# שער הכוונות — דרוש י':

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/82/)

<div lang="he" dir="rtl">

דרוש י&#x27;:

והוא דרוש ד&#x27; על הנז&#x27; ובענין ספי&#x27; העומר דע כי הנה עתה בגאולת מצרים נתפשטו הה&#x27; 
חסדים וה&quot;ג שנעלמו למעלה בשרשם בדעת בזמן הגלות ועתה נתפשטו בגופ&#x27; דז&quot;א והנה בעת 
יציאת מצרים נעתקו ויצאו משם ואח&quot;כ בשבע&#x27; שבועות של ספי&#x27; העומר יורדין ומתפשטין 
למטה בגופא דז&quot;א וטעם היותם ז&#x27; שבועות הוא עם הנ&quot;ל כי החסדים מתפשטין מחסד ועד הוד 
ואח&quot;כ כללותם ביסוד הנק&#x27; כל שהוא כללות ה&#x27; תסדים וכל חסד כלול מי&#x27; הם כ&quot;ל בגי&#x27;. 
ואח&quot;כ כללותם במלכות הנק&#x27; כלה לב&#x27; סבות הא&#x27; הוא לפי שהיא ה&#x27; אחרונ&#x27; שבשם ההויה 
ולוקחת כללות החסדים הנק&#x27; כ&quot;ל הרי כל&quot;ה והסיבה הב&#x27; היא כי כל הם כללות החס&#x27; והה&#x27; 
היא ה&#x27; גבו&#x27; הרי כל&quot;ה. עוד סיב&#x27; ג&#x27; כי כל הוא הה&quot;ג כל א&#x27; כלולה מי&#x27; והה&#x27; היא המלכו&#x27; 
עצמ&#x27; כנ&quot;ל. ונחזור לענינינו כי ז&#x27; בחי&#x27; יש בהתפשטות החס&#x27; וכנגדם הם ז&#x27; שבועות ואמנם 
היותם ז&#x27; שבועו&#x27; ולא ז&#x27; ימים הענין הוא כי כל בחי&#x27; מהם כלולה מן הז&#x27; עצמם ר&quot;ל כי 


החסד הא&#x27; המתפשט בזרוע ימין הנק&#x27; חסד צריך שיהיו בו ז&#x27; בחי&#x27; א&#x27; כנגד החסד וא&#x27; כנגד 
הגבו&#x27; כו&#x27; וא&#x27; כנגד מה שצריך לתת ממנו חלק אל היסוד הכולל כולם כנז&#x27; ואחד כנגד מה 
שצריך לתת ממנו חלק אל המלכו&#x27; הכוללת את כולם כנז&#x27; כי אם אין בחסד הזה כל אלו הז&#x27; 
בחי&#x27; של שרשים איך היסוד ומלכו&#x27; יוכלו לקבל הארה ממנו וגם הה&#x27; חסדים עצמם איך 
יתקשרו זה בזה אם לא ע&quot;י כך. ונמצא כי בכל חסד וחסד מן בחי&#x27; החסדים המתפשטים בז&quot;ת 
דז&quot;א יש בו בכל א&#x27; מהם שורש לכל הז&#x27; בחי&#x27; הנז&#x27; ורצוני להרחיב הביאור בזה. דע כי 
בספי&#x27; החסד דז&quot;א מתפשט בו החסד הא&#x27; מן הה&quot;ח המתפשטים ויש בו בחי&#x27; חסד גבו&#x27; ת&quot;ת נה&quot;י 
ומלכות ומתחלקות בז&quot;ס תחתונות באופן זה. חסד שבחסד וחסד שבגבו&#x27; וחסד שבת&quot;ת וחסד 
שבנצח וחסד שבהוד וחסד שביסוד וחסד שבמל&#x27;. וכל ז&#x27; בחי&#x27; אלו הם כללות החסד הא&#x27; שבחסד 
המתפשטי&#x27; בז&quot;א. אח&quot;כ החסד הב&#x27; הנקרא גבו&#x27; שבחסד הנה יש בו ז&#x27; חסדי&#x27; מתחלקות בז&#x27; 


הספי&#x27; וכולם בחי&#x27; הגבורה שבהם. וכעד&quot;ז בכל הז&#x27; חסדים המתפשטים בגופא דז&quot;א. ונבאר 
הקדמה זו בסדר ז&#x27; שבועות העומר:

שבוע הא&#x27; כולה בחסד הא&#x27;. יום א&#x27; נכנסת בחינ&#x27; מלכות שבחסד הא&#x27; בתוך החסד הנק&#x27; זרוע 
ימין יום שני נדחית המלכות בגבורת ז&quot;א ונכנס בחינ&#x27; היסוד שבחסד הא&#x27; בחסד דז&quot;א. יום 
שלישי נדחית המלכו&#x27; בת&quot;ת והיסוד בגבורה ובחי&#x27; ההוד דחסד הא&#x27; נכנסת בחסד דז&quot;א. יום 
ד&#x27; נדחית המל&#x27; בנצח והיסוד בת&quot;ת וההוד בגבורה והנצח בחסד דז&quot;א. יום ה&#x27; נדחית המל&#x27; 
בהוד והיסוד בנצח וההוד בת&quot;ת והנצח בגבו&#x27; והת&quot;ת בחסד דז&quot;א. יום ו&#x27; נדחית המלכות 
ביסוד והיסוד בהוד וההוד בנצח והנצח בת&quot;ת והת&quot;ת בגבור&#x27; והגבו&#x27; נכנס בחסד דז&quot;א. יום 
ז&#x27; כל אחד יורד במקומו מלכות במלכות יסוד ביסוד הוד בהוד נצח בנצח ת&quot;ת בת&quot;ת גבו&#x27; 
בגבור&#x27; חסד בחסד. והרי כי בשבעה ימי השבוע הא&#x27; לא נתפשט רק החסד הא&#x27; בלבד ונתפשט 
בשבע&#x27; הספי&#x27; כולם כנז&#x27;:



שבוע השני היא ממש ע&quot;ד השבוע הא&#x27; אלא שכל בחינ&#x27; הם בחסד השני מן החסדים המתפשטים 
וכן כיוצא בזה בשאר הז&#x27; שבועות עד שנמצא כי בשבוע הז&#x27; נכנס החסד הז&#x27; הנק&#x27; מלכות 
הנעש&#x27; מכללות כל הז&#x27; ספי&#x27;. והנה אע&quot;פ שנתבאר כי בדעת דז&quot;א יש ה&quot;ח וה&quot;ג צריך שתדע כי 
הנה הדעת הוא הנשמ&#x27; המתפשטת בכל הגו&#x27; וא&quot;כ מוכרח הוא שבדעת יהיו ז&#x27; בחי&#x27; החסדים 
המתפשטים בז&quot;ת הנקר&#x27; גוף וכנגדם הם ז&#x27; גבור&#x27; ודע כי אלו הם סוד י&quot;ב שבטים י&quot;ב בני 
יעקב ושני בני יוסף מנשה ואפרים שנאמר בהם כראובן ושמעון יהיו לי וכבר נתבאר דרוש 
זה בענין י&#x27; הרוגי מלוכ&#x27; והרוגי לוד. ובזה יתבאר טעם למה השבוע הא&#x27; אינ&#x27; חול גמור 
אבל נקרא חול המועד והטעם הוא כי כל הה&quot;ח נכללים בחסד הא&#x27; כנודע כי שבעה ענני כבוד 
הם וענן הא&#x27; מכולם הוא הנקרא ענן של אהרן והוא כנגד חסד הא&#x27; והוא כולל את כולם כנז&#x27; 
בס&quot;ה בפרשת אמור. וז&quot;ס מ&quot;ש יומם יצוה ה&#x27; חסדו כי החסד א&#x27; נק&#x27; יומם לפי שבו נכללים 


שאר החסדים הנקר&#x27; ימים והגבורות נקראים לילות אלו זכרים ואלו נקבות וכל א&#x27; משבעה 
בחי&#x27; החסדים כנ&quot;ל הם שבעה ימי השבוע וכ&quot;א נק&#x27; יום אחד אבל החסד הא&#x27; נקרא יומם ולא 
יום ופירושו יום הכולל ימים רבים כי כל שאר החסדים אין להם שורש ומעבר אלא בו. וז&quot;ס 
ויסע עמוד הענן יומם כי שבעה עננים היו אבל הא&#x27; שבכולם נק&#x27; יומם ולכן הוא לבדו נזכר 
והשאר נכללין בו ובזה תבין פ&#x27; הנז&#x27; של יומם יצוה ה&#x27; חסדו כי ע&quot;י יומם והוא החסד הא&#x27; 
שבכולם ע&quot;י הוא מפקיד שאר החסדים בידו שיהיה הוא פקיד עליהם והרשות בידו להוציאם 
ולהוריד ולפשט אותם למטה כפי רצונו. ואולי נוכל לומר כי חסדו ר&quot;ל חסד ו&#x27; ר&quot;ל ששת 
החס&#x27; האחרים כולם מצויים תחת ידו של החסד הא&#x27; הנק&#x27; יומם כנז&#x27; אבל בלילה אז שירה עמי 
ר&quot;ל שיר ה&#x27; שהם ה&quot;ג הנק&#x27; שיר והשיר הזה הנה הוא עמי ואלו הם דברי דוד המשורר ע&quot;ה 
האומר דברים אלו ברוח הקדש כאלו השכינה שהיא המלכות העליונ&#x27; אומרת אותם והוא כי 


הגבו&#x27; הם ממש עמה אבל החסדי&#x27; אינה רק בבחי&#x27; פקדון (וצווי) בלבד להורידה בה ביום בעת 
הזווג. ונחזור לענין לפי שבשבוע א&#x27; מתחי&#x27; לכנס ולהתפשט החסד הא&#x27; לכן הוא חול המועד 
מכלל חג המצות אבל לפי שעדיין לא נשלם לכנם עד יום הז&#x27; לכן אינו יו&quot;ט גמור רק 
חוה&quot;מ:

אבל בז&#x27; של פסח שאז נשלם להתפשט נק&#x27; יו&quot;ט גמור ולכן יש זווג תחתון למטה כבשאר הי&quot;ט 
כי הנה כל הזווג אינו נמשך אלא מבחי&#x27; החסד כי היא טיפת הזווג של מ&quot;ד ועתה שנשלם 
החסד הא&#x27; כבר יש זווג אבל לפי שלא נכנס רק החסד הא&#x27; שלא נשלמו כל החסדים להתפשט לכן 
אין אומרים הלל גמור וגם אינו זווג גמור כמש&quot;ל בע&quot;ה. ואע&quot;פ שאינו נגמר להתפשט אלא 
ביום אסרו חג עכ&quot;ז כיון שעיקר טפת החסד אינה אלא לצורך היסוד טפה דדכורא ולכן בהכנם 
בחי&#x27; היסוד של החסד הא&#x27; מספיק לזווג אבל ביום שלאחריו שנכנס אף בחי&#x27; המלכות של החסד 
הא&#x27; לכן יש בו קצת קדוש&#x27; ונק&#x27; יום אסרו חג והוא ע&quot;ד מש&quot;ל בדרוש הח&#x27; כי בהכנס רשימו 


דמוח החכמ&#x27; הוא יו&quot;ט גמור וביום שלאחריו אע&quot;פ שנכנס עצמותו אינו נק&#x27; אלא אסרו חג. 
עוד יש ענין אחר בענין ספירת העומר והוא נקשר עם הדרוש הנז&#x27; ושניהם הם בחי&#x27; אחת: 
שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יא 
דרוש י&quot;א:

והוא דרוש ה&#x27; בענין ספי&#x27; העומר. הנה נודע כי כמו שיש בז&quot;א מוחין דאורות פנימיים גם 
יש לו אורות מקיפין וממוח הדעת שבו יורדים ומתפשטים בו אורו&#x27; פנימיים ואורות מקיפין 
והאור הפנימי מתפשט ויורד דרך הגרון ומתפשט בגופא דז&quot;א אבל האור המקיף הנה הוא יוצא 
מן הפה ולחוץ ומקיף את הז&quot;ת ע&quot;ד האמור לעיל ממש בבחינת החסד&#x27; הפנימיים המתפשטים 
בז&quot;ת ועתה נבאר עניינם. הנה אלו החסד&#x27; והגבור&#x27; שבתוך היסוד דאימא הם אורות רבים 
וגדולים ועומדים במקום צר ודחוק כנודע כי מוח החכמה והבינ&#x27; גדולי&#x27; מאד ממוח הדעת 
ובפרט במקום התפשטות יסוד דאימא תוך הגרון דז&quot;א כי הוא מקום צר עד קצה אחרון והם ב&#x27; 
מוחין דחסדי&#x27; וגבו&#x27; ואינם יכולים לידחק שם ואז מחמת הדוחק הם בוקעים המקום ההוא 


וז&quot;ס בקיעת הפה הנבקע במקום הגרון והבן טעם זה ואז יוצאות קצת האורות ההם דרך הפה 
ולחוץ וקצתם נשארי&#x27; בפנים כנ&quot;ל. ואמנם בחי&#x27; הגבו&#x27; הם אש ובחי&#x27; החסד&#x27; הם מים ולכן 
הגבור&#x27; הם חזקות מאד ומרוב חמימות אשם אינם יכולות להשאר בפנים והם הבוקעות ויוצאות 
לחוץ דרך הפה ונעשית בחי&#x27; אור המקיף אבל החסד&#x27; נשארים בפנים בסוד אור הפנימי וכבר 
נתבאר אצלנו כי אור המקי&#x27; גדול מאור הפנימי אע&quot;פ שהאור הפנימי הוא חסדים כנז&#x27; והאור 
המקיף הוא גבור&#x27; עכ&quot;ז הטעם הוא נרמז כמש&quot;ה טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת פי&#x27; כי 
הגבו&#x27; הם כוחות הדין הנק&#x27; תוכחת שמהם באים התוכחו&#x27; והיסורין לעולם הנה הם יותר 
טובים ויותר מאירים להיותם מגולים בבחי&#x27; אור המקיף יותר מן החסדים הנק&#x27; אהבת חסד 
להיותם מסותרים בבחי&#x27; אור הפנימי אורם מסותר ואינו נגלה ומאיר עם היות כי בבחי&#x27; 
עצמם החס&#x27; הם מעולי&#x27; יותר מן הגבו&#x27;:



ובזה תבין מ&quot;ש בתיקו&#x27; תיקון ע&#x27; בענין ה&#x27; מוצאות הפה הנק&#x27; פתוחי חותם דא אימא עילאה 
כו&#x27; והענין הוא כי כיון שפתיחת הפה נבקעת מחמת ה&#x27; גבו&#x27; מנצפ&quot;ך כנ&quot;ל הנה הם עצמן ה&#x27; 
מוצאות הפה והם סוד הכ&quot;ב אותיות אחע&quot;ה בומ&quot;ף כו&#x27; כנודע כי האותיות נפקא מבינ&#x27; כנז&#x27; 
בהקדמת ספר התיקו&#x27; גם שם נת&#x27; כי האותיו&#x27; נק&#x27; נפש. והטעם הוא כי להיותם מבחי&#x27; הגבור&#x27; 
שהם עטרא דמל&#x27; הנק&#x27; נפש לכן גם הם נקראים נפש. ובזה יתיישבו ב&#x27; מאמרים הנז&#x27; בס&quot;ה 
שהמאמר הא יראה כי אותיות הם יוצאים מן הפה וממאמר אחר הב&#x27; יראה כי הם יוצאים מן 
חותם אי&#x27; עילאה ושניהם הם אמיתיים כי הנה האותיו&#x27; הם בחינ&#x27; הגבו&#x27; הנתונים תוך היסוד 
דאי&#x27; עילאה ומתלבשת בז&quot;א ואלו הגבור&#x27; הם הנק&#x27; חותם דאי&#x27; עילא&#x27; כמבואר אצלנו בהרב&#x27; 
מקומו&#x27; אם בענין הצלם דהו&quot;ר הנקר&#x27; ליל החותם ואם בענין משז&quot;ל באותם הד&#x27; דברים הנק&#x27; 
חבי&quot;ת שצריכים חותם בתוך חותם והם יסוד ומלכו&#x27; שבה שהם ב&#x27; החותמות הנז&#x27;. והנה היסוד 


דאי&#x27; מלובש בפומא דז&quot;א ושם נבקע ויוצא ממנו אלו הכ&quot;ב אותיות שהם בחי&#x27; הה&quot;ג כנ&quot;ל 
ונמצא כל דבריהם אמת. גם בזה תבין מ&quot;ש בפ&#x27; משפטים כי דעת גניז בפומא דמלכא פי&#x27; כי 
הדעת הוא בחי&#x27; עטרא דגבו&#x27; והחסדים והוא מלובש ביסוד דאי&#x27; ונבקע ויוצא עטרא דגבורה 
דרך הפה ולחוץ וכשהוא רוצה לדבר מוציאן לחוץ בסוד קול ודיבור שהוא בחי&#x27; אור המקיף 
כמבואר אצלנו כי כל הבל הפה הוא אור המקיף ולפעמים נשארים בפנים ואינם יוצאים ואז 
כתיב נאלמתי דומיה כו&#x27; והנה ה&#x27; אותיות מנצפ&quot;ך הם שורש הה&quot;ג ולכן הם אותיו&#x27; סתומות 
כנודע כי הם בציור מקום פתיחת הפה סתומה ועגול&#x27; ולכן נקרא בס&quot;ה בשם פתוחי חותם כי 
הוא מקום הנפתח ומגולה עתה והוא נמשך מן אי&#x27; עילא&#x27; הנק&#x27; חותם כנודע כי עטרא דגבור&#x27; 
גניז באי&#x27;. והרי נתבאר בחי&#x27; אור המקי&#x27; מה ענינו ואיך הוא בחי&#x27; עטרא דגבו&#x27; ואיך הוא 
מן אימ&#x27; עילאה כי הגבו&#x27; מן אי&#x27; עילא&#x27; אינון וכמ&quot;ש כמה פעמים כי כל אור המקי&#x27; הוא 


מבינה הנק&#x27; שם אהיה וזכור הקדמה זו:

ונחזור לענין ספיר&#x27; העומר כי עתה אנו צריכים להמשיך ב&#x27; בחי&#x27; אורות פנימיים ואורו&#x27; 
מקיפים והנה כדוגמת מה שנת&quot;ל בענין המשכת האור הפנימי במ&quot;ט ימי ספיר&#x27; העומר כך ממש 
היא המשכת אור המקיף. ולכן צריך שנרחיב הביאור בזה ובו נבאר ענין עומר השעורים שהיה 
קרב בלילה הא&#x27; של ימי הספיר&#x27; מה ענינו. דע כי בזמן שבהמ&quot;ק קיים על ידי קרבן מנחת 
השעורי&#x27; בלילה הזה היו יורדין בחי&#x27; החסדים והגבו&#x27; אל הדעת ומשם נתפשטו עד הגרון אבל 
עתה אין בנו כח להמשי&#x27; אור הפנימי כי אור הפנימי לא היה נמשך אלא על ידי קרבן 
השעורים כנז&#x27;. ואמנם עתה אנחנו צריכים שיתפשטו אלו החסד&#x27; והגבו&#x27; בגופא דז&quot;א ובכל 
לילה ממ&quot;ט ימי ספירת העומר אנחנו מורידים בחינ&#x27; החסד&#x27; והגבו&#x27; למטה כל מדריגה 
ובחינת&#x27; ביומו עד מלאת ימי העומר והנה כל כונתנו עתה אינו אלא בבחי&#x27; אור המקיף 
להמשיכו ולהוציאו דרך מוצאות הפה ואחר צאתו נעשה אור מקיף כנ&quot;ל. וזו היא סוד הברכה 


של על ספי&#x27; העומר כי בבחי&#x27; דיבור והבל היוצא דרך הפה והוא בחי&#x27; אור המקיף כי אור 
הפנימי היה נמשך בזמן שבהמ&quot;ק קיים ע&quot;י קרבן העומר והנה עתה שנחרב בעוה&quot;ר ואין בנו 
כח להמשיכו לכן אנו אומרי&#x27; אחר ברכ&#x27; העומר שהוא בחי&#x27; אור המקיף הרחמן הוא יחזיר לנו 
עבודת ב&quot;ה למקומה ב&quot;ב וע&quot;י כך נתקן איזה תיקון בבחינ&#x27; אור הפנימי. ונמצא עיקר כל 
הכונ&#x27; היא באור המקיף כי עדיין לא יצא כלל אבל האור הפנימי כבר נכנס ואינו צריך רק 
התפשטות למטה בלבד ולכן כאשר תכוין בבחי&#x27; אור המקיף תכוין ג&quot;כ להמשיך אור הפנימי 
אבל עיקר הכונ&#x27; תהיה באור המקיף כנז&#x27;. ובזה תבין טעם למה מצות ספי&#x27; העומר תלויה 
באנשים ולא בנשים והטעם הוא לפי שאין בחי&#x27; זו נעשית אלא בפי הזכר ז&quot;א כנודע. גם בזה 
תבין למה חג המצות נק&#x27; פסח והענין הוא פ&quot;ה ס&quot;ח כי בחג הזה יוצא אור המקיף בסוד 
דיבור ושיחה מן הפה ולחוץ ע&quot;י ספי&#x27; העומר הנספר במוצא הפה. ובזה תבין טעם מצוה לספר 


ביציאת מצרים בליל פסח כי פסח ר&quot;ל פ&quot;ה ס&quot;ח שהם בחי&#x27; אור המקיף היוצא מן הפה בבחינ&#x27; 
שיחה ודיבור לכן צריך לספר ביציאת מצרים כי י&quot;מ הוא יציאת החסד מן הגרון הנק&#x27; מצרים 
מקום צר ולמטה בגופא דז&quot;א לכן אנו מספרים אותו כדי לכוין להמשיך לאותו י&quot;מ הנז&#x27; 
שג&quot;כ תצא דרך הפה הסמוך לגרון בבחי&#x27; הגבו&#x27; שהם אור המקיף כנז&#x27;. ואמנם ענין מנחת 
שעורים עצמה ענינה הוא כי המל&#x27; בתחל&#x27; לוקחת עטרא דילה שהם הה&quot;ג שהם ה&#x27; אותיות הנקר&#x27; 
אותיות כפולות ואם תכפלם ב&quot;פ יהיו עולים בגי&#x27; כמנין שעורה שהם ב&quot;פ פ&quot;ר פ&quot;ר הרי תק&quot;ס 
ועם כללות הה&quot;ג הם תקס&quot;ה כמנין שעורה:



ובחג השבועות שהוא הזווג אז ניתן בה בחי&#x27; החסד בסוד טפת הזווג ולכן אז היו מקריבים 
שתי הלחם דחטים כמ&quot;ש לקמן בע&quot;ה:

והנה עתה אנו צריכים לבאר ברכת ספי&#x27; העומר ע&quot;ד הכונות כולם שביארנו למעלה. בא&quot;י הנה 
בשם ההויה הזאת תכוין אל הויה דמ&quot;ה דמילוי אלפין לפי שכל ענין ברכה זו וספי&#x27; זו 
תלויה בז&quot;א כנ&quot;ל ותכוין כי בזו ההויה כלולות עשר הויות דמ&quot;ה דאלפין. והכונה היא 
כמש&quot;ל כי בזמן גלות מצרים לא היו מאירים בז&quot;א אלא בחינ&#x27; עשר הלבושים דאחוריים דיסוד 
דאימא בסוד עשרה דמים כנ&quot;ל אשר לכן היו החיצונים נאחזים בהם ועתה בגאולת מצרים אנו 
ממשיכין החס&#x27; והגבו&#x27; עצמן שהם עשר&#x27; תוך ז&quot;א ואנו ממשיכים אותם העשר דמים של הלבושים 
שיהיו נבלעים תוך גופא דז&quot;א ע&quot;ד מ&quot;ש למעלה כי ז&quot;ס בחי&#x27; אות א&#x27; שבמלוי ואו של הויה 
דמ&quot;ה דאלפין והיא בחי&#x27; שם אהי&quot;ה בריבוע העולה ד&quot;ם כנ&quot;ל וע&quot;ש היטיב. ולכן אנו מכונים 
עתה בעשר הויו&#x27; דמ&quot;ה דז&quot;א שהם סוד ה&#x27; חסד&#x27; וה&#x27; גבו&#x27; שבו שיבלעו בתוכה אלו הי&#x27; דמים 


תוך עשר הויות דמ&quot;ה ממש ע&quot;ד מש&quot;ל בסו&#x27; שופך דם האדם באדם כו&#x27;:

על ספי&#x27; העומר תכוין כי ר&quot;ת הוא ס&quot;ה כמספר שם אדנ&quot;י והענין הוא כי כמו שאנו ממשיכים 
האורות אל ז&quot;א כן אנו צריכים להמשיך ולתקן בנין הנקב&#x27; וכמ&quot;ש במלת העומר והוא כי 
העמר תכוין חסר כמש&quot;ל כי הם עשרה אחוריים דאה&quot;יה הנק&#x27; עשרה דמים ואמנם עתה בהתמשכם 
תוך ז&quot;א ונבלעים בו נעשים בבחי&#x27; פנימיים ואינם בבחי&#x27; ד&quot;ם אלא ביושר ונעשי&#x27; עשר שמות 
של אהיה אשר כ&quot;א הוא בגימ&#x27; כ&quot;א וכשתמלאהו יהיו בו עשר אותיות הרי הוא בגי&#x27; א&quot;ל והנה 
עשר שמות אל הם בגי&#x27; עמ&quot;ר ותכוין להמשיך משם א&quot;ל הנז&#x27; היוצא משם אהיה הנז&#x27; בחשבונו 
הפשוט ובחשבון עשר אותיותיו אל שם אדנ&quot;י הנרמז בר&quot;ת ספירת העומר כנז&#x27; ואז תהיה בה 
בחי&#x27; אל אדנ&quot;י כנודע. ובאמרך היום כך וכך לעומר תכוין כי יום הוא בגי&#x27; א&quot;ל ידוד 
והכונה היא כי כמו שכונת להמשיך אל באדנ&quot;י כן תכוין להמשיך שם אל בז&quot;א הנקר&#x27; הויה 


ובאמרך המספר היום כו&quot;כ לעומר אז תכוין בס&#x27; כל הכונות הנ&quot;ל בס&#x27; המדרגות כל יום 
ויום. והמשל בזה כי בליל א&#x27; תאמר היום יום א&#x27; לעומר ותכוין להמשיך בז&quot;א גדלות א&#x27; 
דאבא של מוח החכמה של ז&quot;א והיא הויה א&#x27; דע&quot;ב דיודין גם תכוין אל אות א&#x27; שבשם אהיה 
הא&#x27; שבעשרה אהיה הנקר&#x27; עשרה דמים. גם תכוין להמשיך א&quot;מ וא&quot;פ מן בחי&#x27; המל&#x27; שבחסד הא&#x27; 
מן הה&#x27; חסדים ונכנס בחסד שהוא זרוע ימין ועד&quot;ז תכוין בשאר הימים. ודע כי יראה לי 
שאלו י&quot;פ אל הנרמזים במלת העומר כנז&#x27; הם עשרה מקיפים כי כן שם אל במילויו הוא אלף 
למד והוא בגי&#x27; הק&quot;ף והדבר אצלי הוא בספק:



עוד יש כונה אחרת בענין ס&quot;ה וצריך לכוין בה. הנה ימי העומר הם בחי&#x27; דינין וגבו&#x27; והם 
ענין הש&quot;ך דינין הנודעי&#x27; והם בגימט&#x27; העומר והנה שורש כל הדברים הם אלו הש&quot;ך דינין 
ולכן אנו צריכים למתקם ולבסמם. והנה ענין אלו הש&quot;ך דינין הם בחכמה וגם בבינה כי הנה 
בחכמה יש בו ל&quot;ב נתיבות כל נתיב כלול מי&quot;ס הם בגי&#x27; ש&quot;ך ניצוצין ואלו נרמזו ב&quot;פ בס&quot;ה 
בפ&#x27; פקודי ואמרו שם דבוצינא דקרדינותא בטש במחשבה עילאה וניצוצין זריק לשכ&quot;ה עיבר 
כו&#x27; והם סוד הל&quot;ב נתיבות חכמה כי במחשבה הובררו אלו הש&quot;ך ניצוצין זהו ענין ל&quot;ב 
אלקים דמעש&#x27; בראשית שהם ל&quot;ב נתיבות חכמה וכולם דין משם אלקים ואחר שנמשכי&#x27; מן החכמ&#x27; 
אל הבי&#x27; נעשים שם נ&#x27; שערים הם בחי&#x27; ה&#x27; גבורות כל א&#x27; כלולה מי&#x27; והנה כל שער ושער 
כלול מכולם ונמצא כי ן&#x27; מיני ש&quot;ך נצוצין הם כל שער ושער חלוק ומשונה מחבירו והם 
בבחי&#x27; צרופים או גימטראות כ&quot;א משונה מחברתה ומאלו הן&#x27; שערים שהם ה&quot;ג נמשכות נשמות 


ב&quot;א כ&quot;א וא&#x27; נמשך משער פרטי ולא קבלתי ממורי ז&quot;ל פרטן זולתי ה&#x27; או ו&#x27; שערים מהם 
ואלו הן. שער א&#x27; הוא כי הנה בינ&#x27; היא הויה דס&quot;ג גם הוא ה&#x27; ראשונ&#x27; שבשם הויה ולכן 
כנגדה הם נ&#x27; שערים ונמצא כי כל חלק מה&#x27; חלקי הבינה היא כלולה מי&#x27; שהם נ&#x27; שערים 
ונמצא כי ה&#x27; חלקי הבינה הם ה&#x27; שמות דהויה דס&quot;ג וה&quot;פ ס&quot;ג הם בגי&#x27; שט&quot;ו ועם הה&#x27; עצמה 
של בינה שהם ה&quot;ג מנצפ&quot;ך יהיו ש&quot;ך ניצוצין. וא&quot;ל מוז&quot;ל כי מזה השער נמשך שורש נשמתי 
ולכן צריך אני לכוין בשער הזה ולא באחרים. ושער הב&#x27; הוא כי כשתקח ג&#x27; אותיות דין של 
אדני ותמנה ה&quot;פ דין כמספר ה&#x27; עילאה שהוא הבינה יהיו בגי&#x27; ש&quot;ך כנודע כי הה&#x27; אלפין 
שבה&#x27; שמות של שם אדנות הם בחי&#x27; המיתוק והביסום של ג&#x27; אותיו&#x27; דין כמבואר אצלנו ואז 
נעשים כמנין שכ&quot;ה. השער הג&#x27; תמנה ז&#x27; הויות דמ&quot;ה דמילוי אלפין שכל הויה היא בגי&#x27; 
אד&quot;ם והם סוד ז&#x27; מלכים שמלכו בארץ אדום וכ&quot;א מהם נקרא אד&quot;ם וז&quot;פ אדם עם ה&#x27; עילאה 


שהיא בינה הם ש&quot;ך. השער הד&#x27; הוא ל&quot;ב אלקים שהם הל&quot;ב נתיבו&#x27; הנ&quot;ל כ&quot;א כלול מי&quot;ס הם 
ש&quot;ך כנ&quot;ל. השע&#x27; הה&#x27; שם שד&quot;י אם תחבר עמו חשבון ו&#x27; צירופים שיש בו כנודע והם שד&quot;י 
שי&quot;ד דש&quot;י די&quot;ש יש&quot;ד יד&quot;ש יהיו ש&quot;ך. השער הו&#x27; שם א&quot;ל אהי&quot;ה כי יש בהם ו&#x27; אותיות 
וכנגדם תמנה ו&quot;פ א&quot;ל אהי&quot;ה יהיו בגי&#x27; שי&quot;ב ועם ו&#x27; אותיות הרי שי&quot;ח ועם כללות הב&#x27; 
שמות הם ש&quot;ך. ודע כי אלו הו&#x27; שערים אינם כסדר ואינם אלו הו&#x27; שערים הראשונים שבן&#x27; 
שערי בינה אבל הם ו&#x27; שערים מפוזרים אחד מכאן ואחד מכאן:



ועתה נבאר סדר הכונה בספירת העומר הנה מי ששורש נשמתו בשער הא&#x27; מאלו הו&#x27; שערים הנז&#x27; 
צריך שיכוין בכונ&#x27; השער הזה למתק אלו הש&quot;ך דינים ולחלקם בז&#x27; חלקים כנגד שבעה שבועות 
כי הלא הם בחי&#x27; ז&quot;פ אדם כנ&quot;ל שהם בחי&#x27; מלכי אדום כנ&quot;ל וזה סדרן. הנה באמרך על ספירת 
העומר תכוין כי מלת העומר היא בגי&#x27; ש&quot;ך אשר כונתנו היא למתקם ולבסמם כנז&#x27; ותכוין כי 
אלו הש&quot;ך הם ה&#x27; הויות דס&quot;ג שהם שט&quot;ו ועם ה&#x27; שבבינה הרי ש&quot;ך וצריך לחלקם לשבעה חלקים 
ולכוין בהם חלק אחד בכל לילה מן השבוע באופן זה. ליל ראשון תכוין להמתיק החלק הא&#x27; 
שהם מ&quot;ה ניצוצות וז&quot;פ מ&quot;ה הם ה&quot;פ ס&quot;ג ואלו הם יו&quot;ד ה&quot;י ו&quot;א ועוד חציה של וא&quot;ו 
אחרונה שהם שלשה ניצוצין והרי נמתקו מ&quot;ה ניצוצין בליל א&#x27; שהוא אד&quot;ם א&#x27; ליל שני 
תכוין להמתיק ג&#x27; ניצוצין שנשארו מאות ואו האחרונה ותוסיף עליהם ב&#x27; אותיות ה&quot;י של 
תשלום הוי&quot;ה א&#x27; ויהיו ח&quot;י ניצוצין ועוד תוסיף ותקח מהויה הב&#x27; דס&quot;ג אותיות יוד ה&#x27; 


וב&#x27; ניצוצות של אות יוד דמילוי ה&quot;י והרי אדם ב&#x27; בליל ב&#x27;. וכעד&quot;ז תשלים לכוין בז&#x27; 
לילי השבוע הא&#x27; להשלים ז&#x27; חלקים שבה&#x27; שמות ס&quot;ג כנז&#x27; ועד&quot;ז תכוין בכל שבוע מז&#x27; 
שבועות הספי&#x27;. והענין הוא כי ז&#x27; אדם הם שהם שבעה מלכי אדום וכל אדם מהם הוא כלול 
מכל הז&#x27; ולכן בשבוע א&#x27; אנו מכונים באדם הא&#x27; שהוא כלול מכל הז&#x27; וכן בשבוע הב&#x27; באדם 
הב&#x27; כלול מכל הז&#x27; וכעד&quot;ז בכל הז&#x27; שבועות ונמצא כי בכל שבוע ושבוע תכוין להשלים ה&#x27; 
הויות דס&quot;ג שהם כנגד הבינה שהיא ה&#x27; ראשונה שבשם ועוד ה&#x27; ניצוצות אחרות להשלים מנין 
הש&quot;ך ואלו הה&#x27; היתירים הם כנגד הבינה המתפשטת בתוך ז&quot;א כנודע והיא נק&#x27; עילאה 
וכשנכנסת ומתפשטת בו היא בבחי&#x27; אות ה&#x27; שהיא הוי&quot;ה דס&quot;ג ג&quot;כ כנודע כי אות ה&#x27; א&#x27; בה 
נרמז שם ס&quot;ג ועד&quot;ז בשאר הן&#x27; שערים כל איש ואיש היודע שורש נשמתו באיזה שער מהם הוא 
יכוין בכונת השער ההוא לחלקו אל ז&#x27; חלקי&#x27; בז&#x27; כל ימי שבוע ושבוע משבעה שבועות ספירת 


העומר כנגד ז&quot;פ אדם כנ&quot;ל אשר אלו הם עיקר הש&quot;ך דינין:

עוד יש כונה אחרת בענין ס&quot;ה צריך שתכוין להשפיע מן המ&quot;ט יומין דכורין אל מ&quot;ט יומין 
נוקבין וכיון שהכונה היא להשפיע במל&#x27; א&quot;כ צריך להשפיע ממעלה למטה מחסד עד מלכות 
ולהוריד השפע מעילא מדכורא לתתא אל נוקבא. ולכן בשבוע הא&#x27; יכוין להשפיע מחסד שבזכר 
אל חסד נוקבא עד שבוע הז&#x27; יכוין להשפיע מן בחי&#x27; המל&#x27; שבזכר שהיא הבחי&#x27; שנשארה מן 
הנקבה מושרשת בזכר בסוד שימני כחותם וממל&#x27; זו שבו ישפיע אל המלכות שבנוקבא. גם 
יכוין דרך פרט בז&#x27; ימי השבוע כי בשבוע א&#x27; שהיא כנגד החסד יכוין בליל ראשון להשפיע 
מחסד שבחסד הזכר אל חסד שבחסד הנוקבא. בליל שני מגבורת החסד שבזכר אל גבו&#x27; שבחסד 
הנוקבא וכן עד ליל ז&#x27; יכוין להשפיע ממל&#x27; דחסד של הזכר אל מל&#x27; דחסד דנוק&#x27; ועד&quot;ז 
בשבוע השני בשבעת הימים שבה כולם הם מבחי&#x27; הגבו&#x27; שבזכר לגבו&#x27; שבנקבה וגם גבור&#x27; זו 
נחלקת לז&#x27; בחינות לז&#x27; ימי השבוע ע&quot;ד מ&quot;ש בז&#x27; ימי השבוע הא&#x27; הנחלקים בז&#x27; בחינות החסד 


ועד&quot;ז בכל הז&#x27; שבועות. גם יכוין כונה אחרת והיא בשם בן מ&quot;ב הרמוז בר&quot;ת תפלת אנא בכח 
גדולת כו&#x27; והוא אבגית&quot;ץ וחבריו שהם ז&#x27; שמות ובכל שם ו&#x27; אותיות. בשבוע הא&#x27; תכוין לשם 
הא&#x27; שהוא אבגית&quot;ץ ותחלקהו בז&#x27; ימי השבוע ההיא בזה האופן אות א&#x27; בליל א&#x27; אות ב&#x27; בליל 
ב&#x27; אות ג&#x27; בליל ג&#x27; אות י&#x27; בליל ד&#x27; אות ת&#x27; בליל ה&#x27; או&#x27; צ&#x27; בליל ו&#x27; וכל הו&#x27; אותיות 
עצמם בליל ז&#x27; ועד&quot;ז בכל שבוע בשם של חלקו. גם יכוין כונה אחרת ג&#x27; בסוד ההויה. בשבוע 
א&#x27; יכוין אל הוי&quot;ה א&#x27; שבספי&#x27; החסד כולה מנוקדת בסגול ובשבוע שני בנקוד שבא שהיא 
הוית גבורה ובשבוע הג&#x27; בהוית הת&quot;ת והיא כולה בנקודת בחולם ובשבוע הד&#x27; בהוית הנצח 
וכולה מנוקדת בחיריק ובשבוע הה&#x27; בהוית ההוד כולה מנוקדת בקיבו&#x27; ובשבוע הו&#x27; בהוית 
יסוד כולה מנוקדת בשורק ו&#x27; ובשבוע הז&#x27; בהוית המלכו&#x27; בניקוד צבאות שבא וקמץ וחולם 
ויחלק כל שבוע לפרטות ז&#x27; ימים שבה. כיצד ליל א&#x27; משבוע א&#x27; יכוין בהויה בני&#x27; סגול עם 


הרוחניו&#x27; שבתוכ&#x27; שהיא נשמה אליה והיא הויה אחרת גם היא כולה בסגול בליל ב&#x27; בהויה 
בניקוד שבא עם רוחניותיה שהיא הויה בסגול. וכן בשבוע ב&#x27;. יום א&#x27; יכוין בהויה בניקוד 
סגול עם רוחניותיה שהיא הויה בניקוד שבא ועד&quot;ז בכל שאר הלילות עד ליל ז&#x27; שאז יכוין 
בהויה בניקוד צבאות עם רוחניותיה שהיא הויה בשבא ועל ד&quot;ז בכל שבוע מז&#x27; שבועות. גם 
טוב לאדם לכוין במ&quot;ט ימים אלו לתקן כל אשר חטא בכל הז&#x27; ספי&#x27; והמשל בזה בהיותו בשבוע 
א&#x27; יכוין לתקן את אשר חטא ופגם בספי&#x27; החסד ובשבוע הב&#x27; יכוין לתקן את אשר חטא ופגם 
בספי&#x27; הגבו&#x27; וכעד&quot;ז בז&#x27; השבועות. גם ראיתי למוז&quot;ל מקפיד וזהיר מאד לומר אחר ספירת 
העומר מזמור אלקים יחננו כו&#x27; כולו מעומד ולכוין בכל יום ויום מן המ&quot;ט ימים בתי&#x27; א&#x27; 
ממ&quot;ט תי&#x27; שיש בזה המזמור. גם יכוין באות א&#x27; ממ&quot;ט אותיות שיש בפסוק ישמחו וירננו כו&#x27; 
וזה מספר אותיות המ&quot;ט של הפ&#x27; ישמחו כו&#x27; כדי שלא תטעה בהם תיבת לאמים חסר ו&#x27; תשפוט 
מלא ו&#x27; תי&#x27; משור מלא ו&#x27;. ע&quot;כ הגיעו לידי דרושי ספירת העומר: 


</div>
