# שער הכוונות — דרוש ט':

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/96/)

<div lang="he" dir="rtl">

דרוש ט&#x27;:

בסוד השופר והתקיעות וכונתם אבל מעורב יחד ונעתיקהו מכונות שמסר הר&#x27; ז&quot;ל להרב יעקב 
ארזין ז&quot;ל וכתב מורי ז&quot;ל נראה לע&quot;ד שיש בו תערובות רבות שאינם ממורז&quot;ל ועכ&quot;ז אעתיקם 
כולם לפניך פה וז&quot;ל תחלת הכל אסדרם כפי יכולתי. שופר הם ש&quot;ו עם י&quot;ד פרקי האצבעות 
האוחזין בשופר הם ש&quot;ך ניצוצין דמתערי מבוצינא דקרדינותא ופ&quot;ר הם ה&quot;ג דמנצפ&quot;ך דמתערי 
מן בינה ועם ה&#x27; אצבעות האוחזין בו הם פר&quot;ה אדומה כי הה&#x27; אצבעות הם שורש הה&quot;ג. ואחר 
שנתבאר ענין השופר עצמו נבאר עתה ענין תקיעתו בר&quot;ה:



הנה ביום ר&quot;ה עולה אור פנימי של חגת&quot;ם בתוך הבינה כדי להמתיק לכל בחי&#x27; הדין בפה 
התוקע ובהבל היוצא מפיו נכנס בתוך השופר ופוגע בז&#x27; הבלים אשר בתוך בינה ומוציא ר&quot;ס 
אורות כמנין ז&quot;פ הבל ונחלקים ק&quot;ל לז&quot;א שהוא ו&#x27; ונעשו קול וק&quot;ל לנקבה שהיא ה&#x27; ונעשית 
קל&quot;ה בסוד דעתן של נשים קלה ויכוין בז&#x27; הויות דס&quot;ג שהם בגי&#x27; אמת תיקון ז&#x27; דדיקנא 
דעתיק&#x27; הנקר&#x27; תרין תפוחין קדישין ותכוין להמשיך מאותם הפנים העליו&#x27; ש&quot;ע נהורין שבהם 
ומנין אר&quot;ך נשארים בהם וק&quot;ן יורדים לז&quot;א. פה התוקע הוא הויה דס&quot;ג וכ&quot;ב אותיות והבל 
היוצא מתוכו הוא בגי&#x27; ל&quot;ז המילוי של הויה דס&quot;ג הנז&#x27; שהוא בסוד הפה. השפתים הם בומ&quot;ף 
שהם בגי&#x27; ד&#x27; מילויים של ד&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן קכ&quot;ח היוצא דרך השפתים. החיך הוא 
גיכ&quot;ק והם ד&#x27; מילויים של ד&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן קכ&quot;ח ועם ד&#x27; כוללים שלהם והכולל 
לכולם הרי קל&quot;ג. הגרון הוא אחה&quot;ע שהם ב&quot;פ מ&quot;ב מ&quot;ב. ותחבר אותיות החיך והגרון שהם 


אחה&quot;ע וגיכ&quot;ק ויעלה בגימטר&#x27; רי&quot;ו עם הכולל:

כונת התקיעות הם בסוד קר&quot;ע שט&quot;ן שהוא בגי&#x27; תש&quot;ל עם הכולל והוא בגי&#x27; אלקים דיודין ש&#x27; 
וה&#x27; אלקים פשוטים הם ת&quot;ל הרי תש&quot;ל. גם תכוין שהוא בגי&#x27; מצפ&quot;ץ והוא שם הממתי&#x27; לה&#x27; 
אלקים פשוטים שהם ת&quot;ל הרי תש&quot;ל. גם צריך לשלב שם קר&quot;ע שט&quot;ן עם שם הויה כזה יקהרועה 
ישהטונה וניקודותיו הוא קיבוץ ופתח ושבא פתח וחולם וסגול ושבא וחירק. ונבאר התקי&#x27; 
עצמם:



תשר&quot;ת הנה בתחלה היא התקיעה פשוטה ותכוין כי תקיעה היא בגי&#x27; עשר י&quot;ה פי&#x27; שתמשיך ק&quot;ן 
נהורין שהם בגי&#x27; עשר פ&#x27; י&quot;ה מן אבא הנקרא י&quot;ה אל ז&quot;א ומשם אל נוק&#x27; והתקיעה היא 
שיעורה ט&#x27; טרמוטין וסוד הטרמוטין זהו ענינם. דע כי טרמוט הוא בגי&#x27; ג&quot;פ אלפים והנה 
בתקיעה הא&#x27; יש ט&#x27; טרמוטין שהם כ&quot;ז פ&#x27; אלקים והם בגי&#x27; ב&#x27; אלפים וג&#x27; מאות ועשרים 
ושנים שהם כ&quot;ז פ&#x27; פ&quot;ו והם האחוריים של אדנות עם האותיות של האחוריים וד&#x27; פשוטות 
וש&quot;ך ניצוצין שהם ה&quot;פ דין ויכוין להמתיקם בב&#x27; אהיה דיודין שהם בגי&#x27; שכ&quot;ב. ונלע&quot;ד 
חיים ביאור דברים אלו כי האחוריים המלואים של אדנות הם בגימ&#x27; אלף ותתקע&quot;ח ומספר 
האותיות האלו הם ל&#x27; קי&quot;א תקמ&quot;ה תרנ&quot;א תרע&quot;א תסיר יוד אותיו&#x27; המילוי נשארו י&quot;ח 
אותיות ונקרא אותיות של אחוריים נשארו י&quot;ח תוסיף עליהם ד&#x27; אותיות פשוטות של שם 
אדנ&quot;י על י&quot;ח אותיות הנז&#x27; יהיו כ&quot;ב אותיות ועם אלף תתקע&quot;ח הנז&#x27; יהיו בגי&#x27; ב&#x27; אלפים 


תוסיף עליהם ש&quot;ך ניצוצים ועוד שני כוללים והם כולל א&#x27; של אדנ&quot;י וכולל א&#x27; של הש&quot;ך 
ניצוצין יהיו כולם יחד בגי&#x27; אלפים ושכ&quot;ב. אח&quot;כ תמתיק כל זה בב&#x27; אהיה דיודין העולים 
בגי&#x27; שכ&quot;ב והם קס&quot;א קס&quot;א והנה כל החשבון הנ&quot;ל זולתי הכוללים הם ב&#x27; אלפים משם אדנ&quot;י 
וש&quot;ך ניצוצין ולכן ב&#x27; אהיה שהם בגי&#x27; שכ&quot;ב הש&quot;ך ימתיקו אל הש&quot;ך ניצוצין והב&#x27; ימתיקו 
אל הב&#x27; אלפים של שם אדנ&quot;י כנלע&quot;ד. נמצא כי כל תקיעה היא ט&#x27; טרמוטין ע&quot;ד הנז&#x27; ולכן 
בתקיעה הא&#x27; של תשר&quot;ת תכוין להמתיק הט&#x27; טרמוטין שהם כ&quot;ז אלקים הנז&#x27; ולהמתיק את 
האחוריים של אדני ע&quot;י הש&quot;ך דינין כנז&#x27; וכ&quot;ז ע&quot;י תקיעה הפשו&#x27; שהיא סוד הויה דע&quot;ב 
דיודין שהיא בגי&#x27; חסד ובו תמתיק כל הדינין הנז&#x27; וסוד ההויה הזאת נרמזת במילת פשוטה 
שהיא בגי&#x27; ת&#x27; שהם ד&#x27; יודין שיש בהויה הנז&#x27; הרומז אל החסד ומתפשט וממתיק כל הדינין 
הנ&quot;ל:



אח&quot;כ בג&#x27; השברים הנ&quot;ל תכוין כי הם סוד הדינין העומדים בגרון והנה השבר הוא שיעורו 
שלשה טרמוטין נמצאו ג&#x27; שברים ט&#x27; טרמוטין. והענין הוא כי שורש הדינין אשר בגרון הם 
שלשה אלקים שהם סוד טרמוט א&#x27; כנ&quot;ל וכן גרון בגי&#x27; שלשה אלקים עם הכו&#x27; ולכן כנגדם הם 
ג&#x27; קולות ג&#x27; שברים ולא נתחברו בקול א&#x27; כמו התקיעה הכוללת כל הט&#x27; טרמוטין כנז&#x27;:



ואח&quot;כ מתפשטין ג&#x27; של ג&#x27; ג&#x27; שהם ט&#x27; טרמוטין ותכוין להמתיק אלו הדינין ע&quot;י החסד 
שבגרון שהם אותיות אחע&quot;ה שהם בגי&#x27; פ&quot;ד שהם ב&quot;פ מ&quot;ב אותיות שיש בב&#x27; הויות דע&quot;ב 
דיודי&quot;ן שהם סוד תרין טיפין דמ&quot;ב העומדין בבינה בבחינ&#x27; הגרון והם מבחי&#x27; הויה 
דיודין. ואח&quot;כ בתקיעה אחרונה תחזור ותכללם ביחד כי תחילה נתפשטו בבחי&#x27; ג&#x27; קולות 
שברים כנז&#x27; ועתה נתחברו ונעשה קול א&#x27; של תקיעה פשוטה:



ונחזור לענין התקיעה כי הנה תכוין כי כל סוד התקיעות האלו הם בשם של כ&quot;ב של ברכת 
כהנים כמו שנבאר. והנה תקיעה היא בגי&#x27; פסתם עם ד&#x27; אותיות והכולל. גם תכוין כי זה 
נק&#x27; תקיעה פשוטה וכבר ביארנו מלת תקיעה ומלת פשוטה. שברים הם ט&#x27; טרמוטין אחרים ועם 
הט&#x27; טרמוטין של התקיעה הרי ח&quot;י. ומלת שברים היא בגי&#x27; ש&#x27; הוא אלקים דמילוי יודין 
ואחוריים פשוטין דאלקים ר&#x27; ונ&quot;ב אותיות שיש בפשוט [ובמלא] ובמילוי המילוי הרי שברים 
ותכוין לכלול ב&quot;ן זה של אלקים עם ב&quot;ן של הוי&quot;ה דההין כי בן דהוי&quot;ה דההין הוא סוד 
הים העליון וב&quot;ן אותיות של אלקים יורדים שם בסו&#x27; גלי הים ומתגעשים ומתרעשים שם 
והחיצונים הנקרא&#x27; אלה נאחזים באלה האותיות שיש בפשוט [ובמלא] ובמילוי המילוי של 
הוי&quot;ה דב&quot;ן שהם בגי&#x27; לאה והם סו&#x27; ל&quot;ו טרמוטין שיש בסימן תשר&quot;ת שהם ד&quot;פ ט&#x27; שהם בגי&#x27; 
לאה. גם תכוין לשם פספסים דיונסים שהם בגי&#x27; תק&quot;י וחבר עמהם מ&quot;ב אותיות שיש בשם של 


מ&quot;ב שהוא אבגית&quot;ץ הרי בגי&#x27; שברים. תרועה היא בגי&#x27; תרפ&quot;ז והיא עם ה&#x27; אותיות תרועה 
והכו&#x27; והם בגי&#x27; ד&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן שהם רל&quot;ב ושלשה אהיה א&#x27; דיודין וא&#x27; דאלפין 
וא&#x27; דההין שהם תנ&quot;ה וסך הנז&#x27; הם תרפ&quot;ז. גם הוא בגי&#x27; אדנ&quot;י במילואו והוא תרע&quot;א ועם 
ד&#x27; אותיו&#x27; הפשוטי&#x27; של אדנ&quot;י וי&quot;ב אותיות של המילוי הרי תרפ&quot;ז. ובקונטרים אדם א&#x27; 
מצאתי כי מלת תרע&quot;ה הוא חסר ו&#x27; והוא אדני במילואו שהוא תרע&quot;א עם ד&#x27; אותיותיו 
הפשוטות הרי תרע&quot;ה. ושיעור התרועה גם היא ט&#x27; טרמוטין. ומצאתי ג&quot;כ נוסח אחר שנמחה 
עליו הדיו והעביר עליו הקולמוס וכתוב שם כי מלת תרועה היא אדני במילואו והוא תרע&quot;א 
עם כללות ט&#x27; טרמו&#x27; והוא תר&quot;פ גם תכוין כי הוא בגי&#x27; פסתם במילואו כזה פ&quot;ה סמ&quot;ך ת&quot;ו 
מ&quot;ם והנר&#x27; לע&quot;ד חיים כי הוא יתר עשרה וכפ&quot;ז צ&quot;ל כי כך צ&quot;ל כי פסתם במילואו הוא בגי&#x27; 
תרועה ועודפים עוד מספר עשרה תחברם עם שם אדני במילואו שהוא תרע&quot;א ויהיו ג&quot;כ 


בגימטר&#x27; תרועה כנלע&quot;ד כפי כתבו. תקיעה אחרונה עם ה&#x27; אותיות והכו&#x27; הם בגי&#x27; אנקת&quot;ם גם 
תקיעה זו בגי&#x27; פסת&quot;ם כנ&quot;ל בתקיעה הא&#x27;. כל מספר הטרמוטין שבסימן תשר&quot;ת הם ל&quot;ו 
טרמוטין כמספר ל&quot;ו אותיות שיש בהויה דב&quot;ן דההין בפשוטו ובמילוי ובמילוי המילוי 
כנ&quot;ל. ג&quot;פ תשר&quot;ת הם ג&quot;פ ב&quot;ן. והנלע&quot;ד חיים פירושו כי בכל פעם יש ל&quot;ו טרמו&#x27; כמנין 
ל&quot;ו אותיות הויה דב&quot;ן דההין נמצא כי ג&quot;פ תשר&quot;ת הם ג&quot;פ ב&quot;ן והם ח&quot;ק טרמו&#x27; בג&quot;פ תשר&quot;ת 
והם סוד כי חק לישראל הוא הנאמר בענין ר&quot;ה יום הדין והנה מלת ח&quot;ק בגי&#x27; ב&#x27; שמות הויה 
ס&quot;ג מ&quot;ה שהם אימא עילאה וז&quot;א:



תשת תקיעה פשוטה הא&#x27; היא ע&quot;ד תשר&quot;ת כי תקיעה היא בגי&#x27; עשר י&quot;ה ר&quot;ל י&quot;פ י&quot;ה שהם 
להמשיך ק&quot;ן נהורין מן אבא לז&quot;א ומשם אל נוק&#x27; גם היא בגי&#x27; פסת&quot;ם כנ&quot;ל ופשוטה גם היא 
בגי&#x27; ת&#x27; שהם ד&#x27; יודין הויה דע&quot;ב והם ט&#x27; טרמוטין:

שברים הוא אלקים דיודין ש&#x27; והאחוריים הם ר&#x27; וב&quot;ן אותיותיו כנ&quot;ל גם הוא פספסים 
דיונסים עם מ&quot;ב אותיו&#x27; שם בן מ&quot;ב כנ&quot;ל הם ט&#x27; טרמוטין:



תקיעה אחרונה עם חמש אותיותיה והכולל והם בגי&#x27; אנקת&quot;ם כל מספר הטרמו&#x27; של תש&quot;ת הם 
כ&quot;ז והם כ&quot;ז אותיות של מילוי המילוי של אהיה. ובג&quot;פ תש&quot;ת יש ג&quot;פ כ&quot;ז טרמו&#x27; והם ג&quot;פ 
כ&quot;ז אותיות שיש בג&quot;פ אהי&quot;ה ב&#x27; דיודין וא&#x27; דאלפין סך הכל טרמוטין תש&quot;ת דהיינו ג&#x27; 
תש&quot;ת ג&quot;פ כ&quot;ז והם א&quot;ף טרמו&#x27; ותכוין לבטל בהם את חרון אף הגדול וזה ע&quot;י ב&#x27; שמות יה 
אדני עם הכולל שהם בגי&#x27; א&quot;ף גם תכוין ליה&quot;ו דאלפין שהוא בגי&#x27; ט&quot;ל וגם מ&quot;ב אותיות של 
הוי&quot;ה דס&quot;ג הרי ט&quot;ל ומ&quot;ב והם בגי&#x27; א&quot;ף לבטל עמהם האף והחרון. תרת תקיעה א&#x27; פשוטה 
תכוין ע&quot;ד הנ&quot;ל להמשכת ק&quot;ן נהורין ולשם פסתם וגם במילת פשוטה תרוע&#x27; תכוין גם כנ&quot;ל. 
ז&quot;ך טרמו&#x27; יש בתר&quot;ת תכוין בהם כמו בתש&quot;ת אבל יש בזה קצת שינוי והוא כי כשתחבר ג&quot;פ 
ז&quot;ך טרמו&#x27; שהם פ&quot;א תכוין בהם כונה אחרת והיא זאת כי תש&quot;ת הם שבריאה שהם דינא קשיא 
אף הגדול כנ&quot;ל אבל תר&quot;ת היא דינא רפיא ולכן תכוין למתק אותו האף הרך ע&quot;י פ&quot;א 


טרמוטין האלו וזה בכח הויה דמ&quot;ה דאלפין ול&quot;ו אותיות דמילוי המילוי של הויה דב&quot;ן 
כנ&quot;ל. גם תכוין אל יה&quot;ו דאלפין ואל מ&quot;ב אותיות שבהויה דמ&quot;ה כי גם הם בגי&#x27; אף תחבר 
ג&quot;פ תשר&quot;ת וג&quot;פ תש&quot;ת וג&quot;פ תר&quot;ת שהם ל&#x27; קולות דמיושב ובהם ר&quot;ע טרמוטין ותכוין לבטל 
ע&quot;י את יצה&quot;ר של ע&quot;ז. ור&quot;ע טרמוטין שיש בל&#x27; קולות במוסף דלחש תכוין לבטל ע&quot;י יצה&quot;ר 
של גלוי עריות. ור&quot;ע טרמוטין שיש בל&#x27; קולות דחזרת מוסף תכוין לבטל ע&quot;י את יצה&quot;ר של 
ש&quot;ד. ועשר קולות אחרונות שלאחר התפלה בקדיש של תתקבל תכוין לבטל ע&quot;י את היצה&quot;ר של 
לשה&quot;ר. כל מספר הטרמוטין של מאה קולות הנז&#x27; הם תת&quot;ץ טרמוטין ותכוין לשם שדי במלואו 
ובשם אלקים פשוט ושניה&#x27; הם בגי&#x27; תת&quot;צ. נלע&quot;ד טעות חשבון וצריך להגיה כך מס&#x27; הטרמו&#x27; 
שבק&#x27; קולות הנז&#x27; הם תת&quot;ק להיות שהם ג&quot;פ ר&quot;ע הם תת&quot;י והי&#x27; קולות הם צ&#x27; הם תת&quot;ק. וכן 
שם שדי במילואו כזה שין דלת יוד הוא בגי&#x27; תתי&quot;ד ושם אלקים פשוט הוא פ&quot;ו הרי כל 


האמור הוא בגי&#x27; תת&quot;ק ויכוין לשדד כחות הדין של אלקים ע&quot;י שם שדי במילואו. המאה 
קולות לבדם הם הויה דס&quot;ג ומלואו ל&quot;ז. ועתה נחלק הסימנין כל א&#x27; לבדו והנה הם י&quot;פ 
תשר&quot;ת שהם י&quot;פ ל&quot;ו טרמוטין והם בגי&#x27; ש&quot;ס כמנין שטן עם הכולל ותכוין לבטל את כח השטן 
המקטרג ע&quot;י שט&quot;ן טרמו&#x27; אלו. ועשר פ&#x27; תש&quot;ת יש בהם ר&quot;ע טרמו&#x27; לבטל ע&quot;י את כח היצה&quot;ר 
הנק&#x27; ר&quot;ע הממונה על הלאוין מצות ל&quot;ת שהם דינין תקיפין תש&quot;ת כנ&quot;ל. וי&#x27; פ&#x27; תר&quot;ת יש 
בהם ג&quot;כ ר&quot;ע טרמוטין ותכוין לבטל ע&quot;י היצה&quot;ר הממונה לבטל המצות עשה והם דינא רפיא 
כנ&quot;ל. מצאתי בקונטרס לאדם א&#x27; וכתוב בו כך כי זה הרי&quot;ו הנז&#x27; עובר בתוך השופר וממתק 
את הדין שהם מ&quot;נ וצפ&quot;ך הוא בגי&#x27; ק&quot;צ והוא בגי&#x27; ג&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה עם עשרה אותיות 
המילוי הם בגי&#x27; צפ&quot;ך וק&quot;ץ וזה סוד ק&quot;ץ שם לחושך כי אלו הק&quot;ץ נתנים לשכינה ונק&#x27; חש&quot;ך 
שהיא הויה דב&quot;ן דההין ושם מתחברים ג&#x27; הויות הנז&#x27; דכורין והם בגי&#x27; ק&quot;צ עם שם ב&quot;ן 


דההין הנק&#x27; חש&quot;ך והנה כשתוסי&#x27; מספר הויה עצמה פשוטה שהוא כ&quot;ו והוא שורש לג&#x27; הויות 
המלאות הנז&#x27; יהיה הכל בגי&#x27; רי&quot;ו וזה סוד הרי&quot;ו של אחע&quot;ה גיכ&quot;ק. גם יש בחינת רי&quot;ו 
אחר בסו&#x27; החניכים כמבואר אצלנו וע&quot;ש והוא רי&quot;ו בשינים העליו&#x27; ורי&quot;ו בשינים התחתונים 
והם השוחקים מן לצדיקים והם סו&#x27; מ&quot;ש למעלה כי מ&quot;ן של מנצפ&quot;ך נשחק ונטחן עם הצפ&quot;ך 
העולים רי&quot;ו עם ההויה פשוטה כנז&#x27;:



הנה נודע כי במילת שופר נרמזים ג&#x27; אלקים והם אלו אלקים דמילוי יודין הוא ש&#x27; דשופר 
אלקים פשוט הוא פ&quot;ו דשופר אלקים בריבו&#x27; הוא ר&#x27; דשופר והנה כדי למתק ג&#x27; אלקים הנז&#x27; 
צריכי&#x27; אנו לכוין בג&#x27; שמות של אהיה הנרמזי&#x27; ג&quot;כ במלת שופר באופן הזה כי בשין דשופר 
תקח האו&#x27; האמצעית של הש&#x27; והיא י&#x27; ובאות הו&#x27; דשופר תקח האו&#x27; האמצי&#x27; והיא א&#x27; ואמנם 
באות פ&#x27; לא יש אמצעית ולא נקח ממנו כלום ובאות הר&#x27; דשופר תקח האות האמצ&#x27; והיא י&#x27; 
הרי נרמז שם יאי והוא שם אהיה ותמלא האהיה הא&#x27; ביודין ויעלה בגי&#x27; קס&quot;א ותמלא הב&#x27; 
בההין ויעלה בגי&#x27; קנ&quot;א והג&#x27; אהיה פשוט בגי&#x27; כ&quot;א סך הכל בשלשתם בגי&#x27; של&quot;ג. אח&quot;כ תמנה 
עשר אותי&#x27; דשם אהיה דיודין ויוד אותיו&#x27; דשם אהי&quot;ה דההין וד&#x27; אותיות דשם אהיה הפשו&#x27; 
הרי כ&quot;ד אותי&#x27; תוסיף כ&quot;ד על של&quot;ג יעלו בגי&#x27; שנ&quot;ז אח&quot;כ תמנה סופי האותיות של שופר 
והם אות נון מהשין ואות וא&quot;ו מהואו ואות א&#x27; מהפא ואות ש&#x27; מהריש והרי הם בגי&#x27; שנ&quot;ז 


נמצא שג&#x27; שמות אהיה ממתקים את ג&#x27; שמות אלקים: 
שער הכוונות - דרושי יום הכיפורים הקדמה 
דרושי יוה&quot;כ:

ובתחילה אכתוב המנהגים ואח&quot;כ אכתוב הדרושים בע&quot;ה מנהג של הכפרה המנהג הנזכר בספרי 
הגאונים היה מורי ז&quot;ל נזהר מאד לקיימו והיה לוקח תרנגול א&#x27; לבן לכל א&#x27; מבני הבית 
הזכרים ותרנגולת א&#x27; לבנה לכל א&#x27; מבני הבית הנקבות ולפיכך לאשה מעוברת ישחוט עליה 
מספק ב&#x27; תרנגול א&#x27; זכר אולי הוא זכר ותרנגולת א&#x27; נקבה אולי הולד נקבה ועוד תרנגולת 
אחרת בשביל האשה עצמה נמצא שהם ג&#x27; תרנגולים ב&#x27; נקבות וא&#x27; זכר לכל אשה מעוברת. וזמן 
שחיטתו הוא בליל עיה&quot;כ באשמורת קודם עלות השחר אחר סליחו&#x27; וסוד הדבר הוא לכפות את 
הדינים כי הנה התרנגול נק&#x27; גבר כי הוא בחי&#x27; ה&quot;ג אשר ביסוד דנוק&#x27; הנק&#x27; גב&quot;ר והוא 
נשחט ג&quot;כ ביום הט&#x27; שגם הוא כנגד היסוד כנ&quot;ל וע&quot;י השחיטה נכנעים ונמתקים גבו&#x27; היסוד 
הנז&#x27; וכנגדו הוא השעיר המשתלח ביום הכפורים כי הנה השעיר ההוא הוא גבו&#x27; שבמל&#x27; דנוק&#x27; 


אשר הם דינין קשים יותר מן הגבו&#x27; שביסוד שבו הנקרא גבר ותרנגול ולפי שהוא יוה&quot;כ יש 
בנו כח למתק אפי&#x27; הגבו&#x27; קשות שבמלכות שבה הנק&#x27; שעיר אבל בעיוה&quot;כ אין בנו כח אלא 
בגבו&#x27; היסוד שאינם כ&quot;כ קשים ואפי&quot;ה אינ&#x27; נמתקי&#x27; אלא באשמורת הבוקר שהוא עת רצון 
והרחמים גוברים אז. ועוד טעם אחר כמו שהקדמנו כי יסוד נרמז בט&#x27; והמלכות בעשור שהוא 
יוה&quot;כ ולכן כל בחי&#x27; נעשית ביום המיוחד לה:



המנהג שנהגו להתעטף בציצית בליל יוה&quot;כ מנהג נכון הוא וטעם המנהג הזה הוא כי לעולם 
סוד הטלית הוא א&quot;מ אל ז&quot;א אם בבחי&#x27; ציצית קטן דעיבור או דיניקה או דגדלות ולכן בליל 
יוה&quot;כ שאז שליטת הנוק&#x27; רחל לפי שמדת לילה גוברת בלילה ואז עלתה רחל בראש התבונ&#x27; 
כנודע ואז אי&#x27; עילא&#x27; מקפת אותה בציצית גדול אבל בשאר לילות שאינה עולה לא יש מצות 
ציצית ואינה נוהג בלילה שהיא זמן הנוק&#x27; ולפי שהענין הזה נעשה מאליו ליל יוה&quot;כ ולא 
הוצרך אל תפי&#x27; כמבואר אצלינו לכן אין צורך לברך עליו ברכה להתעטף בציצית:



המנהג שנהגו להוציא ס&quot;ת א&#x27; או ג&#x27; ס&quot;ת בליל יוה&quot;כ ואומרי&#x27; עליו התרת נדרים שהוא כל 
נדרי נזכר בס&quot;ה בפ&#x27; פנחס בר&quot;מ בד&#x27; רנ&quot;ו ע&quot;א וז&quot;ל ובג&quot;ד תקינו למימר בו כל נדרי. 
ובענין הס&quot;ת שמעתי מחבר א&#x27; הוא הרי&quot;ס ז&quot;ל שציוהו מורי ז&quot;ל פעם א&#x27; בליל יוה&quot;כ שיקנה 
מצות הוצאת ס&quot;ת בלילה ההיא בכל מה שיוכל לקנותו כי אז היה צריך לתקן איזה ענין 
והודיע לו כונה גדולה שיכוין בעת שיוציא הס&quot;ת ונראה מזה כי יש סמך במנהג הזה להוציא 
הס&quot;ת. גם היה נוהג מורי ז&quot;ל להיות ניעור כל ליל יוה&quot;כ ועוסק בתורה ונלע&quot;ד הט&#x27; הוא 
כדי שלא יראה קרי בליל יוה&quot;כ ח&quot;ו ולכן בליל יוה&quot;כ נוהגים לקרות אחר כל סדר תפלת 
ערבית ד&#x27; מזמו&#x27; הראשונים שבס&#x27; תהלים והם מן אשרי. ולמה רגשו. מזמור לדוד. למנצח 
בנגינות עד לבטח. וסגולת&#x27; היא כי יש בהם י&quot;ש תיבות כמנין קרי ומי שקורא אותם ומכוין 
בהם לא יראה קרי בליל יוה&quot;כ ההוא. גם ר&quot;ת וס&quot;ת של ד&#x27; מזמורים האלו הם בגי&#x27; קל&quot;א 


כמנין כונ&quot;ן שמים בתבונה והם אלו א&#x27; מן אשרי האיש וס&quot;ת ד&#x27; מתאבד ל&#x27; מלמה רגשו גוים 
וס&quot;ת ו&#x27; מחוסי בו מ&#x27; ממזמור לדוד וס&quot;ת ה&#x27; מן סלה ל&#x27; מלמנצח וס&quot;ת יו&quot;ד מן תושבני 
ויתכן שהוא מונה בחשבון א&#x27; מאשרי וה&#x27; מהאיש והם קל&quot;א כנלע&quot;ד או אם נמנה גם ד&#x27; 
מזמורים עצמם והכו&#x27; לכולם ויהיה ה&#x27; וקכ&quot;ו הרי קל&quot;א ויכוין כי קל&quot;א הוא בגימטר&#x27; סמאל 
וסגולתם להעבירו מעליו ולפיכך אמרז&quot;ל הרואה קרי בליל יוה&quot;כ הוא מסוכן ח&quot;ו זה מצאתי 
בספר המחזור של מורי ז&quot;ל כמנהג אשכנזים כתוב בחוץ קודם תפלת אלול ויוד ימי תשובה 
יום צום ישאל האדם חיים וכפרה ויעמוד בשעת הוצאת ס&quot;ת ויקרא ג&quot;פ י&quot;ג מידות ואח&quot;כ 
רבש&quot;ע מלא כל משאלותי לטובה והפק רצוני ותן שאלתי לי ולבני ביתי חיים טובי&#x27; וארוכי&#x27; 
בכבוד ובמנוחה ביראתך ובתורתך בשלום ובהשקט ובבטח&#x27; ופדני מכל צרה ויגון וממות ומכל 
שעות רעות המתרגשות ויוצאות לעולם וכפר עונותינו ואשמותינו אכי&quot;ר ויזכור שאלתו ג&#x27; 


פעמים וכן במוסף ובמנחה כדי שישלי&#x27; שאלתו ג&quot;פ ותנתן שאלתו ויקרא ג&quot;פ ואני תפילתי. 
גם זה מצאתי אחר כל הנז&#x27; וז&quot;ל יום צום ישאל אדם חיים וכפרה שכתוב למעלה עד ויקרא 
ג&quot;פ ואני תפילתי גם זה כתוב סמוך לו תיכף אלו השמות ואלו שצריך להזכירם או לכוין 
בהם אחר נוסח התפלה והשאלה הנ&quot;ל ואלו הן:



בראשית - יפ שמות - ענ ויקרא - הת במדבר - הת דברים - הד שיר - די מגילה - מי רות - 
הד:

איכה - אמ קהלת - את יהושע - בנ שופטים - המ שמואל - שמ מלכים - את ישעיה - וו 
ירמיה - את:

יחזקאל - שה תרי עשר - לב תהלים - הה איוב - אכ משלי - לה דניאל - לך דה&quot;י - אר 
עזרא - המ:



ואני חיים חקרתי לידע מהיכן מוצא השמות האלו וידעתי כי הם מתיבה שניה של פסוק אחרון 
של הספר או&#x27; א&#x27; ואחרונה כזה שם א&#x27; י&quot;פ הא&#x27; יוצא מפסוק אחרון של ספר בראשית שהוא 
וימת יוסף אות א&#x27; ואחרונה של יוסף וכן כולם עד&quot;ז. גם זה מצאתי בחזרת מוסף ש&quot;ץ 
ביוה&quot;כ כתוב מבחו&#x27; מכנגד איה מקום כבודו עשוי סימן על תיבת איה כזה ומבחוץ כתוב 
וז&quot;ל יר&quot;מ אבינו שבשמים שתמלא את שאלתי ובקשתי כו&#x27; ולא מצאתי יותר מאלו התי&#x27; הנזכר 
פה ובמחזור שלו אחר מצאתי כת&quot;י עצמו שמסיים בנוסח זה שתמלא את שאלתי ובקשתי בשם יפ 
ענ הת כסדר שכתבתי לעיל גם זה מצאתי בספר המחזור של מורי ז&quot;ל ממנהג אשכנזי בתפי&#x27; 
יום הכפורים וז&quot;ל ביוה&quot;כ בשעה שהש&quot;ץ אומר איה מקום כבודו ישאל א&#x27; מג&#x27; שאלות שירצה 
לשאול ויאמר בשם יה והם קיבוץ קמץ והם בגי&#x27; מ&quot;ו ונלע&quot;ד פירושו שישאל שיתנו לו א&#x27; 
מג&#x27; שאלות שירצה לשאול ולא יותר ובהכרח יענו ויתנו לו א&#x27; מהם. גם יכוין לשם י&quot;ה 


בקיבוץ וקמץ אשר הם ד&#x27; יודין ופתח שהם בגי&#x27; מ&quot;ו וזה יכוין בב&#x27; אותיות י&quot;ה הרמוזים 
במלת איה ולא ידעתי אם זה כתבו מורי ז&quot;ל בתחילת ימיו אשר עדיין לא נכנס בפרדס החכמה 
אלא העתיק זה מספרים אחרים ולזה דעתי נוטה. גם מצאתי בסדר מוסף יוה&quot;כ בחזרת הש&quot;ץ 
בפזמון המתחיל כן האוחז ביד מדת משפט הכל מאמיני&#x27; שהוא אל אמונה הבוחן ובודק גנזי 
נסתרות וכל מאמינים שהוא בוחן כליות ופזמון זה כתוב אחר קדוש&#x27; המוסף וכתוב בחוץ 
כתיבת מורי ז&quot;ל האוחז הוא שם בן ד&#x27; אותיו&#x27; ובגי&#x27; כ&quot;ז היוצא מפסוק אוחזה בסנסיניו 
הבוחן צריך כך צריך להגיה כך הבחן והוא בגי&#x27; אדני והוא שם מעולה למעלה על ע&quot;א שמות. 
הגואל צריך להגיה כך הגאל והוא בגי&#x27; שם כוז&quot;ו ט&quot;ל והוא בגי&#x27; הויה אחד ובגי&#x27; יד&quot;י 
די&quot;א וטובים לגאולה ולישועה. הדן באת ב&quot;ש צט&quot;ק והוא שם של כתר הנק&#x27; צורטק ההגוי 
והוא בגי&#x27; אזבוגה ובגי&#x27; דודי וזמ&quot;ש דודי צח. הודאי הוא שם המפורש י&quot;ה במילואו יוד 


ה&quot;א אותיות הודאי ובאותו שם עלה משה למרום וכן ודאי הוא בגי&#x27; אהיה עוד ירצה כי 
ודא&quot;י הוא שם קדוש היוצא בר&quot;ת ויברך דוד את ה&#x27;. החותך צריך להגיה החתך והוא שם 
המפורש יוצא מפסוק פותח את ידיך ס&quot;ת. הטוב בגי&#x27; והו והוא שם א&#x27; מע&quot;ב שמות היודע 
והוא בגי&#x27; המלך והוא שמו של כתר הקב&quot;ה: 


</div>
