# שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי יום הכיפורים דרוש א

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/97/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער הכוונות - דרושי יום הכיפורים דרוש א 
דרוש א&#x27;:

ליוה&quot;כ ובו יתבאר מאמר רז&quot;ל שאמרו כל האוכל ושותה בעיוה&quot;כ הרי הוא כאלו התענה ט&#x27; 
וי&#x27; כו&#x27; וע&quot;ש. הנה למעלה בענין ר&quot;ה בדרוש הנסירה אשר בהמשך עשרת ימי תשובה נתבאר זה 
באורך:

ועתה צריכין אנו לבאר מה ענין התענית הזה אשר נצטונו להתענות ביוה&quot;כ בה&#x27; מיני 
עינוים אכילה ושתיה כו&#x27; ונחזור לבאר מאמר רז&quot;ל הנז&#x27;:



דע כי כבר נת&quot;ל בענין ר&quot;ה כנז&#x27; כי כל ימות השנה ע&quot;י אכילתינו ושתייתינו הגופני שאנו 
מברכין עליהם כמה ברכות המוציא וברכת המזון וברכת הנהנין כלם הנה ע&quot;י הברכות ההם 
אנו ממשיכין לז&quot;א ולנוק&#x27; רחל בחי&#x27; אכילה ושתיה רחיצה סיכה נעילת הסנדל תשמיש המטה 
מן אימא עילאה ואמנם האכילה ושתיה ההם הם אכילה ושתיה גופנית נמשך מן חיצוניות אימא 
עילאה אבל ביוה&quot;כ יש לנוק&#x27; דז&quot;א שהיא רחל עילוי יתיר&#x27; בב&#x27; בחי&#x27; שנבאר אם בענין 
מציאות עילוי האכילה והשתי&#x27; כו&#x27; בעצמה ואם בבחי&#x27; מקום מוצאם והטעם הוא כי עתה 
ביוה&quot;כ כבר ננסרה רחל לגמרי וקבלה הדינין מאחוריים דז&quot;א ע&quot;י ביסום ומיתוק ונמשך לה 
ע&quot;י ז&quot;א עצמו כנ&quot;ל בדרוש הנסירה ועתה ביוה&quot;כ היא צריכה לקבל מיתוק הדינין מן אימא 
עילאה עצמה שלא ע&quot;י ז&quot;א ולכן היא צריכה עתה לעלות עד אימא עילאה ממש ומתעלי&#x27; למעלה 
מז&quot;א וכיון שעלתה שם איננה מתפרנס&#x27; מן אימא אכילה ושתיה גופנית מחיצונית&#x27; כבתחלה 


אבל היא ניזונת מן המקום שאימא עילאה מקבלת וניזונת ורוחצת וסכה ושותה ואוכלת וכל 
אותם הה&#x27; דברים אכילה ושתיה כו&#x27; הראשונים נתבטלו עתה לפי שהם באים לה ממקום גבוה 
ולכן אינם מושגים אלינו במששות רק בסוד הבל היוצא מן הפה ומאותו הבל ניזונת עתה רחל 
ביוה&quot;כ ולכן נצטוינו בה&#x27; מיני עינוים אלו שהם אכילה ושתיה כי נתבטלו ממנה עתה 
ביוה&quot;כ ואינה ניזונת אלא מהבל היוצא מפה עליון ולכן כנגדם תיקנו ה&#x27; תפילות ביוה&quot;כ 
כנגד ה&#x27; דברים אכילה ושתיה כו&#x27; כי התפלות הם בסוד הבלים היוצאים מן הפה וגם לטעם זו 
או&#x27; בשכמל&quot;ו ביוה&quot;כ בקול רם כי בשכמל&quot;ו היא תיקון המל&#x27; וכיון שעתה ניזונת מן הקולות 
הפנימיים לכן נאמר בקול רם. גם יש טעם אחר והוא כי לפי שרחל לוקחת עתה ביוה&quot;כ הה&#x27; 
גבורות שלה ממותקות לצורך פרצופה מיד אימא עילאה עצמה שלא ע&quot;י ז&quot;א כמשי&quot;ת לקמן בע&quot;ה 
ולכן כנגדם תיקנו ה&#x27; ענויים אלו שהם אכילה ושתיה כו&#x27; ודבר זה נרמז בס&quot;ה פ&#x27; פנחס בד&#x27; 


רל&quot;א ע&quot;ב:

ונחזור לענין א&#x27; כי ע&quot;י ה&#x27; תפלות שאנו מתפללים ביוה&quot;כ אנו ממשיכין אליה ה&#x27; בחי&#x27; 
אכילה ושתיה פנימיים מפנימיות אימא בסוד ה&#x27; קולות היוצאות מהפה בסוד הבל כדמיון ה&#x27; 
קולות תפילתינו כי גם אלו ה&#x27; בחי&#x27; הנז&#x27; הם סוד ה&#x27; קולות פנימיי&#x27; היוצאים מפי אימא 
ומשם מקבלת המלכות עתה ה&#x27; בחי&#x27; אכילה ושתיה כו&#x27; גם בחי&#x27; ה&#x27; ענויים עצמם הם כנגד ה&#x27; 
קולות אלו לפי שהתענית נקרא צו&quot;ם וצום בגי&#x27; קול כי הוא ממשיך ה&#x27; קולות הפנימיים 
העליונים ע&quot;י ה&#x27; צומות אלו מאכילה ושתיה וכו&#x27; הגופניים. גם יובן הענין כפשוטו כי 
הנה אלו הה&#x27; קולות שנמשכים לה עתה הם מפנימיות חג&quot;ת נ&quot;ה דאימא והנה זה עצמו הוא סוד 
התענית כנודע מס&quot;ה פ&#x27; תרומה כי ביום התענית כל האברים נזונים ממזון שמשלח המוח בהם 
נמצא כי ע&quot;י התעני&#x27; וענוים הה&#x27; אלו נמשכין אליה ה&#x27; קולות ומזונות רוחנים שהם הה&#x27; 
תפלות מן המוחי&#x27; אשר בה&#x27; קצוות אימא ממש כמו שיתבאר עניינם לקמן בע&quot;ה. וז&quot;ס מ&quot;ש 


הכתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כו&#x27; ר&quot;ל כי בשאר ימות השנה זו&quot;ן נק&#x27; אדם חיים 
וניזונים ע&quot;י הלחם הגופני שהוא סוד ג&#x27; הויו&#x27; העולים בגי&#x27; לחם כמבואר אצלינו בסוד 
המוציא לחם מן הארץ בסעודות שבת אבל אינו על הלחם הגופני לבדו רק בשיתוף מוצא פי ה&#x27; 
שהוא פנימיו&#x27; ורוחניו&#x27; בסו&#x27; הבל היוצא מפי ה&#x27; המשתתף עמו וזמ&quot;ש כי לא על הלחם לבדו 
והוסיף מלת לבדו לשלול שאינו לבדו רק בשיתוף מוצא פי ה&#x27; אבל ביוה&quot;כ אין בו אכילת 
לחם רק מוצא פי הה&#x27; קולות הרוחניים הפנימיים הנז&#x27;. גם רמז באומרו מוצא כי הוא 
אותיו&#x27; צומ&quot;א שהו&#x27; תרגומו של תענית כי ע&quot;י התעני&#x27; ניזון ממוצא פי ה&#x27; שהו&#x27; אכיל&#x27; 
פנימית ורוחנית בסוד קו&quot;ל והבל היוצא מפה העליון כנז&#x27;. גם ז&quot;ס מש&quot;ה מקולות מים רבים 
אדירים משברי ים אדיר במרום ה&#x27; כמ&quot;ש בקבלת שבת כי בפסוק הזה נרמזו בר&quot;ת אמי אבי ר&quot;ל 
כי יש קולות עליונים פנימיים שמהם נזונים או&quot;א. והנה עתה ביוה&quot;כ גם רחל נוק&#x27; דז&quot;א 


נזונת משם והנה קראם קולות מים רבים לפי שכל אלו הקולות הם סוד נהר פרת בינה הכולל 
כל ד&#x27; נהרות כמ&quot;ש ז&quot;ל ובנהר זה נכללים כל המים רבים שבד&#x27; נהרות והנה ה&quot;פ קול הוא 
בגי&#x27; פר&quot;ת ואעפ&quot;י שנוקבא לבדה היא העולה ביו&#x27; זה וניזונת בה&#x27; קולות אלו אבל ז&quot;א 
אינו עולה ואינו ניזון מהם עכ&quot;ז נצטוינו גם אנחנו להתענות כמוה לפי שלעולם אין לנו 
שום שפע ומזון מן ז&quot;א אלא באמצעות נוק&#x27; וכיון שעלתה עתה למעלה אין לנו אכילה ושתיה 
ולכן גם הזכרים חייבים בתענית יוה&quot;כ ונחזור לענין מאמר הנ&quot;ל כל האוכל ושות&#x27; כו&#x27; כי 
בתחלה צריך להשלים תקון נוק&#x27; בכל בחינותי&#x27; בבחי&#x27; החיצונית כדי שתוכל אח&quot;כ ביוה&quot;כ 
לקחת הפנימיו&#x27; והנה בעיוה&quot;כ צריך להשלים תקון יסוד ומלכות של הנוק&#x27; כנ&quot;ל בדרוש 
הנסי&#x27; כי ב&#x27; בחינות אלו נעשות ביום תשיעי שהוא עיוה&quot;כ והנה היסוד ומלכו&#x27; האלו אשר 
בה אינם נתקנים אלא בסוד החיצוניו&#x27; ולכן האדם חייב להרבות ביום זה באכיל&#x27; ושתי&#x27; 


משא&quot;כ בשאר הימים כי בכל יום משאר ימי תשובה נתקן בו בחי&#x27; א&#x27; לבד אבל עתה נתקן ביום 
זה בחינתו ובחי&#x27; יוה&quot;כ שהוא בחי&#x27; הוד שבה ננסרת ונתקנת ביום ט&#x27; וגם צריך לתקן בו גם 
הבחי&#x27; הנוגע&#x27; ליום עשירי שהוא יסוד ומלכו&#x27; שבה כנודע כי תמיד הם בחיבור כחדא ואין 
להפרידם ולכן שניהם נקראים בחי&#x27; א&#x27;. ואמנם תקונם ע&quot;י אכילה ושתי&#x27; החיצוניו&#x27; ואם 
אינו מרבה באכילה ביום זה לא יתקן כי אם בחינתו ויצטרך לאכול ביום עשירי שהוא יוה&quot;כ 
לתקן בחי&#x27; שהוא יסוד ומל&#x27; כי לא תוכל לעלות ולאכול אכילה ושתיה הפנימיות עד שתשתל&#x27; 
בבחי&#x27; החיצוניו&#x27; ונמצא כי המרבה באכילה ושתי&#x27; ביום ט&#x27; ע&quot;י הכונה שלו וע&quot;י הברכו&#x27; 
והמצות שעושה באכילתו ושתיתו הגופני מתקן בחי&#x27; הט&#x27; ועשירית ועי&quot;כ יש בה תיקון 
לשתוכל לעלו&#x27; ביוה&quot;כ לאכול ולשתו&#x27; בחי&#x27; הפנימיו&#x27; ע&quot;י התענית ונמצא כי האוכל ושות&#x27; 
בט&#x27; גורם לו שיתענה בי&#x27; לקבל אכילה ושתי&#x27; הפנימיו&#x27; והרי הוא כאלו התענה בט&#x27; כי 


אכילת הט&#x27; גורם תיקון התעני&#x27; כנז&#x27;. עוד יש טעם אחר והוא כי ביום זה דעיה&quot;כ נכנסים 
בנוק&#x27; דז&quot;א ב&#x27; בחי&#x27; החסדים התחתונים שהם כללות הה&#x27; חסדים ביסוד שבה ובמל&#x27; שבה והנה 
היסוד הוא בחי&#x27; ט&#x27; והמל&#x27; בחי&#x27; עשירי ושתיהם נכנסי&#x27; בט&#x27; וזמ&quot;ש כאלו התענ&#x27; ט&#x27; וי&#x27; כי 
בחי&#x27; ב&#x27; הימים נתקנו ביום זה ע&quot;י אכילתו ושתיתו ביום זה וזה יתבאר לקמן בדרוש א&#x27; 
דחג הסוכות וע&quot;ש: 


שער הכוונות - דרושי יום הכיפורים דרוש ב 
דרוש ב&#x27;:

על הנז&#x27; ביתר שאת וז&quot;ל ונחזור לבאר ענין ה&#x27; דברים הנז&#x27; שהם אכילה ושתיה אשר יש בהם 
בחי&#x27; חיצוניו&#x27; ובחי&#x27; פנימיות כנ&quot;ל. ונתחיל לבאר בתחי&#x27; מזון או&quot;א עצמן דע כי כל מזון 
או&quot;א נק&#x27; בשם אכילה ולא שתיה וכל מזון זו&quot;ן נק&#x27; בשם שתי&#x27; כי מאי&#x27; ולמטה הוא סו&#x27; 
המים וכמ&quot;ש בס&quot;ה בפ&#x27; ויקרא אכלו לעילא ודא אינון או&quot;א דלא מתפר&#x27; לעלמין שתו ושכרו 
דודים לתתא זו&quot;ן ודא אינון דודים לזמנים ולפרקים ואמנם אכילת או&quot;א נחלק&#x27; לב&#x27; אכילות 
ושתית זו&quot;ן ג&quot;כ נחלק&#x27; לב&#x27; שתיות וזה ענין ב&#x27; אכילות או&quot;א הנה שתיהן נמשכו&#x27; אל או&quot;א 
מן פה דא&quot;א אבל יש בזה חילוק כי יש אכיל&#x27; לג&quot;ר דאו&quot;א ויש אכילה לז&quot;ת שבהם. והנה 
אכילה העליונה נמשכת מן עת&quot;י המתלבש תוך גולגלת&#x27; דא&quot;א ומשם נמשכת אכיל&#x27; ומזון למטה 
עד הפה דא&quot;א דרך פנימיותו ואח&quot;כ יוצא מן הפה ולחוץ כי מרוב הארתו אינינו יכול להיות 
מוגבל ומצומצם בתוך פנימיות ולכן יוצא מפיו בסוד הבל היוצא מן הפה יורד ונמשך דרך 


הדיקנא ולמטה עד פה דאו&quot;א והוא שם בסוד אור מקיף להם כי כל הבל הוא סוד אור המקי&#x27; 
כנודע ומן אור המקיף הזה שואבים ושואפים מזונם או&quot;א והוא מזון לג&#x27; עליונות שבהם 
שהוא סוד שאיפה בלבד ולא אכילה. עוד יש אכילה ב&#x27; נמשכת ממוחין דא&quot;א עצמו עד פיו 
עצמו דא&quot;א ומשם יורד גם כן בפנימיותו דרך הגרון אשר שם הוא מקום כתר או&quot;א כנודע. 
ודרך מוחין שלהם יורד משם ומתפשט עד פיהם דאו&quot;א עצמם ואז יורד בפנימיותם דרך הגרון 
שלהם עצמם עד הו&quot;ק שלהם עצמם והוא מזון אל הו&quot;ק שלהם וזו האכילה הב&#x27; היא סוד הה&#x27; 
קולות הפנימים שאמרנו למעלה שמהם ניזונת נוק&#x27; דז&quot;א ביוה&quot;כ כי נמשך לה מזה האכילה 
אשר תוך פנימיות חג&quot;ת ונ&quot;ה של אי&#x27; כנ&quot;ל. וזה ענין ב&#x27; שתיות זו&quot;ן כי הנה מן אי&#x27; 
עילאה נמשכין להם ב&#x27; שתיו&#x27; אלו ע&quot;ד הנ&quot;ל בב&#x27; האכילו&#x27;. והשתיה הא&#x27; היא לצורך ג&quot;ר 
דזו&quot;ן והיא מן האכילה הב&#x27; דאי&#x27; ממה שיורד אליה מלמעל&#x27; מן א&quot;א דרך המוחין שלה עד הפה 


שלה והנה יורד דרך הגרון שלה בפנים וממנו נזונים ג&quot;ר דזו&quot;ן. והשתיה הב&#x27; נמשכת 
ממוחין דאימא עצמה ויורדת עד הפה שלה עצמה ואז יוצא מפיה לחוץ ויורד עד ו&quot;ק דזו&quot;ן 
וניזונית ממנו. והנה יש שינוי באלו הב&#x27; השתיות מב&#x27; האכילו&#x27; כי שם האכילה ראשונ&#x27; 
העליונה יצתה מחוץ לפה דא&quot;א והב&#x27; נכנסת דרך פנימיו&#x27; אבל השתי&#x27; הא&#x27; נכנסת דרך 
פנימיות אי&#x27; תוך גרונה ולא יצתה חוץ לפיה והשתיה הב&#x27; יצתה דרך פיו לחוץ. והענין הוא 
לפי שא&quot;א הכל הוא רחמים והאכילה הא&#x27; יצתה דרך פיו דא&quot;א לפי שהוא הארה גדולה ואינה 
נגבלת בתוכו ולכן יצתה חוץ לפיו אבל האכילה הב&#x27; שהיתה מבחי&#x27; המוחין שלו עצמו היה בה 
יכולת ליכנם בפנימיותו. אבל ענין השתי&#x27; שהם מאי&#x27; דדינין מתערין מינה לכן השתי&#x27; הא&#x27; 
הנמשכת ממוח דא&quot;א לצורך אכילה הב&#x27; שלה הם רחמים והם מים מתוקים ואף אם יכנסו דרך 
גרונה ויתערבו בגופה אינם נעשים מים מלוחים אבל השתי&#x27; הב&#x27; הנמשכ&#x27; ממוחין דאי&#x27; עצמה 


אשר דינין מתערין מינה הנה להיותם ממנה הם מים מלוחים קצת בסו&#x27; הדינין ואם יכנסו 
דרך פנימיו&#x27; הגרון שלה ויעברו בכל גופה למטה יתוספו הדינין בהם ויהיה מים מלוחים 
ומרים ולכן הם יוצאי&#x27; דרך הפה שלה ולחוץ והוא בסו&#x27; המים המוציא האדם בבחי&#x27; הרוק 
והנה רוק הוא בחי&#x27; ב&#x27; האותיו&#x27; ש&quot;ו משופר. והנה למטה יתבאר כי ענין השתי&#x27; נמשך מט&#x27; 
יודין שיש בד&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן ומן ה&#x27; יודין שיש בג&#x27; אהיה דיודין דאלפין 
דההין סך כולם י&quot;ד יודין ואם תצרף י&quot;ד יודין אלו עם רוק הנז&#x27; שהוא שני אותיות ש&quot;ו 
משופר יהיה בגי&#x27; ש&quot;ך דינין ע&quot;ד מ&quot;ש בדרוש השופר כי ש&quot;ו עם היד האוחז&#x27; בשופר הם ש&quot;ך 
ניצוצי הדין ולכן הם מים מלוחים ולא מרים. והענין הוא כי אע&quot;פ שי&quot;ד יודין הנז&#x27; הט&#x27; 
מהם הם הויות והם רחמים עכ&quot;ז כאשר מתערבים בג&#x27; מלויי אהיה שבבינה שהם דינים אז 
נמלחים ונעשים מים מלוחים ולא מרים כי הם ג&quot;כ מבחינת ד&#x27; הויו&#x27;. אבל צריך שתדע כי 


הויה דב&quot;ן הוא מים מרים אבל ג&#x27; הויות ראשונות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה בהתערבם עם ג&#x27; מילויי 
אהיה נעשים מלוחי&#x27; לפי שהויה דע&quot;ב הוא רחמים כי היא בחכמה והיא מים מתוקי&#x27; והוי&#x27; 
דס&quot;ג ומ&quot;ה שהם מן הבינה ולמטה הם מרים אבל לא כמו ההויה דב&quot;ן שהיא מים מרים לרוב 
דינין שבה ולכן בהצטרף הויה דע&quot;ב שהם מים מתוקים עם ההויה דס&quot;ג ומ&quot;ה יתמזגו כולם 
יחד ויהיו כולם שלשתם מים מלוחים אבל לא מרים כי הויה דע&quot;ב יסיר מרירותם ולכן מלח 
הוא בגי&#x27; שלש&#x27; הויות שהם ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה כנז&#x27; והנה כיון שהם מים מלוחים אם יכנסו דרך 
הגרון שלה בו&quot;ק תחתונות שלה יחזרו להיות מים מרים ולכן יוצאים דרך פיה לחו&#x27; כדי שלא 
יתמררו ולא עוד אלא שאדרבה הם נעשים עתה מים מתוקי&#x27; והוא כי בעת צאתם מן הפה 
ועוברים דרך השפתי&#x27; אשר שם אותיות בומף שהם ד&#x27; מילויי ד&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן שהם 
בגי&#x27; קכ&quot;ח כמנין בומ&quot;ף והם הויות לבדם בלתי עירוב שמו&#x27; אהיה שהם דינין ולכן הם מים 


מתוקים ולכן בעבור המים המלוחים הא&#x27; דרך השפתים נמתקים ע&quot;י אותיוח בומ&quot;ף שהם 
מתוקים. וכבר ביארנו כיוצא בזה ענין השפתים בדרוש השופר וע&quot;ש. והרי נתבאר היטב ב&#x27; 
אכילות או&quot;א וב&#x27; שתיות זו&quot;ן והנה אעפ&quot;י שביארנו כי אין לזו&quot;ן רק בחי&#x27; שתי&#x27; עכ&quot;ז זהו 
בערך אכיל&#x27; או&quot;א אבל גם בזו&quot;ן יש בהם בחי&#x27; אכילה כמ&quot;ש בע&quot;ה: 
שער הכוונות - דרושי יום הכיפורים דרוש ג 


</div>
