{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "83", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יב", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יב", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/83/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/83/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יב \nדרוש י\"ב:\n\nמדבר בענין יום שביעי של פסח ובו יתבאר ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום הזה. הנה \nלמעלה בדרוש הא' ובדרוש הב' ביארנו טעם אל היות היום הזה נק' יו\"ט ושם ביארנו כי \nלהיות שבשבוע א' נכנס מוח החכמה אשר בו נכללין כל המו' כמש\"ה כולם בחכמה עשית ולכן \nכשנשלמ' כניסתו כי אז בלילה ההוא נכנס רשימו דגדלות ב' דאבא מוח החכמה לכן אז הוא \nי\"ט גמור וביום שלאחריו אע\"פ שבו נכנס עצמות גדלות ב' אין זה חידוש כיון שכבר נכנס \nבליל ז' של פסח והניח בו רשימו ולכן אינו אלא אסרו חג בלבד כי בסבת שאין בו חידוש \nלכן איננו יו\"ט ממש ולהיות כי בו נכנס עיקר גדלות ב' דאבא לכן הוא אסרו חג ואינו \nחול גמור. והנה לכן ביום ז' של פסח יש חיוב זווג לפי שכבר עתה יכול ז\"א להזדווג עם \nהמלכות. וטעם הדבר יובן במש\"ל כי המוחין מתפשטי' בז' בחי' הלא הם חכמה ובינה ועטרא \nדחסד' ועטרא דגבו' שבדעת וחסד וגבו' ות\"ת, ואמנם בבחי' הז' שהיא הת\"ת צריך לכוין בה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ב' בחי' יחד והם בת\"ת ומל' העומדת באחוריו כנודע. וכל בחי' מאלו הז' כלולה מכולם \nולכן הם ז' שבועות וכל שבוע ז' ימים ועתה ביום ז' של פסח שהוא יום ו' של שבוע א' \nדספירת העומר נתקן בחי' הת\"ת ולכן הרי הוא כאלו נתקנה גם המל' שהוא באחוריו ולכן \nהוא יו\"ט וראוי לזווג. האמנם כיון שלא נתקנו כל המוחין לכן אינו זווג גמור מעולה \nאמנם נקרא זווג דקטנות כיון שעדיין לא נגדל ז\"א. ובזה יתבאר לך לשון מאמר א' מס\"ה \nבפ' בשלח בד' נ\"ב ע\"ב בענין קריעת י\"ס בפ' מה תצעק אלי ואמר שם רשב\"י ע\"ה בהאי מלה \nלא תשאל ולא תנסה את ה' ובודאי שביאור המאמר הזה עמוק מאד כיון שמצינו לרשב\"י ע\"ה \nשהפליג בהסתר' סודו ואמר בהאי מלה לא תשאל. וביום שמוז\"ל ביאר לנו המאמר הזה היינו \nיושבים בשדה תחת האילנות ועבר עליו עורב אחד צועק וקורא כדרכו ומוז\"ל ענה ואמר \nאחריו ברוך דיין האמת שאלתי את פיו וא\"ל כי א\"ל העורב ההוא כי לפי שגילה הסוד הזה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לכל בני האדם בפרהסיא לכן נענש בעת ההיא בב\"ד של מעלה וגזרו עליו שימות בנו הקטן \nותיכף הלך לביתו ובנו היה מטייל בחצר ובאותה הלילה חלה את חליו ומת אחר ג' ימים \nרחמנא ליצלן ולכן ראוי לכל בעל נפש הרואה הדברים האלו להסתירם בתכלית ההסתר זולת \nהכלל הנודע בכל החכמה הזו כי כבוד אלקים הסתר דבר ואין מקום להאריך בזה כי הדברים \nנודעים וכל מה שיסתיר האדם הסודות מלגלותם למי שאינו ראוי הוא משובח ומכובד בפמליא \nשל מעלה. והעושה היפך מזה מכניס עצמו בסכנה עצומה בעוה\"ז במיתת עצמו בהכרת ח\"ו \nובמיתת בניו הקטנים נוסף על עונש נשמתו בגהינם שאין קץ לעונשו וכמו שהזכיר רשב\"י \nע\"ה בסוף אדר\"ז וע\"ש. והטעם שנענש מוז\"ל בביאור מאמר זה וכמו שהזכיר רשב\"י ע\"ה עצמו \nשאמר בהאי מלה לא תשאל הענין הוא כי הנה נודע שאין החיצונים נאחזין אלא במוחי' של \nקטנות כי הם דינין תקיפין ובהיות האדם מתעסק בסודות התורה אם יהיה בענין זמן הגדלות \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "העליון או בשאר דרוש חכמת האמת שהם ענינים למעלה אין לאדם כל כך סכנה כמו בזמן \nשעוסק בסודות זמן הקטנות כי בהתעסקו בהם הנה החיצו' מתעוררים בהם ומתאחזין שם \nומזכירים עונותיו של האדם המתעסק בהם. וז\"ס משה רבינו ע\"ה רבן של נביאים שנא' בו \nוינס משה מפניו והטעם הוא לפי שענין המטה אשר נהפך לנחש הוא בחי' קטנות דז\"א הנקרא \nנחש כמ\"ש בע\"ה ובהיותו מתעסק בדרוש ההוא נתיירא וינס מפניו ולכן הסוד הזה צריך \nלהעלימו אם מפאת עצמו ואם מפני שאין אנו יודעים אמיתתו אפי' טפת גרגיר של חרדל מן \nהדרוש ההוא:\n\n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ונחזור לענין לבאר אותו המאמר בענין האילה ההיא שרחמה צר וחביבה על בעלה ובעת לידתה \nמזדמן לה נחש א' ונושך בערייתא ויולדת כו'. דע כי האילה הזו היא נוקבא דז\"א החביבה \nמאד על בעלה ז\"א. והנה בליל א' של פסח נזדווגו יחד ואז היה זווג מעולה גמור לפי \nשהז\"א נגדל בתכלית הגדלות וגם בחי' היסוד שנזדווג אז עמה הוא יסוד דגדלות ולהיות \nזווג ההוא זווג עליון ולא נעשה ע\"י נאסר בזווג תחתון כנ\"ל והנה הנוק' מעוברת מן \nהזווג ההוא כל ימי הפסח וביום הז' של פסח יולדת אותו. ועיין בדרוש יום אסרו חג של \nסוכות כי שם נתבאר באופן אחר. והנה נתבאר כי תיכף אחר יום א' של פסח חוזר ז\"א לבחי' \nקטנות הראשון וצריך להיות נתקן והולך מאז ואילך ואם הוא בימי קטנות מכ\"ש נוק' שאינה \nנבנית אלא על ידו שהיא עדיין קטנה ולכן נק' עתה בשם האילת אשר רחמ' צר כי הנה אין \nברחמה רק הה' גבו' דמנצפ\"ך שהם בחי' עומר מנחת שעורים שנקרב ביום א' לעומר כמבואר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לעיל כי מנצפ\"ך כפול הוא בגי' שער\"ה כי ב\"פ מנצפ\"ך הם תק\"ס ועשרה אותיות שלהם הרי \nתק\"ע ועם ה' אותיות השרשיות שהוא ענין הכללות' חמש בחמש הרי תקע\"ה כמנין שער\"ה ולכן \nרחמה צר מאד כי לא נתנו בה הה' חסדים ולכן אינ' יכולה לילד לפי שאם תלד יתאחזו בה \nהחיצו' באותם הנשמות דזווג גמור דליל פסח הא' אשר אז בתוכה בסוד העיבור ובצאתם מפתח \nרחמה יתאחזו בהם בסוד לפתח חטאת רובץ לפי שהיא עתה בזמן הקטנות והתיקון לזה הוא \nשיחזור ז\"א שהוא עתה בסוד הקטנות להזדווג עמה עתה בליל ז' של פסח בבחי' היסוד שבו \nשהוא בבחי' קטנות ועי\"ז נפתח רחמ' ויולדת ואז החיצו' יונקים הסיגים והזוהמא והפסולת \nהנשאר מן הדין ההוא של זווג הקטנות ואינם נאחזים בנשמות הנולדות מן הזווג דגדלות \nדיום א' של פסח. ולפי שהזווג הזה הוא מבחי' היסוד דקטנות הנקרא נח\"ש כמ\"ש בע\"ה כי \nהוא דינין תקיפין לכן הזווג ההוא מכונה בשם נשיכה כמ\"ש ונשיך בעריית' כו' ואמנם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "היסוד הזה בהיותו בבחי' קטנות נקרא בשם נח\"ש והטעם הוא כי היסוד נקרא שד\"י כנודע \nובזמן הקטנות אין לו אלא חיות מן האחוריים של הדעת דז\"א שהוא בחי' שם אהי\"ה בריבועו \nהעולה ד\"ם כנ\"ל ובהתחבר דם עם שדי יהיה בגי' נח\"ש והענין הוא כי עתה אין היסוד הזה \nממשיך טפת הזרע אלא מן האחוריים של היסוד דאי' שבתוך דעת דז\"א שהם הלבושין של \nהמוחין דחסד וגבור' כנ\"ל. והנה אי' קרא אהיה ביודין והאחור' שלה הוא ריבועו שהוא \nעולה בגי' תקמ\"ד ואמנם ריבועו הפשוט של אהי\"ה היא גי' ד\"ם ואותיות מילויו הם בגי' \nת\"ק כמו המילוי של שם שד\"י שהוא ת\"ק כנודע ולכן תסיר מן תקמ\"ד מילויו שהוא ת\"ק \nוישאר ד\"ם גם תסיר מן שד\"י אותיות מילואו שהוא ג\"כ בגי' ת\"ק וישאר שד\"י פשוט ואז \nתחבר שדי פשוט עם ריבוע שם אהי\"ה פשוט שהוא דם ויהיה הכל בגי' נח\"ש. והענין יותר \nבביאור הוא כי ריבוע אהי\"ה הנז' העולה דם הוא בחי' היסוד דאי' אשר ממנו נמשכ' הטיפ' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ביסוד ז\"א הנק' שד\"י ניתנת בבחי' זווג אל הנקבה והתחברות יסוד דאי' עם יסוד דז\"א \nהרי נחש כי כל אלו הם בבחינת דינין קשים. וז\"ס הנחש העליון שבקדושה הנושך רחם האילה \nולכן בלילה אז יש זווג תחתון ואנו מותרים בתשמיש המטה אבל אין זה נקרא זווג גמור \nלפי שעדיין הוא מבחי' זמן הקטנות:\n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ובזה תבין ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום זה שהוא קריעת רחם האילה שהוא היסוד שבה \nסוף לכל דרגין שבה ע\"י זווג נשיכת נחש העליון דקטנות. וזה ביאור מאמר פ' בשלח הנ\"ל \nוז\"ל ובספרא דצניעותא מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תליא מלתא ר\"ל כי להיות אז ז\"א \nבבחי' קטנות לא היה יכול להזדווג עם נוק' בסוד נשיכת הנחש כדי לקרוע קריעת ים סוף \nאם לא ע\"י הארה הנמשכת לו מעתיקא קדישא הוא א\"א כנודע כי נה\"י דא\"א מתלבשת בז\"א \nועי\"כ מתעורר א\"א להאיר בז\"א ועי\"כ מזדווג ז\"א בנוק' בסוד נשיכ' הנז' אבל שאר \nההארו' הנמשכות לו עתה מאו\"א אין בהם כח לעוררו אל הזווג הזה ולכן בעתיק' תליא \nמילת'. ובזה תבין ענין משה שכתוב בו וינס משה מפניו כו' כנ\"ל כי הנה נתבאר אצלינו \nכי בכל הדברים יש קטנות וגדלות וגם יש בחי' משה של זמן הקטנות והוא סוד ב' שמות א\"ל \nשד\"י שהם בגי' משה וכשתוסיף עליהם ט' אותיות שיש במילוי שם שד\"י יהיו בגי' שנ\"ד ואם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "תוסיף ה' אותיות שיש במלוי א\"ל או ה' אותיות של א\"ל שד\"י בפשוטם יהיה הכל בגי' שנ\"ט \nשהוא בגי' נח\"ש ע\"ה. וז\"ס ועשית חשן משפט כי החשן הוא אותיות נחש ובו משפט ודינין \nתקיפין וזהו ג\"כ מ\"ש בסוף פרשת ויקהל דף רי\"ט ע\"א וז\"ל חיה חדא אית בעלמא ואיהי \nשלטא על אלף מפתחן כו' שהוא סוד שני שמות א\"ל שד\"י כנז' אשר במילואם הם עולים בגי' \nאלף וז\"ס אלף מפתחן הנז' והבן זה:\n\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ענין כל המ\"ט ימים של ספירת העומר דע כי הזווג אשר באותם השבתות ויום ר\"ח אייר אשר \nהותר לנו הזווג ההוא עכ\"ז איננו זווג גמור של גדלות כי עדיין ז\"א בסוד הקטנות כנ\"ל \nבענין זווג ליל ז' של פסח וכל הזווגים שבימים האלו הם ע\"ד מ\"ש בזווג ליל שביעי של \nפסח אלא שיש בהם שינוי קצת כפי בחינת מדריגות המוחין שנכנסו בו בזמן ההוא כנ\"ל כי \nאינם נשלמים לכנס כולם עד חג השבועות ואז הוא זווג גמור דגדלות כמ\"ש בע\"ה:\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ענין הגילוח במ\"ט ימים אלו לא היה מוז\"ל מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב חג השבועות \nולא היה מגלח לא ביום ר\"ח אייר ולא ביום ל\"ג לעומר בשום אופן ענין ל\"ג לעומר שאסו' \nבהספד ותענית ובנפילת אפים דע כי הנה מ\"ט ימי העומר הם ימי הדין כנ\"ל שהם סוד הש\"ך \nדינים המתמתקים בימים האלו בענין העומר והטעם הוא לפי שעדיין ז\"א הוא כל מ\"ט ימים \nאלו בבחי' קטנות עד חג השבועות. ובזה יתבאר טעם ענין מיתת כ\"ד אלף תלמידי ר\"ע בימים \nהאלו והטעם למה פסקו למות בל\"ג לעומר דע כי ר\"ע ע\"ה שורש נשמתו היתה מן הה' גבו' \nבהיות' בשרשם למעלה בדעת דז\"א ולא בבחי' התפשטותם למטה לגופא והנה הוא בסוד הדעת \nבין בסוד הגדלו' בין בזמן הקטנות כמש\"ל בענין מרע\"ה שנאמר בו וינס משה מפניו וע\"ש \nבענין קריעת י\"ס. והנה נודע כי הדעת דקטנות גם הוא כלול מחסד וגבורה וב' עטרין אלו \nהם שם אלקים דמילוי אלפין אלא שהאלקים דחסד האלף דמילוי ההא שבו הוא בציור יו\"י ושל \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הגבו' בציור יו\"ד כנ\"ל בדרו' א' בענין ב' כוסות דליל פסח הג' והד' וע\"ש ולכן נקרא \nעקיבא כי ג' אותיות עקב הם בגי' ב' שמות אלקים דחסד וגבורה וב' אותיות י\"א מן עקיבא \nהוא בחי' שני ציורי האלפין כנז' כי של החסד הם ציור יו\"י שהוא צורה אות א' ושל \nהגבורה הוא בציור יו\"ד דעקיבא במילואה ונמצא כי ב' אותיות י\"א של עקיבא הם ב' ציורי \nאלפין של ב' אלקים הרמוזים בג' אותיות עק\"ב מן עקיבא והנה רבי עקיבא הוא היה אב \nורבי לכל הנשמות הנמשכות מאלו הגבו' המתפשטים בגופא דז\"א לפי שהו' כללות הדעת \nהעליון למע' בשרשו ובמקומו. אבל תלמידיו הם בחי' הגבו' המתפשטו' ממנו ומתפשטים \nבגופא דז\"א ולפי שהקטנות קודם אל זמן הגדלות לכן הקדימו בתחי' אותם הכ\"ד אלף \nתלמידים שהיו לו בבחרותו מגבת ועד אנטיפרס כמש\"ר רז\"ל וטעם היות מספרם כ\"ד אלף לפי \nשהדעת של הקטנות הוא שם אלקים כנז' והוא מצטרף לק\"ך צירופים כנודע כי כל תיבה בת ה' \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אותיו' בונה ק\"ך בתים ונמצא כי יש בהם כ\"ד צירופים מתחיל באות אלף וכ\"ד מתחי' באות \nלמד כו' ואלו הכ\"ד אלף תלמידים כולם היו מבחי' כ\"ד צירופים הא' של אלקים הא' שבעטרא \nדגבו' המתפשט בגופא דז\"א וכול' מתחי' באות אלף כי אלף ואלף הכל א'. גם זולת זה נודע \nכי שם אלקים במילוי ההין בריבועו עולה בגימט' אלף והרי ב' טעמים למה היה מספרם כ\"ד \nאלף ולסיבת היותם ממוחין דקטנות לכן היו מבחינת הדינין הקשין והיו קנטרנין ושונאין \nזה את זה כמשז\"ל שלא היו נוהגין כבוד זל\"ז וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת שאז \nהוא זמן קטנות ז\"א והם ימי הדין כנ\"ל ואז הוא זמן יניקת החיצונים לכן פגעה בהם אז \nמדה\"ד של הקט' על שלא נהגו כבוד זל\"ז ומתו בימים ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל \nולהאריך ימים לסיבה הנז' ובבוא יום ל\"ג לעומר אז נתגלה קטנות ב' של אימ' שהוא שם \nאכדט\"ם אשר באי' והנה הוא חילוף שם אלקים אשר הוא בחי' רחמים בסוד אלקים חיים כנ\"ל \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בדרוש הא' של פסח. והנה ה' אותיו' אכדט\"ם הם סוד ה' גבו' דגדלות וע\"ז אמר הכתוב \nבטחו בה' עדי עד כי הוא באימ' עילאה והוא רחמים ולכן בו תלוי הבטחון וכבר נת\"ל כי \nנדרש בס\"ה בפר' וארא על בינה עילאה שהוא שם אכדט\"ם והוא רחמים. והנה כבר נת\"ל בדרוש \nהא' של פסח בענין ד' כוסות כי שם אכדט\"ם נתחלק לב' בחי' ג' אותיות אמצעיות והם כד\"ט \nהם בגי' ג\"ל והם מתחלפים בג' אותיות לה\"י דאלקים וב' אותיו' א\"ם אינם מתחלפות ונמצא \nכי נחלק לב' תיבות א\"ם ג\"ל כי אותיות ג\"ל כיון שהם מתחלפות נעשים רחמים כי אותיות \nלה\"י שהם דין דאלקים נתחלפו ונעשו רחמים משא\"כ בב' אותיות א\"ם וז\"ס מ\"ש יעקב אע\"ה \nע\"ד הג\"ל הזה רמז אל השם הנז' שהוא בגי' ע\"ד. ואמנם האותיות המתחלפות בו הם בגימ' \nגל והנה בהגלות נגלות השם הנז' ביום ל\"ג לעומר שהוא סוד אותיות המתחלפות שהוא יותר \nרחמים כנז' אז פסקו מלמות:\n\n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "והנה אחר זמן הקטנות בא זמן הגדלות ואז מתבטלים דיני הקטנות ומתקיימים בחי' הגדלות \nולכן סמך אח\"כ ר\"ע את חמשה תלמידיו הגדולים מבחינת ה' גבו' דגדלות שהם כנגד חמשה \nאותיות אכדט\"ם שהם רחמים ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים והם ר' מאיר ור' \nיהודא ור' אלעזר בן שמוע ור\"ש ור' נחמיה. ואמנם ר' עקיבא איננו כל בחי' ה' גבור' \nשבדעת רק בחי' גבורה הנקרא הוד האחרו' שבהם כמבואר אצלנו במקומו אבל תלמידיו הם הה' \nגבו' המתפשטות בגופא ולהיות כי הוא בחי' עליונה גבורת ההוד שבדעת עצמו היה רבי \nלכולם אעפ\"י שהם כוללים כל הה' גבורות לפי שהם התחתונים המתפשטות בגוף. וכבר ביארנו \nכי ר\"ע הוא גבורת ההוד שבדעת דקטנות וגם דגדלות. ודע כי אעפ\"י שביארנו שה' החכמים \nהאלו ר\"מ וחבריו הם ה' גבו' האלו המתפשטות הנה זה הוא השורש של נשמתם בעת לידתם \nואחר שגדלו במעשיהם עלו והגדילו יותר כל א' כפי מציאותו ובחינתו:\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "\nענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל\"ג לעומר על קברי רשב\"י ור\"א בנו אשר קבורים בעיר \nמירון כנודע ואוכלים ושותי' ושמחים שם אני ראיתי למוז\"ל שהלך לשם פ\"א ביום ל\"ג \nלעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשו' של השבוע ההו' וזה היה פעם הא' \nשבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח\"כ. \nוהה\"ר יונתן שאגי\"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז\"ל שהוליך \nאת בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה \nושמחה. גם העיד הה\"ר אברהם הלוי כי בשנה הנז' הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום \nבברכת תשכון נחם ה' אלקינו את אבלי ציון כו' וגם בהיותו שם אמר נחם כו' ואחר שגמר \nהעמידה א\"ל מוז\"ל כי ראה בהקיץ את רשב\"י ע\"ה עומד על קברו ואמר לו אמור אל האיש הזה \nאברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב ולא יצא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג \nהזה הנז'. ובפרט כי רשב\"י ע\"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר\"ע ולכן זמן שמחתו \nביום ל\"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל\"ג לעומר:\n\nדע כי בליל פסח נכנסין בז\"א מוחין דקטנות א' וגדלו' א' וקטנות ב' וגדלות ב'. עוד \nצריך שתדע כי יש מוחין מצד אבא ומוחין מצד אימא ובכל בחינת מהם יש כל בחי' המוחין \nדאבא נרמזים בסוד המצה בסוד הלחם שהוא בחכמה ובחי' מוחין דאימא הם נרמזים בסוד הד' \nכוסות של יין כי כל יין המשמח הוא דאי' עילאה ואינם נכנסים כסדרן אלא בתחי' נכנס \nגדלות הא' ואחריו קטנות הב' ואחריו גדלות הב' ואחריו קטנות הא' באחרונה והטעם נתבאר \nבדרושים הקודמים וזה סדרן:\n\n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "קדש ותכוין כי הכוס בעצמו הוא בגי' אלקים שהוא הקטנות הב'. אמנם הוא בבחי' תמורתו \nשהוא שם אכדט\"ם והה' אצבעו' יד ימינך הם סוד ה' אותיו' אכדט\"ם והיין הוא בגי' ע' \nוה' אצבעות האוחזים בו הרי ע\"ה כמנין אכדט\"ם עם הכולל וגדלות הב' נכנס ע\"י הדיבור \nוע\"י הכוונה של ברכת הקידוש וברכת היין ולכן תכוין בהויות שבברכות אלו שהם הויה \nדע\"ב דמילוי יודין ותכוין אל קו הימין שהוא מוח החכמה שבז\"א מצד אימא בלבד וקו זה \nהוא נכנס א' לכולם ולכן כוס זה אומר עליו קידוש כי כל קדש הוא בחכמה ונמצא כי בכוס \nא' נכנס גדלות א' וקטנות ב' וגדלות ב' דמוח חכמה דמצד אי'. האמנם גדלו' הא' שבו \nדרכו ליכנס תמיד מאליו כשאר לילי יו\"ט ושבת ואין צורך לכוין בו על הכוס:\n\n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ורחץ עתה נכנס אור החכמה דאי וכוונת הרחיצה הזו היא בשם י\"ה וזהו רחיצה רחץ י\"ה ר\"ל \nתכה יו\"ד בה\"י ויהי בגי' רחץ עם ב' אותיות י\"ה והוא משורש י\"ה דמלוי ע\"ב:\n\nכרפס הענין הוא כי אחר שנכנסו הגדלות הא' כמנהגו והקט' הב' והגדלו' הב' דמוח חכמה \nדמצד אימא בכוס יין הקידוש כנז' הנה כבר החיצונים נסתלקו אחיזתם ואז נכנס קטנות \nהא'. והנה מלת כרפס היא בגי' שי\"ן והוא שם אלקים במילוי יודין שהוא ש' וכשתמלאנ' \nבמילואה יהיה שי\"ן כמנין כרפס והוא הקטנות הא' דמוח חכמה שבנצח דאי' ותכוין שגם כל \nשאר הקטנות א' דמוח בינה ודעת דמצד אי' גם הם נכנסים יחד עם קטנות דמוח החכמה:\n\n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "כוס הב' הוא בחי' מוח בינה דמצד אימא ותכוין בו שהוא אלקים דמילוי ההין ותכוין \nבגדלות הא' הוא הויה במילוי ס\"ג. וקטנות הב' הוא שם אכדט\"ם בבחי' התחלקותו לב' א\"ם \nג\"ל וגדלות הב' גם הוא הויה במילוי ס\"ג:\n\n", "en": ""}]}
