תיקוני זהר — קטע 16

דאתמר בהון וברכות לראש צדיק, מאי ראש צדיק דא עמודא דאמצעיתא, דביה שריין ח"י ברכאן דה' עלאה, ומניה אתמשיכו לה' זעירא על ידא דצדיק, ובגין דא גוף וברית חשבינן חד: ו' דאיהו במציעות ה"ה, איהו שעור קומה, ואיהו אמה, וסליק (נ"א דסליק) באת י' לעשר אמות, דאתמר ביה עשר אמות ארך הקרש, ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד, דא ו' י', דאיהו ברזא דז', דכל תגין ביה אתקריאו: שתי כתפת חברת דא כתף עלאה וכתף תתאה, דאינון ימינא ושמאלא, ואינון ה"ה, אל שני קצותיו אינון ו"ו, ובהון אתעביד ה"ה בחבורא, ובגין דא אל שני קצותיו וחבר: בכל אתר אמה איהו ו', ובגין דא איהי בת ששה טפחים, וחצי האמה דא י', דתרין יודי"ן אינון שעורא דאמה, ואות י' שעורא דילה ג' טפחים, ודא ג', ועשר אמות דא איהו שעורא דגופא דבר נש, לקבל עשרה דברים דאתמר בכוס של ברכה, ולא אשתאר בזמנא דא אלא ארבע (נ"א דאסתלק ו' ואשתאר ד' מן דו פרצופין, ושעורא דכלא ו', באת י' סליק לעשר), כמה

דאוקמוה: וכלהו רמיזי בגופא כגוונא דא, בדרועא ימינא תרין אמין מן פרקא לפרקא, וכן בדרועא שמאלא תרין, הא ארבע, וכן בתרין שוקין ארבע הא תמניא, ובגופא תרין הא עשר, דא איהו עשר אמות ארך הקרש, הקש"ר איהו בהפוך אתוון, בין קשר לקשר: וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן האחד, אינון חמש אצבעאן דיד ימין, וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית חמש אצבעאן דיד שמאל, ואינון חמש אצבעאן כלהו מדה לבריחים, ואינון מי מדד בשעלו מים וגומר, והא אוקמוהו, ואינון א א א א חמש נקודין אלין, דאנון קמ"ץ צר"י חל"ם חיר"ק שר"ק, אינון ברזא דאלקי"ם, דהכי סליק בחושבן, ורזא דאלקי"ם מלא י"ק, ודא איהו (נ"א יה"ו) בינה ודאי: והכי ברזא ה' אלפי"ן כלילן בה' תתאה, ואלין אתוון אינון תלת נשמה רוח ונפש, ה' זעירא גופא בית קבול דכלהו, פתילה (ס"א פתיל ה') דאתאחדן ביה תלת גוונין דשרגא, דאיהו נר ה' נשמת אדם, זית מזתים דא צדיק, דאתמר ביה שמן זית זך, כתית דכתיש כתישא

באינון אתין (ס"א זיתין) דאינון אברי גופא, ודא ברית מילה, לגבי שכינתא דאתקריאת גד: ורזא דמלה והמן כזרע גד הוא, בההוא יו"ד אתעבידת גיד, ואמאי אתקריאת גד, בגין דאיהי כלילא משבע ספיראן דסלקין לחושבן גד, ואמאי אתקריאת מן, בגין דכלא לא ידעו מה הוא, דנחית לון קודשא בריך הוא מן דאיהו כזרע גד חוור, ועינו כעין הבדלח, דאיהו חוור מסטרא דימינא, וטעמו כצפיחית בדבש מסטרא דשמאלא, מה הוא, כליל מעשר אתוון דאינון:

תיקוני זהר דף מא/ב יו"ד ק"א וא"ו ק"א, ודא מנא דאורייתא, וסליק לחשבן מ"ה, ולא ידעו מ"ה הוא: וערב רב שאילו בשרא ויהיב לון, ומה כתיב (במדבר י"א) הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' כו', והאי בשר הא אוקמוהו מארי מתניתין בבשר היורד מן השמים, דא מנא דאכלו ערב רב, ועם כל דא אמרו עלה אין דבר טמא (ס"א רע) יורד מן השמים: ורזא דהאי בשר מאי ניהו, אלא כמה דאת אמר בשגם הוא בשר, ורזא דא לחכימי לבא אתמסר, והאי בש"ר בהפוכא שב"ר, ועליה אתמר שבר רעבון בתיכם, אם זכו בשר קדש, דאתמר ביה ומבשרי אחזה אלו"ה, ואם לא נטרין בהאי בש"ר, אות ברי"ת, אתהפך לון בשב"ר: (ס"א מצתאי) ותא חזי כל שמא דאיהי מן תרין אתוון כגון כי בי"ה ה' צור עולמים תליא מן חכמה, ומן תלת אתוון תליין מן בינה, ומן ארבע תליין מן שכינתא תתאה, ומן חמש תליין בחמש ספירן, ומן שית תליין מן צדיק, ומן שבע ותשע ביה, מן עשר בשכינתא תתאה,

דאיהי עשירית האיפה סלת, ובה מעשרין, ובגין דאיהי כלילא מעשר, אתמר בה אין שכינה שורה בפחות מעשרה (כאן חסר): זרק"א האי תגא איהי י', וחוטא דילה ו', והא אוקמוהו כורכין את שמע עם ואהבת את ולא הוו מפסיקין, בגין דאת י' איהי אבנא מרגליתא קדישא יקרא, קירטא איהי שפה, כלילא מחמש תקונין דאינון אחה"ע בומ"ף וגומר, ודא ה' זעירא, חמש אבנין דקירטא דא ה' עלאה, דאינון שמע ישראל ה' אלקינו ה', אתעבידו ה' אבנין אחד: כריכו דכולהו ו' דאיהו כליל שית תיבין דיחודא, דאינון שמע ישראל ה' אלקינ"ו ה' אחד, ובההוא כריכו צריך לסחרא קירטא ולארכא בה, האי אבנא כלילא מחמש, (נ"א מעשר), עד דסליק לה עד אין סוף, ורזא דמלה למען יאריך ימים על ממלכתו: כד האי אבנא בעאת למעבד דינא בעמלק, או בסטרין אחרנין, וכן בחייבין, נטלא (ס"א ינקא) מגבורה, ואתכלילן בה כל ספיראן, ואתקריאו בה כלהו גבורות, וכד בעאת למעבד חנא

וחסדא בעלמא, נטלא מחסד, וכלהו ספירן אתכלילין בה ואיתקריאו חסדים, וכד בעאת לרחמא על עלמא, נטלא מעמודא דאמצעיתא, וכלהו ספירן אתכלילן בה, ואתקריאו רחמי: והאי י' איהי בכל סטרא, אם כן במאי אשתמודעת כד נטלא מאבהן, אלא בנקודה, כד איהי נקידא מסטרא דקמ"ץ נטלא מחסד, וכד איהי נקידא מסטרא דשב"א נטלא מגבורה, וכד נקידא מחל"ם איהי מסטרא דעמודא דאמצעיתא, דתלת נקודין אלין אינון מיא ואשא ורוחא (כאן חסר והוא בתקוז"ח דף כד ע"ג): ויאמר אי הבל אחיך, תא חזי תרין אתוון אלין דאסתלקו מניה, דבהון חב, גרמו ליה מיתה, א' אמון מופלא ומכוסה, י' מחשבה, אמר ליה רבי אלעזר אבא, והא כמה מחשבין אינון, שכינתא תתאה אתקרי מחשבה, חכמה עלאה אתקרי מחשבה, ולעילא לעילא מחשבה, ולעילא מכלהו מחשבה, דלית לעילא מנה, והיא סתימא דכל סתימין, עלאה דכל עלאין, אי תימא דסליק מחשבתיה דאדם תמן, לא, דהא אתמר ביה ואירא כי ערום אנכי ואחבא, דהאי ערום אחזי

דאתפשט מלבושיה, ובגין דא אתמר באבא ואחבא, ובברא ויסתר משה: אמר ליה ברי בכלא חאב, במחשבה דאיהי לבושא למחשבה סתימא, ובמחשבה סתימא, ודא הוה מיתה דיליה, דאסתלק מחשבה סתימא דכל סתימין מניה, דאיהו ח"י החיים, דבאתר דאיהו תמן לית מיתה תמן, וחאב במחשבה סתימא ואשתאר:

תיקוני זהר דף מב/א ערום מינה, מכל מה דלעילא מן אימא עלאה דאיהי תשובה חאב, ואסתלקו מניה, ואי לאו דקמת עמיה תשובה וגלת עמיה, הוה אתאביד מכל וכל, ובגין דא (תהלים ק"ל) אם עונות תשמר י"ק ה' מי יעמוד, מי יעמוד ודאי, ובגין דא ובפשעיכם שלחה אמכם, ההוא דאתמר בה שלח תשלח את האם, את לאסגאה שכינתא תתאה עמה: אימא עלאה קמת באדם, ואימא תתאה בהבל, דחובא דאדם רב הוה מדהבל, ובגין דא ברי א"י מן אקי"ק, איהו א"י דחב ביה הבל, ואסתלקו ואשתארת ה"ה, ובגין דא א"י הבל אחיך, ואיהו א"י מן אדנ"י, ואשתאר ד"ן מן אדנ"י, חובא דאדם גרם דאסתלק י"ו מן יקו"ק, ואשתאר ה"ה: אמר ליה אבא והא י"ו הוה ליה למהוי, מאי ו"י, אמר ליה ברי ודאי דא רזא דחב במחשבה עלאה, דאסתלק י' מן א', ואשתארת ו"י, בגין דאסתלק מתמן עלת העלות דאיהו מחשבה סתימא באת י' מן א', דלית יחודא (ס"א מחשבה) בר מניה, והכא רזא דלא אתגליא עד השתא, ודא

איהו כי ידע שמי יקראינו ואענהו, שם י', דלית לעילא מניה כלל, אלא ההוא דברא כלא, ולית מאן דברא ליה, דאית בורא דאתברי, כגון מיא דאיהו ברא לעשבים וגדל לון ואיהו אתברי, אבל האי ברא ולא אתברי, איהו דלית אלק"י לעילא מניה: אמר ליה אבא מאי או"י הו"י, אמר ליה ברי האי איהו כד אסתלק א' מן אקי"ק, עם י"ו מן יקו"ק, אתעביד או"י, אמר ליה, אי הכי האי א' דתמן ו"י לעילא מן א' מן אקי"ק איהי, ומכל שמהן, אמר ליה ברי אית א' דאיהי בדיוקנא דא יו"ד, י' לעילא ו' באמצע ד' לתתא, ודא א' מן אקי"ק א' מן אדנ"י, אבל האי א' סופה כתחלתה ותחלתה כסופה, ובה אמר עלת העלות אני ראשון ואני אחרון, ובאת ו' דאמצעיתא ומבלעדי אין אלקי"ם: אמר ליה הא ודאי אתגליא לי מה דלא ידענא עד השתא, ולא עתיד לאתגליא עד יומין דייתי מלכא משיחא, אמר ליה אי הכי אשתמודע דאית אדם קדמון לכל קדומים, ואית אדם אחרא, אמר ליה ברי הכי הוא ודאי, אדם דברא ליה עלת העלות בדיוקנא דיליה סתים וגניז, האי גרם

דאסתלק עלת העלות, אדם תניינא חאב במחשבה, ואדם תליתאה חאב במעשה, דתלת אדם אינון, אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה, דלאו כל חובין שוין: אמר ליה ברי עם כל דא הוה ה' קיימא קמיה דאדם, בתר דאתו ערב רב ועבדו ית עגלא, גרמו דאסתלק ה' לגבי ו"י, ואתעביד הו"י, ומאן גרם דא, הוי גוי חוטא, ואשתארת ה' בתראה יחידה, הדא הוא דכתיב איכה ישבה בדד, דבקדמיתא ותלכנה שתיהן ה"ה, לבתר אסתלקת ה' עלאה, אשתארת ה' תתאה בתראה יחידה, בתר דאתערבו טוב עם רע, מה דאפריש קודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב ויבדל אלקי"ם בין האור ובין החשך, גרמו דגלת שכינתא ואתערבת בין אומין דעלמא, (ס"א בין אומין דעלמא ובנהא עמה) ומנטרא לון (ס"א לנטרא לה) בגלותא, בההוא זמנא נחית קודשא בריך הוא בכל אתווי דאסתלקו בגלותא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן כו':

תיקוני זהר דף מב/ב תקונא עשרין: בראשית ברא אלקי"ם, אלקי"ם מ"י אל"ה, עליה אתמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אל"ה: תקונא חד ועשרין: בראשית, נחתין תמן תרין סבין, ואמרין אתעסקנא במה דהויתון (נ"א דהוינא), ואנן לא הוינן (נ"א ולא הוינן), ודא ב' תרין ראשית: הא סבא עלאה קא נחית בינייהו, אמר הא אנן חד, ותלת הוינן וכען אנן, חד אלקי"ם ודאי מ"י ברא אלה, מ"י ברא באלין תלת, ואיהי רביעאה, ושביעאה, (ס"א וחמשאה), וס"א ותשיעאה): בראשית אינון שית סבין, ומאן נינהו את השמים, ואת הארץ, הא אינון שבעה ותלת גניזין עלייהו: באלין שבע סבין ובת שבת יחידה לקבלייהו שבעה ובגין דא הא אנן שבעה שבועות), חד עולימא הוה מזנב אבתרייהו, ואלין סבין אערעו בבוצינא קדישא וחברוי, אמרו ליה רבי רבי, אנת וחברך אשכחתון חד עולימא דאיהו בארחא מזנב אבתרייכו: אמר לון, אערענא במשיריין סגיאין דהוו קא אתיין מקרבא דחויא, ואינון משיריין

דמלאכין דנחתין מזרזן לקבלא צלותין, מסטרא דחמשין אתוון דמייחדין ישראל בכל יומא, דבהון וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, דמלאכין דנחתין לאגחא קרבא, דקא ממנן על צלותין, כלהו הוה נחתין בתוקפא דגבורה, כד נצחין לחויא, וכמה חילין דיליה דקא רדפין אבתרייהו, בכמה חובין דישראל, ואינון מארי צלותין, ומסתכלין בשם יהו""ה דאיהי בינה, דנחתא עלייהו בתוקפא דגבורה, כלהו נפלין מקיומיהו, ואתקיים בהו סוס ורוכבו רמה בים, דא ים חמשין שערי בינה, חמשין אתוון דקריאת שמע: אמרו ליה ולחבריא הוה לכו לעיינא לאסתכלא בתר ההוא דמזנב בתר צלותין דאינון חלשין, ולית לון רשו לסלקא עם אחרנין ולפרחא עמהון לעילא, ובגין אינון צלותין חלשין אתמר ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, דנער קטן נוהג בם: דאלין עשר סלקין ביו"ד ק"י וא"ו ק"י, וכל חד אית ליה צלותיה, ואם חסר חד מנייהו אפילו בתראה, לא סליק צלותא דיליה עמיה, בגין דאיהו עניא, ולית ליה רשו לסלקא

צלותיה עם אחרנין, כלהו צלותין מתעכבן לסלקא, עד דההיא צלותא דעניא סליקת, ובגין דא תפלה לעני כי יעטוף, דכלהו מתעטפין בגינה, עד דאיהי סלקא עמהון, דלית פרודא בה מנייהו: וצלותא דעני איהי שכינתא, מאן עני דא צדיק, והאי צלותא אתקריאת עקב לגבי צלותין אחרנין, ובגינה אתמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אף על גב דסחיר לה להאי נקודה דאיהי קוצא דאת ד', בכמה חובין לאולפא קטיגוריא על בנוי דשכינתא, לא יפסיק לההיא נקודה, דאם יפסיק, בגיניה אסתלק קוצא מן ד' מן אחד, ואשתאר אחר, דאיהו נחש כרוך בעקבו, דבגין חויא לא יפסיק, ולא אסתלק קוצא דאת ד' מן אחד, אבל בגין עקרב אסתלק, ואיהו פוסק, וברח מניה, הדא הוא דכתיב (בראשית ל"ט) ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה: אדהכי הא עולימא דקא אזדמן לגבייהו, מחמר אחר בעירן, אמר לון מהו ויעזב בגדו בידה, אלא עקרב איהי עקר ב', דעקרת ביתא דשכינתא, ודא איהו בגדו דחויא דעבודה זרה, כד

חויא אתיא לאתחברא עם גוף אדם ישן, דאמרת שכבה עמי, חצופה זונה, אתמר באות ברית וינס ויצא החוצה: (כ"י נ"א ובגין דא אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אף על גב דסתיר לה לההיא נקודה דאת ד' לא יפסיק, דאי יפסיק בגיניה אסתלק קוצא מן ד' דאחד ואשתאר אחר דאיהו נחש כרוך בגין דחויא לא יפסיק ולא אסתלק, ואיהו פוסק וברחת מניה, אבל עקרב יפסיק, כמה דעבד יוסף צדיקא הדא הוא דכתיב וינח בגדו אצלה וינס וכו'. אדהכי הא עולימא קא אזדמן לגבייהו מחמר בתר בעירן, אמר לון מאי וינח בגדו אצלה וכו', אלא עקרב עקר ב', דעקר ביתא דשכינתא, כד בעיא לאתחברא עם צדיקיא צריך לאפסקא מניה, ולא יתהני מיניה ואפילו:

תיקוני זהר דף מג/א ממשכא דיליה, לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב הדא הוא דכתיב וינח בגדו אצלה, משכא דיצר הרע, ודא בגדו דחויא עבודה זרה, כד איהו קא אתיא לאתחברא עם צדיקיא ואמרה שכבה עמי חצופה זונה, אתמר באות ברית וינס ויצא החוצה): אמרו ליה מאן אנת, אמר לון אנא איהו ברא דנונא חדא, דשט בימא רברבא, ובלע כל נונין דימא ואפיק להון חיים לבר, ולזמנין איהו נפיק ביבשתא, לקיימא ביה וידגו לרוב בקרב הארץ, תווהו, אמרו ליה, בתר דלית רעותך לגלאה מאן אנת וברא דמאן אנת, מאן איהו (נ"א מאי איהו) אתר דדוכתך, אמר לון אתר דדוכתי איהו מגדלא חדא דפרח באוירא, תווהו: אמרו ליה לא תימא לן מידי (ס"א מלי), מאי איהו אבוך, אמר לון אבא דילי איהו חד נונא רברבא, דכד צחי, אפתח פומיה ובלע מיא דימא, ועד שבעין (ס"א שבעה) שנין לא הדר ימא לתוקפיה, ורזא דמלה (איוב מ') יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, ואיהו בלע כל כך מן ימא,

ואתון לא אשתאבתון מניה אלא כד חד, דאיהו כ"ד ספרי דאורייתא, איך לא אשתמודעתון ביה: בההוא זמנא אדכר רבי אלעזר ואמר ודאי אנת איהו ברא דרב המנונא סבא, חדו ביה, ואמרו בודאי אי אנת הוית בהאי עלמא, הוינן קא נחתין מסוסוון דילן, והוינן אנן מחמרין בתר בעירך: אמר לון, ההוא חויא דאתון מגיחין קרבא ביה איך אשתזבתון מניה, דאיהו בלע וקטיל, ולא עוד אלא דאיהו קטיל לאדם קדמאה, ולכל דרין דקא אתיין אבתריה, וברתא איהי על מגדלא דפרח באוירא, ומכריזין בכל יומא ברקיעא, דכל מאן דקטיל להאי חויא, דיהבין ליה לאנתו בת מלך פנימאה ממשבצות זהב לבושה, והאי זהב איהו ז' ימי בראשית, ה' חמש אור, ב' איהי ב' מן בראשית, עלה אתמר יפה כלבנה, תורה שבעל פה קראן לה במתיבתא: ובגין דא כרוזא כריז, כמה גברין, כמה מארי תריסין, אתכנשו בבי מדרשא, לאגחא קרבא עם חויא בגינה, וכמה תריסין אתעבידו פסקות בגינה דברתא דמלכא, ויפן כה וכה וירא כי אין

איש, לית בהון דקטיל לחויא, עד דייתי ההוא דאתמר ביה ויפן כה וכה ויך את המצרי, ובגין דא אתמר עד כי יבא שיל"ה, שיל"ה מש"ה, דאיהי מורשה דיליה, ובגין דא בגיניה אתמר ביה עד כי יבא שיל"ה, דיליה (נ"א דילה) ודאי, איהו קטיל לחוייא: ול"ו יקה"ת עמי"ם, בגין דאיהו בן יצהר בן קה"ת בן עמרם, בן עמא רמא, דאתמר ביה ובני רחביה רבו למעלה, וקטיל לחויא, וחיליה בימא וביבשתא וברקיעא, וכמה מארי קרבין אגחו עמיה קרבא על ימא, כמה דאת אמר שם אניות יהלכון בימא דאורייתא, דאינון אניות עיינין דמסתכלין באורייתא, וכמה אניות מנייהו אתברו ונפלו בימא: עד דייתי מורשה דילה, וקרע ימא דאורייתא, וסוס ורוכבו רמה בים, דאיהו חויא ובת זוגיה, דאיהי סוסיא דיליה, ואיהו אעבר עלה לישראל דלא טבעין בה, הדא הוא דכתיב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים: בקדמיתא בימא בההוא חמר, בפורקנא בתרייתא כלא בימא דאורייתא, מטה דיליה דקרע ביה

ימא דא קולמוס, בגין דעליה אתגליא זרוע ה', דאתמר ביה וזרוע ה' על מי נגלתה: בההוא זמנא דאתעבר ההוא חויא בישא מן ימא, שליט חויא קדישא, ובההוא זמנא (שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות), אזלין אניות בהבטחה בימא דלא טבעין, דהא רוח סערה אתעבר שלטנותיה מן ימא דאורייתא, ובההוא זמנא שם רמש ואין מספר וגומר, שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו, ויהי חדי עמהון, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ח) שיתו לבכם לחילה וגומר, לחולה כתיב, וכלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו, (דאינון עתותי דאוריתא כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה קבעת עתים לתורה) דאיהו עתו דצדיק, תתן להם ילקוטון דא מנא, דאתמר ביה (שמות ט"ז) ששת ימים תלקטוהו וגומר, מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו כליל שית סטרין, לויתן לעילא דא צדיק, דאיהו כדג:

תיקוני זהר דף מג/ב קטן על כיף ימא, נחש בריח, דא ההוא דאתמר ביה והבריח התיכון בתוך הקרשים, ודא עמודא דאמצעיתא דאתקרי תיכון, בגין דאיהו עמודא דאמצעיתא, תרין גדפוי ימינא ושמאלא, דמתמן אורייתא אתיהיבת, תרין קשקשוי תרין סמכי קשוט, שכינתא עלאה איהי ימא, שכינתא תתאה איהי דרך אניה בלב ים, דאיהו ל"ב אלקי"ם דעובדא דבראשית, שם רמש ואין מספר, כמה דאת אמר ועלמות אין מספר וכו', ואינון הלכות פסוקות, דאינון בתולות אחריה רעותיה דשכינתא: חיות קטנות אלין אתוון דאדנ"י, עם גדולות אינון אתוון דיקו"ק, דאינון מרכבות דקודשא בריך הוא ושכינתיה, אתו כלהו חבריא לנשקא ליה, פרח ולא חזו ליה ולא מידי: פתח רבי אלעזר ואמר, אבא, והא שבע ימים אינון, וים עלאה איהו על כלהו, ועלייהו אתמר