# שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי ראש השנה דרוש ד

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/89/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער הכוונות - דרושי ראש השנה דרוש ד 
דרוש ד&#x27;:

בענין ר&quot;ה כבר נתבאר אצלנו עניינו ושם ביארנו בענין י&quot;ב חדשי השנה כי מן תשרי עד 
ניסן הם ו&quot;ק של הזכר ונמצא כי אדר הוא החוט&#x27; שלו וניסן הוא מחובר כי הוא בחי&#x27; פה של 
הזכר ובחי&#x27; גולגולת של הנקבה והוא כי מן הבל היוצא מפיו של הזכר נעשית הגולגול&#x27; של 
הנקבה נמצא כי ניסן מועיל לב&#x27; לו ולה ולכן מעברין חדש אדר ולא חדש אחר לפי שאנו 
צריכין שיהיה החדש ההוא בסוד פה של הזכר ולכן צריך לקדש החדש בפה ולומר מקודש מקודש 
כמ&quot;ש ז&quot;ל ע&quot;פ אשר תקראו אותם במועדם אתם כתיב והטעם. כי ע&quot;י הבל פיו נעשה גולגולת 
שלה ואמנם ו&#x27; חדשים מניסן ועד תשרי הם ו&quot;ק הנקבה ונמצא כי אלול הוא חוטמא של הנקבה 
ותשרי הוא פה של הנקבה וגולגולת הזכר ואמנם נודע כי ר&quot;ה אז הוא זמן שמאלו תחת לראשי 
בתוס&#x27; ל&#x27; כנז&#x27; בס&quot;ה והענין הוא כי יש ב&#x27; פסו&#x27; בשיר השירים הא&#x27; הוא שמאלו תחת ראשי 
והב&#x27; הוא שמאלו תחת לראשי. והנה פ&#x27; הא&#x27; נאמר על זמן ר&quot;ה כי הנה אז הוא הענין החיבוק 


ואמנם בימי החול עומדים איהו יעקב בנצח דז&quot;א ואיהי רחל בהוד דז&quot;א ונמצא כי שמאלו של 
ז&quot;א שהיא גבו&#x27; שבו עומדת למעלה מראשה של רחל העומדת בהוד אבל בר&quot;ה עולים ב&#x27; יעקב 
ורחל ועומדים בגבו&#x27; דז&quot;א שהוא שמאלו כמבואר אצלנו בסוד תפלת ר&quot;ה בעליתה וא&quot;כ עתה 
יכול ז&quot;א לחבק לרחל ולהשי&#x27; שמאלו תחת ראשה ממש כי עד שם עלתה ראשה ולא גופא ואינו 
יכול לחבק גופא ועל זה נאמר שמאלו תחת ראשי ממש אבל הפ&#x27; הב&#x27; נאמר על החיבוק הנעש&#x27; 
בשבת וי&quot;ט כי אז זו&quot;ן הם שווים בקומתם ממש וראשם שוים ואז הוא חיבוק יותר שלם כי 
שמאלו מחבק את השמאל שבה ממש ולא ראשה כמו ביום ר&quot;ה וזמ&quot;ש תחת לראשי כלומר תחת 
שמאלי אשר שם היה בר&quot;ה בחי&#x27; ראשי עצמה אבל עתה אינו מקום ראשי אלא מקום שמאלי וזמ&quot;ש 
לראשי בתוס&#x27; ל&#x27; כלומר תחת המקום שהיה שם ראשי תחילה בזמן הבריאה שאז יצא ראש הנקב&#x27; 
כנגד החזה של הזכר בין חסד לגבורו&#x27; ב&#x27; זרועות גם אותיות לראשי הם ישראל לרמוז כי 


החיבוק הזה אינו מיעקב אלא מז&quot;א עצמו הנקרא ישראל: 
שער הכוונות - דרושי ראש השנה דרוש ה 
דרוש ה&#x27;:

בענין השבת ויו&quot;ט ור&quot;ה וכבר ביארנו למעל&#x27; בענין השינוי והחילוק שיש בין השבת ליו&quot;ט 
ולר&quot;ה וע&quot;ש ונבאר כאן עניינם בקיצור הנה שם נתבאר כי בבחי&#x27; היות שנוק&#x27; דז&quot;א עולה 
ביום שבת בתפלת חזרת המוסף עד הכתר של או&quot;א והיא שוה אליו עתה ממש בכל שיעור קומתו 
לכן קדושת השבת היא יותר גדולה מקדושת יו&quot;ט אבל בבחי&#x27; כי ביום השבת היא מקבלת ההארה 
שלה ע&quot;י ז&quot;א לכן אין זה שלימות אלי&#x27; משא&quot;כ בר&quot;ח ויו&quot;ט שהיא והוא שוין ויונקין מכתר 
א&#x27; ואינה מקבלת הארת&#x27; ע&quot;י. אבל להבין זה צריכין אנו להודיעך ענין זה דע כי כל 
הזווגים שיש בזו&quot;ן שכולם צריך שזו&quot;ן יקבלו שפע והארה מן ט&quot;ס דא&quot;א ובכח זה יוכלו 
להזדווג אבל אין כל הזווגים שוים כי הנה בימי החול אז הז&quot;א מקבל הארתו מן הנצח דא&quot;א 
וכל בחינותיו של ז&quot;א נכללין בקו הימין בנצ&#x27; דא&quot;א ומלכות מקבלת הארת&#x27; מן ההוד דא&quot;א 


וכל בתי&#x27; נכללות בקו שמאלי הוד דא&quot;א ועי&quot;כ אין זו&quot;ן שוים כא&#x27; ובר&quot;ח אז זו&quot;ן משתמשין 
בכתר א&#x27; ר&quot;ל ב&#x27; נכללים בנצח דא&quot;א וכולם מקבלים הארת&#x27; בהשואה א&#x27; ואין יתרון לזכר על 
הנקבה ובשבתות אז עולין זו&quot;ן עד הכתר דאו&quot;א וזה נכלל באבא וזו נכללת באי&#x27; ואין ב&#x27; 
שוים בהשואה א&#x27; ולכן היא מקבל&#x27; הארת&#x27; ע&quot;י וזהו הטעם שהשבת נקרא קדש ממש כמש&quot;ה 
ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם אבל הי&quot;ט נקרא מקראי קדש לפי שביו&#x27; שבת ז&quot;א מקבל מן 
הקדש דאו&quot;א ונותן ע&quot;י חלקה אל נוק&#x27; ונמצ&#x27; כי ז&quot;א עצמו שהוא בחי&#x27; יום השבת נקרא קדש 
ממש אבל שאר הי&quot;ט אינם עולים עד המקום שעלו ביום השבת אבל בכל יו&quot;ט עולים כפי 
בחינתו כמ&quot;ש ונמצא כי זו&quot;ן שניהם אינם מקבלי&#x27; משם כמו בשבת ולכן הם מקראי קדש 
מזומנים מן הקדש אבל אינם קדש ממש לא היא ולא הוא ובי&quot;ט אינם עולים זו&quot;ן כמו בשבת 
עד כתר או&quot;א אלא כל יו&quot;ט הוא משונה ומובדל מחבירו לפי בחי&#x27; בענין עליית זו&quot;ן כמ&quot;ש 


בסוף הדרוש של יום שבת בענין השינוי שיש בין שבת ליו&quot;ט ובין יו&quot;ט לחבירו. ודע כי 
כפי בחי&#x27; עליית זו&quot;ן באופן ההוא נכללין העולמות והענין הוא כי הנה ביו&quot;ט של ר&quot;ה 
עולין זו&quot;ן יחד ב&#x27; בגבו&#x27; דא&quot;א וב&#x27; נכללין שם ואפי&#x27; כל שאר הספי&#x27; אשר בא&quot;א מגבו&#x27; שלו 
ולמטה כולם נעשין בחי&#x27; גבו&#x27; ועד&quot;ז בשאר היו&quot;ט כל א&#x27; כפי בחי&#x27;. ונבאר עתה עליית זו&quot;ן 
ביום ר&quot;ה הנה בליל ר&quot;ה הראשונה נוק&#x27; דז&quot;א היא בהיכל ק&quot;ק דבריאה ובתפלת ערבית עול&#x27; 
עד מקום ספי&#x27; הגבו&#x27; שלה עצמה אשר בעו&#x27; האצילות ואז גם ז&quot;א הוא עמה שם משתמשין בכתר 
א&#x27;. ובשחרית בתפילת לחש עולים הזכר והנקבה בספי&#x27; הגבורה של הזכר עצמו ובחזרה עולים 
שניהם בעטרא דגבו&#x27; אשר בדעת של הזכר עצמו. ודע כי לעולם כל בחי&#x27; חזרת תפילה היא 
בסוד חג&quot;ת והם עולים למעלה בבינה ובמוחין. ובתפלת מוסף בלחש עולים שניהם בספי&#x27; 
הגבור&#x27; של אי&#x27;. ובחזרה עולים שניהם בספי&#x27; הבינ&#x27; של אי&#x27; אבל אינם עולים בדעת שלה ע&quot;ד 


מ&quot;ש בחזרת דתפילת שחרית והטעם הוא לפי שדעתן של נשים קלה ואין בהם בחי&#x27; דעת ולכן 
אינם עולים אלא בבינה שבאי&#x27; כי הנה היא נמשכת מספיר&#x27; הגבו&#x27; דא&quot;א כנודע. ובמנחה בלחש 
שניהם הם למטה בספי&#x27; הגבו&#x27; של נוקבא דז&quot;א כמו שהיו בתפי&#x27; ערבית. ובחזרה עולים שניהם 
בבינה של הנקבה עצמה אשר היא ג&quot;כ נמשכת מצד עטרא דגבו&#x27; כנודע וגם בזה שייך טעמא 
דלעיל שמה שאינם עולים בדעת שלה הוא כי אין לה דעת כי נשים דעתן קלה:



בליל ב&#x27; דר&quot;ה הנה נתבאר למעלה כי ביום א&#x27; דר&quot;ה ננסרין כל הגבו&#x27; שיש מן הכתר דז&quot;א עד 
החזה שבו וכולם ניתנו בכתר שלה כי שם הוא מקומה כנגד אחורי הת&quot;ת והנה כבר הה&#x27; חסדים 
נתפשטו בז&quot;א וכח הה&quot;ג אשר מצד עטרא דגבו&#x27; שבה כבר הם מזומנים שם להכלל בה כי אז 
מתחיל ענינם ומציאותם והם שם עדיין בכח בראשה. והנה בתפי&#x27; ערבית דליל ב&#x27; עולים ב&#x27; 
בדעת שלה בגבו&#x27; הב&#x27; דעטרא דגבו&#x27; שבה והיא אותה אשר אח&quot;כ עתידה להתפשט בספי&#x27; הגבו&#x27; 
סבה:



ופעם אחת שמעתי ממוז&quot;ל דרוש זה הנז&#x27; ויש בו קצת שינויים ואמרתי לכתבם. בליל א&#x27; של 
ר&quot;ה בתפילת ערבית אז זו&quot;ן עומדים בספי&#x27; ההוד של ז&quot;א עצמו האמנם להיות שאימ&#x27; מסתלקת 
מעל ז&quot;א ונשאר ישן בסוד הדורמיטא כנ&quot;ל בדרוש שקדם ולכן אין הנקבה מקבלת הארתה ע&quot;י 
ז&quot;א אלא מאימא עילאה בהיותה מחוץ דז&quot;א ואמנם היא עומדת אז בהוד שלו והיא מקבל&#x27; שלא 
ע&quot;י ואח&quot;כ היא לוקח&#x27; ומקבל&#x27; ממנו בהיותו עומד בהוד שלו כנז&#x27;. ובשחר בתפילה דלחש 
שניהם בספירת הגבור&#x27; שלו. ובחזה שניהם בעטרא דגבורה שבדעת שלו. ובתפלת המוסף בלחש 
שניהם בספיר&#x27; ההוד דאימא. ובחזרה שניהם בספיר&#x27; הגבור&#x27; דאימא: 


שער הכוונות - דרושי ראש השנה דרוש ו 
דרוש ו&#x27;:

מדבר בענין כונת העמידה בקיצור ואח&quot;כ אחזור לבארם באורך בע&quot;ה וז&quot;ל ברוך הנה בתפי&#x27; 
יוצר עד גאל ישראל העלינו את המל&#x27; עד היכל ק&quot;ק דבריאה והנה היא בבחי&#x27; נקו&#x27; א&#x27; כלולה 
מי&#x27; ואינה עדיין בבחי&#x27; פר&#x27; כי היא בסוד לכי ומעטי את עצמך מבלי היות בה בחי&#x27; פר&#x27; 
ועדיין אף בהיות&#x27; בסוד נקו&#x27; היתה חסרה ממנה בחי&#x27; הדעת שלה שהוא סוד ע&quot;ב ק&quot;ל כנודע. 
ולכן עתה אנו רוצים לתתו לה עתה במלת ברוך. וזה כונתו כי עתה ע&quot;י ריבוי&#x27; דברכאן 
דאית בה בנקו&#x27; זו שנכללה בכל היכלותי&#x27; כנז&#x27; בס&quot;ה בפ&#x27; פקודי אשר לסיבה זו נק&#x27; ברוך. 
הנה גם אנו רומזים במלת ברוך אל יסוד דז&quot;א הנקרא ברוך לפי שיורד בריבוייא דברכאן 
עילאין ונותן לה בחי&#x27; הדעת הנז&#x27; אשר הוא שם הויה שהוא בגי&#x27; כ&quot;ו ובריבו&#x27; הפשוט שהוא 
בגי&#x27; ע&quot;ב ובריבו&#x27; המלא במילוי אלפין כזה יוד יוד הא יוד הא ואו יוד הא ואו הא העולה 
בגי&#x27; ק&quot;ל אשר ג&#x27; בחי&#x27; אלו הם. הדעת שבה והם בגימ&#x27; כמנין ברוך שהם כ&quot;ו ע&quot;ב ק&quot;ל. אתה 


הנה עתה ניתן בה כח הכ&quot;ב אתוון שיש ביסוד כנודע כדי שבכח הזה תוכל להעשות אח&quot;כ בחי 
פר&#x27; שלם וזהו תי&#x27; אתה א&quot;ת ה&#x27; כי היא סוד אות ה&#x27; תתאה ונמשכין בה כ&quot;ב אותיות שיש מן 
אלף ועד תיו שהם א&quot;ת. גם תכוין באות ה&#x27; של אתה אל ה&#x27; אותיות מנצפ&quot;ך הכפולות. ידוד 
עתה תכוין להעלות זאת הנקו&#x27; של המל&#x27; עד מקום החזה דז&quot;א באחוריו במקום שהיתה שם 
תחילה אצילותה:



אלקינו עתה אנו ממשיכין כח בזו&quot;ן כדי שעי&quot;כ יחזרו אח&quot;כ פב&quot;פ וזה נרמז במלת אל של 
אלקינו כו&#x27; זה בקיצור עוד ירצה באורך הדרוש הזה וכונתו היא מה שראוי לכוין בה ביום 
ר&quot;ה בתפי&#x27; שחרית לבד והנה בתחל&#x27; נקדים לה הקדמה א&#x27; והיא כי אין שינוי וחילוק בין 
כונת ברכת אבות שבימי החול לימי ר&quot;ה אלא בענין כונת הרי&quot;ו שאנו מוסיפין לכוין ביום 
ר&quot;ה בכל בחי&#x27; ובחי&#x27; בברכת אבות כמו שיתבאר אבל בכל שאר הכונות הם שוים, וטעם הדבר 
הוא לפי שעתה הם ימי הדין והגבו&#x27; ורי&quot;ו הוא בגי&#x27; גבורה וכונתינו עתה אינה לבטל 
מציאותם אלא להמתיק ולבסם את הגבו&#x27; והרי&quot;ו האלו. ונתחיל בביאר הברכה. ברוך תכוין 
בזה כי נודע הוא במשז&quot;ל שבברכו&#x27; יוצר אור עד סוף גאל ישראל העלינו את המל&#x27; עד היכל 
ק&quot;ק דבריאה הנה היא בבחי&#x27; נקו&#x27; א&#x27; כלולה מי&#x27; ואינה עדיין בבחי&#x27; פר&#x27; כי היא בסוד לכי 
ומעטי את עצמך וכונתינו עתה להעלותה עד מקום אצילותה שהוא כנגד החזה דז&quot;א בסוד 


אב&quot;א. ואח&quot;כ נעשה אותה פר&#x27; שלם ונחזירנה פב&quot;פ. והענין הוא כי ד&#x27; בחי&#x27; יש אל המל&#x27; 
כנ&quot;ל בביאור משנת ד&#x27; ראשי שנים הם כו&#x27; הא&#x27; היא בחי&#x27; בסוד קשר של תפילין ש&quot;ר תחת ג&quot;ר 
שהם חב&quot;ד דז&quot;א ושם הניח&#x27; שורש א&#x27;, עוד יש לה שורש ב&#x27; תחת חג&quot;ת דז&quot;א ושם הוא מקום 
החזה. עוד יש לה שורש ג&#x27; תחת נה&quot;י דז&quot;א תחת היסוד ושם הוא נקרא בסוד ה&#x27; אחרונה של 
הוי&quot;ה, עוד יש לה שורש ד&#x27; למטה בהיכל ק&quot;ק דבריאה ושם היא בסוד נקו&#x27; א&#x27; כלולה מי&#x27; 
אבל אין בה בחי&#x27; פר&#x27; ואז נקרא שם אדנ&quot;י, ועיין בפ&#x27; חיי שרה בענין מערת המכפלה ותבין 
מה ענין ד&#x27; בחי&#x27; אלו היטב והנה כונתינו עתה היא להעלות&#x27; ולהמשיכ&#x27; אל שרשיה העליונים 
הד&#x27; אלו הנז&#x27;:



ונחזור לבאר מלת ברוך הנה כונתינו להמשיך בה בתחיל&#x27; בחי&#x27; דעת ק&quot;ל בבחי&#x27; היותה עדיין 
נקו&#x27; כלולה מי&#x27; כי עדיין היתה חסרה מן הדעת ק&quot;ל והמשכה זו אנו ממשיכין אלי&#x27; מן 
היסוד דז&quot;א הנק&#x27; ברוך. ונודע כי הדעת ק&quot;ל שבה היא בחי&#x27; עטרא דגבו&#x27; מב&#x27; עטרין אשר 
בדעת דז&quot;א כי עטרא דחסד נחלקת לה&#x27; חסדים המתפשטים בה&#x27; קצוות דז&quot;א מחסד עד הוד שבו 
ועיטרא דגבורה הנחלקת לה&#x27; גבו&#x27; המתפשטות בה&quot;ק שבנקבה מחסד עד הוד שבה. ואמנם עתה 
עדיין הם עומדות ביסוד דז&quot;א ומשם נמשכת וניתנים בדעת שבה ולכן צריך שתכוין במלת 
ברוך כי היא זו הנקו&#x27; של המלכות הנק&#x27; ברוך בכל הנהו ריבויין דברכאן שהם ההיכלות שלה 
שנכללו בה&#x27; וגם תכוין אל היסוד דז&quot;א כי גם הוא נק&#x27; ברוך ומשם יורדת ההיא עטרא דגבו&#x27; 
בנקו&#x27; הזו הנק&#x27; ברוך כנז&#x27; ועי&quot;כ יש בה דעת ק&quot;ל. וצריך שתכוין כי הנה בתחי&#x27; ההיא 
עטרא דגבו&#x27; היא הוי&quot;ה א&#x27; פשוטה שהיא בגי&#x27; כ&quot;ו וכשניתנה בדעת של הנקבה מתחלקת לה&#x27; 


הויות שהם ה&quot;ג והם בגי&#x27; ק&quot;ל הרי עתה בחי&#x27; כ&quot;ו ק&quot;ל וחסר ע&quot;ב לתשלום ברו&quot;ך וזה ענינם. 
הנה תכוין אח&quot;כ כי המל&#x27; בהיות&#x27; בסוד נקו&#x27; א&#x27; אין בה רק ג&#x27; קוים והיא ג&#x27; כלילן בג&#x27; 
כי חב&quot;ד שלה נכללת בחג&quot;ת שבה. וגם נה&quot;י שבה נכללת בחג&quot;ת שלה ונמצא שאין בה רק הוראת 
ג&#x27; קוים ולכן אע&quot;פ שאלו הה&quot;ג שהם ה&#x27; הויות אשר בדעת שבה הם עתידות להתפשט בה אחר 
היותה בחי&#x27; פר&#x27; בה&#x27; קצוותיה שהם מחסד עד הוד שבה עכ&quot;ז כיון שעתה היא נקו&#x27; א&#x27; בלבד 
אשר לכן אין בה רק הוראת גילוי ג&#x27; קוים בלבד כנז&#x27; לכן אין מתפשטות בה רק ג&#x27; ההויו&quot;ת 
מן הה&quot;ג בחג&quot;ת שלה וב&#x27; הויות האחרות אינם מתפשטות עדיין. והנה ענין התפשטות הזה הוא 
כי מה שהיה עד עתה בדעת שבה בבחי&#x27; ד&#x27; אותיות הויה הם עתה בדרך התפשטות הזה י&#x27; י&quot;ה 
יה&quot;ו יהו&quot;ה שהוא ענין ריבוע ההויה שהוא בגי&#x27; ע&quot;ב והרי עתה הם ג&#x27; בחי&#x27; כ&quot;ו ע&quot;ב ק&quot;ל 
שהם בגי&#x27; ברוך. וכבר ביארנו לעיל כי בכל בחי&#x27; ובחי&#x27; צריך לכוין בחי&#x27; רי&quot;ו. והנה 


הרי&quot;ו שצריך לכוין בכאן הוא בסוד ג&#x27; הויות הנז&#x27; המתפשטות בחג&quot;ת שלה כנודע אשר כל א&#x27; 
מהם היא בגי&#x27; ע&quot;ב כנז&#x27; והנה ג&quot;פ ע&quot;ב הם רי&quot;ו גם תכוין אל רי&quot;ו ב&#x27; באופן אחר. והוא 
כי תכוין במלת ברוך שהוא בגי&#x27; רי&quot;ו ועוד י&quot;ב והנה הרי&quot;ו הם ג&quot;פ ע&quot;ב הנז&#x27; והי&quot;ב הם 
י&quot;ב אותיות שבמילוי אדנ&quot;י במילואו כזה אלף דלת נון יוד. והנה הרי&quot;ו הזה נמשך במל&#x27; 
הנק&#x27; אדנ&quot;י כי כבר נודע לעיל כי שורש המל&#x27; היא תחת היסוד ושם עומד&#x27; בסוד ה&#x27; אחרו&#x27; 
של הויה אבל בהיותה בבריאה בבחי&#x27; נקו&#x27; נקר&#x27; שם אדנ&quot;י והרי נתבאר ב&#x27; בחי&#x27; רי&quot;ו. והנה 
עד עתה נתבאר הבחי&#x27; המתפשטת בנקו&#x27; ההיא ועתה צריך לכוין ע&quot;י מי נמשכין אלו ההארו&#x27; 
וענין כונה זו היא בסוד ב&#x27; הכריעו&#x27; שצריך לכרוע במלת ברוך אתה כמבואר באורך בברכת 
אבות דתפי&#x27; שחרית. והנה הכריע&#x27; הא&#x27; היא לכרוע הגוף לבדו במלת ברוך והכריעה הב&#x27; היא 
לכרוע במלת אתה הראש כנז&#x27; בזוהר דבאתה גחין רישא וכונת אלו הכריעות הוא. דע כי ז&quot;א 


יש בו הוי&quot;ה א&#x27; שלימה הכולל את כולו והנה במלת ברוך תכוין בכריעה ההיא של גופך 
להוריד הב&#x27; בתחלה ו&#x27; לגבי ה&#x27; תתאה להאירה ולתת בה כח שתוכל המל&#x27; הנקרא אדנ&quot;י בהיותה 
בסוד נקו&#x27; בבריאה להעלות למע&#x27; וזו הה&#x27; שאנו מורידין אות ו&#x27; לגבה היא שורש הג&#x27; של 
המלכות אותה הנק&#x27; ה&#x27; תתאה של הויה העומדת תחת היסוד דז&quot;א. והנה בחי&#x27; הרי&quot;ו שצריך 
לכוין בזה הוא זה כי ב&#x27; אותיות ו&quot;ה הנז&#x27; נעשים רי&quot;ו באופן זה כי ציור אות ה&#x27; ר&quot;י 
ועם אות הו&#x27; הרי רי&quot;ו. וענין רי&quot;ו הזה הם ג&#x27; הויות דמלוי ס&quot;ג ועם י&#x27; אותיות המילוי 
הרי ע&quot;ג והנה ג&quot;פ ע&quot;ג הם רי&quot;ו כי הא&#x27; המותרת בכל הויה מהם הוא בחי&#x27; הכללות שבה 
ותכוין כי ג&#x27; הויות אלו נמשכות מאות א&#x27; מאהיה דמילוי ההין שבבינה ותכוון כי גם א&#x27; 
ציורה הוא יו&quot;ד כזה א&#x27; הרי רי&quot;ו והרי ב&quot;פ רי&quot;ו אחרות:



אתה עתה צריך לכוין כי אחר שכבר נמשך בה בחי&#x27; דעת ק&quot;ל בהיותו עדיין בסוד נקוד&#x27; אנו 
צריכין לתת בה כח לעשות פר&#x27; שלם אח&quot;כ והנה אין הפר&#x27; נעשה אלא ע&quot;י האותיו&#x27; כנודע 
ולכן תכוין בכריע&#x27; הראש אשר במלת אתה להוריד לה כ&quot;ז אותיו&#x27; שהם כ&quot;ב דא&quot;ב וה&#x27; 
היתירות של מנצפ&quot;ך מן היסוד דז&quot;א כנודע כי כל האותיו&#x27; הם ביסוד הנק&#x27; ברוך בסוד 
נגילה ונשמח&#x27; בך וזהו ענין מלת אתה א&quot;ת ה&#x27; כי א&quot;ת הם כ&quot;ב אתוון שיש מן א&#x27; עד תי&quot;ו 
בא&quot;ב ואות ה&#x27; הם ה&#x27; אותיות מנצפ&quot;ך היתירים וענין הרי&quot;ו שיש עתה הם ג&quot;פ רי&quot;ו כמ&quot;ש. 
הא&#x27; הוא כי תכוין כי אתה הוא בגי&#x27; ת&quot;ו כמנין רי&quot;ו צפ&quot;ך והענין הוא כי כונתינו הוא 
להמתיק את המנצפ&quot;ך של המל&#x27; ע&quot;י הורדת זה המנצפ&quot;ך הרמוז בה&#x27; של אתה כנז&#x27; ואמנם ב&#x27; 
הגבו&#x27; הנרמזות בב&#x27; אותיות מ&quot;ן שבמנצפ&quot;ך דמל&#x27; כבר נתמתקו במלת ופי יגיד תהלתך כנ&quot;ל 
בתפלת שחרית דחול כי פי הוא בגי&#x27; מ&quot;ן ולכן א&quot;צ עתה להמתיק ולבסם אלא ג&#x27; גבו&#x27; צפ&quot;ך. 


והנה בארנו כי אתה הוא בחי&#x27; רי&quot;ו צפ&quot;ך והנה הרי&quot;ו הם בחי&#x27; הכ&quot;ב אתוון הנרמזים בא&quot;ת 
מן אתה והצפ&quot;ך הם רמוזים בה&#x27; של אתה. וענין היות הכ&quot;ב אתוון בחי&#x27; רי&quot;ו הוא באופן זה 
כי הנה כל אות מהכ&quot;ב אתוון כלולה מי&quot;ס והם עשר פעמים כ&quot;ב הם ר&quot;ך ולהיות כי מספר ר&quot;ך 
הוא ענין רכות ורחמים ולא קושי הדין לכן צריך לסלק מהם ד&#x27; אותיו&#x27; וישארו רי&quot;ו שהוא 
כמנין גבו&#x27; והד&#x27; אותיות האלו שנסיר הם ד&#x27; אותיות גיכ&quot;ק השרשיו&#x27; בלבד פי&#x27; כי כבר 
נת&quot;ל כי כל אות כלולה מי&quot;ס והנה הם מ&#x27; אותיות ואין אנו מסירין רק ד&#x27; אותיו&#x27; גיכ&quot;ק 
השרשיות בלבד וטעם למה אנו מסירים ד&#x27; אותיו&#x27; אלו ולא אחרות וגם איך אלו הם ר&quot;ך 
ורחמים יותר מן האחרו&#x27; הענין הוא זה כי הנה כ&quot;ב אותיו&#x27; נמשכות מן חמש מוצאות הפה 
כנודע והנה הם נוצרים מן חיבור החיך והגרון שהם בחי&#x27; חו&quot;ב והנה אותיו&#x27; גיכ&quot;ק הם 
אותיות החיך שהם חכמה ומשם נתפשטו כל שאר האותיו&#x27; וניתנו בגרון שהוא בינ&#x27; ולפי 


שחכמ&#x27; הוא רחמים גמורים אין להכניס אותיותי&#x27; שהם גיכ&quot;ק במנין לפי שיתבטלו הדינין 
לגמרי ואין כונתינו לבטלם אלא להמתיקם ולבסמם בלבד ואמנם ענין אותיו&#x27; צפ&quot;ך אם תחבר 
עמהם הויה אחת פשוטה העולה בגי&#x27; כ&quot;ו יהיה הכל רי&quot;ו אחד באות ה&#x27; של אתה. אמנם שני 
רי&quot;ו הנזכר הם רמוזים בשתי אותיות א&quot;ת של אתה בבחי&#x27; ציורם והנה הם ב&#x27; רי&quot;ו אחד באות 
א&#x27; של אתה בבחינ&#x27; ציור&#x27; כי א&#x27; היא ציורה יוד וא&quot;ו ריש גם ת&#x27; היא ציור רו&quot;י כזה ת&#x27; 
הרי הם ב&#x27; רי&quot;ו הא&#x27; הוא כנגד כ&quot;ב אותיות א&quot;ב והא&#x27; כנגד אותיות צפ&quot;ך. והרי&quot;ו הג&#x27; הוא 
בהתחברות הכ&quot;ב אתוון וה&#x27; אותיות מנצפ&quot;ך בחיבור א&#x27; ולכן צריך לצייר מלת אתה בציור 
אהיה בזה האופן א&quot;ה של אתה הם א&quot;ה של אהי&quot;ה אבל אות ת&#x27; של אתה ציורה הוא רי&quot;ו כנ&quot;ל 
והנה הר&#x27; והואו של הת&#x27; הנז&#x27; הם ציור ה&#x27; והיא ה&#x27; א&#x27; ועם אות יוד של התי&quot;ו שבסופה הרי 
י&quot;ה של אהי&quot;ה ותכוין כי ת&#x27; זו של אתה היא רי&quot;ו א&#x27; ותכוין כי זה הרי&quot;ו הוא בחי&#x27; שם 


אהי&quot;ה אשר הוא בגי&#x27; כ&quot;א וכל א&#x27; כלול מי&#x27; הרי י&quot;פ כ&quot;א הרי ר&quot;י ועם ו&#x27; אותיות שבמילוי 
אהי&quot;ה זולת ד&#x27; אותיותי&#x27; הפשוטות הרי רי&quot;ו והרי נתבארו ג&quot;פ רי&quot;ו במלת אתה. ועתה 
נכוין ע&quot;י מי נמשך כל הנז&#x27; והוא כי עת&#x27; בכריע&#x27; ב&#x27; שבמלת אתה שהיא כריעת הראש צריך 
לכרוע י&#x27; לגבי ה&#x27; א&#x27; אשר ב&#x27; אותיות י&quot;ה האלו הם בחי&#x27; חו&quot;ב דז&quot;א עצמו כנודע. והנה ב&#x27; 
אותיות של י&quot;ה הם סוד רי&quot;ו אם תצייר אות ה&#x27; בציור כזה ר&quot;ו ועם הי&#x27; הרי רי&quot;ו. ותכוין 


</div>
