שער הכוונות - דרושי תפילת השחר דרוש א ענין תפלת השחר: ונבאר עתה ענין הודו לה' כו' כבר ביארנו לעיל כי כונת הקדיש דקודם הודו הוא כדי להעלות היכל הז' דעשיה אל היצירה ע"י כ"ח תיבות שיש בקדיש הזה והנה אחר אשר כבר עלה ע"י הקדיש יש בו כח עתה לחזור הוא עצמו ממש בחינת היצירה כנגד זה אנו אומרים הודו לה' כו'. והענין הוא כי הנה מן הודו לה' עד ברוך שאמר הכל הוא בתיקון ג"ר דעשיה שעלו ביצירה כנז' ואמנם מנהג אשכנזים לאומרו אחר ב"ש וטעם סברתם הוא לפי שעתה הוא כבר נק' אלו יצירה וא"כ ראוי לאומרו באמצע תיקוני היצירה שהם מן ב"ש עד יוצר כנודע. אבל הספרדים אומרי' אותו קודם ב"ש לפי שעדיין כל זה הוא בחי' תיקון עולם העשיה כי יצירה עצמה עדיין אינה נתקנת ואינה מקבלת אור אליה עצמה רק מן ברוך שאמר ואילך ולכן אין לאומרו רק בין העשיה ליצירה שהוא אחר קדיש העשיה וקודם ב"ש שהוא תיקון היצירה ומוז"ל נהג בזה כמנהג הספרדים: והנה כונת הודו כו' הוא זה כי הנה בתחי' ע"י תיקון המעשה שהוא לבישת הטלית קטן ועיטוף בטלית גדול נפרדו הקלי' דיצירה ונסתלקו משם כנ"ל ואמנם מה שעשינו אז הוא כדי שלא יתאחזו קלי' היצירה ביצירה עצמה. ועתה אשר ג"ר של העשיה נעשים חיצוני' אל ג' תחתונות דיצירה והנה נודע כי בלי ספק שחיצוניות היצירה גדול מפנימיות העשיה וא"כ עתה אשר החיצוניות דיצירה הוא תחתון כי הוא מן העשיה א"כ יש פחד מן הקלי' עתה פן יתאחזו שם בג"ר דעשיה שעלו שם ולכן אנו אומרים מזמור הודו לה' כו' פירושו אתם מלאכי קדש הודו לה' אשר בעולם היצירה והודיעו בעמים עלילותיו שהם הקלי' וע"כ מתפחדין הקלי' ואינם נאחזים שם בג' אחרונות דיצירה אשר עלו שם ג"ר דעשיה וכמעט כל המזמור הזה וכל הפסוקים עד ב"ש כולו מתעסק בסיפור שבחיו יתברך נגד העמים והקלי' שיכירו אלהותו וגדלותו ויתפרדו מעל הקדושה כנז' ופקח עיניך וראה אופן הסתלקו' הקליפות מעל הקדושה באיזה אופן הוא והענין הוא דע כי כדי שיסתלקו הקליפות מעל הקדש צריך שגם הקלי' עצמם יעלו ויוכללו זו בזו ע"ד שנתבאר בענין הכחות של הקדושה ויעלו הקלי' שכנגד ג' תחתונות דיצירה במקום ג' אמצעיות דיצירה שלה קלי' וע"י עליתם יתמתקו הקלי' יותר ועי"כ לא יתאחזו בקדושה וז"ס הוד והדר לפניו כו' והענין הוא שפסוק שלפניו הוא כי כל אלקי העמים אלילי' שהם בחי' הקלי' וכונתינו לשבר כח הקלי' ולהכניעם שלא יתאחזו בג' אחרונות דיצירה שהם נרמזו' בפסוק שלאחריו הוד והדר לפניו כו' כנודע שהוד והדר הם נ"ה ועוז וחדוה הוא יסוד שהוא עוז וחדוה דמטרוניתא והכונה היא כי ג' תחתו' דיצירה אלו לא ישלטו בהם הקלי' אלא אדרבא יהיו הוד והדר עוז וחדוה. כי בא לשפוט את הארץ תכוין כי ר"ת הוא לאה כי משם נמשכין הדינין והמשפטים כנודע כי לאה נקרא דינא קשיא והלל לה' תכוין לחבר אדני נוק' דז"א הרומזת במלת והלל שהיא בגי' ס"ה כמנין אדני לחברה לה' שהוא ז"א ולזה לא אמר ויהללו לה'. נפשנו חכתה לה' תכוין בהויה דההין העולה ב"ן וגם תכוין אל ל"ו אותיות שיש בהויה הפשוטה הזו ומלוייה ומילוי מלוייה: והנה ב"ן ול"ו גי' נח"ל שהוא ר"ת נפשינו חכתה לה' ונודע שהויה זו היא בעולם העשיה הנקרא נפש. אל נקמות ה' הנה כונתינו עתה היא שעל יד תפלתינו להעלו' העולמו' ולכלול אותם עד עולם האצילות וללקט כל ניצוצות הקדושה שנתפזרו ונתערבו בין קלי' ג' עולמות בי"ע ולהעלותם למעלה באצילות וללקט הנשמות והניצוצות של המלכים שמתו ואלו הניצוצות המתלקטות נעשה אח"כ בחי' מ"ן למלכות בעת נפילת אפים וה"ס הנשמות המתערבות אז ברחם הנקבה ע"י זיווג נפילת אפים ואמנם הניצוצו' אשר נפלו בעולם העשיה אינם דומים לאותם שנפלו ביצירה ובבריאה לפי שבעשיה הקלי' עצומו' וחזקות וגדולות ואין כח להוציא אותם הנצוצו' משם אלא בכח עשרה הרוגי מלוכה כמבואר אצלינו במאמר הזוהר פ' פקודי נשמות דרנ"ד ע"ב בענין גופין ורוחין דילהון דאתמסרו בידא דמלכו' חייב' כו' וע"ש ושם נתבאר אצלינו כי הגופין עצמן דילהון נעשו בחי' מ"ן אל המלכות והם המלקטים את הנצוצו' הנשמות שבעשיה כי א"א ללוקטן בשום אופן אחר זולתי ע"י אותם הנשמות של עשרה הרוגי מלוכה וכל זה הוא בעשיה משא"כ בשאר העולמות וזהו הטעם שהוצרכו ליהרג אותם י' אבירי ישראל כדי שיוכלו ללקוט אותם הניצוצו' שבעשי' מיום שנהרגו עד ביאת המשיח כמ"ש אצלינו שם וזהו מה שאנו רומזים ואומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע שינקום נקמת אותם עשרה הרוגי מלוכה וע"י הזכירה הזאת הם מתגברים ולוקטים הניצוצות של הנשמות הנתונות תוך הקלי' דעשיה: גם נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שצריך לכוין בפ' אשירה לה' כי גמל עלי שבס"ת נרמז שם ילי כי שם זה מעלה נשמות דעשיה כמבואר אצלינו בקבלת שבת בפ' ה' למבול ישב וע"ש גם פסוק העלית מן שאול נפשי ה"ס העלא' המ"ן מבחינת הנפשות שבקלי' העשיה שאין שם אלא בחינת הנפש וקלי' העשיה נקר' שאול דרגא תתאה דגיהנם וזהו העלית מן שאול נפשי גם כל שאר הפ' מכאן עד ה' מלך כולם מדברים בענין י' הרוגי מלוכה: ענין ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד הנה פסוק זה עניינו הוא ענין המ"ן אשר העלינו באל נקמות ע"י עשרה הרוגי מלוכה כנ"ל וקודם שנבא אל ביאורם נכתוב הקדמה קטנה על הנז' והיא זאת כי כבר נתבאר אצלינו שבתחי' קבלו ג"ר דעשי' בחי' נפש וע"י הקדיש עלו אל ג' תחתו' דיצירה וקבלו בחי' רוח, ועתה באמרינו הודו כו' הנה הוא מזמור ונודע שהמזמורים הם ביצירה ונמצא עתה כי ג"ר דעשיה שעלו אל היצירה נעשו יצירה ממש וקבלו בחי' נשמה מצד היצירה, גם ט"א אל נתינת נשמה זו להם לפי שאח"כ באומרנו ב"ש תעלה היצירה בבריאה כמבואר אצלינו שחיצו' ופנימיות ג' תחתונות דיצירה עולים במקום שלשה אמצעיות יצירה ונמצאו אלו הג"ר דעשיה בלתי יצירה הנעשית נשמה להם ולכן אנו צריכין לתת לג"ר דעשיה אור מג"ת דיצירה ממש קודם שיסתלקו ג"ת דיצירה ויעלו למעלה בבריאה בב"ש כנ"ל. כי אז תסתלק הנשמה מן העשיה כי אע"פ שהוא במקום היצירה האמנם נפרדה מן היצירה כנז' וגם לטעם הזה אומרים הודו קודם ב"ש שלא כמנהג האשכנזים כאמור. אח"כ יאמר ה' מלך ה' מלך כו' הנה פסוק זה ענינו הוא ענין המ"ן אשר העלינו באל נקמות ה' ע"י נשמות עשרה הרוגי מלוכה כנ"ל הנה הם בחינת עשרה ניצוצות אשר בעולם העשיה ולפי שעולם העשיה ה"ס המלכות לכן כל העשרה שלהם הם בסוד מלכים וז"ס ה' מלך ה' מלך שחזרו לחיות ונעשו מלכים גמורים כבתחילה קודם שנפלו ונתבטלו ממלכותם וזה סדר רמיזת אלו העשרה בפ' זה הנה בפ' זה נזכרו ג"פ הויה וג"פ שם מלכות' ותכוין בזה אל ג"ר דעשיה והם ג' הויות וג' מלכים והם חב"ד. וגם באלו הג' הויות תכוין ג"כ אל הג' אמצעיות חג"ת ובאומרך לעולם ועד תכוין אל בחינת המל' הנקרא עולם כנודע. וגם ידעת כי גם בעשיה יש א"א ואו"א וזו"ן ונוקבא דז"א דעשיה היא המל' דעשיה ואל זה המלכות אנו קורין בשם עולם וכבר נתבאר לעיל אצלינו בענין מ"ש רז"ל בגמר' האשה עולה עמו ואינה יורדת כי יש ג' בחינת אל המלכות בהיותה דבוקה בז"א וכמעט שהם שלשה בחי' פרצוף וכבר נתבאר זה במ"א והם בשלשה מקומות בדעת ובת"ת וביסוד דז"א ובדמיון מה שתכוין לכפול את שלשה הויות הנז' בסוד ג' ספירות ראשונות וג' אמצעיות כנז' כך תכפול לכוין תיבת לעולם ב' כונות בשני בחי' שיש אל המלכות א' בדעת ואחד בת"ת. אח"כ כופלים פסוק הנזכר פ"ב כנודע ואז תכוין בשלש הויות אל ג' ספי' האחרות שהם נה"י ובתיבת לעולם תכוין אל בחינת השלישי של המל' שהיא למטה תחת היסוד דז"א. אח"כ אומרים פסוק והיה ה' למלך על כל הארץ והוא סוד פרצוף י"ס דמל' אחרונה נוקבא דז"א אשר בעשיה הרמוזה בכללות במלת לעולם כנזכר. ועתה אנו מפרטים כל העשר ספירותיה: ונחזור עתה לבאר בפרטות התיבות של הפ' הנז' הנה ניקו' הויה הראשונה שהוא ה' מלך היא סגול באות יוד ובאות ואו אבל בשני ההין אין צריך נקודות והם נקודות דמלת מלך כזה ידוד מלך והויה ב' בשני פתחים תחת היוד והואו כניקו' מלך כזה ידוד מלך והויה ג' הוא נקוד ג"כ בתיבת ימלוך והיא חיריק ביוד שבא בהא חולם בואו ה' אחרונה בלתי ניקוד כזה ידוד ימלוך ובתיבות לעולם תכוין בה אל מל' תתאה דעשיה כנז' ותכוין שהיא הויה אחת נקוד בנקוד לעולם שהיא שבא ביוד וחולם בהא ראשונה. וקמץ בואו והא אחרונה אין בה נקוד כזה ידוד והנה בהויה הג' הנז' של ה' ימלוך תכוין אז כי כל הנקוד של שלשה שמות הנז' שלשתם ביחד הם בגי' יב"ק שה"ס ידוד אלקים כנז' בר"מ פרשת פנחס רי"ו ע"א גם תכוין באומרך ה' מלך הראשון הנקו' בסגול תכוין כי מלך הוא בגי' כמנין מים לרמוז אל הנז"ל כי אלו המלכים הם המ"ן דעשיה ובמלת ימלוך תכוין כי מלך ומלך וימלוך הנז' בפ' הראשון שלשתם הם בגי' מנצפ"ך שה"ס הה"ג של המ"ן ומלת ימלוך חסרה וא"ו ובזה יעלו הכל למספר פ"ר שהם מנצפ"ך ואם תמלא ימלוך בואו צריך לחשוב כללות ה' אותיות מנצפ"ך והכולל לכול' הרי פר"ו ועיין בתיקונים תיקון ע' דקל"ג ע"ב ומשם יתבאר כל מה שכתבנו לעיל כי שם אמרו בפי' כי ה' מלך כו' אינון ראשין פי' שהם ג"ר ואח"כ אמר נקו' דילהון ה' מלך פי' שצריך לנקוד את ההויה כנקו' מלך ומלך וימלוך אח"כ אמר והכי אינון לתתא בתרין שוקין ואמה. ובג"ד כפל לון תרין זמנין כו' והנה שלשה האמצעיות חג"ת לא זכרם. והענין הוא כמ"ש כי השלשה אמצעיו' כבר נרמזו גם הם בפעם הראשונה כי שם צריך לכוין בג' ההויות אל ג"ר וג' אמצעיות אבל השלשה האחרונות צריך לכפול הפ' פ"ב כדי לכוין בהם וזמ"ש והכי אינון לתתא בתרין שוקין ואמה ובג"ד כפל לון פי' כי הכפל אינו רק בשביל ג' אחרונות בלבד. אח"כ אמרו שם לעולם ועד שכינתא ונקודה דיליה כו' פי' כי בתיבת לעולם תכוין אל השכינה שהיא מלכות דעשיה כנ"ל ותכוין שהיא הויה א' נקוד בניקו' לעולם כנ"ל. או אפשר לחברו למטה והוא כי הי"ס דשכינתא רמוזות בפ' השני שהוא והיה ה' למלך כו' ואמר כי סוד כ"י ב"י חש"ק שראשי תיבותיו הוא כתר בינה חכמה והוא סוד פסוק והיה ה' מלך כו' על כל הארץ כמ"ש שם והיה הוא אבא ה' אימא יהיה ה' אחד כתר הרי נרמז ג"ר שלה בפ' זה ושאר הז' דידה כלולות בהם: שני פסוקים אלו של ה' מלך והיה ה' למלך צריך לאומרם מעומד כי הוא סוד הי"ס של עולם העשיה הכוללת חריך ואו"א וזו"ן וכבר ידעת כי בכל תיקון דא"א או דאבא או דאימא צריך לאומרם מעומד ואף גם זאת אם אדם אומר פסוקים אחרים או סדר הקרבנות ושומע שאומרים ה' מלך צריך לקום מעומד עמהם בעוד שהצבור אומרים אותו ואף שהוא בסדר הקרבנות ואיך צריך להפסיק ולומר עמהם ה' מלך כו' כי אם לקום עמהם. בימי החול אומר מזמור אלקים יחננו ובשבת השמים מספרים כו': ענין ברוך שאמר. בהגיעך אל ברוך שאמר תקום מעומד כמשי"ת וגם תאחוז בידך הימנית שני הציציות של הטלית אותם שהם כנגד פניך ותכוין כי ברוך שאמר הוא בעולם היצירה בבחינ' הדיבור בערך חלק המעשה שהוא הציצית שגם הוא ביצירה כמבואר לעיל וזה כונתו הנה נת"ל כי מן ברוך שאמר עד יוצר אור הוא בעולם היצירה אמנם כבר הודעתיך כי בכל עולם מד' עולמו' אבי"ע יש בו א"א ואו"א וזו"ן והנה ענין ברכת ברוך שאמר לבדה עד ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות הוא בא"א דאיהו רישא בלא גופא ולכן יש בה י"ג ברוכים כנגד י"ג תקוני דיקנא דא"א והנה שלשה ברוכים הראשונים הם כח"ב כסדר ושאר הברוכים לא זכרם הרב ולהיותם בא"א לכן צריך לקום מעומד ולברך ברכה זו להיותה ברישא דא"א ואמנם גם הוא כולל שרשי זו"ן דנפק מן א"א וביה תליין כנז' באד"ז ולכן הברכה הזו יש בה פ"ז תיבו' כמבוא' אצלינו לקמן בסו' נוסח ברכה זו. וטעם פ"ז תיבות אלו הוא כנגד י"ג תיקוני דיקנא דאריך דיצירה וכנגד ט' תיקוני דיקנא דז"א אשר אלו ה"ס שם כ"ב אתוון כנז' בפ' נשא בענין ברכת כהנים כנז' שם בזוהר וכנגד שם אדני העולה ס"ה ונמצא כי הנה שני שמות שהם כ"ב וס"ה עולים בגי' פ"ז אשר בהם נכללים א"א וזו"ן. אמנם הכל הוא בחי' א"א כי משם נפקו זו"ן וז"ס ראשו כתם פ"ז והנה שלשה שמות יש אל הת"ת ושלשה אל המלכות לפי שהת"ת והמל' הם נקראים שמש וירח בעולם הבריאה חמה ולבנה בעולם היצירה. חרס וסהר בעולם העשיה. והנה עתה אשר אנו בעולם היצירה אשר המלכות שלה נקרא לבנה שהיא גי' פ"ז אנו אומרים פ"ז תיבו' אלו ונמצא כי המלכות שביצירה כוללת אלו הפ"ז תיבות לכן נקרא לבנה שהיא גי' פ"ז. אבל דע כי הנה מה שנקרא פ"ז הענין הוא כי הכ"ב תיקוני דיקנא שבא"א ושבז"א העשרים בלבד הם בא"א ובז"א ולא בנוקבא אבל השנים הם אפילו בנוקבא. והענין כי בחינת תיקון תרין תפוחין קדישין שבא"א ותרין תפוחין שבז"א הנה הם שני תיקונים מכלל הכ"ב אלו ואלו השני תיקונים ישנן גם בנוקבא כי גם היא יש לה בחי' הפנים. אבל שאר התיקונים שהם כולם בחי' השערות דזקן אינם רק בזכר שהם א"א וז"א ונמצא שהעשרי' תיקו' הם זכרים והב' ישנם גם בנקבה וכן בענין שם ס"ה הנז' הרומז אל שם אדני הנה הוא כנגד היסוד והמל' וזה נרמז בזוהר פרשה לך לך ד"צ ע"א בפסוק וה' בהיכל קדשו ה"ס מפניו כו' שיתין אינון וחמש אינון והענין הוא כי הס' הם בבחי' היסוד הכולל ו"ק וכ"א כלול מעשר הרי ששים והה' היא מלכו' הנקרא ה' תתאה. נמצא שגם בשם ס"ה הס' הם זכרים והחמש נקבות. ונמצא כי העשרים וששים הם זכרים והם בגי' שמונים והב' וה"ה הם נקבות והם בגי' ז' וז"ס פ"ז פ' זכרים וז' נקבות: גם דע כי ענין פ"ז הנז' הם בחי' החיצוניות שבו שהרי הוא בחי' זקן ושערות שבו. ואמנם יש עוד כונה אחרת בזה הפ"ז בסוד פנימיות שבתוכו והוא זה כי הנה יש הויה דמ"ה ביצירה כנודע בענין כונת מודים בתפלת המנחה בערב שבת ובמקומות הרבה גם כן. והנה הויה זו היא בגימטריא מ"ה ואמנם חשבון אותיותיה הם מ"ב שהם ד' אותיות הפשוט וי' דמילוי וכ"ח דמילוי המילוי הרי מ"ב אותיות והנה מ"ב ומ"ה הם בגימטריא פ"ז: מזמור לתודה הוא בבחינת או"א שבעולם היצירה והטעם הוא כי אמת שכל הקרבנות הם למטה בעולם העשיה לתקן ולזכך קטרוג הקליפות שבעשיה. אבל קרבן תודה עולה על כולם כי הוא ביצירה ועולה עד או"א דיצירה וזהו טעם אומרם ז"ל שלעתיד לבא כל הקרבנות יהיו בטלים חוץ מקרבן תודה וזה מש"ה עבדו את ד' בשמחה בואו לפניו ברננה כי עבדו את ד' הוא אבא ובשמחה היא אימא. ומלת עבדו היא במטטרו"ן ו"ק דיצירה ובעבד זה בסודו נעבוד את או"א. גם ז"ס דעו כי ה' הוא אלקים הוא חיבור או"א דיצירה ה' ואלקים: ענין הי"ח פסוקים של יהי כבוד ה' לעולם כו' והנמשכין הנה באלו הי"ח פסוקים עד תהלה לדוד יש בהם י"ח אזכרות וה"ס ט"ט של מטטרו"ן והענין הוא במה שנודע כי שם אכתריאל הוא ביצירה באופן זה אכתריאל בא"א י"ה באבא ה' צבאות באימא לפי ששם ה"ס עונה בשם צבאות כנז' בסבא דמשפטים בסוד שארה כסותה ועונתה לא יגרע עונה טמירא אבל מטטרון הוא בו"ק דיצירה שהוא ז"א דיצירה בלבד ולא בכח"ב ולכן יש בו ששה אותיות כנגד ו"ק. והנה ט"ט מן מטטרון הוא רישא דז"א סוד ט' תיקוני דיקנא דיליה אשר הם כפולים ט' מעילא לתתא וט' מתתא לעילא וכנגדם הם ח"י אזכרות אשר בפסוקים אלו והם כנגד ח"י ברכאן דח"י עלמין כנודע. וכבר ידעת מ"ש חז"ל בפסוק זה דיהי כבוד דשרו של עולם אמרו ושר העולם הוא מטטרון והרי הדבר נכון על מקומו. הפסוקים של יהי כבוד ה' לעולם כו' שאומרים אחר מזמור לתודה תמצא שהם ח"י פסוקים ובהם ח"י אזכרות הרומזים לח"י עלמין שמקבל חיות ושפע רב מאילנא דחיי וז"ס חי חי הוא יודך כו' וכל זה להטיל לחקל תפוחי' קדישין ולכן באלו הי"ח פסוקים יש קל"ז תיבות וע"ה הרי חק"ל כמנין חקל תפוחין. והשפע בא לו מד' הויות וג' אהיה וז' שמות אלו הם בגי' פות"ר ועם הכולל תרפ"ז. והנה ר"ת פסוקים הנז' הם בגי' תרפ"ו ועם הכולל תרפ"ז כמנין ז' שמות הנז' ויוסף נק' פותר כנודע ובזה נעשה כתר לחקל תפוחין קדישין כנ"ל ולזה ס"ת עולה כתר לרמוז כי הוא סוף כל דרגין וזה הכתר הוא מכ"ב אתוון ולכן אומרים תהלה לדוד אחריו מיד בלי הפסק אפילו בשבת שנרמזו בה הכ"ב אתוון ולכן אין להפסיק בין הפסוקים האלו לתהלה לדוד בשום פסוק אחר כלל להיות כי פוגם בכתר הנז' ח"ו ולכן תיכף יתחיל לומר אשרי כו' תהלה לדוד כו' וה"ס הכתר דיצירה כנז' בתיקוני' שכל אשרי הוא בכתר: פסוק להודיע לבני האדם גבורותיו ר"ת יכוין שהם שם לל"ה והוא שם א' מע"ב שמות דויסע ויבא ויט וגם הוא בגימטריא אדני: פסוק פותח את ידיך הנה מזמור הזה נתקן לאומרו ג"פ ביום כנודע בסדר התפלה ב"פ בתפלת השחר ופעם א' במנחה בכל זמן מג' זמנים הנז' יש כוונה בפני עצמה עם היותם דרך אחד ונבאר עתה כונה שבזמירות דתפלת השחר הנה ר"ת פותח את ידיך פא"י והוא שם א' מע"ב שמות דויסע ויבא ויט גם סודו הוא חיבור ב' שמות הויה ואדני יאהדונהי וכבר ידעת מ"ש בזוהר ובתיקונים פותח את ידיך אל תקרא ידיך אלא יודיך והם שני יודין של יאהדונה"י ראשונה ואחרונה וביניהם ו' אותיות כמנין ו' וצורת ו' היא נקודת פתח וזהו פותח את