ריקם השיבני ה', ואיהו מלא ה', ובה מלאה הארץ קנינך: ושכינתא תתאה איהי סוכ"ה, כ"ו ה"ס, דאיהי יקו"ק אדנ"י, כלילא מתרויהו שמהן, סוכה חבורא דתרוייהו כגונא דא יאקדונק"י, בגין דאיהי כלה דיליה, ואיהי בת שבע כללא דשבע ימי סוכה, וכד נטלא מאימא עלאה דאיהי שמחת תורה שמחת בית השואבה, ואיהי חופה דיליה, אתקריאת שמיני חג עצרת: בההוא זמנא דשמחת תורה שויין (נ"א שריא) עטרה בריש כל צדיק לעילא, כמה דאת אמר בעטרה שעטרה לו אמו, ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ביום חתונתו דא שכינתא תתאה, וביום שמחת לבו דא שכינתא עלאה, והכי צריכין ישראל לאתעטרא בכלא (נ"א כלהו) בעטרה על רישייהו: תיקוני זהר דף נו/ב ביומא דשמחת תורה. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וכו', אתרוג איהי שכינתא תתאה, ודמיא ללבא דאיהו לשמאלא דאיהו גבורה, ובגין כך צריך בר נש לנטלא אתרוג בידא שמאלא וצריכא למהוי אתרוג דדמיא ללבא שלימא בתיומת דילה, בגין ההוא דאתמר ביה ויעקב איש תם, למהוי שלימה עמיה, וכמה דלית פסול ביעקב דלעילא, כן צריך דלא יהא פסול באתרוג, לקיימא קרא (שיר השירם ד') כלך יפה רעיתי ומום אין בך, ואם היא ירוקא היא משובחת יתיר, כדיוקנא דהות אסתר ירקרקת, דאתמר בה ותלבש אסתר מלכות: ואתקריאת הדסה על שם הדס, והדס אית ליה תלת הדסין, לאשתכללא בתלת אבהן, ואתקריאת ערבה מסטרא דתרין שפוון דאינון למודי ה', ואתקריאת לולב מסטרא דח"י עלמין, דאיהו כליל ח"י ברכאן דצלותא, ולקבלייהו עבדין ח"י נענועין בלולב בשית סטרין, תלת לכל סטרא וסטרא, שית סטרין דכלילן בגופא דאיהו עמודא דאמצעיתא, דלולב על שמיה אתקרי ל"ו ל"ב: ואינון נענועין ח"י ארבע זמנין, דסלקין ע"ב, ואינון ח"י נענועין בנטילת לולב, ח"י ח"י תרין זמנין בהודו לה' תחלה וסוף, ח"י באנא ה' הושיעה נא, הא ע"ב, ואינון תליין מן דלת דאיהי שכינתא, וצדיק בה אתקרי ארבע זמנין ח"י ח"י ח"י ח"י דסליק ע"ב, מסטרא דתלת אבהן, ושכינתא דאשתתפת עמהון, דאינון ח"י (פרקין) בדרועא ימינא, וח"י בשמאלא, וח"י בגופא לגבי שדרה, וח"י בברית מילה, ואינון שית סטרין תרין דרועין דמלכא, ותרין שוקין דמלכא, דאינון תרי נביאי קשוט, וגופא וברית הא שית, י"ח נענועין לקבל ח"י חוליין דשדרה מסטרא דגופא, וכל דא מסטרא דאילנא דחיי, ומסטרא דאילנא דטוב ורע: אתרוג דמי לצדיקיא, והדס לבינונים, וערבה לרשעים, ושכינתא אתמר בה ומלכותו בכל משלה, אף על גב דאתמר בה עץ חיים היא למחזיקים בה, איהי שלטא על עץ הדעת טוב ורע, מסטרא דיליה היא קריבא למלכא, (נ"א ומסטרין אלין לזמנין איהי נוקבא קריבא למלכא), הדא הוא דכתיב (ויקרא ט"ז) בזאת יבא אהרן אל הקדש מסטרא דימינא, לזמנין איהי רחיקא מניה מסטרא דשמאלא, ואל יבא בכל עת אל הקדש, מסטרא דימינא איהי לא מקבלא טומאה, טוב הוא ימינא, אבל אתרהא טוב מקבלא טומאה מרע ומות, בההוא אתר לית ליה קריבו, (נ"א אל הקדש איהי לא מקבלא טומאה, אבל אתרהא טוב מקבלא טומאה מרע ומההוא אתר דלית ליה קריבו), ותמן צריך קורבנא לקרבא, וקטרת לרחקא רוח הטומאה מההוא אתר, ולקרבא זכותא לשמאלא גבירתא, ולרחקא שפחה מתמן, ובגין דא כל שמהן אית בה: ואתקרי שדרה אחור מסטרא דסיהרא, ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקרי קדם, ורזא דמלה אחור וקדם צרתני, ובגלותא השיב אחור ימינו מפני אויב, מאי אויב דא סמא"ל, דכל אלקים אחרים אינון לאחור, ובגין דלא יסתכלון בשכינתא דאיהי למערב דאיהו אחור, שוי לה בימינא, ובגין דא אסור לצלאה למערב דאיהו אחור, בגין דתמן אלקים אחרים, ותמן סם המות שבתא"י, ובגין דהות בקדמיתא למערב וחזרה לימינא, שאלין עלה אלקים אחרים שבתא"י א"י שב"ת, שבתא"י אתוון דיליה אי שבת: וצריכין ישראל לשני לה אתר ושמא ועובדא, ודא איהו שנוי מקום ושנוי השם ושנוי מעשה, בגין דלא אשתמודע ביה אויב דאיהו סמא"ל, ודא איהו השיב אחור ימינו וכו', אם זכאן: תיקוני זהר דף נז/א לנטרא שבת, צריך לשנויי ליה מיומין דחולא בלבושין ומיכלין דאינון ענג שבת, דאם הוה רגיל למיכל ב' סעודות ביומא דחולא, בשבת אכיל תלת דכתיב (שמות ט"ו) ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה, ובכלא צריך למעבד בשבת תוספת, דאם הוה רגיל למיכל ביומא דחולא נהמא וחמרא, יוסיף בשבת בשרא, דא תוספת שבת: שנוי מעשה, דאם הוה רגיל למעבד עובדא בחול, לא יעביד בשבתא, הדא הוא דכתיב (שם כ') ששת ימים תעבוד וכו', שנוי השם לכל יומא קארי ליה מעשה, כמה דאת אמר ששת ימי המעשה, וליום השביעי קארי ליה שבת, דאיהו השבתת מעשה ביטולא דעובדא, שנוי מקום, אם הוא רגיל לאוקדא נורא בחולא, דישני ולא יוקיד ליה בשבתא, הדא הוא דכתיב (שם ל"ה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת: ועוד אית שנוי, דצריך לשנות מעבדא למטרוניתא, דלא יהון שוין, דמטרוניתא איהי מקומו דקודשא בריך הוא, צריך לשנות למלכא, הדא הוא דכתיב וישנה ואת נערותיה, ביום השבת, דאשתני יומא דשבתא מיומא דחול דשלטא ביה עבדא דמלכא: ועוד מושבותיכם מושב דבר נש איהו מקום דיליה, ועוד שנוי מקום, לתקנא ביתא בשבתא תוספת מבחול, ועוד שנוי מעשה אם הוא עציב בחולא, דיהא חדי בשבתא, ואם אית ליה קטטא בחולא עם בר נש או עם אתתיה, דיהא ליה שלמא עמה בשבתא, ובדא לית רשו לקרבא לסם המות חללה, ולבעלה דאיהו אל אחר חלול שבת, (לית לון רשו לקרבא) , ובגין דא אמרו קדמאי, אם ישראל הוו מקיימין שבת אחת כהלכתה (נ"א שתי שבתות כהלכתן), מיד הוו נגאלין: וכן צריך לשנויי בנר דליק, ובמטה מוצעת, ובפתורא, כגוונא דא אם הוה רגיל ביומי דחול לאדלקא שרגא בפתילה חד יוסיף בשבת תניינא, ובפתורא אם רגיל לברכא המוציא על נהמא חדא, בשבת יוסיף תניינא, דאינון כגוונא דלחם משנה, מטה הא אתמר דאם הוה רגיל לשמש ביומא דחולא בקטטה עם אתתיה ובפרודא, לא יזדווג לאתתיה בשבתא אלא בשלמא, ובגין דא תלמידי חכמים עונתן מליל שבת לליל שבת, וצריך לשנויי שבת מיומא דחולא בכלא, ואם אית לון שלמא בכל שית יומין דחולא, יעבדון תוספת בשבתא בפיוסא דא לדא ברחימו סגי, כגוונא דלעילא, דאתמר לגבי שכינתא פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי, בתוספת מלין דפיוסא, כגוונא דא צריך בר נש לפייסא לאתתיה בשבת בתוספת מלין דפיוסא: ובזמנא דאלקים אחרים חזיין בשבת שנויא בכלא, לית לון רשו לקרבא, הדא הוא דכתיב (במדבר א') והזר הקרב יומת, בגין דקדש היא לכם מחלליה מות יומת, ובגין דא אתמר בקרא את שבתותי תשמרו וגומר, ובאלין תוספת אתקריאת שכינתא מוסף שבת, וכד מתרחקין מינה כל דרגין דחול, ולא אית רשו נוכראה בשבת, לאעלא בין קודשא בריך הוא ושכינתיה, איהי אתקריאת קדושה דיליה, וכד מברכין לה בברכת מזונא אתקריאת ברכה דיליה, ובתרוייהו איהי יחוד דיליה, כלה דיליה, בההוא זמנא איהי שבת שקולה ככל אורייתא: ושרגא איהי דיוקנא דמנרתא, וצריך למהוי לימינא, ועלה אתמר הרוצה להחכים ידרים, ופתורא דשבת צריך למהוי לשמאלא, ועלה אתמר הרוצה להעשיר יצפין, מטה בין צפון לדרום, ושבת איהו אות ברית מילה, אות דתפלין, מאן דמחלל דא כאלו מחלל דא, תפלין דרישא לקבל זכור, תפלין דיד לקבל שמור, מה רשות הרבים איהו חלול שבת, אוף הכי אות ברית חלול דיליה זונה, ודא רשו נוכראה, לית פקודא דעשה ולא תעשה דלא: תיקוני זהר דף נז/ב אשתכח בשבת, ובגין דא שבת היא שקולה ככל אורייתא כלא, וכן שכינתא תתאה אתקריאת שופר, מסטרא דשכינתא עלאה דאיהי שופר גדול, תקע בשופר גדול לחירותנו, תקע שופר איהו לשון תקיעה דודאי שכינתא תתאה איהי תקיעה דקודשא בריך הוא מסטרא דימינא, ואתקריאת שברים דיליה מסטרא דשמאלא, ואתקריאת תרועה דיליה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, דאיהו דעת, ובגין דא אתמר אשרי העם יודעי תרועה, יודעי בדעת, דאתמר ביה בדעתו תהומות נבקעו, ובדעת חדרים ימלאו, איהי שופר, וקודשא בריך הוא קול השופר, ובזמנא דהיא סלקא לגביה בתלת קטרין אלין, אתמר ביה ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד, הולך בתקיעה, וחזק בשברים, מאוד בתרועה: ואיהי יום הכפורים, וכד אתקשטת קדמיה בלבושין שפירין דאינון לבושי כפרה, אתקרי ציץ דיליה, מצנפת דיליה, אבנט דיליה, איהי כלילא מארבע בגדי לבן מסטרא דימינא, ומארבע בגדי זהב מסטרא דשמאלא, בההוא זמנא דאתקשטת באלין לבושין דכפרה אתמר בה ותלבש אסתר מלכות, ובהון עאלת לפני ולפנים, הדא הוא דכתיב ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית, ובהון נשאה חן בעיניו, ורזא דמלה וראיתיה לזכור ברית עולם, ומיד ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה אל תאחר: פורים אתקריאת על שם יום הכפורים, דעתידין לאתענגא ביה, ולשנויי ליה מענוי לענג, ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל, בההוא זמנא אתמר בה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה, ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא: ומאן גרם ענוי לשכינתא בגלותא, אלא רזא דמלה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת, בגין דעאלת בלא בעלה, דאתמר ביה מימינו אש דת למו, דבטילו בה אורייתא, ודא גרם אבודא דבית ראשון ושני, הדא הוא דכתיב וכאשר אבדתי אבדתי, ועם כל דא אף על גב דעאלת בלא בעלה דאיהו ד"ת, עם כל דא עאלת באבהן, דאינון שלשת ימים לילה ויום דאתענת בהון, ואינון סהדין דעולימתא עאלת ביה למלכא, הדא הוא דכתיב ובזה הנערה באה אל המלך, נערה ודאי באה אל המלך דאיש לא ידעה אלא בעלה, וכמה דבערב היא באה נערה בתולה ודאי, הכי נמי בבקר היא שבה נערה בתולה ודאי, ובה ערב ובקר פעמים קורין לישראל בעלה, וסהדין עלה דלא חליפת ליה היא ובנהא באחרא, ובגין דא ישראל אמרין בכל יומא שמע ישראל ה' אלקינ"ו ה' אחד, שמ"ע אח"ד, ש"ם א"ח ע"ד, א"ח נטיר לה, בגין דאח לצרה יולד, ועליה אתמר אתה סתר לי, ברוך אתה בבואך, יהודה אתה יודוך אחיך, בגין דביה יקו"ק וביה ד', ביה איהי נטירא: ועליה אתמר ויהי אמן את הדסה, הוא אומן דילה ואיהי אמונה דיליה, ודא איהו דאתמר כאשר היתה באמנה אתו, ולא נגע בה נוכראה דאיהו אחשורו"ש, בגין דאח עמה ודאי, ואיהו סתיר לה מניה, במאי סתיר לה מניה בנקודה דאיהי קוצא דאת ד' מן אחד, א"ח נטיר ד', דלא יתקריב לגבה אחר, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, והאי נקודה איהי אות ברית, דבה אשתלים א"ח לעשר, ובה אתעביד י', ומאן דמשקר בברית מילה גרים לאסתלקא מיניה: תיקוני זהר דף נח/א שכינתא, דאיהי יחודא דקודשא בריך הוא, ושליט עליה ש"ד דאיהו אחר, דאיהו ודאי י' דשדי, איהי קוצא מן ד' דאחד, ואם משקר אעבר קוצא מן ד' מן אחד ואשתאר אחר, ובגין דא אמר קרא (שמות ל"ד) לא תשתחוה לאל אחר וגומר, ובההוא זמנא דשלטא על בר נש שד דאיהו אל אחר, איהו משתעבד ביה בכל מיני ענויין, וחובא דא גרים לישראל לאשתעבדא בהון אומין דעלמא: ומאן דנטיר אות ברית בכל אתר דאיהי, בין בברית מילה, בין בשבת ויומין טבין, קודשא בריך הוא נטיר ליה בגינה בכל אתר, ומכסי עלוי משנאוי, כגוונא דמשה דאתמר ביה בצל שד"י יתלונן, וכגוונא דאסתר דסתיר לה מאחשורוש דאיהו ערל וטמא, ושוי באתרה שנית בדיוקנא דילה, הדא הוא דכתיב (אסתר ב') כל אשר תאמר וגומר, בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני, ואיהו נטיר לה מהמן הרשע, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ב) מצר תצרני, דאיהו צר ואויב: ובגין האי קנאה דכסי קודשא בריך הוא באות דיליה על אסתר, דאיהי קדושה דיליה, דלא איהי קדושה פחות מעשרה, אתלבשו עשרה כתרין תתאין בעשרה בנין דהמן, דתמן אל אחר, דהמן אמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וגומר, וכלא לנטלא נוקמא מאסתר ואומתה, דאתמר בה ותלבש אסתר מלכות, וקודשא בריך הוא מסר לון בידהא ובידא דאומתה, ותלו אותו ואת בניו על העץ, ואיהו עבד עץ גבוה חמשים אמה, וקודשא בריך הוא נטיל נוקמא מניה ומבנוי בשכינתא עלאה, דמחאת למצראי חמשים מכות: ועוד שכינתא אתקריאת צדקה, וקודשא בריך הוא בעל צדקה, ובגלותא איהי עניה, ובנהא עניים, וקודשא בריך הוא כביכול איהו עני כד איהו בר מאתריה, ובגינה אתמר הן אראלם צעקו חוצה וכו', ובאן אתר איהו עני ואיהי עניה בצדיק דאיהו ברית, ובגין דחאבו ביה ישראל לתתא איהו נהר יחרב ויבש בבית ראשון ושני, ושכינתא איהי ביה חרבה ויבשה, בגין דאינון גרמי דיתכנשון מניה מיין עלאין, ושכינתא אשתארת יבשה, הדא הוא דכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, וכל מאן דעביד צדקה במסכנא גרים ההוא נהר דיתמשך מעדן דאיהי אימא עלאה, להשקות את הגן דאיהי דל"ת דלה מסכנא, ועני איהו יום שבת, ומאן דמקיים בה ענג שבת גרים לאשקאה ההוא דל"ת, וההוא עני אתמלי ואתקרי נהר, ומאן דאית ליה רשו למעבד ענג שבת ולא עביד, אתהפך ליה ענג לנגע צרעת, וחריב ביתיה וממוניה, וכן עניה איהי אורייתא דעל פה ודאי, ואיהי קבלה כד מקבלא מבעל צדקה, דאיהו אורייתא דבכתב, כד אזלת לגביה לקבלה אתקריאת הלכה, כד מקבלא מניה אתקריאת קבלה, ובההוא זמנא איהי פליגת מה דיהבין לה לעבדין דילה ולבנין ולעולמין דילה, כמה דאת אמר ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, ומקבלין דין מן דין, מההוא דמקבלין מינה, בעל קבלה איהו עמודא דאמצעיתא, ואיהי קבילת מיניה, ובאן אתר קבילת מיניה בימינא, בגין דעליה אתמר כי ימינך פשוטה לקבל שבים, הלכה איהי מסטרא דשמאלא, קבלה: תיקוני זהר דף נח/ב היא מסטרא דימינא, הלכה בשמאלא לגבי בעלה, וקבילת מניה בימינא ונחתא מליא (הלכה) לגבי צדיק, ובגין דא לא ראיתי צדיק נעזב וכו', (ובמאי) וכד נחתא מליא לגבי בעלה דאיהו ו', נהר דאתמשך מעדן, ו' עאל בד' ואתעבידת ה', ומה דהוה צדק אתעבידת צדקה לגבי עני דאיהו צדיק: וההוא נהר עליה אתמר שמש בשבת צדקה לעניים, ועליה אתמר צדקה תרומם גוי, ומה דהות צדק דינא, אתעבידת רחמי, וכל ספירן על שמה אתקריאו, מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק, כד אתרחק מינה בעלה דאיהו רחמי, מאזני צדק, תרין דרועין אבני צדק תרין סמכי קשוט, הין צדק צדיק, וכד עמודא דאמצעיתא מרחק מינה איהו משפט, וביה כתיב (תהלים ע"ה) כי אלקי"ם שופט זה ישפיל וזה ירים, זה ישפיל מאן דגרים לאשפלא לשכינתא מאתרהא, וזה ירים מאן דגרים לסלקא לה מאתרהא, דחובין דישראל אינון אשפילן לה לתתא, וזכוון דלהון סלקין לה לאתרהא, הא זכאה איהו מאן דעביד זכוון לסלקא לה לאתרהא: ועוד שכינתא איהי שלוח הקן, מאן קן דילה דא ירושלם, ולעילא קן דילה ההוא דאתמר ביה ונקה לא ינקה, ודא מטטרו"ן, עליה אתמר אל תסתכל בקנקן אלא במה דאית ביה, ודא איהו כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, בכל עץ דא גוף וברית, צדיק איהו ברית ואיהו כ"ל עץ דא עמודא דאמצעיתא, או על הארץ דא אימא תתאה, אפרוחים תרין דרועין, או ביצים תרין שוקין, והאם רובצת דא אימא עלאה, שלח תשלח את האם דא אימא תתאה את ודאי: שלח תשלח, הדא הוא דכתיב וישלח את היונה מאתו, ואתמר ביעקב ויהי אך יצא יצא, לקבל שלח תשלח, ואינון תרין תרוכין לקבל שני גרישי"ן, ואינון תרין דרועין, (נ"א ואינון תרין דרועין שני גרישי"ן ואינון תרין תרוכין), ודא איהו שלח תשלח את האם, ואת הבנים תקח לך, אלין שית פרקין דאינון בתרי דרועין, אשתארת ה' ד' בלא ו', מאן גרים לה תרי תרוכין, אלא בגין דעברין בנהא על פקודי אורייתא עשה ולא תעשה, הדא הוא דכתיב ובפשעיכם שלחה אמכם: ויוסף שלח את היונה מאתו דא עמודא דאמצעיתא, מאן גרים דא דאתתרכת מיניה, בגין דישראל עברו על אורייתא, ויחל עוד שבעת ימים אחרים (נ"א וישלח את היונה ולא יספה שוב), דא ז', יומא שביעאה דכליל שבע שבתות, ומאן גרים דאתתרכת מניה, בגין דעברו ישראל על אות שבת ויומין טבין ואות ברית: מסטרא דיצחק דאיהו ראש השנה, אתמר ביה ותשב אליו היונה לעת ערב, ודא ערב דיצחק, ומסטרא דצדיק אתמר בה והנה עלה זית טרף בפיה, וידע נח כי קלו המים מעל הארץ, ובכל אתר דלא אשכחת לתתא דיוקנא דבעלה באורייתא, לא הות שריא עלה, הדא הוא דכתיב ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה בגלותא, מיד דאשכחת בעלה לרעיא מהימנא, שריא עליה ולא חזרת לתיבה, הדא הוא דכתיב ולא יספה שוב אליו עוד, ועל דא אתמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וגומר, איהי אתדבקת ביה ואיהו בה: בההוא זמנא ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה, ונפקו כלהו ואזלו לגבי יונה ובעלה, ואתמר לגבי נח ויפתח נח, מאי ויפתח נח, אלא רמיז ותפתח ותראהו את הילד, אדנ"י שפתי תפתח, ודא ישראל דפתחין בתיובתא בבכיה, ומיד ותחמול עליו, ועוד שכינתא אתקריאת חג, בכל זמנין ויומין טבין, חג דתלת רגלין, דאתמר בהון שלש: תיקוני זהר דף נט/א רגלים תחוג לי בשנה, ובגינה יראה כל זכורך, לקיימא זכור ושמור זכור לזכר ושמור לנקבה, כלהו אלין דאזלין לאסתכלא (נ"א לאתכללא בשכינתא), צריכין למיהב לה דורונא, הדא הוא דכתיב (דברים ט"ו) ולא יראה את פני ה' ריקם, וצריך למחדי בה, הדא הוא דכתיב