# שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי נפילת אפים דרוש א

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/46/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער הכוונות - דרושי נפילת אפים דרוש א 
דרוש א&#x27;:

בענין נפילת אפים שנהגו לומר אחר ויעבור וי&quot;ג מדות ותחילה אכתוב דרוש א&#x27; קצר והוא 
זה. דע כי בין בתפלת שחרית או מנחה או ערבית לעולם יש בכל א&#x27; מהם בחי&#x27; זווג עליון 
אבל יש חילוק ביניהם כי זווג דשחרית הוא פב&quot;פ ודמנחה ודערבית הם בסוד אחור באחור 
וזה עניינם כי בתפלת שחרית החסד מתעורר בעולם כנודע בסוד וישכם אברהם בבקר ולכן יש 
כח בידינו לכלול ד&#x27; עולמות אבי&quot;ע זב&quot;ז עד האצילות כמבואר לעיל באורך בתפילת השחר 
ולכן אחר שנכללו ד&#x27; עולמות זב&quot;ז עד האצילות אז אנו עושי&#x27; נפילת אפים בסוד העלאת מ&quot;ן 
למעלה ואז אנו מעלים נפשותינו מן העשיה ורוחינו מן היצירה ונשמתינו מן הבריאה ואז 
יהיה נעשה הזווג ההוא על ידינו בבחי&#x27; פב&quot;פ לפי שמדת החסד הוא אשר הביא אותה ותיקן 
אותה לכשתהיה פב&quot;פ עמו אבל בתפלת המנח&#x27; אין אנו יכולין לעורר העולמות ולכלול אותם 
זב&quot;ז כמבואר במקומו שלטעם זה אין במנחה קרבנות וזמירות ויוצר כו&#x27; ואמנם הזווג אשר 


נעשה אז הוא ע&quot;י שם אלקים שהוא מדת הדין המתעורר אז בעולם כנודע וכיון שע&quot;י שם 
אלקים נברא העולם כמשה&quot;כ בראשית ברא אלקים כו&#x27; לכן כיון שבעת ההיא הוא מתעורר בעולם 
לכן הוא הכולל את כל העולמות כולם וע&quot;י נעש&#x27; הזווג בעת ההיא וכיון שהוא בסוד הדין 
לכן הזווג ההוא הוא בבחי&#x27; אחור באחור כיון שאינו נעשה על ידינו אלא נעש&#x27; בסוד הדין 
אבל כיון שיש שם אז התעוררות העולמות ובחי&#x27; הזווג לכן יש שם נפילת אפים בתפילת 
המנחה אבל בתפילת ערבית אין בנו כח לכלול אז את העולמות ולעוררם וגם מה&quot;ד והגבו&#x27; 
דשם אלקים אין זמן שליטתם בעת ההיא ולכן אין מי שיעורר העולמות ולכן אע&quot;פ שיש שם 
זווג אין שם נפילת אפים כיון שאין התעוררות העולמות. עוד יש ט&quot;א והוא כי בתפיל&#x27; 
שחרית ומנח&#x27; הנוק&#x27; היא המעוררת התשוק&#x27; לגבי דכורא ועול&#x27; אליו בעול&#x27; האצילות ולכן 
היא צריכ&#x27; אלינו שנעלה אותה בסוד מ&quot;ן אבל בערבי&#x27; אין הנוק&#x27; עול&#x27; אליו אלא הוא יורד 


אליה למטה בהיכל קה&quot;ק דבריאה ושם נעש&#x27; הזווג ההוא ולכן אין שם נפילת אפים כי בעלה 
הוא המקדים התעוררות אלי&#x27; ואין אנו מעוררין אותם בסוד המ&quot;ן: 
שער הכוונות - דרושי נפילת אפים דרוש ב 
דרוש ב&#x27;:

בענין נפילת אפים באורך וז&quot;ל ונבאר עת&#x27; באורך ענין נפילת אפים שחרית כבר נת&quot;ל כי 
זווג ישראל עם לאה נעש&#x27; ע&quot;י ויעבר וי&quot;ג מדות, ועתה בנפילת אפים נעש&#x27; זווג יעקב ברחל 
גם נת&quot;ל בענין הוידוי שמתודים קודם הי&quot;ג מדות כי בעת ברכת ש&quot;ש ירדה טפת החסדים מן 
המוח עד החז&#x27; ועדיין לא נתגלו ואח&quot;ך ע&quot;י הוידוי יורדין החסדים עד הלב במקום הגלוי 
ואח&quot;כ אומרים ויעבר לעשות זווג ישראל עם לאה מן החזה ולמעל&#x27; כיון שכבר ירד&#x27; טפת 
החסדים עד החזה ונתגלו שם במקום הלב. ועתה בנפילת אפים יורדת טפת החסדים עד למטה 
ביסוד דז&quot;א ומשם יוצא לחוץ וניתן בדעת יעקב המכוון כנגד יסוד דז&quot;א כנודע ומשם יורדת 
ביסוד דיעקב ונותנו לרחל בסוד זווג וכמו שנתבאר ענין זה היטב לעיל בביאור ויעבר ממה 


שמ&quot;כ בקונטיריסי וע&quot;ש איך החו&quot;ג יורדין מרגלי לאה אל יעקב ורחל. ונלע&quot;ד שלסיב&#x27; זו 
הוצרכ&#x27; לנפילת אפים ממש בזווג זה להורות הורדת החסדים עד למטה בזווג התחתון הזה 
משא&quot;כ למעל&#x27; בזווג העליון דלאה שהם למעלה:

והנה ענין נפילת אפים הוא זה כי הנה עתה הוא זמן הורדת טפת מ&quot;ד של החסדים בנוק&#x27; 
רחל. וצריך להקדי&#x27; להעלות מ&quot;ן כדי לקבל אח&quot;כ המ&quot;ד בסוד אשה כי תזריע וילדה זכר. 
וארז&quot;ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר וכבר נתבאר במקומו&#x27; רבים וגם בביאור פסוק אל נקמות 
ה&#x27; כו&#x27; שתקנו בזמירות תפלת השחר שענין המ&quot;ן הם ממה שמתברר בכל יום ויום ע&quot;י 
תפלותינו מן הז&#x27; מלכים דמיתו וממה שאנו מבררין מהם אנו מעלים את המ&quot;ן והנה אלו 
המלכים אשר לא יכלו להתברר בעת בריאת העולם ונשארו עד עתה בלתי בירור הנה מקומם הוא 
בג&#x27; עולמות בי&quot;ע באופן זה, כי בעולם העשיה יש שם קלי&#x27; ובחי&#x27; המלכים שהם מבחי&#x27; עולם 
העשיה הם קרובים אל הקלי&#x27; ההם ונתונים בתוכם גם בעולם היצירה יש שם קלי&#x27; ושם עומדים 


בחי&#x27; המלכים שהם מבחי&#x27; עולם היצירה וקלי&#x27; שבעולם הבריאה יש שם המלכים שהם מבחי&#x27; 
עולם הבריאה. ונמצא שאנו צריכין להעלו&#x27; בסוד מ&quot;ן כל אלו הבחי&#x27; של המלכים דמיתו 
שבבי&quot;ע. ולהעלות חלק מ&quot;ן מן העשיה ומן היצירה ומן הבריאה. וזהו מה שצריך לכוין 
בנפילת אפים בעת שנופל על פניו כי הנה עתה אנו בתפלת י&quot;ח עומדים בעולם האצילות כנ&quot;ל 
במקומו ושם אנו נכללין וכוללין עצמינו תוך נוק&#x27; דז&quot;א רחל ואנו עבדיה ובניה מעלין 
לצורכ&#x27; אלי&#x27; אלו המ&quot;ן ואנו מפילים עצמנו מלמעל&#x27; מן עולם האצילות אשר אנו עת&#x27; שם 
ויורדין עד למטה בסוף עולם העשיי&#x27; כאדם המפיל עצמו מראש הגג עד למטה בקרקע וז&quot;ס 
כונת נפילת אפים. ותכוין כי עתה אשר הפלת עצמך בסוף העשיה אתה מלקט ומברר מ&quot;ן מן 
העשיה ואח&quot;כ תכוין שאתה עול&#x27; משם אל היצירה ומלקט ומברר ג&quot;כ משם מ&quot;ן ומשם תכוין 
לעלות אל הבריאה ללקוט ולברר משם ומשם תעלה אל האצילות בנוק&#x27; דז&quot;א ושם תמסרם ותניחם 


תוך היסוד שלה בסוד מ&quot;ן. ודע שאותם ניצוצות המתבררו&#x27; אינם יכולות לעלות מעצמם אם לא 
ע&quot;י שיכוין האדם לשתף נר&quot;ן שלו עמהם ועי&quot;כ יעלו אותם הבירורים עם נר&quot;ן שלו, גם דע 
כי אלו הבירורים הם נתונים תוך הקלי&#x27; עצמם כנ&quot;ל ולכן תכוין להוריד נפשך בעולם העשיה 
והיא תלקט ותברר משם אותם הבירורין ותעלם עמך וזה יהיה בכח זכות מצות תפלה שאתה 
מקיים. והנה זה דומה אל מ&quot;ש חז&quot;ל שהצדיקים אחר מיתתן יורדין לגהינם שה&quot;ס מקום מדור 
הקלי&#x27; ואוחזין ברשעים ומצילין אותם משם וכמ&quot;ש בחגיגה אר&quot;י מתי אמות ואכבה עשן 
מקברו. וסוד הענין הזה שהצדיקים בעת מיתתן גורמין זווג עליון למעלה אל ז&quot;ון וגם ז&quot;ס 
מיתת הצדיקים בנשיקה גם ז&quot;ס מ&quot;ש בזוהר ויקהל רי&quot;א ע&quot;א כד מית צדיק התחתון כדין 
אלביש קנאה הצדיק העליון ומזדווג בנוק&#x27; ואז נפש הצדיק ההוא מבררת אותם הנשמות 
הנתונות בגהינם שהוא מקום מדור הקלי&#x27; ממש ומעלים אותם בסוד מ&quot;ן ומעורר זווג עליון 


ונתקנות אותם הנשמות ע&quot;י:

והנה ענין זה עצמו נעשה ע&quot;י נפילת אפים וזהו מ&quot;ש בזוהר ויקהל דע&quot;ב כי בנ&quot;א מפקיד 
אדם נפשו באלנ&#x27; דמות&#x27; ומוסר עצמו למיתה וכן אמר בפ&#x27; במדבר. והענין הוא שהנה בחי&#x27; 
מיתה האמיתית הוא מקום הקלי&#x27; בסוד רגליה יורדות מות וצריך שהאד&#x27; ימסור עצמו למית&#x27; 
ויכוין להוריד נפשו עד מקום המיתה שהם הקלי&#x27; ולכוין שיוציא משם בכח זכות תפלתו אותם 
הבירורין אשר שם וזה יהיה ע&quot;י נפשו שהיא מן העשיה ויחבר&#x27; עמה ויעלו משם עמה אל עולם 
היצירה ושם ע&quot;י רוחו שהיא מן היצירה יכוין לברר ג&quot;כ הבירורים שבעולם היצירה. ויעלם 
משם עד הבריאה ושם ע&quot;י נשמתו שהיא מן הבריאה יכוין לברר ג&quot;כ הבירורין שבעולם הבריאה 
ויעלם משם עם כל אלו ג&#x27; מיני בירורין עד עולם האצילות ויכוין לשתף שם נר&quot;ן שלו עם 
ג&#x27; חלקי הבירורין האלו ויכניס הכל תוך היסוד דנוקבא דז&quot;א דאצילות ואז ירדו מ&quot;ד 
מלמעלה מיסוד הזכר ואז ירד ג&quot;כ שפע ואור גדול באותן המ&quot;ד אל נר&quot;ן של האדם הזה שעושה 


בנ&quot;א וגרם לכל המצוה הזו ויושפע בו כח אור גדול הראוי אל נפשו מלמעלה כי בלי ספק 
שהעושה מצוה רבה זו למסור עצמו למיתה בכל שלשה עולמות הנז&#x27; כדי לברר אותם הנשמות 
ולגרום זווג זו&quot;ן בלי ספק ששכרו עצום מאד ולכן טרם שירדו טפת מ&quot;ד של הזכר להתערב עם 
אותם הבירורין הנקרא מ&quot;ן לתקנם ולבוראם בריות חדשות טובות וקודם זה יורדין בתחלה 
מ&quot;ד עלאין לצורך האדם הזה שעשה נפילת אפים ואותו האור מתעבר בנפשו אשר נכנסת שם 
ומתחדשת נפשו שם ומתתקנת בתכלית השלימות וז&quot;ס מ&quot;ש בזוהר ויקהל רע&quot;ב שהאדם העושה נ&quot;א 
בכוונה נוטל חלק ברכתו בתחלת כל הברכות יען כי הוא גרם כל הטוב הזה ויהבין ליה שלם 
מן רקיע שהוא בחי&#x27; היסוד הנקרא שלום והרי נת&#x27; היטב דרוש המ&quot;ן ואופן בירורם ותיקונם 
ומקום עמידתם בתחי&#x27;. אמנם צריך שתדע כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול כי אין יכולת 
לכוין כוונה זו אלא מי שהוא צדיק גמור שהוא כדאי בזכותו לרדת ולברר אותם הבירורין 


מתוך הקלי&#x27; בעל כרחם ועל הפחות צריך שיזהר ויכוין כונה גמורה בכל התפילה ההיא 
מתחילתה עד סופה היטב מאד ואם לא כן הנה בעת שמוסר נפשו ומורידה אל הקלי&#x27; הנה לא די 
שלא יוכל הוא לברור משם נשמות הנופלות שם אלא אדרב&#x27; תשאר נפשי שם בתוך הקלי&#x27; ודומה 
זה אל ענין האדם שנפטר מזה העולם כנ&quot;ל שאם יהיה צדיק גמור יוכל לרדת אל הקלי&#x27; הנק&#x27; 
גהינם ולהעלות משם נשמות שנפלו שם בטיט היון של גהינם שה&quot;ס הקלי&#x27; ומי שמעלתו פחותה 
מזה יהיה בו כח לצאת מתוך גהינם אך לא להוציא אחרים ומי שהוא רשע יורד בגהינם ונשאר 
שם הוא בעצמו וכן ממש עד&quot;ז הוא בענין נ&quot;א כי הנה הוא יורד אל מקום הקלי&#x27; ואם הוא 
צדיק גמור יש בו יכולת לברר ולהוציא משם נשמות הנופלות שם ולהעלותם בסוד מ&quot;ן. ויש 
מי שאינו יכול להעלות אחרים כי אין בו כח לבררם ולהוציאם ודי לו במה שיעלה את עצמו. 
ויש מי שנפשו נשארת שם אחר רדתה בעת נ&quot;א ואינו עולה משם כלל וכן ממש עד&quot;ז הוה ממש 


בענין שינת האדם בלילה אשר גם היא בסוד המיתה כי נפשו יורדת אל דרגא דאילנא דמות&#x27; 
במקו&#x27; הקלי&#x27; ואז יש מי שיכול לברר וללקוט נשמות ולהעלותם בסוד מ&quot;ן לצורך זווג הלילה 
כנז&#x27; בר&quot;מ בפ&#x27; צו ויש מי שעולה הוא לבדו ויש מי שנשאר שם בקלי&#x27; ואינו עולה כלל כנז&#x27; 
בזוהר שלהי פ&#x27; ויקרא. ובזה תבין סוד גדול שמצאנו ראינו דבר מתמיה כי לפעמי&#x27; שיהיה 
האד&#x27; צדיק גמור ואח&quot;כ מתהפך לאיש אחר ונעשה רשע גמור כמו שמצאנו ביוחנן כ&quot;ג ששימש 
פ&#x27; שנה בכהונה ולבסוף נעשה צדוקי. אבל הענין הוא כי כאשר האדם מוסר נפשו למיתה בנ&quot;א 
עד מקום הקליפה ומחמת איזה עון אשר בידו אין נפשו יכולה לעלות משם והקלי&#x27; אוחזי&#x27; 
אותה ונשאר&#x27; שם לעולם ואז נותנין לו נפש אחרת רעה מצד הקלי&#x27; וזהו מ&quot;ש רז&quot;ל שהרשעי&#x27; 
בחייהם קרויים מתים כי הנה בעת נ&quot;א יורדין אל מקום המיתה ונשארין שם ואין נפשותים 
יוצאות משם וניתן להם נפש רעה תמורתה ואין מרגישין בעצמם הענין הזה ואז נהפכין 


לרשעי&#x27; גמורי&#x27; רח&quot;ל. ולכן הנני מזהירך מאד מאד בענין זה שיזהר האדם המכוין בנ&quot;א ע&quot;ד 
הנז&#x27; שיהיה צדיק גמור או שעל הפחות יכוין בתפי&#x27; ההיא מתחלתה ועד סופה כנ&quot;ל ומי 
שיעש&#x27; נ&quot;א ע&quot;ד הנז&#x27; הנה אין קץ לשכרו כי גורם הזווג עליון וגורם בירור ותיקון אותם 
בירורין אשר בתוך הקלי&#x27; ולזה ארז&quot;ל שכל האומר נ&quot;א בכונה אחר תפלתו אויביו נופלין 
לפניו מדה כנגד מדה כיון שהוא הפיל עצמו לתיקון הנזכר: 


שער הכוונות - דרושי נפילת אפים דרוש ג 
דרוש ג&#x27;:

בביאור מזמור לדוד אליך ה&#x27; נפשי כו&#x27; וכונתו בכל המזמור. ועתה נבאר הכונה שיכוין 
באמרו המזמור של נ&quot;א הנה נת&#x27; שהכונה היא להעלות המ&quot;ן הנז&#x27; מן ג&#x27; עולמו&#x27; בי&quot;ע אל 
נוקב&#x27; דז&quot;א דאצילות והנה הם ד&#x27; בחינות וארבעתם נרמזו כאן ובתחלה נזכרה בחי&#x27; נוקבא 
דז&quot;א שבאצילות אשר כל תכלית נ&quot;א ומסירת הנפש והעלאת המ&quot;ן הוא לצורכה ונרמזה בשם 
ההויה הנז&#x27; בפ&#x27; אליך ה&#x27; נפשי אשא ונודע שההויה שבנוקב&#x27; היא דמלוי ההין העולה בגי&#x27; 
ב&quot;ן. ולכן צריך לכוין כשמזכיר זאת ההויה כאלו הוא במלוי ההין וזה פי&#x27; הכתוב אליך ה&#x27; 
פי&#x27; בעבורך ה&#x27; שהיא הנוקבא דז&quot;א הנק&#x27; שם ההויה דמלוי ההין הנה אליך ובסיבתך נפשי 
אשא ועושה אני נ&quot;א זו. ומלת נפשי אשא סובלת שני פירושי&#x27; האחד הוא מסירת נפשו למות 
אשר תכליתה הוא להשיאה ולנושאה אחר כך ולהעלותה בסוד מ&quot;ן כנ&quot;ל. ולכן הזכיר ענין 
מסירת נפשו למות בלשון נשיאות כמ&quot;ש אשא להורות כי תכלית הכוונה היא כדי לנושאה אח&quot;כ 


ולהעלותה בסוד מ&quot;ן גם הוא לשון מתנה כמו ותרב משאת בנימין כלומר בעבורך ה&#x27; אני נותן 
נפשי ומוסרה אל המית&#x27; והרי אמר איך הוא מוסר עצמו למות והפיל נפשו מהאצילות עד עולם 
העשיה למטה כנ&quot;ל. והנה עתה צריך לברור שלשה בירורי&#x27; משלש עולמות בי&quot;ע כנ&quot;ל. ולכן 
צריך עוד לכוין בשלש הויות אחרות וכולם במלוי ההין העולים ג&quot;פ ב&quot;ן לפי שכל בחינ&#x27; 
המ&quot;ן הוא ע&quot;י הויה דב&quot;ן והוא המעלה את המ&quot;ן כנודע והנה ההויה דב&quot;ן המעלה את המ&quot;ן 
דעולם הבריאה היא גדולה מהויה דב&quot;ן המעלה מ&quot;ן דעולם היצירה ושל יצירה גדולה משל 
עשיה ולכן צריך לכוין בשלש הויות דב&quot;ן. ובהויה הראשון דב&quot;ן תכוין שהויה זו היא 
בעשי&#x27; וזו ההויה עוזרת ומסייעת לנפשיך שתוכל לברור ולהעלות מ&quot;ן מן העשיה. ובהויה 
דב&quot;ן השני תכוין שאז אתה עולה ביצירה עם הבירורין דעשיה ועם נפשך המשותפת עמהם ואז 
רוחך שהיא מן היצירה מעלה מ&quot;ן של היצירה בכח עזר וסיוע הוי&quot;ה זו הב&#x27; אשר היא בעולם 


היצירה. ובהויה דב&quot;ן השלישית תכוין שאז אתה עולה עם כל הבחי&#x27; הנז&#x27; אל הבריאה ואז 
נשמתך שהיא מן הבריאה בוררת ומעלה מ&quot;ן מן הבריאה ע&quot;י הויה זו השלישית שהיא בעולם 
הבריאה. ואז תכוין שאתה עולה עם נר&quot;ן שלך ועם ג&#x27; חלקי הבירורין הנז&#x27; עד נוק&#x27; 
דאצילות הנרמזת בשם ההויה שבפסוק אליך ה&#x27; נפשי אשא כנז&#x27; ותכוין כי גם הדכורא נותן 
בה טפת מ&quot;ד מבחינת נפש בלבד אלא שהיא נפש דכורא:



והנה סדר שלש הויות הנז&#x27; הם נרמזות בשלש מקומות הויה דב&quot;ן הא&#x27; שהיא בעשייה נרמזת 
בר&quot;ת נ&#x27;פשי א&#x27;שא א&#x27;להי הוא בגי&#x27; ב&quot;ן והויה דב&quot;ן הב&#x27; שביצירה נרמזת במלת אלקי שהיא 
בגי&#x27; מ&quot;ו ותחבר עם המ&quot;ו הנז&#x27; הר&quot;ת של בך בטחתי אל אבושה ויהיה הכל בגי&#x27; ב&quot;ן או תחבר 
מספר מ&quot;ו הנז&#x27; עם הר&quot;ת של א&#x27;להי ב&#x27;ך ב&#x27;טחתי א&#x27;ל ויהיה ב&quot;ן והדרך הראשון יותר ישר. 
והויה דב&quot;ן הג&#x27; שבבריאה נרמז&#x27; בר&quot;ת אל יעלצו אויבי לי ותחשוב מלת לי כולה שהיא 
ארבעים ויהיה הכל ב&quot;ן ג&#x27; והנה נודע כי לא כל אדם זוכה להיות לו נפש רוח ונשמה כנז&#x27; 
בזוהר ויקרא ובריש פ&#x27; משפטים ולכן אע&quot;פ שאין באדם רק בחינת נפש בלבד עכ&quot;ז יכוין 
שע&quot;י חלק הרוח אשר לו אע&quot;פ שלא זכה לו עדיין אותו חלק הרוח יברר ויעלה אותם המ&quot;ן 
שביצירה ועד&quot;ז בענין הנשמה ואמנם אעירך בסוד גדול והוא כי עיקר כוונת העלאת המ&quot;ן 
האלו הוא באופן זה שהאדם יכוין בעת נ&quot;א ללקט ולברר ע&quot;י נפשו כל הנצוצות של בחי&#x27; חלק 


נפשו הנתונים תוך קלי&#x27; העשייה שעדיין לא נבררו שיובררו עתה ויעלם עמו כדי להשלים 
נפשו בשלימות&#x27; ויעלם לנוק&#x27; דאצילות כדי שיתוקנו בסוד מ&quot;ן ע&quot;ד הנז&quot;ל ועד&quot;ז יכוין 
שע&quot;י רוחו מברר כל הניצוצות של בחינת חלק רוחו הנתונים תוך קלי&#x27; היצירה וכן עד&quot;ז 
יכוין להעלות בכח נשמתו כל הניצוצות של בחי&#x27; חלק נשמתו הנתונים תוך הקלי&#x27; בריאה 
ויעלה ג&#x27; חלקים אלו ביסוד דנוק&#x27; דאצילות בסוד מ&quot;ן ויתתקנו שם ע&quot;י מ&quot;ד כנ&quot;ל ואז יוכל 
האדם לקבל הנצוצו&#x27; ההם שנתקנו ויזכה להיות בבחי&#x27; נר&quot;ן מתוקנות בשלימו&#x27; ודי למבין, 
ואולי כי זה הוא בעצמו מה שנת&quot;ל בענין השפע רב ועצום שיורד עליו מן השמים בעת נ&quot;א:



והנה יש אצלי ספק אחד בענין נ&quot;א והוא כי מורי ז&quot;ל ביאר לי בתחי&#x27; ענין ג&#x27; ההויות 
דב&quot;ן כנזכר הנרמזים בר&quot;ת שהם בג&#x27; עולמו&#x27; בי&quot;ע כנז&#x27; ופ&quot;א א&quot;ל מורי ז&quot;ל באופן אחר 
והוא כי בנ&quot;א אין שם רק העלאת מ&quot;ן דבחי&#x27; נפשות לבד כנרמז בפסוק אליך ה&#x27; נפשי אשא 
ולא אמר רוחי ונשמתי ובחינת הרוחין עולים במזמור אשרי יושבי ביתך ובחינת הנשמות 
עולות במזמור יענך ה&#x27; כו&#x27; כמשי&quot;ת עתה בע&quot;ה. וא&quot;כ איך יצדקו יחד דבריו אלו עם אלו:



והנלע&quot;ד בזה הוא באחד משני דרכים או אם נאמר ע&quot;ד מה שנת&#x27; אצלינו כי יש נר&quot;ן מבי&quot;ע 
ויש נר&quot;ן ממלכות ות&quot;ת ובינה דאצילות כנז&#x27; אצלנו בזו&#x27; ריש פ&#x27; משפטי&#x27; ונודע כי שלש 
עולמות בי&quot;ע הם נוקבין והם נק&#x27; חיילי המלכות דאצילות ולכן כל מה שהוא ממדרגת מלכות 
דאצילות ולמטה הכל נקרא נפש ונמצא כי בנ&quot;א אע&quot;פ שעולים בחינת בי&quot;ע כולם הם נקראים 
נפש לבד ואח&quot;כ בחינת הרוח ונשמה דעולם האצילות הם באשרי ויענך ה&#x27; כו&#x27; אבל היותר 
נלע&quot;ד באמיתות ענין זה הוא הדרך הב&#x27; כי הנה נתבאר אצלנו כי יש בעשיה ג&quot;כ ה&#x27; פרצו&#x27; 
ששמם הם נר&quot;ן ח&quot;י וכל ה&#x27; בחי&#x27; אלו נקראים נפש וכן ביצירה יש חמשה פרצופים וכולם 
נקראים רוח וכן בבריאה כו&#x27; וכולם נקראים נשמה והנה בנ&quot;א אינם עולים רק בחינת הנפש 
שבכל עולם מהם ובבחינה זו נקרא נפש ובבחי&#x27; היותם ששלשה עולמות בי&quot;ע נקראים נר&quot;ן 
והראיה לזה כי הנה ביארנו שנז&#x27; במזמור של נ&quot;א ג&#x27; הויות דב&quot;ן וכל הויה דב&quot;ן נודע 


שהיא בסוד הנוק&#x27; שבכל עולם ועולם והיא הנקרא נפש של אותו עולם ונמצא שבנ&quot;א אנו 
מעלים הנפש דבכל עולם ועולם ובבחי&#x27; האחרת נקר&#x27; נר&quot;ן כנז&#x27; ובמזמור אשרי יושבי ביתך 
עולים הרוחין שבכל עולם ובמזמור יענך ה&#x27; עולי&#x27; הנשמות שבכל עולם ועולם וכמשי&quot;ת 
במקומו בע&quot;ה כנלע&quot;ד ליישב דברי הרב מורי ז&quot;ל:



ודע כי פעם אחת א&quot;ל מורי ז&quot;ל שאמר לא&#x27; מן החברים סוד א&#x27; בענין נ&quot;א ושלא רצה לגלותו 
לי לפי שיש ח&quot;ו סכנה בדבר ולא הבנתי דבריו אם כוונתו לומר שיש סכנה למי שמכוין 
כוונה זו או הסכנה היא למי שאינו מכוין בכוונה ההיא, ואחר כך שאלתי את פי אותו החבר 
ואמרתי לו מה היא הכוונה שמסר לך מורינו ז&quot;ל בענין נ&quot;א. והשיב לי כי מה שא&quot;ל מוז&quot;ל 
הוא זה שיזהר כשנופל על פניו שלא ישים פניו תוך ידו השמאלית ממש אמנם ישים פניו על 
זרועו השמאלי גם שמעתי מן החבר הנז&#x27; שא&quot;ל מורי ז&quot;ל שצריך לכוין בנ&quot;א בסוד ג&#x27; הויות 
דב&quot;ן אחרות ואלו הם. מי זה האיש ר&quot;ת ב&quot;ן. נפשו בטוב ר&quot;ת ב&quot;ן. בטוב תלין ס&quot;ת ב&quot;ן: 


</div>
