{"bookId": "kabala-113916680ec8", "part": "1", "torah": "89", "title": "ספר הפליאה — קטע 89", "hebrewTitle": "קטע 89", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-113916680ec8/1/89/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-113916680ec8/1/89/", "segments": [{"index": 1, "he": "רחמנא לא תבערו אש. ועתה ירקד ר\"ל בכל הדברים האלה ויקיים מחשבתו כי יאמר לו בכל \nמושבותיכם למה לי אצטריך משום דה\"ל חובת הגוף והייתי אומר שנוהגים בין בארץ ובין \nבח\"ל אצטריך במושבותיכם לומר לך שמותר להדליק אש בחוצה לארץ, וא\"ת מה אני מקיים \nמחלליה מות יומת בארץ ישראל, מה יש לך לומר תינח אם לא היה לו מקום להניח מושבותיכם \nאבל עתה שאני מניחו לג\"ש א\"כ אין שורפין בשבת, אדרבא אני אומר לך כי עליך אמר קרא \nלא תבערו וגו' והרי כאן מדה ומדה ומדה דידיה עדיפא מדלא הרחיק לא תבערו ממלת בכל \nמושבותיכם, ועתה אני אומר לא תבערו אש כלל בכל מושבותיכם פרט כלל ופרט אין בכלל אלא \nמה שבפרט בארץ אין ובח\"ל לא, וא\"כ לזה הוצרכו מושבות ולעולם תהא רציחה דוחה שבת, \nוכי תימא לא היה להם להרחיקם, הדין עמך מכל מקום יאמר בכל מושבותיכם לא תבערו אש \nויהיה פרט וכלל ונעשה הכלל מוסיף על הפרט ואפי' בח\"ל, או הייתי דן גזירה שוה כאשר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אמרתי, אבל עתה שעשאה כלל ופרט להתיר אצטריך. וקשה ג\"כ לר' יוסי דאמר ללאו יצאת \nויקשה לרב נחמן שאמר לחלק יצאה ותהא מת מצוה דוחה שבת מק\"ו דעבודה, וא\"ת רציחה \nתוכיח היא גופא דוחה שבת וא\"כ אינו מוכרח, וא\"ת בכל מושבותיכם להתיר הדלקת אש בחוץ \nלארץ אצטריך והנה ר\"ל קובר המת מצות בשבת ואם יתקרר ידליק גם אש בשבת. ודע שאע\"פ \nלמ\"ד ללאו ולחלק באים הוא בארץ ישראל. ובכל מושבותיכם לא בא לרבות ח\"ל אלא לומר לך \nדכיבוש יחיד שמיה כיבוש וסוריא אף שהוא כיבוש יחידי כמו ארץ ישראל להכי אתי לא \nתבערו אש כלל בכל מקום ואפילו חוץ לארץ אתא בכל מושבותיכם לומר לך כי אמרתי לך לא \nתבערו אש הוא דווקא בעיקר מושבותיכם היא ארץ ישראל ובכל לרבות סוריא שדינה כארץ \nישראל וזה המשפט בכל מקום שאמר בכל מושבותיכם כי אין עדיך חזקה שבא לרבות ח\"ל. ועוד \nטעמא דכתיב מושבותיכם הא לאו הכי מה הייתי אומר שרציחה דוחה שבת וכי יש לך כח \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לאומרו אם רציחה דוחה עבודה תדחה גם השבת והא לא דמי לעונשין, ועוד מגילה תוכיח \nשדוחה את עבודה ואינו דוחה שבת אף אני אביא רציחה אפי' שדוחה עבודה אינו דוחה שבת. \nועוד בשלמא עבודה דוחה שבת דבזמן דקא עוקר קא מקיים אלא רציחה נפישי מיליה ובזמן \nדקא עוקר אינו מקיים, וא\"כ הק\"ו שעשה שתהא רציחה דוחה שבת הוא שבור. ונהפוך בכמה \nמילי וא\"כ מושבותיכם להרוס הק\"ו ל\"ל וא\"כ ע\"כ הוא בא להתיר הדלקת אש בח\"ל, ועוד \nכששב אביי לר\"ל לסייע שכל מין אוהב את מינו דאביי אי לאו דאתרחיש ניסא לר' יעקב בר \nאחא הוי מתזק מגרמת אביי ועתה הוא מדקדק להרוס הפירכא של ר\"י ולקיים הק\"ו של ר\"ל \nואומר השתא דאמרת אין רציחה דוחה שבת א\"כ אין רציחה דוחה את העבודה מק\"ו ומה שבת \nשנידחית מפני העבודה אין רציחה דוחה אותה עבודה שהיא דוחה שבת אינו דין שתהא רציחה \nדוחה אותה, אלא הכתיב מעם מזבחי תקחנו למות ההוא בקרבן יחיד שאינו דוחה שבת ומאחר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שהוא עבודה דלא דחי שבת אין ללמוד ממנו דבר. סוף סוף רציחה אינו דוחה את העבודה \nמק\"ו שאמר וא\"כ לא תוכל לומר רציחה תוכיח לק\"ו של ר\"ל שאמר מת מצוה דוחה שבת מק\"ו, \nומה סיוע הוא זה יפרוך כל אדם הק\"ו שלו מה לשבת דין הוא אע\"פ שנידחית מפני עבודה \nשלא תהא רציחה דוחה אותה שכן עובר בדחייתה לאו ועשה ומיתת ב\"ד, תאמר בעבודה אע\"פ \nשהוא דוחה שבת שתהא נידחית מפני רציחה שכן אינו עובר בדחייתה לאו ועשה ומיתת ב\"ד, \nושב רבא ואמר לא תהא רציחה דוחה קרבן יחיד מק\"ו ומה י\"ט שנדחה מפני קרבן יחיד אין \nרציחה דוחתה קרבן יחיד שדוחה י\"ט אינו דין וכו', אלא למ\"ד נדרים ונדבות קריבין אני \nדן ושב ואמר אליבא דכ\"ע רציחה דוחה עבודה ואמר רבא לא מבעיא למ\"ד נדרים ונדבות \nקריבין דהא לא מתקיים מעם מזבחי אלא אפי' למ\"ד נדרים ונדבות אין קריבין בי\"ט ומעמיד \nמעם מזבחי בקרבן יחיד. ועוד אני אומר לו מעם מזבחי כתיב מזבח המיוחד לי ומה ניהו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "תמיד ואמר רחמנא תקחנו למות אלמא רציחה דוחה קרבן ציבור וא\"כ רציחה תוכיח שדוחה את \nהעבודה ואינו דוחה השבת אף אני אביא מת מצוה אף שדוחה העבודה אינו דוחה שבת. והנה \nרבא ורבי יוחנן אביי ור\"ל הלכה כרבא ור' יוחנן, שאלו בונים את השבת ואלו הורסים \nואין לומר מה יהיה המת שלא המתים יהללו יה. וראה והבן שעכ\"פ הם היו יודעין עד היכן \nהדברים מגיעין ולא היו מרבים בדברים, והכוונה הוא כי שעה א' הוצבר עפרו להרמיז שכל \nהעשר הכוללים אדה\"ר כולם היו בכח כתר עליון, ושניה נעשה הגולם היא הבינה שנאצלה \nהחכמה עמהם ועל שהגולם מקבל כל צורה וכתיב ה' בחכמה יסד ארץ ע\"כ קראוהו גולם והיו\"ד \nרומז עליהם בעבור שהוא אות הנקרא גולם על שמקבל כל צורה שכל אות שאתה רוצה לעשות \nממנה אתה עושה. ג' נמתחו אבריו להרמיז בבינה שהיא מעמדת את כל א' על דגלו ועל \nמחניהו וזהו הנקרא מתיחת האברים שכל הספירות נקראים אברים. ד' נזרקה בו נשמה הוא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "חסד עולם מחיות ההיקף ונשמתו אמרתי עולם חסד יבנה. ה' עמד על רגליו הוא פחד אשר \nהאציל עולם החיצון והחזיקו והעמידו על רגליו וקרא שמות הוא תפארת ישראל אשר קורא \nומזמין שמות להשפיע אליו. ז' נזדווגה לו חוה הוא כנסת ישראל שהיא הז' לבנין והיא עם \nהת\"ת לעולם שאחר הו' הז' נמשך. ח' עלו למטה שנים וירדו שבעה זהו היסוד שהוא שמיני \nלמילה מהחכמה והמשיך עמו את התפארת במטה היא כ\"י וירדו שבעה כי כשהת\"ת ויסוד בעטרה \nכל הז' יורדין שם והנה הז' הבל ושתי תאומות הם חסד ונצח ויסוד וקין ותאומה אחת הוא \nפחד והוד ואדם וחוה הוא ת\"ת ועטרה, ועל שהת\"ת ונצח ויסוד עולים כולם ברחמים ע\"כ \nנקראו תאומות וכן פחד והוד על שהם אחים בדין, ועל שהת\"ת והעטרה ע\"י נמשך השפע מכלם \nובאו בת\"ת להחיות העטרה והעטרה לעולם השפל ע\"כ נקראים אב ואם. ט' נצטווה הוא האור \nהבהיר וצדיק יסוד עולם ט' לאצילות שלא להוריד דין בעטרה. י' סרח היא כ\"י לקחוהו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "למטה לאלוה וירד עליה הדין. י\"א נידון הוא הוד שנעשה מעבר לדין אשר משם שפע הפחד \nיורדים. שנים עשר נטרד והלך לו הוא ת\"ת שנטרד ונסתלק השפע שלו מן העטרה והניחה \nבגלות, וארז\"ל ג\"כ ולגמריה לדינא בשבתא ולקטליה בשבתא אין רציחה דוחה שבת ונראה \nמכלל דבריהם שדנין בשבת אלא שאין רציחה דוחה שבת מש\"ה אין דנין, הנהיה או הנשמע כזה \nויש דין בשבת מ' מלאכות נאסרו בחיוב מיתה משום דאין דין בשבת א\"כ אלו האיך היו \nיכולין לדון בשבת אלא כונת הענין הוא הואיל ואין רציחה דוחה שבת אין דין בשבת ולכן \nסמך הענין ברציחה היוצאת מתוך דין שאינה בשבת כדי שיצא הטעם ברציחה על דין שאין \nדנין בשבת, ור\"ל שאמר תהא קבורת מ\"מ דוחה שבת מק\"ו דעבודה כוונתו הוא כך כי בהיות \nהמת בחוץ ונראה לעין הוא מורה טומאה ודין וכאשר תקברהו יסתלק הדין מן העולם הלא \nתראה שאף העבודה דוחה מטעם הסתלקות הדין מהעולם וכאלו מקריב קרבן והקרבן נעשית בשבת \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ואפי' שעושה כמה חילולים מטעם שעושה התקרבות הכוחות למעלה כן מת מצוה יקברוהו ואפי' \nשיעשה כמה חילולים מטעם שמבער הדין מן העולם, וא\"ל ר\"י רציחה תוכיח שדוחה את העבודה \nהכוונה הנה הרציחה שהוא חוטא ונסתלק הדין מן העולם כשהורגין אותו ואע\"פ שמתבטלת \nעבודה שהיא מקרבת הכוחות ואינה דוחה שבת. אע\"פ שמתבער הדין והכוונה היא כי העבודה \nמעוררת השפע לקרבו איש באחיו ידבקו והחילולים שעושה אין להם כח למנוע כי השבת הוא \nאוהל מחוברת והקרבן מחזיק האוהל והחילולים בהדי הדדי וזהו שאמרו בזמן דקא עוקר קא \nמקיים, אבל המת והרציחה אע\"ג דקא מבער הדין מ\"מ אינו עושה התעוררת של קירוב \nוהחילולים אינו באים בשוה עם שום מעשה של קירוב שאלו מת ורוצח מסלקין ואינם מקרבין \nאבל הקרבן מסלק הטומאה ומקרב הכוחות ומחזיק האוהל, וא\"ת א\"כ המת והרציחה לא ידחו גם \nאת העבודה אחר שפעולתה גדולה. יש להשיב שבזמן שהאוהל שלם מבלי הריסה מחזקת חיזוק \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "גדול אשר כל העולם לא יוכלו לעשות שום הריסה כלל בעולם זהו בשבת, אבל עבודת החול \nאע\"פ שמבערת ומקרב אין ביעורה רק חטאות ואשמות, אבל מת אבי אבות הטומאה והרוצח \nהמוריד דינים מהדין הקשה מתישין פעולת העבודה למפרע וע\"כ דוחים העבודה להסיר \nהמכשול, ופסח ומילה יוכיחו שדוחים את השבת בזמנם כי בשבת האוהל מחובר ופסח ומילה \nמבערת ומתחברות והנה החיבור שהיא השבת והמעור שהוא המילה ג\"כ מבער א\"כ החילולים אין \nלהם כח להזיק, והביעור של מילה הוא חתיכת הבשר והתעוררות הוא הפריעה שאחר שחתך \nהערלה ביער הטומאה והפריעה פותח הכוחות להשפיע, וכן דין הפסח בשבת וכשביקש ר\"ל \nלהיות הרציחה דוחה שבת כפי קושייתו א\"ל ר\"י לכן כתבה התורה בכל מושבותיכם שלא לדון \nדין רציחות בשבת כי לא תבערו בכל מקום אמר שאם תדליק אש בשבת אתה הורס את האוהל \nחלילה וא\"כ היה מן הדין לומר לא תבערו סתם ואמר בכל מושבותיכם דאפי' לשרוף את החייב \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שריפה לא תבערו בשבת מטעם שאמרתי, ואביי אמר אחר שהרציחה אינו דוחה שבת מטעם זה גם \nלא נדחה ג\"כ עבודה שפעולותיה גדולות וא\"ל לכן אמר מעם מזבחי תקחנו למות שהמזבח מכפר \nבחטאות ואשמות ואלו יזיקו העבודות בהיותם בארץ וע\"כ מבערין אותו למצוא העבודה מקום \nלחול. עוד ארז\"ל אר\"י בריה דר' חייא עשה קין בהבל פצעות פצעות חבורות חבורות שלא \nהיה יודע מהיכן נשמה יוצאה עד שהגיע לצוארו ואמר רב יהודה בדר\"ח מיום שפתחה הארץ את \nפיה לבלוע דמו של הבל שוב לא פתחה שנאמר מכנף הארץ ולא מפי הארץ, איתביה חזקיהו \nאחיו והכתיב ותפתח הארץ את פיה, א\"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה. שומו שמים על זאת \nחכמי האמת אומרים שקרח הוא קין ומשה זה הבל והדין הוא עמהם מ\"מ קשה שהרי כתיב שופך \nדם האדם באדם דמו ישפך וחז\"ל אמרו מדה כנגד מדה לא בטלה ואם לדבריהם יהרג קרח ואח\"כ \nיתבלע דמו ויתקיים הקרא ויתקיימו דבריהם מדה כנגד מדה לא בטל\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ה, ועוד קין נהרג לז' דורות כאשר אמר ליה הקב\"ה וא\"כ נתקיים קרא ודבריהם ולמה יתבלע \nקרח הלא נכתב שופך דם האדם באדם דמו ישפך ולמה יבלע גופו מחיים, ועוד קין ואביו \nידעו כל הדינים והמשפטים שבא מלאך ולמד עם אדם ואדם לבניו וקין לא ידע ענין הריגה \nאבל עשה לו צער של חבורות חבורות ולא ידע לברר לו מיתה יפה וא\"ת כי הבל עמד כנגדו \nלהרגו כי בזה אינו מסור ביד חבירו ואינו יכול לברר לו מיתה יפה. אבל אין כן הדבר כי \nגדול היה ממנו ומסור בידו היה, אלא הכוונה הוא כך, דע לך כי קין כיון להמשיך הדין \nבנצח מדתו של הבל ומנצח ליסוד ואלה הם חבורות ופצעים עד שהגיע בעטרה הוא הדין הקשה \nוזהו עד שהגיע לצוארו. ומה שאמר רבי יהודה מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלה דמו של \nהבל הכוונה כי הארץ היא כ\"י וקבלה דמו של הבל ר\"ל הדין שירד מן הנצח ומן היסוד. \nוזהו שהרמיזו דמו ודם זרעיותיו כלומר הספירות שלמטה ממנו שוב לא פתחה עד קרח הכוונה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שלא פתחה בדין גמור כזה כשנסתלק הצדיק הוא הבל ונשאר העולם מבלי קיום לגמרי עד קרח \nשכיון גם הוא לעשות הריסה ולחזור הוא במלכות משה הוא נצח להמשיך הדין דרך שם ובעבור \nשלא היה ירידת הדין כל כך קשה כי היה משה למגן משא\"כ בהבל שלא היה אדם להגן ע\"כ \nנבלע ולא יצאו דמיו, ומה שנהרג קין ונבלע דמיו והנה הצרה פעמים בעבור שחטא פעמים \nבקרבן ובהריגת הבל, בעונש קרבן נהרג קין, ובהריגת הבל נבלע קרח ע\"י משה, וברוך אשר \nלו נתכנו עלילות ועושה כל דיניו בדין ובצדק שכן תניא אמר שמעון בן שטח אראה בנחמה \nאם לא ראיתי אחד שרץ לחבירו לחורבה ורצתי אחריו וראיתי ומצאתי חרב בידו והדם מטפטף \nוהרוג מפרפר ואמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור \nבידי שנאמר על פי שנים עדים, אבל יודע המחשבות יפרע מאותו איש אמרו לא זז משם עד \nשבא נחש ונשכו. ומקשה והאי בר נחש הוא והאמר ר\"י וכן תני ר' חייא מיום שחרב בהמ\"ק \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אע\"פ שבטלה סנהדרין דין ד' מיתות וכו' וא\"כ זה שהכישו נחש נראה שבטלה, ומתרץ חטא \nאחרינא הוי גביה דאמר מר מי שנתחייב ב' מיתות נדון בחמורה והכוונה בזה שזה שנהרג \nבחורבה הרג במזיד ולא היו עדים כשהרג ואותו שנהרג היה לו אח והיה גואל הדם ונתחייב \nשריפה ונתגלגל ההורג בזה שנהרג בחורבה והגואל הדם נתגלגל בזה שהכישו נחש וכשראה זה \nהגואל הדם אותו שנכנס בחורבה ותחום לבבו כי הרג את אחיו ורץ והרגו ולא כדין עשה כי \nלא היו עדים כשהרג את אחיו וא\"כ נשאר הדין ביד השם ולא בידו ולמה הרגו ואם כן \nנתחייב הגואל שריפה והריגה ומי שנתחייב ב' מיתות בית דין דנין אותו מן השמים בחמורה \nולכן הכישו נחש שהוא שריפה וחמורה. ועוד תנו רבנן אדם יחידי נברא ומפני מה נברא \nיחידי שאלו היו נבראים שנים או שלשה היו אומרים המינים רשויות הרבה בשמים. דבר אחר \nצדיקים יאמרו אנו בני צדיק ורשעים בני רשע. דבר אחר מפני שמשפחות מתגרות זו בזו ומה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "עכשיו שנברא יחידי מתגרות אם נברא שנים על אחת כמה וכמה. דבר אחר מפני הגזלנין \nוהחמסנין ומה עכשיו שנברא יחידי גוזלין וחומסין זה את זה כ\"ש אם היה נברא שנים. \nודבר תימא עכשיו שנברא יחידי מה תיקון עשה מפני המשפחות ומפני הגזלנין. ויש להשיב \nבזה שאז לא היה להם קיום כלל אבל עתה נצטוו להתנסות ועוברים והנה הקב\"ה זימן הצדיק \nביד הרשע ונהרג. ויאמר ה' אל קין מאמר הבינה אל פח\"ד אי הבל אחיך כלומר כת\"ר וחכמ\"ה \nהנרמז במלת א\"י הבל אחיך נאחז ואתה הורדת אליו הדין ויאמר לא ידעתי כלומר לא קרבתי \nאני הדין אליו השומר אחי אנכי המדה הנקרא אנכי היא פסקה הרחמים ממנו, ויאמר מה עשית \nקול דמי אחיך כלומר הדינים הקשים היוצאים מאחיך הוא נצח וע\"י באים עד מה שלמטה ממנו \nוהם צועקים אלי מן האדמה ועתה ארור אתה כלומר לא יצא ממך שפע טובה רק רעה. מן האדמה \nאשר פצתה את פיה לקחת דמי אחיך הם הדינים שהושפעו אליה ממנה יצא רעתך בעולם וקין \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "המעורר שהרג את הבל ולכן אמר לו כי תעבוד את האדמה כלומר אתה הנקרא כי תעבוד את \nהאדמה כלומר תברכנה בברכתך הטוב והיא לא תוסיף תת כחה לך כלומר תתבטל הדין ולא \nתוסיף תת מכחה שהוא כח הפחד היורד אליה וכשישפיע עליה תתבטל הכל ולעולם לא יהיה \nהשפעתך בה כי הכל תלוי למטה וכשיחטאו הם תהיה נע ונד ממנה ואז ירדו אליה כוחות הפחד \nלשוט בארץ זהו משוט בארץ ומהתהלך בה, והנה האמירה בקין הגשמי כי תעבוד את האדמה לא \nתוסף תת כוחה לך כלומר לא תוסף להפיק רצון מאת השם יתברך והנכבד רק יגורש מארץ \nהחיים כי הארץ חפצה בת\"ת ורבקה אוהבת את יעקב לא כמחשבתו הרעה שהפרידה מן הבנין \nוהמשיך עליה ממדתו, ותהיה נע ונד בארץ בזמן שהעולם מיושרים או מקולקלים כי בהם הדבר \nתלוי. ומלת אי אחוריו ת\"ט, וחלופו בא\"ת ב\"ש א\"נ, ואחוריו של חילוף ת\"ם וקח פניו של \nת\"ם הוא א\"נ ג\"כ. ראה עתה והבן א\"נ שהוא חילוף ת\"ט בא\"ת ב\"ש שת\"ט הוא אחוריו של א\"י \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ופניו של ת\"ט הוא א\"י ג\"כ, עוד תקח פני א\"י והם ב\"כ וחילוף ב\"כ בא\"ת ב\"ש הוא ש\"ל \nוחילוף אחורי ת\"ט שהוא א\"נ וש\"ל וזה משפט כל התורה כולה. ועוד לפנים בעז\"ה יתבארו \nכל דרכם: \n \nד\"ה ויאמר קין אל ה' הוא מדת הפחד\nויאמר קין אל ה' הוא מדת הפחד אשר משם הרעות נובעות הנה קין המציא לי מקום וגדול \nהוא מדת החס\"ד עוני בגימ' קול היא העטרה אשר משם העוונות נפרעות מנשוא מלקבל \nהשפעתם. הן גרשת אותי היום הן היא הבינה גרשת אותי ה' ששמת עם הת\"ת הנקרא יום מעל \nפני האדמה כלומר גרשתני מהפנים המאירים הם הנקראים פני האדמה ומפניך אסתר כלומר \nאסתלק משם, והיה, ובהיות הו' עם הה' והי' עם הה' א\"כ המדה הנקראת כ\"ל הוא יסוד לבדו \nיהרגני כלומר יפסיקני ולא יניחני לעבור דרך שם בארץ להפרע מן הרשעים וא\"כ למה \nהאצלתני, ויאמר לו ה' הוא ת\"ת לכן כל הורג קין המדה הנקרא כל הוא יסו\"ד שבעתיים \nיוקם כלומר שיתא אלפי יהיה קיום. ובין השמשות של אלף השביעי כל הורג קין שיתבטל \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הרעה וישובו הכל ברחמים, והיה ה' למלך על כל הארץ והמות בלע לנצח שלא לרדת בכח \nהדין: \n \nד\"ה וישם ה' לקין אות היא העטרה\nוישם ה' לקין אות היא העטרה לקבל השפעתו. ולעשות דין ברשעים לבלתי הכות אותו כל \nמוצאו כלומר בהיות דין בעולם ירד באות ומדת הרחמים לא ימנעהו וכן הדבר בהיפך \nכשהעולם ברחמים לא יפעול פעולה רעה ודין בעולם, והנה הכל תלוי במקבלים וע\"כ אמר קין \nהגשמי גדול עוני מנשוא כלומר בעבור השתדלותי להמציא מקום למי שאני נאחז ויונק ממנו \nלא תכופר עוני ואמר קין זה בעבור שאמר לו נע ונד תהיה בארץ ואמר הן גרשת אותי היום \nומפניך אסתר כי ראה שנסתלקו הרחמים ונתחייב בזה כי רבקה אוהבת את יעקב אז נתיירא כי \nראה שאין בעולם רק דין ויהרגהו הדין, ומיד שב בתשובה ואמר ומפניך אסתר כלומר מהבנין \nוהם פנים שלך ואם אסתר ולא ישגיחון בי והיה כל מוצאי יהרגני ולשון אסתר אהרס מהבנין \nשלמעלה, כענין ונכרתה הנפש ההוא מלפני. כי כאשר יסתיר הב\"ה למעלה פנים המאירים מן \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הדין הדין תפעול פעולתה לפרוע ממנו ותחול עליו וזהו שנאמר והסתרתי פני מהם והיה \nלאכול. כי אז יהרוס החוטא כי אין דבר רע יורד מן השמים אלא הדרך הוא כך בהסתרת פנים \nהמאירים. החושך והדין מכסה העטרה ואז ס\"ם תנ\"י וניעו\"ר ולילית פועלות רעות בעולם \n", "en": ""}]}
