# שער הכוונות — דרוש ד':

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/30/)

<div lang="he" dir="rtl">

דרוש ד&#x27;:

הנה בענין הק&quot;ש היתה הכוונה לזווג את או&quot;א לצורך ז&quot;א כנזכר במקומו. והענין הוא כי 
שלשה בחי&#x27; היו אל ז&quot;א ולנוקביה הא&#x27; היא בהיותה בסוד העיבור תוך אימא עלאה. הב&#x27; 
כשנולדו ויצאו לחוץ שאז שיעור ז&quot;א היה בחי&#x27; ו&quot;ק לבד והמלכות נקו&#x27; קטנה היתה בסוד 
פסיע&#x27; שבסוף אות ו&#x27; שבהויה והג&#x27; אחר שגדלו וחזרו פב&quot;פ. והד&#x27; אחר שנתמעטה המלכו&#x27; 
בסוד מיעוט הירח שאז אינה רק בחי&#x27; נקודה קטנה בסוד פסיע&#x27; לבר תחת אות הו&#x27;. אמנם 
הנקו&#x27; ההיא מתחלקת לבחי&#x27; י&quot;ס וירדה. והיתה בעולם הבריאה כנ&quot;ל בסוד הקדישים וגם בסוף 
דרוש זה ית&#x27; באמיתות ענין זה וע&quot;ש איך נשארת שרשה במקומה. ואמנם בעת יחוד הק&quot;ש אז 
ניתנו בז&quot;א בחי&#x27; המוחין בבחי&#x27; אוה&quot;פ שלו וניתנו לו מצד זווג הבחי&#x27; החיצונה של אוה&quot;פ 
דנה&quot;י דאו&quot;א גם ניתנו אז בבשכמל&quot;ו מוחין לנוקבא בבחי&#x27; אור פנימי שלה והיו מצד הבחי&#x27; 
חיצונה של אור פנימי דנה&quot;י דז&quot;א כי היא נקראת אספקלרייא דלית לה מגרמה כלום אלא מה 


שנותן לה ז&quot;א בעלה ולהיות כי כל זה לא נמשך להם אלא ע&quot;י זיווג או&quot;א מצד בחי&#x27; 
החיצונה של אוה&quot;פ שלהם כנזכר ומזה נעשה להם אלו המוחין הנז&#x27; לכן לסיבה זו אין יכולת 
עדיין ולא הספיק ענין זה רק לשיקבלו כל שית היכלין בעולם הבריאה אור גדול בהיותם 
כלולים תוך היכל הרצון דבריאה שהוא היכל הו&#x27; מתתא לעילא אשר בו לבדו יש פרטות שית 
היכלין אחרים כמבואר אצלינו. ואז אח&quot;כ הם עולים ונכללים עד היכל הז&#x27; היכל קה&quot;ק 
דבריאה ונכללים יחד כל היכלי הבריאה אבל עתה ע&quot;י ברכת אבות אנו חוזרים שנית לזווג 
ולחבר את או&quot;א בבחינ&#x27; אמצעיות של אור פנימי שלהם כמבואר אצלינו בשער שמות הספיר&#x27; כי 
כל ספי&#x27; וספי&#x27; יש בה ג&#x27; כלים חיצון ואמצעי פנימי ושלשת&#x27; יש בתוכם בחי&#x27; אור פנימי 
וע&quot;ש ואז מן הזווג הזה הנעשה בבחינת האמצעיות שלהם נמשך אור גדול למטה בז&quot;א ונעשים 
בו מוחין אחרים בבחי&#x27; אוה&quot;מ אל המוחין דאור פנימי הראשונים שנעשו לו מזווג בחי&#x27; 


חיצונה דאו&quot;א כנז&#x27; וזו כונתינו עתה בברכת אבות בימי החול ואמנם יש עוד בחי&#x27; אחרת 
שלישית והוא כי לפעמים מזדווגים או&quot;א גם בבחי&#x27; פנימי&#x27; שלהם ואז נעש&#x27; לז&quot;א מוחין 
בבחי&#x27; אור מקיף ע&quot;ג אור מקיף הנז&#x27; אבל אין בחי&#x27; זו הג&#x27; נעשית כלל בימי החול גם צריך 
שתדע כי אין כח בז&quot;א כלל בשום אופן להעשות לו מוחין אפילו בבחי&#x27; אור מקיף שלו מבחי&#x27; 
אור מקיף דאו&quot;א. אמנם בימי החול נעשים לו אור מקיף של מוחין הפנימי&#x27; של ז&quot;א מבחי&#x27; 
אמצעיות של אוה&quot;פ דאו&quot;א אשר מזדווגים בזו הבחי&#x27; האמצעית ומשם נעשים מקיפים למוחין 
פנימים לז&quot;א וכל זה הוא בימי החול כי בשבת נעשה לו מקיף למקיף מצד בחינ&#x27; פנימיות 
דאורות פנימיים דאו&quot;א כנז&#x27; וזכור הקדמה זו היטב כי היא רבת התועלת ולקמן בע&quot;ה נסיים 
ההקדמה זו והנה הקדמה זו צריכה לכותבה ג&quot;כ למעלה בביאור כוונת הק&quot;ש. גם דרושי 
התפילין תמצאם מקושרים עם זו ההקדמה:



ונחזור לענינינו כי הנה עתה בברכת אבות כוונתינו היא להמשיך אור מקיף אל המוחין 
דז&quot;א מצד בחי&#x27; אמצעיות דאור פנימי דאו&quot;א כנז&#x27; וכמו שנבאר בתיבות אלקינו ואלקי 
אבותינו כו&#x27; אבל עתה בתחלת ברכת אבות עדיין אין בז&quot;א רק מוחין פנימיים מצד בחי&#x27; 
חיצונה דנה&quot;י דאימא אשר בכח אור הזה נכללו כל היכלי הבריאה כנז&#x27;. ועתה אנו מעלים את 
הנוק&#x27; במלת ברוך והוא באופן זה כי כיון שנכללו כל היכלי הבריאה יחד. והנה המלכות 
היתה עד עתה בסוד מיעוט הירח כנ&quot;ל בבחי&#x27; נקו&#x27; קטנה נחלקת לי&quot;ס וירדה להיכל קה&quot;ק 
דבריאה. ועתה בתיבת ברוך עולה המלכות למעלה באצילות כיון שנכללו ועלו כל היכלי 
הבריאה יחד ואז עולה ומתדבקת וחוזרת אל מקומ&#x27; הראשון בסוף אות הו&#x27; שהוא בסוד פסיעה 
לבר כנ&quot;ל ועומדים שם אחור באחור כמו שהיתה בתחלת האצילות ואע&quot;פ שכיון שעשינו יחוד 
ק&quot;ש נעשו לז&quot;א מוחין פנימיים כנז&#x27;. וא&quot;כ מוכרח הוא כי ג&quot;כ נעשו לו בחינת נה&quot;י חדשים 


עכ&quot;ז עדיין אינם מתלבשים אלו הנה&quot;י דז&quot;א בנקבה לפי שאיננה רק אב&quot;א בבחי&#x27; נקודה קטנה 
פסיעה בסוף הו&#x27; אלא שהיא נחלקת לי&quot;ס אמנם עתה עולה היא ומתדבקת בסוף היסוד האחרון 
דז&quot;א וז&quot;ס ברוך כי היכל קה&quot;ק דבריאה אשר נכללו בו כל שאר היכלי הבריאה כנז&#x27; וגם 
נקודת מלכות הנחלקת לי&quot;ס כנז&#x27; ג&quot;כ הוא בהיכל ק&quot;ק הנז&#x27; וכל אלו עולים למעלה באצילות 
עד מקום סיום היסוד האחרון דז&quot;א כנז&#x27; וז&quot;ס ברוך ויען כי כל בנין הנקבה הוא ע&quot;י החסד 
הנקרא אתה בסוד אתה כהן לעולם ולכן אנו אומרים אתה כי הוא משפיע בה בחי&#x27; הכ&quot;ב 
אותיות האלפא ביתא מאלף עד תיו וזהו אתה את ה&#x27; כי אלפא ביתא הנק&#x27; א&quot;ת ניתנת בנוק&#x27; 
הנק&#x27; ה&#x27; תתאה וע&quot;י הארה זו מעלה אותה עד הת&quot;ת דז&quot;א הנקרא ידוד אשר זה הת&quot;ת היה 
מתחיל&#x27; בחי&#x27; יסוד דז&quot;א כנודע ועתה הרי היא ממש במקום שהיתה בו בעת האצילות שהיתה 
בסוד פסיעת אות ו&#x27; כנז&#x27; כי הת&quot;ת הזה הוא היסוד הראשון והנה היא עתה בסוד פסיעת אב&quot;א 


ובסוד נקו&#x27; א&#x27; מתפשטת אל י&quot;ס כנז&#x27; ואחר כל זה אנו עושים עתה זווג או&quot;א פעם שנית 
בבחינת אמצעיות באור פנימי שלהם כנז&#x27; כדי להמשיך אור מקיף למוחין דז&quot;א וזמ&quot;ש אלקינו 
ואלקי אבותינו אלקינו אימא ואלקי אבותינו אבא אלקי האבות אב לאבהן ועתה צריכין 
לכוין למסור עתה ג&quot;כ עצמינו למיתה על קדוש ה&#x27; ע&quot;ד מ&quot;ש ביחוד ק&quot;ש וזה נרמז באומרו 
אלקינו ואלקי אבותינו כי אנו מוסרים נפשינו עליו לסיבת היותינו מאמינים כי הוא 
אלקינו מיוחד אלינו ואנחנו עבדיו וברואיו מוסרים נפשותינו על יחוד קדוש שמו ית&#x27; 
וצריך לכוין שנפשותינו ורוחינו ונשמותינו עולים יחד ומצטרפי&#x27; עם זו&quot;ן בני או&quot;א הנז&#x27; 
בברוך אתה ה&#x27; כנז&#x27;. וכולנו יחד אנו מעלים אליהם בחי&#x27; מ&quot;ן תוך אימא עלאה וזה הטעם 
שאנו מקדי&#x27; אלקינו שהיא אימא אל אלקי אבותינו שהוא אבא עוד תכוין כוונ&#x27; ב&#x27; באלקינו 
ואלקי אבותינו כי אחר שנעשה זווג הנז&#x27; בג&#x27; תיבות האלו אז מתחילין האורות לבוא בז&quot;א 


ובתחל&#x27; נעשה בו בחי&#x27; הכתר שבו מבחי&#x27; הת&quot;ת דבחי&#x27; אמצעיות דאימא כנודע וכבר ידעת כי 
הת&quot;ת נק&#x27; אלקינו והענין הוא כי מת&quot;ת דאימא הנק&#x27; אלקינו נעשה כתר דבחינ&#x27; אור מקיף אל 
ז&quot;א אמנם עדיין בזה לא נעשה רק בחינת הכלי המקבל בתוכו אוה&quot;מ של כתר דז&quot;א כי כלי זה 
נעשה בו מבחי&#x27; הת&quot;ת דאימא הנק&#x27; אלקינו ודע כי מבחי&#x27; הכתר הזה הנמשך אל ז&quot;א מצד אימא 
עליו רמזו בס&#x27; התיקונים וז&quot;ל אימא עלאה איהי כתר בראש כל צדיק וצדיק ומצד זה נקרא 
הכתר נוקבא לפעמים כנודע ואח&quot;כ במלת ואלקי אבותינו תכוין באות ו&#x27; של ואלקי שעתה 
נמשך בז&quot;א הנקרא ו&#x27; בחינ&#x27; הנשמה עצמה דבחי&#x27; אור מקיף בכלי הכתר דז&quot;א וזה נמשך לו מן 
אלקי אבותינו שהוא אבא הכלי מצד אימא והאוה&quot;מ שבתוכו מצד אבא אלקי אברהם כו&#x27; עתה 
נעשית נה&quot;י דבחי&#x27; אמצעיות דאור פנימי דאו&quot;א בבחי&#x27; שלשה מוחין בסוד אוה&quot;מ אל שלשה 
מוחין פנימיים דז&quot;א וזהו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב הם חב&quot;ד אלקי שלשה אבות 


שהם חג&quot;ת הנאצלי&#x27; מהם האל כו&#x27; הנה לבאר זה צריכים אנו לבאר סיום ההקדמה הנ&quot;ל וזה 
ענינה דע כי מש&quot;ל כי ביחוד ק&quot;ש נעשו בז&quot;א בחינת אור פנימי. ועתה בברכת אבות אנו 
עושים לו אור מקיף דע כי אין זה רק בענין שלשת המוחין שלו לבד וכן בענין המוחין 
דנוקבא כי מוחין דז&quot;א הפנימיים נעשו לו בפסוק דשמע ישראל ומוחין פנימי&#x27; דנוקבא נעשו 
בברוך שכמל&quot;ו ואמנם שאר איברי גוף ז&quot;א ונוקבא לא נעש&#x27; אז בהם שום דבר כלל ואע&quot;פ 
שזכרנו ענין רמ&quot;ח איברים שלו בענין רמ&quot;ח תיבות שבק&quot;ש לא היתה הכונה אז רק שזכרנו 
ענין התפשטות והמשכת הארתם למטה בהיכל הרצון דבריאה וא&quot;כ נמצא כי עתה בברכ&#x27; אבות מה 
שאנו עושין הוא זה כי בחי&#x27; המוחין דזו&quot;ן אשר בתחילה ביחוד ק&quot;ש היה בבחי&#x27; אור פנימי 
הנה עתה הם בבחי&#x27; אור המקיף בין בז&quot;א בין בנוקב&#x27;. אבל בחי&#x27; שאר אברים של הגוף שלהם 
אשר ביחוד ק&quot;ש לא עשינו בהם שום דבר כלל הנה עתה בברכת אבות אנו עושים אותם בבחי&#x27; 


אור פנימי בלבד בין בז&quot;א בין בנוק&#x27; והרי נתבארה סיום ההקדמה הנז&quot;ל ונמצא עתה כי כל 
מה שנתבאר בברכת אבות עד עתה בבחי&#x27; המוחין בין של ז&quot;א או דנוק&#x27; הכל הוא בבחי&#x27; אוה&quot;מ 
אבל כל השאר בין בז&quot;א בין בנוק&#x27; אינו רק בבחי&#x27; אור פנימי וזכור ואל תשכח שלא נצטרך 
להזכירו בכל פעם:



ונחזור לענין ראשון כי הנה עתה בתיבת האל הנה הוא בסוד אור פנימי לבד כנז&#x27; כי כל 
מקום זולת הג&#x27; מוחין שלו ושלה הם בסוד אור פנימי בלבד וענינו הוא כי עתה אנו עושים 
לז&quot;א בחי&#x27; דיקנא דיליה בט&#x27; תיקונים כנודע והוא בסוד אור פנימי לבד כנז&#x27; וזה נרמז 
במילת האל כי הנה אלו הההין הנ&quot;ז בר&quot;ת האל הגדול הגבור והנורא. כולם הם בחינ&#x27; אימא 
הנק&#x27; הי עלאה אשר מצדה אנו ממשיכים כל אלו ההארות בז&quot;א וההארה הראשונה שבהם הוא 
הדיקנא הנק&#x27; אל וזהו האל ה&#x27; אל והענין הוא במ&quot;ש אצלינו בביאור י&quot;ג מידות דויעבור כי 
תיקון הראשון של הדיקנא הוא אל בסוד אל רחום וחנון כו&#x27; לפי שיש בו כמנין א&quot;ל קוצין 
תקיפין כו&#x27; כנז&#x27; באד&quot;ר ומאחר שהזכיר התקון הראשון הנק&#x27; אל לא חשש להזכיר האחרים כי 
בו נכללים כולם גם תכוין באופן אחר כי הנה האל עולה בגי&#x27; ל&quot;ו וה&quot;ס ט&#x27; תיקוני דיקנא 
דז&quot;א וכל א&#x27; מהם יש בו הויה א&#x27; והנה ט&#x27; הויות יש בהם ל&quot;ו אותיות כמנין האל והרי 


נרמזה כל הדיקנא בזו הכוונה הב&#x27;. והנה נודע כי הי&quot;ג תקוני דיקנא עלאה דאריך ה&quot;ס ג&#x27; 
הויות במלוי יודין ובהם י&quot;ב אותיו&#x27; בפשוטן וכל הי&quot;ב תיקונים אלו נכללים אח&quot;כ בתיקון 
הי&quot;ג האחרון הנקר&#x27; מזלא קדישא וה&quot;ס מלת ונקה שה&quot;ס שם אהיה במלוי יודין שהוא בגי&#x27; 
ונקה כנז&quot;ל בי&quot;ג מדות דויעבור. והנה בשם זה של אהיה יש במילואו ג&#x27; יודין הרומזים אל 
ג&#x27; הויות אחרות שבהם י&quot;ב אותיות וגם הם במלוי יודין והרי איך בזה התיקון הי&quot;ג הנק&#x27; 
מזלא כלול&#x27; כל הי&quot;ב תיקונים ראשונים. גם בשם הזה של אהיה אשר בזה התיקון הי&quot;ג יש 
במלואו ג&#x27; יודין ואלף וה&quot;ס שם אל וזה נרמז במלת האל והנה גם הדיקנא דז&quot;א יש בה ט&#x27; 
הויות וזהו ג&quot;כ האל ל&quot;ו אותיות אשר בט&#x27; הויות הגדול הגבור והנורא הם חג&quot;ת דז&quot;א 
ונודע כי הת&quot;ת הזה של עתה היה בתחי&#x27; בחי&#x27; יסוד אשר שם הוא מקום אחיזת הנוק&#x27; ולכן 
בהגיענו עתה אל מלת והנורא שהוא הת&quot;ת דז&quot;א והנה שם הוא מקום הנקב&#x27; מחצי הת&quot;ת הזה 


ולמטה שהוא מתחת החזה כנודע וזה החצי תחתון של הת&quot;ת הזה נעשה אל הנוק&#x27; בחי&#x27; כתר 
בבחי&#x27; אור מקיף כנ&quot;ל וזהו אל עליון כנודע כי הכתר נק&#x27; אל עליון כנ&quot;ל וגם אימא עלאה 
אשר ע&quot;י נעשה כל זה גם היא נק&#x27; אל עליון גומל חסדים טובים ה&quot;ס נ&quot;ה בלבד המחודשים 
הנעשים עתה בז&quot;א ובאים לו בסוד תוספת כי הוא אין לו מחלקו רק בחי&#x27; ו&quot;ק בלבד וכבר 
נתעלו ונעשו בחי&#x27; חב&quot;ד וחג&quot;ת שלו כנודע ובבחי&#x27; ז&quot;א נאמר חסדים בסוד חסדי דוד ובבחי&#x27; 
נוק&#x27; נק&#x27; טובים לפי שהם נעשים לה בבחי&#x27; מוחין דחו&quot;ב שבה כנודע. כי ז&quot;א יש לו ד&#x27; 
מוחין שהם כחב&quot;ד ונמשכו בו מחצי תחתון של הת&quot;ת ומנה&quot;י דאימא אבל נוק&#x27; אין בה רק 
בחי&#x27; כתר ותרין מוחין חו&quot;ב נמשכו אליה מחצי תחתון דת&quot;ת ומנ&quot;ה דז&quot;א אבל מן היסוד 
דז&quot;א לא נעשה דעת בנוק&#x27; בסוד נשים דעתן קלה אבל לפעמים מכח ההארה הגדולה של הכתר 
שבה נעשה בה בחי&#x27; דעת אמנם איננה כז&quot;א שיש לו ד&#x27; ספי&#x27; שלימות כחב&quot;ד:



קונה הכל כבר ידעת כי בינה עד הוד אתפשטת. ונמצא שעדיין חסר בחי&#x27; היסוד החדש אל ז&quot;א 
וענין המשכתו הוא באופן זה כי נודע דאו&quot;א אתכלילו במזלא שהוא מדת ונקה שהוא שם אהיה 
במלוי יודין כנז&#x27; ובכח ההארה הגדולה אשר להם כד אתכללו בההוא מזלא אשר נת&#x27; עניינו 
במ&quot;א כי האי מזל&#x27; מתלבש בתוכם בסוד מוחין שלהם ואין זה מקום ביאורו ועי&quot;כ יש כח 
באו&quot;א לעשות בחי&#x27; היסוד החדש בז&quot;א לפי שההוא מזלא נקר&#x27; דעת כנודע כי או&quot;א הם חו&quot;ב 
והמזלא הוא הדעת שלמעלה מהן ולכן נמשך ממנו אור גדול אל הדעת אשר בין או&quot;א ומשם 
נמשך להעשות יסוד בז&quot;א וזה נרמז במלת קונה הכל כי ע&quot;י המזל הנקר&#x27; ונקה שהם אותיות 
קונה נתקן ונעשה היסוד דז&quot;א הנק&#x27; הכל ונמצא כי היסוד דז&quot;א נעשה לסיבת הארת או&quot;א 
דאתכלילו במזלא כנ&quot;ל אבל אח&quot;כ כאשר בא לעשות תיקון הנוק&#x27; מתחלקת ההארה זו באופן זה 
כי מבחי&#x27; ההארה שקבל היסוד דז&quot;א מן אבא הנה משם נעשו חג&quot;ת דנוק&#x27; וזהו וזוכר חסדי 


אבות שהם חג&quot;ת דנוק&#x27; ולהיותם נמשכים מההארת אבא לכן נאמר בהן וזוכר מצד זכור שבאבא 
אבל מבחי&#x27; ההארה שקבל יסוד דז&quot;א מן אימא נעשו נה&quot;י של הנוק&#x27; וזהו ומביא גואל לבני 
בניהם כי בחי&#x27; הגואל מצד אימא הוא ובני בניהם הם נצח הוד שבנוק&#x27; וביאר כי אלו החג&quot;ת 
והנה&quot;י הם בנוק&#x27; הנקר&#x27; שמו וזהו למען שמו וכל זה נעשה ע&quot;י החסד הנקר&#x27; אהבה וזהו מ&quot;ש 
באהבה והנה כבר הודעתיך כי אותה נקו&#x27; של המלכות הנקר&#x27; פסיעה לבר תחות אות ואו כנ&quot;ל 
תמיד היא עומדת שם לעולם וזו היא בחי&#x27; המלכו&#x27; ספי&#x27; עשירית שבז&quot;א אשר ע&quot;י נגמר ז&quot;א 
להיות בן י&quot;ס ואע&quot;פ שאמרנו לעיל בתחלת הדרוש הזה שבעת שנתמעט&#x27; הנוק&#x27; ירדה אותה נקו&#x27; 
הנק&#x27; פסיע&#x27; לבר למטה בעולם הבריאה עכ&quot;ז ודאי הוא שנשאר רשימו למעלה בסיום אות הואו 
וז&quot;ס מ&quot;ש בתיקוני&#x27; ובזו&#x27; שהיסוד ומלכו&#x27; אינם נפרדים לעולם והענין הוא בבחינת זו 
שאמרנו גם ז&quot;ס קוצה של דלת דאחד שנת&#x27; בס&#x27; התיקונים תיקון מ&quot;ב ד&#x27; פ&quot;ד ע&quot;ב ואין אנו 


צריכים עתה להזכירו כי בחינ&#x27; זו לעולם עומדת היא שם תדיר כנ&quot;ל וכנודע וזכור ההקדמה 
זו ואל תטעה בה במה שכתבתי לעיל בתחילת הדרוש הזה: 
שער הכוונות - דרושי תפילין דרוש ה 


</div>
