זהו ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. וראה והבן בעבור שעשה עתה קין למטה התעוררות והורידה פרי באדמה ע"כ דרגא במלת מפרי ותביר במלת האדמה שנשברה ממנוחתה שהיתה עם הימים שאתנח במלת ימים, ומה עשתה האדמה אשר היתה מנחה לה' קרי בה מנוחה וגם נחמ"ה ממה"ד הבוטה בפנים של מנחה וראתה אף שכן פני מנחה עולה אף, ר"ל קודם המ' של מנחה ל' וקודם הנ' מ' וקודם הח' ז' וקודם הה' ד' שהם אותיות למז"ד ועולים א"ף, ואז הבל שהוא הנצח הביא גם הוא מלת הוא ת"ת מבכורות צאנו מהמדות שלמעלה מהם ומחלביהן חסד וחכמה עלאה לבא לגרש הדין מהאדמה והנה ירד ה' לה' ופנה ה' אל הבל ג"כ שהוא הנצח ואל מנחתו היא העטרה, ומלת והב"ל הוא נצח ויסוד שהוא רומז ביסוד וכמה הם מלת אל ואל שהם ס"ח אלפים שירדו עמהם בעטרה, ואל קין ואל מנחתו לא שעה ר"ל בזמן שירד הדין ונעשית העטרה מנחה לפחד הקב"ה לא שעה לא ירד ברחמיו ומצא הדין זמן של גבורות וחרה לקין מאד ונפלו פניו מן הרחמים עד שעשה הבל מנחה ועורר הרחמים אז ויאמר ה' אל קין שהוא הפחד למה חרה לך ונתחזקת בדינך ולמה נפלו פניך מן הרחמים ע"י התעוררות אני אמרתי שהכל תלוי ביד האדם למטה ולכן אתה הנקרא הלא הוא העטרה אם תיטיב בדוגמה שלך למטה שאת תתנשא ותתגדל מן הגדולה ואם לא תטיב הדוגמא למטה לפתח חטאת רובץ שאתה פתח הפרד"ס וממך יעברו כל הדינים קשים בעולם וממך ג"כ יעלו ויכנסו הצדיקים ממטה למעלה וירדו גם מלמעלה למטה הוא שנאמר פתחו לי שערי צדק, ובההוא פתח עומד מלאך המות שיפרע מן הרשעים, ואליך תשוקתו לעולם אל הדין שבך חושק וחפץ לקיים מחשבתה אשר הוא יורד ומתעה עולה ומסטין, כשהוא מתעה נקרא יצה"ר, וכשהוא עולה ומלמד חובה נקרא שטן וכשניתן לו רשות להרוג נקרא מלאך המות, הוא יצר הרע הוא השטן הוא מלאך המות וכל תאוותו הוא להשלים הפעולות שהוא מסבבן: ד"ה ועתה ראה והבן במה דומין ועתה ראה והבן במה דומין העליונים למלך שהפקיד פקידים למדינות מלכותו להיות עומדים בסחורתו אחד ממונה על אוצרות של מאכל שהוא טוב ונכבד ואחד ממונה על אוצר אבנים, ראה הממונה על האבנים שאין קונה ממנו מה עשה שלח שלוחיו להרוס את הבתים החלשים כי בחזקים לא יוכל כדי שיבואר כולם ויקנו האבנים ממנו ולא יהיה הוא פחות מחביריו, המלך הוא הכתר הפקיד על המאכל אלו ספירות של רחמים, הפקיד על האבנים הוא הפחד, כשקירב העטרה אל הדעת כתיב וידע אדם את חוה אשתו נסתלק הדין לגמרי מכל הספירות ונתקנא ושלח לקין אשר הוא לבדו יונק משם. כי שרשו הוא ועשה התעוררות והלכו הרחמים וירד הוא, זהו מצפון תפתח הרעה אל כל יושבי הארץ אז יצר הרע משתדל תמיד ומטה את העולם אל הרעה אפ"ה אתה הנקרא "הלא" תמשול בו במלאך המות הכוונה הוא כשאין הרשעים בעולם אין המלאך המות יכול לעשות הרעה כי כשאין מלאך המות ימחה הש"י דמעה מעל כל פנים וה' אחד ושמו אחד בלי שום כח מכוחות הטומאה כי לא ירד בעטרה וזהו ואתה תמשול בו. והנה כוונת הענין הוא הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ואתה חכמת אלהים אב כולם תבער הרעה ממנו ותמשול בו והוא ת' נסתר לנקבה, ויהיה המאמר הזה ויאמר ה' לקין כתר עליון ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו הכוונה כי כאשר קירב העטרה אל האדם ונפנה הדין משם וירדו השפעת הרחמים דרך הת"ת והנצח ואז ירד הדין כפי התעוררות קרבן קין למטה והוסיף הבל התעוררות אחר בקרבנו ואז נסתלק הדין ונתבער מהעטרה ובראות קין זה אמר מוכרח אני להורגו כי מה לי להכניס יניקת מדתי וכחי אשר משם לוקחתי להורידו עם הבל בעטרה אלא אהרגנו ובהסתלקו יסתלק הרחמים לגמרי והאילן יתייבש כי אין מים להשקותו והנה חורבה בעולם מצד הסתלקות הרחמים ויתקיים העולם ממני, וכשהרגו אז נתעורר הדבר למעלה ויאמר קין הוא הפחד אל הבל הוא הנצח שהוא אחיו בכחו בהיותם הוא ות"ת עם השפעת ויהי הוא החסד בשדה שהיא העטרה בהריגת הבל למטה נתחזק הדין למעלה בדרך הת"ת ונשאר הבל מן הצד וסלקו קין משם שהוא הדין ויהרגהו, וזהו שאמר ר' יצחק נכנסה שנאה גדולה בלבו של קין על שנתרצה מנחת הבל כי מנחתו היתה תאומתו וכשנרצית נתיפית והיתה היפה בנשים אמר קין אהרוג את הבל ואקח את תאומתו, וזהו ויהי בהיותם בשדה אין שדה אלא אשה והאדם הוא עץ השדה וקם קין והשחיתו. ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי, ועתה ר' אשאל כאן ואחזור באיזה שעה הרג קין את הבל. אמר ר' חמא בר' הנינא י"ב שעות היום שעה ראשונה הצביר את עפרו שניה נעשית גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ד' זולת התאומות ועמהם ז', תשיעית נצטוו, עשירית סרח, י"א נדון, י"ב נטרד והלך לו שנאמר אדם ביקר בל ילין וביום ו' הוי, ואמר ר' אמי בר אבא אין חיה רעה שולטת באדם אלא שנדמה לו כבהמה וכשם שהיה כל עניניו של אדם בתכיפות כן היה הריגת הבל בתכיפות שבליל שבת עברו לשלום ובבקר בשבת הקריבו בהשכמה ואחר ההקרבה נהרג ובו ביום בא הקב"ה לדון את הרוצח, ואת אביו דן בערב שבת בשעה י"א אלמא דנין בערב שבת ובשבת וארז"ל אין דנין בע"ש ובשבת ולא בי"ט ולא בעי"ט מ"ט משום דלא אפשר היכי לעבד לדייניה במעלי שבתא ולגמור ליה לדיניה במעלי שבתא דלמא חזו טעמא לחובה ובעי למעבד ליה הלנת דין, לגמרוהו לדיניה בשבתא ולקטליה בשבתא אין רציחה דוחה שבת, ולקטליה לאורתא נגד השמש בעינן, לגמריה לדינא בשבתא ולקטליה באחד בשבת נמצא אתה מענה את הדין ונשאו ונתנו ומראים דלא אפשר, וא"ל ריש לקיש לר' יוחנן ותהא קבורת מת מצוה דוחה שבת מק"ו מה עבודה שהוא דוחה שבת מת מצוה דוחה את העבודה מולאחותו דתניא אחותו מה ת"ל הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שיש לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא. יכול כשם שאינו מטמא לאחותו כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא אבל למת מצוה מטמא, שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא קבורת מת מצוה דוחה אותה, א"ל רציחה תוכיח דדוחה את העבודה ואינו דוחה שבת, אף אני אביא קבורה מ"מ אע"פ שדוחה את העבודה אינו דוחה שבת. ורציחה גופא תדחה שבת בק"ו מה עבודה שהוא דוחה שבת רציחה דוחה את העבודה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות. שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שנדחית מפני רציחה. אמר רבא כבר תנא דבי רבי ישמעאל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת מושבותיכם מה ת"ל מכדי שבת חובת הגוף הוא וחובת הגוף נוהג בין בארץ ובין בחוץ לארץ. ענה תלמיד אחד בשם רבי ישמעאל ואמר אצטריך לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת וגו' שומע אני אפי' בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד. או אינו אלא אפילו מיתת ב"ד ומה אני מקיים והומת בחול ולא בשבת או אינו אלא אפי' בשבת ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והיה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמור למעלה מיתת ב"ד אף מושבות האמור כאן מיתת ב"ד ואמר רחמנא לא תבערו אש, אמר אביי השתא דאמרת אין רציחה דוחה שבת א"כ אין רציחה דוחה עבודה מק"ו מה שבת שנדחית מפני עבודה אין רציחה דוחה אותה עבודה שדוחה השבת א"ד שלא תהא רציחה דוחה אותה. ואלא הא דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות האי בקרבן יחיד שאינו דוחה השבת, אמר רבא ולא תהא רציחה דוחה את קרבן יחיד מק"ו שהוא דוחה את י"ט א"ד שלא תהא רציחה דוחה אותה, הניחא למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט אלא למ"ד נדרים ונדבות קריבין בי"ט מאי איכא למימר, אלא אמר רבא לא מבעיא למ"ד נדרים ונדבות קריבין אלא אפי' למ"ד אין קריבין מעם מזבחי כתיב מזבח המיוחד לי ומה ניהו תמיד ואמר רחמנא מעם מזבחי תקחנו למות. יתנשא הודו והדרו של אלהינו שעה ראשונה הוצבר עפרו בשלמא לר"מ דאמר שמכל העולם הוצבר עפרו שפיר כי יש איחור בדבר שעה אחת אלא למ"ד מג"ע הוצבר איחור שעה אחת למאי הוי ולר"מ עפר חוץ לארץ איך הכניסו בג"ע. שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו בשלמא יוצר כלי חרס צריך שיתיבשו כליו ולכן אין עושה כל הצורך בשעה אחת אלא הקב"ה יוצר ועושה הגולם והאברים בשעה חדא. רביעית נזרקה בו הנשמה חמישית עמד על רגליו רבונו דכ"ע כל כך היה הנשמה חלושה עד שהוצרך שני שעות להמתין להתחזק לעמוד על רגליו. ששית קרא שמות בקריאת השמות הללו מה חדש לנו. שביעית נזדווגה לו חוה, ראה עתה והבן איך מכחיש התורה שהתורה אמרה וידע האדם את חוה אשתו אחר שגירש אותו ושמא תאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי בג"ע היה הקדושין מדלא אמר ידיעה. שמינית עלו למטה שנים וירדו ז' יתברך שמו. בח' שעלו למטה נתעברה וילדה ה' בנים ב' זכרים וג' נקבות שלא כמשפט כי אדם היה לו אשה ושתי נשים צריכין להבל וקין וא"כ השלישית מי לקחה ושמא תאמר קין שהיה גדול לקח שני תאומות יקנא עליו אביו ויהרגהו. וא"ת אדם לקחה זה קשה מכולם כי בשלמא לקין והבל לא היה להם נשים והכריחו לקחת נשים אחיותיהם אלא אדם שהיה לו אשה למה ישא בתו, ועוד שתי תאומות נולד עם הבל ואחת עם קין אימא ההיפך כי אין לך עדים, ועוד מה חטאו העניות שלא נתפרסם לידתם ושמם, ואפשר שהוא שקר. וא"ת מנין להם נשים אני אומר שחוה שנה אחת היתה עם אדם ושנה אחת עם קין ושנה אחת עם הבל וכל זה למה כי בלאו הכי א"א כי אין להם נשים ואחיותם ערוה ואמם ערוה ומה ראית. ושמא תאמר כי אמם חמורה שיש עוד איסור אשת איש אימא אחר שילדה קין והבל ושת גירשה אדם ונתנה לאחד מהם והעדים צועקים שלא ילד יותר בנים. וא"ת לא גירש אותה היה לעשות מהדין לפחות ת"ק בנים כי בחורים וחזקים היו אלא וודאי גירש ולקחה א' מהם ואין שם תאומות. ט' נצטווה שלא לאכול מעץ הדעת יסלק אותו משם שהיה עץ הדעת ולא יצטרך לצוותו, וא"ת ג"ע הוא קטנה ולא היה אפשר שלא ראה עץ הדעת ושמא יתפתה לאכלו וע"כ צוה והלא ארז"ל אין ערך לגדלותו, וא"ת אדה"ר ג"כ גדול היה יעשה הקב"ה ג"ע בצורה שלא יצטרך לצוותו. עשירית סרח. י"א נדון גלוי וידוע לפני הקב"ה שחטא מיד היה לו להוציאו חוץ לגן עדן וידין אותו ולמה הניח אדם חוטא שעה אחת בג"ע. י"ב נטרד והלך לו, ויניחהו לעשות שבת בג"ע כי קדש היום, ועוד לא חס עליו מה יסעוד בשבת כי לא הכין מע"ש שטרוד היה בדין ושמא תאמר כי הוציא עמו פירות על ג' סעודות א"כ שתים רעות עשה כי חילל את השבת שהוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, וכבר קידש היום כי לא היה היום בחלק שוה עם הלילה שהרי בתשרי נברא העולם דאי בניסן נברא לא היה נידון אלא בתשרי נברא והתקופה שלו בג' והוא נברא בו' ומג' ועד ו' לקחה הלילה חלק בכל יום וא"כ היה היום קטן מי"ב שעות וקידש היום ושמא תאמר בהכנסת שעה הי"ב גרשו ועדיין לא קידש היום שאם נקטן היום לא נקטן כ"א ד' חלקים אדרבא אני אומר בסוף י"ב גירשו והעבירה גוררת עביר והראייה שמת שני פעמים אחד בעונש האכילה ואחד בחילול שבת, וא"ת שלא חילל השבת שכל העולם היה שלו והוי ליה רשות היחיד שתי תשובות בדבר חדא ג"ע לאו דיליה הוא שהרי גורש משם. ועוד איכא אשתו שחייבת גם היא בשמירת שבת ונשתעבד חלק העולם בכתובתה ובנדוניא שהכניסה לו היא זוהמת הנחש וא"כ שתי רשויות הם. וא"ת אם תמות האשה היה הבעל יורשה אני אומר חופר גומא בה יפול ושמא ימות הבעל ותטול האשה כתובתה כדינה והבנים ירשו אותה ונמצא שהארץ שתי רשויות, והקשה שבכולם יעשה הקב"ה הכל בשעה חדא. א"ל ר"ל לר"י ותהא קבורת מת מצוה דוחה את השבת מק"ו וכו', ראה והבן ר' את ר"ל האיך הוא נגרר אחרי לסטיותו ומבקש לחלל ולהרוס נהי דר"י אוהב את השם בכל לבבו ובכל נפשו וביקש לקיים את השבת מפירכא דרציחה הא לאו הכי הוי דן ר"ל ק"ו לחלל את השבת ולקבור מת מצוה. ראה ר' ק"ו משונה הורס ואינו בונה. ותהא אמך מותרת לך בק"ו מה בתי דאסורה לי מותרת לך אמך שמותרת לי א"ד שתהא מותרת לך, אלא אמר קרא ערות אמך לא תגלה ה"נ אמר קרא לא תעשה כל מלאכה דמת מצוה עשה שאינו מפורש מוהתעלמת, ואלו היה שבת עשה גרידא היית דן ק"ו שיבא עשה וידחה עשה, אבל עכשיו דכתיב עשה ול"ת בשבת האיך יכול לדון ק"ו ולעקור העשה ול"ת, ואם תבנה ק"ו להרוס אני אהרוס גדולה מזה מה מצינו מת מצוה דוחה את השבת ובזמן דקא עקיר לא מקיים אף כל מ"ע דוחה ל"ת אע"ג בזמן דקא עוקר לא מקיים, ואין לומר בזמן שקובר מקיים עשה אע"ג שמחלל את השבת כי בשלמא מילה בשבת וכיוצא בהם שדוחה את השבת בזמן דעוקר מקיים דהא מילה ופריעה בעינן ויודע ועושה ומציצה הוי ליה משום פקוח נפש ואין לך דבר שעומד מפני פקוח נפש, אלא במת מצוה כך בעי מי יודע כמה צריך, סוף סוף אם אתה מעמיד הק"ו אני הורס כאשר אמרתי דבזמן שעוקר אע"ג דלא מקיים שייך לעשותה בתמיה וכ"ת אין ה"נ א"כ על מה ארז"ל היכא דעקר ולא מקיים לא, ועוד ר"ל דן מעבודה ולא ממילה יאמר ומה מילה שדוחה את השבת מת מצוה דוחה אותה שבת שנדחית מפני מילה א"ד שמת מצוה דוחה אותה, ושמא לא רצה ר"ל לגלות ק"ו השני שלא יאמרו לו שני ק"ו בדבר אחד אין דנין אפילו מאחד מהם, וכ"ת לא הוי לה ב' ק"ו מטעם שמילה ועבודה מולאחותו מתרבו שניהם שנדחים מפני מת מצוה וא"כ שניהם כחד ק"ו שקלינן ליה אפ"ה קשה מה ראה ודן מעבודה ידון ממילה, ועוד כשאמר ר"י רציחה תוכיח שדוחה עבודה ואינו דוחה את השבת אף אני אביא מת מצוה שדוחה את העבודה ולא תדחה את שבת אפשר לומר מה לרציחה שכן אינו דוחה את המגילה תאמר במת מצוה הואיל ודוחה את העבודה ואת המגילה דין הוא שתדחה את השבת, וא"ת מנ"ל שמגילה דוחה את הרציחה מק"ו ומה עבודה שדוחה שבת מגילה דוחתה, רציחה שאינו דוחה שבת א"ד שמגילה דוחתה א"כ נתחזק הק"ו ויקבור מת מצוה בשבת ולמה יהרוס שתי הריסות אחד שמבקש לעשות שתהא רציחה דוחה שבת כדי להחזיק הק"ו שלו לקבור מ"מ בשבת ולעשות דין רציחה בשבת ולעולם מבקש להרוס את השבת, ור"י מה לו לרציחה יפרוך מניה וביה ויאמר מעיקרא דדינא פרכא מהיכא קא מייתית לה מעבודה, מה לעבודה דין הוא אע"פ שדוחה שבת שיהא מת מצוה דוחה אותה שכן כשדוחה אותה אינו דוחה לאו ועשה ומיתת ב"ד, תאמר במת מצוה אע"פ שדוחה את העבודה דין הוא שלא ידחה את השבת שכן יש בו לאו ועשה ומיתת ב"ד, וכ"ת פסח נמי אית ליה מיתת כרת חמירא מיתת ב"ד מכרת דהא הב"ה מרחם אע"פ שנתחייב הא מיתת ב"ד מי הוא שירחם, א"כ יפרוך מניה וביה ואל יזכור רציחה משום אל תפתח פיך לשטן, ועוד יאמר לו ולאחותו להולך לשחוט פסחו אתי ולא בא אלא למילה בעבור שיש לו תשלומין אבל בהולך לשחוט את פסחו מאן לימא שיבטל את פסחו בעד מת מצוה הואיל והו"ל עבר זמנו בטל קרבנו, וא"ת מילה הואיל ואית ליה תשלומין פשיטא, לאו פשיטא הוא דהואיל ובזמנו איכא עשה הייתי אומר שלא ידחה מת מצוה כי נהי מת מצוה שדוחה ל"ת אבל עשה הגדול מל"ת לא ידחה אותו קמ"ל ולאחותו שדוחה מילה, וא"כ אין לי ק"ו לומר מה עבודה שדוחה שבת מ"מ דוחה אותה שהוא שקר שאינו דוחה את עבודה בעבור שאין לו תשלומין. וכשיאמר לו ר' יוחנן כך יחזור לו ר"ל לעשות הק"ו ממילה מה מילה שדוחה שבת מת מצוה דוחה אותה מולאחותו אינו דין שידחה גם השבת, ואז יאמר לו מה למילה דין הוא אע"פ שדוחה את שבת שתהא מת מצוה דוחה אותה שכן אינו עובר בדחייתה אלא עשה תאמר במ"מ אע"פ שדוחה את המילה לא ידחה את השבת שכן עובר בדחייתה בלאו ועשה ומיתת ב"ד, ועוד בעבור שמוצא את המילה שהיא קלה על שיש לה תשלומין הקילו בה אדרבא משום שהוא מצוה ראשונה וחביבה שניתנה ליחיד וגם לרבים יש להחמיר ולומר שאינו נידחית מפני מת מצוה. ואם תאמר ולאחותו אמאי אצטריך, אצטריך שהקב"ה צופה ומביט כל הדורות וידע שעתידה קריאת המגילה להנתן לישראל וכדי שלא תאמר משום פרסומי ניסא אין לדחות מקמי מת מצוה קמ"ל לאחותו שנדחית, וא"כ אין להקשות לחלל השבת במת מצוה לא מעבודה ולא ממילה, ור"ל יתבטל כי זכין לאדם בין ברצונו בין בעל כרחו ואין זכות כשמירת שבת. ועוד כששב ר"ל ואמר לר"י ותהא רציחה דוחה שבת בקל וחומר ומה עבודה שדוחה שבת רציחה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה יאמר לו שאינו דין שאם דוחה רציחה את עבודה דין הוא שכן הוא אינו עובר בדחייתה לאו ועשה ומיתת ב"ד ולא תדחה את שבת שיעבור בלאו ועשה ומיתת ב"ד וא"כ לעולם הפרכא פרכא והק"ו בטל והשבת אינו מתחלל, ולמה ליה להביא ראיה מבכל מושבותיכם שיכול ר"ל לעשות ממנה חבילה של שברים כי כשאמר לו והרי שבת חובת הגוף ונוהגת בין בארץ ובין בחוץ לארץ וא"כ מושבותיכם ל"ל אלא לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול ובין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם, וגם להלן הוא אומר והיו אלה לכם לחוקת משפט בכל מושבותיכם מה מושבות האמור למעלה מיתת ב"ד אף מושבות האמור כאן מיתת ב"ד, ואמר