{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "59", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א ענין ליל מוצ\"ש", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א ענין ליל מוצ\"ש", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/59/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/59/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א ענין ליל מוצ\"ש \nליל מ\"ש כבר ביארתי כי מה שנהגו לומר בכל מ\"ש סדר האלפא ביתא קודם תפלת ערבית לא \nהיה מורי ז\"ל נוהג לאומרה ולא כל אותם השירים והמעלות כו' והמזמורים כלל ועיקר \nוכמ\"ש בסדר נוסח תפלת שחרית לעיל:\n\nאותם הפסו' של ויתן לך האלקים מטל השמים כו' הכתוב במחזורים במ\"ש בסדר ההבדלה היה \nנוהג מורי ז\"ל לאומרם בכל מ\"ש בעת שמבדיל על הכוס בביתו והנה נזכר בזוהר בהקדמת דפ' \nבראשית [ד' י\"ד ע\"ב] ענין זה וע\"ש:\n\n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אחר שאומרים ברכת הלבנה צריך האדם לומר ג\"פ שלו' עליכם והענין הוא כי הקטרוג הא' \nשבעולם הוא אשר קטרגה הלבנה באמרה א\"א לב' מלכים להשתמש בכתר א' ולזה אחר ברכת \nהלבנה אנו אומרים [ג\"פ] שלום עליכם כו' בלשון תפלה שלא יהיה עוד קטרוג בעולם:\n\nגם דע כי במ\"ש קודם חצות לילה אסור להתאבל ולבכו' על החורבן שלא כאותם שנוהגים היפך \nמזה לומר קינות אחר תפלת ערבית במ\"ש ונותנים טעם לדבריהם מפני שאז נחרב ב\"ה בעת מ\"ש \nכנודע. אבל דע לך כי הוא אסור לפי שקדושת שבת נמשכת כל הלילה ההיא כמ\"ש למטה בע\"ה \nוראיה לזה ענין סעודה ד' וכמ\"ש ענינה בע\"ה ואפי' בבחי' תוס' נשמה יש המשך קדוש' \nבליל זה כמ\"ש בע\"ה ולא עוד אלא שאפילו אחר חצות לילה של מ\"ש לא היה מורי ז\"ל מרבה \nבבכיה על החורבן יותר משאר לילו' אף עפ\"י שנחרב הבית בליל מ\"ש כנז' אלא היה בוכה \nומתאבל כבשאר הלילות:\n\n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בענין ההבדלה מה שמבדילין בב\"ה מנהג טוב הוא ומורי ז\"ל נתן ד' זהובים לצדקה כדי \nשיניחוהו אנשי הקהל להוצי' יין משלו להבדיל עליו בב\"ה. גם היה מדליק נר של שעוה \nומברך עליו בורא מאורי האש ולא היה מבדיל על הנר שבבית רק באבוק' מיוחדת. ודע כי \nאין להטיל מים בכוס של ההבדלה בשום אופן וכמ\"ש בס' ב\"י בשם מהר\"י גיקיטלייא ז\"ל. \nובענין עצי בשמים תכוין בהם בסוד הריח הכונה שנתבארה אצלנו בענין ריח ההדס בליל שבת \nעצמו וע\"ש. ואמנם מן אותם ב' אגודות הדס שיש לך מוכנים מן שבת כנודע תזהר כאשר תקנה \nאותם שיהיו בתוכם ג' הדסים משולשי' כשרי' ועתה בליל מ\"ש בעת ברכת עצי בשמי' תקח \nשלשה הדסים הנז' בידך הם לבדם ותריח בהם ויהיו שלשה הדסים אלו קשורים קשר א' ואגודה \nא' ותכוין כי ג' הדסים הם כנגד נר\"ן ותכוין להשאיר לך כח מן תוס' נר\"ן שנתוספו לך \nבשב' וזה נעשה לך עתה ע\"י ג' הדסים האלו והריחך בהם וכבר נודע כי כל פעולו' ליל מ\"ש \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הם כדי להשאיר חלק מן תוס' קדוש' שבת לימי החול הבאים כמ\"ש בע\"ה:\n\nובענין ברכת בורא מאורי האש היה נוהג לכפוף ראשי אצבעותיו הימנים אל תוך כפו הימנית \nוהגודל מכוסה תחתיהם ויהיו נכפפים כנגד פניו של האדם המברך וגם יהיו נכפפים לפני \nהנר והיותם ד' אצבעותיו הוא בלא אצבע הגדול הנק' גודל ונק' בוהן וסוד כ\"ז נת' בס\"ה \nפ' ויקהל וע\"ש ומדברי אלה תבין מ\"ש שם באותו המאמר בענין כפיפת האצבעות שלא כדברי \nהנוהגי' להסתכ' באחורי האצבעות בהיותם פשוטים בלתי כפופים. גם שלא כאותם הנוהגים \nלשים פני האצבעות זקופות כנגד הנר ואח\"ך כופפי' אותם כנגד הנר גם שלא כאות' הנוהגי' \nלכפוף אות' כנז' אלא שמהפכי' פני הכף כלפי מטה כלפי הקרק' ואחורי האצבעות שהוא מקום \nהציפרנים כלפי מעלה לשמים אלא צריך לזקוף ידיך הימנית ואצבעותיך כלפי מעלה ופני \nהאצבעות כנגד פניך ואח\"ך תכפוף ראשי אצבעותיך אל תוך הכף ותשאיר אחורי אצבעותיך \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כנגד מעלה נגד הנר אמנם אצבעותיך יהיו כפופות למטה ע\"ג הגודל כנז' ויסתכל בצפורניו \nבלבד ולא בתוך פני האצבע' וכנז' בזו' פ' ויקהל ובפ' בראשית בדכ\"א ע\"א וע\"ש:\n\nענין קדושת ובא לציון שנהגו לומר בליל מ\"ש הכונ' היא להמשי' הארת עולם האצילות אשר \nבסוד תוס' שבת אל עו' הבריאה כי שם בחי' קדושת ובא לציון גואל כמבואר אצלנו בסדר \nתפלת שחרית בימי החול בענין ביאור קדושת ובא לציון וכוונתינו היא להמשיך תוס' \nהקדושה ההיא בבריאה כדי שתתקיים כל ששת ימי החול עד שבת האחרת ולכן אין קדושת זו \nנאמרת בלילה אחרת זולת זו כי אין בידינו כח להמשיך הארת האצילות בבריאה אלא בלילה \nהזו ולא בשאר ימי החול: \nשער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א ענין ויהי נועם דמוצ\"ש \nענין ויהי נועם שנוהגים לומר בכל מ\"ש ובזה יתבאר ענין נפלא להמשיך תוס' קדושת שבת \nלכל ימי השבוע הבאה עד שבת האחרת הנה מזמור זה של ויהי נועם צריך לאומרו כולו מעומד \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ועל הפחות תאמר פסוק זה מעומד ואח\"כ תשב והטעם הוא כי הכוונה עתה היא לקבל אור \nהחוזר מן הבינה הנק' נועם ה' מסוד תוס' שבת ולכן צריך שיהיה מעומד וזה ביאורו. דע \nכי צריך להכין עצמו לקבל אור תוס' השבת בו' ימי החול ובכן יהיה מכלל והתקדשתם \nוהייתם קדושים כו' וזה דבר גדול להתקדש האדם בימי החול מקדוש' שבת וזה ענין הכנתו. \nדע כי הנה בכל יום שבת נתוסף קדושה באדם בנר\"ן שלו ויש מי שאין בו רק בחי' נפש בלבד \nכו' האמנם מי שיש לו שלשתם יש בו ב' בחי' כי יש מי שזוכה לקחת תוס' קדושת שבת מפאת \nנשמתו ממש ויש מי שאינו מקבלו רק מבחי' ע\"ד כללות העולמות בלבד ויש מי שיש לו נפש \nבלבד ומקבל תוס' בחלק נפשו מפאת נפשו ממש עצמה אבל חלק תוס' קדושת רוחו ונשמתו תמשך \nלו מפאת כללו' העול' בלבד ועד\"ז יובנו שאר החלוקו' ויש מי שיש לו נפש ורוח, ואין לו \nנשמ' ויש מיני נפשות שכל עצמם אינם רק מבחינת כללו' העולמות בסוד תוס' שבת ואין להם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "רק אותה בחי' לבדה ולא שורש ועצמות קדושת שבת ולכן גם נפש זו אינה יכולה לעלות רק \nאותה הבחי' לבדה לפי שאפי' שרשה ועצמותה אינה אלא משם בלבד והרי נמצא כי אין לך אדם \nשאין לו תוס' נר\"ן כפי חלק הנוגע לו ולכן צריך האדם לכוין כדי שישאר לו איזה תוס' \nמאותה הקדוש' של שבת לימי החול הבאים וע\"י כן יכונו דרכיו אם יתמיד לכוין בהם היטב \nומובטח לו שלא יקטרג בו היצה\"ר ולא יחטיא אותו כל אותו השבוע והכל תלוי כפי תוקף \nכוונתו בקדושה ובטהרה. והנה ענין השארות תוס' הקדושה הוא עד\"ז כי ביום א' של השבוע \nנשארת באדם בחי' תוס' קדושת הנשמה ובהתחלת ליל שני תלך ממנו ותסתלק וז\"ס מ\"ש במס' \nתעניו' אנשי משמר לא היו מתענים ביום א' כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג אל עינוי וימותו \nכי צריך להמשיך ביום ההוא קצת קדושת נשמה ומנוחה ועונג שבת ותוס' הרוח נשאר עד סוף \nיום ב' בשבת ואח\"כ יסתלק ותוס' הנפש נשארת עד סוף יום ג' בשבת ואח\"כ תסתלק ובזה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "תבין פעם למה שארז\"ל כי אם לא הבדיל בליל מ\"ש יבדיל והולך עד יום ג' ולא עוד. והטעם \nהוא כי עד אז נשאר בחי' תוס' שבת והבן זה. ומיום ד' ואילך צריך לכוין באופן אחר \nוהוא להכין עצמו שיהיה ראוי ומוכן לקבל תוספ' נפש משבת הבא וביום ה' יכוון להכין \nעצמו שיהיה ראוי ומוכן לקבל תוס' רוח משבת הבא. וביום הו' יכוין להכין עצמו שיהיה \nראוי ומוכן לקבל תוס' נשמה משבת הבא גם לסיבה זו לא היו אנשי משמר מתעני' ביום ששי \nמפני כבוד השבת פי' כדי לקבל תוס' נשמת השבת הרי נמצא כי יום השבת הוא ד' וז' כי \nהנה ג' ימים הראשונים הם מכלל השבת שעברה וג' ימים אחרונים הם מכלל השבת הבאה נמצא \nשיום השבת הוא ד' וע\"י שיכוין כוונות אלו בג' ימי' האחרוני' יזכה לתוס' שבת הבאה \nוהרי ביארנו כי בכל הו' ימים צריך לכוין ענין קבלת תוס' שבת או משבת שעברה או משבת \nהבאה וזה בענין ג' חלקי נר\"ן כ\"א ביומו ואמנם מה שצריך לעשות כו' ימי החול יתבאר \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "לקמן בע\"ה ונתחיל בתחי' לבאר הכוונה של ויהי נועם בליל מ\"ש שהוא שורש ועיקר לשאר \nהכוונות של ו' ימי החול וכמ\"ש בע\"ה:\n\nדע כי ב' מיני תוס' קדושת שבת נתוסף ביום שבת הא' היא ע\"י כוונת התפלה והב' היא ע\"י \nכוונת הסעודו' וכנגד המשכת תוס' קדושת שבת לימי החול מבחי' הסעודו' אנו עושי' סעודה \nד' במ\"ש. וכוונתה היא לכוין להמשיך אור קדו' סעודו' שבת לכל סעודות ימי החול וכנגד \nהמשכת תוס' קדושת שבת מבחי' התפלות אנו אומרים מזמור זה של ויהי נועם ועי\"ז אנו \nממשיכים אותו נועם העליון בכל תפלו' השבוע. אמר חיים הכותב נלע\"ד כי נודע שהסעודות \nוהמזון הוא חיצוניות העולמו' והתפלו' הם פנימיות העולמות ודי בזה וזה כונתו. בתחי' \nתכוין כי ד' עול' הם וסדרן אבי\"ע וכבר ביאר' כי עולם האצילות בבחי' פנימי' הוא שם \nאהי\"ה דמלוי יודין שהוא קס\"א ואחוריים של עולם האצילות הוא ריבוע ואחוריים שם אהי\"ה \nבמלוי יודין העול' בגי' תקמ\"ד. ופנימיות עולם הבריאה הוא האחוריים דאצילו' שהוא שם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אהי\"ה העולה תקמ\"ד כנז'. ואחורי' של הבריאה הוא הויה דס\"ג ופנימיו' היצירה היא \nאחוריים דהויה דס\"ג הנ\"ל שהם בגי' קס\"ו והם פנימיות היצירה ושם הויה דמ\"ה דמילוי \nאלפין הוא חיצוניותו והעשיה הוא אחוריים של הויה דמ\"ה הנז' העולה בגימ' ק\"ל והוא \nפנימיות העשיה וההויה דב\"ן דמילוי ההין הוא חיצוניותו וכל זה הוא בימי החול אבל \nביום שבת הפנימיות בעצמו של האצילות מאיר בבריאה וכן פנימיות הבריאה מאיר ביצירה \nוכן פנימיות היצירה מאיר בעשיה והנה עתה בזו הכונה להמשיך תוס' אור שבת בימי החול \nלא יהיה לא המציאות של החול ולא המציאו' של השבת עצמו כי זה א\"א להיות אבל יהיה \nהדבר ממונע כי נקח חלק מהארת שבת לימי החול. וזה ענין ויהי נועם כו' הנה במלת ויהי \nנועם חכוין להמשיך מן האצילות אל הבריאה. ובמלת ה' אלקינו עלינו תמשיך מן הבריאה אל \nהיצירה. ובמלת ומעשי ידינו כוננה עלינו תמשיך מן היצירה אל העשיה. ובמלת ומעשה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ידינו כוננהו תמשיך מן הבריאה אל העשיה כי הנה השבת הוא בבריאה כנודע דבשבת לביש \nמלכא לבושין דבריאה ולכן כמו שכללנו היצירה בבריאה כן צריך שנכלול העשיה בבריאה כדי \nשתקבל משם אור הבריאה השבת וזהו ע\"י ומעשה ידינו כוננהו אבל לפי שאין יכולת אל \nהעשיה לעלות אל הבריאה אלא ע\"י היצירה לכן תחילה נעלה את העשיה ליצירה במל' ומעשה \nידינו כוננ' עלינו ואח\"כ תוכל לעלות אל הבריאה וזה ע\"י מלת ומעשה ידינו כוננהו. \nועתה נבאר המלו' ויהי נועם תכוין בזה להמשיך ויהי מן נועם פי' כי שם אהי\"ה דיודין \nשבאצילות הוא בגי' נעם ע\"ה והוא קס\"א. ותמשיך ממנו בחי' ויה\"י שהוא בגי' א\"ל שהם ג' \nיודין וא' שיש בשם אהי\"ה הנז' ותמשיכנו אל הבריאה לפי שבשב' עצמו מאיר שם אהיה \nדיודין עצמו אבל עתה לא נמשך ממנו רק בחי' ויה\"י שהוא סוד אל היוצא מן שם אהי\"ה \nהנז' וכבר נת\"ל כי שם זה הוא אור החוזר מן בינה אח\"כ תכוין להמשיך זה בבריאה בז' \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שמהן אשר בו שהם סוד תוס' שבת עצמו שהם ז' אותיות אהי\"ה יה\"ו הנז' בר\"מ פ' יתרו ע\"ש \nותכוין כי ויהי נועם הוא מציאות אהיה יה\"ו עצמו הנ\"ל באופן זה כי במלת ויה\"י נרמז \nשם יה\"ו ותקח אות יו\"ד הנוספ' במלת ויה\"י ותחברנו עם מלת נוע\"ם ויהיה ינע\"ם והוא שם \nאהיה במלוי יודין העולה בגימט' קס\"א ועם עשר אותיותיו הוא קע\"א כמנין של ינעם ע\"ה \nוהרי נתבאר ענין יה\"ו אהיה של הבריאה ג\"כ. ה' אלקינו עלינו תכוין כאן להמשיך \nמהבריאה אל היצירה באופן זה כי בחי' ד' הויות שהם ע\"ס מ\"ב נוריד ונמשי' מהם המלויים \nשבהם כיצד מילוי שם ב\"ן הוא בגי' כ\"ו הרי הוי\"ה וג' מלויי ע\"ב ס\"ג מ\"ה שהם מ\"ו ול\"ז \nוי\"ט הם בגי' ק\"ב כמנין אלקינו ונמצא כי אנו ממשיכין ולוקחי' אותם התחתון תחילה \nואח\"כ שלשה העליונים. ואחר כך אנו ממשיכין אותם אל היצירה הנקרא עלינו שהוא \nהאחוריים של הוי\"ה דס\"ג שהם בגי' קס\"ו כמנין עלינו וגם השם עצמו אנו ממשיכין עתה אל \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "היצירה. ומעשה ידינו כוננה עלינו כאן תכוין להמשיך מן היצירה אל העשיה באופן זה. כי \nומעשה הוא בגימ' ת\"ך ותכוין כי הוא באתב\"ש א\"ל וגם ת\"ך בגי' י\"פ מ\"ב וכולם משם מ\"ה \nדאלפין שביצירה כי יש ביצירה י\"ס ותמשיך מן י\"ס שביצירה שהם י\"פ מ\"ה תמשיך מהם עשרה \nמ\"ב כמו שידעת שהו' ההויה כפשוטו ובמלויו ובמלוי מלויו הם מ\"ב אותיות ותמשיך אלו \nהי\"פ מ\"ב אל העשיה להעלות העשיה למעלה בסוד תוס' קדוש' כנודע כי כל שם בן מ\"ב \nסגולתו היא להעלות למע'. ידינו הוא נתינת מוחין בעשיה והנה העשיה היא שם אדנ\"י \nוהמוחין הם שם י\"ה כי העשיה היא נוק' ואין בנוק' רק תרין מוחין חו\"ב. והנה י\"ה \nאד\"ני הוא בגי' פ' בגי' ידינו. כוננה הוא נתינ' כתר אל העשיה כנודע כי כתר המלכו' \nהוא ריבוע שם אדנות כזה א אד אדנ אדני והוא בגי' כונן וזהו כוננ' כונן ה' כי העשיה \nהיא ה' תתאה. ובר\"ת של ידינו כוננה תכוין כי העשרה מ\"ב שכוונת אליהם למע' כמלת \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ומעשה הם ל' פעמים י\"ד כי כל מ\"ב הוא ג\"פ י\"ד כי הם ג' הידים המעלים ממטה למעלה. \nוכן ר\"ת ידינו כוננה הם בגי' ל' וכן פשטיות מלת ידינו מורה על בחינת הידים להורות \nכי הם ג' הידים. עלינו תכוין כי משם ההויה דמ\"ה דאלפין שהמשכנו מן היצירה אל העשיה \nהנה יש בו ג' אלפין ונודע כי כל אות אלף מורה על שם אהיה ותכוין לעשות ג' שמות של \nאהיה שהם בגי' ס\"ג ואז תכוין בהויה עצמה דס\"ג ואז תרבענה ותקח האחוריים שלה לצורך \nהעשיה ונודע שהוא בגי' עלינו שהו' קס\"ו ומעשה ידינו כוננהו הנה כבר המשכנו הכל עד \nהעשיה האמנם לפי שהעשיה היא בתוך הקליפות לכן צריך תיקון אחר יותר עליון והוא \nשנחזור להמשיך אליה מן הבריאה עצמה ולהעלותה עד שם כדי שישאר לה איזה דבר של תוס' \nשבת וגם כי הבריאה היא בחי' שבת כנודע ולכן תכוין כי ג' אותיו' וע\"ש מן ומעשה והם \nאותיות עש\"ו כי מכאן היה עשו אוחז כגגדו בקלי' והם ב' בחי' הא' הוא אחוריים של \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הוי\"ה דע\"ב דיודין שהם בגי' קפ\"ד ועם עשר אותיות' קצ\"ד ובחי' זו תמשיך מן עולם \nהאצילות שהוא שם הוי\"ה דע\"ב דיודין כנודע. גם ב' שמות אלקים עם י' אותיותיהם הם \nבגי' קפ\"ב והם בגי' יעקב והנה קצ\"ד וקפ\"ב הם בגי' עשו והם סוד הבריאה הנק' אלקים \nכמנין הכס\"א והם ב' שמות אלקים שהם זו\"ן אשר שם נשאר לנו ב' אותיו' מ\"ה מן ומעש' \nובחי' זו תמשיכ' מן היצירה כי שם שרשו של הויה דמ\"ה וכל בחינות אלו תמשיכם אל העשיה \nכדי שתוכל לעלות אל הבריאה וזה תמשיך אל ידינו שהוא סוד י\"ה אדנ\"י כנ\"ל כוננהו הוא \nחיבור כונן ה\"ו פי' כי במלת כונן תכוין להמשיך ג\"כ ג\"פ מ\"ב א' מן הויה דע\"ב דאצילו' \nוהב' מהויה דס\"ג דבריאה והג' מן הוי\"ה דמ\"ה דיצירה. והנה ג\"פ מ\"ב הם כונן ועי\"ז \nיהיה ה\"ו של כוננהו פי' כי העשיה שהיא ה' תעלה ע\"י כן למע' מן היצירה הנק' ו' ותהיה \nה' על ו' והנה ע\"י כל ההמשכות האלו הלואי ישאר איזה רושם הארה בעשיה בימי החול. גם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "דע כי צריך שתכוין שה' פעמים נרמזו אותיות נ\"ו בפ' הזה והם אלקינו עלינו ידינו \nעלינו ידינו וה\"פ נ\"ו הם בגי' מנצפ\"ך שהם סוד ה\"ג שבעשיה שהיא בחי' נוק' ותכוין \nלמתקם ע\"י האור הנמשך מן הבינ' הנק' נועם כנז' ובברכת אבות דר\"ה בתיבות אלקינו \nואלקי אבותינו כו' נתבאר ענין זה היטב. גם תכוין כי ג' מיני תוס' קדוש' שבת הם הא' \nהוא מה שבא מאליו מפאת קדוש' השבת בעצמ' וכנגדו אנו אומרים ויהי נועם ד' אלקינו \nעלינו וכנגד מה שתיקן האדם והרויח ע\"י מעשיו באמצע ימי החול כדי להמשיך עליו תוס' \nקדו' שבת בע\"ש אנו מתפללים שגם מבחי' זה ישאר ממנה איזה קדושה וזהו מעשה ידינו \nכוננה עלינו. וכנגד מה שתיקן האדם והרויח באמצע השבוע ע\"י מעשיו רק שעשה שום עון \nונסתלק ממנו אנו מתפללי' שגם מבחי' זו ישאר אלינו וזהו ומעשה ידינו כוננהו ר\"ל \nשתהיה כונן ומתקן אל המעשה ידינו עצמו אשר נפגם ע\"י העון וזהו כוננהו ר\"ל להו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בעצמו. גם תכוין בפ' הזה של ויהי נועם כו' אל ב' מיני זווגים הנעשים בימי החול והם \nזווג דאו\"א וזווג דזו\"ן וכונתינו עתה להמשיך לב' הזווגים הנז' בחי' אור גדול ממה \nשנשאר ביום השבת כדי שבכחו יהיה להם מציאות זווג בימי החול. וכבר נתבאר כי ענין \nויהי נועם הוא בחי' אור חוזר מתוספות קדושת שבת בסוד ברח דודי ודמה לך לצבי. והנה \nמציאו' השבת הוא סוד הבינ' וז\"ס ויהי נועם פי' כי אנו ממשיכין הנועם ההיא של הבינה \nלב' זווגי החול הנז' וביאר מה ענין ב' זווגים אלו ואמר כי הא' הוא ומעשה ידינו \nכוננ' עלינו פי' כיון שמה שנעשה בשבת מעצמו הוא נעשה בימי החול ע\"י תפלותינו וזהו \nומעשה ידינו כוננ' עלינו ר\"ל שזה הזווג הנעש' בכח מעשה ידינו בימי החול כוננה עלינו \nע\"י נועם הזה ולפי שזה הזווג הוא עליון דאו\"א לכן אמר כוננה עלינו כי או\"א הם עלינו \nכי ישר' הם בז\"א שהוא למטה מאו\"א וכנגד זווג התחתון דזו\"ן אמר ומעשה ידינו כוננהו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כי גם זווג זה הנעשה על ידי מעשה ידינו גם הוא כוננהו ר\"ל כונן ו\"ה שהם זו\"ן:\n\nענין מ\"ש היא בחי' אור החוזר אשר אנו מקבלים הארתו עת' ובחי' אור החוזר מפאת תפי' \nשבת הוא ענין ויהי נועם כו' שהוא המשך אור הבינ' הנק' נוע\"ם ולפי שהזווג הנעש' בחול \nאינו מעצמו כנודע כי מה שנעש' מעצמו ביום שבת אנו עושים אותו על ידינו בתפלתינו \nבימי החול ולכן אנו מתפללים בתחי' ימי החול ומעש' ידינו כוננ' עלינו שהוא זווג \nהעליון הנעשה בימי החול ע\"י שיכוננהו על ידינו ולהיות אור החוזר הזה מבחי' אי' עלאה \nצ\"ל פסוק זה מעומד כנ\"ל. וכן לסיב' זו עצמ' יש בנו כח להאי' עת' בעולם הבריאה קדושת \nובא לציון גואל כנ\"ל משא\"כ בשאר לילות החול וכנגד אור החוזר מפאת סעודת שבת אנו \nעושים סעודה בכל ליל מוצאי שבת סעוד' ד' והבן זה. הנה נתבאר למע' בענין ויהי נועם \n", "en": ""}]}
