# ספר קנאת ה' צבאות — עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-131bbe8d19dd/1/6/)

<div lang="he" dir="rtl">

עתיד הקב&quot;ה להעמיד להם דוד אחר: 
ועתה אפרש לך בזה מאמר אחד אשר לרז&quot;ל בפרק חלק (סנהדרין צח,) &quot;אמר ר&quot;י א&quot;ר עתיד&quot; 
עתיד הקב&quot;ה להעמיד להם דוד אחר&quot; ועתה אפרש לך בזה מאמר אחד אשר לרז&quot;ל בפרק חלק 
(סנהדרין צח,) &quot;אמר ר&quot;י א&quot;ר עתיד הקב&quot;ה להעמיד להם דוד אחר&quot; וכו&#x27;. יסוד הענין, כי 
המשיח שיהיה הגואל, לא יקרא יוסף אלא אפרים, והוא ענין (ירמיהו לא, יט) &quot;הבן יקיר 
לי אפרים&quot;, ובמדרש תמצא (ילק&quot;ש ירמיה לא, רמז שטו) &quot;אפרים משיח צדקי&quot;, וזה כי באיש 
הפרטי מדבר שם, והוא נקרא על שם אפרים, ומשיחותו הוא סוד יוסף. אבל משיח בן דוד הוא 
גם כן צריך להקרא דוד, כי דוד כולל שתי הבחינות כאחד כנ&quot;ל. ואפרש לך ענין (סנהדרין 
שם) &quot;קיסר ופלגו קיסר&quot;, והוא ענין &quot;נשיא&quot; שכתוב שם (יחזקאל לז, כה) &quot;ודוד עבדי נשיא 
להם לעולם&quot;. דע כי המשיחות יקבל אותו מי שיקבל אותו, והוא יהיה המולך להנהיג את 
ישראל; וראשי התיקונים, כגון דוד ויוסף, הנה יהיו עומדים לבחינת התיקון, ונודעים 


בישראל שהם הם בעלי התיקון, והם הממשיכים ומקיימים הכח למשיחים עצמם. ולכן נקראים 
נשיאים ולא מלכים, כי אינם להנהיג, אלא ממשיכי הכח, וזה נקרא נשיא. ולפי ההנהגה לא 
יהיה אלא כמו פלגו קיסר, כי הוא נותן מקום ההנהגה לבנו, אבל הוא עומד בסוד נשיא, אב 
למלך עצמו. והבן היטב, כי גם האבות יהיו כך אל המשיחים - תחתם ישיבו, כי נותנים להם 
מקום ההנהגה, והם הם ממשיכי הכח ומקיימי התיקונים: 
והנה כבר יצאתי מעניני, אך כדי לפרש לך לשון המאמר היטב, ולהסיר מדעתך הקושיות או 
ספיקות על אשר אני מפרש לך. וכבר הבנת [כי] כונת הקדוש הרשב&quot;י זלה&quot;ה רחוקה מאד מאשר 
חשבו עקשי לב וחסירי השכל, כי כל דבריו קדש קדשים, ובאמת אין בהם נפתל ועקש: 
ענין עמלק: 
המאמר השני הוא בפרשה ההיא ג&quot;כ [בפ&#x27; כי תצא], ברעיא מהימנא דף רפ&quot;ב ע&quot;א, וז&quot;ל, 
&quot;ושפחה רעה איהי קבורה, ובה אסירא לגבירתא&quot; וכו&#x27;, שמשם נראה שכך צריך להיות המשיח - 


שהוא בסוד השכינה - להיות מתלבש בקליפה בסוד שבתאי, שהיא קליפת ישמעאל בסוד מיעוט 
הירח, כמפורש במאמר שם. אך הבנין כבר נופל מעצמו במה שהודעתיך, כי לא נאמרו כל 
הדברים האלה כי אם בנשמת המשיח, לא בגוף האדם הראוי להיות משיח. אך עם כל זה הנה 
אפרש לך המאמר לאמתו, ותשמע נפלאות תמים דעים, לדעת דרכי אלקינו ודרך תורתו תורת 
אמת, והבן מאד: 
והנה אחל מראשית המאמר, למען תבין כל הענין לאשורו היטב. הנה ראשית המאמר ז&quot;ל (שם 
רפא,) &quot;והיה בהניח ה&#x27; אלקיך לך מכל אויביך וכו&#x27; פקודא דא להכרית זרעו של עמלק&quot; 
וכו&#x27;. ותדע שענין זה של עמלק הוא עיקר גדול בחכמה, לדעת ענין הגלויות וגאולתם, הכל 
על נכון באר היטב: 
דע כי הנה כתוב (במדבר כד, כ) &quot;ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד&quot;, כי הוא היה 
המקרר את הקדירה בפני כל האומות (עי&#x27; תנחומא סוף סי&#x27; ט). וצריך אתה לדעת שרש הענין 
הזה מהיכן נמשך, דע כי האומות הם מתפרשים למדרגותיהם כידוע, וכחם מתחזק ע&quot;י מה שהם 


יונקים מן הקדושה; אך כח יניקתם הוא ע&quot;י זוהמת הנחש אשר הטיל בחוה כנ&quot;ל, ובבחינה זו 
הוא עמלק, ועל כן הוא רצועת מלקות לישראל, וצריך שתדע כי מכח הזוהמה הזאת נמשכה 
הערלה באדם, בסוד (סנהדרין לח,) &quot;מושך בערלתו היה&quot;. והנה כאשר החלו התיקונים ליתקן, 
בהגיע הדברים אל שנת צ&quot;ט לאברהם, אז היה זמן להתחזק בענין זה, להעביר הערלה הזאת 
הנמשכת מן הזוהמא, ואז ניתנה לאברהם מצות המילה, שנא&#x27; (בראשית יז, א) &quot;והיה תמים&quot;, 
להעביר כל שייכות ס&quot;א. אמנם אחר כך כשירדו ישראל למצרים, הנה היו מולידים ולא מלים, 
בסוד (בראשית מב, ט) &quot;ערות הארץ&quot; שנתגברה עליהם, שהיא סוד הערלה ממש. אך אחר כך 
כשנימולו בצאתם ממצרים, הנה חזרה ונכנעה הקליפה הזאת: 
אמנם צריך אני להודיעך סוד גדול מאד, כי הנה כתוב (בראשית כז, כב) &quot;הקול קול יעקב 
והידים&quot; וכו&#x27;. דע שעשו הוא סוד השמאל של הקליפה, ובו ענין זוהמת הנחש בתוקף גדול, 
בסוד קין שהוא לשמאל. אך בעמלק בן בנו נטמא יותר, והוא שנתחזקה בחינת הזוהמא של 


הנחש הזאת בו. ונמצא שעשו הוא בחינת השמאל של הקליפה במקומו, ונכלל בו ענין הזוהמא. 
אך עמלק הוא בחינת הזוהמא עצמה, שבה מתחזק בטומאתו עשו יותר. והנה הטוב של קין הלך 
ביתרו, ונתקן שם, והרע בעמלק. ויתרו היה יושב עם עמלק, ואחר כך נפרד ממנו, והרע הזה 
נתגבר, ומצדו היה החרבן. אמנם האמת הוא, שעשו עצמו נתגלגל שניה גם כן ומתחזק בסוד 
עמלק, והוא שולט על אדום. אך ארמילוס הנה הוא מסוד עצמו, אבל עיקרו בסוד עמלק בפרט, 
ובו נאמר (במדבר כד, כ) &quot;ואחריתו עדי אובד&quot;. נמצא לפי זה, ששני מקומות נמצאו לעשו 
להתחזק בו, אחד - בסוד מדריגתו הפרטית בסוד השמאל שיונק מיצחק, אך מקום היותר תקיף 
הוא בבחינת הזוהמא, והוא סוד עמלק: 
והנה צריך שתדע, שהתורה ניתנה לישראל להעביר הזוהמא של הנחש, והנה עליה כתיב (במדבר 
יט, יד) &quot;זאת התורה אדם כי ימות באהל&quot;, וארז&quot;ל (זהר שמות קנח, וכעין זה ברכות סג,) 
&quot;אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה&quot;, והוא סוד גדול, כי זה האהל הוא הנזכר 


ביעל (שופטים ה, כד) &quot;מנשים באהל תבורך&quot;, שהוא המקום שצריך לטהר מן הזוהמא הזאת, 
וזה בכח המתנת] עצמו על דברי תורה, שאז בחינת התורה שיש בה כח לטהרה הזאת נמשכת מן 
התפארת, ומגעת אל האהל הזה והוא טהר. ואז עמלק נכנע ונדחה, ואז אין עשו מתחזק ביד 
שמאל שלו שהוא יונק ממנה. וצריך שתדע, כי ימין דקליפה נכלל בשמאל שלה, והיינו 
ישמעאל הנכלל בעשו להתחזק בבחינת טומאתו, ועל זה נאמר (בראשית כז, כב) &quot;והידים ידי 
עשו&quot;, בזמן שעשו לוקח כח הידים האלה, וזה (ב&quot;ר סה, כ) &quot;בזמן שאין הקול קול יעקב&quot;. 
כי בשעה שיש הקול הזה, הנה האהל טהר, ואין הידים מטות לצד הטומאה, אלא הכל נשאר 
בקדושה לחזק ישראל: 
והנה כשיצאו ישראל ממצרים (תנחומא בשלח כה) &quot;רפו ידיהם מן התורה&quot;, בסוד (שמות יז, 
ח) &quot;וילחם עם ישראל ברפידים&quot;. וסוד הענין, כי גרמו שאלה הידים שהם נשארות מתחזקות 
בקדושה רק בסוד התורה, כנ&quot;ל, בהחסר כח התורה הנה הידים תהיינה רפות ונוטות לחוץ, 


ואז עשו מתחזק, ומיד (שם, שם) &quot;ויבא עמלק&quot;, כי לא היה מי שמטהר האהל. (תנחומא תצא, 
ט) ואז היה חותך המילות, שהם העברת הערלה, וזורקם. ועם כל זה לא שלט אלא (תנחומא 
תצא, י) &quot;בנחשלים הדחויים מן הענן&quot;, כי כן אין הס&quot;א נוטלת לעולם אלא את הראוי לה. 
ומשה מיד נתחזק בתיקוניו, ונאמר בו (שמות יז, יא) &quot;כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל&quot;, 
והיא היד הכלולה משנים, בסוד יד שמאל של עשו הכוללת בה יד הימין. והנה כתוב (שם, 
שם, ט) &quot;מחר אנכי נצב על ראש הגבעה&quot;, וראש הגבעה נקרא פתח האהל כמו ראש הגויה, ושם 
צריך להתחזק משה בתיקוניו להעביר משם הזוהמא, שעד שם הגיעה, ולא יותר. והנה שם 
יעמוד על ראש הגבעה הזאת עם מטה האלקים בידו, שבו הנחש חוזר למטה בהכנע הס&quot;א אל 
הקדושה, ולא יהיה לה כח הזוהמא הזאת. ואז (שם, שם, יב) &quot;ויהי ידיו אמונה&quot;, שכך 
נתחזק בתיקון זה של הידים להגביהם שלא ינקו משם הקליפות. &quot;עד בא השמש&quot; שהוא שמשא 


דאתכניש למערב, בסוד (בראשית כח, יא) &quot;וישכב במקום ההוא&quot;, שאז נאמר (אסתר ז, ח) 
&quot;הגם לכבוש את המלכה עמי בבית&quot;, שאין עוד אחיזה לנחש כלל, כי אז (שם, שם) &quot;פני המן 
חפו&quot; והוא נשבר לגמרי: 
והנה אז בנה משה מזבח, והוא סוד גדול, כי אז כל כך הגיע תיקון משה, עד שבאמת העביר 
מעמלק כח קטרוג זה לגמרי. ואז נאמר (משלי טז, יח) &quot;לפני שבר גאון&quot;, והוא סוד (שמות 
יז, יג) &quot;ויחלוש יהושע&quot;, שמשם והלאה נשאר חליש לגמרי; פירוש - שלא היה מעשה לזמנו, 
אלא נשאר חלש, וזה במה שעצמות הפגם נסתלק, ולא נשאר אלא כמו רשימו ממנו, וזה הרשימו 
נקרא &quot;זכר - עמלק&quot;. והנה בכח התיקון של משה, בכל פעם שרוצה עמלק להתחזק - אינו 
יכול, שכבר נחלש. רק מה שצריך, הוא להעביר אפילו הרושם, ונאמר בו (שם, שם) &quot;מחה 
אמחה את זכר עמלק&quot;, וזהו בזמן שיעביר אפילו זה הרושם גם כן: 
והנה כתוב (שם, שם) &quot;ושים באזני יהושע&quot;, וסוד הענין, כי הוא היה בסוד נער מטט&#x27;, ששם 


עץ הדעת טוב ורע, והוא הנפגם יותר ע&quot;י עץ הדעת הזה וזאת הזוהמא, כי בהמצאה למעלה, 
גורם התגבורת למטה בזה המקום בפרט, וכאן צריכה הקדושה להתחזק בסוד יהושע כצ&quot;ל. והנה 
כתוב (שם, שם, טז) &quot;כי יד על כס י - ה&quot;, כי באמת עד שיש אפילו זה הרושם - אין 
השכינה נקראת מתוקנת בתיקון שלם לחיבור שלם, כי הוא פגם. וכשיסתלק זה הרושם, אז 
יהיה החיבור בכל שלימותו: 
והנה כשעשו ישראל את העגל, אז חזרו והגבירו כח עמלק זה, ועל כן היו באים בלעם ובלק 
בכח קטרוג העגל דוקא לקטרג לישראל (עיין במדבר כד, א&#x27; בתרגום ובתיב&quot;ע וע&quot;ש), אלא 
שהב&quot;ה הפר עצתם. ועם כל זה, בעגל כתוב (שמות לב, לד) &quot;וביום פקדי ופקדתי&quot;, והענין 
כי היסורים שהיו צריכים לסבול באותו זמן, הב&quot;ה פזרם לכל דור, ועל ידי זה היו יכולים 
לסבול, וזה לא היה מונע מהם כניסת הארץ: 
ענין המרגלים: 
אך ענין המרגלים גרם קלקול גדול, וסוד הענין (במדבר יד, לד) &quot;יום לשנה, יום לשנה&quot;. 


דע כי ודאי עד [ש]האהל טהור מן הזוהמא, אי אפשר לו להיות היכל למלך, ולכן אין זיווג 
עד שיהיה הכסא שלם, וישראל אינם יכולים ליכנס לארץ עד שתטהר (את) הארץ. והנה 
המרגלים הלכו מ&#x27; יום, ואחר כך נגזר עליהם &quot;יום לשנה&quot; וכו&#x27;. ואומר לך סוד גדול בזה 
הענין, דע כי התפשטות הקליפות במדריגותיהם הוא ת&#x27;, והוא סוד ת&#x27; שנה של גלות מצרים. 
אמנם כשיצאו ישראל ממצרים, הנה אז נשברה הס&quot;א שברון לעולם, כי כן יציאת מצרים 
מזכירים לעולם. ומאז באמת לא נמסרה עוד שליטה כל כך גדולה לאומות. אך היה איזה 
גרעון לס&quot;א, והוא, שמה שהיו ת&#x27; שנה - נעשו מ&#x27; שנה. אמנם הב&quot;ה היה רוצה עוד לתקן 
תיקון אחר, והוא שיתקצר עוד התפשטות הקליפות, ויתמעט ממ&#x27; שנה למ&#x27; יום; ובסוד זה 
נכנסו המרגלים ותרו את הארץ מ&#x27; יום. ואם לא היו חוטאים, היו הקליפות נשברות לגמרי. 
וכיון שחטאו, אז חזרו להחזיק עמלק והגביר כחו: 
ואומר לך מהיכן נמשך זה, כי זה נמשך מדבריהם אשר דברו ממש. והוא ענין (במדבר יג, 


כט) &quot;עמלק יושב בארץ הנגב&quot; וכו&#x27; שאמרו הם, כי הכירו וידעו באמת איך עמלק הוא כמו 
שרש ליניקת כל הקליפות כנ&quot;ל, והם מתחזקים על ידו ויונקים. והם אמרו &quot;עמלק יושב&quot; 
וכו&#x27; &quot;והכנעני&quot; וכו&#x27;, ואז גרמו באמת שיתחזק עמלק עם חבריו, ואז אפילו מהחולשה שקבל 
ע&quot;י יהושע בכחו של משה - חזר ונתחזק. ותדע באמת, שאם לא היו כך אומרים המרגלים, אלא 
היו בוטחים בה&#x27; כראוי, הנה המ&#x27; שנה עצמם היו נכפים במ&#x27; יום, ואפילו אותו &quot;זכר - 
עמלק&quot; קב&quot;ה היה מוחה אותו. ובחטאם גרמו שתחזור הקליפה לסוד המ&#x27; שנה. ולא די זה, אלא 
שתקבל כח כמו הימים שתרו, כי כולם ראו לתת כח לעמלק, תחת הסירם הכח ממנו. ואז קבל 
כח המ&#x27; שנה, כי הלא המ&#x27; יום לצורך מ&#x27; שנה היו. והנה כאשר נשאר עמלק בבחינת החולשה, 
אז בכניסתם לארץ היה הב&quot;ה מעביר גם הזכר. אך עתה שחזר ונתחזק, הנה צריך להמתין כל 
כך זמן כדי שיחזור לבחינת החולשה, שאז יוכלו ליכנס לארץ, ויהיה הוא אבד לגמרי. ולכן 


נשארו מ&#x27; שנה במדבר, ושם נאמר (במדבר יד, כה) &quot;והעמלקי והכנעני כו&#x27; פנו וסעו לכם 
המדבר&quot;, כי מפני זה הוצרכו דוקא לפנות אל המדבר ולרעות שם מ&#x27; שנה: 
&quot;מחה אמחה&quot; ומצות &quot;תמחה&quot;: 
והנה במקום אחד כתוב (שמות יז, יד) &quot;כי מחה אמחה את זכר עמלק&quot;; ובמקום אחר כתוב 
(דברים כה, יט) &quot;תמחה את זכר עמלק&quot;, והוא סוד גדול, כי המצוה היא (שם, שם) &quot;והיה 
בהניח ה&#x27; אלקיך לך&quot;, וכבר שמעת היות עמלק בחינת הזוהמא העומדת בשולי האהל, וצריך 
להעבירו בסוד &quot;זכר עמלק מתחת השמים&quot; דוקא, וכל שאר האומות, אפילו הקריבות יותר, הם 
עומדים מסביבו, ועליהם נאמר (שם, שם), &quot;בהניח ה&#x27; אלקיך לך מכל אויביך מסביב&quot;. ותדע, 
שקודם החולשה - הוא היה המחזיק את האחרים, וקרר את הקדירה בסוד (במדבר כד, כ) 
&quot;ראשית גויים&quot;. ואחר כך שנחלש הוא בכח משה, אז זה הזכר מתחזק הוא, אדרבה, ע&quot;י 
האחרים, שהוא לוקח האחרים עמו, ובקטרוג כלם מתחזק. ואז הוא עצמו נותן להם כח ממה 


שממשיך, כי תמיד מדריגתו אחת, אלא שבהיותו בתקפו לא היה צריך לסיוע לעשות פעולתו; 
ואחר כך אינו עושה אלא בסיוע, אבל תמיד פעולתו הוא שעושה להמשיך להם הכח ולחלקו 
אליהם. והנה עתה צריך ללכת בדרך אחר, והוא - להכרית בתחלה שאר האומות שהם המחזקות 
אותו, ואז הוא גם כן אבד, ועל כן &quot;בהניח ה&#x27; אלקיך לך מכל אויביך מסביב&quot;: 
אבל עוד סוד עמוק נמצא כאן, והוא כי כתוב (בראשית טו, טז) &quot;כי לא שלם עון האמורי עד 
הנה&quot;, וזה - כי אין הב&quot;ה נפרע מן האומה עד שתתמלא סאתה, ולכן עד שיש טענה לאומה אחת 
להמשיך לה כח - לא יעבירנה. ובהיות עמלק הוא הממשיך כח לכלם, על כן הוא יתקיים כל 
זמן שיהיה לכל אחד מהם טענה לינק, ועל כן הוא האחרון לכלם להיות אובד לעולם, וזהו 
שנאמר &quot;והיה בהניח ה&#x27; אלקיך לך&quot; - אז תמחה, כי אז הוא זמנו. וצריך שתדע, כי על ראשי 
האומות הקריבות, וממשיכות אל האחרות אנו מדברים, וזהו &quot;כל אויביך מסביב&quot;, שכאשר שלם 


עון כולם ונגרשו, אז ימחה הזכר הזה של עמלק: 
ועדיין צריך אני לפרש לך ענין &quot;מחה אמחה&quot; &quot;ותמחה&quot;. דע, כי ודאי אין ישראל נכנסים 
לארץ עד שימחה הב&quot;ה למעלה את הזכר הזה. והענין, כי בתיקון משה נחלש, עד שלא נשאר 
אלא זכר אחד לבד כנ&quot;ל, וזה בעת כניסתם לארץ היה אבד, שהב&quot;ה מוחה אותו מלמעלה. ועד 
שלא נמחה מלמעלה, ישראל לא היו יכולים ליכנס, והוא סוד (שמות יז, יד) &quot;ושים באזני 
יהושע&quot;, כי הוא המכניס, ושם הוא מה שהוא מוחה את עמלק. אך צריכים ישראל לעשות למטה 
מה שראוי להעשות לה - מה שנעשה למעלה, ולכן (דברים כה, יט) &quot;תמחה את זכר עמלק&quot;, 
והכל לפי הסדר הראוי לפי המדריגות. ולכן &quot;בהניח&quot; ודאי, כנ&quot;ל: 
וכאן נא&#x27; (דברים כה, יט) &quot;לא תשכח&quot;, והוא סוד גדול, כי ישראל מחויבים לעשות למטה 
כמו שנעשה למעלה, שאז העשוי למעלה עצמו מתקיים, שאם לא כן, העשוי למעלה הוא מתקלקל, 
וזהו &quot;לא תשכח&quot; - לא תש כח, שלא תהיה מתיש כח העליון שנתחזק כבר. כי באמת, כך היה 


בזמן שאול, שכיון שלא מחה את הזכר הזה, וגם שיחזיר להתקלקל מה שכבר היה מתוקן, כי 
עד שלא נעשה למטה אינו נקרא מקוים, ומכאן נמשכו כל עניני הגלויות אחרי כן, כמו 
שתשמע בזה סודות גדולים בפירוש דברי המאמר לפנים: 
ונמצא כונת המאמר (זוהר שם) &quot;פתח רעיא מהימנא ואמר בגין כן הוו אזלי במדברא 
ובעקימו, דלא יעלון לארעא עד דיטול נוקמא מיניה דעמלק&quot; שהוצרך עמלק בתחלה לחזור 
לבחינת החולשה, ואז יטול ממנו הנקמות, ויוכלו ישראל ליכנס לארץ, ולעשות זה הוצרכו 
המ&#x27; שנה, כנ&quot;ל: 
ואמר אח&quot;כ שם, &quot;עמלק מאן הוא לעילא&quot; והוא באמת סוד גדול לדעת פרטיות בחינת עמלק לפי 
שרשו בסוד הזוהמא הזאת איך מתחלקים בה הדברים. ותראה בו איך מתפשטות הקליפות 
בממשלתן בסוד עשו וישמעאל. ואפרש לך בתחלה סוד עשו: 
ענין עשו: 
דע, כי שרש לעשו היה בראשונה בקדושה, והוא בגבורת ת&quot;ת ז&quot;א, פירוש, כי הת&quot;ת הנה הוא 
מכריע לחסד ולגבורה, ומבחינת הימין שבו יצא יעקב, ומבחינת השמאל שבו יצא עשו, ולכן 


היו תאומים, והוא סוד (מלאכי א, ב) &quot;הלא אח עשו ליעקב&quot;, כי באמת במדריגה אחת היו 
בתחלה, מה שאין יצחק וישמעאל. ותבין, שגם עשו היה יכול להיות קדוש, ויהיו שניהם 
בנים טובים לה&#x27;. ואומר לך פעולת כל אחד מהם מה היה. דע, כי שני דברים צריכים 
להעשות, אחד - תיקון הקדושה בסוד התפשטות מדרגותיה; ואחד - כפית הס&quot;א תחת הקדושה. 
והתפשטות הקדושה היה נוגע ליעקב, וכפית הס&quot;א בכל מדריגותיה היה נוגע לעשו. ובאמת 
שלא היה יכול זה, אלא מי שהיה יוצא משרשנה]. כך שיהיה לפי התחבר המאורות לזה הענין, 
על ידי שתצא נשמתו מן המקום הזה שבו באה כל הס&quot;א בכל מדריגותיה ליכנע תחת הקדושה. 
והנה הס&quot;א עצמה מתחלקת לשתי בחינות - ימין ושמאל בסוד מצרים ואשור. אך מקום הכנעתה 
לקדושה היה ראוי להיות במקום הזה שזכרתי, שהוא תפארת דזעיר אנפין, בבחינת השמאל 
שבו: 
ואפרש לך זה הענין היטב, ובו תראה חכמה נפלאה, סדר המערכות אשר סידר המאציל ב&quot;ה 


לנהג עולמו במחשבה עמוקה. הנה החסד והגבורה - משם נמצא מציאות לב&#x27; מדריגות הס&quot;א 
זכרתי, הימין שבה והשמאל שבה כנ&quot;ל; אך התפארת עומד לתיקון העולם בסוד ההסכמה 
והיחוד, ובו נמצאים שתי בחינות, אחת - פנימית בסוד החסד, ואחת - חיצונה בסוד הדין. 
והפנימית עומדת לשרש ישראל לכל בחינות התפשטותם. לפי התפשטות הקדושה; והחיצונה 
עומדת להביא כל שתי המדריגות של הס&quot;א כאחד, ליכנע תחת הקדושה, והוא סוד האש של מתן 
תורה, ולעתיד לבא גם כן נאמר (צפניה ג, ט) &quot;כי אז אהפוך אל עמים&quot;, ועוד אדבר מזה 
בס&quot;ד. נמצא, מקום עשו האמיתי היה בחיצוניות הת&quot;ת ... (חסר): 


</div>
