# שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ח

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/21/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ח 
דרוש ח&#x27;:

בענין הג&#x27; פרשיות עצמם בכללותם ובפרטותם ובענין מה שצוו חז&quot;ל ליתן ריוח בין הדבקים 
ושיש בהם ס&#x27; אותיות ויש בכל הג&#x27; פרשיות רמ&quot;ח תיבות כו&#x27; בתחילה נבין מ&quot;ש בתיקונים 
בענין לשום ריוח בין הדבקים ושהם ס&#x27; אתוון בק&quot;ש דעלייהו אתמר ששים גבורים סביב לה 
כו&#x27;. הענין הוא כי זו&quot;ן דבוקים יחד אחור באחור ונודע שהנסירה שלהם הוא ע&quot;י החסדים 
הנמשכים בז&quot;א והנה החסדים יורדים בו עתה בעת הק&quot;ש ואז מתחילין הזו&quot;ן להפרד איש מעל 
אחיו קצת וניתן ריוח בין הדבקים ואח&quot;כ בברכת אבות אז נגמרים לפרד לגמרי ונרא&#x27; לע&quot;ד 
ששמעתי ממורי ז&quot;ל כי ענין היותם ס&#x27; אתוון הוא בהיותה דבוקה בו&quot;ק דז&quot;א וכ&quot;א כלולה 
מי&#x27; הם ס&#x27; בסוד ששים גבורים סביב לה. ענין שלשה פרשיות שמע כו&#x27; דע כי בחינת החסד 
המתפשט בת&quot;ת דז&quot;א הנה הוא מתפשט בראש המלכות ולכן ראוי לכוין בפסוק ואהבת כי פסוק 
זה הוא בחסד דז&quot;א בסוד ואהבת חסד ותכוין שע&quot;י החסד הזה נמשך אל ראש הנקבה בשיתוף 


הדעת של ז&quot;א ונמצא שהדעת וחסד דז&quot;א הם מכוננים ומתקנים איברי הראש של הנקבה:

ובזה יובן איך פסוק ואהבת הוא בראש והוא בחסד כנז&#x27; בתי&#x27; ע&#x27; ולכן תמצא בפרשה זו ה&#x27; 
פסוקים וכל פסוק מתחיל בו&#x27; ומסיים בכ&#x27; כמנין כ&quot;ו שהוא שם ההויה והנה ה&#x27; הויות בגי&#x27; 
ק&quot;ל לרמוז אל דעת הנקבה שהוא ק&quot;ל הנתקן ע&quot;י דעת וחסד דז&quot;א ובפ&#x27; והיה אם שמוע כו&#x27; 
תכוין שהיא גבור&#x27; דז&quot;א וע&quot;י נתקן החסד שבה שהוא במלכו&#x27; ובהיות חו&quot;ג ביחד נכלל גם 
הגוף באמצעיתם. ולכן הפ&#x27; הזאת היא כללות שם ע&quot;ב שהוא גופא ותרין דרועין כנז&#x27; בתי&#x27; 
ע&#x27;. מן ושמתם עד פ&#x27; ציצית תכוין להוריד כל שאר בנין הת&quot;ת מן הטבור ולמטה עד טבורא 
דמלכות ולתתא ובפ&#x27; ציצית תכוין לב&#x27; פרקין תתאין דנ&quot;ה דז&quot;א שבהם נתקנו כללות נ&quot;ה של 
הנקב&#x27; וגם היסוד שלה אשר בתוכם. והנה אלו הה&#x27; הויות הנרמזות בר&quot;ת וס&quot;ת של ה&#x27; פסוקים 
שיש בפ&#x27; ואהבת עניינם הוא כי הדעת שבין החו&quot;ג הנק&#x27; ב&#x27; עטרין שבדעת דז&quot;א יש בו עשרה 


הויות ה&#x27; מצד עיטרא דחסד וה&#x27; מצד עיטרא דגבור&#x27; והם ה&quot;ח וה&quot;ג וצריך לכוין כי בפ&#x27; זו 
יש בה מ&quot;ב תיבין בסוד הראש וצריך לכוין כי הם ה&#x27; הויות של חסדים בראשו ומהם מתפשטים 
ה&#x27; הויות דגבורו&#x27; בראש הנקב&#x27;:

עוד דרוש אחר קצר על הנז&#x27; נוסף ביתר שאת דע כי בתחילה היו זו&quot;ן שני פרצופים דבוקים 
אחור באחור גופא בגופא אמנם הזרועות והשוקים שלה בלבד היו נפרדים מאותם שלו וכנז&#x27; 
בתיקונים. והטעם הוא משום שהזרועות שלו יש להם מכריע המייחדם. אבל הזרועות שלה אין 
להם מכריע לפי שאין להם דעת וכן השוקיים שלה אין להם מכריע בה. ועוד כי הנ&quot;ה שלו 
ג&quot;כ אינם דבוקים לפי שמן ג&#x27; פרקי&#x27; דנ&quot;ה שלו הוא פתוח מלפניו וסתום מאחוריו והנה 
בפרקים הראשונים שלו הם חו&quot;ב שלה ובפרקים האמצעים הם חג&quot;ת שלה ובאחרונים נה&quot;י שלה 
והענין הוא כי הנה הנ&quot;ה שלו הם חו&quot;ב שלה וביסוד שלו מתחיל חסד שבה ועולה לה לדעת 
ולגבור&#x27; ולחסד שבה. בבחי&#x27; דעת הוי חסד ובבחי&#x27; חסד הוי גבור&#x27; הרי שזו בבחי&#x27; דעת עולה 


וזו בבחינת גבורה יורדת וע&quot;כ לא אתדבקן ות&quot;ת שבה יש בה בחי&#x27; זרוע וגבורה ובחי&#x27; גוף 
ת&quot;ת. וע&quot;כ בק&quot;ש שהיחוד הוא להנחיל להם עטרין לצורך הזווג שבעמידה בברכת שים שלום 
ושם ביחוד לא נמשכו אליו אלא המוחין בלבד. מן ואהבת עד ובשערך יש מ&quot;ב תיבו&#x27; ואע&quot;ג 
דפ&#x27; שמע היא חסד שהוא ע&quot;ב אהבת חסד היינו שמאיר בה מחסד שבו לחסד שבה דהוי דעת וע&quot;ב 
הוי מ&quot;ב בסוד הראש דהוי חסד ודעת הרי מ&quot;ב וע&quot;ב ובפ&#x27; זו יש בה ה&#x27; פסוקים מתחילין בו&#x27; 
ומסיימים בך&#x27; ועולים ק&quot;ל לפי שהמ&quot;ב הם בסוד דעת ק&quot;ל דהוי חסד ודעת כנז&#x27; באופן שהוא 
חסד ע&quot;ב והוי דעת ק&quot;ל והוי מ&quot;ב גם תחלת הפרש&#x27; מתחל&#x27; באות ו&#x27; ומסיימת באות ך&#x27; 
וכשתמלא כך וי&quot;ו ך&#x27; יעלו בגימטריא מ&quot;ב. בפ&#x27; והיה אם שמוע עד תיבת ושמתם והיא בכלל 
יש ע&quot;ב תיבות ואע&quot;פ שפ&#x27; זו היא גבורה שלו המאירה בגבו&#x27; שלה עכ&quot;ז כיון שהגבור&#x27; שלה 
היא מבחי&#x27; הדעת הוי חסד שהוא ע&quot;ב ולא הוזכר גופה מפני שיש לה בחי&#x27; זרוע מבחי&#x27; הדעת 


ועוד מפני שחו&quot;ג שלא היו לה וצריך להמשיך לה מהם לכן הוזכרו אבל הת&quot;ת אשר היא היתה 
שם בראשונה בבחי&#x27; נקו&#x27; אין צריך להמשיכו לה כי שם ביתה ומקומה ואין צריך לזוכרו 
ותחילת הפ&#x27; ו&#x27; דוהיה וסוף הפ&#x27; מ&quot;ם מן ושמתם הרי מ&quot;ו ועם כ&quot;ו דפ&#x27; ראשונה הרי ע&quot;ב. 
ומן את דברי אלה עד הארץ יש ן&#x27; תיבו&#x27; כנגד נש&quot;ב כי שם הוא מקום הבטן בסוד מבטן מי 
יצא הקרח וז&quot;ס בטנך ערימת חטים כי חטה בגי&#x27; כ&quot;ב דהיינו הכ&quot;ב אותיות הנרמזות בבטנו 
כי שם נרמזים הרל&quot;א שערים בסוד הגלגלים שהם בבטן. והכ&quot;ב אותיו&#x27; הם מן בינה הנק&#x27; מ&quot;י 
וע&quot;כ יש ן&#x27; שערים בבטן הנז&#x27; בספר יצירה ועוד כי בינה עד הוד אתפשטת ר&quot;ל עד הוד דז&quot;א 
ודע כי בינה יש לה ב&#x27; בחי&#x27; אחת בחי&#x27; ס&#x27; והוא כד אסתלקת מעל בנין ואז מזדווגת עם 
אבא. והבחי&#x27; הב&#x27; היא בחי&#x27; ם סתומה והיא כד יתבא רביע&#x27; על בנין כי אז רישא דילה הוא 
בין ב&#x27; דרועין דאבא ולכן אין לה אז זווג עם אבא:



והנה כשהיא מסתלקת מעל הבנים ע&quot;י עון התחתונים נאמר ע&quot;ז לא תקח האם על הבנים כי אז 
מתגלית ערותה לפי שכאשר היא רבוצה עליהם נכנם היסוד שלה ומתלבש תוך ז&quot;א ופתחה סתום 
וכשמסלקת מעליו נמצא פתחה פתוח ומתגלית ערות&#x27; ואז הדינים מתערין ולא נמצא אז הזווג 
להנחיל העיטרין לבנייהו והנה כשאימא מתפשטת למטה כמו שנוק&#x27; דז&quot;א רחל עומדין י&quot;ס שלה 
כשיעור ד&#x27; תחתונות דז&quot;א כך הז&quot;א שהד&#x27; תחתונות דאימ&#x27; מתפשט שיעורן בכל קומת ז&quot;א עד 
ההוד שבו ואז נקר&#x27; ם סתומה שה&quot;ס ד&#x27; תחתונים שלה שהם נעשין מוחין לז&quot;א ופתח&#x27; נסתם 
וע&quot;כ אימא עד הוד דז&quot;א אתפשטת שהוא שיעור ד&#x27; תחתונות שלה ומכח אור דאימא הה&#x27; דיליה 
הם הה&#x27; דילה ולכן חג&quot;ת נ&quot;ה שלה הם נש&quot;ב. ועוד כי בינה עד הוד אתפשטת והוי הנ&quot;ה שלו 
חכמה ובינה של הנקבה והנה מן ההוד שלו שהוא הבינה שלה עד הוד שלה הם ן&#x27; שהם בחי&#x27; ן&#x27; 
שערי בינה ר&quot;ל להוד שלה. ופ&#x27; ויאמר יש בה ע&quot;ב תיבות מזולת תיבת ויאמר גם עם ג&#x27; 


תיבות אלו ה&#x27; אלקיכם אמת שכופל הש&quot;ץ ואלו הם בנה&quot;י של הנקבה:

ענין סדר רמ&quot;ח תיבות שבק&quot;ש כאשר נתחלקו בס&#x27; התיקונים בסוף תי&#x27; ע&#x27; כבר נתבאר עתה איך 
נגדל ז&quot;א ונעשים לו רמ&quot;ח איברים שלמים כי פ&#x27; שמע יש בה מן ואהבת עד ובשעריך מ&quot;ב 
תיבין כנגד רישא דז&quot;א והוא בחי&#x27; עיטרא דחסדים דדכורא כי הם רישא דנוק&#x27; לפי שמהם 
נעשים חו&quot;ב דנוקבא כמו שנת&#x27; ופ&#x27; והיה אם שמוע עד ושמתם ע&quot;ב תיבין כנגד חג&quot;ת דז&quot;א 
שהם ג&quot;פ כ&quot;ד כ&quot;ד כ&quot;ד ועולים ע&quot;ב והוא עיטרא דגבורה דנוק&#x27; כמש&quot;ה וחרה אף ה&#x27; כו&#x27; ומשם 
כח התפשטות ה&quot;ג בגופא דנוק&#x27; ומן ושמתם עד פ&#x27; ציצית ן&#x27; תיבין כנגד שני שלישי הת&quot;ת 
דז&quot;א ובפ&#x27; ציצית ע&quot;ב תיבין כנגד נה&quot;י דדכורא אשר גם הם ג&quot;פ כ&quot;ד כ&quot;ד כ&quot;ד ומהם נעשה 
כל בנין גוף הנקבה והנה המוחין הראויים אל נה&quot;י דז&quot;א עדיין לא ירדו למקומם עד ברכת 
אבות שיכנסו ג&quot;ר ואז יתפשטו במקומם כל א&#x27; כפי הראוי להם. אבל עתה המוחין של שלשה 
אמצעיות הם בג&quot;ר ושל ג&quot;ת בשלש אמצעיות ונמצאו ג&quot;ת נה&quot;י ריקניות מבלי מוחין שלהם 


וכבר הודעתיך פי&#x27; מ&quot;ש בזוהר כי נ&quot;ה נק&#x27; לבר מגופא ושם נת&#x27; הענין שהוא לפי שאלו הג&#x27; 
הם באים בסוד תוס&#x27; ואינם נגמרים ונתקנים אלא ע&quot;י ג&#x27; פרקין תתאין דנה&quot;י דאימא 
המתפשטי&#x27; ויורדים שם והנה עתה אין להם מהם רק הארה בעלמא. לבד לפי שעדיין לא נתפשטו 
למטה במקומם ולכן צריך לכפול פ&quot;ב ג&#x27; תיבות ה&#x27; אלקיכם אמת להוריד אותה הארה נה&quot;י 
דאימא אל נה&quot;י דז&quot;א אשר אנו עסוקים בהם עתה בפ&#x27; ציצית כנז&#x27; כדי שעי&quot;כ יושלמו כל 
הרמ&quot;ח איברים דז&quot;א וביאור זה יותר בפרטו&#x27; הוא כי הנה נודע איך הבינה נכנסת תוך ז&quot;א 
כי מן הנה&quot;י שלה נתקן הז&quot;א כי הנה&quot;י שלה הם מתפשטים בכל פרצוף ז&quot;א הכלול מן רמ&quot;ח 
איברים. והנה עתה הם חסרים ממנו ג&#x27; איברים שהם נה&quot;י שלו כמש&quot;ל כי חג&quot;ת שלו עלו 
ונעשו חב&quot;ד. ונה&quot;י שבו עלו ונעשו חג&quot;ת ונשאר ז&quot;א בלתי נה&quot;י ולכן הוצרכה אימא עילאה 
להיו&#x27; כונן שמים שהוא ז&quot;א בתבונה. ונמצא כי אמת הוא שיש לז&quot;א תשלום רמ&quot;ח איברים ע&quot;י 


הבינה שנתפשטו נה&quot;י שלה בתוכו. אבל עדיין אין בו רמ&quot;ח איברים מצד הנה&quot;י שלו עצמו 
שאין בו עדיין ולכן חוזר הש&quot;צ וכופל ג&#x27; תיבות אלו של ה&#x27; אלקיכם אמת בסוד שלשה נה&quot;י 
שבו החסרים ממנו והנה אם היו חסרים ממנו לגמרי ודאי שהיו חסרים ממנו איברים רבים 
מאד הכלולים בנה&quot;י שלו אמנם כיון שישנם בו מצד אימא לכן אין אנו מחשבים כל פרטות 
האיברים החסרים ממנו באלו הנה&quot;י ואינם מונים אותם רק במספר ג&#x27; איברים לבד עם היות 
שחסרים ממנו איברים רבים הכלולים באלו הנה&quot;י שבו:



עוד נכתוב כונה כוללת מראש ק&quot;ש עד סוף בפסוקים ובאותיות כאשר עיניך תחזינה משרים 
בע&quot;ה:

הנה בפסוק ואהבת תכוין לקיים מ&quot;ע שנצטוינו לאהוב את השי&quot;ת והיא מכלל הרמ&quot;ח מ&quot;ע. גם 
תכוין בפסוק זה להוריד ב&quot;פ אור בכתר דרחל נוק&#x27; דז&quot;א כמבואר אצלינו שהכתר דז&quot;א הם 
ג&quot;פ אור אור אור כמנין כתר עם הכולל והכתר דנוקבא אין בו רק שני פעמים אור אור בלבד 
והם עולים בגימטריא ואהבת לפי שמכאן מתחיל כתר רחל נוק&#x27; דז&quot;א וז&quot;ם ואהבת את ה&#x27; ר&quot;ל 
שתאהב לרחל הנק&#x27; את. ואהבה זו תהיה בהשפיעך ובהמשיכך אליה ב&quot;פ אור אור שהם כמנין 
ואהבת אל הכתר שבה ושמעתי בשם מורי ז&quot;ל שיכוין להוריד אליה ב&#x27; מוחין כי אין לה רק 
תרין מוחין בלבד כנודע דדעתן קלה. אבל אני לא שמעתי ממורי ז&quot;ל אלא כפי מה שאמרתי 
לעיל. והדעת נוטה כן למה שכתבתי לפי שאין מלת אור שייך אלא בכתר כנ&quot;ל כי ג&quot;פ אור הם 
בגי&#x27; כתר והוא כתר דדכורא כי כתר דנוק&#x27; אין בו רק ב&quot;פ אור אור כמבואר אצלינו במקומו 


גם תכוין בפ&#x27; הזה בעיטרא דחסד הנק&#x27; אהבה כנ&quot;ל. וכבר הודעתיך בדרוש הציצית וגם לעיל 
במלת אחד כי עיטרא דחסד ועיטרא דגבורה נק&#x27; אהו&quot;ה ולכן תכוין עתה בר&quot;ת של והיו 
הדברים האלה אשר אל שם אהוה כנז&#x27; שהוא עיטרא דחסד. והכונה היא כי לעיל במלת אחד 
ירדו המוחין והיו כלולים החסדים במוח החכמה והגבורות במוח הבינה ושם לא היו מתגלי&#x27; 
כלל. אבל אח&quot;כ התחילו לירד ולהתפשט במקומם כי בפ&#x27; ואהבת כו&#x27; והיו הדברים כו&#x27; יורדים 
החסדים מן מוח החכמה אל מוח הדעת אשר שם הם מקומם. וכבר ביארנו לעיל כי יש ה&#x27; 
פסוקים בפ&#x27; זו והנה הם כנגד ה&#x27; חסדים והם ה&#x27; הויות דב&quot;ן דמלוי ההין ולכן תכוין ג&quot;כ 
כי ר&quot;ת וס&quot;ת של ה&#x27; פסוקים אלו הם ה&quot;פ כ&quot;ו שהם ה&#x27; הויות של החסדים גם תכוין שה&#x27; 
הויות אלו הם במלוי ההין והם כנגד ה&quot;פ ב&quot;ן שנרמזו בפ&#x27; זו והם בכל לבבך כי בכל בגי&#x27; 
ב&quot;ן הרי ב&quot;ן אחד ובכ&quot;ל מאד&quot;ך והי&quot;ו ר&quot;ת ב&quot;ן בגי&#x27; הרי ב&quot;ן ב&#x27;. האל&quot;ה א&quot;שר אנכ&quot;י 


מצו&quot;ך היו&quot;ם ר&quot;ת ב&quot;ן הרי ב&quot;ן ג&#x27;. ב&quot;ם בשבת&quot;ך בבתי&quot;ך ובלכת&quot;ך תכוין כי ב&quot;ם גי&#x27; מ&quot;ב 
ועם הר&quot;ת בשבתך בביתך ובלכתך הרי ב&quot;ן רביעי. הדברי&quot;ם האל&quot;ה אש&quot;ר אנכ&quot;י מצו&quot;ך ר&quot;ת 
ב&quot;ן הרי ב&quot;ן חמישי והרי נשלמו ה&quot;פ ב&quot;ן:

וטוב מאד לכוון באלו ה&quot;פ ב&quot;ן בק&quot;ש שעל המטה בסוד מ&quot;ן ועיקר הכוונה הזאת היא בק&quot;ש 
שעל המטה ולא בק&quot;ש הזאת. ובכל מאדך תכוין כי מאד גי&#x27; מ&quot;ה והוא הויה דמלוי אלפין 
שהוא גי&#x27; מ&quot;ה ותכוין בה אל הדעת שהם החסדים שהם הוי&quot;ה דמ&quot;ה דאלפין כנודע. ויען כי 
כל נשמות בני אדם יש מהן נמשכות מן זכר ויש מן הנקבה כנודע ולכן כאשר דברה תורה 
בלשון יחיד שהוא בזו הפ&#x27; הזכיר בה ובכל מאדך כי כבר ימצא איזה בחי&#x27; פרטית יחידי 
שתהא נשמתו מן דכורא הנק&#x27; מאד שהוא הוי&quot;ה דמ&quot;ה כנז&#x27;. אבל בפ&#x27; והיה אם שמוע שהיא 
מדברת בלשון רבים לכן לא הזכיר בה ובכל מאדכם לפי שרוב הנשמות באות מן הנקבה ולא מן 
הזכר הנקר&#x27; מאד כנז&#x27; ובפרט טעם אחר לפי שפרשת והיה אם שמוע היא בגבור&#x27; שהיא עיטרא 


דנוקבא אבל פ&#x27; שמע היא בחסד שהיא עיטרא דדכורא. ובאומרך וקשרתם לאות ע&quot;י תמשמש בידך 
בתש&quot;י ובתש&quot;ר כנז&#x27; בספרי הפוסקים. והיה אם שמוע תשמעו כו&#x27; תכוין כי ר&quot;ת א&quot;ם שמו&quot;ע 
תשמע&quot;ו אשת לרמוז שפ&#x27; זו היא עטרא דגבורה שהיא נוקבא גם מלת א&quot;ם היא נוקבא כנודע 
והכונה היא כי עיטרא דגבורה זו הנמשכת מאימא עילאה הנקרא אם ולפי שהנקבה היא נמשכת 
מעיטרא דגבו&#x27; לכן נרמזה יציאתה והוייתה בפ&#x27; זו במלת והיה והענין הוא כי מקום יציאתה 
הוא במקום החזה דז&quot;א:



וכבר נת&quot;ל כי בפ&#x27; זו יש בה ע&quot;ב תיבין שהם בחג&quot;ת דז&quot;א ויציא&#x27; המלכות הוא בת&quot;ת שלו 
שהוא במקום החזה וענין זה יובן בדרוש המזוזה וע&quot;ש והענין הוא כי אות ו&#x27; של והיה הוא 
החזה דז&quot;א שהוא הת&quot;ת אשר ה&quot;ס ו&#x27; של ההויה שבו ושם מוצא הנקב&#x27; הנקר&#x27; היה כי המלכו&#x27; 
היא ה&#x27; אחרונה של ההויה ולכן הכתר שלה שהוא ספיר&#x27; ראשונה שבה נק&#x27; ה&#x27; וזהו ו&quot;ה של 
והיה כי אות ו&#x27; הוא הת&quot;ת דז&quot;א אשר שם יוצא כתר הנקבה הנק&#x27; ה&#x27; וב&#x27; אותיות י&quot;ה של 
והיה ה&quot;ס תרין מוחין דידה חו&quot;ב וזהו והיה ו&#x27; הי&quot;ה ולכן פ&#x27; זו היא עיטרא דגבורה שהיא 
בנין הנקב&#x27;. והנה אחר אשר נתגלו החסדי&#x27; בדעת שהוא מקומם בפ&#x27; ואהבת כנ&quot;ל. הנה עתה גם 
הגבורות מתגלות במקומם וכנגד&#x27; נרמז שם אהו&quot;ה שהוא ג&quot;כ עיטר&#x27; דגבו&#x27; הנרמז בר&quot;ת את 
השמים ולא יהיה כי ר&quot;ת הם אהו&quot;י אבל תכוין שהוא שם אהו&quot;ה ויש בו מספר ה&#x27; יתירה 
לרמוז כי שם אהו&quot;ה הם ה&#x27; חסדים וצריך לכוללן עם החמשה גבורות למתק את הגבורות ונמצא 


כי שם אהו&quot;ה עם כללות הה&#x27; חסדים הוא שם בגי&#x27; אהו&quot;י:

ולהבין זה אודיעך הקדמה אחת. דע כי לפי שאנו עומדים עתה בק&quot;ש אשר עדיין לא ירדו רק 
המוחין דו&quot;ק לכן אין כח בחו&quot;ג להתפשט במקומם עד שיכנסו הג&quot;ר של המוחין ואז יתפשטו 
החו&quot;ג במקומם כי אין יכולת להתפשט במקומם עד גמר כניסת כל המוחין אבל הם מחוברים 
למעלה עם שני מוחין חו&quot;ב כנ&quot;ל ונמצא כי מה שהם מתפשטים עתה אינו רק הארה בעלמא בלבד 
ולכן נרמזו בבחינת ר&quot;ת בלבד כנז&#x27; ועדיין שרשם עומד למעלה כנז&#x27; עד ברכת אבות ולכן 
בפ&#x27; והיה אם שמוע אנו ממשיכין הארת החסדים עם הגבורות כדי למתקם יחד כנ&quot;ל משא&quot;כ אם 
כבר ירדו יחד כולם אל מקומם כי אז אין צורך אל הנז&#x27; לפי שכבר הם מחוברים יחד. 
ובאומרך וקשרתם לאות כו&#x27; ג&quot;כ תמשמש בתש&quot;י ותש&quot;ר ע&quot;ד הנז&quot;ל:



ובהגיעך אל פרשת ציצית תכף בתחילה תקח כל ארבע ציציות בידך הימנית פי&#x27; כי כבר 
ביארנו לעיל שבהגיעך אל מהר והבא עלינו ברכה ושלום תזקוף שני צדדי הטלית על שני 
כתפותך באופן שישארו שני הציצית מאחור ושני ציציות לפנים ואח&quot;כ תקבצם יחד שרשי 
ארבעתם בידך השמאלית ותניחם על לבך עד עתה וכשתתחיל פ&#x27; ציצית אז תאחוז כנפי הציציות 
גם בידך הימנית ושרשיהם יהיו בידך השמאלית ותבט ותסתכל בהם בכל פ&#x27; ציצית ותכוין בהם 
הכונה הנ&quot;ל שידעת בדרוש הציצית ע&quot;ש:



ובהגיעך אל פסוק וראיתם אותו וזכרתם אז חכוין כוונה אחרת והיא זו כי הנה תסתכל בהם 
בפ&#x27; זה ב&quot;פ פעם אחר פעם ובכל פעם תכוין בהם אל שם ק&quot;ל שהוא בגי&#x27; עין וה&quot;ס הרבוע של 
שם הויה דאלפין דמ&quot;ה העולה ק&quot;ל. ותכלית כונה זו היא כי רחל נק&#x27; עולימתא שפירתא דלית 
לה עיינין כמבואר אצלינו בתחלת הסבא דפ&#x27; משפטים והנה התכלת שבציצית ה&quot;ס החשך שאין 
בו בחינת העינים והארה המכלה את הכל והוא בחי&#x27; הדין ולכן צריך לכוין כשמסתכל בציצית 
כאלו יש שם תכלת שבציצית ותסתכל כשתאמר וראיתם אותו ותכוין להמשיך שם בחי&#x27; העינים 
העליונים והראי&#x27; שבהם ותכוין בשני פעמים ק&quot;ל שה&quot;ס ב&#x27; עיינין עלאין להמשיך משם בחי&#x27; 
הארת ראיה עליונה אל התכלת החשוך הזה שה&quot;ם עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כנז&#x27; וזה 
עצמה היא הכונה שתקנו בכוס ברכת המזון באומרם ז&quot;ל ונותן עיניו בו כמבואר במקומו וזה 
הטעם שאין הציצית נוהגת אלא ביום לפי שאז יש כח בידינו להמשיך אליו ראיה העליונה 


משא&quot;כ בלילה שאז הדינין גוברין ואין כח בידינו להמשיך שם ראיה העליונה:

ובהגיעך אל ולא תתורו אחרי לבבכם כו&#x27;. אז תנשק הציציות בפיך ותשימם ע&quot;ג העינים שלך. 
והנה צריך שיהיו ב&#x27; ידים אוחזים בציצית ע&quot;ד הנז&#x27; עד הגיעך אל ודבריו חיים וקיימים 
ונאמנים ונחמדים כו&#x27; כמשית&quot;ל בע&quot;ה. ובאומרך ועשו להם ציצית תכוין אל אותו יחוד של 
הציצית שביארנו לעיל בדרוש הציצית איך יש ארבע מיני יחודים רמוזים בד&#x27; אותיות של 
הויה ויחוד הג&#x27; הנרמז באות ו&#x27; הוא יחוד הציצית והוא לחבר ב&#x27; אותיות י&quot;ה אל אות ו&#x27; 
ואח&quot;כ לחבר אות ו&#x27; עם ה&#x27; חתאה וע&quot;ש היטב. ובאומרך ונתנו על ציצית תכוין בד&#x27; שמות 
יה&quot;ו במלוים כסדר ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן ובד&#x27; שמות אה&quot;י וב&#x27; שמות הראשונים יהיו במילוי 
יודין. והג&#x27; במילוי אלפין והד&#x27; במילוי ההין וכולם בגי&#x27; ציצית ויוסף כמבואר אצלינו 
לעיל בדרוש הציצית ובמלת הכנף תכוין אל שם אהיה במלוי ההין שעולה בגי&#x27; הכנ&quot;ף עם 


הכולל והד&#x27; כנפות הם ג&quot;כ גי&#x27; ציצית מלת פתיל תכוין ג&quot;כ אל מ&quot;ש שם בדרוש הציצית כי 
חוט התכלת ה&quot;ם המלכות והנה היא כלולה מי&quot;ס אשר בה והם עשרה הויות כולם במלוי ההין 
שכולם בגי&#x27; פתי&quot;ל ובמלת תכלת תכוין שהמלכו&#x27; מקבלת מן ז&#x27; שמות הרמוזים בשם מ&quot;ב שהוא 
אהי&quot;ה יה&quot;ו העולים מ&quot;ב ובו רמוזים שבעה שמות שהם ידוד וידוד בניקוד אלקים ומצפץ 
ויה&#x27; ואדני ואל ואלקים ומצפץ וז&#x27; שמות אלו הם בגי&#x27; תכלת. וענין ז&#x27; שמות אלו נת&#x27; 
עניינם בזוהר בר&quot;מ פ&#x27; יתרו דצ&quot;ב. גם ית&quot;ל בדרוש קבלת שבת וע&quot;ש עניינם. ובפסוק אני 
ה&#x27; אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מ&quot;מ תכוין אל הזכירה הד&#x27; מן הד&#x27; זכירות שביארנו לעיל 


</div>
