השפע לאחור והוא הוא הנדוי כי הסכימו כל הרוחות שיפסק ונפסק. וע"כ קם נחשול בים להטביע את רבן גמליאל בעבור שסתם מעיין אחד ודקדקו עם ר"ג ונסתם גם הצינור שלו עד שביקש והתיר הצינור של ר"א, ועכ"ז אין הלכה כר"א משם ואילך שהרי לא שב הצינור כמו שהיה והוראותיו הן בשריפה שכן אותו היום שנמנע השפע מלרדת בצינור בא אש כי אין הצינור מעולה בלא השפעה וכשירדו הנפשות בעולם השפל והכוחות למעלה באו בדין זה התנור וכפי מה שהיה למעלה אז כן היה גם למטה. וכן קבל גם משה רבינו ע"ה עד שננעלו כל השערים והאונאה פתוחה וכנגד מה שנעשה אז נעשה גם עתה שנפסק הצינור של ר"ג ומיד עלתה נשמתו למעלה ונדבק בכוחו כי ר"א אע"פ שנדוהו מ"מ נתמעט הצינור מכחו לא כל כך וזהו תנור של עכנאי שאחר שזה עשאו כלי ואינה של עכנאי וזה היה מבטל תורת כלי ממנו ונמצא שהיו נסתמים הצינורות של רחמים ושב התנור עכנאי, ומה שחזרו ב"ה להודות לדברי ב"ש כי ב"ש היו נזהרים מלהכניס טומאה בהיכל פן ישתמשו ב"ה בכלי טומאה וכמה פעמים מסכים הגדול ברצון הקטן באהבתו אותו, וגם אלו האגדות יש להם סודות עמוקים ואין כאן מקומם. מ"מ עתה ראה והבן הרב הגדול המסלסל בזקנך ונתלה בעקבך מאזהרות שהיו נזהרים החכמים שלא יבואו לכלל טעות ואז הוא איבד הנפש מיד, ומה מעלה גדולה היתה להם שהרי בא להם השלום מקב"ה ואתה כדי שתראה בהמון שאתה ר' מיד אתה מורה כל הספיקות שבעולם וכל הדינין וכל המשפטים אתה שמח עליהם כי איך יקומו מפניך אם לא בתחבולות שאתה עושה ומן השם אינך ירא ואתה מבזה תורתו הקדושה, יהי רצון שיבושו הבוגדים ריקם. אבל אם תרצה לדעת מי הוא הראוי לדון ולהורות ומי הוא הראוי שיקרא רבי מי שידע היוצא מג' שמות שהם כלל כל המשנה ואלו הם תנן תניא תנא. שאלו הג' שמות הם הם הכוללים כל התורה שבע"פ היא כ"י: ד"ה וראה והבן איך צוה הקב"ה על וראה והבן איך צוה הקב"ה על תורה שבכתב ע"י תורה שבע"פ כדי שלא יהיה פירוד ביניהם וכל התורה שבע"פ בהן ולאו שהוא רומז בכתב ובע"פ שהם הן ולאו ושמע עתה הצווי. כתיב והיו הדברים האלה, מדהוה ליה למכתב והיו הדברים וכתיב האלה לומר לך דברים נגד תורה שבכתב שמלת דברים רומזים בתורה שבכתב הנקרא אמת, וכתיב ראש דברך אמת. ומלת האלה רומז לתורה שבע"פ שהוא דינים, והדינים מורים קושי, ואלה הוא שדה תפוחים. ומהו תורה שבע"פ הוא המשנה זהו שנאמר בסמוך לו ושננתם לבניך בכל המקומות נאמר ולמדתם אותם ודברת בם וכאן ושננתם אלא לומר הדברים יתבארו על ידי האלה, ומהו האלה הוא משנה זהו ושננתם, ועל שמשתמשין למעלה במלת תנן שכן שינ"ן במ"ק תנ"ן ע"כ לא אמרו במקום תנן שינן שהוא מלשון מקרא ותורגמן ידע האמת ותירגם ושננתם ותנינן שכן התרגום בסיני ניתן, ואין לומר א"כ למה החליפו מלת שינן בתנן גם במתיבתא דרקיע כי תנן הוא לשון שמורים האותיות בתורה שבכתב ובדינים קטנים וקשים זהו ת' אחד לפחד ונ' אחד לשכינה ונ' פשוט לת"ת שזהו אמר יתרו כל דבר הקשה יביאו אל משה ודבר הקטן ישפוטו הם. וגם אין להקשות א"כ יתן המשנה למשה בזה הלשון במקום ושיננתם ותננתם לבניך כי אם היה ניתן למשה בזה הלשון היו מבטלין התורה והמשנה ולא היה קיום בהם כי מלת תנן מורה עשן ר"ל עלה עשן באפו כי גם תורה שבכתב שהוא הן' היה שב להכרית שהיה מתנקם ע"י עשן אפו כענין שנאמר הניחה לי ויחר אפי, אבל מלת שינן הוא האב והאם הבן והבת שהשי"ן היא האם והיו"ד הוא האב הנו"ן היא הבת והן' פשוטה הוא הבן. וראה שלא הניחו האבות את הבנים ביד הדין להפסד לגמרי מ"מ מיסרם וע"כ באו השני נוני"ן כפופים. ודע אתה הרבי השמן המתפאר בדיניך הרעים והמקולקלים שמכאן אנו מקובלים שמימות משה ואילך לא זזו ישראל אלא קורין דברי תורה ושונים דברי משנה שאלו צריכין לאלו ואלו צריכים לאלו שהמשנה צריכה שפע וברכה מהתורה והתורה צריכה המשנה לפעול פעולתה ולקבל השפעתה ואם לא תלמוד תורה ומשנה כחדא מה לך חיים טוב מותך מחייך, וכאשר מלאת כריסך צריך אתה לדעת שרשם ועקרם ועניינם כי בלאו הכי בחושך תלך ע"ד הכסיל בחשך הולך, ואם תאמר מה לי למשנה ולדברי תורה השמר לך והזהר ברוחך שלא מצינו בכל התורה עיקר מהדינים רק בואלה המשפטים והיכן הם דיני קרקעות והיכן הם דיני כסף וזהב והיכן הם דיני מטלטלים כל אחד ואחד בפני עצמו ויודע אני שמתוך שטותך וגאותך אתה אוהב שיקראו לך רבי תוכל להשיב לי ולומר נסמך על דעת בני אדם ואינך יודע שתשובתך בצדך שאם כדבריך נמצאת תורה אחת שנעשית אלף תורות ורחמנא צועקת תורה אחת. וצא ולמד מאלעזר הכהן זאת חקת התורה וגו' אך את הזהב וגו' ואם תחזור על הפרשה זו אי אתה מוצא בכל התורה כולה הא למדת שבע"פ היה עמהם, וכן אתה מוצא ממעשה פנחס שהרג את זימרי ואת המדינית ולא אסר הכתוב אלא בנות ז' עממין לבד וא"כ למה הרגה. ודע שאחר שנשא משרע"ה את ציפורה נאסרה המדינית, וראה והבן שמשה שלא באיסור נשאה. וגם זה תדע באמת שקבלה בידינו שלא בא משה עליה עד שנתגיירה ציפורה. ויש להקשות מה ראה משה ולא הרחיק עצמו מן הכיעור וכי נפסדו בנות ישראל להודיע למצרים ולשלוח לו אשה אבל נשא את צפורה וטעה אחריו זמרי, הלא תראה כשבא זמרי על כזבי תפשה בבלוריתה והביאה לפני משה ואמר לו בן עמרם זו אסורה או מותרת ולא הספיק משה להשיב אלא אמר לו מיד וא"ת אסורה בת יתרו מי התירה לך כי זו מדינית וזו מדינית ובאותה שעה נעלמה הלכה ממשה עד שאמר לו פנחס אחי אבא לא כך למדתני ברדתך מהר סיני הבועל ארמית קנאין פוגעים בו עד שאמר לו משה קריינא דאגרתא להוי פרוונקא ומיד וירא פנחס בן אלעזר וגו'. ומי גרם כל זה לא משה שנשא המדינית, וגם מפני מה נעלמה הלכה זו ממשה ונהי שנעלם ממנו כל הבועל ארמית קנאין פוגעים בו מ"מ ימשיכנו בדברים ויאמר לי ניתנה תורה ונתחדשה הלכה, ועוד יאמר אני גיירתיה ושמא ישוב בזאת הפעם בתשובה ומקבל שבים ה', ודע שמה שנשא משה המדינית עשה כדין וע"פ הדיבור. ודע שכל מלך ומושיע צריך שיהא מלך שלם כדוגמא עליונה שכן מלך עליון כל השלשלאות נאחזים ממנו. והנה יתרו הוא שר חיצוני ולו ז' בנות הפך ההיקף והיה כולו חיצון ואי לאו שקלקלו משה בניינו הקשה בלקחו מבנותיו היה מתחזק שר מצרים וגם להיות נאחז ממנו צד החיצון ולהגביר כחו על כח החיצון ע"י שהוא מושל בה כענין והוא ימשול בך ולהיות כח החיצון מתפרנס ממנו כמו שהוא למעלה. צא ולמד משמשון שבא להושיע את ישראל וכתיב כי היא ישרה בעיני. כי הכיר בה שהיא חזקה בכחה ורצה למשול בה וזהו והם לא ידעו כי מאת ה' היתה זאת. וראה והבן ממלך דוד ושאול בעבור שדוד היה מבפנים וכח חיצון היא מואבית והיה מושל בה זקנו ומאותו השורש היה יורד והיה דוגמה העליונה ולכן בכל מקום שהיה הולך היה כובש ומתנקם מה שאין כן בשאול, ומה שנעלם ממנו הלכה בעבור שזמרי הכניס טומאה בהיכל ומדתו של משה הוא הנצח ונתמלא רוגז וחימה ונסתם המשנה מן האש ולא ידע משה, אבל פנחס זכר ואמר למשה שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו שהרי אינו מוכרח בזה אם לא שיהיה מלך ומושיע את ישראל ובלא"ה מכניס טומאה בהיכל וקנאין הוא הדין הרפה פוגע בו ואגב אותו נזוקין גם אחרים ע"כ אמר לו משה אמת אמרת ואתה הבא מאותו צד של קנאה תהיה מקנא וזהו קריינא דאגרתא וגו' ומצד הקושי שלך תוכל להשיב לי ולומר שלא כהלכה עשה וכדי שלא תאמר זה אמר אח"כ פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי, וא"ת הוראת שעה היתה ואין שם משפט ברור ולא עמדו בדין לראות אם הדין הוא כך וכדי שלא תאמר גם את זה כתיב ויעמוד פינחס ויפלל ולהלן הוא אומר ונתן בפלילים ללמדך שהדבר בדין וכדין עשה מה שעשה. ואם יש לך עינים תלמד מכאן שהתורה שבעל פה היתה עמהם. והעד השני כתיב גבי דוד וישימיה לחוק ולמשפט משמע שהיה להם תורה שבעל פה, והעד הג' כי על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום הדבר כתיב גבי יורם השיב את כל אשר לה ואת כל תבואות השדה והיינו שאמרו הדרא ארעא והדרא פירא הא למדת מכל אלה שתורה שבע"פ היה עמהם והרבה כאלו אין סוף ודי לך באלו ותלמוד שבכ"מ שהם משנה עמהם וזהו שכתב שם אני: ד"ה ועתה אודיעך דבר גדול שמימות ועתה אודיעך דבר גדול שמימות משה ועד הלל הזקן היו ת"ר סדרי משנה שהמשנה מקבלת מו' קצוות וכל קצה כלול מי' וע"כ היו ת"ר סדרי משנה וכך נתנה הקב"ה למשה וכך הורידם לא פחות ולא יותר ועם אותן המשניות היה דן את ישראל מ' שנה שהיו במדבר ולא רצה משה לכתוב התורה אלא בסוף מ' שנה סמוך למיתתו שכן העד מעיד ויכתוב משה את התורה וכאשר הוריד תורה שבכתב היה מפרש הת"ר סדרי משניות ולא העתיקו בספרים אחרים עד סמוך למיתתו, ומכאן אתה למד ששרי אלפים ושרי מאות ואותן אנשי חיל שנתמנו על ישראל בצאתם ממצרים שהיה חשבונו עולה ח' רבוא וה' אלפים ות"ר כולם לא היו דנין אלא מתורה שבע"פ והוא שכתיב בהם ושפטו את העם בכל עת הא למדת שתורה שבעל פה היתה עמהם ואותו התורה שבע"פ שהיו דנין בה הוא הנקרא משנה ראשונה בכל התלמוד והיתה סדורה בפיהם היא ואבות שלהם שהם מן התורה בפירוש ותולדות שלה שכל התורה אבות ותולדות מימות משרע"ה ועד הנביאים ועד אנשי כה"ג והם עזרא וחביריו שעלו מן הגולה, וכה"א הוא עזרא עלה מבבל הוא עזרא הכין לבו לדרוש לה' אלהי ישראל כמו שנאמר וילמוד בישראל חוק ומשפט ולא חידש מעצמו אפילו קוץ של אות א' וכן נשתיירו בידם. וכן אתה לומד מהם כהא דתנן משה קבל תורה מסיני וכו' שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יועזר יהודה בן טבאי שמעיא ואבטליון הלל ושמאי ומימות הלל ושמאי הענו העולם. ושררת התורה נחלשה. ולא תקנו מהלל ושמאי אלא שיתא סדרי משנה נגד ו' קצות הוא ההיקף להודות לשם יתברך והיו מתנהגים במשנה מהלל עד ר' ור' נתן ג' מאות וי"א שנה והם היו סוף משנה, והיו מדקדקים כל אותן השנים לחבר המשנה שהיא האשה באיש שכן השנים ההם עולים אי"ש. ואלו הח' משמעון עד הלל היו מתנהגים בת"ר סדרי משנה והיו גדולים מאד וישיבתם למעלה במעלה גדולה, ורב הוא שהתחיל בהוראה עד רבינא ורב אשי והיה מרב עד רבינא ורב אשי ר' שנה והם היו סוף הוראה, ואחרי אלו ירדו ממתיבתא דרקיע רבנן סבוראי שבזכותן נמתחו שמים וארץ נבקעה ולא הוסיפו ולא הגריעו מדעתן אפי' אות א' והם היו זכאין כ"כ לפני השם עד שלא שכחו דבר ממה ששנו למעלה ותקנו פרקים בכל תנויי בסידורין והיו שבעה שכוחם משבעה הוא ההיקף ואלה שמותם רב אחא מן בני חתים. רב סמא מארג. ורב גזאי שמואל מפומבדיתא רבינא מן אומצייא רב אחדבוי. ומר זוטרא. ובימיהם יצא מחמ"ט ימ"ש ומלכות ישמעאל בשנת תתקפ"א, ומאותן השנויים באבות עד הלל ושמאי לא היה מחלוקת ביניהם בכל התורה כולה רק כאשר ניתנה למשה מסיני כך היתה ברורה אצלם כי הכוחות שלהם למעלה אינם מניחים אותם לבא לכלל טעות חוץ מג' מקומות שנחלקו הלל ושמאי ואלו הן חל"ה הי"ן וכל הנשים דיין שעתן. חלה ש"א מקב לחלה וה"א מקביים. הי"ן ש"א מלא הין מים שאובים פוסלין את המקוה וכו'. שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן והלל אומר מפקידה לפקידה וכו' אבל שאר כל המצות שבכל התורה השוו בהם ולא נחלקו ובעבור שחלה והין שהוא הדין במקוה והנשים ע"כ נחלקו בהם כי שמאי והלל משם נאחזים ובמקומו יתבאר לך בעז"ה. א"ל בני ולא הנחת לי שום מקום לדבר השם יזמין לך ואמור דבריך ואחר שנחלקו באלה הג' העמיד זה ת"ח הרבה וזה העמיד ת"ח הרבה ומשרבו תלמידי שמאי ותלמידי הלל ולא שמשו רביהם כל צרכן רבתה המחלוקת בישראל ולא זזו אלו מאלו אלו גורסין בע"פ ואלו גורסין בע"פ עד שגם במתיבתא דרקיע היו חולקין כוחותיהם כענין התנור והקב"ה מחזיק הכח האומר האמת וכל הכוחות אמת שכולם גורסים גירסא אלהית וגרסא שעברה מפיהם כשל מעלה הוא אלא הקב"ה מחזיק הכח אשר הוא מעולה מחבירו וצינורו גדול משל חבירו. ומיד מודים לו למעלה ונמנו לו למטה ועם הרבים הלכה, וזה המחלוקת היה עד שנחרב הבית ונתחברו זקני אלו עם זקני אלו וסדרו ו' סדרים וכתבו אותם וקראו אותו משנה והניחו שאר המשנה כולה ואמרו תהא מונחת בקרן זויות וכל מי שירצה ללמוד יבא וילמוד והיו רבים בני אדם קורין את המשנה הזה הסדורה הנזכרת למעלה דור אחר דור עד שבא רבינו הקדוש הוא ר' יהודה הנשיא וקצר אותה המשנה וסדר את המשנה הזאת שהיא בידינו היום בלשון קצרה והמשנה הנותרת השיב את שמה תוספתא על שיש בה תוספת על המשנה הזאת שהיא בידינו היום בלשון קצרה. והמשנה הראשונה השים את שמה חיצונית ותרגום חיצונית ברייתא על שם שהיא חיצונית מן המשנה ולכן כ"מ שקיצר רבינו הקדוש את הלשון בכל המשנה כולה ואין התלמוד יכול לתרץ המשנה מקוצר הלשון שבה חוזרים ומתרצים אותה מן המשנה שהשיב את שמה תוספתא: ד"ה וראה אתה בעיניך אור לארבעה וראה אתה בעיניך אור לארבעה עשר בודקים כו' ולמה אמרו שתי שורות במרתף וכשאתה מדקדק את המשנה מתחלה נמצא שהמרתף לא נזכר כאן וזהו שאמרו מרתף מאן דכר שמיה חסורי מחסרא והכי קתני וכן בכל מקום שקיצר רבינו הקדוש את לשון המשנה ולא הביאה חוזרים האמוראים ואומרים חסורי מחסרא והכי קתני כלומר מחוסרת היא המשנה שלפניה הקרויה תוספתא ומתרצין כל המשנה כולה שסידר רבינו הקדוש הקרויה מתניתא, וזה תדע שבכ"מ המשנה שקרויה תוספתא קרויה בכל התלמוד תנא ובכל מקום המשנה שקרויה חיצונית קרויה תניא. ראה והבן שתנן תניא תנא הכל משנה שנשתמשו בה מימות משה שנתן לו הקב"ה. ולכן יש לכם לדעת סדר המשנה תחלה וביאור ואחר לחזור אחר שורשה ושורש כל דיבור ודיבור וסודה במה רומז שאם תדע סדר המשנה וביאורה ולא תדע שורשה אותה השגה היא השגה שקרית שאינה הולך אחר סברתם וסברתם הוא האמת אבל אתה הולך אחר סברתך וסברתך הוא שקר והחלפת האמת בשקר, מ"מ לא תוכל להשיג האמת אם לא תדע סדורה ופרושה ואלו הם סדרם וקחם בשכלך ואחר תחזור אחר השורש לקיים הסדרים. ודע שבכ"מ שאמר והתנן הוא מקשה מן משנה של ר' מאותו הפרק ותבקש אותה המשנה באותו פרק. ובכל מקום שאמר תנן התם מקשה ממשנה שממקום אחר בזה הלשון משתמשים בני בבל ולשון תלמוד ארץ ישראל הוא תמן תנינן וממקום אחר מקשה לו, ובכל מקום שאמר והתניא קושיא ממשנה ראשונה שאמרנו הנקרא ברייתא מקשה לו ובכ"מ שאמר דתניא סיועא לאותה שמעתא ובכ"מ דאמר תניא נמי הכי הוא סיועא להאי שמעתא דקא עסיק ביה. גם דע לך שיש מקום שאומר והתניא והוא סיוע על שמעתא וזה תלוי בתנועת הקול שהקול מורה אם הוא קושיא ואם הוא סיוע, ודע שבכל מקום שאומר תנן ומאן דקארי דתני תנינן כולם לשון משנה הם. ובכ"מ שאמר תנא תנינא תניא ותנא תונא תניתוה תמן תנינן כולם לשון תוספתא הם. ובכ"מ שאמר מתני ליה פלוני לפלוני לשון גמרא הם. וכדאמרינן כנתינתה כך נטילתה מה נתינתה בס' רבוא אף נטילת בס' רבוא וה"מ למאן דקארי ותני וזה הדין צ"ל כך כי אחר שנתן הקב"ה התורה בס' רבוא ישראל וכל ישראל היה לו כח לעמוד ומכתירו בכתר תורה כן עתה שמסתלקת מן העולם ורוצה לעלות למעלה באים כל ס' רבוא ללוותו וזהו למאן דקרי ותני והרמיזו בזה התורה שבכתב עם תורה שבע"פ שניהם טובים ללמדה דאי חדא ראה שאין מקבלין אותו בס' רבוא ונעשה הריסה מועטת. ודע באמת למאן דקרי ותני לעצמו בס' רבוא אבל מאן דמתני לאחרים לית ליה שיעורא ובלבד שלא ילמוד בשכר. וראה והבן שישראל לא היו ראוים לקבל תורה פחות מס' רבוא שאז הם דוגמא עליונה שהרי ו' קצוות הם ויעקב אבינו ירד למצרים בע' נפש בעבור שירד בגלות הרי ז' קצוות שאינה כלולה וכשנעשה ס' רבוא לא היו צריכין לעשות ע' רבוא מטעם שהיתה כלולה עם השש כי בלא"ה אינם יוצאים מהגלות וס"ר ולא י' אלפים שכ"א כלול מי' וכ"א כלול ממאה וכ"א כלול מאלף וכ"א כלול מי' אלפים וכ"א כלול מי' רבוא הרי ס' רבוא, ורבוא כולל האם וז' בנים שכולם ברחמים דאלף עמהם הלא תראה שמלת רבוא עולה ח' פעמים יהו"ה ואלף, ולכן ניתנה התורה בס"ר. ועוד תרצה לדעת דמתני לשון גמרא הוא כי הא דרבה בר אבוה אשכחיה לאליהו ז"ל דהוי קאי בבית הקברות א"ל ולאו מר כהן הוא וזה הלשון הוא משובש כי רבה בר אבוה לא יאמר לו שלא בכבוד ולאו מר כהן הוא אלא הכי אמר אמאי קאי מר בבית הקברות, א"ל ולא מתני מר סדר טהרות דאמרינן ביה משום דר"ש בן יוחאי קברי גוים אין מטמאין דכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם. א"ל ר' ארבע בדוחקא לא מתנינא שיתא מתנינא, ר"ל סדר טהרות הוא סדר הששי וארבע סדרים לא שניתי ואיך הייתי שונה סדר הששי. וא"ל אליהו ז"ל מ"ט וא"ל משום דוחקא דמזוני, אמשכיה אליהו ז"ל לרבה בר אבוה אבתריה ועייליה לג"ע ומלייה לגלימיה טרפא דאילנא בהדי דקא אזיל שמע בת קול דאמר מאן דקא מתנויי ואכיל עלמא כרבה ב"א הדר אפיה לאחוריה שדינהו נפיק וסחטיה לגלימא וזבניה בתריסר אלפי זוזי פלגינהו לחתנוהי. הא למדת שהלשון הזה הוא לשון גמרא והוא שאמר מתני מ"מ הלומד האגדה הזאת יתמה כי יאמר