וכירים יותץ להסתלק הטומאה והוא בנאו טמא ואשתו הרבנית נדה ומטמאה כי טמאה היא ואופה בה וי לאותה הרבנית שהרי הוא מביא הדמים דמי הבריות ומניחם בחיקה והיא שוחקת ומטיילת עמהם ושואלם מאין באו לך ומשיב לה התלמידים הביאם ומיד אומרת לו תרבה עליהם כי מועטים הם ודי להם שאתה עושה אותם רבנים ונשותיהם רבנית ויקחו מעלתך עד ששומע זה ומוציאם מבית מדרשו בשמעו שיפסיד מעלתו וקריאת שמו ר', ואלו העניים מה יעשו מי שידו משגת מוסיף לו ומי שאין לו מפסיד אף מה שנתן שיום תעזבנו יומים אעזבך, ראה ה' והכריתהו מן העולם הזה כמו שהוא מוכרת מעוה"ב. א"ל בני כה יחייך האל וישמרך אם שמעת מאביך ז"ל שום דבר בזה תנור וכירים יותץ אמור, א"ל ר' אם יעזרנו השם ונלך במקומו אז תשמע כל כך סודות וביאורים מסתרי תורה עד שתתמה ותאמר ברוך שנתן תורה לעמו ישראל. א"ל בני אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה ח"ו ואמור כאן מעט כי חביבה מצוה בשעתא ושם תאמר הרבה. א"ל א"כ אומר מעט ולא כל הצורך ואומר תחלה הסדר בלי שום שינוי ואח"כ אומר כפי מה שאמר אבי ז"ל כי השכינה עמו שכן הוא וצלו אומרים והשכינה אומרת לו אמור, ודע שהדברים רבו להוציא הטומאה והסוד הוא מעט וכל הדברים מתיישבין מצד הסוד ואומר תנור של עכנאי כאן ושאר התנורים במקומם בעז"ה. תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין וזהו תנור של עכנאי פירוש חתכו חוליות לרחבו כעין חותך שפופרת של קנה ונתן חול בין חוליא לחוליא ואח"כ עשה לו טפילה מלמעלה ולא הרחיק את הטפילה אלא מטיח בטיט כשאר התנורים. פירוש אחר שהיו עושים התנורים היו מדבקים טיט סביבותיו לעבות את כתליו שיחזיק חומו והוא קרויה טפילה, והרי הוא כך שאם הרחיק ממנו הטפילה ונתן חול או צרור בנתים בזה אמרו הנדה והטהורה אופות בו והוא טהור וזה התנור של עכנאי לא הרחיק את הטפילה אלא הדביק בטיט ומטהר ר"א דמדמיה ליה לההוא שהרחיק את הטפילה ונתן חול בנתים שהוא טהור וכאן אע"פ שלא הרחיק דינו כהרחיק והטעם הואיל ויש חול בנתיים בין הסדקים כשבור דמי ואין שם כלי עליו ואינו מקבל טומאה. וחכמים מטמאים כי אומרים אלו היתה טפילה מרוחקת מן התנור ע"י חול וצרור שפיר קא אמרת השתא שהטפילה מדובקה בתנור אע"פ שיש חול בין חוליא לחוליא אפ"ה הטפילה עושהו כלי אחד והחול נדבק ונעשה גוף אחד וכשיסיקנו לאפות בו סופגנין אז נחשב כלי לקבל טומאה, והדין הוא כך שכל תנור שלא נגמרה מלאכתו אין שם כלי עליו, וכשיסיקנו ואח"כ