# שער הכוונות — דרוש א':

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/49/)

<div lang="he" dir="rtl">

דרוש א&#x27;:

בענין אשרי יושבי ביתך והכוונה אשר תכוין בו הנה לעיל בסיום כוונת נ&quot;א נתבאר באופן 
א&#x27; ענין אשרי וענין מזמור יענך ה&#x27; ביום צרה וענין ובא לציון גואל ועתה נבאר בו דרוש 
א&#x27; נמשך עם מה שנת&quot;ל בכונת נ&quot;א עצמה ע&quot;ד הראשון ששמעתי ממו&#x27; ז&quot;ל הנה בתחילת ביאור 
תפלת השחר נת&quot;ל כי כמו שהד&#x27; עולמות אבי&quot;ע עולים למעלה בס&#x27; המדרגות מהתחלת קרבנות של 
שחר עד תפלת י&quot;ח כמו כן אחר תפלת י&quot;ח חוזרין הד&#x27; עולמות אבי&quot;ע לירד במקומם כסדר 
המדרגות זא&quot;ז. אמנם בעת עלייתם עולים ממטה למעל&#x27; שבתחי&#x27; עולה עשי&#x27;. ואח&quot;כ יצירה 
ואח&quot;כ בריאה אבל עתה בעת ירידתם הוא להפך כי בתחילה יורדת הבריאה ואח&quot;כ היצירה 
ואח&quot;כ העשיה ואז נמצא שחזרו כל העולמות למקומם הא&#x27; וזהו מה שנת&quot;ל אבל צריך שתדע כי 
אין הענין כך שאין העולמות יורדין אלא עד שאומרים עלינו לשבח כמשי&quot;ת בע&quot;ה אבל הענין 
הוא כך כי הנה נת&quot;ל שכל הד&#x27; עולמות עלו ונכללו למעלה בעולם האצילות וסיבת עלייתם 


הוא כדי לקחת כל עולם ועולם השפע הראוי ליתן לו ואז אחר העשות הזווג העליון שבעולם 
האצילות בעת נ&quot;א אז יורד השפע משם לכל העולמות כפי הראוי להם ובתחילה יורד השפע אל 
עולם הבריאה ונוטל חלקו הראוי לו. ואח&quot;כ יורד אל היצירה ונוטל חלקו ומשם יורד אל 
העשיה ונוטלת חלקה הראוי לה מן השפע ההוא אבל עדיין ג&#x27; עולמו&#x27; בי&quot;ע הם למעלה בעולם 
האצילות במקום שעלו בתחל&#x27; ובהיות&#x27; עומדי&#x27; שם באצילות הם עומדי זלמ&quot;ז וזה מלביש לזה 
וזל&quot;ז חוצה לו כנודע וזכור ענין זה ובהיותם שם לוקחים שפע הראוי להם כפי ס&#x27; מדרגתם 
כנ&quot;ל ואחר עלינו לשבח אז יורדין ג&#x27; עולמות למקומם עם השפע הראוי להם שקבלוה כבר 
בהיותם באצילות:



הכוונה של קודם אשרי הנה קודם שתאמר אשרי תכוין בהויה דע&quot;ב דיודין שה&quot;ס עולם 
האצילות ותכוין להמשיך שפע משם אל עולם הבריאה שהיא הויה דס&quot;ג וכן היא בחי&#x27; ה&#x27; 
ראשונה שבשם ההויה וגם בחי&#x27; שם אל שדי. וכל עוד שאתה אומר הסדר הזה מן אשרי עד סיום 
קדושת ובא לציון תמיד תכוין בשמות הנז&#x27; שהם הויה דס&quot;ג וה&quot;א ראשונה שבשם וא&quot;ל שדי 
לפי שכל הסדר הזה הוא בעולם הבריאה זהו מה שתכוין קודם שתאמר אשרי וגם תמיד כל עוד 
שאתה אומר הסדר הנז&#x27;:



ועתה נבאר הכוונה שתכוין במזמור עצמו הנה נת&quot;ל כי בנ&quot;א העלינו בחי&#x27; מ&quot;ן מבחי&#x27; נפשות 
בלבד ואז גם הזכר לא נתן בה בחי&#x27; מ&quot;ד חלא מבחי&#x27; נפש בלבד מצד הזכר ואמנם עתה באשרי 
יושבי ביתך תכוין להעלות מ&quot;ן דבחי&#x27; הרוח שיש בג&#x27; עולמו&#x27; הנז&#x27; והטעם הוא כי אין 
הנר&quot;ן באים לוולד בפעם אחת ולכן תחילה באה הנפש ועתה באשרי בא הרוח וכמו שנתבאר ג&#x27; 
הויות דב&quot;ן בנ&quot;א כנ&quot;ל להעלות ג&#x27; חלקי בירורי הנפש שבג&#x27; עולמות בי&quot;ע בבחי&#x27; מ&quot;ן כמו 
כן נרמזו באשרי שלש הויות דב&quot;ן להעלות מ&quot;ן של רוח משלש עולמות ההם ותכוין כי גם 
הדכורא עתה נותן בה טיפת מ&quot;ד של בחי&#x27; הרוח ואלו הם ג&quot;פ ב&quot;ן הנז&#x27; הא&#x27; ר&quot;ת וס&quot;ת של 
שני תיבות ארוממך אלה&quot;י וס&quot;ת מלת המלך ב&quot;ן שני הוא ר&quot;ת ארוממך אלקי המלך עם מלת 
אלקי כולה הרי ב&quot;ן שני. ב&quot;ן ג&#x27; הוא נרמז במל&#x27; בכל יום אברכך בכל בגי&#x27; ב&quot;ן. עוד יש 
כוונה א&#x27; באופן א&#x27; והוא כי הנה כתיב שארה כסתה ועונתה לא יגרע. ובנ&quot;א הורדנו אל 


הנקבה בחי&#x27; העונה שהוא הזווג ועתה באשרי אנו מורידין לה מלמעלה בחי&#x27; שארה שהם 
המזונות וזה נרמז במלת אשרי שהוא אותיות שארה וכמו שלענין העונה נרמזו ג&quot;פ ב&quot;ן כן 
לענין המזונות הוזכרו ג&quot;פ אשרי והם אשרי העם שככה לו אשרי העם שה&#x27; אלקיו אשרי יושבי 
ביתך וזהו הטעם שתקנו לומר ב&#x27; פסוקים של אשרי יושבי ביתך ואשרי העם שככה לו. אעפ&quot;י 
שאינן מכלל מזמור תהלה לדוד ארוממך אלקי כו&#x27; לרמוז ג&#x27; אשרי כנגד המזונות של שלש 
עולמות ובמזמור אשרי שאחר ברוך שאמר נת&#x27; שם כוונת פסוק פותח את ידיך כו&#x27; ע&quot;ש:



מזמור יענך ה&#x27; ביום צרה כו&#x27; עתה תכוין להעלות מ&quot;ן של בחינת נשמה אשר בג&#x27; עולמות 
בי&quot;ע כנ&quot;ל ולכן נרמזו כאן ג&quot;פ ב&quot;ן אחרים ואלו הם הא&#x27; הוא ס&quot;ת שם אלקי יעקב גי&#x27; ב&quot;ן. 
הב&#x27; הוא ר&quot;ת נרננה בישועתיך ב&quot;ן. הג&#x27; הוא ס&quot;ת יעננו ביום קראנו גי&#x27; ב&quot;ן. ותכוין כי 
גם הזכר נותן בה טפת מ&quot;ד של נשמות דכורין:



גם צריך לכוין במזמור הזה כמה שמות של יב&quot;ק שהם בגימט&#x27; ידוד אלקים ואלו הם יענך ה&#x27; 
ביום צרה ר&quot;ת יב&quot;ק ונפלו ואנחנו קמנו ר&quot;ת יב&quot;ק ואנחנו קמנו ונתעודד ר&quot;ת יב&quot;ק 
ונתעודד ידוד הושיעה המלך ר&quot;ת ויה&quot;ה והוא צירוף א&#x27; מי&quot;ב צירופי ההויה ולכן להורות 
זה צריך לחבר מלת המלך עם מלת הושיעה ולתת טעם מפסיק אחר תיבת המלך ואח&quot;כ תאמר 
יעננו ביום קראנו וגם כי ר&quot;ת יעננו ביום קראנו הוא בגימ&#x27; יב&quot;ק גם תכוון כוונה א&#x27; 
בזה המזמור והוא כי תכוין שבמזמור זה יש ע&#x27; תיבות כמנין ע&#x27; קלין דיולדה וכנז&#x27; בזוהר 
פ&#x27; פינחס וביאור ענין זה הוא כך כי הנה נת&quot;ל שבנ&quot;א היה זווג יעקב ורחל ואז נתעברה 
רחל מאותו הזווג ונשאר&#x27; מעוברת בהיותה בעולם האצילות. ואמנם צריך לינתן באותו העובר 
אשר בתוכ&#x27; שפע גמור שלם בנר&quot;ן ואח&quot;כ נולד הוולד ההוא והשפע ההוא וכל עולם ועולם 
לוקח חלקו מאותו הוולד הנולד והנה חלק הנשמה לוקחתו הבריאה וחלק הרוח לוקחתו היצירה 


וחלק הנפש לוקחתו העשיה והנה הנקב&#x27; הנז&#x27; יורדת מן האצילות אל עולם הבריאה בהיותו 
עדיין למע&#x27; באצילות כנז&#x27; ושם בעולם הבריאה יולדת הנקבה הנז&#x27; וכאשר צועקת אותם 
הקולות כשרוצה לילד אז מזדווג הזכר עמה בבחי&#x27; חלק הנשמה ונגמר העובר גם בחלק הנשמה 
כנז&#x27; וע&quot;י הזווג הזה נפתח רחמה ויולדת ויוצא הוולד בעולם הבריאה. והנה במזמור הזה 
של יענך ה&#x27; הוא זמן זעקת היולדת דראמת ע&#x27; קלין כנז&#x27; והם כמנין ע&#x27; תיבין שבמזמור הזה 
ואז ניתן בעובר ההוא חלק הנשמה כי בנפילת אפים ניתן בו כח הנפש. ובאשרי כח הרוח 
ויענך כח הנשמה כנ&quot;ל וענין זה נעשה ע&quot;י זווג זה המחודש עתה כנז&#x27;. והנה היא עתה 
בעולם הבריאה ואח&quot;כ יולדת וזמן לידתה הוא בקדושת ובא לציון גואל ומה שיולדת מתחלקת 
בג&#x27; עולמות בי&quot;ע ובתחלה ניתן בבריאה חלק הנוגע לה בשפע והוולד ההוא הנולד הוא בחי&#x27; 
הנשמה כנז&#x27; וז&quot;ס קדושת ובא לציון כי הוא בחי&#x27; קדוש&#x27; נמשכ&#x27; מלמע&#x27; מן האצילות וקראו&#x27; 


בזו&#x27; פ&#x27; תרומה בשם תוס&#x27; קדו&#x27; שהוא בחי&#x27; קדושה הניתנת עתה אל הבריאה והיא כדוגמת 
הקדוש&#x27; שבעולם האצילות וכדוגמתה יולדת עתה בעולם הבריאה ואמנם הקדושה הזו נתקנ&#x27; 
בשתי לשונות לשון הקדש ותרגום. הטעם הוא כי צריך להמשיך השפע והאורות הנז&#x27; אל עולם 
הבריאה בבחי&#x27; פנים ובבחי&#x27; אחור ולכן נאמר&#x27; בלשון הקדש כנגד בחי&#x27; הפנים ובלשון תרגום 
כנגד בחי&#x27; האחוריים כמבואר אצלינו בענין קריאת הפר&#x27; שמו&quot;ת כי לשון התרגום הוא בחי&#x27; 
האחוריים העליוני&#x27;. והנה ראיתי מן המדקדקים שאין לומר מלו&#x27; התרגום בקול רם אלא בלחש 
ויש שאינן חוששין ומנהג מורי ז&quot;ל היה לאומרם בקול רם ולא היה חושש למדקדקים לאומרם 
בלחש ואמנם כוונת קדושת זו נתבאר באורך לעיל גבי נקדישך ונעריצך וע&quot;ש ועכ&quot;ז נכתוב 
כאן קיצור א&#x27; והוא כי להיות קדושה זו היא דוגמת קדושה שבאצילות כנז&#x27; כי יולדת 
דוגמת&#x27; בעולם הבריאה לכן יש בה הארת ג&#x27; מוחין חב&quot;ד ודוגמת&#x27; יולדת בבריאה וה&quot;ס ג&quot;פ 


קק&quot;ק וכולם כנגד החכמה וברוך כבוד ה&#x27; ממקומו כנגד הבינה. וה&#x27; ימלוך לעולם ועד כנגד 
הדעת וכבר נתבאר כל זה בקדושת נקדישך כו&#x27; גם נתבאר שם כי פסוק של ה&#x27; ימלוך שא&quot;א עתה 
בקדושת ובא לציון הוא כנגד מה שאומר י&#x27; בקדוש&#x27; נקדישך ובדברי קדשך כתוב לאמר ימלוך 
ה&#x27; לעולם אלקיך ציון גם שם ביארנו ענין פסוק ה&#x27; חפץ למען צדקו כו&#x27; שנתקן בסוף קדושת 
ובא לציון ושם ביארנו שצריך לכוין בר&quot;ת של צ&#x27;דקו י&#x27;גדיל ת&#x27;ורה שהוא שם צי&quot;ת הנרמז 
בג&#x27; אותיות אחרונות של שם שקוצי&quot;ת משם בן מ&quot;ב אותיות גם תכוין כי שם אבגית&quot;צ נרמז 
בר&quot;ת של צ&#x27;דקו י&#x27;גדיל ת&#x27;ורה ו&#x27;יאדיר שעולה בגימטריא כך:



(עיין בפע&quot;ח בפ&quot;ד משער קריאת התורה הגהה להר&quot;מ זלה&quot;ה מה שכתב ע&quot;ז). וגם מביא מספר 
מלכיאל שמחק זאת מספרו עיי&quot;ש:

ובאמרו ברוך אלקינו שבראנו לכבודו כו&#x27; צריך לכוין בכוונה גמורה כי הנה עתה אנו 
בעולם הבריאה אשר משם נמשכת התורה שניתנה לנו וכנז&#x27; בזוהר בראשי&#x27; וז&quot;ל אית אורייתא 
דאצילות ואית אורייתא דבריאה כו&#x27; גם מן הבריאה נמשכו נשמות ישראל בסו&#x27; מ&quot;ש רז&quot;ל כל 
הנשמות חצובות מכסא הכבוד כי משם החלק הנקרא נשמה וזה נרמז באומרו ברוך אלקינו 
שבראנו לכבודו שה&quot;ס עולם הבריאה. והבדילנו מן התועים בסוד מה שברא נשמתינו מן הטוב 
שבעולם הבריאה והבדילנו ע&quot;י מן התועים. ונתן לנו תורת אמת היא התורה שנתנה לנו 
מעול&#x27; הבריאה ולכן בכאן אנו מתפללים שיפתח לבנו בתורתו שמן הבריאה וצריך לכוין כל 
זה בכוונה גמורה ובזה ית&quot;ל מש&quot;ל שיכוין בשם צי&quot;ת מן שקוצי&quot;ת בר&quot;ת צדקו יגדיל תורה 
והטעם הוא לפי ששם שקוצי&quot;ת הוא השם הז&#x27; האחרון שבז&#x27; שמות של שם בן מ&quot;ב כנודע שהוא 


בעולם היצירה כמבואר אצלינו בענין אנא בכח כו&#x27; ונודע כי זה השם הז&#x27; האחרון שבז&#x27; 
שמות הוא כנגד יום שבת שהוא יום הז&#x27; והנה שם זה הוא בהיכל הז&#x27; העליון הנקרא היכל 
קה&quot;ק דעולם היצירה שהוא כנגד בינה דבריאה ושם זה הוא עולה בגי&#x27; ת&quot;ק כמנין אותיות 
מלוי שם שדי ומשם סוד התורה כי השם הזה הוא כנגד יום השבת שהוא יום השביעי:



ענין הקדיש שלאחר ובא לציון גואל נתבאר לעיל בענין קדיש של הקרבנות ושם נתבאר שצריך 
לכוין בשתי בחי&#x27; מ&quot;ב שבו להוריד הארה מן הבריאה אל היצירה ע&quot;י שני בחי&#x27; מ&quot;ב הא&#x27; 
מבחי&#x27; הויה דס&quot;ג והשני מבחינת הויה דע&quot;ב דמלוי יודין:

ונבאר ענין כוונת תפלה לדוד וענין זה נרמז בזוהר פ&#x27; פינחס וכבר נתבאר לעיל בס&#x27; 
מדרגות תפלת השחר שצריך לכוין להוריד בתחילה אור מן הויה דע&quot;ב שבאצילות אל היצירה 
ואח&quot;כ מהויה דס&quot;ג שבבריאה אל היצירה כי כל סדר זה של תפלה לדוד הוא בעולם היצירה 
כנ&quot;ל ולכן צריך לכוין בסדר הזה תמיד אל אות ו&#x27; שבהויה ואל הויה דאלפין דמ&quot;ה ואל שם 
א&quot;ל ידוד שאלו השמות הם בעולם היצירה. והנה עתה יורד השפע הנוגע לחלק היצירה וה&quot;ס 
הרוחין כנ&quot;ל במזמור יענך ה&#x27; כו&#x27; וכבר נת&quot;ל באשרי יושבי ביתך שעדיין ג&#x27; עולמות בי&quot;ע 
הם למעלה באצילות אלא שבהיותם שם לוקחים כאו&quot;א שפע הראוי להם זא&quot;ז כסדר המדרגות:



ענין הקדיש שלאחר תפלה לדוד גם הוא נת&quot;ל בקדיש של הקרבנות ושם נת&#x27; שיכוין בו להוריד 
הארה מן היצירה אל העשיה ע&quot;י ב&#x27; בחי&#x27; של מ&quot;ב א&#x27; של הויה דס&quot;ג וא&#x27; של הויה דמ&quot;ה:

ענין פטום הקטורת שלאחר התפלה נזכר בזוהר פ&#x27; פנחס וכבר נת&quot;ל שהסדר הזה הוא בעשיה 
ולכן יכוין בו באות ה&#x27; אחרונה של הויה ובהויה דב&quot;ן דההין ובשם אל אדני שאלו השמות 
הם בעשיה. ענין הקדיש שלאחר פטום הקטורת גם הוא נת&quot;ל בקדיש של הקרבנות ושם הארכנו 
בביאורו והוא הנקרא קדיש יתמי וע&quot;ש בביאורו ענין ברכו שאומרים אחר זה הקדיש ופה 
נבאר גם ענין ברכו הראשון:



הנה בברכו הא&#x27; של קודם יוצר תכוין אל שם ההויה העולה כ&quot;ו ואח&quot;כ בריבועו שהוא 
האחוריים שלו כזה י יה יהו ידוד והם בגי&#x27; ע&quot;ב ואם תמלא עשרה אותיות אלו דאחוריים 
במלוי אלפין יהיו בגי&#x27; ק&quot;ל ותצרף כ&quot;ו והע&quot;ב והק&quot;ל שלשתם יחד יהיו בגי&#x27; ברכו וכמנין 
ברוך ה&#x27; המבורך אבל בברכו זה האחרון הוא באופן אחר כי תכוין בג&#x27; בחי&#x27; מ&quot;ב שיש בג&#x27; 
הויות דע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ושלשתם הם בגי&#x27; קכ&quot;ו ותצרף עם קכ&quot;ו ג&#x27; מלויי עס&quot;מ שהם מ&quot;ו ל&quot;ז 
י&quot;ט שעולים בגימטריא ק&quot;ב יהיה סך הכל כמנין ברכו וברוך וז&quot;ס המברך חסר ו&#x27; שהם מ&quot;ב 
ר&quot;ך כנז&#x27; בזוהר פ&#x27; תצוה. והנה מ&quot;ב הם בחי&#x27; ג&#x27; מ&quot;ב הנז&#x27; ונתבאר בכוונת ברכו של שבת 
וע&quot;ש. ור&quot;ך הם ג&#x27; מילוייהם שהם יותר רכים וחלשים מן המ&quot;ב שהם בחי&#x27; דינין חזקים 
כנודע:



ודע כי ב&quot;פ ברכו של תפלת ערבית דליל שבת ג&quot;כ תכוין בהם ב&#x27; כוונות האלו. הראשונה 
בברכו הראשון והשני&#x27; בברכו השני. עוד מ&quot;כ בקונטריסי כוונה א&#x27; בברכו מה ששמעתי 
מזולתי וזו היא:

בענין ב&quot;פ ברכו שהם א&#x27; קודם התפלה וא&#x27; לאחר התפלה דימי החול כבר נתבאר עניינם בענין 
ב&quot;פ ברכו שיש בליל שבת דוקא ולאדם הזה מצאתי כוונות אלו שנוהגים אף בימי החול ואני 
לא קבלתי כן. והכוונה שבברכו הראשון יכוין בשם הויה פשוטה העולה כ&quot;ו ובאחוריים 
פשוטים שלה העולים ע&quot;ב ובאחוריים מלאים דאלפין העולים ק&quot;ל ושלשתם בגי&#x27; ברכו. ובברכו 
האחרון יכוין בג&quot;פ מ&quot;ב שיש בג&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה כנודע גם מצאתי בזה שינוי א&#x27; והוא 
שיכוין כי המוברך הם מ&quot;ב ר&quot;ך כנז&#x27; בזוהר פרשת תצוה וה&quot;ס הגבו&#x27; הנקראים מ&quot;ב שמתחברות 
עם החסדים ומתמתקות ונעשים ר&quot;ך: 


</div>
