{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "37", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי תפילין דרוש ז", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי תפילין דרוש ז", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/37/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/37/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי תפילין דרוש ז \nדרוש ז':\n\nבענין תפילין מחודש בקיצור בכל ענייניו אחר עטיפת הציצית יניח תפילין, והמניח הוא \nז\"א בסוד מ\"ש חז\"ל שהקב\"ה מניח תפילין, וענין התפילין עצמם הם בסוד המוחין שלו כי \nהנה נתבאר אצלינו כי בתחי' הם ד' מוחין ואח\"כ כשמתלבשין תוך נה\"י דאימא טרם שנכנסין \nתוך ז\"א עצמו חוזרים להיות שם בסוד ג' מוחין בלבד ואחר שנכנסי' בז\"א נמשך קוצ' \nדשערי דאריך אחורי רישא דז\"א במקום העורף ומוציא הארת הד' מוחין לחוץ במקום המצח \nדז\"א וגם מוציא הארת מלבושיהם שהם נה\"י דאימא ולכן הם ד' פ' כנגד הארת ד' מוחין \nעצמן והד' בתים כנגד הארת מלבושיהן שהם נה\"י כנז' ואע\"פ שאינן רק ג' עכ\"ז הוצרכו \nלהתחלק לד' בתים כדי להלביש בחוץ את ד' הארות המוחין גם ט\"א לזה והא כי נודע כי \nזו\"ן היו בתחילה ביחד בסוד העיבור תוך אימא אבל הז\"א היה בחי' ג' גו ג' בסוד נה\"י \nגו חג\"ת ונוקבא היתה ז' להם בבחי' העטרה קשורה ביסוד וכשנולדו ויצאו לחוץ חזר הז\"א \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "להיות בסוד ו\"ק גמורים גם נוקבי' נתפשט' וירדה במקומה ולכן היו הבתים ד' כנגד נה\"י \nומלכות ולהורות אל סוד העיבור הנז' נמצאו כאן כ\"א אזכרות כמנין אהיה בתש\"ר וש\"י. \nוהענין הוא כי בהיותם בסוד העיבור היה הז\"א בסוד ג' קוים לבד ג' גו ג' והמלכות בסוד \nעטרה כנז' הרי ז' וכל א' מאלו הז' נכלל בכל א' מהג' קוים הנז' והרי הם ג\"פ שבעה הם \nכ\"א ולהיות כי אימא הנקרא אהיה ובתוכה היה העיבור ולכן נרמזו האזכרות בסוד מספר \nאהיה וא\"ת א\"כ יהיו כ\"א שמות של אהיה ולא שם הויה. הטעם הוא כי שם אהיה מורה בחי' \nהתפשטות אמנם ההויה מורה על היותו כמו שהוא עתה טרם שנתפשט במוחין והנה הבטישא \nדקוצא דשערי הנז' לא הועיל' רק להוציא הארה בלבד של המוחין ואינה אלא בזמן שבהמ\"ק \nקיים אבל אחר החורבן כבר נתבאר אצלינו כי המוחין דגדלות מסתלקין וחוזר ז\"א לקטנות \nבכל יום ויום בסוד חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא. ואמנם בשעת ק\"ש ותפלה יש בנו כח \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "להחזירם בו ואחר התפלה מסתלקין אבל עכ\"ז נשאר שם כל היום קצת רשימו של הארה ולכן כל \nהיום הוא זמן תפילין אבל בלילה מסתלק אפי' הרשימו ולכן לילה לאו זמן תפילין הוא. \nוענין הרצועות דתש\"ר הם נ\"ה דאימא שעומדים בסוד אור מקיף על ראשו של ז\"א ועי\"ז \nנמשכת הארה כל היום עד הלילה כנז'. וענין המעברת' של ראש וש\"י ה\"ס ג' שמות אהיה \nהויה אלקים שמספרם יב\"ק ואלו הג' עומדים בתוך המעברת' וז\"ס ויעבר את מעבר יב\"ק. \nאמנם תש\"י הוא בנוק' דז\"א והענין הוא כי קשר תש\"ר היא לאה ותש\"י היא רחל נוקבא דז\"א \nועניינה כי נה\"י דז\"א נעשו מוחין בראש דרחל כנודע וקוצא דשערי דרישא דז\"א נמשך עד \nרישא דרחל ע\"ד הנ\"ל ומכה בערפה ויוצאי' ד' הארו' מוחין שלה במצחה ולפי שהראש שלה \nהיא מאחוריו דז\"א כנגד הלב לכן אנו מניחין תש\"י בזרוע שמאלי דז\"א בפרק הג' שהוא \nכנגד הלב דז\"א. ועוד ט\"א והוא כי הדעת דרחל הם הה\"ג הניתנים לה מן היסוד דז\"א כנודע \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "והוא עומד למטה והדעת הוא מקומו יותר למעלה כנגד הלב דז\"א ולכן צריך להעלות ולקשר \nתש\"י בזרוע שמאל כנגד הלב כי עי\"כ הה\"ג העומדות למטה ביסוד דז\"א יעלו בסוד אור חוזר \nלמעלה עד הלב במקום זרוע שמאלי הנקרא גבו' וגם הם ה\"ג מסוג של הגבורות ג\"כ ואז \nיאירו הה\"ג בסוד אור חוזר ויהיו למעלה כנגד הלב ברישא דנוקבא וז\"ס מ\"ש בזוהר פינחס \nדבעי לאזדהרא דלא יעדי יוד שהוא קשר תש\"י מן התפילין עצמם. והטעם הוא כי היוד הזאת \nשהוא קשר של תפילין ה\"ס היסוד כנ\"ל של הה\"ג שממנו נעשה דעת הנוקבא ולפי שהוא תחתון \nלמטה צריך להעלותו למעלה עם התפלה עצמה היושבת למעלה כנגד הלב ולקשרו שם שלא ירד \nממקומו וע\"ז נאמר שימני כחותם על לבך כו' כמבואר אצלינו וע\"ש גם ענין פסוק זה הוא \nכי הנה שני בחי' היו כאן הא' הוא ענין בטישת קוצא דשערי דז\"א בראש הנקבה אשר אינו \nמכה רק בחו\"ב שלה בלבד כי עד שם מגיע קוצא דשערי בלבד שהוא עד החזה דז\"א אבל בדעת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שלה שהוא יותר תחתון לפי שנעשה מן היסוד שלו כנז' אין קוצא דשערי מגיע שם ולא בטש \nביה. בחי' הב' היא לתועלת הדעת שלה גם הוא להעלותו עד מקום הלב וזה נעשה ע\"י הקשירה \nדיוד קשר עם התפילה עצמה כנז' ולכן כנגד הבטישה בתרין מוחין כתיב שימני כחותם על \nלבך כי שם מקומם וכנגד קשירת גבורות הדעת ולהעלותו ולקושרו בזרוע שמאל אמר כחותם על \nזרועך ונתן טעם לכל זה ואמר כי עזה כמות אהבה אהבת ז\"א לנוקבא ולכן מעלה אותה \nומחברה עמו כענין חיבור האשה בבעלה וענין זה נקרא אהבה ממש ואחר שכבר הניחה הנקבה \nתפלה שלה בתחילה משום אהבה הנז' אז מתקנא בה הז\"א ומניח גם הוא התש\"ר וז\"ס קשה \nכשאול קנאה והרי נתבאר טעם למה מקדימין תש\"י לתש\"ר. וא\"ת והרי גם אימ' הנעשי' תש\"ר \nלז\"א גם היא אוהבת אותו כאם על בנה. והתשובה היא כי תש\"ר אינה אלא מכח בטישת קוצא \nדשערי דא\"א כנז' ואינו עושה אותן מפני אהבה שיש לו עם ז\"א כי ז\"א ברא דאו\"א הוא ולא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דא\"א ולא עשה זה מחמת אהבה רק מחמת כי חפץ חסד הוא הוא דייקא כי א\"א הנקר' הוא חפץ \nתמיד לעשות חסד עם זולתו ולכן התש\"י הנעשית לסיב' אהב' גמורה שיש לז\"א עמה כאהבת \nאיש לאשתו משתדל לתקנה בתחי' ונקדמת ואז הז\"א נותן בה אותו הרשימו שלה שנשארה בו \nועושה אות' בחי' תש\"י כמבואר אצלינו ואח\"כ מתקנא בה ואז א\"א בטש ביה משום כי חפץ \nחסד הוא ומחזיר בו גם הרשימו של המוחין שלו שנסתלק בכל לילה כנ\"ל ונעשית בו תש\"ר \nאח\"כ ובביאורינו למעל' יובנו כל אלו הדברים על מתכונתם וע\"ש. והנה נתבאר אצלינו כי \nכאשר לאה מתפשטת בכל אחורי קומת ז\"א אחר חצות לילה מאותו האור הגדול לוקחת רחל \nמוחין בהיות' בבוקר למטה בעולם הבריאה וגם לסיבה זו מניחין תש\"י בתחי' לפי שנעשית \nמן ההארה הנז' אשר קבל' רחל מן לאה אחר חצות לילה אבל התפילין דז\"א ש\"ר נעשים מכח \nההארה הנמשכת ע\"י ישראל הקמים בחצות לילה ועוסקים בתורה ולכן נעשי' אח\"כ ואחר היות \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שניהם זו\"ן בבחי' התפילין אז אומרי' ק\"ש כמשי\"ת לקמן בע\"ה בענין הק\"ש והנה ד' \nפרשיות דתש\"י הם כנגד ד' אותיות הויה והבית כנגד אדני וה\"ס זו\"ן ובשעת הקשירה יכוין \nשקושר הנוקבא עם ז\"א כדי לייחדם אח\"כ בק\"ש במלת אחד ר\"ל א\"ח ד' שהם זו\"ן קשורים יחד \nבשני קשרים קשר יד וקשר יו\"ד וה\"ס שני יודין שבשם יאהדונה\"י בסוד פותח את ידיך \nוקרינן ביה יודיך. ע\"כ הגיעו דרושי התפילין: \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שער הכוונות - דרושי תפלת השחר דרוש א \nדרוש א':\n\nונבאר עתה כללים שיש בסדר תיקון תפלת השחר דע כי מן תחילת התפלה עד ברוך שאמר הוא \nעולם העשיה ומברוך שאמר עד יוצר אור הוא עולם היצירה ומן יוצר אור עד סוף ברכת אבות \nהוא עולם הבריאה ושאר כל העמידה הוא עולם האצילות וסדר העשיה הוא מתתא לעילא וכדי \nליחד את העשיה ביצירה והנה יש בה קלי' קשות וחזקות לכן צריך ליחד תחילה ראש היצירה \nבראש העשיה ואח\"כ שאר היצירה הוא מתתא לעילא וכן הבריאה הוא מתתא לעילא וברכת אבות \nהוא ראש הבריאה הנקרא היכל ק\"ק דבריאה עד סוף בא\"י מגן אברהם ושאר כל העמידה כולה \nהיא באצילות וזה ביאור כל הנז' כי הי\"ח ברכות שיש מן ענ\"י עד ברכת התורה הם ח\"י \nברכאן דיסוד דעשיה ומן הודו עד ב\"ש הוא ריש' דעשי' היכל ק\"ק שלה וב\"ש הוא היכל ק\"ק \nראש היצירה ולכן הם י\"ג ברוך כמנין אחד והוא סוד י\"ג מכילן דרחמי אשר בעולם היצירה \nולכן יש בב\"ש פ\"ז תיבות ככתוב בנוסח שנעתיק לקמן בע\"ה לרמוז כי הוא ראש היצירה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שעליו נאמר ראשו כתם פז ולכן צ\"ל המהולל בפה עמו שעולה בגימ' פ\"ז ולא ככתוב \nבמחזורים בפי עמו ואח\"כ ח\"י שמהן שיש באותם הפסוקים של יהי כבוד ה' לעולם עד תהלה \nלדוד כנודע והנה הם ח\"י ברכאן דיסוד דיצירה ולהיו' כי נודע כי בכל עולם מארבע \nעולמות אבי\"ע יש כל הי\"ס וכל הפרצופים שהם א\"א ואו\"א וזו\"ן ולכן בסוף היצירה אנו \nחוזרים להזכיר ח\"י הויות בשירת הים וי\"ג שבחים דישתבח שהם שיר ושבחה הלל וזמרה כו':\n\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והנה בהיותו בסדר העשיה שהוא מתחל' התפלה עד ברוך שאמר כנ\"ל יכוין לעלות כל הנפשות \nאשר שם אל עולם היצירה ובסדר היצירה יכוין לעלות כל הרוחין אשר שם אל עולם הבריאה \nובסדר הבריאה יכוין לעלות כל הנשמות אשר שם אל עולם האצילו' ואז מלכות עילאה נכללת \nמכל אלו הנפשין ורוחין ונשמתין ועי\"כ נעשין בה בחי' מ\"ן וצריך לשתף גם את עצמו בכל \nחלקיו דהיינו להעלות נפשו עם הנפשות דעשיה ורוחו עם הרוחין דיצירה ונשמתו עם נשמתין \nדבריאה והבן זה היטב וכבר ביארנו ענין עליית העולמות שאינם עולים רק בחינת הנפשות \nוהרוחות והנשמות אשר בהם בלבד אבל העולמות עצמן אינן עולים וכן בירידת הנשמות אחר \nהעמידה תכלול נפשך ורוחך ונשמתך עמהם ע\"ד הנז' בעליה. עוד דע בענין סדר תפלת שחרית \nכבר נת\"ל כי מן התחלת הי\"ח ברכות עד ב\"ש הוא בעולם העשיה ומשם עד יוצר אור עולם \nהיצירה ומשם עד תפלת י\"ח הוא עולם הבריאה ומשם עד קדיש שאומרי' קודם אשרי יושבי הוא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "באצילות ומן אשרי יושבי עד תפלה לדוד חוזר להיות עולם הבריאה ומשם עד אין קדוש כה' \nחוזר להיו' עולם היצירה ומשם עד עלינו לשבח הוא עולם העשיה והכונה היא שצריך בתחילה \nלהעלות העולמות ממטה למעלה כנ\"ל ומתקשרים עולם התחתון בעולם העליון ממנו עד שנמצאים \nכל העולמות כולם יחד קשורים בעולם האצילות בעת שמתפללין תפלת י\"ח בעמידה ואז נעשה \nשם הזווג העליון ואח\"כ צריך לקבל שפע העליון הנמשך מן הזווג ההוא וצריך להורידו \nלמטה בעולמות התחתונים מעילא לתתא ולכן באומרינו אשרי יושבי ביתך עד תפלה לדוד אנו \nמורידין השפע מן האצילות אל הבריאה ואין הכונה להוריד עולם הבריאה בעצמו וכן עד\"ז \nעד אין קדוש כה' כי אין בלתך כי אז אנו מורידין השפע מיצירה לעשיה ואח\"כ בעלינו \nלשבח אז יורדין העולמות הנז' כל א' במקומו כמ\"ש שם בע\"ה גם נת' במזמור אשרי יושבי \nביתך הנתקן אחר נפילת אפים ושם נתבאר בכל הצורך וע\"ש היטב והנה כאשר תתחיל בח\"י \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ברכות הנז' עד ב\"ש תכוין תמיד בהויה דמילוי ההין שהוא בעשיה ויוצא מאות הי אחרונה \nשל ההויה הכוללת כנודע כי ה' אחרונה היא בעשיה והויה זו דמילוי ההין ה\"ס נשמת העשיה \nהנק' בחי' נפש והיא העולה ממקומ' אל היצירה כנז' גם תכוין אל שם א\"ל אדני אשר בעולם \nהעשיה ובהגיעך אל ב\"ש עד יוצר אור תכוין אל נשמת עולם היצירה שהוא הויה דאלפין \nהעולה בגי' מ\"ה והוא בחי' רוח כנ\"ל גם תכוין אל שם א\"ל הויה אשר בעולם היצירה \nובהגיעך אל יוצר אור עד העמידה תכוין אל נשמת הבריאה והיא הויה דמילוי ס\"ג גם תכוין \nאל שם א\"ל שדי אשר בעולם הבריאה ובהגיעך אל ברכת אבות אחר שאמרת ה' שפתי תפתח אז \nתכוין אל הויה דמלוי יודין העולה בגי' ע\"ב שיוצא מאות יוד של ההויה הכוללת כי כבר \nידעת כי ה' שפתי תפתח הוא בהיכל ק\"ק דבריאה. וכן עד\"ז ממש תכוין בעת הורדת הג' \nעולמות אחר העמידה כנ\"ל עד עלינו לשבח והנה אין ראוי לכוין כל א' וא' בפני עצמו לפי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שעיקר הכונה היא לכלול ולקשר עולם בעולם ולכן כשתגיע אל ב\"ש תכוין אל אות ה' תתאה \nשבשם הויה ותכוין אל שם ב\"ן דמילוי ההין. וגם תכוין אל שם א\"ל אדני ותעלם ותחברם עם \nאות ו' של השם ועם שם מ\"ה דאלפין ועם שם א\"ל הויה שביצירה וכשתגיע אל יוצר אור \nתכוין אל ה\"א תתאה להעלות' ולדבק' עם אות ו' ואות ו' דבוקה עם ה' עילאה שבבריאה וכן \nשם ב\"ן דההי\"ן תחברהו לשם מ\"ה ושם מ\"ה עם שם ס\"ג דבריאה וכן שם א\"ל אדני עם שם אל \nהויה ותחברם עם שם א\"ל שדי שבבריאה ובהגיעך אל העמידה תכוין להעלות כל הד' עולמות \nכלולים זב\"ז בג' בחי' הנז' מלמטה למעלה ע\"ד הנ\"ל ועד\"ז תעשה להפך בעת ירידת העולמות \nאחר העמידה כנ\"ל ונמצא כי בהגיעך אל אין קדוש כה' כי אין בלתך כו' תכוין לכל הארבע \nעולמו' כלולים זב\"ז מעיל' לתתא: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש א \nדרושי חזרת העמידה שחוזר התפלה הש\"ץ:\n\nדרוש א':\n\nבחזרת העמידה של ש\"ץ דע כי כונת חזרת העמידה הוא ממש כדרך אשר נתבאר בעמידה של לחש \nואין הפרש ביניהם כלל זולתי שאז היתה שיעור קומת יעקב ורחל מן החזה ולמטה דז\"א \nונודע כי הכתר שלהם לבד הוא במקום הת\"ת דז\"א ושאר כל פרצופם הוא כנגד נה\"י דז\"א \nבלבד ועתה הם עולים כנגד חג\"ת דז\"א כמו שנבאר ונמצא כי בתחל' הכל היתה רחל אחור \nבאחור עם ז\"א. וטעם הדבר נתבאר במ\"א למה היתה בתחילה הנקבה אחור באחור עם ז\"א והטעם \nהוא לפי שאור ז\"א הוא גדול מאד ולהיות הנוק' עדיין בלתי שלימו' תיקון אין בה יכולת \nלסבול אורו הגדול ולהתקרב אצלו ע\"ד מ\"ש רז\"ל על הצדיקים שכל א' נכוה מחופתו של \nחבירו הגדולה מחופתו אבל אחר אשר כבר המשכנו אליה הארה עליונה אז נתקנ' ועומדת עמו \nאחור באחור ואח\"כ הוצרכה לקבל הארה יותר מעול' לשתוכל לחזור עמו פב\"פ אבל עכ\"ז \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "עדיין איננה שם רק בבחי' נקו' אחת לבד בסוף היסוד דז\"א. ואח\"כ צריכה עוד הארה יותר \nמעולה לשתעשה פרצוף גמור ותעמוד עמו פב\"פ ומזדווגת עמו בבחינת היסוד דז\"א שבאמצע \nנ\"ה וכמ\"ש כל זה בברכת אבות דתפלת לחש ואמנם עתה צריכה לעלות עוד שלשה מדרגות אחרות \nשהם חג\"ת דז\"א ולכן צריך עתה פ\"א לחזור ולעשות כל אותם התיקונים הנז' ממש פעם א' \nככל הנז' כי בכל עליית מדריגה יותר עליונ' צריכ' אל הארות אחרות יתירו' ולכן חוזרין \nהעמידה עצמה ממש אבל יש הפרש ביניהם שהראשונ' היתה בלחש לפי שהיתה עדיין למטה במקום \nנה\"י דז\"א אשר יש שם פחד ואחיזה לחיצונים והקליפות כמו שמצינו להרשב\"י ע\"ה בזוהר \nמגזם מאד בענין המשמיע קולו בתפלתו שהקליפו' אוחזו' בתפלתו יען הוא במקום תחתון אבל \nעתה בעלות' אל חג\"ת דז\"א אין שם פחד מן הקליפ' ולכן אומרים אותה בקול רם. ונחזו' \nלבאר ענין זה היטב הנה בתפלת לחש העמדנו ליעקב בנצח דז\"א ולרחל בהוד דז\"א ועתה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בחזרת ש\"ץ העמידה כונתינו עתה היא להעלות' יותר למעלה ולהעמיד ליעקב בחסד דז\"א ורחל \nבגבור' דז\"א ועיין בתפלת ר\"ה בדרוש א' שכתבנו שם בענין השינויים שיש בין השבתות \nוי\"ט ומשם תבין היטב ענין עמידת זו\"ן זה בנצח וזה בהוד וכבר נתבאר במ\"א כי סיבת \nהיות יעקב ורחל למטה בנה\"י דז\"א הוא לפי שהיסוד דאימ' מגיע עד החזה דז\"א והאורו' \nסתומי' ולכן אין יעקב ורחל יוצאין אלא מן החזה ולמטה שהאורו' מגולי' ונמצא שהכתר \nשלהם הוא בשני שלישים תחתוני' המגולי' שבת\"ת דז\"א וחב\"ד שלהם הם כנגד ג' פרקים \nעליונים דנה\"י דז\"א. ואמנם יש בזה מקום שאלה והוא כי מבשרנו נחזה אלוה שהיסוד של \nהנקבה אינו ארוך והוא מסתיים למעלה בין תרין פרקי' קדמאין דנצח והוד שלה. והנה ב' \nפרקי' קדמאין דנ\"ה דאימא מתלבשין בחו\"ב דז\"א וא\"כ היסוד דאימא היה ראוי להתלב' בדעת \nשלו בלבד המכוון בין חו\"ב שלו וא\"כ איך ירד יותר למטה ונשתלשל עד החזה דז\"א שהוא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "באמצע תרין פרקין תניינין דנ\"ה דאימא. אבל הענין הזה יובן בסוד והאם רובצת על \nהאפרוחים כו' כי אימא עילאה בהתלבש' תוך ז\"א להיות לו בחי' מוחין כנודע הנה היא \nרובצת עליו בסוד רביעה וכריע' ואיננה זקופה. ובהיות' רובצת יושפל היסוד שבה למטה עד \nכנגד אמצע התרין פרקין אמצעי' דתרין שוקיים דילה ואז מגיע היסוד שלה עד החזה דז\"א \nאבל צריך שתדע כי דבר זה אינו נוהג תמיד אלא דוק' כאשר אימא עלאה רובצת על תרין \nאפרוחים שהם זו\"ן וכמש\"ה והאם רובצת על האפרוחים תרין ואז היא רובצת ואינה זקופה. \nוהטעם הוא כדי שתגיע להאיר עד מקום תחתון שהיא הנקבה אבל בהיות' על בן א' ולא על \nשניהם אז איננה רובצת אבל נשארת זקופ' ואז היסוד שלה אינו מגיע רק עד הדעת בלבד. \nוהנה לעיל נתבאר בברכת אבות כי בתיבות למען שמו באהבה אז נכנסו נה\"י דאימא תוך נוק' \nדז\"א ואז אימא עילאה היתה על הבת בלבד ולא על הבן שהוא ז\"א ולכן נשארה זקופה ולא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "רבוצה ולכן יסוד שלה איננו רק עד כנגד הדעת דז\"א בלבד ואינו משתלשל ויורד עד כנגד \nהחזה ולמטה והנה כאשר אח\"כ בחתימת ברכת אבות חזרו נה\"י דאימא להתלבש תוך ז\"א נשאר' \nזקופה כדרכה ולא רבוצה עליהן לפי שכבר עתה קבלה נוק' דז\"א מתחי' מאימא ואיננה צריכה \nאימא לרבוץ ולהשפיל עצמה עד החזה כדי להאיר בנקב' העומדת שם כנודע אך אמנם נשאר' \nזקופה ועי\"כ נמצאו כל חג\"ת דז\"א באורות מגולים כי היסוד דאימא איננו רק בדעת דז\"א. \nוכיון שחג\"ת דז\"א הם אורות מגולים לכן יעקב ורחל גם הם מסתלקים ועולים עד שם בחג\"ת \nדז\"א וכפי גודל שיעור מקום אורות המגולים בז\"א כן הוא גודל גובה קומת יעקב ורחל \nולכן עתה הם נגדלים יותר ועולים עד כנגד חג\"ת דז\"א. והרי נתבאר ענין טעם חזרת \nהעמיד' דש\"ץ וטעם היותה בקול רם:\n\n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "גם יובן טעם למה איננה ביחיד אלא בעשר' וזהו במ\"ש בזו' פ' משפטים דקי\"ז ע\"א בפ' \nאחרי רבים להטות דאין רבים פחות מג' ואינון ג' אבהן. ועתה שעולים יעקב ורחל בחג\"ת \nג' אבהן שבז\"א צריך שיהיה ברבים ולא ביחיד: \nשער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ב \n", "en": ""}]}
