{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "52", "title": "שער הכוונות — דרוש ב':", "hebrewTitle": "דרוש ב':", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/52/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/52/", "segments": [{"index": 1, "he": "דרוש ב':\n\nדע כי בזוהר חיי שרה אמר גבי ההוא גברא דאתא למשאל מן רשב\"י ע\"ה ענין התפלות וא\"ל \nכי בתפלת שחרית הוי ימינו תחבקני ובתפלת המנחה הוי שמאלו תח' לראשי. ובתפלת ערבית \nאתייהיבת אתתא בין דרועי מלכא. וביאור הענין הוא כי בתפלת שחרית הוא זווג יעקב \nברחל. אבל אין זווג ללאה אבל יש שם בחי' ימינו תחבקני הוא בחי' החסד המעורר האהבה \nואח\"כ בתפלת המנחה אז לאה אתמר בה שמאלו תחת לראשי ובתפלת ערבית אז אתייהיבת לאה \nבין ב' דרועין דמלכא ואז ז\"א מזדווג ממש עם לאה. וז\"ס פסוק ויהי בבקר והנה היא לאה. \nוז\"ס תפלת ערבית רשות כי ע\"י ב' תפלות שחרית ומנחה כבר אתייהיבת לאה בין דרועי מלכא \nוהזווג מוכן מעצמו אמנם אחר החורבן בזמן הגלות עשאוה חובה והטעם הוא כי רחל אע\"פ \nשיש בה ה\"ג ודינים הנה היא עומדות באחורי נ\"ה דז\"א אשר בתוכה יש חסדים מגולים \nומאירי' וממתקי' הגבורות שבראש רחל כי ז\"ס מ\"ש בזהר תצוה דדינים דנוק' נייחין ברישא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כו' כמבואר אצלינו אבל לאה היא דינא קשיא לפי שמקומ' באחורי רישא דז\"א עד החזה שכל \nהחסדים אשר שם הם סתומי' ואינן מאירי' ולא עוד אלא שגם השעה גורמת כי בלילה הדיני' \nמתגברין כנודע לכן קבעוה חובה להתפלל ערבית כדי לגרום לז\"א להזדווג עם לאה למתק \nהגבו' אשר בה ע\"י החסדים שנותן בה כנז' באד\"ר כי ענין הזווג הוא ה' חסדים דיהיב בה \nדכורא לבסמא ה\"ג שבה. ואמנם בתחילת הלילה בתפלת ערבית עדיין לאה שיעור אתפשטותא \nאינו אלא עד החזה דז\"א וא\"כ היסוד דז\"א הוא למטה משיעורה ואינו יכול להזדווג עמה. \nאבל הענין הוא כי כשהגדיל ז\"א עלה שליש ראשון דיסוד שלו ונתחבר עם הת\"ת שבו וממנו \nנגדל הת\"ת דז\"א כנודע ועי\"ז השליש דיסוד שעלה לת\"ת הוא מזדווג עם לאה. ואמנם אחר \nחצות לילה אז לאה מתפשט' עד סיום כל קומת ז\"א בסיום רגליו והם שוים כחדא והשואה זו \nהיא בסוף הלילה ואז כשמשחיר השחר אז הוא מזדווג עמה כנז' בזוהר בראשי' דף אמנם כפי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "התפשטו' לאה למטה כך שיעור דחיית רחל למטה שהיא נדחית מעט מעט למטה ונעשית בסו' \nנקודה ויורדת אל הבריאה לתת מזון לנערותיה אשר שם. וז\"ס הפסוק ותקם בעוד לילה ותתן \nטרף לביתה וחוק לנערותיה ושאר חלקים של רחל מתחבר' עם לאה ונכללו' יחד ומתארך פרצו' \nלאה עד למטה כנז':\n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "והואיל ואתא לידן נבאר ענין התרדמה והנסירה של הנקבה כי הכל ענין א' בנסירת לאה \nורחל כי שתיהם עומדו' באחוריו כנודע. הנה הכתוב אומר ויפל ה' אלקים תרדמה כו' \nוהענין הוא שאחר שבאו המוחין ונכנסו תוך ז\"א בהיותם מלובשי' תוך נה\"י דתבונה ועי\"כ \nנגדל ז\"א הנקרא אדם וכאשר רצה להגדיל גם את נוקב' שהיתה בסוד נקודה קטנה מאחורי \nצלעותיו אז מה עשה הפיל תרדמה על ז\"א וענין התרדמה הוא שהמוחין שנכנסו בו חזרו \nלהסתלק ממנו כי הם חיותו ונשאר ישן ונרדם ואח\"ך נכנסו מאחוריו אל תוך הנקבות \nובתחילה יורדין תוך לאה ואח\"ך מתפשטין עד תוך רחל וכל זה שלא ע\"י ז\"א ועי\"כ נכללות \nיחד לאה ורחל ונעשות פרצוף אחד בכל אחורי ז\"א וננסרה מאחוריו. וזה שאמר הכתוב ויקח \nאחת מצלעותיו פי' שנסרה ואח\"ך ויביאה אל האדם כי בתחילה בהיותה דבוקה באחוריו קודם \nהנסירה היה חלק אור המוחין שבתוך ז\"א הראוי להגדיל הנקב' נכנס תחילה תוך ז\"א ואח\"ך \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יוצא האור מתוכו דרך נקב אחורי החזה לחוץ ובונה הכלים של הנוק' והיתה היא צריכה \nלקבל ולינק ממנו ולכן לא יכלה להגדיל לגמרי ולכן באה הנסירה והוא שהמוחין ההם נתנם \nה' אלקים שהם או\"א אל הנקבה עצמה שלא ע\"י ז\"א כנז' ועי\"כ נגדלו עוד הכלים שלה \nונעשית פרצוף שלם שלא ע\"י ז\"א ואחר שנגדלה ויביאה אל האדם פב\"פ ונזדווגו יחד וא\"ת \nוהרי כיון שנסתלקו המוחין ממנו ונתנו לנוק' איך מזדווג עמה אך הענין הוא כי אותם \nהמוחין הראשונים שהיו לו ע\"י הנה\"י דתבונ' הם הם שנסתלקו ממנו ונתנו לנוק' ואמנם אז \nעלה הוא יותר למעלה ונכנסו בו מוחין אחרים חדשים יותר מעולים והם מן הנה\"י דאו\"א \nעלאין הנקרא חו\"ב ונמצא שע\"י הדורמיטא משיג מעלה יתירה וכאשר מזדווג אח\"ך עמה הוא \nבכח המוחין החדשי' היותר מעולים כנזכר וזכור ואל תשכח זה ולא תחשוב שבעת הדורמיטא \nנשאר ז\"א בלי מוחין ומצאתי בקונטרס אדם א' כי אז בעת הנסיר' המשיכ' אימא אל הנוק' \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דז\"א עשרה חסדים שהם הויות דע\"ב דיודין כי חסד בגי' ע\"ב: \nשער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ג \nדרוש ג':\n\nבענין הלילה כבר הודעתיך איך הוצרכ' השינה והתרדמה להפיל על האדם לצורך הנסיר' הבאה \nאחריה. ונבאר עתה עוד עניינה דע כי כמו שביארנו שנשמותינו אנחנו עולות למעלה בכל \nלילה בהיות גופותינו ישנים ונרדמים ואז הם נעשים בחי' מ\"ן לזווג העליון וזה לצורך \nעצמן של הנשמות כדי שיחזרו להתחדש לפי שבזמן שהיה ב\"ה קיים היה הזווג העליון בבחי' \nפב\"פ להוציא נשמות חדשות אבל אחר החורבן אין תפלות שלנו מועילו' רק לפי שעה להביא \nנשמו' חדשו' בבחי' אחור באחור בלבד ולכן אנו אומרים יחוד ק\"ש בשעת התפלה כדי לזווג \nבתחלה את או\"א ומאותו הזווג ינחילו לזו\"ן בניהם את המוחין והעטרות שלהם כדי שאח\"ך \nבשעת תפלת י\"ח יזדווגו גם הם בניהם זו\"ן כנודע. ואמנם הזווג הזה הוא בענין היום \nוהנה גם בזווג הלילה אנו מיחדים יחוד ק\"ש על מטתינו והנה החסידים הראשונים לא היו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "צריכים רק לומר פסוק הראשון שמע ישראל כנז' בגמ' דברכו' דסגי להו בחד פסוקא דרחמי' \nאבל עתה אנחנו דורות האחרונים הלואי שנפרש כל פרטי הכונות והיחוד כדי שנוכל לגרום \nזווג העליון של אחר ח\"ל כדי לחדש את הנשמו' הישנות. והנה בתחלה אנו אומרים כל סדר \nהק\"ש וזה הוא כדי לזווג את או\"א בתחלה וינחילו עטרות ומוחין לבניהם זו\"ן כדי שגם הם \nיוכלו אח\"ך אחר חצות לילה להזדווג לצורך חדוש הנשמו' כנז' ונמצא כי כמו שהזוג דזו\"ן \nשל היום הוא גדול משל לילה כך יחוד ק\"ש של היום הוא גדול משל הלילה. וכבר נתבאר \nאצלינו באורך ועי\"ש והנה ז\"ס חדשים לבקרים רבה אמונתך כי המלכו' הנק' אמונה נעשית \nגדולה ורבה בכל לילה ע\"י כל נשמות התחתונים העולים בכל לילה להכלל ולהתעבר בתוכה \nכדי להתחדש שם בהיותם בתוכה ואח\"כ בבקר יוצאות משם מחודשות וזמ\"ש חדשים לבקרים. \nוהנה הזווג של הלילה בין הזווג דאו\"א ובין הזווג דזו\"ן כיון שהו' גרוע מזווג של \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "היום מוכרח הוא שיהיה לצורך התחלת תיקון לזווג של היום כי זה הזווג הנעשה בלילה \nגורם תיקון וכוננות כלי היסוד דנוק' כדי שתוכל אח\"כ להעלות מ\"ן בכלי ההוא בזווג \nהנעש' ביום:\n\nועתה נבאר ענין כוננות ותיקון זה הכלי דיסוד דנוק' מה עניינו הנה מקום עלית הנשמות \nבכל לילה היא ביסוד המלכו' נוק' עליונה שהוא בית הרחם שלה והמקום ההוא נקרא יד אשר \nז\"ס בידך אפקיד רוחי שאנו אומרים בכל לילה על מטתינו והטעם היותו נקרא יד הוא זה כי \nהנה ה\"ג הם. שה\"ס ה' אותיות מנצפ\"ך וה' אותיות אלקים ושרשם הם למעלה בה' מקומ' \nכנזכר באד\"ר והם בחוטמא ובפומא ובדרועין ובידין ובאצבען ובכל מקום מה' מקומות הנז' \nנכללין שם כל הה' גבורות אלא שהגובר שם בכל מקום מהם אינו רק גבור' א' מהם בלבד \nוהיא הניכרת והנגלית שם ובה כללות כל הה\"ג כי בחוטמא ניכר ונגלה גבור' א' מהם בלבד \nובה כללות כולם ועד\"ז הוא בפומא כו' ואמנם בסוף הה' מקומות במקום החמישי האחרון \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שבהם שם נגלו ונכרו כל הה\"ג כולם. ולכן כנגדם היו ה' אצבעות היד כל אצבע נפרד \nמחבירו כי שם נתגלו כל גבורה וגבורה היטב משא\"כ בשאר הה' מקומות כי אין שם בגילוי \nרק חוטם א' או פה אחד וכיוצא. והנה לפי שהה\"ח נתגלו בה' אצבעות יד ימין והה\"ג נתגלו \nבה' אצבעות יד שמאל ולכן הוצרך שבכל יום נסמוך את נוק' דז\"א שה\"ס תש\"י ולקשרה בזרוע \nשמאל שהיא כנגד בחי' גבורה יד שמאל דא\"א שהיא שרש כל הדינים והגבו' וע\"י יתמתקו \nהגבו' והדינים שבנוק' כנודע שאין הדינים מתמתקים אלא ע\"י שרשם ולכן אלו הה\"ג נקרא \nיד כנז' וזו היד מקומ' באימא עלאה ומשם נמשכה אל היסוד נוק' דז\"א. ואז נתקן היסוד \nההוא ונעשה כלי כנז'. וסוד הכלי הזה עניינו הוא כי הנה נודע מ\"ש רז\"ל אין האשה \nמתעברת מביאה ראשונה. גם ארז\"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. והענין הוא \nכי בביא' ראשונה נותן הזכר בנוקבא ה\"ג ואלו הן נשארות תמיד בה ביסוד שלה בבחינ' שם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הויה דההין הנקרא רוחא דשדי בגווה ובכחם היא מעלה אח\"כ בשאר הביאות את המ\"ן תמיד. \nוגם יש שם הכנה ביסוד ההוא לקבל טיפת מ\"ד ולצייר' בציו' ולד ואם לא היה אותו הכלי \nכל הטיפות של שאר הביאות היו נפסדות ומתבטלות ולכך אין האשה מתעברת מביאה ראשונה כי \nהטפה הראשונה עושה אות' כלי ואחר היות שם כלי אז שאר הטיפות של אחר כך מצטיירות שם \nומתעברות. והנה בזמן הראשונים היו מוציאים הבתולים באצבע והיו ממעכין ביד והטעם היה \nכדי שגם הביאה ראשונה לא תהיה לבטלה והיו מתקנין הכלי שבה באצבע כדי שתתעבר גם \nמביאה ראשונה וענין מיעוך זה היה למעלה בנוק' העליונה דז\"א כי היד העליונה דאימא \nירדה ביסוד שלה ומעכה אותו באצבע ותקנה אותו ועשאתו כלי. ונשאר שם בחי' ה' אצבעות \nאימא עלאה תמיד לצורך הכלי דנוקבא דז\"א וז\"ס מקדש ה' כוננו ידיך. ירצה המקדש הנק' \nאדני שהיא נוקבא דז\"א הנה ידיך העליונים כוננו ותקנו אותו ועשו בו בחי' כלי כנז'. \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "והנה כבר ידעת כי בכל יום ויום חוזרין להסתלק המוחין העליונים מזו\"ן והנה המוחין \nההם הם תוך הנה\"י דאימא כנודע וכיון שהנה\"י מסתלקים מכ\"ש שגם הידים דאימא שהם יותר \nגבוהים מן הנה\"י שיסתלקו גם הם למעל' ונתבטל הכלי שלה. ולכן אנו צריכים לעשות בכל \nיום תמיד ב' בחי' הא' להמשיך לה בלילה ע\"י זווג אות' הידים העליונים כדי לכוננה \nולעשותה כלי ביסוד שבה וזה לצור' בחינה השנית שהיא אח\"כ בזווג היום תוכל להעלו' מ\"ן \nולצייר ולדות כנז' וכיון שכן הוא נמצא שאין זווג הלילה מועיל להוציא נשמות חדשות \nכיון שעדיין אין שם כלי אמנם יועיל לחדש הנשמות הישנות כדוגמ' הכלי שבה שגם הוא \nנתחדש עתה בזווג של הלילה בפסוק הזה של בשכמל\"ו של הק\"ש כמבואר אצלנו ואחר אשר נתקן \nהכלי בפסוק בשכמל\"ו אז אנו אומרי' אח\"כ פסוק בידך אפקיד רוחי כו' להעלות שם תוך \nהכלי ההוא שנתחדש עתה את נשמותינו כדי שיתחדשו גם הם עתה בלילה ואח\"כ בזווג היום אז \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כבר נתקן הכלי כנז' ואז מוציאין נשמות חדשות אלא שאינן רק בסוד אחור באחור כנ\"ל כי \nאחר החרבן אינו אלא באופן זה, ועד\"ז הוא ג\"כ בזווג העליון דאו\"א כי בפסוק א' דק\"ש \nשהוא שמע ישראל של הלילה אז נעש' בחי' תיקון כלי דיסוד דאימא עצמה ע\"י ידי' אחרות \nיותר עליונות ואחר שהיא נעשית כלי בפסוק א' דשמע ישראל כו' הנה אח\"כ בפסוק הב' של \nבשכמל\"ו היא מכוננת כלי נוק' דז\"א ע\"י הידים שלה שמוריד' אות' למטה ביסוד שבה ואח\"כ \nבק\"ש דשחרית אז בפ' הראשון דשמע ישראל מזדווגים או\"א זווג גמור ואח\"כ בפ' הב' \nדבשכמל\"ו מורידה אימא כח ושפע היוצא מן הזווג הגמור שלה כנזכר אל הנוק' דז\"א כדי \nשיהיה בה כח להעלות מ\"ן של המוחי' ההם להוציא נשמות חדשות בזווג העמידה כנ\"ל וכבר \nנת' זה בס' התיקונים כי פסוק שמע הוא כנגד אימא ובשכמל\"ו הוא כנגד מלכות והנה כבר \nידעת כי נוק' דז\"א נק' אסתר כי היתה אסתר רחמה צר וחביב' על בעלה כי תמיד מעיינה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "סתום כבתו' ולכן אנו צריכין לחדש בה בכל יום בחי' כלי היסוד שבה כנז'. ואחר שביארנו \nענין השינה לתועלת עליית הנשמות התחתונים בכל לילה מזה ית' גם ענין השינה והדורמיטה \nשל ז\"א. והענין הוא כי גם הוא בעת שינה שלו עולה נשמתו למעלה באימא עלאה להיות שם \nבסו' מ\"ן כדי לזווג את או\"א כדי שמן הזווג ההוא ימשכו המוחי' לצורך נוקבא דז\"א כדי \nלבנותה ולגדלה כשיעור קומתו. והנה יש בכאן ענין א' והוא כי הנה לפעמים עולה ז\"א \nלבדו ולפעמים עולים שניהם והענין היא כי הנה אנחנו מצאנו ראינו כי גם בנשמות \nהתחתונים בעת השינה עולים הנשמות של הזכרים והנקבות. והטעם הוא כי כיון שצורך עליית \nהנשמות בסוד מ\"ן הוא לצורך התחדשות נשמות הזכרים והנקבות לכן צריכים כולם לעלו' לפי \nשהכלל הוא שלעולם אין שום מ\"ן עולים לצורך עצמן אלא לצורך זולתם ושמור כלל זה. \nונמצא כי מ\"ן של נשמות הנוקבים עולים לצורך נשמות הזכרים. ומ\"ן של הזכרי' עולות \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "לצורך נשמות הנקבות ומזה נלמוד לענין זו\"ן כי כאשר זו\"ן צריכים שניהם לקבל מוחין אז \nצריכים שניהם לעלות בסוד מ\"ן. ז\"א לצורך נוקבא. ונוקבא לצורך ז\"א ואז כיון שהשפע בא \nלשניהם מוכרח הוא שעתה תהיה הנקבה טפלה אל הזכר ואז היא מקבלת מוחי' שלה ע\"י ז\"א \nבעלה וכיון שהארתה נמשכת לה על ידו אי אפשר שתהיה שוה כמוהו ואינה נגדלת כשיעור \nקומתו. האמנם כאשר המוחים הם לצורך הנוק' לבדה אז עולה ז\"א לבדו בסוד מ\"ן לצורך \nמוחי' של נוק' ואז היא בעצמ' מקבלת המוחי' שלה שלא ע\"י ז\"א לפי שאין באין עתה \nמעורבין המוחי' שלו ושלה יחד כדי שנאמר שהוא מקבל שניהם תחילה ואח\"כ הוא נותנם מידו \nאליה כמו שבזמן ששניהם עולים לצורך המוחי' של שניהם ולכן כיון שהוא עול' לבדו עתה \nבסו' השינ' והדורמיט' כנ\"ל לכן המוחין שלה מקבלתם היא ע\"י עצמה שלא ע\"י ז\"א ועי\"כ \nנבנית ונגדלת בכל שיעור קומת ז\"א כנז': \nשער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ד \n", "en": ""}]}
