אחר אחד וה"ה בקללה אלא שסבר שבקללה אין הנזק בו' עד שיקלל שניהם לעורר הדין מאב ואם, וכדי לבטל אותה סברא אמר אביו ואמו קלל. וענין חרישה ושעטנז במקומם יתבארו בעז"ה. וקין הואיל והוא מהמדה הרעה אין הדין נותן להיותו דר עם אדם וחוה ולכן יצא משם וישב בארץ נוד אימתי בזמן שהוא דן זהו וישב בארץ נ"ד הפוכו ד"ן והוא אותיות אמצעים של אדנ"י וא"י נשאר עם אדם וחוה:
ד"ה וידע קין את אשתו. הכוונה הוא וידע קין את אשתו. הכוונה הוא בהסתלק א"י מד"ן מתקרב קין אל העטרה ואין מניחין אותו להרוס הריסה גדולה כי אל רחום ומיד ותהר מן הרחמים ותלד את חנוך ר"ל המדה הנקראת את ילדה הרחמים ורחמה העולם וכל זה מן ויהי העולה א"ל, הוא בונה עיר ויקרא שם העיר כלומר הזמין שם העיר להיות ברחמים כשם בנו חנוך, ר"ל כהזמנת שם השפעתו שהוא רחמים כן הזמנת שם שפע העטרה חנוך שהוא הרחמים ובהסתלק הרחמים באיזה דרך אז נולד לחנוך לסלקו את עירד. ועירד ילד את מחויאל ומחויאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך. ודע שכל אלו אצילות הדין הקשה וכולם בני קין:
ד"ה ויקח לו למך שתי נשים שם האחת ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צילה, האצילה הלילית כוחות רעות הנאחזות מן הדין ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופס כינור ועוגב, והנה תפש אומנת הדין שהשיר רומז לדין והנה הלוים שמאליים והם ממונים על השיר וקין אחוז מהפחד וע"כ שיר יוצא ממנו. וצילה גם היא ילדה את תובל קין לוטש כל חורש נחושת וברזל ואחות תובל קין נעמה. וראה והבן לוטש כל חורש נחושת וברזל כענין ואת ארצכם כנחושה וברזל ועל חרבך תחיה שכולם רומזים אצילות ממדה"ד, ואחות תובל קין נעמה דע לך כי נעמה נאצלה מלילית וזו נעמה יש לה בעל ושמו שומרון וילדו את אשמדאי וא"כ נעמה היא אם אשמדאי וכל השדין משם נולדו וע"כ יזכירוהו תמיד בהזכרות השדין, בנם הראשון שהיה להם ע"כ שמוהו מלך על השדין זהו אשמדאי מלך על כל השדין, נעמה אם כל השדין, ודע שמן הפחד נאצלו הכחות החיצונים עד שמהם נאצלו כמה
מיני שדין ורוחין קשין עד שיש דוגמתן בעולם השפל, ואדם הראשון מאה ושלשים שנה שמש באותן השדים עד שבאה נעמה ומתוך יפיה טעו בני אלהים אחריה והם עזא ועזאל וילדה מהם ונתפשטו רוחין ושדין בישין בעולם והנה העולם מלא מהם ולכן יש חלק להם מבני אלהים וחלק מבני אדם. ויאמר למך לנשיו עדה וצילה שמען קולי נשי למך האזינה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי. ראה והבן איך אמר נשי למך ולא אמר נשיי בעבור שמדבר בדוגמתן והזכיר חבורה והריגה והכל לרעה כי שבעתיים יוקם קין הם אלפי השמיטה ולמך שבעים ושבעה וגם זה לא התנה עמו אלא ז' וכ"א כלול מעשרה וא"כ אין ספק ששמיטה הבאה תהיה מעולה מזו ברחמים כי בלע המות. וראה והבן שאין לך דבר למעלה שאין דוגמתו למטה חוץ מההיקף:
ד"ה וידע אדם עוד את אשתו ויולד בן וידע אדם עוד את אשתו ויולד בן ויקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין. בראות אדם שאין בכל אלה קיום כי בני קין הם אז עשה התעוררות למטה והבריח הדין מן הארץ וזהו וידע אדם את אשתו שקירבה אל הדעת ותלד בן כלומר השפיע בעולם השפל השפעות הו' ומשך הו' הנקרא יהו"ה, יהו"ה עולים ב"ן ותקרא שמו שת ע"י הקריאה הזו הורידה הש' שעולה ברחמים אל הת' שהיא כ"י כי שת לי אלהים זרע אחר כלומר השפיע לי השפעה אחרת כמו הראשונה שהוא השפעת הנצח שבא אליה השפעת קי"ן ונסתלק השפעת הנצח ועתה חזר אליה. וכל זה דע לך כי קין והבל נפרדים למעלה ולא נתקיים העולם מהם כאשר לא נתקיים קרח ממשה וכאן נהרג הבל ויצאו כל תולדות הרעות מקין ושם נבלע קרח וזכו ישראל ונכנסו לארץ וכאשר נסתלק קין והלך לו מאדם וחוה, ואדם וחוה שבו בתשובה והסירו הבגדים הצואים והלבישו מה שהפשיטו ושבה אצילות הרוחני עליהם אז עשו פרי קודש אדוק
למעלה זהו ש"ת ונתקיים העולם בזרע קודש בלי שום זוהמא כלל והוא עצמו הבל ונתפשט ונתכפר עונו בעונש ההריגה, האמת שצריך לקבל גם מיתת משה ומשה יבוא לתת תורה לישראל זהו ויתעבר ה' בי למענכם. ודע באמת כי כפי חשיבות הטיפה אשר הולד נוצר ממנה כן מביא הקב"ה נשמה הראוייה באותה טיפה ואברהם נחצבה נשמתו ממדת החסד ע"כ זכה למדה ההוא וכן כל האבות כי הנשמות ממחצב אחת אינם חצובות. וראה והבן שהבל וחנוך ואברהם משמטת החסד נאצלו וכשבא הבל בעולם השפל והיה שני לחוה במקצת יצר הרע וזהו שהציץ וע"כ נהרג ועתה ששבו היו כולם במחשבה טובה כי בתשובה היה ירדה לו נפש מהבינה מלך העולם, והנה נשמה מהתשובה כי בתשובה שלימה היו אדם וחוה ולכן משה זכה ועלה שם והנה בו נתקיים העולם ונתבטל מחשבתו של קין ובעבור ששת זכה במעלת התשובה והעולם קיומו מהחסד אמרתי עולם חסד יבנה ע"כ הביא הקב"ה את חנוך ממחצב החסד נשמתו נחצבה להיות טוב ורע למטה דוגמא
עליונה כי אין הבחינה נכרת רק בזו הדרך, וכאשר לא עמדו על בחינתם כי עברו ברית הקב"ה לקח יצירו כי אין לו עירוב עמהם יותר ונח לא נחצבה נשמתו מן החסד כי הוא צדיק יסוד עולם ולכן נשאר להשאיר שארית בארץ עד שבא אברהם איש החסד ובנה את העולם בחסד ואין יותר הריסה וכלייה ובמקומם יתבארו בע"ה. ובזה נתעוררו חז"ל לומר מהו דכתיב מי מנה עפר יעקב מספר את רובע ישראל אמר ר"ש מלמד שיושב הקב"ה וסופר את רביעותיהן של ישראל ואומר מתי תבא הטיפה שצדיק נוצר הימנה. ראה והבן שאדם הראשון הוליד את שת מתוך התשובה. ודע שאדה"ר אחר שחטא ישב בתענית כל ימיו וזהו שהיה אומר בכל יום:
ד"ה אנא השם פשעתי עויתי, וכן בכל אנא השם פשעתי עויתי, וכן בכל שעה היה אומר רבון כל העולמים העבר חטאתי מעלי וקבל את תשובתי ומה עשה הקב"ה פשט יד ימינו שהוא מדת החסד וקבלו כי בחסד יכופר עון והעלהו בתשובה והוריד נשמתו של שת וזהו משה, ומת בתשובה וממנו למדו כל הדורות לעשות תשובה ובעונותינו הרבים נשכחה התשובה והעולם אחר היצר נמשכו והקב"ה חס על ישראל ושלח להם את יחזקאל ואמר נאום ה' אלהים השיבו מכל פשעכם ולא יהיה לכם למכשול השליכו מעליכם פשעכם אשר פשעתם בה' ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה למה תמותו בית ישראל. ואמר לי אבי ז"ל התשובה של גלות הוא כך אדם שפשע וחטא ובא לחסות תחת כנפי השכינה ישליך מעליו כל פשעיו שעשה ויחשוב בדעתו כאלו בו ביום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה וכאלו היום הזה הוא תחלת מעשיו כי השליך כובד העוונות ועזב החטאים אשר עשה ואם יבהלוהו היצר ולא יניחהו לשוב בתשובה ולא יכול להעיז פניו נגדו מטעם שהיצר מפתהו
ואומר אחרי שחטאתי עוויתי ופשעתי כך וכך עשיתי ועברתי ושניתי ושלשתי עד אין מספר ואיך אבא לפניך בבושת פנים כבושת גנב כי ימצא ובידי הגניבה ובושתי לעמוד לפניך וללכת בדרכיך ולדבקה בך וא"כ המסית יושב בפתחי לבו ומחדש עליו בכל יום עצות רעות וצופה ומביט להכשילו ומשיא לבו לעצות רעות ומטהו מעל דרך הישר והטוב על זה נאמר ובחרת בחיים ולא תאבה לו ולא תשמע אליו כי טוב לך להשליך פשעיך וליעשות עבד לבוראך, ויפיל תחינתו לפני בוראו ויתענה בכל יום ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ובערב אל ימלא כל תאוותו לכבוד בוראו ולתקן נפשו ומה ישאר ממילוי בטנו בשר ויין היום בבטנו ולמחר צואה סורחת ואין טוב לו אלא לייסר גופו ולרעבו לתקן נפשו ממה שיתענג גופו ויפסיד נפשו אשר היא יקרה מפנינים ולכן טוב הוא התענית אליו, וקודם שישב לאכול יאמר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך מיום היותי על האדמה עד היום הזה ועתה נשאני לבי ונדבה
רוחי לשוב אליך באמת ובלבב שלם וטוב בכל נפשי ובכל מאודי ולהיות מודה ועוזב ולהשליך מעלי כל פשעי ולעשות לי לב חדש ורוח חדשה ולהיות זהיר וזריז ומשכיל ביראתך ועתה ה' אלהי הפותח בתשובה ומסייע לבאים לטהר פתח ידך וקבלני בתשובה שלימה לפניך ותסייעני להתחזק ביראתך ועזרני נגד השטן הנלחם עלי בתחבולות תמיד ומבקש נפשי להמית אותי אל תניחני בידו למשול בי ורחקהו מרמ"ח אברי ותגעור בו לבלתי יעמוד על ימיני לשטני ותעשה שאלך בחוקיך והסר לב האבן מקרבי ותן לי לב בשר:
ד"ה אנא ה' אלהי שמע אל תפלת עבדיך אנא ה' אלהי שמע אל תפלת עבדיך ואל תחינתו ואל יעכב שום חטא ועון והרהור רע את תפלתי ואת תשובתי ויהיו לפני כסא כבודך מליצי יושר להמליץ בעדי ולהכניס את תפלתי ואם בחטאי הרבים והעצומים אין לי מליץ חתור לי פתח לקבל תפלתי לפניך ותשובתי ולא אשוב ריקם מלפניך כי אתה שומע תפלת כל פה וכו', וזה התפלה יעשה בכל יום ולעולם יתחרט על הראשונות ואם בא לידו עבירה יזהר ממנה ויאמר איך אעשה הרעה הגדולה הזאת ואהיה מאותם שנאמר עליהם ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואהיה כטובל ושרץ בידו. ויהיה רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אבינו שבשמים ואפי' מעון קטן יהא נזהר כי כל דרכיו במשפט יבואו ע"כ יהיה כל מעשיו ביושר ויברח מכל המעשים הרעים. וכשישמור עצמו מן העבירות שהוא רגיל בהם וכמה פעמים בא לידו ויזהר מהם לא ירא עוד כי מן השמים יעזרוהו ויסייעוהו ועל פשעיו הישנים אשר
השליך מעליו יהיה תמיד תוהה ומתחרט ויבקש עליהם מאת המקום ב"ה למחותם מספר הזכרונות ולעולם יענה נפשו ואם הוא אדם חלש ואינו יכול לסבול התעניתים ימשוך מתאוותו ואל ימלא כריסו לא באכילה ולא בשתיה וזה ימנעהו מחטא ויזכה בו באהבת הבורא ית"ש, וישים לבו לתורה שאם היה רגיל ללמוד דף ילמוד שנים כי גדול תלמוד שהיא המביאו לידי מעשה ויהא מייסר עצמו בכפיית יצרו על התורה ועל המצות והן הן יסורים של אהבה. ואל ילך במצות הבורא כאדם העושה במקרה שפעמים עושה ופעמים אינו עושה. אלא בלב שלם יעשה ואל יניח בשום ענין תלמוד תורה ומצות הש"י לא מחמת עצלות ולא מפני הבושה אע"פ שהעולם מתלוצצים עליו ואומרים עליו אתמול כך וכך עשה ועתה שב בתשובה ויהיה כפתי בעיניהם לא תטה אליהם כי הקב"ה יביאם במשפט על כל זה ואתה תהיה עליהם, ואל תעשה שלא לשם שמים להתייהר עליהם ואם יוכל לראות שאר העולם להיות ביראה כמוהו הנה שכרו מכופל. ואם עשה
כן אע"פ שנפטר בחצי ימיו נותנין לו שכר כאלו היה חי ע' שנים וכל ימי שנותיו במצות השם יתברך. וע"ז אמר שלמה בחכמתו מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל ר"ל אם ימיו מועטים או יהיו מרובין שכרו של מועטים כמו שכר של מרובים. והראייה ממשה שהנהיג את ישראל ארבעים שנה ושמואל עשר שנים ושקלן הכתוב בהדדי משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, ואל יחשוב בנפשו למה איגע לריק ולתוהו כחי וכי תעמוד תשובתי מפני עוונותי וכל מה שאוכל לעשות לא יועיל נגד העוונות שכבדו עלי אל יאמר כן שכבר הבטיח הקב"ה באמת ובלב שלם ע"י יחזקאל הנביא שפשעיהם לא יזכרו עוד שנאמר והנפש אשר ישוב מכל חטאותיו אשר עשה ושמר כל חוקיו לעשות משפט וצדקה חיה יחיה ולא ימות. וגם יש מקרא על הנבהלים על עוונותיהם לחזק ידיהם לשוב שנאמר ואתה בן אדם אמור אל בני ישראל הן אמרתם לאמר כי פשענו וחטאותינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי
אני נאום ה' אם אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה. שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל וביד כל נביא הזהיר אותנו השכם ושלוח על עסק התשובה ואמרו רז"ל גדולים בעלי התשובה יותר מן הצדיקים וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך וע"י התשובה ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב ואין מי אשר יוכל להגיד עד היכן כח התשובה, ולכן כל איש ירא וחרד ישית אל לבו יראת ה' וישוב מחטאיו ויכין לו לב טהור וחדש ונקי לעבוד את בוראו כי כל העולם לא נברא אלא בשבילו ולא כאלו המתעטפים בטליתות הגדולים ומניחין תפילין בראשם ובזרועותיהם ועומדין בתפלה ומגביהין עיניהם למעלה כאלו מוסרים נפשם לאל ומתאחרין בתפלתם ראו שהתפללנו בכוונה ובראותם הבריות עיני הסכלים מתפתים אחריהם לאמר מלאכי אלהים הם וכאשר יצאו מתפלתם אין ערך ואין מספר לרעתם אנה הטליתות אנה התפילין אנה התפלה אנה הווידוי אבל חוטאים
ועולה בדעתם לומר שהתפילין והטליתות והתפלה יצילם חלילה וחלילה אדרבא אלא ישפילם ויכניעם למסרם לס"ם לעשות מהם סחורה היש בושת כזה טוב לו לאדם לביישו בעוה"ז ולא יחושו ממנו ואפשר ידרסוהו דריסת הרגל על ראשו ועל קדקדו וטוב היה לו להיות שלם עם קונו ולא ללכת בתחבולות רשע טובל ושרץ בידו כי קרא צועק סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. ודע שנפשות הרשעים אינן נאצלו ממקום אשר משם נאצלו נפשות הצדיקים וכן נפשות הנשים אינם כנפשות האנשים ואמרו רז"ל על קין משם נחצבו נפשות רשעים. ונפשות צדיקים נאצלו מת"ת דאיקרי אדם כי אליו באים ומעלהו כאלו משם נאצלו ואין לומר ימנעהו הקב"ה כי לא הביאו רק להבחן וכן בכל השמטה הזו ואשרי יולדתו מי שיעמוד בנסיונו או לשוב בתשובה, ובאמת שנשמת ישראל ממקום קדוש ונשמת גוים מטמא כי ישראל אינם נקראים אדם אלא מטעם שבאו מדרך קדושה אבל האומות אינם נקראים
אדם מטעם שבאו מסטרא דמסאבא אשר הוא נקרא אדם טמא וטמא טמא יקרא. ודע והבן שאבי ז"ל אמר לי מצד שמזכירין מילי עלאה וכל העולם אינם יודעין בזה ע"כ כשעוסקים בתורה מנענעין בגופן וי לעלמא וי לבני נשא שהולכים כבהמה בלא חכמה בעבור שנשמתן מיסוד עולם הנקרא נר אלהים נשמת אדם כי כפי המקומות נקראים השמות ואלו המדקדקין בלימודם ועושים יחוד למטה עוסקים גם באורייתא למעלה ואורו אינו מתמעט כלל. וזהו אלהים אל דמי לך כי המלמדים המזכירים את יהו"ה ומנענעין גופן הכא והכא כן מתנענע אור היסוד שהוא נר אלהים לכאן ולכאן. ודע כי נשמתו של שת ירדה ביסוד ומיסוד לש"ת ע"כ נקרא שת הש' רומז ביסוד שהוא יסוד עולם והת' בכ"י. ועתה תבין מה מאד נכבד מלת ש"ת שהפנים שלו הוא ר"ש והוא שר ואם תחליפהו בא"ת ב"ש מולידים ה', צרפהו עם שר והוא שר"ה והנה השר עם הה', ואם תמלאהו אותיות שניות עולים כ"ה, שין רי"ש ה"ה, לומר לך שזה השר
רומז במדה הנקראת כ"ה ואם תכתוב מש"ה ש"ת הב"ל ר"ת מש"ה שנתגלגל מהם ובא לעולם: ד"ה זה ספר תולדות האדם. א"ל בני זה ספר תולדות האדם. א"ל בני ברוך השם שזיכך ופתחת פיך ולא הנחתני לנוח והנה בא שם בא נח שהוא ספר העולה גימ' ש"ם, ומלת זה הוא נח אביו וצדיק יסוד עולם. וראה והבן בני זה הרומז בנח וספר הרומז בשם. שהוא שם י"ב שזה עולה י"ב ובא לומר לנו שהבן והאב אחיזה אחת להם תולדות אדם אצילות הת"ת הנקרא אדם ומלת תולדת חסר ו' קרי ביה תולדות ביום ברוא הוא יום שהב' כלול עמו והוא הת"ת ברא אלהים אדם האציל הבינה זה היום וקראו אדם בדמות אלהים עשה אותו להיות עובר הדין גם דרך שם זכר ונקבה בראם להיות הזכר רחמים והנקבה דין, בראם האצילם, ויברך אתם חסר ו' החייה המתים ונעשו תמים מהופכים עם כח הא' שעליהם, ויקרא את שמם אדם כשהם כלולים הזמין חיותם מן הא' להיותם אדם ואם אינם כלולים ד"ם, ביום הבראם ב' יום הד"ו פרצופים ה' בראם ברחמים. ועתה בני
בא העת אשר קויתי ואזור כגבור חלציך ואשאלך והודיעני שור שהקריב אדם הראשון זכר היה או נקבה, א"ל נקבה, א"ל ואמאי לא קראו אותה פרה, א"ל על שקירב הנקבה היא הפרה אל הזכר קראוהו שור, א"ל ואמאי קרן אחת היה לו במצחו, א"ל ר' זהו ויקרא את שמם אדם ויברך אותם, א"ל א"כ תראה לי בעולם השפל שור של קרן אחד כי א"א שאין דוגמתה למטה, א"ל אחד היה בעולם והקריבו, א"ל בני א"כ הכחיד מין אחד מעולם, א"ל ר' שור של ב' קרנים הוו ועקר א' והקריב השני במצחו ואותו שעקר היכן עשאו, א"ל לקחו קין מידו, א"ל אמור לי קין יש לו קרן אחד ועמו נוגח או לא, וא"ל מועד הוא ואינו רשאי לנגוח, א"ל מאי האי דת"ר או בן יגח או בת יגח לחייב הקטנים כגדולים והלא דין הוא הואיל וחייב אדם באדם וחייב שור באדם מה כשחייב אדם באדם לא חלקת בין גדולים לקטנים אף שור באדם לא תחלוק בין גדולים לקטנים ואם כדבריך לא דין הוא אם אמרת באדם דבן דעת הוא תאמר
בשור דלא בן דעת הוא, אלא הכוונה הוא אם השור נכנס והפסיק הרחמים מן הבן דרך אמצעית או מן הבת דרך ההוד אינו ברצונו להחריב אלא מוציאים אותו משם. ועוד שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג את ישראל לנפלים והרג בן קיימא פטור ואמרו נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור הא נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב מתני' דלא כר"ש דתניא ר"ש אומר נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור מ"ט דר"ש דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור, מה מיתת הבעלים עד שיתכוין ליה אף מיתת השור עד שיתכוין ליה, ובעלים גופייהו מנלן דאמר קרא וארב לו עד שיתכוין לו, ורבנן האי וארב מאי עבדי ליה אמרי דבי רבי ינאי פרט לזורק אבן לגו היכי דמי אילימא דאיכא ט' גוים וחד ישראל ביניהם ותיפוק ליה דהא רובא