{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "61", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א ענין קבלת שבת", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א ענין קבלת שבת", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/61/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/61/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א ענין קבלת שבת \nענין קבלת שבת בתפלת המנחה דע\"ש דע כי ענין זה הוא דבר גדול להמשיך קדושת שבת מעת \nתפלת המנחה דע\"ש ודע כי מעת תפלת המנחה דע\"ש מתחי' העולמות לעלות ולהכלל זה בזה רק \nשיש כמה מיני בחי' של כללות העולמו' ובהם מדריגות רבות אבל עתה הענין הוא כי מעתה \nמתחי' העולמות לעלות ולהכלל זב\"ז. והנלע\"ד בזה הוא כי הנה א\"ל מורי ז\"ל כי בקב\"ש \nבשדה אז נכוין שכבר נכנסו תלת פרקין תתאין דאות ל' דצלם דאו\"א ונלע\"ד כי עתה נכנסים \nשל אימא ואז בקבלת שבת בשדה נכנסים של אבא כנלע\"ד. וזה סדר הכונה הנה קודם שתאמר פ' \nאדני שפתי תפתח כו' דתפל' מנחה דע\"ש תכוין ותחשוב להעלות במחשבתך כל חלק הנפשו' שהם \nבעו' העשיה ע\"י שם יוד הה וו הה הנקרא הוי\"ה דב\"ן דמלוי ההין ולהעלות' עד היצירה \nוז\"ס תוס' שבת דנפש כי העשיה נכללת ביצירה ונתוסף בה קדושה ואח\"כ להעלות היצירה עם \nכל חלקי הרוחין שבה אל עולם הבריאה וזה ע\"י הוי\"ה דמ\"ה דאלפין וזהו תוס' רוח ואח\"כ \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "להעלות הבריאה וכל חלקי הנשמות שבה אל עולם האצילות וזה ע\"י הוי\"ה דס\"ג וזהו תוס' \nנשמה ואח\"כ תכוין לחבר כולם עם בחי' נשמה לנשמה שהוא נפש דמל' דאצילות ע\"י שם הויה \nדע\"ב דיודין אשר שם. והאמת הוא כי גם באצילות עצמו יש רוח דאצילות ונשמה דאצילות \nונשמה לנשמה כו' אבל הלואי שבדורינו זה יהיה מי שיוכל לזכות לנפש דאצילו' והרי בכח \nהכונה והמחשבה הזו קבלו כל החלקים תוס' קדושה ואח\"כ תתחיל העמידה ותכוין בכריעה הא' \nאשר בחי' ברוך כנודע להוריד עליך כח הנשמות ההם אשר הם נפש דאצילות וזה ע\"י הויה \nדע\"ב דיודין ובתי' יהו\"ה שהיא הזקיפה הא' תזקוף ותכוין כי ע\"י אלו הנשמות אתה מעלה \nאת המל' למע' בסוד מ\"ן ותכוין ותזקוף את המל' ע\"י הויה דע\"ב דיודין כנז' ואח\"כ \nבכריעה ב' דמגן אברהם תכוין להוריד עליך בחי' הנשמה מן הבריאה ע\"י הויה דס\"ג כנ\"ל \nואח\"כ תזקוף ע\"ד הנ\"ל. ובכריעה ג' דמודים תכוין להוריד ולהמשיך עליך הרוח מן היצירה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ע\"י הויה דמ\"ה כנ\"ל ותכוין בשם ההויה הנ\"ל במודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלקינו כו' \nובזקיפה תכוין אל הנ\"ל ובכריעה ד' בהטו' שמך כו' תכוין להמשיך עליך הנפש מן העשיה \nע\"י הויה דב\"ן דההין כנ\"ל ואח\"כ תזקוף כנ\"ל. ובאומרך המברך את עמו ישראל בשלום אמן \nתכוין לחבר יחד כולם בחבור א':\n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "עוד קבלתי כונה זו ממורי ז\"ל פעם אחרת ויש בה איזה תוס' הנה קודם שתתחי' אדני שפתי \nתפתח כו' תכוין במחשבתך לעלו' ולכלול הויה דב\"ן דההין שבעשיה עם היצירה עם הויה \nדמ\"ה דאלפין אשר שם וכן היצירה בבריאה ע\"י הויית מילוי ס\"ג וכן הבריאה באצילות ע\"י \nהויה דע\"ב דיודין ותכוין ד' הויות אלו בד' אותיות ההויה ובכל עו' מארבע עולמות אלו \nתכוין להעלות חלקי האלהות שבהם ע\"י מ\"ן של הנשמות כיצד הרי בעשי' תכוין ששם חלקי \nהנפשות תכוין לכלול נפשך בהם וביצירה הרוחין ותכוין שתכלול רוחך בהם ובבריאה הנשמות \nותכלול נשמתך בהם ובאצילות נשמתא לנשמתא והיא נפש דאצילות ותכלול חלקך אשר לך שם \nעמהם. ואח\"כ תתחי' להתפלל תפלת י\"ח ובכריעה א' ובזקיפה ההיא תכוין אל מה שנתבאר \nבברכת אבות דתפילת שחרית דחול בענין ד' כריעות וארבע זקיפות ואין רצוני להאריך בהם \nכאן אלא אבארם בקיצור הנה ארבע כריעות הם הא' אהיה דמילוי יודין והשני היא במילוי \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יודין. והג' אהיה במילוי אלפין והרביעי אהיה במילוי ההין והד' זקיפות הם הא' הויה \nדע\"ב והשני הויה דס\"ג והג' הויה דמ\"ה והרביעי הויה דב\"ן ובכריעה א' תכוין לקבל מן \nהמאציל שפע עליון אל עולם האצילות כדי שיהיה בו כח להעלות ולכלול עמו את עולם \nהבריאה אז בזקיפה ההיא תכוין לזקוף ולהעלות את עולם האצילות למעלה ע\"י הויה דע\"ב. \nוהכריעה הב' תכוין להוריד ב' מיני שפע אל עו' הבריאה הא' הוא כדי שיוכל לעלות \nולכלול עמו את עולם היצירה והשני הוא כדי שיוכל הוא עצמו לעלות ולהכלל בעולם \nהאצילות ואז בזקיפה ההיא תכוין לזקוף ולהעלות את עולם הבריאה ע\"י הויה דס\"ג כנ\"ל \nוכעד\"ז תכוין בכריעה וזקיפה הג' בעולם היצירה וכעד\"ז תכוין בכריעה וזקיפה הרביעי \nבעולם העשיה אלא שבעשיה אין צורך רק להוריד שפע אחד בלבד והוא לשתוכל העשיה להעלות \nולהכלל באצילות כי הרי אין עולם אחר למטה ממנו. ובחתימת ברכת שים שלום בבא\"י המברך \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "את עמו ישראל בשלום אמן תכוין בזו ההויה זו הכונה כי היוד היא באצילות והה\"א בבריאה \nוהואו ביצירה וההא בעשיה ואז תכוין לכלול אותם כולם זה בזה ממטה למעלה פ\"א מן אות \nה' אחרונה עד אות יוד ותכוין כי אז יורד ג\"כ תוס' נשמה לנשמה ותו' הנשמה ותוס' הרוח \nותוס' הנפש ונמצא כי תחילה אנו מעלים אותם לקבל תוספת כי סוד העליה והכללות הוא \nעצמו תוס' הקדושה. ואח\"ך תכוין להורידם עליך ואח\"כ תכוין להעלותם והזהר שלא תכוין \nבמחשבתך בד' הכריעות וד' הזקיפות להוריד בחי' הנשמות או להעלותם אלא בענין בהעולמות \nעצמן כנ\"ל. ואח\"כ בברכת ברוך א\"י המברך את עמו ישראל בשלום אמן אז בהויה הזה הוא \nשתכוין בד' אותיותיה בבחי' הנשמות כנז' וזכור זה:\n\n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ענין התפל' מנחה של ע\"ש הנה בתפלה הזו המלכות עולה למקומ' כמו שהיתה קודם הקטרוג של \nהירח ולכן יכוין כוונות אלו שנבאר. הנה נודע כי ההויה דע\"ב היא החיות של עולם \nהאצילות בסוד כולם בחכמה עשית והויה דס\"ג היא החיות של עולם הבריאה כי אי' מקננא \nבכורסיא לפי שהיא נק' קו ירוק המקיף כל העולם וביאורו הוא כמו שאי' נכנסים הנה\"י \nשלה תוך ז\"א בסוד המו' בבחי' אור פנימי בתוך ז\"א כך היא נעשית ג\"כ בחינת מקיף כי \nיוצא קו א' ממנה ומקיף לכל עולם האצילו' ונעשית מסך מבדיל בין אצילות לבריאה וכעד\"ז \nנעשית הת\"ת ביצירה ולכן הויה דמ\"ה חיות אל היצירה וכן מלכו' מקננא באופן ולכן ההויה \nדב\"ן היא חיות אל העשיה ולכן בד' זקיפות שבתפל' המנחה של ע\"ש יכוין אל הד' הויות \nהנז' כמבואר אצלינו ע\"ש ובזקיפה הא' שהוא בהויה דע\"ב שבאבא תכוין להאי' משם אל כל \nעול' האצילו' כדי שיכינו שם מקום לקבל שם את עולם הבריאה כאשר יעלה שם אח\"כ למעלה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "באצילות כנודע ועד\"ז תכוין בשאר הזקיפות כ\"א כפי מקומו. ומצאתי בקונטר' אדם א' כי \nבזקיפה הא' שהיא הויה דע\"ב יכוין להביא הארה מן אצילות אל הבריאה ובזקיפה ב' שהיא \nשל ס\"ג ימשיך מן בריאה ליצירה ובזקיפ' ג' שהיא של מ\"ה ימשיך הארה מן יצירה אל עשיה \nובזקיפה ד' שהיא של ב\"ן לא מצאתי יותר. ובברכת שים שלום בד' אותיות של שם יכוין \nלקשר העולמות ממטה למעלה והכונה להעלו' נפשו ורוחו ונשמתו למעלה. אחר תפלת המנחה \nהיה מקיים מורי ז\"ל מצות העירוב כמו שיתבאר בע\"ה:\n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ענין העירוב היה נזהר מורי ז\"ל לקיים מצוה זו בכל ע\"ש שלא כאותם הנוהגים לעשותה \nמשנה לשנה וכיוצא בזה והיה מערב בכל ערב שבת שני מיני ערובין עירובי חצרות על לחם \nאחד ושיתופו מבואות על לחם שני ובסעודת ליל שבת היה אומר המוציא בפת של שיתופו \nמבואו' ובסעודת שחרית של שבת היה אומר המוציא בפת של עירובי חצירות ואמנם בענין סדר \nהעירו' בתחילה היה מברך על הפת ברכת העירוב ואומר בדין ערובא יהא שרי לן כו' ואח\"כ \nהיה מזכה הלחם ההוא לבני החצר על ידי אדם אחד גדול כי תחילה צריך שיערב לעצמו ואח\"כ \nיזכה לאחרים והנה ראיתי למורי ז\"ל שבשחרית יום שבת היה מוליך עמו הטלי' והחומש \nמביתו לבהכ\"נ וגם היה מוליכו לבית הטבילה אשר מחוץ לעיר צפת ת\"ו אותה הנודעת ולא \nהיה מקפיד וחושש לחקור בענין העירוב שנעשה בשיתוף כל מבואות צפת ת\"ו או אשר נעשה \nלבית הטבילה אם היו נעשין כהלכתן או לאו. אח\"כ היה חותך וקוצץ צפורניו לכבוד שבת \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מידיו ומרגליו והיה קוצצן כסדרן ולא היה חושש ולא מקפיד אל אותו הסדר הנז' בספר \nאבודרהם בענין קציצת הצפרנים:\n\nאח\"כ היו מביאים לפניו עריבת מים חמין ורוחץ בהם תחילה פניו ואח\"כ ידיו והיה מנגב \nאותם במטפחת ואח\"כ רוחץ רגליו במים חמין הנז' ומנגב אותם. וטעם רחיצה זו היא מה \nשרמזו בס\"ה בפ' ויקהל ד' ר\"ג ע\"א בענין מה שנעשה בכל יום ששי כי מתקבצים אותם שבעים \nכוכבים כו' ואח\"כ נעשים כעין מדור' אחד של אש ורוצים להתקרב ולהתאחז לקבל שפע מעולם \nהאצילות וכדין אתער חד שלהובא דאשא כו' והענין הוא כי אות' המדורה של אש היא סוד \nאות' קלי' הדקה הנק' קלי' נוגה שהיא הקלי' היותר קרובה אל הקדושה והקליפה בראותה כי \nהשפע של יום השבת שעבר לקחוהו ו' ימי החול בששת ימי המעשה ועתה שהוא ע\"ש היא יודעת \nשתחזור הקדושה להתעלו' כדי להזדווג שם למע' ולקבל שפע כדי לחזור ולהשפיע פ\"א שפע \nבעולמו' התחתונות ואז גם הקליפה היא עולה כדי לשאול ג\"כ פרנסתה כי כיון שכבר גמרו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כל ששת ימי החול לקחת חלקם הנה הגיע זמנה ג\"כ לקחת אחריהם גם היא חלקה כהם וזו היא \nהסיבה שבכל יומא שתיתא' סלקא הקליפה לעילא ואמנם כדי שלא תערבב שמחה העליונה ויבטל \nהככלות של העולמות ותוספת קדושתם העליונה לכך נמשך מן הגבורות העליונות כח אחד \nהנקרא שלהובא דאשא ומוריד את הקליפה ההיא אשר היא בחי' ההוא כוכבא דאתעביד כעין חד \nמדורא דאשא למטה עד התהום:\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והנה ששת ימי החול הנה הם סוד ו\"ק הנקרא חג\"ת נה\"י ואמנם המלכות היא דבוקה עם היסוד \nונמצא כי הרגלים שהם נצח והוד הנה הם מתפשטים למטה ממדת המלכו' והקלי' מקומה הוא \nלמטה מן נה\"י ובראותה שנשלמו ששת ימי החול וכבר נשלמו בחי' הירכים לינק אז רוצה היא \nלעלות כי בא זמנה לקחת גם היא חלקה. וז\"ס ענין קציצת הצפרנים בע\"ש ולרחוץ אח\"כ \nהרגלים במים חמין להורות על ההוא שלהובא דאשא הנמשלת במים החמין כי היא המגרשת \nוהדוחה את הקליפה ואת הזוהמ' מן הרגלים העליונים ומורידין אותם בתהום. ואמנם צריך \nלכוין כי כל זה הוא בעולם העשיה באדם דעשיה כי שם התדבקו' ואחיזת הקלי' ולכן צריך \nלרחוץ גם את הפנים והידים כי כל מקומו' אלו הם מקום אחיזת הקלי' בקדושה דאדם דעשיה \nולכן בתחילה צריך לרחוץ הפנים העליונים ונדחין משם ואח\"כ רוחצין הידים ונדחין משם \nג\"כ ואח\"כ רוחצים הרגלים שהם למטה ואז נגמרו להפריד ולהסתלק לגמרי משם:\n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "\nוהנה נת' כי המים חמין הם בסוד שלהובא דאשא הנז' בזוהר המגרשת את הקלי' ולכן צריך \nשבשעת רחיצתך במים החמין תכוין בסוד כוונת שלהבת י\"ה ר\"ל כי זו השלהבת יוצאת משם \nי\"ה כדי לגרש ולהפיל הקלי' למטה ונבאר איך זו השלהבת נמשכת משם י\"ה הנה שם י\"ה יש \nבו ג' מיני מלויים ביודין ובאלפין ובההין כזה יוד הי יוד הא יוד הה ושלשתם יחד הם \nבגי' אמן כמנין יאהדונה\"י אחר כך תכה ב' אותיותיו זו בזו בכל שלשה המלויים כזה יוד \nפעמים ה\"י הם בגי' שלש מאות יוד פעמים ה\"ה הם בגי' מאתים יוד פעמים ה\"א הם בגי' ק\"ך \nושלשתם יחד הם בגי' כת\"ר. והענין הוא כי ג' י\"ה הם שלשה מוחין והם למעלה בבחינת \nהכתר של הנקבה כי כל בתי' מוחין שלה הם משם י\"ה כנודע אצלנו. ואם נצרף כתר עם אמן \nהרי הכל בגי' אשת\"י כי אז נקרא אשתו. אח\"כ תקח שלשה מילויים בלבד כזה יה\"א גם תקח \nשני אותיות מילוי אות יו\"ד והם ו\"ד והרי הכל ודיה\"א והם בגי' כ\"ו ולפי שהשלשה יודין \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אין במלוייהם שינוי לכן די לנו אם נקח מילוי א' לבדו אבל באות הה\"א יש ג' שינויים \nבמילואה ולכן אנו לוקחין שלשה שהם יה\"א והנה אם תחבר תשי\"א שהוא אשתי עם כ\"ו יהיה \nהכל בגי' שלהבת והרי נתבאר איך משם י\"ה יוצאת זו השלהבת והוא בסוד ב' מוחין של או\"א \nהמתפשטים תוך נצח והוד כנודע ותכוין להמשיך משם השלהבת הזו כדי לגרש הקליפות. גם דע \nכי אותיות שלהב' הם אותיו' שבת לה' שהוא סוד עלית שבת ש' בת שהיא המלכות העולה \nבנה\"י שהם סוד ש' בג' קוים שבה או כשעולה אל חג\"ת שגם הם סוד ש' וזהו שלהבת י\"ה כי \nענין השבת קדושתו נמשכת מן שם י\"ה שהוא או\"א כנודע כי השבת נאמר בו כי קדש היא לפי \nשעולין זו\"ן עד או\"א ממש הנקרא י\"ה וזו העלי' היא הגורמ' לאותה השלהבת שתרד ותגרש \nאת הקליפה כ\"א הנחש היה כרוך על עקבו לא היתה הקדושה יכולה לעלות:\n\n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "עוד צריך לכוין בענין רחיצת פי\"ו במים חמין בע\"ש והטעם הוא כי השכינה בימי החול \nרגליה יורדות מות ועתה רוחצת רגליה מאותו הטינופת שנדבק שם ועולים רגליה שהם הנה\"י \nשבה במקום החג\"ת ועד\"ז נעשה בכל העולמו' בסוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם אם אחזור \nלהורידה במקום הקליפות. אח\"כ צריך ללבוש בגדי שבת ודע כי מורי ז\"ל הזהרני בענין זה \nשנאמר ונלע\"ד שגם לכל בנ\"א הוא צריך לעשות כן והוא שיזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו \nמכל מה שלבש האדם בימי החול אין ראוי ללובשו ביום שבת ואפילו החלוק של שבת אין ראוי \nללבשו בימי החול כלל:\n\n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "גם הזהירני שבעת שאלביש החלוק של שבת בע\"ש שאכוין בשם קדוש זהריא\"ל וזהו השם של \nהחלוק של השי\"ת כנז' בספר פירקי היכלות דר' ישמעאל וכונה זו מעילה מאד אל האדם כדי \nשימשיך את הקדושה אליו. גם צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא של צבעים אחרים וקבלתי \nממורי ז\"ל שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם ביום שבת בעה\"ז כן ממש יתלבש האדם \nבעה\"ב אחר פטירתו תמיד ביום השבת וא\"ל כי בקבלת שבת פ\"א נתגלה אליו נשמת חכם אחד \nשנפטר בימיו וראהו לובש שחורים וא\"ל לפי שבעה\"ז היה לובש שחורים ביום השבת שלכך היו \nמענישים אותו שם להלבישו אחר פטירתו בגדים שחורים אף ביום השבת:\n\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ודע כי אין לפחות מן ד' בגדי לבן והם המלבוש העליון והתחתון והאזור אשר על לבושו \nהתחתון והחלוק אשר על בשרו. וראיתי למורי ז\"ל בימי החורף היה לובש ביום השבת מפני \nהצינה מלבוש א' של בגדי ארגמן תחת המלבוש הלבן העליון ולא היה חושש רק לשיהיו לו ד' \nבגדי לבן שהם לבוש העליון והתחתון ואזור והחלוק כנ\"ל. וכן כיוצא בזה ומספר ד' בגדים \nאלו הם כנגד ד' אותיות שם הוי\"ה כנז' בס\"ה בסוד ח' בגדי כהונה ד' של זהב אדנ\"י וד' \nשל לבן יהו\"ה ואלו ד' בגדי לבן הם סוד בגדי עו' הבריאה הנז' בתי' בהקדמה דמלכא לבש \nלבושין דבריאה ביומא דשבתא ודע כי אלו הבגדים הם בחי' אור המקיף מבחוץ והוא סוד \nהמלבושים כמבואר אצלנו בתפי' שחרית בברכ' מלביש ערומים יע\"ש. וטרם שנבאר ענין קב\"ש \nנבאר כמה מיני דרושי' בענין השבת ותוספת שבת. ואחר כך נחזור לבאר ענין קבלת שבת \nבשדה הנה ענין תוס' נשמה שנתוס' בשבת הוא כי צריך שתכוין כי אותה הקלי' הנק' ונוגה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "לו סביב והיא סוד קלי' נוגה אשר ביום שבת מתקדש' מקצתה וזהו ענין סוד תוס' קדושה \nועיין במ\"ש בס\"ה בפ' ויקהל בד' ר\"ג ע\"א בזה. עוד ענין תוס' שבת דע כי כל מה שאנו \nמתקנים למע' ע\"י תפי' בימי החול נעשה הדבר ההוא עצמו מאליו ביום השבת וז\"ס מה שאנו \nקורין אותו תוס' השבת והוא כי הנה בימי החול אנחנו מעלים העולמות אל מקום הפנוי \nשבין כל עולם ועול' ובשבת נעשה הדבר הזה מאליו ואנו מעלים לעולם הג' התחתונות במקום \nשהיה הג' העליונות. ולמטה בענין חקל תפוחין יתבאר ענין המקו' הפנוי מה ענינו:\n\n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אם תשיב משבת רגליך כו' כבר הודעתיך איך מה שנעשה בימי החול ע\"י תפלה נעשה ביום \nהשבת מאליו והענין הוא כי הנה בליל שבת טרם שיתפללו בנ\"י תפלותיהם נכללין כל \nהעולמות ג' בג' כיצד נה\"י דעשיה נכללין ועולין בחג\"ת דעשיה וחג\"ת בחב\"ד דעשיה. \nוחב\"ד דעשיה בנה\"י דיצירה ונה\"י דיצירה בחג\"ת דיצירה כו' וכעד\"ז עד רום המעלות \nונמצא כי בהעשות הדבר הזה נשאר מקום דנה\"י דעשיה ריקם ומקום אויר פנוי והמקום הזה \nהוא המקום שאנו קורין אותו שיעור תחום שבת. ונמצא כי ע\"י הכללות אלו העולמות כל \nהתכלית הוא לצורך נה\"י דעשיה שיסתלקו למעלה וישאר ביניהם ובין המקום של הקלי' מקום \nאויר פנוי ביניהם שלא יתאחזו הקלי'. והטעם הוא כי הנה\"י הנה הם ירכין לבר מגופא אשר \nשם הוא עיקר אחיזת החיצונים והרי זה דומה למי שמרים ונושא רגליו למעלה שלא יטנפו \nרגליו בטיט וזמ\"ש אם תשיב משבת רגליך ר\"ל אם תשיב רגליך למע' מסבת השבת וכנודע כי \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "הרגלים הם נה\"י כי אלו נתוספו מחדש כי כל עיקרו של ז\"א אינו רק ו\"ק חג\"ת נה\"י \nונתעלו ונעשו בבחי' חב\"ד חג\"ת והוצרך להתחד' מחדש בסו' תוס' את הנה\"י. ועת' ביום \nשבת חוזרין אלו הנה\"י לעלו' ולשוב למעל' אל מקומם ולהכלל שם ואמנם היוצא מחוץ לתחו' \nהוא גורס אדרבא היפך מכל זה:\n\n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "היוצא מחוץ לתחום כבר נת\"ל מה ענינו ומה הוא פוגם והנה אפי' למ\"ד תחומין דאורייתא \nעכ\"ז פטור הוא ממית' והטעם הוא לפי שהוא מוציא את עצמו מחוץ לתחום הקדושה שהוא \nשיעור ב' אלפים אמה ב' מילין כמ\"ש אצלנו ואינו פוגם רק את עצמו שהוציא את עצמו מחוץ \nלתחום הקדושה אל מקום הקלי' אבל העושה מלאכה ביום השבת חייב מיתה לפי שגורם אל \nהקלי' הנקרא מלאכת חול להכנם אל תוך קדושת שבת וגורם רע לו ולזולתו ולכן עונשו גדול \nמאד וז\"ס מחלליה מות יומת והוא מלשון חלל כנזכר בהקדמת דפ' בראשית כי מכניס את \nהקלי' לתוך החלל והמקום של הקדוש' הנק' שבת וזהו לשון חילול שבת. טעם למה כל השבת \nהוא בסוד שביעית והיא נקרא שביעי. דע כי הנה בכל עו' מד' עולמות אבי\"ע יש י\"ס והם \nי\"ס דעשיה וי\"ס דיצירה כו' והנה סדרן הוא זה כי הג' ספי' עליונות שבבריאה יש להם \nהיכל א' כולל לשלשתן ונק' היכל ק\"ק דבריאה ועוד יש ו' היכלות אחרות לו' ספי' האחרים \n", "en": ""}]}
