{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "78", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ב", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ב", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/78/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/78/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ב \nדרוש ב':\n\nבענין תוקף הגדלת ז\"א ביציאת מצרים ובתחילה נקדים הקדמה א' בענין סדר הגדלת ז\"א. דע \nכי כשנולד ז\"א אז הוא זמן קטנותו עד היותו גדול בן י\"ג שנים ובזמן הקטנות הזה ודאי \nשיש לו ג\"כ מוחין דקטנות כנ\"ל והמוחין האלו דזמן הקטנות הם בחי' הלבושים והכלי' של \nנה\"י דאי' ובתוכם מתלבשים גם הלבושים של נה\"י דאבא וכל אלו נכנסין תוך ז\"א בסוד \nמוחין דקטנות עד היותו גדול מבן י\"ג שנים ומעלה. ואמנם בחי' הלבושים הנז' דנה\"י \nדאימא בזמן הקטנות הם שמות של אלקים כי הנה הבינה נקר' אלקים כנודע ובפרט בבחי' \nהאחוריים של נה\"י דאי' שהם הלבוש' היותר חיצונים של נה\"י דאי' והם בחי' המוחין \nדקטנות ולפי שנה\"י דאבא באים מלובשים תוך נה\"י דאימא ואינם מתגלים בז\"א אלא ע\"י \nהבינ' לכן גם הלבושים דנה\"י דאבא הם נקרא מוחין דאלקים ע\"ש אימא והבן זה. ואמנם \nבגדלות דז\"א אז הלבושים דנה\"י דאימ' הם יותר פנימיים והם בבחי' שמות של אהי\"ה כנ\"ל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כי במוח הדעת בלבד שהוא היסוד דאימא יש עשרה דמים והם עשר שמות אהיה בסוד האחוריים \nשלהם ועד\"ז גם הנצח וההוד יהיו בבחינת אהי\"ה. ונמצא כי מש\"ל שבגלות מצרים היו \nמתגלים עשרה דמים אלו הנה הם בחי' הלבושים שבזמן הגדלות כי בזמן הקטנות הם לבושי' \nהנק' אלקים כי בבינה יש שם אהי\"ה ושם אלקים כנודע. ואח\"כ בא זמן גדלות ז\"א והוא בן \nי\"ג שנים ונכנסים בו ממש בחינת מוחין פנימיים דהויות תוך הלבושים דנה\"י דאימא \nמבחינת שמות אהיה כנ\"ל וכעד\"ז מוחין פנימיים דהויות תוך לבושים דנה\"י דאבא ואלו הם \nבחי' צל\"ם והם אות צ' דצלם כמבו' אצלנו. אח\"כ בז' שנים האחרים נכנסים ז' מקיפים \nדמוחין דגדלות והם ב' אותיות ל\"מ דצלם שחשבונם ז' ואז ז\"א הוא בן ך' שנה גמורי' \nויכול לישא וליתן בנכסי אביו אפילו בקרקעות והנה ב' בחי' אלו דמוחין פנימיים \nומקיפים אינם רק בחי' א' ושניכם נקרא זמן גדלות א'. והנה הענין הוא במה שנודע ענין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אימא עילאה הנחלקת לב' בחי' בינה ותבו' כי מן החזה ולמטה נקרא פר' תבו' ומהחזה \nולמעלה נקרא בינה והנה התבו' היא פר' בפ\"ע והבינה היא פר' בפ\"ע ושניהם ביחד הם פר' \nאחד שלם כנז' ונק' פר' אחד דאימא עילאה ואלו הנה\"י דמוחין פנימיים ומקיפים דאי' \nשלוקח ז\"א בגדלותו בהיותו בן י\"ג עד היותו בן עשרים שנה הוא בבחינ' כל פר' התבו' כי \nבתחי' עולה ז\"א ולוקח נה\"י דאי' עם המוחין פנימיים שבתוכ' ונעשים בו מוחין פנימיים \nבהיותו בן י\"ג שנה ואח\"כ בז' שנים אחרים לוקח המחצי' תחתון של ת\"ת דאימ' עם המוחין \nשבו ונעשים בו מוחין מקיפים. וכפ\"ז נמצא כי ל\"מ דצל\"ם הם שיעור ב' שלישים תחתו' \nדת\"ת דאימ' ואז נשלם לך' שנה ונמצא כי כבר לקח כל פר' התבונה כולו אבל איננו רק \nמחצית פר' אי' עילאה בלבד כנז' ונודע כי כמו שאי' עילאה נחלקת לב' פרצו' בינה \nותבונה כן אבא עילאה נחלק עד\"ז ממש לב' פר' חכמה ויש\"ס:\n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "והנה כמו שלקח ז\"א מבן י\"ג עד בן עשרים מוחין דאימא הפנימיים ומקיפים בפר' התבו' \nאשר כולו איננו רק מחצי' פר' דאי' כמו כן לקח ג\"כ מוחין דאבא פנימיים ומקיפין בפר' \nיש\"ס אשר כולו איננו רק מחצית פר' דאבא ונמצא כי בקטנותו דז\"א לקח מוחין פנימיים \nומקיפים מצד חיצוניות יש\"ס ותבונה ובגדלותו לקח מוחין פנימיים ומקיפים מצד פנימיות \nיש\"ס ותבונה. ואח\"כ חוזר ז\"א לבחי' קטנות וגדלות אחרים יותר עליוני' והוא בבחי' פר' \nחו\"ב שהם חצאין העליונים של פר' או\"א מהחז' שלהם ולמעלה ולכן הקטנות והגדלות הא' \nאנו מכנים אותם וקורי' אותם נה\"י דאו\"א והקטנות והגדלות הב' אנו מכנים וקורים אותם \nבחי' חג\"ת דאו\"א לפי שהחו\"ב הם מן החזה דאו\"א ולמעלה אשר שם הוא בחי' חג\"ת שלהם \nונמצא כי אחר עשרים שנה חוזר ז\"א לעלות עלייה אחרת ולוקח חיצו' או\"א חו\"ב בסוד \nמוחין פנימיים ומקיפים ואז נקרא קטנות ב' דז\"א. ואח\"כ חוזר לעלות עוד ולוקח פנימיות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "חו\"ב בסוד מוחין פנימיים ומקיפים ואז נקרא גדלות ב' דז\"א והרי הם ב' מיני קטנות וב' \nמיני גדלו' ביש\"ס ותבונה ובחו\"ב וכולם אינם רק ב' פר' דאו\"א ואז ז\"א הנקרא בן בכור \nיורש מקום אביו ואמו עליונים ונקרא זקן ממש ואינו בחור לפי שעלה למדריגה חו\"ב \nהעליונים הנקרא זקנים. ואח\"כ חוזר עוד הז\"א לעלות בא\"א בדיקנא עילאה דילי' כנז' \nאצלנו בסוד תפלת מנחת שבת ואין זה מקום הרחב' ביאור אופן עלייה זו ומשם והלאה אין \nעוד עליה אחרת אל ז\"א כי שם הוא תכלית עלייתו. וכל בחי' עליות ז\"א מן קטנותו הא' \nשבכולם ע\"ס תכלית גדלות האחרון ועלייתו העליונה נרמז בפרקי אבות במשנת הוא היה אומר \nבן ה' שנים למקרא כו' בן מאה כאלו מת ועבר מן העולם וכל אותם המדריגו' הם בחי' \nעליות ז\"א ממדריג' א' עד מדריגה אחרונה ואין אנו עתה בפרטו' ביאור המדריגו' ע\"ד סדר \nמשנה זו אבל כלל העולה בדרך קצרה הוא כי אחר שנולד ז\"א יש לו קטנות א' והוא לקיחתו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הלבושים והכלים בלבד שהם חיצו' דיש\"ס ותבונה ונעשים לו מוחין פנימיים ומקי' ואלו \nהמוחין אנו מכנים אותם וקורים אותם בשם נה\"י דאבא ונה\"י דאימא. ואח\"כ יש לו גדלו' \nא' והוא לקיחתו המוחין פנימי' שבתוך הנה\"י דאו\"א שהם פנימיות יש\"ס ותבונה ואח\"כ \nחוזר לוקח הלבושים והחיצו' של חו\"ב עילאין ונעשים לו מוחין פנימיים ומקי' דקטנות ב' \nואלו המוחין אנו מכנים וקורים בשם חג\"ת דאו\"א ואח\"כ לוקח גדלו' ב' והם פני' המו' \nשבתוך חו\"ב ואנו מכנים וקורים אותם בשם חג\"ת דאו\"א בבחי' פנימיו' ואח\"כ עולה בדיקנא \nדא\"א כנ\"ל. ונלע\"ד חיים כי המוחין פנימיים דקטנות א' הם חיצו' יש\"ס ותבונה מן החזה \nשלהם ולמטה הנקרא נה\"י צ' דצלם והמקי' שלהם דקטנות הם חיצו' דישסו\"ת מן החזה שלה' \nולמעלה ב' מקיפי' שהם בחי' חג\"ת וחב\"ד שלהם והם ל\"מ דצל\"ם. ואח\"כ גדלות א' הוא \nפנימיות המוחין דנה\"י דישסו\"ת מן החזה שלהם ולמטה ב' המקי' שלהם הוא פנימיות ישסו\"ת \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מן החזה שלהם ולמעלה חג\"ת וחב\"ד וכעד\"ז הוא פעם ב' קטנות וגדלות הב' בפר' חו\"ב \nעילאין וזכור זה היטב:\n\nוהנה הקטנות הא' התחתו' שהוא מנה\"י דאי' שהוא בחינת התבונה כנז' לכן הוא נקרא בשם \nאלקים כי שם זה מורה על בחי' הדין האמנם הלבוש דנצח הוא אלקים במילוי יודין כי קו \nהימין סודו יודין כי הוא קו החכמה הנקרא יוד. ולבוש ההוד הוא אלקים דמילוי ההין כי \nקו שמאל הוא קו הבינה הנקרא ה' ולבוש היסוד הוא אלקים דמילוי אלפין כי קו האמצעי \nהוא קו הדעת הנקרא אלף וסימנם יה\"א יודין ההין אלפין. והקטנות השני העליון שהוא מן \nחג\"ת דאי' שהוא בחי' בינה אין הדינים מתגלי' שם כמו בתבו' ולכן הוא נקרא בשם אכדט\"ם \nשהוא חילו' אלקים באבג\"ד כנודע והוא מתחלף באותיו' שלפניו. ואמנם אות אלף אין אות \nלפניה ולכן אינה יכולה להתחלף אבל אות למד מתחלפ' באות כ' שלפניה ואות ה' באות ד' \nשלפניה ואות יוד באות ט' שלפני' ואות מם סתומ' באות מ' פתוח' שלפניה האמנם לפי שעתה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "היא בסוף התיב' אי אפשר להשאר פתוחה ולכן נכתבת סתומה. והנה שם הזה הוא יותר רחמים \nופנימי משם אלקים כי הרי הוא בחי' האותיו' הקודמות לאותיו' אלקים ואלו היה מתחלף \nבאותיות המאוחרו' לשם אלקים והוא שם במוכ\"ן ודאי שהוא יותר דין ויותר חיצון משם \nאלקים וב' תמורות אלו נזכרו בס\"ה בפרשת פקודי. עוד סיבה ב' כי כיון ששם אלקים הוא \nדין א\"כ תמורתו יהיה רחמים יותר ממנו משא\"כ בשם ההויה שהוא רחמים כי בהתחלפו מורה \nעל הדין שהוא תמורת הרחמים ולבחי' שם זה של אכדט\"ם נקרא' הבינה אלקים חיים ובכל \nמקום שנזכר שם אלקים חיים רומז אל שם אכדט\"ם כי הוא יותר רחמים ויותר פנימי ויותר \nעליון משם אלקים סתם. ואמנם הלבושי' דנה\"י דגדלו' א' או דחג\"ת דגדלו' ב' הם בחינת \nשמו' של אהיה כנ\"ל בתחילת הדרוש והם אהיה דיודין בנצח ודאלפין בהוד ודההין ביסוד \nוסימנם יא\"ה כמבואר בדרוש הכללים בליל הו\"ר אבל לא קבלתי חלוקיהם ושנוייהם מה בין \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נה\"י דגדלות א' לחג\"ת דגדלו' ב' כי כבר נתבאר כי בקטנות א' הנה\"י הם אלקי' ובקטנות \nב' דחג\"ת הם אכדט\"ם ואמנם זה הוא בבחינת לבושי הגדלות אבל בבחינת המוחין הפנימיי' \nעצמם המתלבשים בתוכם כולם הם בחי' הויות ואין בהם שינוי וטעם הדבר הוא כמש\"ל כי \nבזמן הקטנות בין קטנות הא' ובין בקטנות הב' אין לו לז\"א מוחין אחרי' זולת אלו \nהלבושים בלבד דחיצוניות דנה\"י דאי' או דחג\"ת דאי' ואלו הלבושין עצמן לבדם הם הם \nהמוחין דז\"א בקטנותו הא' או השני ולכן יש חילוק בשמות לבושין דנה\"י אל שמות לבושין \nדחג\"ת כי אלו אלקי' ואלו אכדט\"ם. אבל בגדלו' דז\"א בין בגדלות הא' בין בגדלות הב' \nאינן בחינת פנימיות עצמן דנה\"י דאי' או דחג\"ת דאי' אמנם הם טיפו' מוחין ממש הנמשכים \nממוחין דאבא ואימא ממש בעת הזווג ואין ביניהם שינוי בין גדלות ראשון לב' וכולם הן \nבחינ' הויות אבל אה\"נ שגם הם באים מלובשין תוך נה\"י או דחג\"ת דאימא מבחינ' פנימיו' \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "כנודע אבל כיון שיש מוחין עצמן בתוכם אינם נקר' אלא על שם המוחין עצמם שהם הויות \nולא ע\"ש הלבושין ע\"כ לשון הקדמה שיעדנו לך לבארה: \nשער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ג \nדרוש ג':\n\nיבאר בו ענין יציאת מצרים וענין פסח הנה בהיות שבגלות מצרים היו החיצו' נאחזים \nבתכלית בקדושה עד שחזר ז\"א למדרגה היותר גרועה שהו' היותו בבחינת ג' כלילן בג' לכן \nעלה ברצון המאציל העליון להוציא את ז\"א בסו' לידה ממעי אמו ולהגדילו בתכלית הגדלות \nשאפשר להיות לו ועי\"כ תתבטל אחיזת החיצונים ממנו מפני רוב הארותיו של עתה ולא הספיק \nבמה שיתגדל גדלות הראשון בלבד אשר הוא בחי' שאר ימים טובים כמבואר אצלנו לעיל בענין \nהי\"ט שאין עליית זו\"ן אז רק בנה\"י דתבו' לבד כנודע כי שם אהיה במילוי יודין הוא \nבבינה והויה דס\"ג היא בתבונ' ולכן י\"ט הוא בגי' ע\"ג כמנין הויה דס\"ג עם עשר אותיות \nהם ע\"ג כמנין יום טוב. אבל דע כי אין זה אלא מה שנעשה מאליו אבל אח\"כ ע\"י תפילותינו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ודאי שעולים עד חו\"ב עילאין כמבואר שם בפ' אלה מועדי ה' מקראי קודש כו' אבל עתה \nבליל פסח גדל הז\"א אפי' גדלות הב' שהוא בבחי' חו\"ב עילאין ולא עוד אלא שליל פסח \nגדולה מליל שבת כי בליל שבת אין אל ז\"א זולתי גדלות הא' לבד והל' של בחי' מקיפין \nדצלם ואפי' המקיף דאות מ' דצלם אין לו בליל שבת כנז' במקומו אבל בליל פסח יש לו אף \nגדלות ב' דחו\"ב עילאין כנז' עוד יש בחי' מעלה אחרת בליל פסח יותר משאר י\"ט ושבתות \nוהוא כי ביו\"ט ובשבת אין ז\"א עולה מדרגותיו בפעם אחד אבל עולה מדרגה אחר מדרגה ובכל \nתפלה ותפלה עולה מדרגה א' כנז' אצלנו בתפלת שחרית ומוסף ומנחה דשבת אבל בליל פסח \nבפעם אחד עולה כל המדרגות שלא ע\"י תפלות רבות זו אחר זו אלא בפ\"א עולה עד גדלות הב' \nכמ\"ש בע\"ה:\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "האמנם יש יתרון לשבת מליל פסח כי בליל פסח עולה עד חכמה ובינה עילאין לבד אבל ביום \nשבת במנחה עולה עד דיקנא דאריך אנפין כמבואר שם במקומו אבל בפסח אינו עולה בדיקנא \nדא\"א עד חג השבועות כמ\"ש להלן בה\"י. וכל הסיבה היא כדי שיתבטלו החיצו' מלהתאחז בו \nבהיותו גדל בפ\"א תכלית כל מדרגות ההגדלה והעליה כנז'. וענין זה נרמז בפסוק אחד \nשסדרוהו בעלי ההגדה דליל פסח לאמרו בתוך סדר ההגדה והוא פסוק ותרבי ותגדלי ותבואי \nבעדי עדיים כו' והוא עם מה שביארנו כי עתה ביציאת מצרים רבה וגדל ז\"א בתכלית מדרגו' \nגדולתו בפעם א' עד שגדל עד חג\"ת דאו\"א שהם בחינת החו\"ב עילאין כנז' ושם בחג\"ת הו'א \nמקום הדדים והשדיים וזמ\"ש ותרבי ותגדלי כו' שדים נכונו כו' ואמר ואמר ותרבי כנגד \nגדלות א' דנה\"י ואמר ותגדלי כנגד גדלות ב' דחג\"ת. וביאר הענין הגדלות זה הב' באיזה \nמקום הוא ואמר ותבואי בעדי עדיים והם שלשה שמות אכדט\"ם שבחג\"ת הנז' שכל אחד מהם הוא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בגי' ע\"ד וזהו בעדי עדיים עדי א' עדיים ב' הרי ג\"פ ע\"ד. וביאר היכן הוא מקום שלשה \nשמות אלו של אכדט\"ם ואמר שהם בחג\"ת אשר שם מקום הדדים והשדיים וזמ\"ש שדים נכונו. או \nאיפשר לפרש ותרבי כנגד קטנות א' כי בתחלה בסוד העיבור היה בבחי' ג' כלילן בג' ועתה \nבקטנות ראשון שהוא זמן היניקה נגלו בו כל הו\"ק. ותגדלי כנגד גדלות ראשון ותבואי \nבעדי עדיים קטנות השני שהוא שם אכדט\"ם שדים נכונו כנגד חג\"ת גדלות שני ובזה יתבאר \nטעם למצות סיפור י\"מ בליל פסח:\n\n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "גם תבין הבנת מלת פסח מה ענינה והענין הוא יובן עם הנז' כי הנה התבו' היא נה\"י דאי' \nוהבינה הוא חג\"ת ונמצא כי ראש התבו' הוא בסיום נה\"י דבינה עם היות שבהיותם נכללים \nיחד בפר' אחד הנק' אי' נק' הבינה חג\"ת דאי' כנז' ונמצא כי התחלת מקום הגדלות השני \nדז\"א הניתוסף עתה בליל פסח משא\"כ בשאר לילי יו\"ט ושבתות כנז' הנה שם הוא במקום הפה \nשל התבו' שהוא בג\"ר שבה וזהו לשון פסח פ\"ה ס\"ח כי שם הוא הפה של התבו' ולכן צריך \nלהרבות בספור שבח י\"מ. עוד יש בענין זה פירושים אחרים בענין פסח ובענין סיפור י\"מ \nולקמן יתבאר בע\"ה. ודע כי אלו המוחין הנ\"ל שהם עד תכלית גדלות שני דז\"א הנכנסים \nבתוכו בליל פסח הנה לסיבה זו אנו אומרים הלל גמור בליל פסח משא\"כ בשאר לילי יו\"ט \nוהם מתקיימים בו כל הלילה וכל יום א' של פסח ולכן אומרים הלל גמור ביום א' של פסח \nואח\"כ מסתלקים לגמרי כמתחלה ואחר כך חוזרים ליכנס בסדר המדרגות מדרגה אחר מדרגה מן \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "היום הב' של פסח עד תשלום נ' יום של ספירת העומר שהוא חג השבועות כמ\"ש בע\"ה בענין \nספי' העומר ולכן אין אומרים בשאר ימי הפסח הלל גמור אלא בדילוג. וטעם הדבר הוא כי \nלסבת אחיזת החיצו' בז\"א בתכלית תוקף אחיזתם לכן הוצרך להגדל בפ\"א כל המדרגות של \nהגדלתו כדי שיתבטלו החיצו' ואחר שנתבטל הוחזר הדבר לטבעו ליגדל בסדר הגדלתו מדרג' \nאחר מדרגה:\n\n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "גם בזה תבין מ\"ש בס\"ה בפ' אמור כי בליל פסח הוא זיווגא עילאה מסטרא דלעילא ולא \nמסטרא דילן. והענין הוא כי בשאר הי\"ט נכנסין המוחין בסדר המדרגות בטבעם ולכן נעשה \nהזווג העליון ע\"י בתפלותינו ומעשינו אבל בליל פסח הוגדל ז\"א שלא כדרך טבע כי לא היה \nיכולת בידינו ע\"י תפלתינו להגדילו ברגע אחד תכלית ההגדלה ואין זה אלא ברחמי המאציל \nיתברך אשר הפליג חסדו ברחמיו לעשות נס הגדול ההוא שלא כדרך טבע ולא נעשה ע\"י אלא \nמאליו. ובזה תבין ענין איסור הזווג בליל פסח משא\"כ בשאר הי\"ט שהותר הזווג אלינו \nואדרבה יש חיוב מצות עונה יען כי ע\"י התחתו' נעשה אז הזווג העליון אבל בליל פסח \nשאין הזווג העליון נעשה ע\"י נאסר לנו הזווג התחתון. ודע כי ראיתי אנשי מעשה נוהגים \nלעסוק בתורה כל ליל פסח עד הבוקר וכמש\"כ מעשה בר\"א ור\"א בן עזריא שהיו מספרים ביצ\"מ \nכל אותו הלילה כו':\n\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "גם בזה תבין מ\"ש בס\"ה בפ' אמור כי ענין ימי ספי' העומר הם בסוד ספירת ז' ימי נקיים \nכדי שתטהר האשה העליונ' לבעלה בחג השבועות. וקשיא טובא דכיון שהיה זווג עליון בליל \nפסח כמו שזכרנו בשם ס\"ה בפ' אמור א\"כ הרי יצאת מחלאת טומאה של גלות מצרים ונטהרה \nלבעלה ונזדווגה עמו ואיך חוזרת אחר הזווג ההוא לספור ימי נקיים. אבל הענין יובן עם \nהנז' כי הנה ענין הטומאה הזאת היא נמשכת מאותם ה' דמים של טומאה שקבלה בזמן גלות \nמצרים מבחי' לבוש הגבו' מתמצית הנשאר מסיגיה כנ\"ל ולכן היא צריכה להטהר מאותם הדמים \nהטמאים כי אז היו החיצו' נאחזים בה ג\"כ ובליל פסח אשר הגדיל ז\"א ברגע אחד כל \nההגדלות ההם נפסקו הדמים ההם ונתבטלה אחיזת החיצוני' לא בז\"א ולא בנוק' כלל ועיקר \nולכן נטהרה ולא הוצרכה למנות ז' נקיים בעבור כי נטהרה לפי שעה שלא כדרך טבע. אבל \nאחר עבור יום א' של פסח ונסתלקו המוחין חזרו החיצונים להתאחז בדמים אבל לא אחיזה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "גמורה כבתחלה כי כבר נתבטלה אחיזתם הגדול' וחזרו להתאחז בדמים ההם ואז נכנסין \nהמוחין בהם בסדר המדרגות וכפי סדר כניסתם כך הוא סדר ביטול אחיזתם לאט לאט בהמשך \nימי ספירת העומ' שהוא ענין ספירת ז' נקיים ואז נטהרה מטומאתה ונגמרה להטהר בחג \nהשבועות ואז חוזרת להזדווג עמו כמ\"ש לקמן בע\"ה ענין זה. לפי שכפי הנז' יש קושיא \nגדול' שא\"כ איך שאר ימי הפסח נק' יו\"ט כיון שעדיין לא נטהרה מטומאתה עד חג השבועות \nוגם שבתות ור\"ח אשר בין פסח לעצרת. ולמטה בענין יום ז' של פסח ענין קריעת ים סוף \nיתבאר זה היטב בע\"ה: \nשער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ד \n", "en": ""}]}
