# ספר קנאת ה' צבאות — הקלקול ע"י חטא אדה"ר והתיקון ע"י התורה ובית המקדש:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-131bbe8d19dd/1/10/)

<div lang="he" dir="rtl">

הקלקול ע&quot;י חטא אדה&quot;ר והתיקון ע&quot;י התורה ובית המקדש: 
וצריך שתדע כי היחידה נמצאת באדה&quot;ר, אך לא מפני היותה ראויה להמצא, כי אז לא היה 
הוא בסוד הכתר, אלא שם היתה עומדת, להתעטר בה לגמרי אם לא היה חוטא. וזהו תיקון 
המשיחות כראוי, המעלה עליות עד הבחינה שקודם השבירה. ובחטאו נסתלקה מיד היחידה, 
והיא הראויה להנתן אחר כך למלך המשיח, כדי להחזיר הדברים לתיקון הצריך. ובאמת שגם 
מה שהיה בו מבחינת עצמות ניטל ממנו, והוא נשאר במדריגה פחותה הרבה. והיחידה הזאת 
היא הנקראת בכל מקום - מלך המשיח, כי היא ממש נשמת המשיח בבחינת משיחותו: 
והנה מיד אחר חטאו של אדם נתקלקל העולם, ונתפשטה הס&quot;א בארץ, ויצאו תולדות טובות 
ורעות ביחד. ואחר כך התחיל הב&quot;ה לעשות בירורים, ולהכניס כל הקדושה בזרע אברהם, עד 
תיקון ראשי האומה בסוד, ואז קיבלו התורה, שקודם לכן לא היה זמן לכך מפני רוב תגבורת 
הס&quot;א. וכאשר לא עמדו ישראל בדרך מישור עד הכנסם לארץ, על כן לא נתקנו הדברים בסדר 


נקל, רק תיקון גדול נתקן בזמן בנין הבית, והוא אחר כמה זמן מכניסתם לארץ. וכשחרב 
ראשונה ושניה, חזרו הקלקולים להתגבר מאד מאד. ועתה השכינה בתוך הקליפות, ונתנה 
שליטה לכל מדריגות הטומאה כלם לשלוט על ישראל. אך היחידה הנ&quot;ל, עם שאר סובלי חלאים, 
עומדים מלובשים אצלה כמו כן בתוך הקליפות, ושם הם סובלים יסורים גדולים, וסודם - 
חסרון אור ומיעוט השפעה. ועל ידי זה ניתן כח לישראל לסבול הגלות, כי תמיד בקבל ענשו 
החייב למטה, נשארות המדריגות מתוקנות למעלה. וכשיתגלה, הנה תיקונו יתקן לכל ישראל, 
וכלם יוכנו על ידו לגאולה: 
ועד עתה הודעתיך כלל הדברים, שעל פיהם קרו כל המקרים מחטא אדם ועד סוף העולם, כי 
לפי המעשים כן יצאה יותר הקדושה מתחת הס&quot;א, ונתקרבה אל התיקון השלם, או נכנסה בתוך 
הס&quot;א יותר, ונתרחקו מן התיקון, עד צאתה לגמרי, ויחזרו הדברים כקודם חטא אדה&quot;ר 
בתחלה. ומשם יעלו כל העליות שהיו צריכים לעלות, אלולי עמד אדם במצותו, עד הגיע אל 


תיקון הנצחיות השלם: 
יסורי המשיח: 
ואחר שידעת הענין כלו בכלל, אודיעך בפרט עניני המשיח בתוך הס&quot;א ופעולותיו, כי כולם 
נמשכים לפי סדר המדריגות אשר סודרו בבריאה. כי הנה יש המקומות הפרטים העומדים 
לבחינת חיזוק הס&quot;א והתאחזה בקדושה, והם סוד עץ הדעת טוב ורע, כי הוא בסוד טוב ורע 
דוקא, ויש מקומות נפגמים מפני מעשים פרטים שנעשו. ועל כן על פי כל הדברים האלה יהיה 
ענין המשיח הזה בגלותו ובגאולתו, וענין &quot;דריכת הפורה&quot; הנזכרת בישעיה (סג, ג), שהוא 
מורה על סוף הגלות, וענין חידוש התורה שזכרתי למעלה. והכל אבאר לך באר היטב בס&quot;ד. 
ובאמת הרבה מן הענינים האלה היותר עיקרים נכללו בנבואת ישעיה סי&#x27; נב בפרשת &quot;הנה 
ישכיל עבדי&quot;, וכמו כן בתפלתו של יונה, כי הוא בתוך הים הוא ממש ענין משיח בתוך 
הקליפות, כמו שתשמע עוד בס&quot;ד. ואפרש לך בראשונה פרשת &quot;הנה ישכיל עבדי&quot;, ובה תראה 
סודות גדולים ועצומים מאוד: 
הנה התחיל בתכלית כל הענין שהוא הנחמה והתיקון, ואחר כך מפרש התיקון על פי ההכנות 


אשר הוכנו לו בזמן הצער והגלות, ואמר (ישעיהו נב, יג) &quot;הנה ישכיל עבדי ירום ונשא 
וגבה מאוד&quot;. דע כי בתורה נברא העולם, וסוד הענין כי בהיות המאורות מפשטים אורם לצאת 
מהם התולדות, ההתפשטות ההוא הוא סוד התורה. וראש ענין התפשטות הזה הוא לנשמות, כי 
הם העיקר בבריאה, כידוע. אך המאורות הם מתרכבים בהרכבות משונות לפי מה שצריך לצאת 
מהם, כי בהוציאם המלאכים הם נרכבים בהרכבה אחת, ובהוציאם את בני אדם הם בהרכבה 
אחרת. וכן יש חילוק בכל העולמות אבי&quot;ע לפי מהותם. וזה ענין צירופי התורה שהם רבים, 
לפי התולדות שצריכות לצאת ממנה, והכל תורה אחת, אלא שהיא מצטרפת בצירופים שונים. 
והצירוף האחרון הוא הצירוף הזה אשר לנו, והוא העומד לבחינת התיקון, שעל ידי קיום 
מצוותיה והעסק בה נתקנים כל הדברים. וכל שאר הצירופים גם כן נתקנים בתיקון צירוף 
זה, כי זה הוא השייך לבחינת עבודת האדם בכח בחירתם. והנה נמצאו בתורה שתי בחינות, 


אחת - צירוף הבריאה, שהוא הצירוף שבו נבראו הדברים; ואחת - צירוף העבודה, עבודת 
הבחירה אשר לנו. ועל הצירוף הראשון אמר (זהר משפטים קכד א, וע&quot;ש; ובהקדמת הרמב&quot;ן 
לתורה כמש&quot;כ כאן וע&quot;ש) &quot;כל התורה כלה שמותיו של הב&quot;ה&quot;, ושבו היו יכולים להחיות מתים 
ולעשות כמה נפלאות. אך הצירוף אשר לעבודה הוא הנותן מצוות לפי פשט עשי(ה)תם. והנה 
השפע הנשפע - נשפע ע&quot;י התורה בסוד צירופי הבריאה, וההנהגה ע&quot;י התיקון שהם נתקנים 
מכח צירוף העבודה. והנה המלאכים, או הנשמות כשאינן בגופותיהם, הנה כל עינוגם אינו 
אלא קבלת השפעה והתדבקות בשרש. וכל זה הוא סוד התורה, כי כבר שמעת שכל התפשטות 
השרשים לצורך הענפים הוא סוד תורה. ואין עבודת בהירה למלאכים, אלא הם מקבלים משרשם, 
והוא סוד התורה אשר להם, לא לבחינת תיקון, כי אין עסקם בה תיקון, אלא היא סוד 
הנהגתם, וכפי המתגלה להם מן השרש, היא תורה שהם יודעים. ובאמת, הכל בא ומגיע אל 


הצירוף האחרון, שהוא צירוף עבודת הבחירה, כי ממנו צריך להגיע תיקון לכל האחרים. ועל 
כן ישיגו המלאכים בצירוף הזה גם כן בכח המתגלה אליהם, המגיע ונקשר כאן. ויש דברים 
מתגלים בצרף הצירוף הזה לצירוף אחר בסוד השמות, או כל שאר עניני צירופים, כי הכל 
לפי הגילוי: 
ועתה אומר לך ענין יסורי המשיח (עי&#x27; ישעיהו נג, ד; ועי&#x27; סנהדרין צה.) ושאר סובלי 
החלאים, כי בעבור עוונות ישראל נגרע מהם השגת שפע התורה הראוי להם לפי מעלתם, והם 
חסרים כל כח וכל טוב, והכל נמשך מחסרון ההשגה הזאת, כי ההשגה והשפע הכל ענין אחד. 
והנה זה תדע, כי בהיות כח המשיח חסר, הנה גם כח ישראל הוא דל, וכאשר ירבה לו הכח, 
גם ישראל ימלאו דעה את ה&#x27;. אך אם לא היה מקבל משיח יסורין האלה, הנה ח&quot;ו ישראל היו 
נאבדים. ובהשתתף הוא בצערם, ואדרבא, בהיותו סובל בשבילם, הם נשארים דלים בגלותם, 
אבל הם מתקיימים, וניתן להם הכנה להגאל. וצריך שתדע, כי השגת פנימיות התורה נקרא 


שכל, וסודו (תהילים קיא, י), &quot;שכל טוב לכל עושיהם&quot;: 
צירופי אותיות: 
ועתה אפרש לך בזה סוד גדול מאד, ותבין ענין צירופי האותיות לעשות השמות. כבר ידעת 
שאין שמות לשון הקודש במקרה על צד ההסכמה, אלא הם מורים עצמות הדבר לפי בחינת 
מציאותו מן המאורות. והנה כבר ידעת, כי הרבה מאורות מתקבצים ומתרכבים בקיבוץ והרכבה 
פרטית לעשות כל דבר בפני עצמו. ומקור ההרכבה הוא המתגלה בשם. דרך משל, לחם - 
התקשרות שלושת מאורות אותיות אלה בצירוף זה - גורם הרכבה כך של מאורות שתוציא בחינת 
הלחם בכל פרטיו. והנה כ&quot;ב אותיות הם המקורות לכל המציאות, וראשית התחלקם הוא לחמשה 
מוצאות. וסוד הענין, כי יסוד אימא הוא הפה המוציאם, ומודדת מידתם בסוד ה&#x27; (ישעיהו 
מ, יב),,מי מדד בשעלו מים&quot;, ועל כן הם ה&#x27; מוצאות, והם ה&#x27; מיני מציאות, בסוד ה&#x27; 
הספירות שהם עיקר הפרצוף, כמו שנתבאר במקום אחר. אחר כך בא ענין האלפא ביתות בבחינת 


הצירופים, שהוא הרכבתם לכמה צדדים, לעשות כל מיני הבריאות, ונמשכים פעולות מפעולות 
בדרכים מיוחדים הידועים למאציל, שכך ראוי להמצא העולם על מכונו: 
ועתה אודיעך ענין החילופים אשר לאותיות, כי אותיות המוצאות הם מתחלפות, וגם באלפא 
ביתות. וסוד הענין, כי האותיות אשר במוצא אחד, הנה הם אישי מין אחד, ועל כן פעולה 
אחת תוכל להתחלף מאות לאות במין ההוא עצמו, כי באמת האותיות עומדות מסודרות בסידור 
הראוי במוצא עצמו, והראשונה - ראשונה במעלתה, והשניה - שניה לה. אך בהתחלף הדברים 
ממין זה למין זה, לא יעשה אלא בהרכבת האלפא ביתות, ולכן יהיה החילוף על ידיהם. ותדע 
עוד, שראשי התיבות הנה הם המאורות הראשונים במקור ההרכבה, השניים - שניים, וכן עד 
סופם. ולכל טעם בהרכבה לפי ההנהגה, להעמיד כל דבר על בוריו כראוי. ובהיות שתי מלות 
שוות, וחילוף בהם באות אחד לבד, הנה נדע ששתיהם ממקור אחד יוצאים, בחילוף אחד 


המאורות לבד. ויש שישתנו הרבה, ויש שישאר דמיון בחלק אחד לבד. ואפשר להיות אותיות 
דומות, אבל לפי חילופים וצירופי אותיות פרטים, וכבר אמרתי - לכל טעם פרטי, שצריך 
שיהיה דוקא כך לצורך המציאות ההוא: 
ואשוב אל עניני, כי מקור הרכבת המאורות לענין התגלות השגת התורה נקרא שכל, וסוד 
הענין (תהלים קיא, י), &quot;שכל טוב לכל עושיהם&quot;. כי בהיות בני האדם מתקנים בתורה על 
ידי העסק בה לפי צירוף עבודתם, הנה עוד יגרמו להתפשט אליהם התורה בבחינת ההשפעה 
וההשגה. ותדע שכל שאר השמות, כגון חכמה, תבונה, מדע, וכל האחרים, כלם מן הבחינה 
הזאת של שכל הם יוצאים, כי הוא העיקר במציאות זה. ולמען ברר לפניך הסוד הזה, אצא 
מעט מעיניני, להודיעך אמת על מכונו. ואפרש לך ענין מציאות הלשון בסוד הדקדוק, ותראה 
נפלאות תמים דעים, כי הכל בחכמה עמוקה הכין עולמו: 
הנה כבר שמעת איך התיבות הם מורות מקורות ההרכבות הפרטיות לצורך מציאות הנמצאים 


הנרמזים בהם. והנה לשני חלקים מתחלק ראשונה, פירוש - יותר עיקרים, והם, השם והפועל. 
כי השם יורה הנמצאים, והם הרכבת מאורות המתקבצים כל ומוציאים הנמצא ההוא; והפועל - 
הרכבת מאורות מתקבצים להמציא הפעולה. וזה הכלל יהיה שמור בידיך תמיד - שאי אפשר 
להמצא שום פעולה וענין למטה אשר לא יולד מאיזה ענין פרטי אשר במאורות למעלה. ואם 
נמצא הפועל והנפעל למטה, הנה זה יצא מכח התחברות מאורות מתחלף אשר למעלה. ועל כן 
נמצאים כל הבנינים אשר בלשון, כי הם כולם מיני הרכבות שונות להגיע מין הפעולה ההיא 
למעשה: 
אך הזמנים גם הם מתחלפים לפי מהותם, כי יש הרכבה פרטית העומדת לרשום פעולה אשר 
נהיתה, וכן תעמוד במקומה למעלה, והוא העבר; ויש הרכבה אחרת העומדת להוציא דבר 
בזמנו, והוא העתיד; ויש הרכבה המקיימת דבר בהמצאו, והוא ההווה. והאותיות אשר הן 
סימני הזמנים, הם המאורות אשר נפקדו על הענין הזה. אך המלה היא חלק שלישי מן הלשון, 


העומדת לחיבור הדברים הצריכים להמשך זה עם זה, והם מיני חיבורים שונים גם כן לפי 
פרטות החיבורים לפי הפעולה. ותדע עוד, שיש לכל שם או פועל - השרש, והוא שרש ומקור 
ההרכבה, אשר לשלמותה צריך שיתחברו אליה שאר המאורות העומדים לזמנים בפעולות, או 
להשלים השמות שהן אותיות הנוספות בהן, שהם מאורות עומדים לפעולה זאת, להשלים הרכבת 
הוצאת הנמצאים בהתחברם אל מקור הרכבתם. וכן יש אותיות השימוש לפי ענין השימוש, ויש 
חסרון נוח וכפל, והם מיני הארות שונות או נסתרות לגמרי, דהיינו חסרון, או נעלמות 
והוא נוח, או נכפלות. ויש ענין הדגש והרפה, והם פעולות נמשכות בחוזק או במנוחה. כי 
הרפה הוא מצד החסד, והוא בהשקט, והדגש מצד הגבורה, והוא בחוזק; ולכן נבדל בנין הקל 
מבנין הכבד. ויש דגש להשלים חסרון, כי לכן יצטרך חיזוק בעבור ההסתר: 
שכל וסכל: 
ועתה אשוב אל עניני, כי שכל הוא מקור הרכבת השגת התורה, ועליו נאמר (ישעיהו נב, יג) 


&quot;הנה ישכיל עבדי&quot;. כי כאשר בזמן הגלות זה הכח נגרע ממנו, ולכן הוא חסר גם כן כל שאר 
הכחות, הנה בזמן הגאולה ישוב אליו, וישובו כל האחרים, ולכן (שם, שם) &quot;ירום ונשא 
וגבה מאד&quot;. אמנם צריך שתדע, כי יש שכל, והפכו - סכלות, ושרשו - סכל. ונמצא החילוף 
בין שכל לסכל רק באות אחת. וגם תדע כי שכל הוא בשין שמאלית, הקרובה אל הסמך. ואפרט 
לך כל זה הענין היטב, ותבין סודות גדולים ועצומים: 
דע כי כאשר שכל הוא ענין ההשגה, כך סכלות הוא ענין כסוי והעלם ההשגה. וכל שאר 
הענינים נמשכים ממנו, דהיינו כסילות, הוללות, וכל שאר השמות כאלה. וסוד הענין, כי 
הארת המאורות נמשכת מאחת משתי בחינות, או בבחינת גילוי, או בבחינת כיסוי. ובבחינת 
גילוי הוא שכל, ובבחינת כיסוי הוא סכלות. והבן היטב, כי הפעולה אחת, והוא המשך 
האורות, רק השינוי הוא בדרך המשכה. וסוד הענין הוא, כי הנה כתוב (איוב לז, טו), 
&quot;וימנע מרשעים אורם&quot;, ואינו אומר מרשעים אור, אלא אורם. והסוד הוא, כי האורות צריך 


לימשך תמיד, ואי אפשר להם ליבטל, כי כבר שמעת שכל ההשפעה היא התורה, והיא צריכה שלא 
ליבטל, כי יבטל הקיום. רק שהיא יכולה לימשך בגילוי או בהעלם. ועל כן אמר &quot;וימנע 
מרשעים אורם&quot; - האור עצמו הבא להם הוא נמנע מהם, להיות נמשך בכיסוי. והנה מקור 
התפשטות האורות, כבר אמרתי, שהוא סוד שכל, רק שבהתפשטו בגילוי הוא כך, ובהתפשטו 
בכיסוי הוא סכל: 
שין ימנית ושמאלית: 
ועתה אומר לך ענין הש&#x27; שמאלית וימנית. דע שסוד ההנהגה היא סוד הש&#x27;, שהיא סוד שלושה 
אבות, שענינם חסד, דין, רחמים; ומלכות בהתחברה עמהם נעשה שבת, כמו שידעת. אך הכל 
נכלל בש&#x27; עצמה, והיא בסוד הנקודה הנמצאת על השין תמיד לימין או לשמאל, כי היא מלכות 
המתחברת עמהם לצורך ההנהגה. ובאמת היא אינה אלא מקבלת, והם המחליפים ההנהגה לפי 
הזמן. והש&#x27; הימנית היא בהיות ההנהגה בסוד חסד, ואז נקשרת המלכות בחסד, ואז סוד הזכר 
שולט. אבל השמאלית - סודה הנהגת דין, שסוד הנוק&#x27; שולטת. והנה מן השמאלית יורד הענין 


לס&#x27;. וסוד הענין, כי הס&#x27; הוא סוד ששת ימי המעשה, והש&#x27; הוא סוד שבת. ואפרש לך הענין 
היטב, כי בהיות הנקבה מנהגת בבחינת עצמה, אז הוא בחינת החול, זמן העבודה. אך היא 
אינה יכולה להשפיע אלא מה שתקבל, ולכן הו&quot;ק משפיעים אליה, אבל יורדים לבחינתה, והם 
סוד ס&#x27;, שהם ו&quot;ק בנוק&#x27;, ושרשם שש, והם ששת ימי החול, כנ&quot;ל. אך השבת - הזכר שולט 
בהנהגתו, והנוק&#x27; עולה אליו, והוא סוד שבת, ש&#x27; - בת. ואז היא בת יחידה, בת חורין, 
שאין הקליפות שולטות כלל. וראשית הכל נמשך מן הש&#x27;, כאשר שמעת, כי הש&#x27; הימנית היא 
תוקף שליטת הזכר, והשמאלית היא הזכר, אבל בהנהיגו לדין שהוא סוד הנוק&#x27;. וברדת עוד 
הדברים למטה, יגיעו למדריגה סמך, שהוא רדת הזכר לנקבה ממש. ועל כן הש&#x27; השמאלית והס&#x27; 
שוות במבטאן, כמו שכתוב (שופטים יב, ו) &quot;שבולת סבולת&quot;, כי הם ענין אחד, רק הש&#x27; 
בראשיתו והס&#x27; בסופו: 
ועתה צריך שתדע סוד גדול מאוד. כי האור שנברא ביום הראשון הוא החסד הפשוט, שבו 


(חגיגה יב. וע&quot;ש) &quot;אדם מסתכל מסוף העולם ועד סופו&quot;, לרוב ההשגה הגדולה ברוב בהירות 
האור. אבל העולם אינו יכול להשתמש בו, אלא באור פחות ממנו, שהוא אור המאורות. והנה 
אותה ההשגה הגדולה - סודה שכל בש&#x27; ימנית; וההשגה האחרת, שבו העולם משתמש, היא שכל 
בש&#x27; שמאלית, שנמצא בה איזה כיסוי; וסופה סכל קרוב אליה, שהוא הכיסוי הגדול שגורם 
הסכלות. ומלך המשיח עומד בקבורה, שנא&#x27; בה (ישעיה נג, ט) &quot;ויתן את רשעים קברו&quot; בסוד 
הכיסוי הגדול, שאפילו ההשגה הזאת בסוד שכל בש&#x27; שמאלית היא מצומצמת צמצום גדול אליו. 
וזאת תחזור בתחלה אליו, וממנה יתעלה אל ההשגה היותר גדולה: 
ואומר לך מה הם שתי העליות האלה. כי כבר הבטיחנו הרשב&quot;י ע&quot;ה שחכמת הזוהר תתגלה בדרא 
דמשיחא. והנה זה עדיין בבחינת ההשגה של המאורות, שאפילו היא נסתלקה מישראל, בסוד. 
(שבת קלח,) &quot;עתידה תורה שתשתכח&quot;. ובחזרה יתחיל התיקון בסוד &quot;הנה ישכיל עבדי&quot; בש&#x27; 


שמאלית. ומשם יתעלה להשגה יותר גדולה, בסוד האור שנברא ביום ראשון. ואז נא&#x27; &quot;ירום 
ונשא וגבה מאד&quot;, והוא סוד ממש ג&#x27; אבות - שלושת שיני השי&quot;ן, אך בסוד השין ימנית, ועל 
כן - מאד. ואז יהיה (דניאל יב, ג) &quot;והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע&quot; בש&#x27; ימנית, בהשגת 
האור הנברא ביום הראשון כנ&quot;ל. אך העוסקים בחכמת האמת בגלות - בהם יתקיים &quot;והמשכילים 
יזהירו&quot; וכו&#x27;, כי עסקם הכנה לבחינת השכל ההוא בש&#x27; ימנית, והם יהיו הזוכים לו: 
ואמר (ישעיהו נב, יד - טו) &quot;כאשר שממו עליך רבים כן משחת וכו&#x27; כן יזה גוים רבים 
עליו יקפצו מלכים פיהם&quot; וכו&#x27;. וסוד הענין הזה, כי בהיות כל הדברים בתיקונם, הנה 
שיעור הקומ השלם, והמשיח עומד בתיקון, ומראהו נורא מאוד כדוגמא של מעלה. ובהיות 
האור מתעלם, הנה באמת דיוקנו נשחת. והנה הב&quot;ה רוצה שיהיו שוממים עליו בזמן הגלות, 
ותמהים בזמן הגאולה. וסוד הענין, כי זה כח הפעולה שמתפעלים האחרים ממנו. כי בזמן 


גלותו, הנה צריך שתתחזק מכח זה לשלוט הס&quot;א בזמנה, וזה נעשה על ידי התמיהה הזאת שהם 
תמהים, שהפעולה מתפעלת בם. ובאמת זה עשוי לכונה אחרת יותר עיקרית לזמן הגאולה, והוא 
שכל המקומות שנתגברה שם הס&quot;א בזמן הגלות, הם יהיו לרשת לה, להיות נשארת שם כפופה 
וקשורה תחת הקדושה,וזהו (ישעיהו נב, טו) &quot;כן יזה גוים רבים&quot;, כי זה תלוי מזה. 
וההתפעלות הנמשך בזמן הגלות הוא שימשך לתיקון בזמן הגאולה, ואז יעשה שתי פעולות 
הפכיות, א&#x27; - &quot;יזה גוים רבים&quot;, והב&#x27; - &quot;יקפצו מלכים פיהם&quot;. וסוד הענין (איוב ה, טז) 
&quot;עולתה קפצה פיה&quot;, והוא קפיצת פה הס&quot;א הנשארת בלא כח ושליטה כלל. והנה השרים הם 
המלכים הנזכרים כאן, והגוים הם האומות אשר תחתיהם, והנה האומות יצאו מתחת השרים, 
וילכו אל תחת מלך המשיח, והם ישארו בתיקון גדול. והוא ענין (צפניה ג, ט) &quot;כי אז 
אהפוך אל עמים שפה ברורה&quot;. ועל כן שתי פעולות אלה יעשו בכח התמיהה, אשר שממו בזמן 


הגלות יזה גוים רבים, הם הגוים שיבואו ויקראו (שם, שם) &quot;בשם ה&#x27; לעבדו שכם אחד&quot;, 
והמלכים, שהם השרים, יקפצו פיהם בסוד &quot;עולתה תקפוץ פיה&quot; כנ&quot;ל, כי הכל תחת שליטת 
המשיח יהיה, וזה תיקון העולם: 
ואפרש לך עתה ענין (ישעיהו נב, יד) &quot;כן משחת מאיש מראהו&quot;, דע שיש מראה ויש תואר, 
והתואר הוא דמות הפנים או הגוף בתיקון חלקיו, והמראה הוא הצלם הנראה מכל הפנים, 
והוא הוד הפנים ממש. ותדע שאיש ואדם מורים גם כן על שני הענינים האלה, כי איש נקרא 
על שם דמותו ותוארו, ואדם על שם המראה שלו. ועתה תבין הקלקולים, איך הם נקשרים זה 
בזה, ומקלקול אחד יוצא קלקול אחר, ומן האחר חוזר ומתגבר הקלקול הראשון ביותר כח, עד 
שהם נעוצים זה בזה. הנה בהיות כל המדריגות הצריכות לבנין הגוף עומדות בתיקונם, יוצא 
מהם המראה הנ&quot;ל, ובהיות המראה הזה שורה, הנה המדרגות עצמם מתחזקות בו, כי הוא 
מעמידם בצורה הראויה. ובהיות חטאי ישראל פוגמים במאורות העליונים, ומלך המשיח מקבל 


היסורים בעבורה לתיקון המדות ההם, הנה המאורות שהיו פגומים, ונתקנים על ידי יסוריו, 
כן מדריגות בו נשחתות ומתקלקלות, שזהו ענין סבילת החולאים. כי הלא כתרי&quot;ג איברים 
בגוף - כן תרי&quot;ג חלקים בנשמה, ובהחסר האור הראוי אל אחד מן החלקים האלה, נקרא זה 
קלקול באבר ההוא. וכפי ערך החסרון כן הוא הקלקול, ונקרא זה חולי, מהותו לפי מהות 
הקלקול על פי החסרון הנ&quot;ל. והנה בהיות החלקים האלה מתקלקלים, לפי קלקולם מתחלש 
המראה הזה השורה על גביהם, ואז נאמר &quot;כן משחת מאיש מראהו&quot;, כי המראה נעדר וחסר 
ממראה האישים, כי בחינת האיש שלו נפגם, ועל כן המראה גם כן נפגם. ובהיות המראה 
נפגם, הנה עוד חוזר ומתקלקל התואר עצמו, שהוא ענין המדריגות, החלקים עצמם, שהיו 
מתחזקים על ידי המראה השורה אליהם, וזהו (שם, שם) &quot;ותוארו מבני אדם&quot;. ותדע גם כן 
שיש אדם ובן אדם, כי אדם הוא המראה העליון שבבחינת פני אדם, ובן אדם הוא פחות ממנו, 


ונמשך ממנו כענף מן הנוף. ובהיות הקלקול מתגבר, יגיע עד שאפילו מראה בן אדם אין לו, 
ועל כן אמר &quot;ותוארו מבני אדם&quot;: 


</div>
