תיקוני זהר — קטע 27

ואיהו כללא דשבעין אומין, ואיהי חללה זונה, ובעלה חלול שבת איהו, ובגין דא מאן דאפיק מרשות היחיד לרשות הרבים חייב סקילה: ערוב איהו עמודא דאמצעיתא, וביה מטלטלין מבית לבית, דאינון שכינה עלאה ותתאה, ועלייהו אתמר את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, דא מקדש יו"ד אות שבת, (דא ברית) דצריך לנטרא ליה בבת זוגיה, דאיהי קדושה דיליה, ברכה דיליה, דעלה אתמר ויברך אלקי"ם את יום השביעי ויקדש אותו, ויברך דא ברכה, ויקדש דא קדושה, ולגבי תרוייהו הוו נפקי קדמאי לקדמות כלה, והוו אמרי תרי זמני באי כלה באי כלה, בההוא זמנא קול חתן וקול כלה: ועוד מקדשי באת יו"ד, בגין דלית קדושה פחות מעשרה, וצריך לברכא לון ולקדש לון בקדוש על היין, בשבעין תיבין דקדוש וויכ"לו כחושבן ביי"ן, וצריך למימר סברי מרנן, ואינון דאמרין וענו לחיי, בגין דאתקשרו באילנא דחיי, לא באילנא דמותא, ואיהו גפן דחב ביה אדם קדמאה, וחד אמר חטה היה, וחד אמר גפן, וכלא קשוט:

שבע מינין אינון חטה ושעורה גפן ותאנה ורמון זית שמן ודבש, (חטה ושעורה) והא אתמר, וצריך לאחזרא עלייהו, חטה הא אתמר, שעור"ה דאפיק ה' משעור דילה, גפן סחטה ענבים ברשו אחרא, ועבד יין נסך, ואתעביד אילנא דטוב ורע. תאנה לקיט תאיני קדם זמנייהו קדם דאתבשלו, כך לקיט הוא מעלמא קודם זמניה, ודא איהו רזא מאן דגרים די ימותון בנוי קדם זמנייהו, הדא הוא דכתיב (קהלת ח') למה יקצוף האלקי"ם על קולך וחבל את מעשה ידיך, ורזא דמלה לשוא הכיתי את בניכם וגומר, ובגין דא לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא. רמון בן זומא ביה חב, אבל רבי מאיר תוכו אכל קליפתו זרק, דקליפין אינון אומות העולם, ישראל מוחא בינייהו, כן כגוונא דא שכינתא איהי פרדס:

תיקוני זהר דף סט/ב בגלותא, ואיהי מוחא מלגו, אגוז קרינן ליה, כמה דאמר שלמה מלכא, אל גנת אגוז ירדתי, ואיהי שכינתא איבא מלגאו, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, וקליפין הן כמה רשויות נוכראין, ובשבת מכלא אתשפטת, ואתלבשת בלבושין שפיראן, וכן צריכין ישראל לתתא, לאתחדשא בשבת בלבושין שפיראן, וכן לאטעמא בשבת מכל מאכלין טבין, בגין לקשרא ולארקא ברכאן לגבה מכל ספירן, ולמהוי אשתקיא מכלהו: וצריך לקיימא בה ענג, דאיהו צדיק דנפיק מעדן, דאיהי בינה עלמא דאתי, להשקות את הגן דא שכינתא תתאה, ונהרא איהו ו' דנפיק מן י"ה, ואזיל חמש מאה שנין, דאינון חמש ספיראן, ומטי לצדיק, לאשקאה מניה גנתא דאיהי ה', ועל כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו וגומר: וכן ברית מילה איהי כגוונא דאגוז, צריך לתברא קליפין דערלה ופריעה, ולאעברא לון מתמן, ולאתגליא מוחא מלגו, ודא אות ברית, ודא עץ חיים, אבל ברית דאיהו בערלתיה ולא

אית ביה פריעה, עליה אתמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות, מות בעולם הזה, תמות בעולם הבא: ועוד לבא הוא אגוז, ומאן דתבר קליפה דיליה דאיהו יצר הרע, עליה אתמר לב נשבר ונדכה אלקי"ם לא תבזה, וגסות לבא דהוא שלים בקליפין דיליה ולא אתבר, עליה אתמר תועבת ה' כל גבה לב, ושכינתא לא שריא עליה, ומסטרא דקליפין אתקריאו בני נשא ערלי לב: ובשבת גיהנם לא שלטא בעלמא, ולא ממנן דיליה, ובגין דא מני לישראל לא תבערו אש בכל מושובתיכם ביום השבת, ואי בר נש אוקיד בשבת, אמר קודשא בריך הוא, אנא הויתי מכבה לנורא דלא אוקיד, ואתון מוקדין ליה, אתון תתוקדון בגיהנם, בגין דא לא תבערו אש בכל מושבותיכם, ואפילו בגופא, ומאי ניהו גיהנם בגופא, כבד דביה מרה דאיהו גיהנם, סם המות סם דאל אחר, חרבא דמלאך המות, ועליה אתמר ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פיות: וצריך דלא יתער (נ"א לאתערא) עציבו וקטטה מסטרא דטחול, אלא דתהא לב נטיר מכלהו,

דאיהו שבת שמור, ומוחא זכור, וצריך לקבלא אושפיזין דאינון מלאכין, עולימן דנשמה יתירה דאיהי שכינתא עלאה, ונפש יתירה דאיהי שכינתא תתאה, ואושפיזין דנחתין עמה: וצריך אתתא לתקנא שרגא בליל שבת לימינא, ואתחשיב לה כאלו תקנה מנרתא בדרום, ופתורא בצפון, ועלייהו אתמר הרוצה להחכים ידרים, הרוצה להעשיר יצפין, ואינון שכינתא עלאה ותתאה, שכינתא עלאה מנרתא לדרום, צריכא לאתקנא לה, בגין דתמן חכמה, ובגין דא הרוצה להחכים ידרים, ובההוא ביתא דאשכחן דירה דא מתקנא בהאי סדורא, מנרתא בדרום ושלחן בצפון ומטה בין צפון לדרום, אמרין אלין מלאכין דקא נחתין עם שכינתא דאיהי נשמה יתירה, לית דין אתר הדיוט דעם הארץ, אלהין אתר דרעוא ביה מן קדם ה': פתורא צריכא לתקנא לה לגבי צפון, ופתורא איהי שכינתא תתאה, דאתמר בה כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, מאי זהב דא גבורה, דאתמר בה מצפון זהב יאתה, ממשבצות

זהב תרי סמכי קשוט, מטה למערב בין צפון לדרום, לתקנא ליה לגבי עמודא דאמצעיתא, דאתמר ביה בני בכרי ישראל, ובביתא דלאו אינון מתתקנין אלין תקונין בליל שבת, אושפיזין אמרין לאו איהי דא דירה דישראל, דאתמר בה ושמרו בני ישראל את: תיקוני זהר דף ע/א השבת, לעשות את השבת, לדורותם לדרתם כתיב חסר, מלשון דירה, וכל אלין תקונין צריכין לתקנא בליל שבת דאיהי ממש אות ברית מילה. אמר רבי אלעזר, וכי ברית מילה לכל בני נשא איהו שוה, אמר ליה, לא, דברית מילה לחייביא, עפרא דתקין במנא איהו מזונא לחוויא, דאפריש מניה, הדא הוא דכתיב ונחש עפר לחמו, ודם ברית איהו מזונא דסמא"ל דאיהו רוצח, דאפריש מניה, ורזא דמלה אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים: לבינוניים אתחשיב ברית מילה אעברו דדמא ובשרא כקרבנא, הדא הוא דכתיב וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך. לצדיקיא ודאי באתר דמילה ופריעה שריא יקו"ק, ודא איהו ומבשרי

אחזה אל"ק, ועלייהו אתמר ואמר לך בדמיך חיי לצדיקיא, (וכתיב גם את בדם בריתך שלחתי אסירך מבור, דאיהו גיהנם): תקונא עשרין וחמשא: בראשית דא אורייתא, הדא הוא דכתיב (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, מההוא אתר דאתמר ביה נכון כסאך מאז, ואורייתא תרין פקודין אית בה, חד והגית בו יומם ולילה, תניינא למהוי למלכא ספר תורה, דאזיל עמיה בכל אתר, הדא הוא דכתיב (דברים י"ז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, ספר תורה אמאי למלך, בגין דאיהו לאו איהי מלכא אלא מסטרא דמלכות, וצריך למהוי ליה עמיה בכל אתר ספר תורה דאיהו עמודא דאמצעיתא, לאתקשרא ביה קודשא בריך הוא עם שכינתיה, וספר תורה היא דרגא דיעקב, דאתמר ביה ויעקב איש תם, וספר תורה כך צריך למהוי תם בלא פסולת, ואם ספר תורה איהו חסר באתר דמלא, או מלא באתר דחסר, או אות חד חסיר, או יתיר, או חליף, ספר תורה פסול, לאו איהי כדיוקנא דספר תורה דלעילא:

כגוונא דא אינון חמש כנפי ריאה, כגוונא דחמשה חומשי תורה, וורדא כגוונא דזה ספר דאיהו ספר ישרים, אי אוני חסיר או יתיר או חליף, איהו אמרא פסול, ומאן דעבר עלייהו כאלו עבר על אורייתא וחמשה חומשי דילה, דחמשה כנפי ריאה וורדא אינון שית, דא ו', כל מאן דעבר (על דא, כאלו עבר) על דא: וחמשה דברים המפסידין את השחיטה, (כל מאן דאעבר עלייהו) כאלו אעבר בה' מן יקו"ק, כנפי ריאה צריך דלא יהא בהון סרכות, תמני סרי סרכות אינון, מאן דאעבר עלייהו כאלו אעבר ברית דאיהו ח"י עלמין, וסירכא איהו סם המות, סם דאל אחר, דאיהו סמא"ל, עלה אתמר רגליה יורדות מות, בכל אתר דאסתריך קטילת, וכנפי ריאה אינון כנפי חיוון, וצריכין למהוי פרודות מלמעלה, הדא הוא דכתיב ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, אם אינון בחבור טרפה, ותרי אומות אינון בריאה, ובהון שית גדפין, חמש אונות וורדא, ועלייהו נאמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד, שית אינון מסטרא דאת

ו', דאיהו ספר תורה: ארונא דספר תורה דא כיסא דלבא, ואיהו נור דליק, ואי לא כנפי ריאה דאינון נשבין עליה, הוה לבא אוקיד כל גופא, וההוא נורא דאיהו דדם דערקין דלבא, רוחא נשיב אבתריה בערקין דדמא, וכלהו מתנהגין אבתריה, ודא הוא דכתיב אל אשר יהיה שמה הרוח:

תיקוני זהר דף ע/ב ללכת ילכו וגומר. ולבא כד סליק מניה רוחא (ואתפרש מנפשא דאיהו ו') על דמא נור דליק, אתמר בנפשא, אני ישנה, וכד ייתי רוחא לגביה אתמר ולבי ער, ודא איהו נפשי אויתיך בלילה, אף רוחי בקרבי אשחרך, וכד ייתי רוחא לגבי לבא דתמן נפשא, אתמר ביה קול דודי דופק, דפיק לתרעא דלבא שית דפיקין, לאשתמודע דאיהו ו' דייתי לגבי ה' (נ"א ד'), דאיהי נפש, ובה אינון עשרה, וכלהו בפיוסא, הדא הוא דכתיב פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל: ובתקונא תמני סרי, (נ"א בתקונא דא שית אתוון), דאיהו בר"א שי"ת, אינון רמיזין כגוונא דא, פתחי לי באת ב' דאיהי תרעא, אחותי באת א', רעיתי באת ר', יונתי באת י', תמתי באת ת', שראשי נמלא טל דא יו"ד נקודה דאת ב', קוצותיו אלין שית סטרין, דאתמר בהון שוקיו עמודי שש, ואינון דפיקין כמוליך ומביא למאן דארבע סטרין דיליה, ומעלה ומוריד למאן דשמיא וארעא דיליה, ושית סטרין אינון שית ספירן, ודפיקו סליק ונחית

בהו, באריכו דחסד כגוונא דא תקיעות, בתבירו דגבורה דאינון שברים, במהירו דעמודא דאמצעיתא דאיהו תרועה, בחסד גבורה תפארת סלקין, בנצח והוד יסוד נחתין: וכלהו דפקין לגבי שכינתא דאיהי סלם, דביה שית דרגין, ודא לבא, וביה מלאכי אלקי"ם סלקין ונחתין, דאינון דפיקין דרוחא, ואינון שית סלקין לעשר, ודא י', ואינון קשר"ק קש"ק קר"ק, עד דאתכלילו בעשרה זכרונות ובעשר מלכיות ובעשר שופרות, תלתין סלקין מתתא לעילא, ותלתין נחתין מעילא לתתא, וסלקין כלהו לשתין, שית זמנין עשר, כד סליק דפיקו בתקיפו דגבורה בגבירו איהו דינא תקיפא, כד סליק דפיקו ואתארך, מרעה אתארך דהא מטה כלפי חסד: קם סבא (תניינא) מאינון מארי מתיבתא, ואמר בוצינא קדישא, הא סמנין אלין אינון דמרעה בגלותא, כד דפיקו אתקצר וגלותא אתקצר, הא מטה כלפי גבורה בי דינא רברבא, ומותנא קא אחזי למשיח ושבטין, ובגין דא אומיאת ההיא חולה בגלותא לישראל, אם תעירו ואם תעוררו,

דלא יהא במהירו, אלא עד שתחפץ: ואם דפיקו אתארך, הא מטה כלפי חסד, ועם כל דא מרעה בגלותא אתארך, ואי דפיקו איהי לא אריך ולא קצר, הא אתער רחמי לגבי חולה בגלותא דאיהי לבא, ולגבי ערקין דילה דאינון בנהא ישראל, ודא איהו עמודא דאמצעיתא, עליה אתמר וברחמים גדולים אקבצך: ועוד כד דפיקו איהו כתרועה במהירו, דוחקא בתר דוחקא, (מיד) ייתי פורקנא, ועוד ההיא חולה דאיהו לבא, כד רוחא לא נשיב לגבה, דאתמר ביה ורוח אלקי"ם מרחפת על פני המים, איהי לא דפיק בערקין דילה, וכלהו חשיבין בגלותא כמתים, ואתמר בהו במחשכים הושיבני כמתי עולם, ובגין דא בגלותא אני ישנה, ואיהי חולה בגלותא, וכמה אסיין תלמידי חכמים קא משתדלין לגבה, בכמה בוסמין וריחין דשושנים תפוחים ואגוזים ורמונים, ולא אתחזרת רוחא לגבה בהון בגלותא במרעה דילה, ולא דפיקו אתחזרת לגבה, עד דייתי רעיא מהימנא רחימו דילה, דאתמר ביה הרועה בשושנים, ואייתי לה תפוח, ושוי לחוטמא, וארחא ביה,

ואשתמודעת לגביה, הדא הוא דכתיב מנחם משיב נפשי, מיד חזרת רוחא ודפיקו לגבה: בההוא זמנא שבחא ליה כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים וכו', ולבתר יעול לגנתא ואפיק מתמן רמונים, ויהיב לה מעסיס רמונים, ולקט אגוז ותבר: תיקוני זהר דף עא/א קליפין, ויהיב לה מוחא מלגאו, ואיהי אכלה, ושתית מעסיס הרמונים, ואתסיאת, ודא הוא דאמר קרא (שיר השירים ו') אל גנת אגוז ירדתי, אדהכי הא נשרא קא אתיא, הנשר הגדול בעל הכנפים, ויהיבת (תלת) קלין, וסליקת לטורין, אמר רבי שמעון לחברוי בודאי רעוא אשתכח לעילא, ורחמים אשתכחו לגבי שכינתא וישראל בגלותא, דודאי תלת חיוון אינון במרכבתא, אריה שור נשר, ובכלהו לית רחמים כנשרא, ובגין דא אמר לישראל ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, אדהכי הא נשרא קא אתיא לגבייהו זמנא אחרא, ובטשת בגדפהא עלייהו, ורמת קלין וסליקת לטורא, אמר רבי שמעון בודאי איהי דקא בטשת בגדפהא עלנא

וסליק התם אמרו ליה ניתי אבתרך, סליקו כלהו אבתריה לטורא, ואיהי סליקת לעילא, עד דלא אתחזיאת: לפום שעתא הא נשרא קא אתיא, ותרין שושנים בפומאה, וזריק לון על (ידהא) רישייהו (נ"א על ידוי) מיד חדא רבי שמעון חדוה סגיא, אמר לון חבריא בודאי חדוה אזדמנת לגבי שכינתא דאיהי חולה, דהא אם שושנה חדא יהיב ביננא לא הוה אסוותא, בגין דשושנים אינון רמיזין לקבל בית ראשון ושני, דאומי קודשא בריך הוא דלא יעול דא בלא דא, ובגין דזריקת תרין, רמיזת דא תרי שושנים, כען איהי אסוותא שלימתא, וכדין צריך למפתח עלייהו כמה דהוינן: פתח רבי שמעון ואמר אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים, מאי שושנים אלא שושנה עלאה שכינתא עלאה, ואיהי קריאת שמע דשחרית, ושושנה תניינא קריאת שמע דערבית שכינתא תתאה, דא לימינא, ודא לשמאלא, הרועה בשושנים דא עמודא דאמצעיתא, ושושנה עלאה דקריאת שמע דשחרית, דאיהו בקר ימינא דאברהם, אית ליה חמש טרפין, ואינון שמע ישראל ה' אלקינ"ו

ה', ותלת עשר עלין מלגו אח"ד, שית סומקי, ושית חוורי, ושושנה דאתכלילת בהון הא תלת עשר כחושבן אח"ד, וכן שושנה בה כ"ה גרעינין בתפוח דילה, כחשבן כ"ה אתוון דיחודא, וכן בשושנה תניינא כ"ה גרעינין, וסלקין כלהו לחמשים, שושנה בין החוחים דא בראשית ברא, ודא (בראשית ב' שושנה וכו'): תקונא עשרין ושית: בראשית ב' שושנה, חמש עלין דילה ראשי"ת, בראשית לחשבן זעיר דחנוך תלת עשר, חוחים דילה תלת עשר תיבין מן אלקי"ם ועד אלקי"ם, ואלין אינון את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקי"ם, חמש חוחים אחרנין, מרחפת על פני המים ויאמר: מאי איהי בין החוחים, אלא מדחרב בי מקדשא והארץ היתה תהו ובהו, ונפלת שושנה בין החוחים, כד ייתי פורקנא תהיה כשושנה דשחרית, דאתמר בה הבקר אור (והאנשים שלחו), ואינון חמש אור חמש עלין דשושנה עלאה, חד ויאמר אלקי"ם יהי אור, תניינא ויהי אור, תלת וירא אלקי"ם את האור, ארבע ויבדל אלקי"ם בין האור, חמש ויקרא אלקי"ם לאור יום,

תלת עשר עלין מלגו, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אחד אחד בתרין שושנים, דא יקו"ק, עליה אתמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ואיהו עמודא: תיקוני זהר דף עא/ב דאמצעיתא הרועה בשושנים, וחושבניה אח"ד, שושנה תתאה בה דחילו ואיהו יראה, שושנה עלאה רחימו דאהבה, ובה אתמר אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, במה יתון לאתערא לה בימינא, ואיהי לא רעית בהו, עד דייתי רעיא מהימנא, דאתמר ביה ורוח אלקי"ם מרחפת, דאיהו רוח דמשיח, דאתמר ביה ונחה עליו רוח ה', ברוחא דא ארחת ההיא חולה ואתסיאת, ובגין דא השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, ואיהו ארח ריח בתרין תפוחין (נ"א ואיהו ריח דתרין תפוחין), דאתמר (ביה) בהו וריח אפך כתפוחים, ומאי נינהו תרי סמכי קשוט ואינון תרי רמונים, אגוז דא צדיק גנת אגוז דא שכינתא, ודא איהו דאמר שלמה אל גנת אגוז ירדתי:

גנ"ת ג' גימטריאות (אדנ"י ביקו"ק), דאינון פרפראות לחכמה, נ' נוטריקון, ת' תמורה, גימטריאות דא אדנ"י יקו"ק, סליק בחושבן אמ"ן, אקי"ק אדנ"י סליק בחושבן פ"ו אלקי"ם, דאיהו כנו"י, מ"ה מ"ם ה"א, מ"ם ה"א בגימטריא אלקי"ם, יו"ד ק"א וא"ו ק"א בגימטריא מ"ה, ודא איהו עשר ספירות בלימ"ה, ואיהו מעיד על יחודא קדישא, ובגין דא מ"ה אעידך: דבר אחר א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י בגימטריא שכינ"ה, כגוונא דא, א' זמנא חדא, ב' תרי זמני, ג' תלת זמנין, ד' ארבעה זמנין, ה' חמש זמנין, ו' שית זמנין, ז' שבעה זמנין, ח' תמניא זמנין, ט' תשעה זמנין, י' עשר זמנין, כלהו סלקין לחושבן שכינ"ה. ורזא דחושבנא, לקיימא דלית שכינה נחתא פחות מעשרה, ולא סלקא למעלה מעשר: עוד קודשא בריך הוא הוא אתריה דעלמא, ומלאכין לא ידעין ושאלין איה מקום כבודו להעריצו, ואשכחינן ליה בגי' מקום נוטריקו"ן כגוונא דא, י' עשר זמנין מאה, ה' חמש זמנין עשרין וחמש, ו' שית זמנין תלתין ושית, ה' חמש זמנין עשרין וחמש, בגימטריא

מקום, ועליה אמרו מלאכיא ברוך כבוד ה' ממקומו, אית אחרנין בגימטריאות דלית לון חושבן, בגין דאינון פרפראות לחכמה דלית לה סוף, תמורות אלין אלפא ביתות, כגון כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, דאינון תמורות יקו"ק אלקינ"ו יקו"ק, ואית תמורות אחרנין מכמה מינין: אמר רבי אלעזר והא כתיב (מלאכי ג') אני ה' לא שניתי, אמר ליה ברי, ווי לבני עלמא דאינון אטימין לבא, דחשבין דידעין ולא ידעין, ודאי אני איהי שכינתא, הדא הוא דכתיב (ויקרא כ"ו) ויסרתי אתכם אף אני, איהי לא אשתני ולא איהי תמורה מיניה באחרא, ואיהו לא אשתני ולא אסתתר מינה, אבל לגבי חייביא אשתני קודשא בריך הוא ואסתתר מנייהו, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ב) אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם, ואמאי, בגין כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם: מיד קמו כלהו חבריא דשמעו מלין אלין, ונשקו ליה על רישיה, ואמרו אלו לא אתינא לעלמא