דרוש ו': כולל ג' ברכות ראשונות וג' אחרו' וי"ג אמצעיות ועיין היטב בתפלת עמידה דערבית דליל שבת ובתחי' שמעתי דרוש זה באופן א' וזה עניינו. דע כי ג' ברכות ראשונות ה"ס חג"ת הראשונים דז"א בהיותו בן ו"ק בלבד ואח"כ כשנגדל נעשו לו בחי' חב"ד שבו וכמש"ל בסיום ברכ' אבות על בא"י מגן אברהם בסוד והוכן בחסד כסא שהוא החסד ששימש אח"כ לבחי' חכמה שבו וג' ברכות אחרונות ה"ס נה"י שבו הראשונים אשר אחר שנגדלו נעשו בו בבחי' חג"ת שבו וי"ב ברכו' אמצעיו' הם באים בסוד תוספת פי' כי הנה בתחילה לא היה ז"א רק מו"ק בלבד שהם בחי' הג' ברכות ראשונות וג' ברכו' אחרונות כנז': והנה אלו הו"ק אינם צריכים לבא ע"י תפלתינו ומעשינו כי מעצמם הם בו אבל התוספ' הניתוסף אח"כ בז"א הוא ע"י מעשינו ותפילתינו ואמנם בחי' התוס' הנוסף אח"כ הנה הם ג' ספי' בז"א שהם נה"י המחודשים בו כמבואר אצלינו בסוד כונן שמים בתבונה. וט"ס אחרות אל הנוק' לפי ששורשה לא היה אלא נקו' א' בסוף אות הואו כמבואר אצלינו בפ' בלק על פסוק אשורינו ולא קרוב הרי הם י"ב בחי' של התוס' כנגד י"ב ברכות אמצעיו' ולהיות כי יש עוד בחי' אחרת והוא הכתר דז"א אשר גם הוא בא בסוד תוס' וקודם שקלקלו המינין היה בא מעצמו שלא ע"י וזה לרוב גדולתו ומעלתו אבל אחר שרבו המינין ונתקלקלו בזמן ר"ג ונתרבו הקליפות אז נסתלק בעון הדור אז הוצרכו לתקן ברכת המינין וע"י ברכה זו הוא בא גם הכתר דז"א ע"י תפלתינו ומעשינו וביאור ענין זה נת' באורך בפ' ויקרא ד"ג וד' ע"א בר"מ בפסוק באתי לגני אחותי כלה וע"ש דרוש נחמד. ואמנם הג' נה"י אחרונים שנתוספו לו בתוס' הם בחי' ג' ברכות ראשונים שבאמצעיו' והם אתה חונן והשיבנו וסלח לנו ואלו נעשו אל נוק' בחי' ג' מוחין שהם חב"ד שבה. ופ"א שמעתי ממוז"ל כי י"ג אמצעיות דשאלת צרכיו הם בחי' י"ג מדרגות שבעולם האצילות ע"ד י"ג מדרגות שיש בעול' היצירה שהם בישתבח כנז' שם וע"ד י"ג מדרגות שבעולם העשיה שהם ר' ישמעאל אומר בי"ג מדות התורה נדרשת וע"ש עניינם. אח"כ שמעתי דרוש א' גדול נמשך עם מה שנת"ל בסדר העמידה וזה עניינו בענין י"ב אמצעיות. דע כי בג"ר נתקנה המלכות פב"פ בברכת אבות נעשה חיבוק הימין בשם ע"ב שבימינו ובברכ' אתה גבור נעשה בחי' שמאלו תחת לראשי. ובברכת אתה קדוש נעשה החיבוק ע"י ימין המחבק' בגופו שהוא הת"ת שבו. והנה כל זה שנתקן עד עתה במלכו' היה ע"י אימא עילאה המתקן אותה בסוד שם בוכ"ו כנ"ל בסוד ברכת אבות במלך עוזר ומושיע ומגן ובתחילת ברכ' אתה גבור. ועתה ענין הי"ב אמצעיו' הם לתקן אותה מצד ז"א עצמו ולהאיר אליה מאור שלו עצמו אל כל ט"ס הבאות לה דרך תוס' כנ"ל דמעיקרא אין בה רק בחי' נקו' קטנה א' בלבד אשר מציאו' ענין נקו' זו נבאר עניינ' בברכ' למשומדי' וע"ש היטב וענין האר' זו נק' נשיקין כי אחר שנעש' חיבוק בברכת אתה קדוש באים עתה בחי' הנשיקין והוא כי עד עתה ז"א מתחיל להאיר בכל י"ס כי אחר אשר כבר נעשו ונתקנו מחדש כל י"ס מן הנה"י דאימא עדיין היא צריכה עתה לקבל האר' מן ז"א עצמו מן הנה"י שלו אל כל הי"ס שבה כמבו' אצלינו בהרבה מקומות כי הי"ס דנוק' נעשין מן הנה"י דז"א. ולכן צריך לכוין להמשיך הארה מן הנה"י דז"א אל הי"ס שבה באופן זה כי מפרק ראשון דנצח דז"א יכוין להאיר אל ספי' החכמה שבה ואח"כ מפרק הא' דהוד שבו אל ספי' בינ' שבה. וכעד"ז עד תשלום נה"י ותשלום הי"ס שבה ונמצא כי ברכת אתה חונן וברכת השיבנו הם ב' מוחין חו"ב שלה וז' ברכות שלאחריהן הם בחי' השבעה נשיקין היוצאין מפיו אל פיה בסוד רוחא ברוחא ונכנסין לתוך פיה ומתקנין ז"ס תחתונות שלה לפי שאלו הנשיקין הם עולים מתתא לעיל' מן ז' ספי' תחתונות שבו אל פיו ומשם יוצאין ונכנסין בפיה ויורדין ומתקנין ז' ספי' תחתונות שבה בסוד אור פנימי ויש עוד ז' נשיקין אחרים והם נמשכין מן ראשו דז"א לתוך פיו ויוצאין משם בסוד הבל פה וניתן אליה ונעשה בה בחי' אור מקיף אליה להיותו אור עליון נמשך מריש' דז"א כנז'. וכנגד ז' נשיקין אלו נזכרו ז' תיבות בפסוק ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין ופ"א שמעתי ממוז"ל כי י"ב נשיקין הם אלו ולכן בברכ' אחרונה של הי"ב ברכו' אמצעיו' שהוא אב הרחמן כו' נאמר בה שומע תפלת כל פה לרמוז כי אלו הי"ב נשיקין הם באים מן פה העליון של ז"א. ונחזור עתה לבאר ענין י"ב אמצעיות: אתה חונן כנגד חכמה שבה כנז"ל ושמעתי מזולתו ששמע ממוז"ל וז"ל אתה חונן כו' הוא בחכמה ודעת דרחל נוק' דז"א ע"כ והנה כבר נודע מ"ש בתיקוני' תי' ע' דקכ"ח ע"א כי כל ספי' וספי' יש בה הויה א' בניקוד ידוע והם הויה בקמץ בכתר והויה בפתח בחכמה והויה בצירי בבינה לכן באומרך בא"י חונן הדעת תכוין בהויה זו כולה בניקוד פתח לפי שהיא בחכמה שבה כנז' ידוד ואעפ"י שאמרו שם בתיקונים דהויה דמלכו' אין בה שום ניקוד עכ"ז כאשר היא מקבל' האר' מבעלה אז כל עשר ספי' מתנקדות ע"ד הניקוד שבעשר ספירו' שבו גם תכוין בהויה זו של החילוף והתמורה שלה שהוא שם כוז"ו שהוא בגי' ט"ל כי הנה ספי' זו היא ספי' החכמה שבה כנז' ותכוין להוריד ט"ל החכמה הזו שהוא שם יה"ו במלוי אלפין שהוא בגי' ט"ל ותורידהו אל ה' אחרונה של ההויה אשר היא במל' כנודע כי ה' אחרונה היא במל' ע"ד מה שנת"ל במוריד הט"ל כו' ותכוין שע"י המשכ' הט"ל הזה במלכות יושפע לך מן השם הנז' חכמה בינה ודעת להבין ולהשכיל בתורה היטב: השיבנו כו' הוא כנגד הבינה שבה כנ"ל לעיל אמנם תכוין אל הבינה בבחי' החסד שבה שהוא סוד המקוה שבה והחסד שהוא הנותן קומת המלכו' ואיהו קומה דילה בסוד מ"ש בזוהר אתא חסד ופריש ענפין וגזעין מתתא לעילא כנז' בפרשת אחרי מות ואותיו' קומה ומקוה שוים ולכן יכוין בהויה מנוקדת בסגול באומרו השיבנו אבינו לתורתך ובהוי' חתימת הברכ' הזו יכוין שהיא מנוקדת בצירי לפי שהיא ספי' הבינ' שבמלכו' כנ"ל: סלח לנו אבינו כו' הוא בחסד שבה ולכן הויית חתימת הברכה מנוקדת בסגול: ראה נא בעניינו היא בגבורה שבה ולכן הויה של חתימת הברכה היא מנוקדת בשבא. ושמעתי מזולתי בשם מורי ז"ל כי ר"ת ראה נא בעניינו הוא רנ"ב שהם רנ"ב איברים שבה שיש בה ד' איברים יתירים על הזכר שהם שני צירים ושני דלתות שביסוד שלה ורמ"ח וד' הרי רנ"ב וכולם הם מצד הגבור' כנודע: רפאינו כו' הוא בת"ת שבה ולכן הוית החתימ' מנוקדת בחולם גם תכוין בברכה זו בר"ת רפאינו ה' ונרפא רי"ו גם תכוין בר"ת של הושיענו ונושעה כי תהלתינו אתה שהם בגי' תב"ל שהוא ב"פ רי"ו והרי ג"פ רי"ו בברכה זו וה"ס שם ההויה בסו' ג"פ רי"ו המבואר אצלינו במ"א בענין שכיבת הלילה בקומך בחצות לילה באומרך אתה תקום תרחם ציון ושם נתבאר עניינם במלת תרחם ג"פ רי"ו וע"ש: ברכנו אבינו כו' הוא כנגד נצח שבה ולכן הויית חתימת הברכה מנוקדת בחיריק: תקע בשופר כו' הוא בהוד שבה ולכן הויית החתימ' שבה מנוקדת בקיבוץ. ותכוין במלת תקע אל ה"ג מנצפ"ך הכפולות שהם בגי' תקע כי תקע הוא לשון ביאה וזווג כמ"ש רז"ל נפל מן הגג ונתקע ביבמתו קנה וכל הגבורות שבה הם בקו ההוד השמאלי ומשם ניתנים אל היסוד לפי שהה"ג שבה מתפשטין מחסד שבה עד ההוד שבה ושם הוא סיום התפשטו' ואח"כ כולם מתקבצו' אל היסוד שבה והם נמתקו' ע"י אימ' הנקרא שופר גדול וזהו תקע בשופר גדול: השיבה כו' הוא ביסוד שבה ולכן הויית החתימ' מנוקדת בשורק ותכוין כי ר"ת השיבה שופטינו כבראשונה הוא שכ"ה והם בחי' שכ"ה גבורות זכרים כמבואר אצלינו בפ' בא דל"ח ע"ב גם נתבאר זה היטב בפר' שופטים בשער המצות במצות ולא ירבה לו נשים כמבואר שם וע"ש בפסוק כי יהיה נערה בתולה כי מנצפ"ך נקבות ושכ"ה זכרים והנה גם אלו השכ"ה דינים זכרי' הם ביסוד שבה שהוא ענין ברכה זו של השיבה. למינים כו' היא בכתר שבה כמו שיתבאר עניינו ולכן ההויה של החתימה היא מנוקדת בקמץ ונבאר עתה עניינו הנה פ"א שמעתי ממוז"ל שברכה זו הוא לתקן הכתר דז"א ופ"א שמעתי שהוא לעשות הכתר שבנוק' וכבר נת"ל ענין שני הדרושים ששמעתי ממוז"ל בענין י"ב ברכות אמצעיות אם הם בז"א או בנוק' והנכון אצלי כי שתיהם אמתים וצריך לכוין בב' הדרושים בכל ברכה וברכה שני כונות א' בז"א וא' בנוק' וזה פשוט אצלי שכך הוא. ולכן אבאר עתה שני הכונות. ראשונה היא בבחי' הכתר דז"א בעצמו לפי שספי' הכתר אינו בא אלא באחרונה אחר שנשלם בט"ס התחתונות כנודע ולכן ברכה זו של למינים באה עתה באחרונה אבל בחי' הכתר דנוק' נעשה בה בראשונה טרם שאר הספי' שבה ואמנם אין חסר לה עתה אלא בחי' הדעת שבה לפי שדעתם של נשים קלה כמבואר אצלינו ועכ"ז אין צריכין להמשיך בה דעת על ידינו לפי שהכתר שבה מספיק לעשות דעת שבה כי ז"ס גוף וברית חשבינן חד הנז' בתיקונים והוא כי הכתר שבה נעשה מת"ת דז"א הנקר' גופא דיליה ממש והדעת שבה נעשה מיסוד דז"א הנקר' ברית וכבר נתבאר שהכתר שלה עולה לה לבחי' דעת א"כ נמצא כי גוף וברית חשבי' חד ונמצא כי ברכ' זו הוא לכתר דז"א כי לכתר או לדעת שבנוק' אין צורך. הכוונה השנית היא זו כי ברכה זו של המינים היא לעשות הכתר שבה ולבאר זה צריך שנקדים לך הקדמה ביארנוה בכמה מקומות ובפרט בדרוש התפילין והוא כי הנה פעמים כתבנו שנוק' דז"א רחל מתחילת אצילותה לא נאלצה אלא בסוד נקוד' א' קטנה ואמנם כאשר בא אח"כ עת תיקונה אז באים לה בסוד תוספת הט"ס שבה וטעם הדבר הוא לפי שגלוי היה לפניו ית' שהבריות עתידין לחטוא לפניו והנה פגם התחתונים עולה למעלה וכביכול פוגם שם ואם כל הי"ס שבה היו באים בתחילת אצילותה היו משורשים בה ולא היה יכולת להסתלק בעת פגם התחתונים והיה עונשם של ישראל חמור ח"ו ולסיבה זו המאציל ית' האצילות אותה בסוד נקו' א' בלבד ושאר נקו' יבואו לה אח"כ ע"י תוספו' וכיון שאינן מושרשים בה נמצא שבעלות פגם התחתונים למעלה וירצו הקלי להתאחז בהם יסתלקו משם ויעלו וילכו אל המקום אשר באו משם ולא יוכלו הקלי' למשול ולהתאחז בהם וא"ת א"כ למה נאצלה אפי בבחי' נקוד א'. והתשוב' היא לפי שלהיות המל' בלתי שום נקו' א"א כי אם אין לה יסוד אחד כל שהוא לבנות עליו שארית הבנין א"א לה להתקן כלל בעת התיקון ולכן הוצרכ' ליאצל לפחות בבחי' נקו' א' בלבד ונקו' זו קיימת לעד ואינה מסתלקת אפי' בעת הפגם לפי שכבר נשרשה בה בעת אצילותה ולא באה ע"י כדי שתסתלק ע"י בעת החטא ח"ו. אבל שאר הט"ס שבה שאינם באים אלא בסוד תוס' ע"י כח תפלותינו ומעשינו הטובים לכן גם בעת שאנו חוטאים יכולים לסלקם ולהעלותם משם. עוד ט"א והוא כי הנה נקו' זו שנשרשה בה בעת אצילותה היא נקו' הכתר שבה ולהיותה מדרג' עליונה אין כח בחיצו' להתאחז בה אף אם יפגמו ויחטאו התחתוני' ואין חשש אם תשאר קבועה שם תמיד. ועוד כי כדי להגיע פגם התחתונים שם צריך שיהיה חטא גדול ועצום מאד וזה אינו מצוי והנה בזמן החרבן בימי ר"ג שאז רבו המינים בישראל ועונש פגם המינות חמור מאד ומגיע עד הכתר שבה עם היותו מושרש בה בתחי' אצילותה ולכן הוצרכו אז לתקן ברכ' למינים כדי לתקן גם את הכתר שבה. ויען שברכה זו נתקנה מחדש לא תיקנוה אלא אחר גמר הברכות הראשונות שהם לתקן את הט' שבה. ואמנם פ"א ביארנו כי זו הנקוד' הבאה מושרש' במלכו' בעת אצילותה היא בחי' מלכו' שבה וכן בעת פגם התחתו' הט"ס עליונות הם שמסתלקים ומה שנשאר בה קבועה היא נקודת המלכו' התחתונ' שבה האמנם לא פליגי כי האמת הוא שלא נשאר בה רק נקודת הכתר שבה להיותה מדרגה עליונ' ואין הפגם מגיע בה אמנם פשוט הוא דכיון שמסתלקין ממנה ט"ס תחתו' ודאי הוא שגם ספירת הכתר שנשאר בה נחשך אורו מאד ואין נשאר בו רק בחינ' אור מלכו' דכתר שבו בלבד ובערך זה אנו אומרים שהנקו' הנשארת היא המל' שבה ר"ל מלכו' דכתר שבה אבל האמת הוא שלא נשאר בה אלא נקו' הכתר וזכור הקדמה זו וכבר ביארנוה בדרושי התפילין בענין טעם למה אנו מניחין תפילין ביום ולא בלילה וע"ש. וענין אל תהי תקוה מלת תקוה פי' בארנוה בתפלת ר"ה במ"ש ותקוה טובה לדורשיך וע"ש: על הצדיקים הנה ברכה זו מכאן ואילך הוא בסדר אחר והענין הוא כי עד עתה זכרנו הי"ס הנעשו' ונתקנות בנוק' ומכאן ואילך הוא בנה"י ובשני שלישים תחתונים דת"ת דז"א עצמו אשר מאירים עתה בי"ס שבה כנז' ונמצא סדר מתתא לעילא. על הצדיקים ביסוד שבו בסוד וצדיק יסוד עולם שהצדיק נקרא יסוד וא"כ צריך לכוין בהויות שבחתימת ברכ' זו מנוקד בשורק ובאומרך ושים חלקינו עמהם כו' צריך לכוין בביאור מלות אלו שלכאורה נראין כתפלת שוא וברכה לבטלה שמאחר שהאדם הוא בעל בחירה ורצון איך יתפלל שהשי"ת ישים חלקו עם הצדיקים והרי ניתנה הבחירה ביד האדם כאומרם ז"ל ואלו צדיק ורשע לא קאמר. ואם נאמר שהכונה היא שאף שיחט' יתפלל עתה להשי"ת שישים חלקו עמהם הנה הקושיא כפולה ומכופלת כי הצור תמים פעלו לתת לאיש כדרכיו אם טוב ואם רע אך אמנם הכוונה היא כי כאשר האדם חוטא לפעמים ועושה עבירות המכבה את המצות אז מונע מעצמו שכר מצותיו שעשה. והנה ביני ביני כל זמן שלא שב בתשובה אותם האורות והמלאכים והסניגורים הנעשים מאותם המצות שעשה ניתנים לצדיק הראוים לו כפי מה שגזרה חכמתו ית' בסוד יכין רשע וצדיק ילבש. אמנם יש איזה צדיקים גדולי המעלה שאינם רוצים ליהנות מזולתם אלא משלהם וכשלוקחים ההארות הנז' הנה הם בידם בתורת פקדון בלבד בנאמנות וכאשר ישובו בעליהן בתשוב' יחזרו להם אותם ההארות שלקחו מהם כנז' ולכן אנו מתפללין לפניו ית' כי הנה אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכמעט שהאדם מוכרח לחטוא ולכן אותם ההארות של חלקינו וגורלינו שהרווחנו ע"י מעשה המצות שעשינו בעוה"ז ואינם ניתנים לנו מחמת חטאתינו ישימם עם הצדיקים הגדולים הרשומים הנ"ל כדי שיהיו ההארות ההם קיימת וכאשר נשוב בתשובה יחזירום לנו ולא ישים חלקינו עם זולתם דהיינו אותם שלא יחזירום לנו: תשכון כו' בהוד שבו והויית חתימת הברכה מנוקד בקבוץ ולהיות ברכ' זו בהוד קו שמאל לכן נזכרה בה ענין בנין ירושלם כי ירושלם אחידת בשמאלא כנודע ובאומרו וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין צריך לכוין כונה זו אשר פי' שמעי' ואבטליון למוז"ל יום א' אשר הלכנו לגוש חלב להשתטח על קבריה' ושם א"ל הם עצמם שצריך לכוין במלות אלו בג' תפלות שבכל יום ויום לכוין להתפלל לשי"ת על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע"י ארמילוס רשיעא כמ"ש רז"ל על פסוק חיים שאל ממך נתת לו כו' ונודע מספר הזוהר בר"מ פ' תצא דרע"ו ע"ב דמשה סביל כמה מכתשין בגין דלא יתקטיל משיח בן יוסף כו' ועליו אנו מתפללין וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין: את צמח בנצח שבו והויית חתימת הברכה מנוקדת בחיריק ובתיבת צמח תכוין לשני יחודים ידוד אהיה ידוד אדני שעולים קל"ח בגי' צמח ובאומרך כי לישועתך קוינו כל היום תכוין לצפות ולקוות בכל יום ויום לישועתו יתברך כדי שלא תתבייש בעת פטירתך כשיעמידוך לדין וישאלוך צפית לישועה כמ"ש רז"ל במס' שבת פ"ב: אב הרחמן בת"ת דז"א אשר ממנו נעשה כתר שבה כנודע שד' ספירות שהם תנה"י דז"א מהם נעשים י"ס דנוק' ולהיות שמן הת"ת הזה נעשה כתר שבה לכן נק' אב הרחמן שהוא בחי' הכתר שבה והויית חתימ' הברכה הזאת היא חש"ק חולם שבא קמץ בג' אותיות ראשונות וה' אחרונה בלתי ניקוד וג' ניקו' אלו ה"ס ג' אבהן חולם בת"ת שבא גבו' קמץ חסד ולכן הושמה הגבו' באמצע כדי שתתבסם ותתמתק וז"ס הפסוק רק באבותיך חש"ק ה' האמנם בהויה הראשונה והיא אב הרחמן שמע קולנו ה' אלקינו תכוין בניקו' הכתוב אצלי בדרוש שמות הספי' בענין הויה דההין שה"ס הדעת הפנימי של הנוק' בימי החול ומשתנית נקו' בכל יום מו' ימי החול ותכוין בהויה זו אל הניקו' הכתוב שם ביום הג' והיא יוד בחולם הא ראשונה בחול' הא שניה בסגול ו' ראשונה בחולם ו' שניה בסגול ה' ראשונה בחולם ה' שניה בסגול. ויכוין שהוי' זו היא בדעת הפנימי דמל' בימי החול. וכונה זו תועיל מאד לעלות האדם במעלה ובפרט לי אני חיים הכותב לטעם הנודע לי וכבר נת' ענין שומע תפלת כל פה שהוא סוד פה ז"א שממנו יוצאים י"ב נשיקין לנוקבי' וה"ס י"ב ברכות אמצעיות ולכן נזכר זה בברכה אחרונה שבי"ב אמצעיו' וראוי מאד אל האדם שבאומרו תפלת הלחש יאמר וידוי בשומע תפלה. אנא ה' חטאתי עויתי ופשעתי לפניך כו' כנז' בזוהר פ' בלק דקצ"ה ע"ב וז"ל לבתר לשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה לפרטא חטאוי. ואני מסופק אם שמעתי ממורי ז"ל שיותר טוב לומר חטאתי עויתי פשעתי סתם ולא יפרט החטאים או אם צריך לפרט ע"ד אשמנו בגדנו כו' והדבר אצלי בספק גם ראוי לשאול על מזונותיו בברכת שומע תפלה להורות שהוא בוטח בו ית' אשר בידו מזון לכל חי ע"ד תפלת רב ייבא סבא בכל יום קודם אכילתו כנז' בפ' בשלח: רצה כו' הנה בארבע ברכות אחרונות שבי"ג אמצעיות המשכנו הארה מן התנה"י דז"א אל י"ס דנוק' הנרמזות בט' ברכות הראשונות שבי"ג אמצעיות ועתה אנו ממשיכין הארה אל הי"ס דנוק' מן הנה"י דאימא המתלבשין בסוד מוחין תוך ז"א. ועוד כבר כתבנו באופן אחר בג'