# תיקוני זהר — קטע 10

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1a325a12b279/1/10/)

<div lang="he" dir="rtl">

והכי צריכין ישראל לייחדא בבת זוגייהו בחשאי, בענוה באימה ברתת ובזיע בכסופא, כמה 
דאוקמוהו קדמאין כמי שכפאו שד, דאיהי שד מן שד&quot;י, דבההוא זמנא אתעבר מתרעא, ודא רזא 
דמזוזה, דאתמר בה וכתבתם על מזזות ביתך, מזוזת כתיב זז מות, ואם הוא אשתמע קליה, 
מיד לפתח חטאת רובץ, ולא עוד אלא דאיהו זעיר במהימנותא, ולא למגנא אוקמוה קדמאין כל 
המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה: 
בההוא זמנא דמייחדא קודשא בריך הוא בשכינתיה, כלהו חיוון מקבלין דין מן דין ברכאן, 
וכלהו בקדושה, ובגין דא תקינו קדושין וברכאן לכלה, ולקבל ברכה וקדושה ויחוד דקודשא 
בריך הוא, הכי צריכין ישראל דיהא יחודא דילהון בקדושה וברכה, והכי כל מזונייהו 
בברכה וקדושה, ולית קדושה בפחות מעשרה דאיהי י&#x27;,: 
 


תיקוני זהר דף כה/ב
ובגין דטבעת איהי י&#x27; כגוונא דא ם&#x27;, בה אתקדשת כלה, וצריך לאעלא לה באצבעא דילה, 
דאיהו דיוקנא דאת ו&#x27;, ואתעבידת ז&#x27;, וצריך תרין סהדין דאינון לקבל ה&#x27; ה&#x27;, וכד איהי 
טבעת ברישא דאצבעא אתעבידת ז&#x27;, בההוא זמנא צריך לברכא לה בשבע ברכאן דירתא כלה: 
ובההוא זמנא דמתייחדין ישקני מנשיקות פיהו, מאי נשיקות פיהו, תרין שפוון דיליה 
ותרין דילה, אינון ארבע גדפין דחיוון, דאתמר בהון וארבע כנפים לאחת להם, וכד 
אתכלילן תרין אנפין דיליה ותרין דילה, וארבע דרועין דתרוייהו, אתמר בהון וארבעה 
פנים לאחת, וארבע כנפים לאחת להם, ואינון ארבע אנפין יקו&quot;ק, ארבע גדפין אדנ&quot;י, 
בחבורא חדא יאקדונק&quot;י: 
כד מתחברן אתוון אקרי חשמ&quot;ל, חיות אש ממללן, זמנין חשות, זמנין ממללות, ובגינייהו 
אתמר גדול העונה אמן יותר מן המברך, בגין דמתחברין חתן וכלה, תמניא אתוון כחדא: 
אינון ארבע חיוון אינון אדנ&quot;י, ואינון אריה שור נשר אדם, אריה מקבל עליה י&#x27; במוחא, 


ובזמנא דאיהו בימינא דאתמר ביה ופני אריה אל הימין לארבעתם, הרוצה להחכים ידרים, 
שור לשמאלא לקבל לבא, ה&#x27; הבל דלבא, תמן ה&#x27; מצפון זהב יאתה, בההוא זמנא דאיהי ה&#x27; 
בלבא, הרוצה להעשיר יצפין: 
י&quot;ק דחילו ורחימו, אבא ואימא, דרועא ימינא ושמאלא, ויעב&quot;ר חסד וגבורה, דסלקין 
לחושבן ע&quot;ב תיבין, ורי&quot;ו אתוון דע&quot;ב שמהן, ודא רזא דויעב&quot;ר עיבור, כלל תרוייהו: 
ו&#x27; דא אורייתא דשריא בפומא, וברוחא דפומא פרחת על נשר, דנשר איהו חוטמא, תרין גדפוי 
דילה תרין שפוון, ועלה אתמר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר, ודא 
עמודא דאמצעיתא, דחכמה ובינה אינון נסתרות במוחא ולבא ברחימו ודחילו, ואורייתא בלא 
דחילו ורחימו לא פרחת לעילא, (נ&quot;א ובהאי נשר) וכתר ביה תליין בני חיי ומזוני, דאיהו 
מזלא דכולהו, ואיהו לא תליא במזלא, ובגין דא אוקמוהו בני חיי ומזוני לאו בזכותא 
תליא מלתא, אלא במזלא תליא מלתא, דחסד איהו זכותא: 


ה&#x27; זעירא דמות אדם, בה אשתלים יקו&quot;ק, והיא (ה&#x27;) מלכותא קדישא, איהי מצוה, עשיית 
פקודין, דאיהי שריא ברמ&quot;ח איברים, ותורה ומצוה עלייהו אתמר והנגלות לנו, ותורה 
ומצוה בלא דחילו ורחימו לא יכילת לסלקא ולמיקם קדם ה&#x27;: 
איהי כללא דכלא, ועל כלא אד&quot;ם, יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, דא מחשבה, דסליק כלא עד אין סוף, 
במלכותא אשתלים כלא עילא ותתא: 
ואיהי כלילא מארבע פרשיין דקריאת שמע, דאינון רמ&quot;ח תיבין עם א&quot;ל מלך נאמן, ובגין 
דלא יעבדון הפסקה תקינו למהדר שליחא דצבורא ה&#x27; אלקיכ&quot;ם אמת, וכד ישראל אמרין שמע, 
ודאי (נ&quot;א מארי) חיוון שמטין גדפייהו, באן אתר, בכנפי מצוה דאתמר בהון על ארבע 
כנפות כסותך אשר תכסה בה, דאיהו כגוונא דמעיל האפוד, דפעמונים ורמונים אינון לקבל 
חליין וקשרין, שולי המעיל אינון לקבל כנפי מצוה: 
ואינון חמש קשרין, לקבל שמע ישראל ה&#x27; אלקינ&quot;ו ה&#x27;, דאינון לקבל חמש נימין דכנור דדוד 
דהוה מנגן מאליו, י&quot;ג חליין כחושב&quot;ן אח&quot;ד, דקלא דנגונא סלקא באחד, ודא ח&quot;י בין 


חליין וקשרין, לכל סטר, סלקין ע&quot;ב, ודא איהו והוכן בחסד כסא, חסד ע&quot;ב, כל מאן 
דאתעטף בעטופא דמצוה, כאלו אתקין כורסייה לקודשא בריך הוא, ואינון יאקדונק&quot;י, לכל 
חד ארבע אנפין וארבע גדפין סלקין ס&quot;ד, ותמניא אתוון יאקדונק&quot;י, סלקין ע&quot;ב, וכנפי 
מצוה: 
 
תיקוני זהר דף כו/א
אולפין רזא, דאינון ח&#x27; חוטין לכל סטר, לקבל ארבע אנפין וארבע גדפין דכל חיה, 
ובחושבן זעיר דחנוך א&quot;ז איהו שד&quot;י, אז ישיר בכל אתר, ואמרו מארי מתניתין, כל מאן 
דפחית לא יפחות משבע, וכל מאן דאוסיף לא יוסיף על י&quot;ג, ואינון שבע לקבל שבע ימי 
בראשית, דרמיזין לשבע שמהן אבגית&quot;ץ וכו&#x27;, ועלייהו אתמר שרפים עומדים ממעל לו שש 
כנפים שש כנפים לאחד, דבהון פרחת צלותא לעילא, ואינון תמן מ&quot;ב, לקבל מ&quot;ב אזכרות 
דאינון בתפלין דיד ותפלין דרישא, ועלייהו אתמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה&#x27; וכו&#x27;: 
ואינון תכשיטין דכלה, תפלין דרישא עטרת זהב ברישא דכלה, ותפלין דיד טבעת דדרועא, הא 


כלה מתתקנא בתכשיטין דילה, צריך לקרא לחתן דילה, הדא הוא דכתיב שמע ישראל, והא 
אינון בחופה, צריכין עמא קדישא למיקם בעמידה קדמיהון, עם חזן, לברכא לון בשבע 
ברכאן, ולקדשא החתן לכלה בקדמיתא בקדושין, ובעמדם עמא קדישא וחזן לברכא לון, חיוון 
קדישין דהוו מנגנין בגדפייהו תרפינה כנפיהן: 
ש של תפלין דא אימא עלאה, עלה אתמר וראו כל עמי הארץ כי ש&quot;ם יקו&quot;ק נקרא עליך ויראו 
ממך, שי&quot;ן סליק אתווי ש&quot;ס, ה&#x27; דיד כהה שס&quot;ה, ורמ&quot;ח פקודין דכלילן ברמ&quot;ח תיבין 
דקריאת שמע בארבע פרשיין, הא תרי&quot;ג, עלייהו אתמר זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר, שמ&quot;י 
עם י&quot;ה שס&quot;ה, זכר&quot;י עם ו&quot;ק רמ&quot;ח, וכלא תרי&quot;ג, אורייתא איהי שמא דקודשא בריך הוא: 
ועוד ציצית איהי כורסיא, תפילין קודשא בריך הוא דנחית על כורסיא, דקראן ליה בקריאת 
שמע, הא קודשא בריך הוא יתיב על כורסיא, צריכין למיקם בגיניה בצלותא דעמידה, תלת 
חיילין דיליה אתיין בזמירות שירות ותושבחות: 


בההוא זמנא דאיהו על כורסייה, מה אמרין א&quot;ל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות, 
האי תקונא איהו לגבי צדיקים גמורים, דמתקנין כורסיא לקודשא בריך הוא בציצית, ונחתין 
ליה בתפלין, וקיימין קדמוהי בצלותא, לבינוניים ציצית ותפילין אינון כשור לעול 
וכחמור למשאוי, ובשבת אתמר בהון למען ינוח שורך וחמורך, לרשעים אינון קשורא לכל 
מקטריגין דילהון, דהכי אינון עשרה כתרין תתאין, דהא דא לקבל דא ברא קודשא בריך הוא, 
אבל כתרין תתאין אינון קליפין לגבי כתרין עלאין, דמתלבשין בהון עשר אתוון (בצלותא) 
(ס&quot;א בגלותא), למהוי כפויין תחותוי כתרין תתאין: 
ובזמנא דצדיקיא מתקנין בכנפי מצוה ובתפלין, אתכפיין תחותייהו כתרין תתאין, (הא מלכא 
קא אתיא), בההוא זמנא יעול מלכא בהיכליה דאיהו אדנ&quot;י, כגוונא דא יאקדונק&quot;י, הא מלכא 
בהיכליה, מאן דבעי למשאל שאלתוי יעול, ובגין דא אדנ&quot;י שפתי תפתח, בתלת קדמאין יסדר 
בר נש שבחוי, כעבדא דמסדר שבחוי קדם רביה, דאלין תלת כתבין כל זכוון, ותלת בתראין 


חתמין, ובגין דא צריך בר נש למעבד בהון כעבדא דמקבל פרס מרביה והלך ליה, דתמן איהי 
בית קבול חותמא דקשורא (נ&quot;א דקשוט) ואיהי מלכותא קדישא: 
באמצעיות צריך למשאל, דתמן ו&#x27; ו&#x27;, חד מארי כתיבה וחד מארי חתימה, ואינון ו&#x27; עלאה ו&#x27; 
תתאה, כלילן תרין עשר פרקין, תלת קדמאין רישא ותרין דרועין, תלת בתראין גופא ותרין 
שוקין, הא אתפטר ממלכא, בגין דא צריך למיהב (נ&quot;א לאחזרא) תלת פסיען לאחורא, ורזא 
דמלה ויאסוף רגליו אל המטה: 
 


תיקוני זהר דף כו/ב
: 
תקונא חד סר: 
בראשית בר&quot;א שי&quot;ת, ומאי ניהו שית היכלין (לקבל שית יומי בראשית), אלקי&quot;ם אימא עלאה 
עלייהו, דאיהי היכלא שביעאה, וכמה דאימא עלאה אפיקת שית, הכי אימא תתאה אפיקת שית 
ומאי ניהו את השמים ואת הארץ, ואינון שית מאנין, דאתמר בהון כי ששת ימים עשה ה&#x27; את 
השמים ואת הארץ, והיכלין תתאין אינון מאנין להיכלין עלאין: 
וכד ישראל הוו מצלאן, כל היכלין אלין הוו מתפתחן לגבייהו, וכען בגלותא אתמר בהון כל 
השערים ננעלו, ושכינתא לבר מהיכלה, וקודשא בריך הוא לבר מהיכליה, ומלאכיא דממנן על 
צלותין לבר מהיכליהון, הדא הוא דכתיב הן אראלם צעקו חוצה, ולא אית לון לצלותין אתר 
לאעלא, ודא איהו כל השערים ננעלו, אבל שערי דמעה לא ננעלו, ולית מאן דאפתח לון 
לאלין שערים, עד דייתי מארי דדמעה, דאתמר ביה ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה, 
ולית היכלא מתפתחא אלא ביה, ודא איהו ותפתח, ותפתח ודאי (נ&quot;א דאיתפתח האי) היכלא 


לגביה, (הדא הוא דכתיב אדנ&quot;י שפתי תפתח), במאי אתפתח ליה בדמעה, הדא הוא דכתיב והנה 
נער בכה, ומיד ותחמל עליו: 
ועוד ותפתח, כד ישראל פתחין בתיובתא בבכיה, מיד ותחמל עליו, ודא איהו בבכי יבואו, 
בזכות בכיה (נ&quot;א דמעה) דיליה יתכנשון מן גלותא, (בכ&quot;י ל&quot;ב י&#x27; דמעה בת עין י&#x27; 
זעירא): 
דאית היכלא דדמעה, דלית לה רשו למפתח אלא בדמעה, ואית היכלא דנגונא, דלית לה רשו 
למפתח אלא בנגונא, ובגין דא דוד מתקרב לההוא היכלא בנגונא, הדא הוא דכתיב (מלכים ב&#x27; 
ג&#x27;) והיה כנגן המנגן, ואית היכלא דנהורא, דלא מתפתחא אלא לבר נש דהוה מתעסק בנהורא 
דאורייתא: 
ואית היכלא דנבואה (נ&quot;א דאהבה), דלא מתפתחא אלא לבר נש דהוה חכם גבור ועשיר, ואית 
היכלא דיראה, דאתקרי היכל היראה, דלא מתפתחא אלא למאן דאית ביה דחילו, ואית היכלא 
דעניים, דלא מתפתחא אלא לעניים דהוו מתעטפים קדם ה&#x27; בצלותא, (בעטופא דמצוה דציצית 
ותפלין) ועלייהו אתמר תפלה לעני כי יעטוף: 


ואית תרעא דצדיקיא, דלא מתפתחא אלא לצדיקיא, הדא הוא דכתיב זה השער לה&#x27; צדיקים 
יבואו בו, והאי איהו תרעא דצדיק ח&quot;י עלמין, דאתמר ביה ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו 
מבקש לחם, וכען בגלותא אתמר ביה הצדיק אבד, מאי אבד, אבד למטרוניתא, ואתמר ביה ונהר 
יחרב ויבש, יחרב בבית ראשון, ויבש בבית שני, ובגין דלית ליה מדיליה, עניין צווחין 
בח&quot;י ברכאן דצלותא, לגבי ח&quot;י עלמין, והא אסתלק מתמן נביעו וברכאן (נ&quot;א דכל ברכאן), 
ולית מאן דיהיב לון, ותרעין אחרנין סתימין, ותרעא דצדיק חרבה ויבשה, כמה דעני חרב 
ויבש, ורזא דמלה יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה: 
ולית תרעא פתיחא אלא תרעא דדמעה, ומאי איהי בית עין, דדמעה מינה נפקא, ועלה אתמר 
שמרני כאישון בת עין, ובה והנה נער בכה, לגבי קודשא בריך הוא, דירחם עליה בגלותא, 
הדא הוא דכתיב אתה תקום תרחם ציון, בגין דאיהי לבת אש דאתחזיא למשה בסנה, דכתיב 
וירא מלאך ה&#x27; אליו בלבת אש מתוך הסנה, איהי ב&quot;ת מן בראשי&quot;ת, ודא בראשית: 


 
תיקוני זהר דף כז/א
תקונא תריסר: 
בראשית מאמר קדמאה דכלא, כלילא מעשר אמירן, ואיהי ל&quot;ב אלקי&quot;ם דעובדא דבראשית, (ס&quot;א 
דברית אש), ומסטרא דשמאלא אתייהיבת, דאיהי גבורה אשא סומקא, ובגין דא בלבת אש, ומשה 
הוה מסטרא דליואי מסטרא דיליה ממש, ואמאי אתגליא ליה בסנה, לאחזאה דהוות בדוחקא בין 
הקוצים, ועם כל דא והסנה איננו אכל, בגין שושנים דאינון בנהא, דאינון ישראל, דהוו 
עתידין למהוי בגלותא בין ערב רב דאינון קוצים, ודא איהו רזא כי אעשה כלה בכל הגוים 
אשר הדחתיך שמה, ואותך לא אעשה כלה: 
אחזי ליה אגרא דכלה (נ&quot;א דשכינתאה), דאיהי לבת אש בין הקוצים דאינון חייביא, כד 
דחקין לשכינתא וישראל, אגרא דילהון כלה, נפקא שכינתא כלה מבינייהו, וייתי חתן 
בגינה, ודא איהו אגרא דכלה דוחקא, ויפרוק לון מן גלותא בגינה, ודוחקא דגלותא דערב 
רב לישראל ממהר לון פורקנא, ורפיון דילהון מעכב לון לישראל פורקנא, בגין דא אתחזי 


ליה למשה בלבת אש מתוך הסנה, מגו כובין: 
כד אתקריב תמן למחזי עובדא דא, אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אל תקרב הלום, של נעליך, 
הכא רמז דאתפשט מן גופא דיליה, דאיהו נעל, לגבי גופא אחרא דאתלבש כד אתקריב, ואית 
מאן דיימא דאיהו אתתיה, וכלא קשוט דא ודא: 
וכן אחזי ליה דבי מקדשא דאיהי בניינא דבר נש דעתיד לאתחרבא, ויתבני זמנא אחרא על 
ידא דקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (דברים ל&quot;ג) (מעונה אלק&quot;י קדם, וכתיב (שמות 
ט&quot;ו) מקדש ה&#x27; כוננו ידיך), גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, בגין דאתמר 
בו ואני אהיה לה נאם ה&#x27; חומת אש סביב, אתמר בבי מקדשא בונה ירושלם ה&#x27;: 
ואתמר התם לגבי אדם ויבן ה&#x27; אלקי&quot;ם את הצלע אשר לקח מן האדם, דא חכמה, ויביאה אל 
האדם, דא עמודא דאמצעיתא, דרגא דמשה, והאי צלע איהו ודאי כלת משה, ועלה אתמר וירא 
אליו מלאך ה&#x27; בלבת אש, דאיהי בת יחידה, דמנה נפיק נהורא דאורייתא: 
כגוונא דא אתמר, ותפתח ותראהו את הילד, ותראהו דא שכינתא, דהוה בכי בגינה, מיד 


ותחמול עליו, ודא הוא בבכי יבאו ובתחנונים אובילם, בתחנונים ודאי, לקיימא וברחמים 
גדולים אקבצך: 
בהאי זמנא כל חיוון יתערון בקלא, ועופין מצפצפין בשיר, לקבלא ברתא בחדוה בנגונא, 
לקבלא קדושין מהחתן, דאינון קדוש קדוש קדוש וכו&#x27;, ולית קדושה פחות מעשרה, וקדושין 
אינון מסטרא דחכמה דאיהו י&#x27;, קדש ישראל לה&#x27; ראשית תבואתה, ראשית ודאי, ומתברכין 
בשבע ברכאן מסטרא דאימא עלאה דאיהי ברכה, ועלה אתמר להניח ברכה אל ביתך, ושבע ברכאן 
אינון, בשחרית שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערבית שתים לפניה שתים לאחריה, ואינון שבע 
ספירן דכלילן בחתן וכלה, ודא איהו שמע ישראל וגומר, הא הכא קדושה וברכה ויחוד, 
בההוא זמנא אתער דוד בכינור דאיהו מנגן מאליו, בעשרה מיני ניגונין, קדמאה באשרי ודא 
בראשית: 
 


תיקוני זהר דף כז/ב
תקונא תליסר בראשית תמן אשר&quot;י, ודא איהו אשרי האיש, ואיהו אהי&quot;ה אשר אהי&quot;ה, רישא 
לכל רישין, ועלה אתמר ראשך עליך ככרמל ודא תפילין דרישא, ודלת ראשך כארגמן דא תפלין 
דיד, וביה משבחין לבת בהאי אשרי, הדא הוא דכתיב באשרי כי אשרוני בנות: 
מאן זכי לאעלא תמן, אשר לא הלך בעצת רשעים, דאיהי עצה בישא מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, 
ובדרך חטאים לא עמד, מאן דרך חטאים ההיא דאתמר בה כן דרך אשה מנאפת, אכלה ומחתה פיה 
וגומר, ובמושב לצים לא ישב, מאן מושב לצים, דא לילי&quot;ת אימן דערב רב, דאיהי מטמאה 
כנדה במושבה, וכן ערב רב מטמאין במושבם לצדיקיא דיתבין בינייהו כנדה: 
ומאן דאתדבק בהאי אשרי, דאיהו כתרא ורישא דאורייתא, אתמר ביה והיה כעץ שתול על פלגי 
מים, דא עץ חיים, דאתמר ביה ועלהו לא יבול, והאי תקונא קדמאה: 
תנינא בשיר דא חכמה, שר י&#x27;, ותלת יודי&quot;ן אינון י&#x27; י&#x27; י&#x27;, ואינון רישא וסופא 
ואמצעיתא דאת י&#x27;, ואינון רמיזין בשמא סתים דאיהו יו&quot;ד ק&quot;י וא&quot;ו ק&quot;י, באלין תלת שבח 


דוד מלכא לברתא דמלכא, הדא הוא דכתיב (תהלים קכ&quot;א) שיר למעלות, ל&#x27; מעלות אינון 
ודאי, אינון תלתין דרגין, דבהון ברתא סלקא לגבי אבא: 
בחמש נימין דכנור, דאינון חמש אזכרות דאדכיר חמש זמנין ה&#x27; בהאי מזמור, חד עזרי מעם 
ה&#x27;, ב&#x27; ה&#x27; שומרך, ג&#x27; ה&#x27; צלך, ד&#x27; ה&#x27; ישמרך מכל רע, ה&#x27; ישמר צאתך ובואך, ובהון מלכא 
אמר (נ&quot;א אתא מלכא) לגבי כלה, צהלי קולך בת גלים, בת עשרה גלגלים, דסליק בהון יו&quot;ד 
ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, בעשרה מיני נגונין: 
ובארבע חיוון דסליק (נ&quot;א דאינון) יקו&quot;ק (נ&quot;א יוד הא ואו הא), בשיר פשוט, כפול, 
משולש, מרובע, דאיהו יקו&quot;ק, דקולו סלקא כגלי ימא, וגלי ימא דלעילא אינון עשרה 
גלגלין, ועלייהו אתמר ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש, בתרין דרועין דברתא: 
ובהון שית פרקין, ואינון שית דרגין דכורסיא, שש מעלות לכסא, וכד סליק ו&#x27; בהון, 
יתערון לגביה לקבלא ליה שרפים בגדפייהו, הדא הוא דכתיב (ישעיה ו&#x27;) שרפים עומדים 


ממעל לו שש כנפים וגומר, ומאן דסליק על גדפייהו ופרח בהון איהו ו&#x27;, כליל שית תיבין 
דיחודא שמע ישראל, ובגיניה אתמר כי עוף השמים וגומר: 
וכד סלקא ברתא סלקא בתרין דרועוי דאינון חסד וגבורה, דבהון שית פרקין דאיהי ו&#x27;, 
ורזא דמלה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני: 
כד סלקא האי (נ&quot;א בהאי כ&quot;ע) שיר, סלקא בשית תיבין דאינון שמע ישראל וגומר, וכד 
נחתא, נחתא בשית, דאינון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ונגונא כד סליק סליק בשית, 
וכד מאיך מאיך בשית, ועלייהו אתמר שוקיו עמודי שש: 
ועשרה גלגלין אינון י&#x27;, דאינון לקבל עשר אצבעאן דבטשין בנגונא, חמש בחמש, ואינון 
ה&quot;ה, דסלקין בי&#x27; בשית דרגין דאיהו ו&#x27;, ביה סלקין ונחתין, ואיהו כגוונא דסלם, דאתמר 
ביה והנה סלם מצב ארצה וגומר, והנה מלאכי אלקי&quot;ם עלים וירדים בו, וכלא יקו&quot;ק, יו&quot;ד 
ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, יד, ודוד מנגן ביד, ו&#x27; איהו גופא, גדפוי ה&quot;ה, רישא דיליה י&#x27;, ביה 


סליק קלא דנגונא: 
ועוד ו&#x27; איהי מנרתא, ה&#x27; ה&#x27; שלשה קני מנורה מצדה האחת וגומר, ו&#x27; מנורה באמצע, נר על 
רישיה י&#x27;, כד שריא באת ו&#x27; אתעביד ז&#x27;, ורזא דמלה יאירו שבעת הנרות: 
לקבל מנרתא דאיהי ו&#x27;, ושית קני מנרתא דאינון ה&#x27; ה&#x27;, שית ווי&quot;ן, ורזא דמלה שבעה 
ושבעה מוצקות, עד דסלקין לי&quot;ד, דאיהו יקו&quot;ק יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, ודא איהו ודוד מנגן 
ביד, י&quot;ד לקבל י&quot;ד, וסלקא ה&#x27; (זעירא) באת ו&#x27;, ולבתר סליק ו&#x27; בי&#x27;, שית זמנין עשר, עד 
דסליק לשתין, ואינון אתוון הדבקות בקריאת שמע, דבגינייהו אתמר כל המשים ריוח בין 
הדבקים מצננים: 
 


תיקוני זהר דף כח/א
ליה גהינם, ושלמה עלייהו אמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה, ואינון נטרין 
(נ&quot;א נטלין) ערסיה, ולקבלייהו ששים המה מלכות, אלין דכורין, ואלין נוקבין, אלין 


</div>
