{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "95", "title": "שער הכוונות — דרוש ח':", "hebrewTitle": "דרוש ח':", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/95/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/95/", "segments": [{"index": 1, "he": "דרוש ח':\n\nיבאר בו ענין התקיעות בעצמם מה הם ועתה צריך לבאר בחי' התקיעות עצמם שהם תשר\"ת תש\"ת \nתר\"ת והנה כונתם נתבארו בס\"ה בפ' אמור בדצ\"ט ע\"ב וז\"ל סדרא קדמאה כו' סדרא תנינא \nכו' ובדברינו אלה יתבאר לפניך דברי המאמר הנז' היטב ובתחילה צריך שנחזור לבאר \nהתעוררות קול השופר מה עניינו. הנה נתבאר למעלה כי כונתינו ביום זה הוא כי ז\"א הוא \nבסוד השינה והתרדמה וכונתינו הוא לנסור את זו\"ן להחזירם פב\"פ. והענין הוא כי הנה \nנודע טעם דבוקם אב\"א הוא לפי שאחורים של זו\"ן הם דינין לפי שהם שמו' אלקים וכדי שלא \nיתדבקו החיצונים בהם נתדבקו הם אב\"א ובעלות רצון המאציל להחזירם פב\"פ הוצרך להפיל \nעל ז\"א תרדמה וע\"י תרדמה זו ננסרי' כל הדינין אשר באחורי ז\"א וניתנין אל הנקבה \nובמקום הדינין שבאחורי הזכר באים במקומו חסדים בסוד ויסגור בשר תחתינה ואז יהיה ז\"א \nכולו חסדים ונוק' כולה דינין ועי\"כ אין להם דבקות יחד בסוד אב\"א ויפרדו איש מעל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אחיו ואח\"כ יתבסמו הדינין שבנקבה וזה נק' חיבוק השמאל ואח\"כ יחבקנה בימין ואח\"כ \nיחזירנה פב\"פ עמו לצורך הזווג והרי נתבאר כללות הענין בקצרה. ובדרוש א' של סוכו' \nנתבארו כל פרטים אלו בתכלית הביאור בקצרה ולכן צריך שתעיין שם בתחלה דרו' ג' וזה \nפרטי הדברים. הנה בהיות ז\"א בתרדמה ההיא אשר נתבאר עניינה בפ' וישב בפ' ויוסף הורד \nמצרימה ושם נתבאר היטב ענין השינה והחלום והפתרון מה עניינם. והנה סודה היא הסתלקו' \nפנימיות שהם ד' מוחין שבו חו\"ב ודעת כלול מתרין עטרין בהיותם מלובשים תוך נה\"י דאי' \nכנודע באופן שיצאו המוחין הפנימיים הם ולבושיהם שהם הכלים דנה\"י דאי' ויצאו ויחנו \nעל ראש ז\"א ונשארו שם בבחי' א\"מ עליו ואז ז\"א ישן כי נסתלקה ממנו חיותו הנז' באופן \nכי אור הפנימי שלו חזר לעלות ונעשה א\"מ עליו. ונבאר תחילה מי הם הישנים ואח\"כ נחזור \nלבאר מה נעשה מן המוחין אשר עלו ונעשו א\"מ. הנה נודע כי טרם שבאו המוחין בז\"א לא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "היה אלא בן ו\"ק בלבד שהם חג\"ת נה\"י וכשבאו בו המו' נתעלו חג\"ת שבו ונעשו חב\"ד שבו \nשהם ג' חללי גולגלת' כדי שבתוכ' יתלבשו נה\"י דאי' ובתוכם מלובשים המוחין כנודע וג' \nחלקי גולגלתא אלו הם הישנים עתה כי נסתלק מהם רוחניותם שהם המוחין הנז'. ונמצא כי \nאע\"פ שהם עתה בחינת חב\"ד שורשם היו חג\"ת שהם ג' אבות אברהם יצחק יעקב ולאלו ג' חללי \nגולגלתא חב\"ד דז\"א הוא שמזכיר במאמר הזוהר הנ\"ל בשם אברהם יצחק יעקב והבן זה. \nונחזור לבאר ענין המוחין בעצמם שעלו ונסתלקו הנה מוחין אלו הם ד' והם חו\"ב ודעת \nכלול מחו\"ג והם מתלבשים תוך ג' לבושים דנה\"י דאמא וכבר נתב\"ל בביאור ברכת אבות דר\"ה \nבמילות אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כי ב' דעות הם דעת א' בין ב' מוחין חו\"ב \nוהוא נעלם ודעת ב' נגלה ומכריע בין תרין עטרין דחו\"ג שבמוח הדעת המלובשים תוך היסוד \nדאי' וזה דעת תחתון נק' ת\"ת באופן כי במוח הג' הנק' דעת המתלבש ביסוד דאי' הוא כלול \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מן ג' בחי' שהם חג\"ת ואלו הג' מוחין הכלולין במוח הדעת הם המוחין של ג' הכלי' הנ\"ל \nהנק' אברהם יצחק יעקב ונקרא רישא דלהון שם במאמר הזוהר. אמר הכותב צ\"ע כי לעיל \nבברכת אבות נתבאר כי חב\"ד הם מוחין דג' הכלים הנקרא אברהם יצחק יעקב וכאן נר' להיפך \nכי המוח הדעת הנקרא חג\"ת הוא ג' מוחין דג' הכלים הנקרא אברהם יצחק יעקב והרי הם ו' \nבחינות של מוחין חו\"ב ודעת המכריע בינתים וחו\"ג ות\"ת שהוא הדעת הב' המכריע ביניהם, \nואפשר לומר כי הנה נתבאר כי תרין פרקין עילאין מכל ספירה מאלו הג' דחג\"ת דז\"א \nהראשו' הם עלו ונעשו חב\"ד דז\"א וכפ\"ז נמצא כי בב' פ' עלאין של כל א' מתלבשין המוחין \nהנק' חב\"ד ובג' פ' התתאין מתלבשין הג' מוחין הנקר' חג\"ת. ונמצא כי כפי האמת כל \nהכלי' נק' אברהם יצחק יעקב אבל יותר בפרטות הם שלשה פ' תתאין לפי שגם המוחין שבתוכם \nהם בחי' חג\"ת כמותם. והנה נתבאר כי בתרדמת ז\"א עלו המוחין שבו על ראשו בסוד א\"מ \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ואמנם יש חילוק בזה כי ב' המו' הזכרים שהם חכמה ועטרא דחסד אלו נשארו בסוד א\"מ על \nז\"א אבל תרין מוחין נוקבין שהם בינה ועטר דגבו' נסתלקו עם הנה\"י דאי' לגמרי ולא \nנשארו עליו אפי' בסו' א\"מ ואלו נכנסו תוך רישא דנוק' להגדילה בעוד שהז\"א ישן בסוד \nויבן ה' אלקים את הצלע וכמו שנתבאר בדרוש הנסירה ובברכת המפיל חבלי שינה כו' וע\"ש \nהיטב. ובדרוש ראשון דחג הסוכות נתבאר יותר בביאור ובדרוש פורים יבואר כי גם המוחין \nונה\"י דאבא נכנסים בנוק' ונעשים בה ב' הארות אחרות יוצאו' ממנה יעקב מלפניה ורחל \nאחרת מאחוריה יע\"ש:\n\n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ונחזור לענין הראשון כי הב' מוחין הזכרים נסתלקו מלבושיהם שהם נה\"י דאי' ולא נכנסו \nבנוק' ונשארו בלתי התלבשות על ראש ז\"א בסוד א\"מ. וזמ\"ש המאמר הנ\"ל דצ\"ט ע\"א וז\"ל \nת\"ח כד ההוא שופר עלאה דנהירו דכולה ביה אסתלק כו' פי' כי השופר הוא נה\"י דאי' אשר \nאור פנימי דמוחין דז\"א הנקרא נהירו דכולא הם בו בתוכו מלובשים וכד נסתלק ויוצא מתוך \nרישא דז\"א ויצא למעלה כדין לא נהיר לבנין שהם זו\"ן כי נסתלקה הארתם ונשארים ישנים. \nגם בזה תבין מ\"ש כי אברהם לא אתדבק בההוא נהר כמו יצחק והענין הוא כי מוח החכמה \nוהחסד שהם קו ימין הנקרא אברהם לא אתדבק בההוא נהר שהיא אי' להסתלק עמה אבל נסתלק \nמתוכו ונשאר הוא לבדו בסוד א\"מ על רישא דז\"א משא\"כ ביצחק שהוא קו השמאלי בינה ועטרא \nדגבו' אשר נשארו מלובשים תוך נה\"י דאי' הנק' נהר ונסתלקו עמה לגמרי כנ\"ל:\n\n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "והנה עתה נבאר ענין התקיעות כי הנה אחר התרדמה והשינ' הנז' אנו צריכין שיחזרו \nהמוחין דז\"א להתלבש בנה\"י דאי' שהם בחי' השופר כנז' ויחזרו ליכנס ברישא דז\"א \nכבראשונה ע\"י תקיעת שופר כנז'. ונתחיל לפרש סימן תשר\"ת. הא' היא התקיעה ונודע כי \nהתקיעה היא באברהם וע\"י תקיעותינו למטה עולה זו התקיעה היוצאת מפינו שהיא בחי' הבל \nהיוצא שהוא מילוי הויה דס\"ג ונודע כי כל הבל הוא אור המקיף ועולה ומטי עד לגבי \nאברהם פי' עד כלי החלל דגולגתא דז\"א אשר בתוכו [היה] נתון ומלובש מוח עיטרא דחסד \nכנ\"ל שזהו החסד הא' דו\"ק דז\"א שנתעל' ונעש' בחי' חללי דגולגת' ולכן נקרא אברהם. \nוהנה הכלי הזה הוא ישן כנז' ומעורר אותו ואח\"כ עולה זו התקיעה יותר למעלה עד רישיה \nדאברהם והוא ההיא עיטרא דחסד הנשאר בסוד א\"מ ע\"ג רישא דז\"א כי ההיא עיטרא דחסד נקר' \nרישיה דאברהם שהוא הכלי אשר בו מתלבש ההוא עיטרא כנז' וכדין ההוא עיטרא דחסד הנק' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "רישי' דאברהם אתער גם הוא ואז הוא ממשיך אליו אותם תרין מוחין שהם בינה ועטרא \nדגבורה שנסתלקו עם נה\"י דאי' [ועולים] למעלה ומורידן עד מקומו שהז\"א עומד שם למטה \nבסוד א\"מ ואז נמצאין כל הד' מוחין יחד שם בבחי' א\"מ ע\"ג רישא דז\"א ונעשה עתה שם \nבחי' כסא של ד' רגלים. וזמ\"ש ואתער הוא ואתקן לכורסיי' וז\"ס והוכן בחסד כסא והבן \nזה. ולכן בבחי' הכלי עצמו אמר מטי לגבי ובבחי' המוח עצמו אמר ושריא ברישי' אמנם \nביצחק ויעקב לא הזכיר לשון ושריא ברישא והטעם הוא לפי שעתה צריך שינוח שם ויתעכב עד \nשימשיך תרין מוחין בינה וגבורה למטה אצלו בסוד א\"מ. אבל ביצחק ויעקב אין כונתינו \nשישארו שם בסוד א\"מ רק שתכף ירדו ויכנסו תוך רישא דז\"א בסוד מוחין פנימיים. והנה \nצריך לידע איך עליית תקיעה זה גורמת ירידת אותן תרין מוחין בינה וגבורה למטה והענין \nהוא כי הנה\"י דאי' עם תרין מוחין דבינה וגבורה שנכנסו בנוק' והגדילוה מסתלקי' ממנה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ואז חוזרין או\"א להזדווג ע\"י תקיעה זו ויורדין גם תרין מוחין הנז' למטה בסוד א\"מ \nכנז' והענין הוא כי תקיע' הוא אותיות תקע יה ותקע הוא לשון זווג מלשון מ\"ש ז\"ל נפל \nמן הגג ונתקע ביבמתו וי\"ה הם או\"א. וענין קריאת הזווג הזה בלשון תקע הוא לרמוז כי \nעי\"ז הזווג דאו\"א נמשכים מן אבא למטה ב' מיני מנצפ\"ך אשר ב' פעמים מנצפ\"ך הם גי' \nתק\"ס וכללות חשבון עשר גבורות אלו הם תק\"ע והנה מנצפ\"ך הא' נותנו אבא אל אימא בעת \nהזווג לצורך נקו' יסוד שבה והמנצפ\"ך הב' לצורך יסוד המל' נוקב' דז\"א. וז\"ס ה' בחכמה \nיסד ארץ ולא כתיב ברא ארץ או יצר ארץ אלא יסד ארץ. והענין הוא כי מן החכמה נמשכו \nה\"ג מנצפ\"ך ביסוד המלכות הנק' ארץ ונתיסדה בהם ואע\"פ שאבא הוא חסד והמנצפ\"ך הם גבו' \nהענין הוא כמבואר אצלנו כי לעולם בכל מקום שרש החכמה הוא הגבו' כי החכמ' העליונה \nוהקדומה מכולם שהיא חכמה סתימא' דא\"א נתלבשה בתוכה הגבורה דעתיק יומין וזכור כלל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "זה. והנה ענין הורדת שני מנצפ\"ך אלו הוא על ידי שני המוחין בינה וגבור' אשר נסתלקו \nלמעלה כנז' וע\"י מוח בינה יורד מנצפך באימא וע\"י מוח עטרא דגבורה יורד המנצפך למל' \nכנודע כי עטרא דגבורה הוא לצורך המל' והרי ע\"י התקיעה הא' שהוא אברהם ננסרו אלו \nהדינין דמנצפך למטה. אח\"כ הם השברים והם ביצחק כנודע ועל ידי השברים יורדין אותם \nהתרין מוחין בינה ועטרא דגבורה תוך רישא דז\"א ממש בסוד מוחין פנימיים ואלו מקדימין \nלכנס בו טרם מוחין הנקר' חכמה ועטרא דחסד לפי שר\"ה הוא יום הדין ולכן אלו השנים שהם \nדינין נכנסים תחילה. והנה כיון שעטרא דחסד נשארה עדיין למעלה בסוד א\"מ אין יסוד \nדאימא יורד למטה ונשאר למעלה עם החסד כי אם גם חסד היה נכנס היה יורד היסוד דאי' \nומלביש את התרין עטרין אבל עתה נשאר למעלה ולכן עטרא דגבו' אין לה לבוש והיא מתלבשת \nעם המוח בינה תוך ההוד דאימא ושניהם מלובשים בו. ונמצא כי ע\"י תקיעת השברים נכנס \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הוד דאימא ובתוכו תרין מוחין שמאליים שהם בינה ועטרא דג' לתוך רישא דז\"א והוד דאימא \nיש בו ג\"פ כנודע ומתפשטים בג' ספי'. שבקו שמאלי דז\"א שהם בינה וגבורה והוד ונודע כי \nמן ההוד דז\"א נעשה מוח הבינה והגבו' דנוק' נמצא כי ע\"י תקיעת שברים כבר התחיל להיות \nאל המל' בחי' מוחין כי גם הנה\"י דז\"א עצמם שהם ג' מוחין שבה עדיין לא נתפשטו מוחין \nבתוכם עצמם ועתה שהתחיל להתפשט בהוד דז\"א גם ניתן מוח הבינה והגבורה במל'. וא\"ת \nוהרי הכתוב אומר ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם שהוא ז\"א וא\"כ אם גם בנוק' לא היו בה \nמוחין גם עליה נפלה תרדמה. אבל הענין יובן עם הנ\"ל כי כשהפיל תרדמה על ז\"א נסתלקו \nממנו המוחין ואז אי' עילאה אשר הנה\"י שלה היו תוך ז\"א גם היא נסתלק' ממנו והאירו אל \nלאה שהיא סוף המל' של אחורים שלה עצמה ממש כנודע כי שם נפלה בעת מיתת המלכים ועומדת \nמן החזה ולמעלה באחורי ז\"א ושם מלמעלה תאיר בה אור גדול בבחי' א\"מ ומן לאה היתה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נמשכת הארה אל רחל העומדת למטה ממנה בסוד מוחין ולא הית' ישנה לא לאה ולא רחל. אמר \nהכותב ולמה לא אמר כי נה\"י דאי' עם ב' מוחין דבינה וגבורה היו נכנסים תוך לאה ורחל \nכנודע ולמה אמר שהיה בסוד א\"מ בלבד. ואפשר שאין זה אלא אחר שחזרה ונסתלק' מתוכם טרם \nשחזר' ליכנס תוך ז\"א כי אז עומדים המוחין בסו' א\"מ ע\"כ. ודע כי בענין תשר\"ת ותש\"ת \nותר\"ת שמעתי ממורי ז\"ל דרוש אחר ואיני זוכרו היטב ואני מסופק בו כמה ספקות ואלו הם \nנלע\"ד. ששמעתי ממנו כי תשר\"ת הם בראש ז\"א דאצילות ותש\"ת בנוק' ותר\"ת בראש הבריאה \nלפי ששם כבר נסתיים האצילות ולכן הוא מקום התקבצות הדינין שם ואעפ\"י שמלשון המאמר \nהנ\"ל דפרשת אמור משמע דסדרא תליתאה שהוא תר\"ת אנו חוזרין להעלות למעלה הכונה היא כי \nכיון דתשר\"ת ותש\"ת היו בזו\"ן שהם בסוף האצילות אעפ\"י שעתה תר\"ת הם בבריאה כיון שהם \nבראש הבריאה מקרי שפיר עליה. או אפשר ששמעתי ממנו כי תשר\"ת אצילות ותש\"ת בבריאה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ותר\"ת חוזר להיות באצילות. גם אני מסופק כי מה ששמעתי אינו בתשר\"ת ותש\"ת ותר\"ת כי \nכל אלו שלשתם באצילות לבדו ומה ששמעתי הוא כי תשר\"ת תש\"ת תר\"ת דמיושב הם בז\"א \nדאצילות ושל מוסף בלחש הם בבריאה ושל החזרה הם באצילות. או אם עשרה ראשונות דמיושב \nהם בז\"א דאצילות והאמצעיות דמוסף הם בנוק' והאחרונות הם בראש הבריאה כל אלו הספקות \nיש לי באיזה אופן מאלו הם ששמעתי ממורי ז\"ל:\n\n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ואח\"כ זכרתי כי שמעתי ממורי ז\"ל כי שבריאה הם דינא קשיא והם בלאה ותרוע' דינא רפיא \nוהיא ברחל וכונתינו היא להמשיך מוחין לשתיה' ולכן בתחי' אנו עושים סימן תשרת הכולל \nשברים ותרועה כנגד לאה ורחל ואנו תוקעים תשר\"ת ג\"פ א' באצילות וא' בבריאה וא' \nבאצילות ואח\"כ מפני הספק אנו עושים תחלה תש\"ת לפי שאין לנו עתה בימים האלו המשכת \nהמוחין אלא בלאה כי עמה הוא הזווג בימים אלו כנ\"ל ואחר כך אנו עושים תר\"ת מספק אולי \nכיון שתכלית הכונה אינה אלא לצורך רחל שתיכונן ותיתקן בימים אלו כדי שתהיה ראויה \nלח' חג עצרת. גם נלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל כי תקיעה היא בגי' שופר עם הכולל וגם בגי' \nתוקף והוא בחי' ג' מוחין דאלקים א' במילוי יודין העולה ש' וא' אלקים דאחוריים \nבריבוע העולה ר' וא' אלקים פשוט העולה פ\"ו הרי הכל כמנין שופר ותקיעה. גם נלע\"ד \nששמעתי ממוז\"ל כי התקיעות דמיושב הם בתבו' ובמוסף הם בבינה עילאה כי הרי במוסף \nעולים זו\"ן עד הבינה: \nשער הכוונות - דרושי ראש השנה דרוש ט \n", "en": ""}]}
