{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "99", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי יום הכיפורים דרוש ד", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי יום הכיפורים דרוש ד", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/99/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/99/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי יום הכיפורים דרוש ד \nדרוש ד':\n\nבענין התפילות דיוה\"כ הנה למעלה בענין ר\"ה ולמטה בענין חג הסוכות נתבאר ענין זה \nבארוכה האמנם קיצור הדברים הוא כי בר\"ה ועד יוה\"כ הוא בחי' שמאלו תחת לראשי וממוצאי \nיוה\"כ עד ח' חג עצרת הוא וימינו תחבקני ובח' עצרת הוא הזווג כי בט' ימי תשובה נשלמה \nהנסירה כמו שנת\"ל בדרוש כל האוכל ושותה בט' כו' בענין דרוש הנסירה כי בערב יוה\"כ \nננסר הוד ויסוד ומלכות דנוקבע ובעת הנסירה ניתנין כל הדינין שבאחורי ז\"א בנוק' \nואח\"כ שמאלו דז\"א מחבקה למתק דיני האחוריים אשר בה כי אין הדינין נמתקין אלא ע\"י \nמקורם ושרשם. והנה ביוה\"כ צריכה נוקבא [זו\"ן דנקודה חמישית] דז\"א אחר שכבר נגמר \nנסירת' לעלות עד אימא עילאה להתעטר ולהתקשט שם בקישוטין כנודע ואז לוקחת הה\"ג \nמנצפ\"ך מן אימא עצמה שלא ע\"י ז\"א ולוקחת ע\"י ה' עינויים הנז' מאכילה ושתיה כו' וע\"י \nה' קולות דה' תפלות דיוה\"כ כנ\"ל באורך. ונלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל כי לכן נקרא כפור \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שהם אותיות כ\"ו פ\"ר כי הז\"א הוא שם הו\"יה שהוא בגי' כ\"ו ונוק' לוקחת ה' גבורות \nמנצפ\"ך העולים בגי' פ\"ר ונמצא כי הארה שמקבלים זו\"ן ביום כפור הוא כ\"ו פ\"ר כי הנה \nכו' הנזכר במלואו הוא כ\"פ ו\"ו והוא בגי' יב\"ק ופ\"ר הוא בגי' מנצפ\"ך והענין הוא כי \nכל בחי' אלו מקבלת עתה ביום זה מלכות נוק' דז\"א מאמא עילאה עצמה שלא ע\"י ז\"א בעלה. \nוהיותו נקרא יוה\"כ בלשון רבים הוא הענין רחל נוק' דז\"א העולה ביום זה עד אימא עילאה \nעצמה כנזכר ומתחברת שתיהן והנה אעפ\"י שה' מיני גבורות מנצפ\"ך שלוקח' מאימ' עילאה \nאינו רק אחר תפלת הנעילה בסוד החתימה כמ\"ש שם עכ\"ז [מתחילת יוה\"כ] מתחלת הנוק' \nלעלות עלייה אחר עלייה ותכלית כוונתה הוא לקחת הה\"ג מנצפ\"ך מאימא ואמנם מדריגת \nעלייתה הם כסדר ה' תפלות של יוה\"כ וזה ביאורם:\n\n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הנה בליל יוה\"כ עולה רחל נוק' תחתו' דז\"א עד ראש התבו' שהיא נוקבא תחתונ' דאבא \nואח\"כ בתפלת ערבית אנו מעלים אותה ע\"י תפילתינו עד בחינת המל' של בינה עילא' שהיא \nנוקב' עילא' דאבא כנודע ובתפי' שחרית אנו מעלים אותה עד חג\"ת דבינה בחזה שלה ובחזרת \nהתפילה אנו מעלים אות' עד דעת דבינה ובתפלת מוסף אנו מעלים אותה עד חו\"ב דאי' \nובחזר' עד כתר דבינה. ואמכם ז\"א עדיין הוא למטה במקומו ולא עלה שום עליה אבל הוא \nמזדווג בתפלות הנז' עם לאה נוקב' עילאה שלו והטעם הוא כי כל תפלות יוה\"כ הוא לצורך \nבנין רחל נוק' דז\"א העיקרית כדי שתתעטר ותתקשט ע\"י אימא עילאה כנז' ולכן היא העולה \nבתחילה עד כתר דאימא והוא נשאר למטה ואינו עולה עד תפלת המנחה ואז בתפלת המנחה \nעולים ז\"א ולאה עד ראש התבונ' ובחזרה עולים עד החזה דבינה עליונה ובתפלת הנעיל' \nעולים עד ראש הבינה לפי שאינו כמו רחל שעלת' תחיל' בדעת הבינה כו' אבל ז\"א לעולם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "עול' כשיעור מדתו ושיעור קומ' שלו ועתה כבר ז\"א ולאה ורחל שלשתם שוים כי עלו עד \nהכתר דבינה ובחזרת הנעילה עולים שלשתם ז\"א ורחל ולאה עם אימא עילאה בדיקנא דא\"א:\n\nוז\"ס מה שנהגו לומר אחר תפלת הנעילה ז\"פ ה' הוא האלקים והש\"ץ אומר פ\"א והקהל עונים \nאחריו וכן עד ז\"פ ואע\"פ שאנו כופלים בכל פעם ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים לפ\"א תחשב \nכמ\"ש. והענין הוא כי הנה שמעתי ממורי ז\"ל כי ה' הוא בעתיקא והאלקים בז\"א כנז' באדרת \nנשא. גם שמעתי ממנו כי ידוד בז\"א ואלקים בנוק' ונלע\"ד שיתיישבו ב' הדרכים האלו עם \nמה שנתבאר אח\"כ בענין ביאור כונת ה' הוא האלקים ונמצא כי ה' הוא האלקים הנאמר \nבתחילה הוא כנגד ז\"א הנק' הויה שעל' עד מקום נוקב' הנקר' אלקים בערך ז\"א ואח\"כ \nכופלים פעם ב' ה' הוא האלקים כנגד עתיקא קדישא הנקר' ה' אשר עתה נעשה אלקים ע\"י \nעליית ז\"א ותרין נוקבין דיליה ואימ' עילאה שם בעתיקא כי כלם נקר' אלקים כנודע ונמצא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כי אעפ\"י שאנו כופלין אותו בכל פעם עכ\"ז לפעם א' יחשב ונמצא כי י\"ד פעמים ה' הוא \nהאלקים אינם רק ז\"פ בלבד:\n\nונחזור לבאר ענין ה' הוא האלקים כי הנה אלקים הוא נוק' ויהו\"ה הוא דכורא והקטן נתלה \nבגדול והלו\"ל אלקים הוא יהו\"ה וא\"כ למה אנו אומרים יהו\"ה הוא האלקים. אבל הענין \nיובן עם הנ\"ל כי הנה ביוה\"כ עלתה רחל עד חזרת המוסף בכתר דאימ' ואז ז\"א הוא טפל \nאלי' כי הוא לא עלה כלל והיא עלתה כל המדריגות ההם ועתה אחר המנחה והנעילה אשר עלה \nז\"א עד מקום נוק' והושוו' אליה לכן אומרים ה' שהוא ז\"א עלה עד מקום עליית נוקבא \nהנק' אלקים. ונלע\"ד כי כפי זה היה ראוי לאמור אחר תפלת לחש דנעיל' ולא אחר החזר' \nואפשר כי הטעם הוא שלא להפסיק בין הלחש והחזרה. גם יובן ע\"ד הנלע\"ד שכתבתי לעיל כי \nב' כוונות נכללו כאן ענין זו\"ן וענין ז\"א ועתיקא וכיון שאין עליית ז\"א בעתיקא עד \nאחר החזרה לכן אומרים ה' הוא האלקים אחר חזרת העמידה:\n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "\nוטעם אמירת ז\"פ הוא כנגד הז' קצוות דאצילות אשר עלה ז\"א למעל' מהם ועלה עד הבינה \nשהיא למעל' מז' תחתונות דאצילות: \nשער הכוונות - דרושי יום הכיפורים דרוש ה \nדרוש ה':\n\nבענין החתימה שאנו מזכירין בתפלת הנעיל' ובו יתבאר מאמר חז\"ל ג' ספרים נפתחי' בר\"ה \nא' של צדיקים גמורים וא' של רשעים גמורים וא' של בינוני' והנה של בינונים נכתבים \nבר\"ה ונחתמין ביוה\"כ ולכן בר\"ה אומרים כתבנו לחיים וכתוב לחיים טובים כו' נזכר \nונכתב וביום הכיפורים בנעיל' אומרים חתמנו לחיים וחתום לחיים נזכר ונחתם לחיים כו' \nגם נבאר ענין ליל הו\"ר אשר גם אז נידונים ונחתמים כי לכן נקרא ליל החותם כמ\"ש \nהרמב\"ן ז\"ל על פסוק סר צלם מעליהם כו' ונמצא כפ\"ז כי ג' זמנים הם שבהם האדם נידון \nבר\"ה ובנעילת יוה\"כ ובליל הו\"ר. ואמנם בר\"ה נכתבים ובנעילת יוה\"כ נחתמין ובליל הו\"ר \nנחתמין פעם ב'. אבל הענין הוא דע כי בכל זמן שהגבו' מתעוררין הוא זמן דין ואז נידון \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "העולם והנה בר\"ה שהוא התחלת נסירת הדינין מאחורי דז\"א וניתנין לנוק' כנ\"ל לכן אז \nזמן שליטת הדינין והגבו' ולכן נקרא יום א' דינא קשי' כדאית' בפ' פנחם ואז צדיקים \nגמורים דוקא הם נחתמים לחיים בר\"ה ולא הבינוניים לפי שהוא דינ' קשיא ובנעילת יוה\"כ \nאשר נעשית בחי' היסוד של רחל נוק' דז\"א עם הכלי של הה\"ג לכן גם הוא זמן דין ולא קשה \nולכן הבינונים נחתמים בו לחיים. ובליל הו\"ר אשר אז נכנסים ה\"ג לתוך הכלי שלהם הנעשה \nביוה\"כ בנעילה כנז' לכן נחתמים בו העולם חות' ב' כמ\"ש והרי נת' עניינם דרך כללות. \nונחזור לבארם דרך פרט הנה ג' חותמות הם חותם לאה בר\"ה וחותם בתוך חותם דרחל בנעילה \nוהו\"ר. והענין יובן במ\"ש למעלה כי מיום ר\"ה עד יוה\"כ ננסרין יוד אחוריים דרחל אבל \nדלאה ננסרה כולה ביום א' דר\"ה ולכן כל הזווגים שיש מר\"ה ועד ח' עצרת ולא עד בכלל הם \nישראל ולאה או יעקב ולאה כי כבר היא ראוי' לזווג מיום א' ואילך וא\"א שום זווג בעולם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "עד שיהיה בחינת החותם נחתם ביסוד הנקב' כמ\"ש בענין הנעיל' דיוה\"כ ונמצא כי בר\"ה \nנחתם חותם לאה ונזדווגה עם ז\"א. והנה לאה נקרא דינא קשיא כנודע ולכן בעת החותם הזה \nהנעש' בה שהוא בחי' גבור' היסוד שבו מתעורר הדין ונידון העולם ואז צדיקים גמורי' \nלבדם נחתמים לחיים ע\"י החותם ההוא כי אם אין חותם בר\"ה איך אמרו חז\"ל שצדיקים \nגמורים נכתבים ונחתמים בר\"ה לחיים. וא\"ת אין חתימה נזכרת בר\"ה אלא כתיב' בר\"ה \nוחתימה בנעילת יוה\"כ. והתשוב' היא כי נוקב' האמיתית והעיקרית דז\"א היא רחל ולכן \nהחותם העיקרי שהוא בחי' היסוד של הנוקב' אינו אלא ברחל ובפרט כאשר נכללת לאה ברחל \nונעשו' א' כי אז היסו' הוא ברחל ולא בלאה ולכן החותם הנעשה בלאה לא יקרא חתימ' אלא \nכתיב'. והטעם הוא כי היסוד דלא' הוא בשליש העליון דת\"ת דז\"א בין ב' הזרועות והידים \nשלו אשר בהם ענין הכתיב' אבל היסוד של רחל הוא למטה בג' פרקין תתאין דנה\"י דז\"א ושם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נק' חותם שהוא תחו\"ם וחות\"ם וחומ\"ת וסיום הרגלים כמ\"ש בע\"ה. עוד טעם אחר כי לאה \nעיקר בנין פרצופה נעשה מן ד' שמות אהי\"ה בד' המילויים ב' דיודי\"ן וא' דאלפין וא' \nדההי\"ן כמבואר אצלנו בכוונת ק\"ש דשחרית דחול אבל רחל עיקר בניינ' אינו אלא מן נה\"י \nדז\"א אבל ענין שמות אהיה כנז' הם לצורך החותם שבה בלבד כמו שיתבאר ולכן עיקר שם \nחותם הוא ברחל והרי נתבאר ענין ר\"ה כי בו נעשה חותם דלאה אבל נקרא בשם כתיבה:\n\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ומה שאומרים זכרינו לחיים ביוה\"כ עם היו' שנתבאר אצלנו שענין זה נאמר לצורך הנסירה \nוהנה כבר נגמרת נסירת' בעיוה\"כ אבל עכ\"ז צריך לאומרו גם ביוה\"כ כי ענין זה הוא \nבבחי' הנשמות שבה שצריך להמתיק כי עד עתה היו נמתקין ע\"י זכרינו לחיים כשהיו ניתנות \nמז\"א אליה אך עתה ביוה\"כ אומרים זכרינו לחיים כו' להמתיקם פעם ב' אחר שכבר נתקנו \nליתנו בה עכ\"ל:\n\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ובנעילת יוה\"כ אז אנו מזכירין ענין החתימ' כמ\"ש חתמנו לחיים וכיוצא בזה והוא כי עתה \nנעשה חותם דרחל אשר עיקר החותם הוא בה כנ\"ל וענין החותם הזה הוא בחי' היסוד שברחל \nשהוא הכלי של הרחם שבה העשוי לקבל בתוכו הה\"ג הנקר' מ\"נ שלה וגם לקבל בתוכו טיפת \nמ\"ד בעת הזווג והנה ענין החותם הזה הוא כי נודע כי כל בנין י\"ס דרחל הם נעשים \nונבנים מן נה\"י עצמם דז\"א ומן החסדים אשר בתוכם מן הפנימיות עצמו של ז\"א. והנה בנצח \nוהוד דז\"א יש בכל א' מהם ג' פרקין ומהם נעשין ג' ספי' דקו ימין וג' ספי' דקו שמאל \nשל רחל אבל היסוד דז\"א אינו ארוך ומתפשט כשיעור נו\"ה והנה חצי התחתון דת\"ת דז\"א \nממנו נעשה כתר של רחל ומן היסוד שלו שאין בו אלא ב' פרקין והם היסוד והעטרה שבו \nנעשים הדעת והת\"ת של רחל ונמצא כי יסוד דז\"א מסתיים עד סיום הת\"ת של רחל. והנה \nהיסוד והמל' אשר ברחל אין להם על מה שיסמכו כנגדם בקו האמצעי דז\"א וא\"כ מהיכן יעשו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בחי' יסוד ומלכות ואמנם בדרוש אלפא ביתא דאטב\"ח כו' ביארנו כי בהיות המל' שהיא רחל \nבסוד נקודה קטנה כלולה מי' אות' הנקו' מתחלקת לעשר נקודות ואח\"כ מתחברין בה הארות \nאחרות עד שנשלמה לי\"ס ונמצא כי כבר יש בה מבחי' עצמה משרשה ב' נקודות א' לצורך \nהיסוד שבה וא' לצורך המל' שבה ושם נת' כי נקודת הת\"ת מתחברת עם נקודת היסוד שבה \nוממנו נעשה היסוד שבה. גם בדרוש קטנה נערה ובוגרת נתבאר ענין היסוד והמל' שבה מאיזה \nבחי' נעשו ונמצא כי החותם הזה הנז' אינו בחי' היסוד שלה ממש אבל הענין הוא בסוד גן \nנעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום והענין הוא כי מפחד החיצונים שלא יתאחזו שם לב' \nטעמים האחד הוא לפי שהנקבה כולה דינים אשר החיצו' אין להם אחיזה אלא בדינין. ועוד \nלפי שרחל היא העשירית התחתונ' שבכל עולם האצילות ולכן היה יכולת אל החיצונים להתאחז \nביסוד שלה שהוא פתחה של רחל שמשם יוצא כל השפע בסוד לפתח חטאת רובץ ולכן הוצרך \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "להנתן ביסוד ההוא שבה חותם א' לשמור המקום ההוא מן החיצונים שלא יכנסו שם כדרך כל \nהאדם השומר איזו דבר ע\"י החותם הנחתם בו וזמ\"ש גן נעול אחותי כלה כי זאת הכלה הנקרא \nרחל היא נעולה והמעיין שבה שהוא היסוד הממשיך מ\"נ הוא חתום ע\"י חותם א' כדרך הכלה \nדאוגרת פתח' לבעלה לבל ישלוט שם זר בה עד שתזדווג בבעלה בעת ליל ח' עצרת כנ\"ל. והנה \nהחותם הזה ניתן ביסוד שבה מן אימא עצמה מנה\"י שבה כמו שיתבאר ולכן נקרא חותם לכמה \nטעמים הא' הוא אותיו' תחום לרמוז כי הוא תחום הקץ וסיום המל' ועד שם יכולים \nהחיצונים להתאחז ומן התחום ההוא ולפנים אינם יכולים לכנם והב' הוא כי הוא אותיות \nחמו\"ת ר\"ל כי אימא עילאה היא אימ' דז\"א בעלה של רחל ונמצא כי היא חמותה ובא לרמוז \nכי חותם זה נעשה בה מן נה\"י דאימא הנק' חמות שלה. והג' הוא לסיבה הנ\"ל כי זהו כעין \nהחותם הנחתם באיזה מקום לשמרו שלא יגעו בו זרים. והד' הוא כי הוא אותיות חומת כי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הוא כעין חומ' העיר העשויה לשמירה כדי שלא יכנסו בתוכו זרים. והה' הוא כי כמו \nשהחותם אינו העיקר רק הטבעת שבו חותמין על השעוה אבל החותם הנחתם והנרשם בשעוה אינו \nדבר ממש רק דמות ותמונ' הטבעת כך היסוד והמלכות של הנקבה אינם כמו שאר הספיר' שבה \nלטעם הנ\"ל כי הנה שאר ספירותיה יש להם על מה שיסמכו בנה\"י דז\"א חוץ מן היסוד \nוהמלכות אשר בה אשר אינם רק הארה בעלמא וחותם הנחתם בהם מן ספי' הא' כנודע כי היסוד \nנק' כ\"ל לפי שבו מתקבצים כללות כל האורות העליונות ואינם הארו' בפני עצמם כי הנה \nה\"ג לבדם הם ומתפשטים בחסד עד הוד שבה וכללות חותם הנחתם מן הארתם הוא הניתן ביסוד \nוכעד\"ז במל' כי היא מן הארת חותם היסוד נחתם חותם ב' גרוע מן הא' וניתן במלכות שבה \nכי לכך נקרא כל\"ה כ\"ל ה' כי בה מתקבצי' כללות הארות עליונות שביסוד שבה. והנה בטעם \nה' הזו יתבאר משז\"ל ד' דברים צריכים חותם בתוך חותם וסימנם חבי\"ת ואין אנו בביאור \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ארבעתם זולתי ענין אות י' של חביות שהוא יין. והענין הוא כי ה\"ג שביסוד שבה נקרא \nיין וצריכין חותם ע\"ג חותם לשמור מן החיצו' כי אין החיצו' נאחזים אלא בגבו' לפי \nשהקלי' הם שמרי היין כנודע. והנה ב' החותמות הם אלו א' כיסוד שלה אשר הוא נעשה \nמהארת כללות האורות שבה' קצוות הגוף וזהו חותם הפנימי ועליו יש חותם יותר חיצוני \nוהו' המלכו' שבה הנעשה מהארת כללות כל האורות שביסוד ונמצא כי חותם הב' הארתו גרועה \nמהארת החותם הא' כי ממנו נחתם. ובערך שיש מן האורות שבגוף אל חותם היסוד כך יש \nמחותם היסוד אל חותם המלכות שבה והרי זו כדמיון הטבעת החותם צורתו ע\"ג השעוה וחזרה \nהשעוה להיות כדמיון הטבעת ובלי ספק כי חותם השעוה הוא תולדות הטבעת והוא גרוע מאד \nממנו. ואח\"כ נותנים דיו שחורה על החותם הנחתם בשעוה עצמה ובה חותמים חותם ב' ע\"ג \nהקלף והנייר ונמצא כי חותם הנייר היא תולדת חותם השעו' ודבר זה נאמר בהקדמת \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "התיקונים בענין שינוי ד' עולמו' אבי\"ע בענין מראות יחזקאל. ודע כי חותם היסוד נקרא \nציון וחותם המל' נק' ירושלם כנודע כי היסוד נק' נקו' ציון שהוא יותר רחמי' מירושלם \nשהוא דין כנז' בס\"ה וז\"ס חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה כו' ועל חומתיך ירושלם \nהפקדתי שומרים כו' כנ\"ל כי חותם הם אותיו' חומת ונמצא כי יש חומת ציון וחומת ירושלם \nוהם סוד חותם בתוך חותם הנז' בדברי רז\"ל. והטעם הששי יתבאר לך במה שנבאר לך ענין \nהחותמות האלו מה עניינם ומהיכן נמשכין:\n\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הנה נודע כי המוחין דז\"א הם בחינת אורות בלבד והם מתלבשין תוך הכלי' של נה\"י דאימא \nכי האורות של נה\"י דאימא עלו למעלה כנז' בסוד פסוק אדם כי ימות באהל וארז\"ל אין \nהתורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ואח\"כ נכנסין נה\"י דאימא תוך הכלים דחב\"ד \nדז\"א הנקרא תלת חללי גולגתא והנה אימא נק' אהי\"ה וכל ספירה מי' ספירות יש בה שם \nאהי\"ה וג' אהי\"ה אשר בג' ספי' קו ימין שבה שהם חח\"ן הם במילוי יודין העול' קס\"א ושל \nקו שמאל שבה שהם בג\"ה הם במילוי אלפין העולה קמ\"ג ושל קו אמצעי שהם דת\"י הם בההי\"ן \nהעולה קנ\"א ונמצא כי בנה\"י שלה יש ג' אהי\"ה דיודין ואלפין ודההי\"ן ונמשכ' הארה מן \nג' אהי\"ה האלו ביסוד דרחל ונעשה בה בחי' החותם הנז' כי הנה ג' שמות אהי\"ה הנז' \nבמילוי יודין אלפין וההי\"ן הם בגי' חותם והרי נתבאר טעם ו' למה נקרא חותם והענין \nהוא כי להיות כי הארה זו היא מנה\"י דאימא עילאה ונודע שאין החיצונים נאחזים בג\"ר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מבינה ולעילא ולכן הארה זו הניתנ' ביסוד שבה נעשה חותם (דאימא) השומר את החיצונים \nמלכנס שם. אמר הכותב פקח עיניך בענין החותם הזה והנלע\"ד בזה הוא כי כמו שנתבאר שאין \nז\"א יכול לקבל את הנפש והרוח והנשמ' שבו הנק' אורות ועצמות בלא כלים כי עשר ספירות \nהם הכלים והגוף ובתוכם מתפשטים האורות שהם נר\"ן והם נקראים בשם מוחין דעיבור ויניקה \nוגדלות כי הנפש נכנסת בזמן העיבור והרוח בזמן היניקה והנשמה אחר היותו גדול ואיש בן \nי\"ג שנה ויום א' וכמו שאיננו יכול לקבל אורותיו הנז' עד שבתחילהך יתלבשו תוך הכלים \nדנה\"י דאימא ואח\"כ נכנסים תוך ג' ספירות ראשו' דז\"א שהם חב\"ד שלו בבחי' כלים והם \nנק' תלת חללי גולגלתא ונמצא כי המוחין הם אורות ולא כלים בין בעיבור בין ביניקה בין \nבגדלות. והנה הכלים של נ\"ה דאימא הם ארוכים ומתפשטים בב' הקוים דז\"א אבל כלי היסוד \nדאימא הוא קצר ואיננו מגיע רק עד החזה דז\"א וכשאח\"כ מתגלים אורות החסדים למטה מהחזה \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "מוכרח הוא שאין נשמה בלא גוף ואין אור בלי כלי ולכן אעפ\"י שהכלי עצמו אינו יורד \nלמטה עכ\"ז נמשכת הארתו למטה להלביש את אורות החסדים. וכן כללות החסדים שביסוד דז\"א \nושבמל' שבו אינם בלתי לבוש אלא ע\"י הארה הנמשכת מן הכלים של אימא כנז' ובלי ספק כי \nהארה זו היא איזו בחי' חיצונה שבכלים שלה והיא היורדת להלביש את אורות היסוד ומלכות \nדז\"א וחיצוניות הכלי הזה ודאי שהיא גרוע מן הכלים העליונים ולכן נקרא בחי' חותם \nבעלמא. והנה כך בנוק' דז\"א כי האורות שבה הם גבו' והכלים שבה הם י\"ס עצמן ואינה \nיכולה לקבל אורותיה עד שיתלבשו תחילה בכלים החיצונים הנק' אחוריים דנה\"י דז\"א ואח\"כ \nמתלבשי' בכלים שלה וזהו ענין הנסירה כנ\"ל. והנה ביסוד ומלכות שבה לא הגיע המשכת \nהכלים דנה\"י דז\"א כנ\"ל ולכן כדי שלא ישלטו בה החיצוני' באורות שבב' ספי' האלו שהם \nגבו' לכן ירדו בחי' חיצוניות כלים דנה\"י דאימא והלבישום ונכנסו תוך הכלים שלה עצמה \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "והם נק' חותם. ובזה יובן כי החותם דבר א' והיסוד דבר א' ואין הכל א' ואם נרצה \nלהרחיב הביאור יותר נוכל לומר כי גם הארת הכלים דז\"א ירדו ביסוד ומלכות שבה וגם \nבתוך הכלי' האלו דז\"א יש החותם הנז' שהוא כלים דאימא ואין נקרא חותם רק הכלים דאימא \nכי הם המונעים את החיצונים לכנס שם כנז':\n\n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "גם נוכל לומר כי בכל י\"ס דנוק' הוא כך כי הם אורות שלה עצמה ומתלבשים בכלי דנה\"י \nדאי' וכלים דאי' תוך כלים דנה\"י דז\"א וכלים דז\"א תוך הכלים שלה עצמה כי א\"א לשום \nבחי' לקבל אור עליון אלא ע\"י התלבשות כל אשר למעלה ממנו זו בתוך זו כו' וההכרח לזה \nיובן מדרוש הא' של סוכות כי שם נתבאר שנוקב' דז\"א לוקחת גבו' דז\"א וגבו' דאימא \nוחסדים פנימיים ומקיפים דאי' וחסדים פנימיים ומקיפים דז\"א. ובלי ספק כי אלו מתלבשים \nאלו בתוך אלו ע\"ד התלבשו' מוחין דאבא תוך מוחין דאימא ואח\"כ מתלבשין בז\"א והבן זה \nמאד. והנה זה הדרוש כולל הקדמו' רבות התועליות אם בענין מוחין דז\"א ואם בנוק' \nכנלע\"ד:\n\n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "והנה זהו ענין תפלת הנעילה דיוה\"כ אשר אמרו בגמ' שהוא עת נעילת שערי היכל. והענין \nיובן כמ\"ש לעיל כי חותם היסוד דרחל נעשה עתה בתפלת הנעילה כי כן לשון הנעילה, מורה \nעל בחי' [נעילת] הדלתות הסוגרות פתח היסוד שלא יכנסו בו זרים ואלו הם הדלתות של \nשערי ההיכל הנז' בגמרא כי היכל הוא רחל הנק' אדני שהוא בגימט' היכל והשערים שלה הם \nביסוד שלה שמשם נכנסים ויוצאים כל מיני השפעות והנשמות הנאצלות משם והם ננעלות בשעה \nזו שהוא בחי' החותם הנז'. והטעם שאינם ננעלים עד זמן התפלה הזאת הה' הוא כי הנה בכל \nהמשך יוה\"כ נתקן בנין הנקבה רחל ע\"י אי' בסוד ויבן ה' אלקי' את הצלע כנודע והה' \nגבורו' שנותנת לה אימא עילאה אינה נותנת אותם לה אלא ע\"י ה' עינויים וה' תפלות כנ\"ל \nונמצא כי בסיום ה' תפלות בתפלה הה' שאז היא סוף היום וסוף זמן הה' עינויים אז נשלמו \nלהנתן בה הה\"ג ונתפשטו מחסד שבה עד הוד שבה כנודע ואז בתפלת הנעילה מתקבצות כללות \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "הארת הה' גבו' שבה' קצוותיה ונמשכו ביסוד שלה ע\"ד הנז' ביסוד דז\"א ואז כדי שלא \nיתאחזו החיצונים באותם הגבו' שביסוד שלה נחתם בה החותם הנ\"ל שהוא הכלי שבו מתקבצים \nמ\"נ שלה שהם אלו הגבו' הנז' כדי להנצל מפחד החיצו' הנז':\n\nובזה יתבאר טעם למה זמן שדנים העולם ע\"י חתימה היא בעת הזאת כי הנה עתה נגמרה להכנס \nבה כל תשלום הה\"ג הנז' והנה הגבו' הם הדינים שדנים את העולם בעת תגבורת שלהם. עוד \nטעם ב' בבחי' החותם כנז' כי הנה עתה נחתמים וננעלים שעריה שלא יכנסו בה החיצוני' \nוכיון שהחיצונים רואים מניעת אחיזתם בה הם מתעוררים להתגבר ע\"י היותם מקטרגי' על \nהתחתונים ממעשיהם הרעים כדי שע\"י כן יוכלו להתאחז כנודע ולכן אז הוא שעת גמר הדין \nשל התחתונים ובו נחתמים הן לטב הן לרע בעת שנחתם בה החותם הנז' ואז ניתן לחיצוני' \nרשות לשלוטי על אותם שנתחייבו מיתה וכיוצא בזה משאר העונשים ובזה הם מתרצים ואינם \nנאחזים עוד כלל בגבורות שביסוד הנז' כי כבר נחתם. ועוד כי כבר עמדו בדין כל ב\"א ע\"י \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "קטרוג' ונגמ' הדין כפי המשפט ובזה אין עוד להם אחיזה כלל. עוד טעם ג' בבחי' החותם \nעצמו כי הנה החותם הזה נמשך מאימא כנז' ונודע כי כללות אימא הם דינין כי דינין \nמתערין מינה והיא נק' גבורה עילאה ובפרט נה\"י שבה שהם יותר דינין אם להיותה ג\"ת שבה \nואם להיותה בסוד ירכין דאינון לבר מגופא כנודע ונוסף על הכל כי אין החותם הזה נעשה \nאלא מן הכלים והלבושים החיצונים של נה\"י דאימא שהם יותר בחי' דין ונמצא כי בחי' \nחותם זה הוא דינין ולכן בעת חתימת חותם זה ביסוד שבה נידון העולם ונחתם כנז'. וא\"ת \nוהרי בכל יום ויום נתקנת בנין רחל בעת התפלה ומוכרח הוא שבכל עת תיקונה ניתן בה \nבחי' תותם זה וא\"כ למה אין העולם נידון בכל יום ויום בכל שעת נתינת החותם ההוא. \nוהתשובה היא כי אז נעשה החותם שבה ע\"י ז\"א ולכן אין כח בחותם ההוא לדון את כל העולם \nועוד כי אין כח בחותם ההוא לדחות אחיזת החיצונים אבל עתה ביוה\"כ שנעשה החותם הזה \n", "en": ""}, {"index": 25, "he": "ע\"י אימ' עצמה כנז' לכן יש בחותם הזה יכולת וכח לדחות את החיצוני' ואז היא דנה את \nהעולם. ונמצא כי בר\"ה שלא נעשה אלא חותם לאה לא נחתמ' אז אבל נכתבו זולת הצדיקים \nגמורים שיש להם כח ליכתב ולהחתם לאלתר וזה ע\"י חותם לאה אבל זה החותם של יוה\"כ הוא \nברחל ולא עוד אלא שהוא ביסוד שבה שהוא חותם משובח ופנימי ועליון יותר מחותם המלכות \nשבה לכן נחתמים עתה כל העולם כולו ועיקר גזירת האדם הן לטוב הן למוטב הכל נחתם \nבחותם זה ואמנם בליל הו\"ר שאז נחתם חותם החיצון במל' שבה גם אז הוא זמן הדין שהעולם \nנידון אז אבל התכלית הוא ענין מסירת הפיתקים לבד כנז' בס\"ה וכמש\"ל בע\"ה: \n", "en": ""}]}
